הבקשה

1. לפני בקשת הנתבעות 1-3, אליה הצטרפו הנתבעות 4, 6 ו - 7, לחיוב התובעת בערובה להוצאות, מכוח סעיף 353א' לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), או מכוח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות").

הצדדים, התביעה והשתלשלות ההליכים

2. התובעת, אגודה שיתופית חקלאית לפיתוח בחן בע"מ (להלן: "התובעת"), עוסקת בטיפוח מטעי אבוקדו, גידול, מיון, ייצוא ומכירה של פרי האבוקדו.

3. הנתבעת 1, אפיקי עמק חפר אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (להלן: "אפיקי עמק חפר"), הינה אגודה לאספקת מים ושירותים חקלאיים אשר הקימה את הנתבעת 2, אגמי עמק חפר אגודת מים שיתופית חקלאית בע"מ (להלן: "אגמי עמק חפר"), שעיסוקה אספקת מים להשקיית מטעי החקלאים באזור עמק חפר.

הנתבעת 3, חפר אקולוגיות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (להלן: "חפר אקולוגיות"), הינה אגודה שנוסדה על ידי אפיקי עמק חפר, במטרה להקים מתקן לטיפול בבוצה חקלאית ואחרת (מתקן זה יכונה להלן: "מטב"ח").

הנתבעת 4, ג'י.אי.אס. גלובל אניורומנטל סולושנס בע"מ (להלן: "ג'י.אי.אס"), הינה חברה פרטית שהקימה יחד עם חפר אקולגיות את הנתבעת 6 – שותפות בשם טמבור חפר ושות' - אקולוגיה (להלן: "טמבור חפר").

הנתבעת 5, תעשיות אנרגיה חפר (ת.א.ח.) בע"מ (להלן: "ת.א.ח."), הינה על פי הנטען חברה פרטית שנכנסה בנעליה של חפר אקולוגיות ונטלה על עצמה את חובותיה וזכויותיה, בכל הנוגע לשותפות טמבור חפר בהפעלת המטב"ח.

הנתבעת 7, כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל"), ביטחה על פי הנטען את הנתבעות 1-6 או מי מהן, בפוליסות ביטוח המכסות את החבויות והסיכונים הנובעים מהתביעה.

4. התביעה הוגשה בתחילה על-ידי התובעת וע"י קיבוץ בחן אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (להלן: "קיבוץ בחן"). התובעות טענו בתביעתן כי החל משנת 2002 התקשרו עם הנתבעות
1 ו - 2, לצורך אספקת מים להשקיית מטעי אבוקדו. לטענת התובעות, למי ההשקיה הוחדרו "מי נטל" שהם תוצר לוואי של הליך טיהור הבוצה החקלאית מרפתות במתקן המטב"ח. התובעות הוסיפו וטענו כי מי הנטל מכילים חומרים מסוכנים ומזיקים, וכי הנתבעות או מי מהן החדירו בחשאי מי נטל לצינורות המים שנועדו להשקיית מטעי האבוקדו ובכך גרמו למטעי האבוקדו נזקים כבדים שהוערכו בסך של למעלה מ - 16 מיליון ₪. לצרכי אגרה, הועמדה התביעה על סך של 10 מיליון ₪.

5. הנתבעות הכחישו את הנטען בתביעה מהטעמים המפורטים בהרחבה בכתבי ההגנה שהוגשו על ידן.

6. בקשת הנתבעות 3 - 1, לחיוב התובעות בערובה להוצאות הוגשה לראשונה ביום 29.11.2012, ובמסגרתה נטען, בין היתר, כי קיבוץ בחן מצוי בהליכי פירוק (להלן: "הבקשה הראשונה").

7. לאחר הגשת הבקשה הראשונה, הוגשה, ביום 10.2.2013, הודעה מטעם התובעות כי לקיבוץ בחן מונה מפרק. בנסיבות אלה ונוכח עמדת המפרק, ביקשו התובעות להורות על מחיקת התביעה שהוגשה על-ידי קיבוץ בחן.

בהחלטתי מיום 9.4.2013, ציינתי כי אין לאפשר בשלב זה של הדיון מחיקת קיבוץ בחן באופן שיאפשר הגשת תביעה חדשה.

בהחלטה נוספת מיום 13.5.2013, הוריתי על דחיית תביעת קיבוץ בחן, ללא צו להוצאות.

