1. תביעת התובע להכיר בפגיעה בגבו התחתון כ"פגיעה בעבודה" בדרך של מיקרוטראומה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה- 1995, נדחתה על ידי הנתבע.

  במכתב הדחיה מ- 24.12.08, ציין הנתבע , כי:

" על פי המסמכים שבידינו, לא הוכח קיום אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך, אשר הביאו למיקרו טראומה בגב ...".

כנגד החלטה זו של הנתבע, הוגשה התביעה בתיק שבפנינו.

בכתב התביעה טען התובע, כי הוא עוסק שנים רבות בבניית חדרי קירור, ובמסגרת עבודתו זו, הוא מרים פנלים מבודדים במשקל של כ-50 ק"ג, מפזרי קור במשקל של כ-100 ק"ג ומדחסים במשקל של כ-130 ק"ג.

לטענת התובע, בשל הרמת משאות כבדים אלה, הוא נפגע בגבו.

2.        הנתבע בכתב הגנתו חזר על האמור במכתב הדחיה וטען, כי לא הוכחה קיומה

של פגיעה בדרך של מיקרוטראומה, וכי כאבי הגב מהם סובל התובע, הינם תוצאה של תהליך תחלואתי טבעי.

הנתבע הוסיף וטען, כי התובע לא הניח תשתית עובדתית לקיומה של פגיעה בדרך של מיקרוטראומה.

3.        ואלה העובדות הצריכות לענייננו:

א.           התובע יליד 1965, עובד מאז שנת 1992 בבניית חדרי קירור, בחברת

סופר קירור בע"מ (להלן - " החברה ").

ב.         במסגרת תפקידו היה התובע מנהל עבודה של צוות עובדים הבונים חדרי קירור.  העבודה מתבצעת 6 ימים בשבוע משעה 08:30 ועד השעה

17:30. התובע עבד גם בבית המלאכה של החברה, אך בעיקר ביצע

עבודה של התקנות חדרי קירור.

ג.         מנהל החברה בה עבד התובע - מר אדוני, העיד לפנינו ומעדותו עולה,

כי התובע לא הרים פנלים מהם בונים את קירות חדרי הקירור לבד, אלא בעזרת פועלים, וודאי ככל שהמדובר בפנלים המגיעים למשקל של 40 ק"ג .

באשר למדחס חדר הקירור, מדחס זה מובא ומורם באמצעות אמצעי הרמה, ולא ידנית ע"י הפועלים.

נציין, כי בהתייחס למשקל הפנל, הודה התובע, שמשקלו מגיע עד ל-40 ק"ג, כפי שהעיד מר אדוני, ולא כפי שנכתב בתצהירו של התובע (עיין עמ' 10, ש' 26 לפרוטוקול).

ד.         בהתאם לעדות מנהל החברה, מר אדוני, התובע הרים בעצמו פנלים,

עד לאירוע בו לקה בפריצת דיסק בשנת 2005, אולם לאחר מכן, בעיקר שני העוזרים הבלתי מקצועיים בצוות שלו, הם אלה שמרימים את הפנלים.

בהתייחס לתקופה שלפני המועד בו לקה התובע בפריצת דיסק - דהיינו, לפני שנת 2005, אישר מר גבי אדוני, כי התובע היה מרים בעצמו את הפנלים, כאשר המדובר בחדרי קירור קטנים המורכבים מ-10-5 פנלים, ועד חדרי קירור גדולים יותר, המורכבים מ- 20-30 פנלים.

הפנלים מהם מורכבים הקירות, הינם בד"כ במידות ובמשקל שווה, לפי גודל החדר.

התובע הודה, כי כאשר הרים פנלים, עשה זאת ביחד עם עובד נוסף, וכי המדובר ב-30 הרמות ביום, כאשר המדובר בכ-10 פנלים, וכל פנל צריך להיות מורם כ-3 פעמים.

את הפנל מורידים מהמשאית לרצפה, לוקחים מהרצפה ליד המשאית עד למקום שבו בונים את חדר הקירור, ולאחר מכן, מציבים אותו במקום הנכון בתוך חדר הקירור.

