התובע עתר להורות לנתבעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו ובסכום שלא יפחת מ-50,000 ₪, בהתבססו על תקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 ועל סעיף 353א' לחוק החברות התשנ"ט- 1999.

הוראות הדין הללו קובעות כי ישנה אפשרות לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, כאשר בבסיס ההוראה עומדת זכות הנתבע להבטחת הוצאותיו, אם יתברר בסופו של הליך כי לא היה יסוד לתביעה והיא נדחתה. אין הן מקור שבדין המאפשר לתובע לבקש כי נתבע יתן ערובה להבטחת הוצאות התובע.

אשר על כן אני מורה על דחיית הבקשה.

ניתנה היום, י"ח אייר תשע"ג, 28 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.