8. לצורך הבנת השתלשלות העניינים נחזור לאחור ונציין כי ביום 4.1.2011, הוגשה על-ידי הנתבעות 3 - 1, בקשה לביצוע ניסוי בפיקוח מומחה מטעם בית המשפט, על מנת לבחון אם קיימת אפשרות להזרים מי נטל דרך מסננים דוגמת המסננים שהיו מותקנים במועדים הרלבנטיים, בראשי החלקה של מטעי האבוקדו של התובעות, זאת באמצעות מתקן ניסוי שהוקם על ידי הנתבעות 1-3, ושלטענתן מפריך את טענות התביעה (להלן: "הבקשה לעריכת ניסוי").

ביום 23.11.2011, הודיע ב"כ התובעות על הסכמת התובעות למינוי מומחה מטעם בית המשפט לצורך עריכת הניסוי.

9. מכוח הסכמת הצדדים, מונה מהנדס מים, מר צפריר סופר, כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה"), על מנת שיבדוק את מתקן הניסוי שהוקם על ידי הנתבעות 1-3 ויחווה דעתו האם ניתן לערוך ניסוי המדמה הזרמת מי נטל למערכת ההשקיה של המטע והאם הניסוי במתקן הינו ניסוי תקף המדמה את המצב בשטח המטע. כן התבקש המומחה לחוות דעתו אם ניתן לערוך "ניסוי אמת" בשטח המטע הצעיר.

10. בנסיבות אלה, כאשר מונה מומחה מטעם בית המשפט לביצוע הניסוי שהוצע על-ידי הנתבעות 3 - 1, לא ראיתי לדון בבקשה הראשונה להפקדת ערובה להוצאות. בהחלטתי מיום 24.3.2013, ציינתי כי מן הראוי יהא לדון בבקשה להפקדת ערובה להוצאות, לאחר שתתקבל חוות דעתו של המומחה, לאורה יהיה ניתן לבחון את סיכויי התביעה. לפיכך קבעתי כי הבקשה תשוב ותדון לאחר קבלת חוות דעת המומחה והצדדים יהיו רשאים להשלים את טיעוניהם.

11. המומחה מטעם בית המשפט, קבע בחוות דעתו מיום 19.12.2013, כי "הניסוי המוצע ע"י הנתבעות 1-3 לא מדמה את המצב בשטח של הזרמת מים מהולים (מי נטל ומי השקיה) אל ראש שטח של מטע צעיר. הניסוי לא עומד בתנאים כמפורט בסעיף 5.1".

המומחה סבור שניתן לבצע ניסוי אמת בראש השטח של מטע צעיר בחן, שידמה הזרמת מים מהולים, (מי נטל ומי השקיה), אך ההשקעות לביצועו גבוהות".

12. ביום 17.9.2014, שבו הנתבעות 1-3 והגישו בקשה עדכנית לחיוב התובעת בערובה להבטחת הוצאותיהן – זו הבקשה שלפני. כאמור, הנתבעות 4, 6 ו - 7 הצטרפו לבקשה (להלן ייקראו ביחד: "הנתבעות").

נימוקי הבקשה

13. הנתבעות סומכות בקשתן על הוראת סעיף 353א' לחוק החברות וטוענות כי יש להחיל על התובעת שהינה אגודה שיתופית שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת את הכלל לפיו כאשר מוגשת תביעה על ידי תאגיד שאחריות בעלי המניות בו מוגבלת, אזי ברירת המחדל היא חיובו בערובה להוצאות.

הנתבעות מוסיפות וטוענות כי התובעת אינה נושאת את עצמה מבחינה כלכלית וקיומה תלוי בהזרמת כספי תמיכה מבעלי מניותיה. לתמיכה בטענתן זו, מפנות הנתבעות לדו"חות הכספיים של התובעת מהשנים 2009-2011 ומציינות כי בכל אחד מאותם דו"חות, הוסיפו רואי החשבון הערה הקושרת בין המשך קיומה של התובעת לבין תוצאות התביעה דנן. כן הפנו הנתבעות לדו"ח הכספי לשנת 2011, המלמד על קיום גרעון בהון החוזר בסך 4,702 ₪.

עוד נטען כי יש להביא בחשבון את העובדה שקיבוץ בחן, שהינו אחד משני בעלי המניות בתובעת – נקלע להליכי פירוק ומשכך, ספק רב אם יוכל להוסיף ולתמוך בתובעת, גם אם ירצה בכך.