  עבודת התובע כללה הרמת פנלים, הרכבתם עם ברגים, עליה על סולם,

חיבור צנרת וכד'.

ה.        חדרי קירור גדולים, נבנים ע"י יצרן הפנלים, בעוד שחדרי קירור קטנים

נבנים ע"י החברה בה עבד התובע.

ו.         מעבר לעבודה של הצבת הפנלים בקירות חדרי הקירור וגג חדר הקירור

עסק התובע גם בעבודות חיבורי חשמל, צנרת וגז, תוך שהוא עובד עם מכשירים שונים, וכן נהג ברכב עמו הגיעו הפועלים לעבודה מאתר עבודה אחד למשנהו.

  ז.        בשנה מרכיבה החברה בה עבד התובע כ-90 חדרי קירור.

4. בענייננו, מתוך מכלול הפעולות שמבצע התובע, ואשר אינן מהוות תשתית עובדתית בעניין פגיעה בדרך של מיקרוטראומה, ניתן לבודד רק את פעולת הרמת הפנלים, כפי שנעשתה על-ידו עד שנת 2005, כאשר המדובר בהרמה והורדה של פנלים במשקל של עד 40 ק"ג, כ-30 פעם ביום (כל פנל היה צריך להרים ולהוריד כ-3 פעמים) , כפעולה חוזרת ונישנית, כאשר כל הרמה והורדה דומות במהותן זו לזו.

פעולת ההרמה וההורדה, בוצעה ע"י התובע ביחד עם פועל נוסף.

עיין לעניין זה בעב"ל 465/07 עופר יהודאי נ. המוסד לביטוח לאומי (20.12.07), אשר בו נקבע, כי ניתן לאבחן בנסיבות העניין ולבודד את תנועות גופו של המערער הקשורות בהנחת הפלטות והרמתן, כתנועות חוזרות ונישנות באופן קבוע במהלך יום עבודתו של המערער, וזאת בהשוואה ליתר העבודות אותן ביצע המערער.

עיין גם בעב"ל 25130/01/11 מיכאל יושבאייב נ' המוסד לביטוח לאומי (17.6.12).

5. תחילה מונה ד"ר דוד יפה כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין.

ד"ר יפה בחוות דעתו מ- 25.11.12, ציין, כי התובע סובל מכאבי גב תחתון ובדיקת ה- CT הדגימה הצרות תעלה ספינלית, בלט דיסקלי ושינויים ספונדילוטיים.

ד"ר יפה חיווה דעתו, כי יש למצוא קשר סיבתי בין עבודתו התובע לבין כאבי הגב מהם סבל התובע, וכן חיווה דעתו, כי מאחר ולא ניתן לשלול את הקשר בין ההרמה החוזרת ונשנית של הפנלים לבין תלונות התובע, אזי יש להכיר בקשר כמנגנון של נזק מזערי מצטבר.

נציין, כי המומחה הפנה למאמר בעיתון "הרפואה", כאשר במאמר זה קיימת מסקנה שהרמת משאות, ככל שהמדובר במטען כבד מידי, או בתדירות הרמה העוברת את כושר הסיבולת, הדבר עלול לגרום לכאבי גב תחתון. המומחה מדגיש, כי אין הגדרות חד משמעיות, מה נחשב למשקל כבד מידי ומה נחשבת לתדירות רבה מידי.

יחד עם זאת, ציין המומחה, כי בארה"ב אימצו משקל של 23 ק"ג כמשא מירבי.

המומחה לא התייחס לכך, שהתובע ביצע הרמה של 40 ק"ג ביחד עם עובד נוסף, ולא לבדו.

6. לאור בקשת הנתבע, הופנו למומחה שאלות הבהרה, כאמור בהחלטה מתאריך 6.3.12.

מתשובותיו של ד"ר יפה לשאלות ההבהרה ,עולה, כי היצרות התעלה הספינלית, מקורה במבנה עמוד השדרה של התובע, ואינה קשורה לעבודתו של התובע.

באשר לשינויים הניווניים שהודגמו, ציין ד"ר יפה, כי המדובר בממצא שכיח, אולם לא ניתן לשלול שייכות בין עבודת התובע לבין השינויים הניווניים שהודגמו בבדיקה ה-CT מתאריך 28.10.2005.

