1. בתיק זה המדובר בתאונת דרכים קטלנית שהתרחשה ביום 26.3.07 בכביש שבין ירכא לתובל.

בעת התאונה, וכפי שהסתבר במהלך המשפט, למעשה כבר במשך יומיים קודם לכן, התחוללה שריפה, באתר הפסולת הסמוך לכביש הראשי, ממנה עלה עשן אשר הגביל מאוד את הראות בכביש.

הנאשם מס' 1, מר גאזי עטאללה (להלן: "הנאשם") הגיע לאתר הפסולת כשהוא נוהג במשאית לצורך העברת מכולת אשפה. הנאשם העמיס את מכולת האשפה וביקש לצאת לכביש הראשי ולפנות שמאלה לכיוון ירכא. באותה עת הגיעה למקום מכונית מסוג רנו בה נהג הנאשם מס' 2 מר פארס אבו חמדה (להלן: "אבו חמדה"). שני כלי הרכב התנגשו ומר משה בן שטרית (להלן: "המנוח"), אשר ישב ברנו לצדו של מר אבו חמדה, נפצע פציעה קטלנית ובהמשך נפטר.

2. תחילה כפרו הנאשמים באשמה והתיק נקבע לשמיעת ראיות לחודש מאי 2010. במועד זה חזרו בהם הנאשמים מכפירתם, הודו באשמה, הורשעו והתיק נקבע לטיעון לעונש. במועד הדיון שנועד לטיעון לעונש התייצב הנאשם כשהוא מיוצג בידי סניגור אחר, והודיע כי בכוונתו להגיש בקשה לחזרה מהודאה.

לאחר דיון ראשוני בבקשה, צמצם הנאשם את טענתו כך שתתמקד בהיעדר קשר סיבתי רפואי בין התאונה ומותו של המנוח וניתוק קשר סיבתי בין התנהגותו של הנאשם לתאונה עקב "מעורבותם של גורמים אחרים שמחדליהם ופעולותיהם גרמו לתאונה".

לאור צמצום טענת הנאשם והעובדה כי הודה בנהיגה רשלנית שגרמה לתאונה, הסכימה המאשימה לבקשה. מר אבו חמדה לא הגיש בקשה מצידו, אולם ביקש להצטרף לטענות הנאשם ככל שיש בהן כדי להביא להפחתת אחריותו לאירוע, ובמקביל לניהול המשפט פנה לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות.

3. שמיעת הראיות באשר למחלוקת המצומצמת החלה ביום 31.10.11 מועד בו נשמעו מר אליעד בן שטרית, בנו של המנוח, מר גדעון לוי, בוחן התאונות שטיפל במקרה, ומר ג'מאל עבאס שהיה נוכח במקום בעת האירוע, הגם שלא ראה את התרחשות התאונה עצמה. בישיבה זו התברר כי ד"ר אולג פופוב שטיפל במנוח בבית החולים אינו נמצא בארץ והוא צפוי להגיע לביקור קצר. לפיכך תואמה ישיבה מיוחדת לשמיעתו ביום 17.11.11. מעדותו של הרופא עלה למעשה כי אין ספק שמותו של המנוח נגרם כתוצאה מהתאונה ולא מגורם אחר.

לאחר סיום פרשת התביעה, ניסו הצדדים ניסו להגיע להסדר אך הדבר לא עלה בידם. לפיכך, החלה

פרשת ההגנה להישמע ביום 29.5.12 מועד בו העידו הנאשם עצמו, מר יוסף מולא, מנהל אתר הפסולת בו פרצה השריפה, ועסאם מולא, עובד אתר הפסולת. ביום 2.7.12 העיד מר נסאר שחאדה, תברואן מועצת ירכא וביום 11.10.12 נשמעה עדותו של רשיד מולא עובד אתר הפסולת. סיכומי הצדדים נשמעו ביום 26.11.12 מועד בו הודיע הסנגור כי אכן לא יטען בעניין היעדר קשר סיבתי רפואי בין התאונה ומות המנוח.

4. לאור כל האמור לעיל השאלות שיש לדון בהן הן שאלות ניתוק הקשר הסיבתי בין התרשלותו של הנאשם לבין התאונה ושאלת ה"הגנה מן הצדק" שהעלה הנאשם לאור מעורבותם של גורמים אחרים באירוע.