בנוסף נטען כי במשך מספר חודשים, קיבוץ בחן לא שילם לאגמי עמק חפר את התשלומים בגין אספקת מים, וכי במכתב מיום 13.4.2014, הסביר מפרק הקיבוץ שהדבר נובע, בין היתר, מכך שהתובעת אינה משלמת לקיבוץ בחן את התמורה בגין המים המסופקים לה. הנתבעות מציינות כי הימנעות התובעת מלפרוע חובותיה עבור מי ההשקיה, המהווים את התשומה החיונית ביותר לקיום מטעי האבוקדו, מלמדת שלא יהיה בידה לפרוע חיוב בהוצאות היה ויוטל עליה.

הנתבעות מציינות כי במסגרת בקשה לחיוב בערובה להוצאות, אין מקום לבחון באופן מעמיק את סיכויי התביעה וכי בענייננו אין יסוד לטענה שסיכויי התביעה גבוהים באופן המצדיק שלא לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להוצאות.

אשר למועד הגשת הבקשה, הנתבעות מציינות כי בקשה לחיוב בערובה בהוצאות ניתן להגיש בכל עת וכי מצבה הפיננסי ההולך ומחמיר של התובעת, מצדיק ומחייב את הגשתה של הבקשה ואת חיוב התובעת בהפקדת ערובה להוצאות.

אשר לגובה הערובה, הנתבעות טוענות כי נוכח סכום התביעה, מספר הנתבעים המיוצגים על ידי חמישה משרדי עורכי דין, היקף ההתדיינות והעלויות הצפויות, מן הדין לחייב התובעת בהפקדת ערובה בסכום משמעותי. הנתבעות 3 - 1 עותרות לחיוב התובעת בהפקדת ערובה, בסכום שלא יפחת מ- 150 אלף ₪, לכל אחת מהן. ג'י.אי.אס. עתרה לחיוב התובעת בערובה שלא תפחת מ- 200 אלף ₪ וכלל ציינה כי היא מותירה את שאלת גובה הערובה לשיקול דעתו של בית המשפט.

תגובת התובעת

14. התובעת טוענת כי הבקשה לחיוב בהפקדת ערובה להוצאות, הוגשה באיחור ובשיהוי רב, ושלא בהתאם להחלטה מיום 24.3.2013, לפיה היה על הנתבעות להגיש בקשה זו, בסמוך לאחר קבלת חוות דעתו של המומחה. התובעת מציינת כי הבקשה הוגשה כתשעה חודשים לאחר שהתקבלה חוות דעת המומחה, ולאחר שנקבעו מועדים להגשת ראיות. התובעת מוסיפה ומציינת כי גם הבקשה הראשונה להפקדת ערובה להוצאות, הוגשה בשיהוי ניכר, למעלה משלוש שנים לאחר הגשת התביעה.

התובעת טוענת כי לצורך הכרעה בבקשה להפקדת ערובה להוצאות, יש לבחון את סיכויי התביעה ואת יכולתה הכלכלית של התובעת. כן נטען כי נקודת המוצא להפעלת שיקול הדעת השיפוטי בשאלת חיוב בהפקדת ערובה להוצאות, הינה כי זכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות חוקתית ראשונה במעלה שאין להגבילה אלא לעתים נדירות ובנסיבות חריגות.

אשר למצבה הכלכלי - התובעת מכחישה את הטענה שאינה עומדת בתשלומים עבור צריכת המים למטעי האבוקדו. התובעת ביקשה בהקשר זה לחקור את המצהיר מטעם הנתבעות, וציינה כי היא עמדה ועומדת בכל התשלומים שנדרשו על ידי הנתבעות 3 - 1, עבור צריכת המים למטע האבוקדו, כמפורט בתצהירו של רמי כהן ששימש כמנכ"ל התובעת עד סוף שנת 2013 (להלן: "תצהיר כהן").

עוד נטען בתצהיר כהן כי המפרק של קיבוץ בחן נגוע בניגוד עניינים וכי הוא משתף פעולה עם הנתבעות ופועל לסיכול התביעה (סעיף 21 לתצהיר כהן).