המומחה לא הסביר, מדוע, אם המדובר בממצא שכיח אשר ייתכן ומקורו במחלה טבעית (כלשון המומחה), יש לייחס אצל התובע שינויים אלה, דווקא לעבודה.

המומחה אף הבהיר, כי התנועות שביצע התובע גרמו לכאב גב תחתון בהתייחס לעמוד השדרה המותני.

אל המומחה הופנתה שאלה שעניינה פגיעתו של התובע בתאונת עבודה מתאריך 11.11.05, ותשובת המומחה היתה, כי תאונה זו גרמה להחמרה במצב קודם של התובע, דהיינו, עוד לפני אותה תאונה מ- 11.11.05, סבל התובע מכאבי גב שלא ניתן לשלול שנגרמו במנגנון של מיקרוטראומה.

המומחה נשאל, האם הוא יכול לקבוע קשר סיבתי בסבירות העולה על 50%, בין עבודת התובע לבין הנזק בגבו במנגנון של מיקרוטראומה, והשיב בחיוב לשאלה זו.

7. הנתבע ביקש להעביר שאלות הבהרה נוספות למומחה, ובהעדר תגובת הצד שכנגד, נעתרנו לבקשה כאמור בהחלטה 16.10.12.

המומחה בתשובותיו לשאלות ההבהרה הנוספות, הסביר כי בהתבסס על אותו מאמר הנוגע להיבטים תעסוקתיים של כאבי גב תחתון, ובהתבסס על התשתית העובדתית בקשר לעבודת התובע, הוא סבור, כי יש קשר סיבתי בין עבודת התובע לבין כאבי הגב מהם הוא סבל, תוך שהוא חוזר על אותם דברים שאמר בחוות דעתו הראשונית.

כאשר הופנה המומחה לעובדות מהן עולה, כי התובע הרים את הפנלים ביחד עם עובד נוסף, ולאחר פריקת הדיסק בשנת 2005, בעיקר העוזרים שלו הבלתי מקצועיים הם אלו שהרימו את הפנלים, השיב המומחה, פעם נוספת, כי לא ניתן לשלול שייכות בין כאבי הגב של התובע לעבודתו וכן ציין, כי בדיקת ה-

CT בוצעה לפני התאונה מ- 11.11.05, ועל כן לא ניתן לשייך ממצאים של בדיקת ה- CT לתאונה.

8. בתאריך 11.2.13 לאחר שהתקבלו תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה הנוספות, שאלות שהתבקשו בעקבות החלטתנו מ-11.7.12, אשר דחתה בקשה למינוי מומחה אחר ואפשרה לנתבע לבקש הפניית שאלות הבהרה, החלטנו למנות מומחה נוסף.

נציין, כי בהחלטתנו הבהרנו, שהמומחה ד"ר יפה אישר בחוות דעתו שהממצאים בגבו של התובע, בכל הקשור לשינויים הניווניים, הינם ממצא שכיח שמקורו במחלה טבעית, ולא ציין כי מצב השינויים הניווניים בגבו של התובע חמור מזה שניתן היה לצפות אצל בני גילו, אילו לא עבד באותה עבודה כמתואר בהחלטת בית הדין, ועל כן היה צורך במתן הסבר מניח את הדעת, מדוע, בכל זאת, סבור המומחה, שיש קשר סיבתי בין העבודה לבין השינויים הניווניים בגב.

לאור זאת, מונה ד"ר אנג'ל כמומחה נוסף בתיק.

9. ד"ר אנג'ל בחוות דעתו מ- 5.3.13, ציין אף הוא, כי התובע סובל משינויים מכאב גב תחתון על רקע הצרות תעלת השדרה, מפריצת דיסק מותני ומשינויים ניווניים בעמוד השדרה המותני.

עולה מחוות דעת בבירור כי כאבי הגב מקורם בשלושה גורמים ולא רק בגורם אחד.