ניתוק הקשר הסיבתי

5. ראשית יאמר מיד כי הגם שבבקשה ציין הסנגור כי הנאשם יטען לניתוק הקשר הסיבתי, דומה כי הוא לא עמד על טענה זו בהמשך והתמקד בשאלת קיומה של הגנה מן הצדק. יחד עם זאת, למען הסר ספק, אציין כי בכל הקשור לטענה זו אני מקבל את עמדת המאשימה במלואה וקובע כי הגם שכפי שהתברר במהלך הדיונים קיימים גורמים אחרים שתרמו להתרחשות התאונה, אין המדובר בניתוק הקשר הסיבתי.

ההלכה היא כי התנהגות נפגע – לרבות התאבדות – וכמותה התערבות גורם צד שלישי, אינן שוללות קשר סיבתי-משפטי בין מעשה ומחדל של הפוגע לבית התוצאה, וזאת שעה שהפוגע כאדם מן הישוב יכול היה - נורמטיבית – לצפות מראש את שאירע בפועל. כפי שפסק בית המשפט העליון, הרי:

מעשה רשלנות של אחד אין בו, כשלעצמו, כדי לשחרר מאחריות פלילית את מי שעושה מעשה של הפרת חובת זהירות, אשר כתוצאה ממנו נגרם נזק, כאשר חייב היה לחזות מראש, כי המעשה או המחדל עשויים להזיק, וכי אדם אחר עלול להיפגע ולסבול נזק. מעשה רשלנות, ותהיה זו אף רשלנות בדרגה גבוהה של מאן דהוא אחר, אין בו, כשלעצמו, בשל חומרתו, כדי לשחרר מאחריות אם הגורם הרשלני הראשוני חייב היה לחזות מראש את מעשה הרשלנות כאמור.

ע"פ 482/83 מדינת ישראל נ' סלים יוסף סעיד. כן ראו לעניין זה, ע"פ 8827/01 ישראל שטרייזנט נ' מדינת ישראל, ע"פ 467/09 עמרי זילברמן נ' מדינת ישראל

כן ראו בהקשר זה דברי בית המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 2791/07 גיורא רוזנטל נ' מדינת ישראל שם דובר בפגיעת רכב בקטנוע שנסע בלא אורות בשעת חשיכה תוך העמסת מטען רב, אך נקבע כי "התרשלותו של מעורב בעבירה אינה יכולה להוות הגנה לאדם אחר שהתרשל, גם הוא, ואינה מסירה מעל כתפיו את האחריות, שעה שהתביעה הצליחה להוכיח את התרשלותו ואת האפשרות שעמדה לו למנוע את התאונה". כפי שנקבע בעניין רוזנטל טענה מעין זו יכולה לכל היותר להוות שיקול לקולא במסגרת הטיעון לעונש.

6. אין חולק כי במקום התאונה שררו תנאים שהיו גורם משמעותי להתרחשות התאונה. יחד עם זאת, דומה כי לא יכולה להיות מחלוקת שנהג סביר, שפעל כפי שפעל הנאשם, ואשר נכנס לכביש תחת מעטה עשן כבד, יכול וצריך לצפות ל"הפתעות", ובראש ובראשונה לרכב שיגיע משמאלו, מהאזור לגביו אין לו שדה ראייה, כפי שאירע בפועל. לפיכך, יש לקבוע כי הקשר הסיבתי בין התרשלות הנאשם לתאונה לא נותק.

טענות הנאשם באשר למעורבות גורמים אחרים, תובא בחשבון כשיקול להקלה בעונשו, אך לא מעבר לכך.

טענת הגנה מן הצדק:

7. טענתו העיקרית של הנאשם היא אפוא, טענה של הגנה מן הצדק וזאת כדברי הסנגור: מהטעם כי בביצוע אותה עבירה של גרימת מוות ברשלנות של המנוח, היו מספר משתתפים שרק נגד חלקם – הנאשמים בתיק דנן – הוגש כתב אישום ונגד החלק האחר לא.

לעניין זה נדרש ב"כ המאשימה מספר פעמים והסביר כי עד היום לא התקבלה החלטה סופית האם להעמיד את המעורבים האחרים לדין. דומה כי פרק הזמן שמאז האירוע ועד היום, קרוב לשש שנים במועד הדיון האחרון, הינו פרק זמן מספיק, ואף הרבה מעבר לכך, כדי למצות את החקירה ולשקול את כל השיקולים הרלוונטיים האם להגיש כתב אישום או לאו. לפיכך, לצורך הדיון בטענת הנאשם אצא מהנחה כי המאשימה החליטה שלא להגיש כתב אישום כנגד המעורבים האחרים. יתרה מכך, מעצם העובדה כי טרם התקבלה החלטה סופית נגזרת מסקנה נוספת והיא כי החקירה בעניינים של מעורבים אחרים, ולפחות חלקם, לא הושלמה. בנסיבות אלה המאשימה אף אינה יכולה למסור עמדה מנומקת מדוע לא הוגש כתב אישום כנגד מעורבים אחרים, מחוסר ראיות או מחוסר אשמה, לפיכך דומה כי טענתו של הנאשם בדבר אכיפה סלקטיבית לא מנומקת – לא נסתרה.