כהן הוסיף וציין בתצהירו כי התובעת שילמה לקיבוץ בחן את כל התשלומים עבור צריכת מים ופרעה את שאר התחייבויותיה כלפי הקיבוץ, עד לסוף שנת 2013 וזאת בסכום כולל של למעלה מ- 430,000 ₪ (סעיפים 5 - 4 לתצהיר כהן). כהן הוסיף וציין כי "נודע לי בדיעבד, לקראת המחצית השנייה של שנת 2014, כי מפרק הקיבוץ פיגר בתשלומים עבור צריכת המים, עד לחודש מרץ 2014, בסכום של כ- 600 אלף ₪. זאת למרות שעד סוף שנת 2013 הוא קיבל את כל התשלומים בגין המים מהתובעת... במהלך חודש אפריל 2014 הגיע מפרק קיבוץ בחן להסדר תשלומים לגבי העבר והתחייבות לגבי העתיד" (סעיף 11 לתצהיר כהן).

התובעת מוסיפה ומפנה לדו"חות הכספיים לשנת 2012, המעידים לשיטתה על חוסנה הכלכלי. לטענתה, לפי הדו"חות לשנת 2012, קיים רווח תפעולי ותזרים מזומנים איתן בסכום של 635 אלף דולר. לפיכך טוענת התובעת כי ככל שייפסקו הוצאות לטובת הנתבעות, תוכל לעמוד בתשלומן בנקל.

אשר לשאלת סיכויי התביעה, התובעת טוענת כי על הנתבעות לשכנע את בית המשפט שסיכויי התביעה קלושים, כתנאי לחיובה בערובה. בנוסף, נטען כי על בית המשפט להכריע בשאלת סיכויי התביעה בזהירות מרבית על מנת שלא יהא בהחלטה משום חריצת דין בטרם עת. כן נטען כי הנימוק העיקרי בבקשה הראשונה היה סיכויי התביעה, ולא בכדי שינו הנתבעות בבקשה זו את טעמן והתייחסו לסיכויי התביעה כשאלה משנית, לאור מסקנות חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ששלל את טענותיהן ואת תקפות הניסוי שהוצע על ידן.

אשר לגובה הערובה, לטענת התובעת, ככל שייקבע שיש מקום להפקדת ערובה להוצאות, הרי שלחיוב בסכומים הנטענים על-ידי הנתבעות אין אח ורע, והם אינם מתיישבים עם המבחנים שנקבעו בפסיקה.

התשובה לתגובה

15. בתשובה לתגובה, הפנו הנתבעות 3 - 1, למסמכים ולמידע שהובא לידיעתן לאחר שביום 2.11.2014, הותר להן לעיין בת.א. 56384-03-14 המתנהל בבית משפט זה, בו התובעת הינה בעלת דין.

לטענת הנתבעות, מהמסמכים שהובאו לידיעתן עולה כי התובעת מצויה במשבר תאגידי ופיננסי עמוק וכי התובעת הסתירה מבית המשפט מידע רלוונטי בחוסר תום לב. הנתבעות מפנות לכך שקיבוץ בחן, ביחד עם אחרים, הגישו לרשם האגודות השיתופיות ביום 26.8.2014, בקשה למתן צו פירוק זמני כנגד התובעת (להלן: "בקשת הפירוק"). על פי הנטען, בקשת הפירוק עדיין תלויה ועומדת וממנה עולה כי התובעת מצויה, הלכה למעשה, במצב של חדלות פירעון וכי קיימות אצל התובעת "מלחמות פנימיות" שאינן מאפשרות ניהול תקין.

כן נטען כי קיבוץ בחן הודיע על ביטול הסכם המייסדים מכוחו עיבדה התובעת את מטעי האבוקדו, וכי גם ההסכם לשיווק הפרי מהמטעים בוטל, מה שהביא, על פי הנטען לתחרות פרועה על קטיף הפרי ושיווקו. הנתבעות מפנות לתצהירים שניתנו על-ידי כהן בהליכים אחרים במסגרתם טען כי התובעת הזניחה את המטעים וכי בהעדר טיפול נאות המטעים לא יוסיפו להניב תוצרת למשך 10 שנים נוספות, וכי יש חשש כי החברה שבשליטתו תעמוד בפני שוקת שבורה ולא תוכל להיפרע מהתובעת, גם אם תזכה בתביעה שהגישה נגד התובעת. לטענת הנתבעות הדברים האמורים עומדים בניגוד לתצהיר כהן שהוגש בתמיכה לתגובת התובעת.