ד"ר אנג'ל חיווה דעתו, כי מתיאור עבודתו של התובע מבחינת משקל המשאות ומספר ההרמות ביום, הוא אינו סבור שעבודת התובע גרמה לנזקים בלתי הפיכים לגבו, במידה כזו שתצדיק אחריות למחלת הגב.

ד"ר אנג'ל הסביר, כי עבודתו של התובע איננה סבלות, ואף אינה מתקרבת לכך, תוך שברור מחוות דעתו, כי ככל שהיה מדובר בעבודת סבלות, הרי זו מוכרת כגורמת למחלת גב תחתון.

ד"ר אנג'ל חיווה דעתו, כי היצרות תעלת השדרה, הינה מצב תחלואתי טבעי, וכי באשר לבלט או לפריצת דיסק, אלה יכולים להיות משניים לחבלה, בין חד פעמית לבין מצטברת, אולם, הם שכיחים מאוד באוכלוסייה הכללית גם במצב טבעי. ספציפית לגבי התובע חיווה המומחה דעתו, כי השפעת העבודה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

9. אל המומחה הופנו שאלות הבהרה כאמור בהחלטה מ-14.7.13, והמומחה השיב עליהן בתאריך 14.9.13.

באשר להשפעת האירוע מתאריך 11.11.05, הסביר המומחה, כי בתאריך זה היה התובע בתוך התקף של כאבי גב תחתון שהחל קודם לכן, וכי שבועיים לפני האירוע, בוצעה בדיקת CT אשר הדגימה, כבר אז, בלט דיסקים והצרות תעלת שדרה.

יתר על כן, הפנה המומחה גם לרישומים רפואיים נוספים מהם עולה, שהתובע מסר על כאבים שהחלו עוד לפני האירוע התאונתי מ-11.11.05.

בכל מקרה חיווה המומחה דעתו, כי אם לאירוע 11.11.05, היתה השפעה, הרי זו היתה זמנית, כאשר ההחמרה במצב הגב היתה עוד לפני האירוע.

10. התובע הגיש סיכומים מטעמו ובהם ביקש לאמץ את חוות דעתו של ד"ר דוד יפה.

באשר לכך שד"ר יפה השתמש במינוח "לא ניתן לשלול", הפנה התובע להחלטתנו, כי לפעמים המומחים משתמשים מונחים במינוח זה, כאשר הם סבורים, כי קיים קשר סיבתי פוזיטיבי.

התובע הדגיש, כי מחוות דעתו המומחה עולה קיומו של קשר סיבתי פוזיטיבי.

התובע אף הדגיש כי הממצאים בגב התחתון הינם מלפני תאונת העבודה בשנת 2005, ואף וועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי שהתכנסו בעקבות התאונה משנת 2005 קבעו כי התובע סבל ממצב קודם.

התובע טען כי ד"ר אנג'ל, המומחה הנוסף שמונה, לא פרט את שיקוליו בעת שחיווה את דעתו כי אין קשר בין מצב הגב לעבודה.

עוד ובנוסף טען התובע, כי ד"ר אנג'ל התעלם מהשאלות שהופנו אליו במסגרת החלטת בית הדין מיום 14.7.13, וכי ד"ר אנג'ל לא התייחס למאמר בעיתון "הרפואה" העוסק בהרמת משאות כגורם המביא למחלות גב.

התובע הדגיש כי הפוסק האחרון בשאלות רפואיות הינו בית הדין וביקש כי בית הדין יעדיף את חוות הדעת של ד"ר דוד יפה על פני חוות דעתו של ד"ר אנג'ל.

11. הנתבע הגיש סיכומים מטעמו ובהם חזר על טענותיו כי לא היה כלל מקום למנות מומחה וכי היה צורך לדחות את תביעת התובע עוד בשלב העובדתי.

לטענת הנתבע, לא הוצבה תשתית עובדתית לעניין פגיעה בדרך של מיקרוטראומה.

הנתבע חזר על טענותיו בבקשה למינוי מומחה אחר שהוגשה ביום 22.5.12, וטען כי מתשובותיו של המומחה שמונה, ד"ר יפה, עולים כשלים לוגיים.

