ס"ע - 10229-03-09

20 דצמבר 2012

לפני:

נשיא רמי כהן

החלטה

[החלטה בעניין בקשה להזמנת עדים מחו"ל]

1. בפניי בקשת התובע להזמנת העדים - עו"ד אדוארד קליימרמן ומר ויליאם דאוד ("העדים"), מחו"ל לצורך גביית עדותם ("הבקשה").

2. בבקשה עותר התובע שנורה לרשות המוסמכת בישראל להגיש לרשות המוסמכת בארה"ב, בקשה לעזרה משפטית ולעשות את הסידורים הנדרשים, כדי לאפשר את התייצבותם של העדים בישראל או, למצער, של אחד מהם- כל זאת בהתאם להוראות סעיף 49 לחוק העזרה המשפטית בין מדינות, התשנ"ח-1998 ("חוק עזרה משפטית").

לחילופין, נתבקשנו, להורות לרשות המוסמכת בישראל להגיש בקשה לעזרה משפטית לרשות המוסמכת בארה"ב, לצורך גביית עדותם של העדים מחוץ לישראל ו/או לפי הוראת סעיף 1 לאמנת האג (1970) בדבר גביית עדות בחו"ל בעניינים אזרחיים או מסחריים וסעיף 12(א) לתקנות לביצוע אמנת האג 1970 (גביית ראיות), התשל"ז-1977.

לחילופי חילופין, נתבקשנו לעשות שימוש בסמכותנו לפי סעיף 13 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, ולהסמיך שלוח מטעם בית-הדין לגביית עדותם של העדים או, לחילופין, להעידם באמצעות היוועדות חזותית. הכול (גם) בהתאם להוראת תקנה 15 לתקנות עזרה משפטית בין מדינות, התשנ"ט-1999.

3. ההנמקה, בבקשה, לצורך בעדותם של העדים:

"... הן כעדי הזמה לעדי הנתבעים והן כעדים ראשיים בתגובה לטענות הנתבעים בכתב ההגנה המתוקן בנוגע לבונוס הרב שנתי..." (ההדגשה בקו תחתון שלי - ר.כ) (סעיף 8 לבקשה).

אליבא דתובע, הוא נדרש לעדים לאור טענות חדשות שהעלו הנתבעים בתצהירי עדות ראשית משלימים שהוגשו מטעמם ביום 15.08.12, במסגרתם נטען, לראשונה, כי תכנית הבונוסים הרב שנתית לשנים 2007-2009 ("הבונוס ארוך הטווח") לא אושרה כדין, וכי מר דאוד, התובע ומר גנגר פעלו שלא בסמכותם ושלא בתום-לב בכל הנוגע לאישור תכנית הבונוסים הנ"ל (סעיף 6 לבקשה).

4. בתגובה לבקשה להזמנת עדים מחו"ל שהגישו הנתבעים ("התגובה") נטען, בקליפת אגוז, כי הבקשה להבאת עדויות הזמה אינה עומדת בתנאים הקבועים לכך בדין; כי קיימות ראיות חלופיות לנושאים לגביהן נדרשות העדויות, ומשכך אין להיעתר לבקשה. בנוגע לבקשה לגביית עדות מרחוק, נטען שהבקשה הוגשה בניגוד לדרישות הדין החל בנסיבות העניין, כי היא אינה עומדת בדרישות - פורמאליות ומהותיות כאחד, ולפיכך יש לדחות אף בקשה זו.

5. כל כולה של הבקשה מכוונת, אפוא, להמצאת ראיות נוספות שעניינן הבונוס ארוך הטווח וזאת בשני היבטים: האחד - עדות הזמה לעדויות הנתבעים, והאחר כעדות ראשית.

6. הן התובע בבקשה, והן הנתבעים בתגובה, נסמכים על החלטת בית הדין מיום 27.03.12 (עמ' 345, פר' 27.03.12 - "ההחלטה"), זה בכה ואלו בכה, לכן נפנה להחלטה:

עיון בהחלטה (בסעיף 5.ד.(1)) מעלה כי לא התרנו לב"כ התובעים לתקן את כתב התביעה בנושא הבונוס ארוך הטווח, אלא לשאול שאלות הנוגעות לנושא זה, וזאת בלבד. עוד קבענו כי מבחינה זו נראה את כתב התביעה בסעיף 105 כמתוקן, וזאת כדי להבהיר באופן ברור עילה זו שמופיעה, כדברי התובע, כבר בכתב התביעה. בהמשך ההחלטה (בסעיף 5.ד.(2)) הוספנו והבהרנו את עילת התביעה בנושא זה ואיזנו בין זכויות הצדדים (ההדגשות שלי - ר.כ.).