8. הסנגור ציין את הגורמים הנוספים שהיו אחראים לאירוע שהם הכבאים שלא כיבו את האש בעת שהוזעקו למקום יומיים לפני התרחשות התאונה, השוטרים שנשלחו למקום בהסתמך על הודעות אזרחים ולא מצאו מקום לסגור את הכביש, ראש המועצה וסגנו שלא דאגו לסגירת אתר הפסולת ומנהל אתר הפסולת.

הסנגור היפנה בעניין זה למסמכים רבים ואציין להלן חלקם:

• נ/1 הודעה למשטרה בידי אדם בשם עמית קרנאו – מיום 24.3.07, יומיים לפני התאונה, "העשן מסתיר את שדה הראייה בכביש... כל הכביש מלא עשן". בעקבות הודעה זו נשלח למקום שוטר סרואן חאלד ותוצאות הטיפול היו "סריקה ללא תוצאות".
• נ/2 הודעה למשטרה מאדם בשם עדי מיום 25.3.07, יום לפני התאונה, המוסר כי "עשן רב מכסה את כל האיזור, רכבים תקועים במקום אין ראות מטר". למקום נשלחו מספר שוטרים בשעה 14:00 ומאוחר יותר בשעה 19:00 ודיווחו כי "אין הפרעה".
• נ/3 מזכרו של הבוחן מר לוי שקיבל דוח משירותי כבאות והצלה לפיו נקראו למקום ביום 24.3.07, לפיו נשלח למקום צוות שמצא כי במקום "בערה מזבלה ענקית עם עשן חזק שהפריע לתנועה. הצוות הוריד להבות כיבה ובסיום חזרו לתחנה".
• מכתביו של תברואן מועצת ירכא נ/8 ו –נ/9, כאשר בראשון, מחודש פברואר 2007, מתריע התברואן על ערימות אדירות של פסולת במזבלה אותן יש לפנות בהקדם ובשני מיום 25.3.07 מתריע התברואן על שריפה גדולה באתר וקורא לראש המועצה להתערב ולהביא לכיבוי השריפה.

9. אין חולק כי חלק מהמעורבים לא נחקר עד היום ודומה כי כיום לא ניתן עוד לבצע חקירה יעילה. כך למשל לא ניתן לברר האמנם השוטרים שנשלחו למקום בכלל ביקרו בו ומה מצאו בהגיעם לשם, לא ניתן לברר מה הפעולות שביצע צוות הכיבוי והכיצד זה דיווח כי השריפה כובתה מקום שלא כך היה. לפיכך, דומה כי לאור השיהוי עד היום ניתן לקבוע כי שלא ניתן עוד לברר לפחות חלק מהטענות בדבר אחריות גורמים נוספים לאירוע, ומקל וחומר שלא ניתן להעמיד גורמים אלה לדין.

10. בשנת 2007 תוקן חוק סדר הדין הפלילי כך שלסעיף 149, הקובע רשימת טענות מקדמיות שרשאי להעלות הנאשם, התווספה פסקה 10 לפיה:

הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית.

תיקון זה הכניס את טענת ההגנה מן הצדק לחקיקה והעניק לה את "ברכת המחוקק". להבדיל מהטענות המקדמיות האחרות המנויות בסעיף 149, אשר הינן ספציפיות וממוקדות: חוסר סמכות מקומית או עניינית, חסינות, התיישנות וכיו"ב, טענה זו היא מעין סעיף סל הכולל מכלול רחב של נסיבות אותן יש להביא בחשבון.

יתרה מכך, הגם שמדובר בטענה הנכללת ברשימת הטענות המקדמיות, ניתן להעלותה גם בשלב מאוחר יותר של הדיון, ואף ניתן לקבוע כי ההכרעה בטענה תבוא לאחר שמיעת המשפט. קבלת טענת הגנה מן הצדק יכולה להביא להחלטה בדבר ביטול כתב האישום, אולם הדבר אינו מחויב. קבלת הטענה יכולה גם להביא לתוצאות אחרות, כגון תיקון כתב האישום או המרת סעיפי האישום שבו לסעיפים קלים יותר, קבלת הטענה יכולה אף להביא למסקנה כי הגם שאין מקום לשינוי בכתב האישום הרי יש בה הצדקה להקלה בעונשו של הנאשם.

