רקע ותמצית טענות הצדדים

1. עסקינן בתביעה שהגישו יורשיה ועיזבונה של המנוחה זידאן אמירה (להלן: "המנוחה").
2. מכתב התביעה עולה, כי ביום 9.2.09 נפגעה המנוחה בתאונת פגע וברח והיא נפטרה בעקבות התאונה. התביעה הוגשה נגד קרנית- הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים. בהמשך תוקנה התביעה כך שהתווסף אליה נתבע נוסף- ריאד עבד אלגני (להלן: "ריאד"). בעת התאונה ריאד היה הנהג ברכב הפוגע. במועד הרלוונטי ריאד לא החזיק ברישיון נהיגה.
3. קרנית הגישה הודעת צד ג' נגד ריאד ונגד משהור עבד אלגני (להלן: "משהור"). במסגרת ההודעה לצד שלישי טענה קרנית, כי ריאד נהג ברכב בעת התאונה וכי משהור היה הבעלים ו/או המחזיק ברכב וכי הוא התיר את השימוש ברכב או שלא נקט באמצעים סבירים למניעת השימוש בו על ידי נהג שלא החזיק ברישיון נהיגה ואשר ביטוח החובה לא כיסה את שימושו ברכב.
4. הצדדים השלישיים הגישו כתב הגנה במסגרתו הכחישו את האמור בהודעה לצד שלישי וטענו, כי אכן משהור הוא הבעלים של הרכב המעורב בתאונה אולם השימוש ברכב לא נעשה ברשותו ו/או בידיעתו.
5. בהמשך הגישה קרנית ביום 15.9.11 הודעת צד שלישי מתוקנת במסגרתה צורפו שני צדדי ג' נוספים- פאוזי עבד אלגני (להלן: "פאוזי") ומוחמד זידאן (להלן: "מוחמד"). מההודעה המתוקנת עולה- כי משהור ופאוזי הם דודו ואביו של ריאד, בהתאמה. נטען, כי שניהם היו הבעלים ו/או המחזיקים ו/או מתירי השימוש ברכב וכי מוחמד היה המחזיק ו/או מתיר השימוש ברכב.
6. במסגרת התביעה העיקרית הגישו הצדדים הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין בהתאם להחלטה מיום 4.7.12. נגד ריאד הוגש כתב אישום בגין התאונה נשוא התובענה. ריאד הורשע ונגזר דינו. בדיון שנערך ביום 26.6.12 ניתן פסק דין נגד הצדדים השלישיים מס' 1 ו-2 בהעדר התייצבות ונגד הצדדים השלישיים 3 ו-4 בהעדר הגנה.
7. משהור הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגדו בהעדר התייצבות. בקשתו התקבלה בהתאם להחלטה מפורטת מיום 15.11.12. אציין, כי גם פאוזי ומוחמד הגישו בקשות לביטול פסק הדין אשר ניתן נגדם בהעדר. בקשתו של פאוזי שהוגשה ביום 11.12.12 נדחתה מאחר והוא נכח בדיון בעת מתן פסק הדין נגדו ביום 26.6.12 ואף על פי כן לא הגיש בקשה לביטול פסק הדין במועד הקבוע בתקנות, אלא לאחר קרוב לחצי שנה. באשר למוחמד נקבע, כי פסק הדין אשר ניתן נגדו יבוטל בכפוף לתשלום הוצאות אשר הוטלו עליו. משלא שילם מוחמד את ההוצאות האמורות, פסק הדין שניתן נגדו נותר על כנו.
8. אי לכך, המחלוקת שנותרה בין הצדדים היא רק באשר להודעה כנגד צדדים שלישיים ששלחה קרנית כנגד משהור הבעלים של הרכב המעורב בתאונה. רק בכך עוסק פסק דיני זה.