באותו עניין, הוספנו וקבענו (בסעיף 3.ג. להחלטה מיום 09.07.12) לאור ההבהרה דלעיל - שהנתבעים (מבלי לפגוע בזכות מהותית של התובע) יוכלו להגיש כתב הגנה מתוקן בשלושה נושאים ולצרף תצהירי עדות ראשית. וב"כ התובע יוכל להגיב לתיקונים בתצהירי עדות ראשית:

"3. באשר לבקשה לתיקון כתב ההגנה (בעניין הבונוס ארוך הטווח)

ג. 1. ב"כ הנתבעים תוכל להגיש כתב הגנה (ללא

צורך בהגשת בקשה) בשלושת הנושאים עליהם דיברה בדיון: בונוס ארוך הטווח;

תביעה לקבל החזר על תשלומים ששולמו ביתר; עניין ההבראה...

...

3. ב"כ התובע, ללא צורך בהגשת תשובה לכתב ההגנה המתוקן, יוכל להגיב לתיקונים בתצהיר עדות ראשית, או בתגובה ככל שימצא לנכון..." (החלטה מיום 09.07.12) (ההדגשות בכתב תחתון שלי - ר.כ).

החלטה זו, אין משמעה, החלפת סדר הבאת הראיות בתיק. היא ניתנה, כאמור בה, משמקובלת על בית-הדין טענת התובע, שלמעשה, כבר בכתב התביעה בסעיף 105 כלל עילה בדבר הבונוס ארוך הטווח (ראו טענת ב"כ התובע - ש' 19-21 עמ' 339, פר' 27.03.12).

משכך היה עליו להביא את ראיותיו בקשר לעניין זה במסגרת עדויות ראשיות. לכן, ככל שסבר התובע כי העדות של מי מהעדים הללו נחוצות לו לעניין זה, הזמן להגשת הבקשה להעיד את העדים הללו היה עד תום המועד שהוקצב לו בשעתו להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו. מלכתחילה, נטל הראיה מוטל על התובע להוכיח את כל הנדרש לצורך הוכחת טענתו בכתב התביעה שבונוס ארוך הטווח, אושר כדין ועל ידי מי שהיה מוסמך כדין לאשר זאת. "הישענות" על טענה שכאילו נלמד לראשונה מהתצהירים המשלימים שהגישו הנתבעים, שלטענת הנתבעים מר דאוד, התובע ומר גנגר, פעלו שלא בסמכות ובחוסר תו"ל לעניין אישור הבונוס ארוך הטווח - פשוט אינה מדויקת לאור טענות הנתבעים בכתב ההגנה ובתצהיריהם.

לפיכך, הבקשה להעדתם של העדים בעניין בונוס ארוך הטווח, כעדות ראשית, נדחית.

7. באשר לבקשה להעיד העדים כעדי הזמה - אין הבקשה עונה על הקריטריונים שנקבעו בהחלטה מיום 09.07.12. וכך נכתב שם לעניין זה:

"4. עדויות הזמה:

א. ב"כ התובע מבקש להתיר לו להגיש עדויות הזמה בקשר לעדויות שנשמעו מפי עדי הנתבעת. לטענתו, מבקש הוא להגיש את הבקשה המפורטת להגשת עדויות ההזמה אשר בה ייכללו הנושאים והראיות שהומצאו על ידי הנתבעים ואשר אותם מבקש הוא להזים, יחד עם שמות עדי ההזמה בסמוך למועד שבו יידרשו להעיד.

...

ג. משהצהיר ב"כ התובע שבדעתו להגיש בקשה כדין, ושעותר הוא להגיש את הבקשה סמוך למועד העדת העדים, אני נעתר לבקשתו. את הבקשה יוכל הוא להגיש 10 ימים לפני המועד שאותו יקבעו הצדדים... כמועד שבו יוזמנו עדי הזמה" (ההדגשה בקו תחתון שלי- ר.כ).

על-פי המצוין בהחלטה ב"כ התובע היה ער לכך שעליו להגיש בקשה מסודרת, מפורטת, בה נכללים מלוא הנושאים והראיות שהומצאו על-ידי הנתבעים ושאותם מבקש הוא להזים, זאת בטרם תינתן לו הרשות להעיד עדי הזמה, ככל שתינתן.

לשון אחר - לתובע לא ניתנה, בהחלטה הנ"ל, רשות להעיד עדי הזמה, אלא נקבע כי יכול הוא להגיש בקשה ובה יפרט הנימוקים להגשתה, ואשר על-פיה ייקבע בית-הדין אם יש להיעתר לבקשתו להעיד עדי הזמה, או לא.

