רקע ותמצית טענות הצדדים

1. לפני בקשה לביטול פסק דין.
2. עסקינן בתביעת עיזבון ותלויים אשר הוגשה בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. במסגרת כתב התביעה נטען, כי המנוחה נדרסה על ידי רכב אשר ברח מהמקום. מאחר וזהות הנהג הדורס לא הייתה ידועה לתובעים התביעה הוגשה נגד קרנית (להלן: "המשיבה").
3. המשיבה הגישה הודעת צד ג' נגד המבקש ואחיינו בטענה, כי אחיינו של המבקש נהג ברכב במועד הרלוונטי והמבקש היה הבעלים ו/או המחזיק ו/או מתיר השימוש ברכב הפוגע. הצדדים השלישיים הגישו כתב הגנה ובמסגרתו טענו, כי דין ההודעה אשר הוגשה נגד המבקש להדחות משום שהוא אמנם היה הבעלים של הרכב המעורב בתאונה אולם השימוש ברכב לא היה ברשותו או בידיעתו. בהתאם להחלטה מיום 30.11.10 תוקן כתב התביעה כך שהנתבעים הינם המשיבה וצד ג' מס' 1, אשר על פי הנטען היה הנהג ברכב הפוגע.
4. בהמשך הוגשה הודעת צד ג' מותקנת, במסגרתה צורפו שני צדדי ג' נוספים, וביניהם אביו של צד ג' מס' 1. מההודעה עולה, כי צד ג' מספר 1 היה הנהג ברכב הפוגע וצדדי ג' מס' 2-3, דודו ואביו של צד ג' מספר 1, היו בעלי הרכב ו/או המחזיקים ברכב ו/או מתירי השימוש בו. עוד נטען בהודעה, כי צד ג' מס' 4 היה המחזיק ברכב ו/או מתיר השימוש בו.
5. ביום 26.6.12 ניתן פסק דין נגד הצדדים השלישים, לאחר שצדדי ג' 3 ו-4 לא הגישו כתב הגנה וצדדי ג' 1 ו-2 לא התייצבו לדיון, על אף שזומנו לו. בנסיבות אלו נקבע, כי על הצדדים השלישים לשפות את קרנית בגין הוצאותיה.
6. במסגרת הבקשה שלפניי טוען המבקש, כי יש להורות על ביטול פסק הדין אשר ניתן נגדו במסגרת ההודעה לצד שלישי, מאחר ודין ההודעה לצד שלישי שהוגשה נגדו להתבטל, כי אינו צד למערכה. המבקש טוען, כי אמנם הוא בעליו של הרכב המעורב בתאונה אולם השימוש ברכב לא נעשה ברשותו או בידיעתו.
7. לטענתו, לאחר שנודע לו, כי הוגשה נגדו הודעת צד ג' הוא פעל מיד לשם הגשת כתב הגנה. עוד טוען, כי לא התייצב לדיון במסגרתו ניתן פסק הדין מאחר ולא ידע על הדיון האמור ומבירור שערך עם בא כוחו התברר, כי אף בא כוחו לא זומן לדיון.
8. עוד טוען המבקש, כי אף אם היה מתייצב לדיון הרי שלא היה בידו להעיד מאחר ולא נכח בעת האירוע, לא ראה שהנתבע מס' 2 נטל את הרכב ולא הרשה לו לעשות זאת. לטענתו, הוא נחקר בעניין במשטרה ולא הוגש נגדו כתב אישום. עוד טוען, כי הנתבע מס' 2 הורשע, בין היתר, בשימוש ברכב ללא רשות ויש בכך כדי לאיין את אחריותו לעניין.
9. המבקש טוען, כי השארת פסק הדין על כנו תגרום לו לנזק בלתי הפיך על לא עוול בכפו. עוד טוען, כי במידה וישמעו דבריו יהיה בידו להביא לביטול פסק הדין. המבקש עותר, כי בית המשפט יורה על ביטול פסק הדין ומבקש, כי יינתן לו יומו בבית המשפט.
10. בהמשך צירף המבקש תצהיר התומך בבקשתו וניתנה החלטה לפיה על המשיבים להמציא תגובתם לבקשה.
11. לטענת המשיבה דין הבקשה להדחות. המשיבה טוענת, כי המבקש היה שותף להליכים בתיק כבר מהשלבים המוקדמים. לטענתה, המבקש נעדר מישיבת ההוכחות אשר נערכה ביום 26.6.12 בשל טעמים טקטיים. המבקש התעלם מזימון אשר נשלח אליו ופעל תוך הפגנת זלזול בהליכי בית משפט. לטענת המשיבה, אין ממש בטענת המבקש לפיה הוא לא ידע על הדיון וטענה זו עומדת בסתירה לזימון שהומצא לו, כפי שעולה מאישור המסירה. עוד טוענת המשיבה, כי אחיו של המבקש קיבל זימון והתייצב לדיון וציינה, כי המבקש ואחיו הינם בקשר יום יומי ועובדים יחד ואף בכך יש כדי ללמד, כי אין ממש בטענה לפיה המבקש לא היה מודע לדיון אשר במסגרתו ניתן פסק הדין נשוא הבקשה. בהמשך טענה המשיבה, כי מדברי המבקש מס' 3 בדיון מיום 26.6.12 ניתן היה להבין, כי הוא התייצב לדיון כנציג המשפחה.
12. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי טענת המבקש לפיה עורך הדין לא היה מודע לדיון לא נתמכה בתצהיר עורך הדין. עוד טענה, כי ההודעה על מועד הדיון נשלחה לכתובת עורך הדין אשר בחר שלא לדרוש את דבר הדואר שנשלח אליו. לטענתה, טענת המבקש מס' 3 לפיה הצדדים השלישיים חתמו על תצהירים אצל עורך דינם מלמדת, כי אין ממש בטענה לפיה עורך הדין לא ידע על מודע הדיון. עוד טוענת, כי היה על עורך הדין לבדוק את המועד.
13. לטענת המשיבה, מקום בו עסקינן בהתעלמות מדעת מההליך המשפטי הרי שיש לדחות בקשה לביטול פסק דין אף ללא בדיקה של טענות ההגנה של המבקש. עוד טוענת, כי המבקש לא הוכיח טענתו באשר לסיכוי הגנתו.