הראיות

1. משהור העיד לפני והצדדים הגישו ראיותיהם. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

דיון ומסקנות

1. הנה כי כן, המחלוקת שנותרה להכרעה הינה בעניינו של משהור בלבד – צד ג' מס' 2. אין מחלוקת, כי במועדים הרלוונטיים לתובענה משהור היה הבעלים של הרכב נשוא התובענה. המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים הינה בשאלה, האם משהור התיר לריאד לעשות שימוש ברכב אם לאו.
2. לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין ההודעה לצד שלישי שהוגשה נגד משהור צד ג' מס' 2 להתקבל, מהנימוקים שיפורטו.
3. מסעיף 9(א) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק") עולה, כי מי ששילם פיצויים המגיעים לפי חוק זה תהא לו זכות לחזור על מי שאינו זכאי לפיצויים כאמור בסעיף 7. סעיף 7(6) לחוק עוסק בבעל הרכב או המחזיק בו, שהתיר לאחר לנהוג ברכב כשאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או כשהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה.
4. כאמור, אין מחלוקת כי במועד התאונה משהור היה הבעלים של הרכב וכי ריאד לא החזיק ברישיון נהיגה ומשכך הרי שהביטוח לא כיסה את חבותו. אציין, כי משהור ידע שריאד אינו מחזיק רישיון נהיגה (עמ' 18 ש' 27-28). כמו כן, אף אלמלא היה מודע לכך הרי שהוא היה חב כלפי קרנית ככל שהתיר את הנהיגה ברכב כאשר היה עליו לחשוד שריאד אינו מחזיק ברישיון נהיגה או שהוא עצם עיניו לגבי העניין. ברי, כי לאור קירבתם המשפחתית של משהור וריאד, עדותו באשר ליחסיהם הטובים (עמ' 25 ש' 9-10) ולאור גילו של ריאד בעת התאונה הרי שמשהור צריך היה לחשוד שריאד אינו מחזיק ברישיון נהיגה ואף אם היה טוען, כי לא ידע על כך לא היה בכך בכדי להועיל לו.
5. בנסיבות אלו, ולאור הוראות החוק המפורטות לעיל הרי שחלה על משהור חובה לשפות את קרנית ככל שייקבע שהוא התיר את השימוש אשר נעשה ברכבו בעת התאונה נשוא התובענה.
6. בהתאם לפסיקותיו של בית המשפט העליון, הרי שקיימת חזקה לפיה אדם אשר נוהג ברכב עושה כן בהיתר מבעליו או מהמחזיק ברכב. על צד המבקש לסתור את החזקה האמורה מוטל הנטל להוכיח, כי לא התיר את השימוש ברכב. כמו כן, נקבע, כי רשות אינה חייבת להינתן במפורש וכי היא יכולה להינתן מכללא (ראה לעניין זה ע"א 259/62 אפרים חיים נ' יעקב קלקשטיין פ"ד יח (3) 662). בע"א 483/84 קרנית נ' אברהם עוזי פ"ד מא(4), 754 נקבע, כי אחריותו של מתיר השימוש היא אחריות מוחלטת.
7. אפתח ואציין, כי משהור לא הגיש תלונה במשטרה בגין גניבת רכבו וזאת על אף טענתו, כי הוא לא התיר את השימוש ברכב. עובדה זו יש בה בכדי לתמוך בטענת קרנית לפיה משהור התיר את השימוש אשר נעשה ברכב בעת התאונה. עם זאת, לא מן הנמנע, כי משהור בחר שלא להגיש תלונה נגד אחיינו אף אם הלה לקח את רכבו ללא רשות ואין בהיעדר תלונה בכדי ללמד בהכרח, כי ניתן היתר.
