<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה – עו"ד מוחמד מולא, מפמ"ח

הנאשמים - נוכחים

הסנגור – עו"ד ג'ריס פרח

פרוטוקול

באי כוח הצדדים מודיעים לבית המשפט כי הגיעו להסדר טיעון כאמור בישיבה מיום 18/2/14.

ב"כ המאשימה טוען לעונש:

מגיש גיליון הרשעות קודמות לגבי נאשם מס' 1 - הוגש וסומן תע/1.

לנאשמת מס' 2 אין עבר פלילי ולא עבר תעבורתי.

מגיש פלט עבירות תעבורתיות ביחס לנאשם מס' 1 - הוגש וסומן תע/2.

הנימוקים להסדר : מדובר ברישום תעבורתי הכולל 23 הרשעות קודמות. בתיק זה לקחנו בחשבון את הודייתם של הנאשמים, אשר חסכה מזמנו של ביהמ"ש ושמנו דגש מיוחד על העובדה שהאירוע היה בשלהי סוף שנת 2006.

חלוף הזמן הניכר הביא להתחשבות משמעותית מבחינת המאשימה בדינם של הנאשמים. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם כי מדובר בעבירות חמורות שמצדיקות ענישה מוחשית. בסופו של דבר, אנו סבורים שההסדר הינו הסדר ראוי ומאוזן ולכן אבקש מביהמ"ש לאמץ אותו, אך יחד עם זאת, אבקש שהמאסר על תנאי והקנס יהיו משמעותיים.

ביחס לנאשם מס' 1 נבקש פסילה בפועל, ולזאת לאור עברו התעבורתי הלא מבוטל וכן לאור העובדה שהוא הורשע בתיק זה בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, עבירה חמורה בפני עצמה.

הסניגור טוען לעונש:

אנו מבקשים לאמץ את ההסדר. מדובר באירוע שאירע בשנת 2006 במסגרתו נפסלה נאשמת מס' 2 פסילה מנהלית ל-60 יום בעקבות אותה תאונת דרכים.

מדובר בנאשמת ללא עבר פלילי או תעבורתי. כפי שניתן היה לשיטתנו להבין מחומר הראיות שהונח בפני ביהמ"ש, הרי שאת הנהיגה בזמן פסילה הרי שלגבי עבירה זו קיים קושי ראייתי לדעת ההגנה שאומנם אינה מבקשת כי נאשם מס' 1 יחזור בו מההודאה בביצוע עבירה זו, אך טוענת כי בנסיבות, נוכח קיומו של קושי ראייתי לגבי עבירה זו מתבקשת ענישה מקלה ואין מקום להטלת פסילה בפועל.

עברו של הנאשם מדבר על 23 עבירות תעבורה שבחלקן הרב הן טכניות, ישנות. אין בנמצא עבירות חדשות שהן עבירות קשות משראות על עבריין תנועה. מדובר באיש שגר בכפר יאסיף, יש לו פיצוצייה, הוא עצמאי, מבלה רבות על הכביש להבאת סחורה ולצרכים אישיים וטבעו של נוהג שעושה שימוש בכביש שיקבל עבירות, גם אם הן טכניות, כך שלא ניתן לראות את העבר התעבורתי שלו כעבר מכביד.

מדובר במשפחה, שני הנאשמים שהינם הורים לשלושה ילדים. אותו תא משפחתי סבל בעבר כבר פסילה של נאשמת מס' 2 וגם נאשם מס' 1 היה פסול, כך שהעונש הפסילה שהוטל על נאשמת מס' 2 פגע גם בנאשם מס' 1.

מדובר בנאשם שעובד, נאשמת 2 הינה עקרת בית. הוא משתכר סך של לא יותר מ-6,000 ₪ בחודש. אבקש להתחשב בנושא הקנס ולקחת בחשבון שעצם ההרשעה של נאשמת מס' 2 אינה מקובלת במגזרים דוגמת המגזר הדרוזי, בו מתגוררים הנאשמים. אבקש להפחית את הקנס ולא להטיל פסילה בפועל אלא לכל היותר פסילה על תנאי.