טענת הנתבע הינה שאם הצרות התעלה הספינלית אינה נובעת מעבודתו של התובע והשינויים הניווניים הינם ממצא שכיח שייתכן שמקורו במחלה טבעית, הרי לא ברור מדוע מסיק המומחה שאצל התובע צריך לשייך את הממצאים לעבודה.

עוד ובנוסף, טען הנתבע כי המומחה ד"ר יפה התייחס לכל תקופת עבודתו של התובע כמקשה אחת, למרות שמהחלטת בית הדין באשר לתשתית העובדתית עולה בבירור כי התובע הרים פלטות עם עובד נוסף רק עד שנת 2005 ולא מעבר לכך. הנתבע הדגיש כי קביעת קשר סיבתי במנגנון של מיקרוטראומה צריכה להיות בדרגת סבירות של מעל 50%, ודרגת סבירות זו לא עולה מחוות דעתו של ד"ר יפה.

הנתבע בסיכומיו טען, כי תשובות המומחה מיום 24.10.12, מוסיפות עוד תמיהות ואי בהירות על חוות דעתו ועל תשובותיו הראשונות וכי המומחה לא השיב כראוי על השאלה בדבר קיום קשר סיבתי, כאשר קודם לכן הוא ציין, שהמדובר בממצא שכיח באוכלוסייה.

כמו כן טען הנתבע כי המומחה התעלם לחלוטין מכך שהתובע הרים את הפנלים עם עובד נוסף ולא לבדו.

הנתבע הפנה להחלטת בית הדין מיום 21.2.13, באשר למינוי מומחה נוסף, ולטענת הנתבע יש להעדיף את חוות דעתו של ד"ר אנג'ל על פני חוות דעתו של ד"ר יפה.

12. הנתבע הפנה לפסיקה על פיה רשאי בית הדין להעדיף חוות דעת אחת של מומחה מטעם בית הדין על פני חוות דעת אחרת של מומחה מטעם בית הדין, כאשר הוא מוצא כי חוות דעת זו מנומקת ומבוססת יותר, גם אם חוות הדעת המבוססת יותר אינה מיטיבה עם המבוטח.

כמובן אם שתי חוות הדעת מנומקות והגיוניות במידה שווה, יש להעדיף את חוות הדעת המיטיבה עם המבוטח. לעניין זה הפנה הנתבע לפסקי הדין בעניין איטה שטיין ובן יעקב שמואל.

13. בעב"ל 39612/11/12 המוסד לביטוח לאומי נ' סמיון מלניק (11.11.13), נפסק:

"... הכלל הוא שהמוציא מחברו עליו הראיה. על המשיב, איפוא, להוכיח את תביעתו. כלל ה נכון כמובן גם כשמדובר בטענה ליישום תורת המיקרוטראומה. הלכה פסוקה היא כי לצורך ישום תורת המיקרוטראומה נדרשת רמת הוכחה בסברות העולה על 50% של הקשר הסיבתי, שכן אין קיימות החזקות המקובלות לעניין מחלת מקצוע, ולא חלה התשתית העובדתית העומדת בבסיס הוכחתה של תאונת עבודה במכונתה המסורתית. לא אחת נקב בפסיקה כי "רמת ההוכחה הנדרשת של הקשר הסיבתי, במקרה של ניסיון ליישום תורת המיקרוטראומה צריכה להיות מבוססת מספיק מבחינה סטטיסטית, תוך הוכחת עקביות במחקרים המדעיים הרלוונטיים; ביסוס רוחב יריעה של המחקר המדעי במדינות שונות; הנחת תשתית קוהרנטית וספציפית לממצאי העובדה עליהם מבוססת חוות הדעת; והתייחסות ישרה לנסיבות העניין ולמחלה המסוימת בה לקה המבוטח..."

"... ההוכחה הנדרשת לצורך ביסוס קיומו של קשר סיבתי היא הוכחה פוזיטיבית, והיא מוטלת על המבוטח."

"... ככלל, כאשר קיימת מחלוקת בין מומחים רפואיים, שהתמנו על ידי בית הדין כדי לחוות את דעתם, בשאלת הקשר הסיבתי, יכריע בית הדין על פי עקרונות פירוש חקיקה מתחום הביטחון הסוציאלי, לפיהם ספק פועל לטובת המבוטח. ברם, שבמקרה שחוות דעת של מומחה רפואי שמונה על ידי בית הדין, אינה מבוססת דיה והססנית, ודאי שאין לתת לה עדיפות על פני חוות דעת של מומחה אחר נוסף שהיא מבוססת והחלטית."