8. אציין עוד, כי ריאד הודה והורשע בכך שלקח את הרכב ללא רשות בעליו. אין בהרשעתו האמורה של ריאד בכדי ללמד, כי לא ניתן היתר על ידי משהור לעשות שימוש ברכב. ברי, כי אין בהרשעתו של ריאד, כי לקח את הרכב ללא היתר בכדי ללמד, כי לא ניתן לריאד היתר מכללא לעשות שימוש ברכב או, כי משהור לא עצם עיניו מפני האפשרות, כי ריאד עלול לקחת את הרכב.
9. משהור העיד, כי ביום האירוע הוא הגיע למקום העבודה, שם את המפתחות אצל הפועלים ויצא להרכבה בצפת ובהמשך הודיעו לו שריאד עשה תאונה (עמ' 18 ש' 18-22). לטענתו, הפועלים עשו שימוש ברכב כאשר רצו לצאת לקנות אוכל (עמ' 18 ש' 19-20). משהור העיד, כי הוא משאיר את המפתחות אצל הפועלים בכדי שילכו לקנות אוכל והוסיף, כי הוא משאיר אותו לשימוש של מי שיש לו רישיון (עמ' 19 ש' 1-4). לטענתו, הוא אינו נותן את המפתחות סתם לכל פועל אלא לבן אדם שאיתו (עמ' 19 ש' 5-6). בהמשך העיד, כי הצמיד את הרכב למוחמד בכדי שרק הוא ישתמש בו (עמ' 22 ש' 9-10). בעניין זה קיימת סתירה בעדותו של משהור באשר לשאלה, האם הותיר את הרכב ואת המפתחות שלו לשימושם של הפועלים או לשימושו של מוחמד בלבד. ברי, כי ככל שמשהור השאיר את הרכב לשימושם של הפועלים ולא לשימושו של מוחמד בלבד הרי שיש בכך בכדי לחזק את הטענה, כי התיר את השימוש אשר נעשה ברכב בעת התאונה.
10. כמו כן, מעדותו של משהור עולה, כי הוא התיר לפועלים לעשות שימוש ברכב בכדי להביא אוכל. מהודעתו של פאוזי אביו של ריאד במשטרה (צורפה כנספח ו' לתיק המוצגים מטעם קרנית) עולה, כי ריאד מסר לו שהשימוש ברכב נעשה במטרה להביא אוכל מהבית של הדוד (עמ' 1 שורה 7). מהודעתו של מוחמד במשטרה עולה, כי ריאד עבד בעסק (שורות 2-3). עדותו של משהור לפיה התיר לפועלים לעשות שימוש ברכב בכדי להביא אוכל יחד עם האמור בהודעותיהם במשטרה של פאוזי ומוחמד יש בהן בכדי לתמוך בטענה לפיה השימוש של ריאד ברכב נעשה בהתאם להיתר של משהור.
11. משהור העיד, כי נתן את המפתח למוחמד אשר שם אותו במשרד. לטענתו, מוחמד תלה את המפתחות על קרש איפה שתולים את כל המפתחות במשרד. הוא העיד, כי זו לא הפעם הראשונה שהוא נותן את המפתחות למוחמד וכי הוא ידע שמוחמד תולה את המפתחות במשרד (עמ' 24 ש' 23-32). כפי שפורט לעיל, קיימת סתירה בעדותו של משהור בשאלה, האם התיר לפועלים לעשות שימוש ברכב או שמא התיר את השימוש למוחמד בלבד. אף אם תתקבל טענתו לפיה נתן רק למוחמד היתר מפורש לעשות שימוש ברכב הרי שהוא ידע, כי מישהו אחר עלול לקחת את המפתחות ולעשות שימוש ברכב. כאמור, מפתחות הרכב היו תלויים במשרד הפתוח וברי, כי באי המקום יכולים היו לקחת אותם ואת הרכב כפי שעשה ריאד.
