ס"ע - 10229-03-09

24 ספטמבר 2012

לפני:

נשיא רמי כהן

החלטה

(החלטה על בקשה מיום 03.09.12 לפי פקודת ביזיון בית משפט, תגובה ותשובה לבקשה זו)

1. לפניי בקשת הנתבעים, בתיק ס"ע 10229-03-09 ("הנתבעים") לעשות שימוש בסמכותי על פי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט, לזמן לדין את התובע בתיק האמור ("התובע") ולכוף עליו, במאסר או בקנס (בפועל או מותנה), את קיום ההחלטה מיום 01.09.11 בתיק הנ"ל ("ההחלטה"), וכן ליתן כל סעד אחר נגד התובע, ככל שהדבר יידרש ("הבקשה לביזיון").

ההחלטה, מושא הבקשה, עניינה בצו לגילוי מסמכים שניתן נגד התובע, וזו לשונה:

"... על המשיב/תובע למסור למבקשים/נתבעים את מלוא החומר ששימש יסוד לת/9...".

בטרם שייקבע מועד לדיון בבקשה לביזיון, אקדים ואומר כי על פניו נראה שכלל לא היה מקום להגשת הבקשה. להלן אפרט נימוקי:

2. סעיף 6(1) לפקודת ביזיון בית משפט ("פקודת הביזיון"), החל בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 38 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 ("החוק") קובע:

"בית המשפט העליון, בית משפט מיוחד שנתכונן עפ"י סעיף 55 של דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922, בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה...".

3. בעניין הליך הביזיון כבר נפסק כי הליך כפיית ציות באמצעות סנקציה לפי פקודת הביזיון הוא צעד קיצוני וחריג שיש לראות בו סעד שיורי ולהגביל את השימוש בו, וכי בית המשפט יעשה בו שימוש במשורה ובמקרים נדירים בלבד (ההדגשה לא במקור - ר.כ) (בר"ע (ארצי) 168/10 יצחק נ' אזולאי, ניתן ביום 22.06.10; וההפניות שם).

4. בקשת הביזיון שבפניי מטרתה, כאמור, לאכוף על התובע ביצוע החלטה בדבר גילוי מסמכים מטעמו. בהקשר זה קובעת תקנה 46 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 ("התקנות"):

"(א) בית הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות.

...

(ד) לא קיים בעל דין צו שניתן על פי תקנת משנה (א) או (ב), רשאי בית הדין או הרשם להאריך את המועד לקיום הצו או למחוק את כתב טענותיו..." (ההדגשה בקו תחתון שלי- ר.כ).

הנה כי כן, התגובה השיפוטית בדין ועל-פי התקנות במקרה בו צד נגדו ניתן צו לגילוי מסמכים אינו מקיים את חובתו:

א. רשאי בית הדין להאריך את המועד לקיום הצו שניתן;

או

ב. למחוק את כתב טענותיו.

כלומר תקנה 46 קובעת את הסנקציה שתופעל נגד צד שהפר את הצו השיפוטי.

5. על יחס שבין הוראת התקנות הנ"ל לבין הליכים לפי פקודת ביזיון בית המשפט נאמר:

"... הפרת צו מסדרי הדין, יש לה תרופה הקבועה בסדרי הדין, והלכה היא כי אין להיזקק להליכי ביזיון בית-משפט אם קיימת דרך אחרת לביצוע הצו..." (משה קשת ביזיון בית-משפט עמ' 33 (2002)).

עוד פסק בבית המשפט העליון כי:

"הליך הביזיון הוא הליך אכיפה קיצוני, שמקובל לראות בו הליך שיורי, לאחר שההליכים האחרים האפשריים נבחנו או מוצו. אין להיזקק לו כאשר קיימת דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית. כלל זה משמעו כי כאשר קיימת אפשרות בחירה בין כמה דרכים חלופיות לאכיפתה של הוראת בית-המשפט, יש לנסות קודם את הדרך הקשה פחות לחייב, ורק אם יתברר שדרך זו אינה יעילה להשגת המטרה, יהיה ניתן להיעזר בדרך המכבידה עמו יותר.." (ההדגשה בקו תחתון שלי - ר.כ) (רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, פד"י נט(4) 49, עמ' 58 ו-64, ניתן ביום 14.12.04).