הנתבעות 3 - 1 הוסיפו וטענו כי למיטב ידיעתן, עקב ביטול ההסכמים שכרת הקיבוץ ביחס למטעי האבוקדו, בוטל גם האישור לעיבוד המטעים על ידי התובעת, מכוח חוק ההתיישבות (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים), התשכ"ז – 1967, כך שהתובעת אינה רשאית להוסיף ולעבד את מטעי האבוקדו וקיבוץ בחן אינו רשאי לאפשר לתובעת להשתמש במכסת מי ההשקיה.

הנתבעות הוסיפו וטענו כי עקב הסכסוכים בין בעלי המניות בתובעת, התובעת חדלה לפרוע את התחייבויותיה כלפי עובדים וספקים ומפנה בעניין זה למכתבים ולהודעות דוא"ל שנכתבו על-ידי כהן.

16. ג'י.אי.אס הצטרפה לטענות הנתבעות 3 - 1, והוסיפה וטענה בתשובה לתגובה כי התובעת לא הוכיחה יכולת כלכלית לפרעון הוצאות הנתבעות אם תיזכנה בדין, לא הוכיחה נסיבות מיוחדות המצדיקות אי חיובה בהפקדת ערובה והראיות שהתגלו לאחרונה ביחס למצבה הכלכלי של התובעת, מצדיקות חיובה בהפקדת ערובה להוצאות.

הודעת התובעת

17. לאחר הגשת התשובה לתגובה, אליה צורפו מסמכים נוספים לרבות בקשת הפירוק ומסמכים מת.א. 56384-03-14, הגישה התובעת הודעה במסגרתה ביקשה לאפשר הגשת החלטת כב' הרשמת כץ בדבר עיכוב ההליכים בת.א. 10065-11-14, בבית משפט השלום בתל-אביב, וכן החלטת כב' השופט מקובר מיום 1.1.2015 בת.א. 56384-03-14, בבקשה בהסכמה לעיכוב ההליכים בתביעה ובתביעה שכנגד, נוכח ניסיון להביא לפתרון הסכסוך בין הצדדים שנערך בפני רשם האגודות השיתופיות.

התובעת חזרה והבהירה כי הינה עומדת על בקשתה לחקור את המצהיר מטעם הנתבעות
3 - 1.

דיון והכרעה

18. לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה, התגובה והתשובה לתגובה, סבורה אני כי יש מקום לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להוצאות - ואפרט נימוקיי.

המסגרת הנורמטיבית

19. סעיף 353א' לחוק החברות קובע כדלקמן:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

20. בהיות התובעת אגודה שיתופית בע"מ, יש לבחון את הבקשה על פי הוראות סעיף 353א הנ"ל והכללים שהותוו בפסיקה לגבי אופן יישומו.

ברע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.2009) (להלן: "עניין ל.נ הנדסה"), נקבע מפי כב' השופט מלצר, כדלקמן:

"... על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו: פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג (דבר זה נלמד מהתיבה: "אלא אם כן", הכלולה בסעיף 353א לחוק). זאת ועוד – על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר – על דרך ההיקש –כי שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות – אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל). עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות:

(א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל).

(ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד...

משמסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים ..." (פסקה 13 לפסה"ד). עוד ראו בהקשר זה; רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (13.7.2008); מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (23.5.2011); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11, עמ' 740-741 (2013)).

21. התובעת הסתמכה בתגובתה לבקשה, על פסיקה שדנה בחיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות מכוח תקנה 519 לתקנות אלא שלהבדיל מבקשה לפי תקנה 519 הנ"ל שהשיקולים במסגרתה שונים, בענייננו חלה הוראת סעיף 353א' לחוק החברות לפיה הכלל הוא חיוב התאגיד בהפקדת ערובה להוצאות אלא אם יוכיח התאגיד התובע, איתנות כלכלית המבטיחה את יכולתו לפרוע חיוב בהוצאות היה והנתבע יזכה בדין או נסיבות שאינן מצדיקות חיובו בהפקדת ערובה. ודוק - הנטל להוכיח את התנאים לאי חיוב בהפקדת ערובה להוצאות, מוטל על התאגיד התובע.