12. משהור העיד, כי כאשר הגיע למקום העבודה ריאד לא היה במקום (עמ' 18 ש' 28). עוד העיד, כי הוא לא ידע האם ריאד מגיע באותו יום למפעל או לא וכי ריאד לא שוחח עמו באותו יום (עמ' 19 ש' 7-10). לטענתו, לפעמים ריאד היה מגיע למפעל (עמ' 18 ש' 29-30). משהור העיד, כי ריאד לא הגיע לעסק כל יום וכי היה מגיע מידי פעם (עמ' 25 ש' 3-4). לטענתו, ריאד לא היה עוזר להם ולא עבד (עמ' 25 ש' 11-12). עוד העיד, כי ריאד לא היה יושב במשרד אלא מסתובב ומסתכל איך הם עובדים (עמ' 25 ש' 13-14).
13. עדותו של משהור לפיה ריאד לא עבד במקום אינה עולה בקנה אחד עם הודעתו של מוחמד במשטרה במסגרתה טען, כי ריאד עבד עמו בעסק. מוחמד לא זומן לעדות על אף שהיה בידו לשפוך אור על הסוגיות שבמחלוקת והדבר פועל לרעתו של משהור. יתרה מזאת, אף אם תתקבל טענתו של משהור בעניין זה ואף אם ריאד לא היה במקום בעת שהוא השאיר שם את הרכב הרי שמעדותו עולה, כי לעיתים ריאד היה מגיע לעסק ומסתובב במקום. משכך, הרי שהיה על משהור לדעת, כי ריאד עלול להגיע למקום וכי הוא עלול לקחת את מפתחות הרכב אשר הונחו במשרד ולעשות שימוש ברכב. אוסיף ואומר, כי אין בטענתו לפיה ריאד לא היה יושב במשרד בכדי להועיל לו שכן אין מחלוקת, כי היה בידי ריאד להיכנס למשרד הפתוח ולקחת משם את מפתחות הרכב, כפי שאכן עשה.
14. בהודעתו במשטרה שצורפה כנספח לתיק המוצגים של קרנית טען משהור, כי אף פעם לא ראה את ריאד נוהג (שורות 18-19). אף מוחמד טען בהודעה במשטרה, כי ריאד אף פעם לא נהג (שורה 24). עם זאת, מתיק המשטרה עולה, כי לתאונה היה עד בשם מוחמד זידאן (להלן: "זידאן"). בהודעתו במשטרה מיום 9.2.09 שצורפה לתיק המוצגים מטעם קרנית בשורות 4-8 טען זידאן, כי הוא מזהה את הנהג וכי הוא כל הזמן נוהג בטרקטורון בכפר. התובע לא זימן לעדות את מוחמד לשם הוכחת טענתו לפיה ריאד לא נהג לפני המקרה ולא סתר את הדברים אשר אמר זידאן בהודעתו. כמו כן, במסגרת הודעתו במשטרה טען פאוזי, כי הוא אמר לריאד שאסור לו לנהוג (שורה 21). טענתו האמורה של פאוזי יש בה בכדי ללמד, כי סוגיית נהיגתו של ריאד עלתה על הפרק טרם התאונה וזאת על אף שהיה נער שלא החזיק ברישיון נהיגה. מצאתי, כי יש בכך בכדי לחזק את עמדתי לפיה היה על משהור לדעת, כי ריאד עלול לקחת את הרכב. אציין, כי לשם הוכחת הטענה כי ריאד נהג לנהוג בכלי רכב טרם האירוע הסתמכה קרנית אף על מקרה נוסף בו היה מעורב, כפי שעולה מהכרעת הדין בעניינו. אלא, שהמקרה האמור מאוחר למקרה בו עסקינן ואירע ביום 27.11.09. כאמור, בכל מקרה מצאתי, כי היה על משהור לדעת שריאד עלול לקחת את מפתחות הרכב ולעשות בו שימוש.