המעיין בבקשה רואה שאינה עומדת בתנאים שב"כ עצמו היה ער להם, ובוודאי שאיננה מתייחסת בפירוט לראיות והעדויות שמבקש התובע להזים- כל שנאמר על-ידי התובע, בכלליות רבה- הוא כי ברצונו להזים את טענות הנתבעים ביחס לבונוס ארוך הטווח כפי שעולות הן מתצהירי העדות הראשית המשלימים שהגישו (ראו סעיף 8 לבקשה). עתירה זו, כפי שמנוסחת בבקשה, איננה עומדת לא בתנאים שהתחייב להם ב"כ התובע (כעולה מההחלטה מיום 09.07.12) ולא מהתנאים הקבועים לכך בדין.

וכך קובעת תקנה 51 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991:

"בכפוף לכל הסדר שיקבע השופט בתוקף סמכותו לפי סעיף 18(ד)(4) לחוק –

(1) ייפתח הדיון בבית הדין האזורי בדברי פתיחה של התובע ולאחר מכן יישמעו עדיו - אם יש לו עדים, ויוגשו ראיותיו האחרות; לאחר מכן ישמע בית הדין את דברי הפתיחה של הנתבע ואת עדיו, אם יש לו עדים, ויוגשו ראיותיו האחרות, אולם רשאי בית הדין, לפי שיקול דעתו, להתיר לבעל הדין הפותח להביא עדות סותרת בטרם יסכמו בעלי הדין את פרשותיהם.... " (ההדגשה בקו תחתון שלי - ר.כ).

בעניין זה נפסק כי:

"... מתן היתר להבאת עדויות סותרות, נתון לשיקול דעתה של הערכאה הדנה בהליך, כאמור בתקנה 51(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי הדין), התשנ"ב - 1991. הלכה פסוקה היא, כי היתר כאמור יינתן רק במקרים יוצאים מן הכלל... נחה דעתי, כי במקרה זה עשה בית הדין האזורי שימוש זהיר בשיקול דעתו וכי אין בהחלטתו טעות המצדיקה שמיעת ערעור עליה. בית הדין קמא הביא בכלל חשבון את השיקולים הרלוונטיים להכרעה בבקשה להבאת עדויות סותרות, ובין היתר האם הייתה לתובע אפשרות להביא את הראיות במועדן ורלוונטיות הראיות שמבוקשת הבאתן..." (ההדגשה בקו תחתון שלי- ר.כ) (בר"ע (ארצי) 430/03 בונוביצקי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 21.10.03)).

מכאן, כי ההחלטה האם להתיר הבאת עדות הזמה מסורה, כל כולה, לשיקול דעת בית-הדין הדן בעניין; מתן היתר כאמור הינו חריג; בהחלטתו, ישקול בית-הדין, בין היתר, האם יכול היה התובע להגיש את הראיות במועד בו הוגשו יתר ראיותיו; כן ישקול את רלוונטיות הראיות שהבאתן מתבקשת להליך הנדון.

בענייננו, פעל התובע כאילו ניתנה לו זה מכבר הרשות להעיד עדי הזמה. בקשתו אינה עונה על הקריטריונים הנדרשים ואינה מפרטת מדוע לא הגיש את ראיותיו אלו קודם לכן. דברים אלו נכונים מקל וחומר לנוכח קביעתנו לעיל לפיה טענת הנתבעים בדבר החריגה מסמכות וההתנהלות בחוסר תו"ל של התובע, מר גנגר ומר דאוד, הועלתה זה מכבר בכתב ההגנה ואיננה בגדר טענה חדשה ומפתיעה לאורה יש להתיר לו הגשת עדויות הזמה (לעניין זה ראו - דיון (ארצי) נד/3-56 זך נ' מדינת ישראל, כז(1) 378, ניתן ביום 01.09.94).

לאור האמור, נדחית אף בקשה זו.

8. נראה שלא אצה הדרך לצדדים לסיים את ההתדיינות בתיק זה. ולכן, ייאמר מראש, בית-הדין לא ישעה לבקשה לעיון מחדש בהחלטתו זו. ככל שמי מהצדדים יטען שנפל פגם בהחלטה זו, יש לבחון את הפגם בדרך המותווית בדין.

9. סוף דבר:

הבקשה, על כל ראשיה, נדחית.

הוצאות בקשה זו יילקחו בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות עם מתן פסק-הדין.

ניתנה היום, ז' טבת תשע"ג, 20 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.