לנוכח האמור לעיל, הגשת הבקשה לביזיון מטעם הנתבעים, מוקדמת. היה עליהם לפנות תחילה לבית-הדין בבקשה כי יעשה שימוש באמצעים החמורים פחות העומדים לרשותו מכוח תקנה 46 (והמפורטים מעלה) לצורך אכיפת ההחלטה (ראו והשוו עניין יצחק לעיל).

6. מעבר לנדרש לצורך ההכרעה בבקשה לביזיון - אוסיף אטעים ואדגיש כדי שלא ליתן בפני עיוור מכשול- ולאור המכלול שעמד לנגד עיניי בהקשר לבקשה לביזיון, היינו גם התגובה לבקשה ותשובה לתגובה - בהחלטה מיום 01.09.11 נקבע שעל התובע לגלות לנתבעים את כל המסמכים שעמדו ביסוד ת/9. נראה שהחלטה זו אכן לא קוימה על ידו. מפאת חשיבות הדברים לענייננו, נציג את תוכנו של נספח ת/9 כלשונו:

"כרואי החשבון של צלרמאיר פילוסוף עו"ד (להלן השותפות) ולבקשתך, הננו לדווח כי בשנת 2008 נמסר לנו כי כתוצאה מהגברת מעורבותך בניהול חברת "חיפה כימיקלים" (מאז שנת 2006) יבוצעו 2 שינויים בהסדרי השותפות:

• האחד, ויתור שלך על 6% מזכויות הבעלות והרווח בשותפות.
• השני, ויתרת על זכות לפנסיה לפי הסכם השותפות.

אנו ביצענו את השינויים המתחייבים מהחלטה וזאת החל משנת 2008.

כתוצאה מכך מאז שנת 2008 ועד היום ירדו הכנסותיך הנובעות מחלקך ברווחי השותפות, לעומת המצב הקודם, במיליוני שקלים.

בנוסף ויתרת על זכות לפנסיה לפי הסכם השותפות בשווי משמעותי ולאורך שנים" (ההדגשה בקו תחתון שלי- ר.כ).

מסמך זה מלמד, כאמור, על הפחתות שונות שחלו ברווחי התובע כתוצאה משינויים עליהם הוחלט בהסדרי השותפות - הפחתה ברווחי התובע מהכנסות השותפות בכללן וכן הפחתת זכאותו לפנסיה. את אלו אמד רו"ח מטעם השותפות - במיליוני שקלים.

אולם, דברים אלו שכתב רואה החשבון בדבר הפסד המיליונים שנגרם לתובע לא נתמכו בכל מסמך המכיל נתונים עובדתיים שהוכחו בפניו ושבעטיים קבע את שיעור ההפסד הנקוב במכתבו. נראה שבפני רואה החשבון, שהוא הגורם המוסמך לעריכת תחשיבים מסוג זה - שלא על דרך האומדנא כי אם בהסתמך על נתונים ממשיים שהובאו בפניו - מסמכים שונים אלה עליהם סמך רואה החשבון את מסקנתו ולפיהם גיבש את הנתונים שעל בסיסם קבע את שיעור ההפסד שנגרם לתובע, יהיו חלק מגילוי המסמכים המלא בהם חויב התובע. אין מחלוקת שמסמכים אלו, אשר הועמדו לעיונו של רוה"ח בטרם כתיבת ת/9, לא הועברו לעיונם של הנתבעים. בנסיבות אלו עולה, לכאורה, כי הצו האמור לא קוים.

7. לאור כל האמור לעיל יודיעו הצדדים, עד ליום 30.09.12, כדלקמן:

א. הנתבעים נוכח האמור לעיל - האם עומדים על דיון בבקשה לביזיון. ככל שהתשובה על כך היא בחיוב, יקבע מועד לדיון בבקשה זו.

ב. שני הצדדים כאחד, האם נדרשת החלטה בשאלת הפרתו או אי הפרתו של הצו האמור בהחלטה, לרבות קביעת הסנקציה בגין אי קיומו - ככל שכך יקבע.

נוכח האמור בהחלטה זו וההמתנה לתגובות הצדדים כאמור לעיל, אין מקום לדון עתה בבקשתו של התובע לחיוב הנתבעים בהוצאות לדוגמא.

בטרם חתימה נשוב ונדגיש כי מן הראוי שהצדדים יעשו כל שניתן בכדי להגיע להסכמות ביניהם בעניינים מעניינים שונים, תחת הגשת בקשות מרובות לבית-הדין, וזאת לשם ייעול וקידום ההליך כמה שניתן והימנעות מסרבולו שלא לצורך.

ניתנה היום, ח' תשרי תשע"ג, 24 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.