15. בשלב זה אציין, כי משהור העיד שהוא ואחיו עובדים בבית מלאכה לאלומיניום. הוא טען שהוא לא שותף בעסק וכי הוא היה פועל בעסק של אחיו פאוזי (עמ' 19 ש' 13-20). מנגד, פאוזי טען בדיון שנערך ביום 26.6.12, כי העסק לא שלו אלא של אחיו וכי הוא רק עזר בעסק (עמ' 9 ש' 1). לאחר שהועלתה בפני משהור טענתו האמורה של פאוזי הוא העיד, כי פעם העסק היה שלו וכי העסק לא הצליח והוא עזב את העסק. משהור טען שהוא לא זוכר מתי עזב את העסק וכי זה היה לפני ארבע-שש שנים. בהמשך טען שזה היה לפני התאונה (עמ' 19 ש' 23-30). משהור העיד, כי הוא יצא מהעסק וכי עלא אחיינו היה בעל העסק (עמ' 20 ש' 7). לטענתו, בעת התאונה הוא היה פועל בעסק (עמ' 20 ש' 4-5). בהמשך נטען בפניו פעם נוספת, כי פאוזי אמר ביום 26.6.12 שהוא לא מנהל המפעל אלא סך הכל עוזר וכי העסק של אחיו והוא השיב, כי העסק היה שלו. הוא טען, כי בעת שפאוזי אמר את הדברים ובעת שהייתה התאונה העסק כבר לא היה שלו (עמ' 20 ש' 16-20).
16. משהור העיד, כי את העברת הבעלות בעסק ממנו לעלא הם עשו אצל מי שעושה להם את החשבונית (עמ' 20 ש' 21-22). הוא טען שבעת שהעסק היה שלו הוא היה בעלים יחיד של העסק אשר היה רשום כחברה בע"מ. משהור העיד, כי הוא העביר את המניות לעלא וכי יש לו אישור על העברת המניות. כמו כן העיד, כי האישור נמצא בביתו (עמ' 21 ש' 27-32, עמ' 22 ש' 1-6).
17. משהור העיד, כי הם העבירו את כל העסק וכי לא העבירו את הרכב על שמו של עלא משום שהרכב הושבת ונזרק. בהמשך טען, כי לפני התאונה הרכב היה בסדר וכי בעקבות התאונה הוא הלך. לטענתו, המשטרה לקחה את הרכב וזרקה אותו. משהור אישר, כי התאונה הייתה בשנת 2009 וכי עד ליום התאונה הרכב היה בסדר (עמ' 20 ש' 23-31). הוא נשאל פעם נוספת מדוע הרכב לא עבר על שמו של עלא והשיב, כי מדובר היה ברכב פרטי שלו (עמ' 21 ש' 2-3). בהמשך שב והעיד, כי בזמן התאונה העסק היה על שם עלא והרכב נשוא התובענה היה רכב פרטי שלו (עמ' 21 ש' 6-7). משהור העיד, כי מלכתחילה קנה את הרכב כרכב פרטי וטען שהוא שם אותו שם בשביל הפועלים שהיו צריכים לקנות אוכל. הוא העיד, כי עשה טובה לפועלים (עמ' 21 ש' 8-11, 14-15).
18. עדותו של משהור באשר למעמדו בעסק בעת התאונה לא הותירה עליי רושם אמין. התרשמתי, כי הוא ביקש למסור עדות אשר הוא סבר כי תטיב עמו. בעדות זו קיימות סתירות באשר לשאלה, האם פאוזי או עלא היו בעליו של העסק בעת התאונה. עדותו אף אינה עולה בקנה אחד עם הגרסה אשר מסר פאוזי באשר לזהות בעליו של העסק. אציין, כי משהור לא זימן את פאוזי לעדות בעניין זה. כמו כן, משהור לא צירף מסמך כלשהו אשר תומך בטענתו באשר להעברת הבעלות בעסק על אף שמעדותו עולה, כי קיים מסמך כאמור. בנוסף, קיימת סתירה באשר למועד בו העביר משהור, לכאורה, את הבעלות בעסק. מחד הוא טען, כי אולי זה היה ארבע שנים לפני עדותו ומאידך טען, כי זה היה לפני התאונה. אוסיף ואומר, כי עדותו של משהור לפיה לא העביר את הבעלות על הרכב בעת שהעביר את הבעלות על העסק משום שהרכב היה הרוס, כאשר אין מחלוקת, כי טרם התאונה הרכב היה תקין, אינה עולה בקנה אחד עם עדותו לפיה העביר את הבעלות בעסק טרם התאונה. רק לאחר מכן טען משהור, כי לא העביר את הבעלות על הרכב בעת העברת הבעלות על העסק מאחר ומדובר היה ברכב פרטי שלו.