דיון ומסקנות

1. לאחר שקילה ובחינה של טענות הצדדים והחומר המצוי לפניי מצאתי, כי דין הבקשה להתקבל, כפי שיפורט.

1. המבקש ובא כוחו לא התייצבו לדיון ההוכחות אשר נערך ביום 26.6.12 ובנסיבות אלו ניתן פסק הדין אשר לביטולו עותר המבקש במסגרת הבקשה שלפניי. המבקש טוען, כי לא היה מודע לדיון האמור וכי מבירור עם בא כוחו התברר לו, כי אף בא כוחו לא זומן לדיון. לאחר הגשת הבקשה הגיש המבקש תצהיר לתמיכה בבקשתו. במסגרת התצהיר שב המבקש על טענתו לפיה לא ידע על הדיון וכי מבירור עם בא כוחו התברר לו, כי אף הוא לא קיבל זימון לדיון. ברי, כי אין בידי המבקש להצהיר, כי בא כוחו אכן לא קיבל זימון וטענה בנדון לא נתמכה בתצהיר בא כוח המבקש. כמו כן, מעיון בתיק בית המשפט עולה, כי הזימון לישיבת ההוכחות הומצא לבא כוחו של המבקש אולם הוא לא דרש את דבר הדואר.
2. יתרה מזאת, בדיון אשר נערך ביום 28.3.11 נכח בא כוחו של המבקש ובמסגרת הדיון האמור נקבעה ישיבת קדם משפט ליום 3.7.11. בישיבה האמורה לא נכחו המבקש או בא כוחו ובמסגרתה נקבעה ישיבת הוכחות ליום 26.6.12. אף לדיון האמור לא הופיעו המבקש או בא כוחו ובנסיבות האמורות ניתן פסק הדין נשוא הבקשה שלפניי.
3. הנה כי כן, בא כוחו של המבקש, אשר נכח בישיבה אשר נערכה ביום 28.3.11, היה מודע לכך שנקבעה ישיבה ליום 3.7.11. המבקש ו/או בא כוחו לא נכחו בישיבה האמורה, מבלי שנתנו לכך הסבר כלשהו. סבורני, כי יש בכך בכדי ללמד על זלזול בהחלטות בית המשפט. יתרה מזאת, בא כוחו של המבקש אשר ידע, כי התקיימה ישיבה ביום 3.7.11 צריך היה, לכל הפחות, לבדוק מה אירע בישיבה האמורה ואילו החלטות התקבלו במסגרתה. ככל שהיה עושה כן, הרי שהיה בידו לדעת, כי נקבע דיון הוכחות בתובענה. ברי, כי ככל שיש למבקש טענות כלפי בא כוחו הרי שאין בכך בכדי להועיל לו בבקשתו.
4. אוסיף ואומר, כי במסגרת הדיון אשר נערך ביום 26.6.12 טען אחיו של המבקש, כי הם חתמו על תצהירים אצל עורך הדין. החלטה באשר להגשת תצהירים ניתנה במהלך הדיון אשר נערך ביום 3.7.11 ואשר במהלכו אף ניתנה החלטה באשר למועד דיון ההוכחות. העובדה שנחתמו תצהירים מעוררת ספק באשר לשאלה האם המבקש ו/או בא כוחו לא היו מודעים להחלטה באשר לקביעת דיון ההוכחות.