22. בנסיבות אלה, כשהנטל להוכיח איתנות כלכלית או קיומן של נסיבות שאינן מצדיקות חיוב בהפקדת ערובה, מוטל על התובעת, לא ראיתי להיעתר לבקשת התובעת לחקור את המצהיר מטעם הנתבעות (לעניין שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט בחקירת מצהירים בבקשות ביניים ראה, רע"א 5693/98 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' ארט בי, חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) ואח', פ"ד נב(5) 793, 795 (1998) ורע"א 2508/98 מתן י. מערכות תקשורת נ' מילטל תקשורת ואיתור בע"מ, פ"ד נג(3) 26 (1998)). לא ראיתי צורך בחקירת המצהיר מטעם הנתבעות שכן בחינת תגובתה של התובעת, כשהיא עומדת בפני עצמה, גם ללא מתן משקל לטענות הנתבעות בדבר מצבה הכלכלי של התובעת וההליכים הנוספים המתנהלים נגדה או על ידה, מובילה למסקנה שהתובעת אינה עומדת בנטל להוכיח איתנות כלכלית או נסיבות שאינן מצדיקות חיובה בהפקדת ערובה להוצאות.

23. איני סבורה כי הדו"חות הכספיים לשנת 2012, אליהם הפנתה התובעת בתגובתה, מלמדים על איתנות כלכלית המבטיחה יכולתה של התובעת לפרוע חיוב בהוצאות הנתבעות היה ותביעתה תידחה.

בהקשר זה ראיתי להפנות לעמוד 7 בדו"ח הכספי לשנת 2011, בו נכתבה ההערה הבאה:

"ג. לאגודה גרעון בהון החוזר בסך 4,202 ₪.

התוצאות הקשות בשנים הקודמות נגרמו הן מהקרה הקשה אשר פקדה את המטעים בראשית שנת 2008 וגרמה לנזקים קשים וכן נזקים מתמשכים למטעים אשר נגרמו כתוצאה מאיכויות מי קולכין – נמוכות ביותר שהסבו נזק מצטבר קשה.

האגודה הגישה תביעת נזיקין בגין נזקים ואובדן רווחים נגד תאגיד טיהור המים בסך כ- 16 מליון ₪.

התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז והתחילה להתברר בו, הנהלת האגודה משוכנעת שהתביעה תתקבל והאגודה תקבל סכומים ניכרים שיפתרו את כל בעיות הרווח והפסד התזרים של האגודה. לכן חברי האגודה ימשיכו לתמוך באגודה ויאפשרו לה להמשיך לפעול לפחות עד להכרעת הדין בעניין התביעה...".

איני סבורה כי בהסתמכות על הדו"ח הכספי לשנת 2012, יש כדי להצביע על איתנות כלכלית המצדיקה חריגה מהכלל של חיוב תאגיד בהפקדת ערובה להוצאות. גם בדו"חות הכספיים לשנת 2012, קיימת הערה דומה, בזו הלשון: "ג. לאגודה גרעון בהון החוזר בסך 3,118 אלפי ₪" ובהמשך: "...התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז והתחילה להתברר בו, הנהלת האגודה משוכנעת שהתביעה תתקבל והאגודה תקבל סכומים ניכרים שיפתרו את כל בעיות הרווח והפסד התזרים של האגודה. לכן חברי האגודה ימשיכו לתמוך באגודה ויאפשרו לה להמשיך לפעול לפחות עד להכרעת הדין בעניין התביעה..." (עמ' 7 לדו"ח הכספי לשנת 2012).

מלבד הדו"חות הכספיים לשנת 2012, התובעת לא צירפה כל אסמכתא עדכנית לביסוס טענתה כי מצבה הכלכלי איתן. לפיכך איני סבורה כי התובעת עמדה בנטל להוכיח מצב כלכלי המצדיק חריגה מהכלל הקבוע בסעיף 353א' לחוק החברות.

24. כן סבורה אני שיש מקום להתחשב בכך שקיבוץ בחן, שהוא אחד מבעלי המניות בתובעת, נקלע להליכי פירוק כך שספק אם יהא לאל ידו להזרים כספים לתובעת, היה וזו תחויב בהוצאות, ויוזכר כי מפרק הקיבוץ הודיע כי אין בכוונתו להמשיך בהליכים בתביעה זו, לפיכך תביעת הקיבוץ נדחתה.