19. אציין עוד, כי לא סבירה טענתו של משהור, כי בעת שהיה פועל פשוט בעסק הוא השאיר את רכבו הפרטי לשימושם של הפועלים בעסק או, כי הצמיד את רכבו הפרטי למחמד. בעניין זה אציין, כי בהודעתו במשטרה טען מוחמד, כי הרכב צמוד אליו וכי גם אחרי העבודה הוא לוקח אותו הביתה (שורה 28). אף עדותו של משהור באשר לעסקאות חליפין אשר הוא עשה ואשר במסגרתן קיבל בתמורה לעבודתו טנדרים במקום כסף אינה עולה בקנה אחד עם טענתו, כי היה פועל פשוט אשר ברי, כי אינו מוסמך להגיע להסכמות כאמור. עדותו של משהור באשר למעמדו בעסק יש בה בכדי לחזק את התרשמותי באשר לאי אמינותו של משהור.
20. אוסיף ואומר, כי אף אם הייתה מתקבלת טענתו של משהור באשר למעמדו בעסק הרי שלא היה בכך בכדי להועיל לו. שכן, אין מחלוקת, כי הרכב היה בבעלותו בעת המקרה וכי הוא השאיר את הרכב לשימוש הפועלים כאשר הוא מודע לכך שמפתחות הרכב תלויים במשרד הפתוח וכי ריאד מגיע למקום. אף אם לא היה בעליו של העסק ומעבידו של ריאד אין בכך בכדי ללמד, כי לא התיר את השימוש ברכב.
21. אציין, כי משהור לא זימן לעדות עדים רלוונטיים. הוא לא זימן לעדות את ריאד לשם תמיכה בטענתו לפיה לא התיר לו, במפורש או מכללא, לעשות שימוש ברכב. כמו כן, הוא לא זימן לעדות את מוחמד לו מסר את מפתחות הרכב ולא זימן לעדות פועלים נוספים מהמפעל לשם תמיכה בטענתו, כי התיר את השימוש ברכב למוחמד בלבד. לא עלה בידי משהור לספק הסבר מניח את הדעת באשר להימנעותו מלזמן עדים אלו לעדות והדבר פועל לרעתו. עדותו של משהור היא עדות יחידה של בעל דין, על כל המשתמע מכך. כאמור לעיל, עסקינן בעדות אשר לא הותירה עליי רושם אמין ומהימן ואשר נתגלו בה סתירות רבות. יתרה מזאת, סבורני, כי אף אם תתקבל עדותו של משהור לפיה התיר את השימוש ברכב למוחמד בלבד הרי שיש לראותו כמי שהתיר את השימוש ברכב מכללא או לכל הפחות עצם עין מפני האפשרות שריאד אשר הגיע לבית העסק יטול את מפתחות הרכב מהמשרד הפתוח וייעשה שימוש ברכב.