5. כאשר בית המשפט מכריע בבקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר עליו לבחון הן את נסיבות המחדל והן את סיכויי ההגנה. כאמור, מבחינת נסיבות המחדל לא עלה בידי המבקש להוכיח, כי הנסיבות בגינן לא התייצב לדיון ההוכחות במסגרתו ניתן פסק הדין מצדיקות את ביטולו.
6. עם זאת, ההודעה לצד ג' הוגשה נגד התובע בהיותו אחד מבעלי הרכב הפוגע ובטענה, כי הוא התיר את השימוש ברכב במועד הרלוונטי. במסגרת הבקשה טוען המבקש, כי נהג הרכב הורשע, בין היתר, בשימוש ברכב ללא רשות.
7. סעיף 2(ב) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 קובע, כי "היה השימוש ברכב על פי היתר מאת בעל הרכב או המחזיק בו, תחול האחריות גם על מי שהתיר את השימוש". אין מחלוקת, כי השאלה האם השימוש ברכב נעשה בהתאם להיתר של בעל הרכב או המחזיק בו מהותית לשם הכרעה בשאלה האם חלה אחריות אף עליו אם לאו.
8. בנסיבות האמורות, עלה בידי המבקש להוכיח, כי קיימים לו, לכאורה, סיכויי הגנה טובים. מצאתי, כי יש בכך בכדי להצדיק את ביטול פסק הדין. המבקש זכאי, כי יהיה לו יומו בבית המשפט וכי תינתן לו האפשרות להוכיח את טענותיו. אין לסגור את שערי בית המשפט בפני המבקש בטרם ניתנה לו ההזדמנות להתגונן מפני ההודעה לצד שלישי אשר הוגשה נגדו.
9. מצאתי, כי לשם הכרעה צודקת והוגנת בהודעה לצד ג' אשר הוגשה נגד המבקש יש להיעתר לבקשה. סבורני, כי הנזק אשר עלול להיגרם למבקש בגין דחיית הבקשה עולה על הנזק אשר עלול להיגרם למשיבה בגין קבלתה. מצאתי, כי איזון נכון בין זכויות הצדדים תומך בקבלת הבקשה. באשר למחדלו של המבקש, אשר לא התייצב לדיון במסגרתו ניתן פסק הדין, הרי שהדבר בר פיצוי בחיוב המבקש בהוצאות שנגרמו למשיבה בשל כך.
10. לאור כל האמור לעיל, מורה על ביטול פסק הדין אשר ניתן נגד המבקש במסגרת ההודעה לצד שלישי אשר הוגשה נגדו. אני מחייבת את המבקש בהוצאות המשיבה בגין התנהלותו כמפורט לעיל בסך של 2,000 ₪ וזאת ללא כל קשר לתוצאות ההליך. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
11. קובעת קדם משפט בהודעה לצד שלישי שהוגשה כנגד המבקש בלבד ליום 30.1.13 בשעה 09:10.

המזכירות תזמן את הצדדים.

ניתנה היום, א' כסלו תשע"ג, 15 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.