"...אך כאמור בקריאה כוללת של חוות הדעת על כל מילותיה והקשריה, התמונה המצטיירת היא, שרב בה הספק על הוודאי. על כגון דא אמר בית דין זה, שאין די בקשר סיבתי ברמה רופפת כדי להרים את נטל ההוכחה הנדרש להוכחת הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה למחלה..."

14. בעניינו, איננו סבורים, כי שתי חוות הדעת של המומחים אשר מונו ע"י בית הדין, סבירות ומנומקות באופן זהה.

בנסיבות העניין, חוות דעתו של ד"ר אנג'ל נראית סבירה ומנומקת יותר, ואף אין בה סתירות, או נקודות בלתי ברורות, וזאת בניגוד לחוות דעתו של ד"ר יפה.

כמפורט בהרחבה בסיכומי הנתבע, בחוות דעתו של ד"ר יפה אין הסבר מדוע דווקא לגבי התובע הוא סבור כי קיים קשר סיבתי ברמת סבירות העולה על 50% בין עבודתו לבין השינויים הניווניים בגב, וזאת כאשר הצרות התעלה הספינלית וודאי אינה קשורה לעבודת התובע, והממצא של שינויים ניווניים הינו ממצא שכיח באוכלוסייה. ד"ר יפה לא חיווה דעתו ולא ציין כי השינויים הניווניים המתועדים בגבו של התובע באותה בדיקה מחודש 10/05, הינם חמורים מאלה הנראים באוכלוסייה הנרחבת, בבני גילו של התובע.

ד"ר יפה למעשה לא נתן הסבר מניח את הדעת כלשהו מדוע יש לשייך ממצא שכיח הקיים אצל התובע, דווקא לעבודה.

עוד ובנוסף נציין, כי לאור התשתית העובדתית, כפי שנקבעה על ידינו, הרים התובע פנלים במשקל של עד 40 ק"ג עם פועל נוסף. משמעות הדבר, הינה, שלכל היותר, היה מוטל על התובע משקל של כ – 20 ק"ג.

בנסיבות אלה, וכאשר ד"ר יפה מציין בתשובותיו לשאלות ההבהרה, כי ההמלצה בארה"ב הינה להרמת 23 ק"ג כמשא מרבי, לא ברור, מדוע הרמה של כ – 20 ק"ג, וזאת כשלושים פעם ביום, די בה על מנת לקבוע, שלעבודה יש תרומה ברמת סבירות העולה על 50%, מעבר לפעולות היום יום.

מאידך גיסא, ד"ר אנג'ל בחוות דעתו התייחס ספציפית לכך, שהתובע הרים את הפנלים עם עובד נוסף, הסביר, כי מתיאור העבודה מבחינת המשקל ומספר ההרמות ביום, לא ניתן לדבר על פגיעה בלתי הפיכה לגב במידה שתצדיק הכרה בקשר סיבתי למחלת הגב.

ד"ר אנג'ל הסביר, כי עבודתו של התובע אינה מתקרבת אפילו לעבודת סבלות, וכי בהתחשב בכך שמדובר במצב שכיח באוכלוסייה הכללית, השפעת העבודה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

נוסיף ונציין, כי ד"ר אנג'ל הסביר שכאבי הגב הינם על רקע שלושה גורמים, כאשר הגורם של היצרות התעלה הספינלית, וודאי, שאינו קשור לעבודה, וזאת גם לפי חוות דעתו של ד"ר יפה.

15. לאור האמור לעיל, הננו קובעים, כי התובע לא הצליח להרים את נטל ההוכחה באשר לקיום קשר סיבתי בדרגת סבירות העולה על 50%, בין תנאי עבודתו לבין כאבי הגב מהם הוא סובל.

אשר על כן - התביעה נדחית.

16. אין צו להוצאות.

17. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ד (30 דצמבר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.