22. אף אם תתקבל הטענה, כי לא ניתן לריאד היתר מפורש לעשות שימוש ברכב הרי שיש לראות את משהור כמי שהפקיר את הרכב ומפתחותיו לשימוש על ידי ריאד כאשר השימוש האמור משולל כיסוי ביטוחי. בפסיקה נקבע, כי על בעל הרכב לנקוט באמצעים ממשים לשם מניעת השימוש בו על ידי מי שאינו מורשה לכך וששימושו ברכב אינו מבוטח. בפסיקה נקבע, כי אף אם השימוש ברכב נאסר אולם לא ננקטו אמצעים לשם מניעת השימוש הרי שיש לראות בכך מתן היתר מכללא. כך לדוגמא, בע"א 1063/01 מזור מנחם נ' קרנית- קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נקבע, כי אף אם בעל הטרקטורון אשר הינו אביו של הנהג אסר עליו לנהוג ואף אם הטרקטורון היה נעול במחסן והמצבר שלו היה מנותק הרי שמאחר והמפתחות למחסן נמצאו במגירה גלויה לעין אשר הבן ידע שהם נמצאים בה ומאחר וחיבור המצבר אינו מצריך אלא פעולה פשוטה ומהירה בלבד שאינה דורשת הבנה מיוחדת כלשהי בתחום מכונאות הרכב הרי שבעל הרכב לא עשה מספיק ואין במעשיו בכדי לפתור אותו מהחבות לנזק. בפסק הדין נקבע, כי היה על בעל הטרקטורון לצפות שבנו המתבגר ינסה לעשות שימוש בטרקטורון ועל כן היה עליו לפעול בצורה רצינית על מנת להבטיח, כי לא יעלה בידי בנו לעשות שימוש כאמור.
23. מצאתי, כי משהור, אשר היה הבעלים של הרכב, יכול וצריך היה לצפות את זה שריאד עלול לקחת את מפתחות הרכב ולעשות בו שימוש והיה עליו לפעול בכדי שלא יהיה בידי ריאד לקחת את רכבו ולנהוג בו בעת שהוא לא מחזיק ברישיון נהיגה. סבורני, כי באמצעים סבירים היה בידי משהור למנוע את שימושו של ריאד ברכב. כך לדוגמא, היה בידי משהור לשמור את מפתחות רכבו אצלו. לחלופין, היה בידו לדאוג שהמפתחות יהיו נעולים במקום כלשהו אשר אליו לא תהיה לריאד גישה. בנוסף, הוא יכול היה להתקין קודן במכונית וכדומה. אין מחלוקת, כי משהור לא פעל בדרכים האמורות. תחת זאת, הוא השאיר את רכבו בעסק כאשר מפתחות הרכב תלויים במשרד הפתוח והוא אף התיר לפועלים במקום לעשות שימוש ברכב.
24. לאור כל האמור לעיל מצאתי, כי לא עלה בידי משהור להרים את הנטל המוטל על כתפיו ולהוכיח, כי הוא לא התיר את שימושו של ריאד ברכב. סבורני, כי לאור התנהלותו של משהור יש לראותו כמי שהתיר את השימוש ברכב, במפורש או מכללא, ולכל הפחות יש לקבוע, כי הוא עצם עיניים מפני האפשרות שייעשה ברכב השימוש האמור ובהתנהגותו הוא אפשר את השימוש של ריאד ברכב ביום התאונה בה עסקינן.
25. בנסיבות אלו, נעתרת להודעה לצד שלישי אשר הוגשה נגד משהור ומחייבת אותו ביחד ולחוד עם יתר צדדי ג' בתיק לשפות את קרנית בסכום הפיצוי אשר שילמה לתובעים בתביעה העיקרית לרבות הוצאות ושכר טירחת עו"ד בסכום של 747,757 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין מיום 26.6.12.
26. בנוסף, וללא כל קשר, מחייבת את משהור בהוצאות קרנית בגין ניהול הליך זה בסך של 7,000 ₪. מובהר, כי סכום זה הינו בנוסף לסכום ההוצאות בו חויב משהור על פי החלטתי מיום 15.11.12.
27. הסכומים הנקובים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק דין זה, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

ניתן לסגור את התיק כולו.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, כ"ז חשוון תשע"ה, 20 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.