ראו לעניין זה: זאב סגל ואבי זמיר, "הגנה מן הצדק באור חוק סדר הדין הפלילי", ספר דוד וינר, עמ' 231-264, הוצאת לשכת עורכי הדין, 2009.

11. במקרה דנן סבורני כי יש ממש בטענות הנאשם כי היה מקום לכל הפחות למצות את החקירה בעניינם של המעורבים האחרים, לברר הכיצד זה לא מצאו השוטרים שנשלחו למקום כי קיימת הפרעה לתנועה, הכיצד זה דיווח צוות הכבאות על כיבוי השריפה, לבחון מדוע לא פעלו המועצה ובעל אתר הפסולת לפינוי כמויות "אדירות" של פסולת בטרם פריצת השריפה והאם עשו ככל יכולתם לוודא כיבוי האש לאחר פריצתה. אפשר וחקירה ממצה הייתה מגלה כי לא נפל פגם בתפקודם של מעורבים אחרים, אולם לא ניתן לשלול כי חקירה כזו הייתה מצביעה על כשלים משמעותיים, אשר תרמו תרומה של ממש לאירוע.

שאלות אלה נותרו בשלב זה חסרות מענה והחץ מופנה אך ורק למעורבים הישירים בתאונה, הנאשמים בהליך שבפניי.

12. יחד עם זאת, הגם שאני מקבל באופן בסיס את הטענה, לא מצאתי כי הדבר מצדיקה ביטול כתב האישום.

סבורני כי מקרה זה שונה ממקרים אחרים עליהם הצביע הסנגור ובהם התקבלה הטענה, בעיקר מאחר ואין מדובר בגורמים שפעלו יחד או אשר קיים ביניהם קשר כלשהו. כך הפנה הסנגור לעניין אוזנה (ע"פ 2400/07) שם זוכו הנאשמים, 4 שוטרים, שהואשמו בגרימת מותו של עציר, וזאת לנוכח אחריות מפקדיהם שלא הועמדו כלל לדין (ולנוכח ליקויים אחרים ונוספים), עניין סמבטי (ת.פ 1986-08) שם זוכה פועל ניקיון מגרימת מוות ברשלנות תוך שבית המשפט קובע כי:

"מדובר בפועל ניקיון שהיה כבן 71 במועד התאונה, מסיבות מונות ניסו מבצעי הבניה להתחמק מאחריותם לתאונה ולהטיל את האחריות על הנאשם. לא ברורה לבית המשפט עמדת המאשימה, שאפשרה לאחראים העיקריים לכאורה לחמוק מאחריות ובחרה להפעיל את כל כובד ההליך הפלילי, על החוליה החלשה ביותר בשרשרת האחריות".

במקרה דנן, המדובר בנאשמים שפעלו באופן עצמאי, על רקע מצב דברים נתון. לצורך העניין יש להניח כי מצב זה נוצר עקב התרשלות אחרים, אולם אין המדובר במי שהינו אחראי על הנאשמים, ממונה עליהם או מעסיק אותם. בין הנאשמים והגורמים הנוספים אין למעשה כל קשר, ולו היו מועמדים לדין המדובר היה למעשה בהפרת מערכת חובות וחיקוקים שונה מזו שהפרו הנאשמים כאן.

סבורני כי עם כל הצער שהחקירה לא מוצתה ולא התבררה אחריותם של גורמים אחרים, הרי הפגיעה בעקרונות ההגינות והצדק במקרה דנן, אינה מהותית במידה המצדיקה ביטול כתב האישום. במיוחד נכונים הדברים כאשר אל מול מול טענת הנאשמים מוטל על הכף הערך העליון של פגיעה בחיי אדם (ראו לעניין זה ת.פ. (מח' ת"א) 40059/07 מדינת ישראל נ' חיים שלומוב).

סיכומו של דבר:

לאור כל האמור לעיל מצאתי כי יש ממש בטענת הנאשם בדבר פגיעה בעקרונות ההגינות והצדק באי מיצוי החקירה כנגד מעורבים אחרים. יחד עם זאת, לא מצאתי כי הדבר מצדיק ביטול האישום, אלא הקלה בעונש בלבד והדברים יובאו בחשבון במסגרת כלל השיקולים.

אשר על כן, אני מרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

בשלב זה נקבע המשך הדיון ליום 21.2 בשעה 9:00.

ניתנה היום, 24 ינואר 2013, במעמד הנאשם, בא-כוחו עו"ד נבואני וב"כ המאשימה מתמחה מר יגאל טרובמן.