25. משהתובעת לא הוכיחה איתנות כלכלית המצדיקה פטור מהפקדת ערובה להוצאות, יש לבחון אם מתקיימות בענייננו נסיבות מיוחדות המצדיקות אי חיובה בהפקדת ערובה.

26. בהקשר זה, איני סבורה כי מועד הגשת הבקשה להפקדת ערובה להוצאות, מצדיק דחייתה מטעמי שיהוי כנטען על-ידי התובעת. אמנם גם הבקשה הראשונה, לא הוגשה בסמוך לאחר הגשת כתבי ההגנה, אלא שסעיף 353א' לחוק החברות אינו קובע מועד להגשת הבקשה להפקדת ערובה ולמעשה, ניתן להגיש בקשה זו בכל עת, ראו לעניין זה, ת.א. (מחוזי חיפה) 1419/99 פרגול הנדסה בניה והשקעות בע"מ נ' א.י.י.ו מבנים בע"מ (9.2.2006), והחלטת כב' השופטת וילנר בבש"א (מחוזי חיפה)9404/04 מדינת ישראל - משרד הביטחון נ' נגיב (3.7.2002), הדנה אמנם בהפקדת ערובה להוצאות מכוח תקנה 519 לתקנות אל לעניין מועד הגשת הבקשה והאפשרות להגישה בכל שלב משלבי הדיון, הרציונל דומה.

27. עוד יצוין כי הבקשה הראשונה לא נדונה לגופה נוכח מינוי מומחה מטעם בית המשפט שכן סברתי שיהא בחוות דעת המומחה כדי לשפוך אור על סיכויי התביעה. המומחה קבע בחוות דעתו כי הניסוי שהוצע על-ידי הנתבעות 3 - 1, אינו תקף וכי עלות ביצוע ניסוי אמת במטע הצעיר כרוכה בהוצאות רבות. נמצא כי בחוות דעתו של המומחה אין כדי לשלול את סיכויי התביעה, כפי שטענו הנתבעות 3 - 1 בהציען את הניסוי האמור. יחד עם זאת, אין בחוות הדעת כדי לתמוך בתביעה והנטל להוכיחה נותר על כתפי התובעת.

28. אשר להערכת סיכויי התביעה, נקבע בעניין ל.נ. הנדסה: "...גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות – אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה". בענייננו, מדובר בתביעה מורכבת שהוכחתה דורשת חוות דעת שבמומחיות ועדויות עובדתיות. התובעת הגישה עדויות של עדים עובדתיים וכן חוות דעת של מומחים. מנגד הוגשו תצהירים וחוות דעת של מומחים התומכים בעמדת הנתבעות. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר בשלב זה כי סיכויי התביעה כה גבוהים וברורים על פניהם באופן המצדיק לפטור את התובעת מהפקדת ערובה להוצאות הנתבעות, היה והתביעה תידחה.

29. אשר לגובה הערובה, בעניין זה של קביעת גובה הערובה ראיתי להתחשב במועד הגשת הבקשה (הן הבקשה הראשונה והן הבקשה דנן), ובכך שמינוי המומחה מטעם בית המשפט נעשה על פי הצעת הנתבעות 3 - 1 ועל אף שהתובעת והנתבעות נשאו בשכר המומחה בחלקים שווים - קרי: התובעת נשאה במחצית מעלות חוות הדעת, לא היה במינוי המומחה כדי לקדם את ההליכים או לתמוך בעמדתו של צד כלשהו. כן ראיתי להתחשב בזכות הגישה לערכאות שהוכרה כזכות יסוד חוקתית בשיטתנו המשפטית. מנגד יש ליתן את הדעת לסכום התביעה בסך של 10 מיליון ₪, לכך שמדובר בתביעה שהוגשה כנגד שבע נתבעות המעסיקות חמישה משרדי עורכי דין ולהיקף הראיות והעדויות העתידות להישמע וההוצאות הכרוכות בהמשך ניהול ההליכים בתביעה.

בהתחשב במכלול השיקולים האמורים, ראיתי לחייב את התובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעות, בסך כולל של 350,000 ₪.

30. הערובה תופקד בקופת בית המשפט במזומן או בערבות בנקאית צמודה למדד המחירים לצרכן, תוך 45 יום מהיום.

בנסיבות העניין, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.

המזכירות תמציא החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשע"ה, 06 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.