טעם נוסף לדעת ההגנה באי הטלת פסילה בפועל בנסיבותיו החריגות של תיק זה נעוץ בכך שהמכון לבטיחות בדרכים מזמין אליו בדרך כלל קבוצות אנשים או קבוצות נאשמים על ידי ביהמ"ש מורשעים בעבירות תעבורה, כל מיני קבוצות, גם שנפסלו בפועל. אותו מכון לבטיחות בדרכים בודק את הכושר הרפואי ואפשרות הנהיגה ביחס לעברם התעבורתי ולוקח את בחשבון את עברם התעבורתי, נהיגה בזמן פסילה, שהינה עבירה חמורה לכל הדעות, נהיגה תחת שימוש בסמים או תחת השפעת אלכוהול, המחייבות הזמנה למכון בטיחות בדרכים. עצם הזמנה למכון זה למישהו שהיה פסול גם בעבר והרי הנאשם בפנינו היה בעת הרלוונטית היה פסול מנהלית. על כן, עצם הרשעה בעבירה כפי כשלעצמה, יוביל אותו למצב שהוא צריך לעבור את המכון לבטיחות בדרכים.

במידה לא תוטל פסילה בפועל על נאשם מס' 1, קיים סיכוי טוב יותר מבחינת המכון לבטיחות בדרכים שלא יוחמר עמו. מגיש את ההנחיות שהוצאו בעניין זה מטעם משרד הבריאות – הוגש וסומן נע/1.

ב"כ המאשימה:

ההחלטה של המכון על כשירות רפואית ניתנת כהמלצה ולא כמשהו מחייב, ולכן אני לא חושב שברגע שתוטל פסילה אז יוביל אוטומטית לפסילה לצמיתות. בכל המקרה, ההנחיה עצמה קובעת שקיימת ועדת ערר שיכולה לדון בנושא, כך שלא מדובר באופן וודאי בפסילה לצמיתות או לתקופה ממושכת.

לעניין הקנס – שני הנאשמים קיבלו פיצוי כספי מחברת ביטוח על סך 4,500 ₪ כל אחד מהם ולכן אבקש כי מביהמ"ש יתחשב בעובדה זו לצורך קביעת גובה הקנס.

<#3#>

גזר דין

1. הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעובדות כתב האישום שתוקן ביום 18/2/14, במסגרת הסדר טיעון בין הצדדים, זאת בעבירות כדלקמן: שיבוש מהלכי משפט, בצוותא חדא, עבירה לפי סעיפים 244 ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וקבלת דבר במרמה בצוותא חדא, עבירה לפי סעיפים 415 ו-29 לחוק הנ"ל. בנוסף, הורשע נאשם מס' 1 בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 69 לפקודת התעבורה התשכ"א-1961.

2. מעובדות כתב האישום המתוקן עולה התמונה הבאה: ביום 27/9/06 נפסל רישיון הנהיגה של נאשם מס' 1 (להלן: "הנאשם") על ידי משרד הרישוי למשך 3 חודשים, היינו עד ליום 26/12/06. ביום 2/12/06, בשעה 15:00 לערך, נהג הנאשם ברכב מסוג הונדה בכיוון היציאה מכפר ירכא, כאשר נאשמת מס' 2 (להלן: "הנאשמת") לא היתה כלל באותה עת ברכב. הנאשם לא הספיק לבלום את רכבו, לקראת עצירה בפקק, והתנגש מאחור ברכב מסוג רנו קליאו, שעמד לפניו בפקק ואשר נדחף קדימה כתוצאה מההתנגשות ופגע ברכב מסוג פג'ו, שעמד לפניו בפקק. לאחר התאונה, ירדו הנאשם ונהגי שני הרכבים הנ"ל מרכביהם והחלו להחליף פרטים ביניהם, שאז מסר הנאשם לנהג רכב הרנו קליאו את פרטיו האישיים, את רישיון הרכב ואת תעודת הביטוח, אולם לא מסר את רישיון הנהיגה שלו, ולאחר מכן עזב את מקום התאונה ונסע לביתו. עברו זמן מה, חזר הנאשם למקום התאונה כשהנאשמת נוהגת ברכב, שאז ירד הנאשם מהרכב וניגש לשוטר שניצב במקום. הנאשמת מסרה לנאשם את רישיון הנהיגה שלה בכדי שיציגו בפני השוטר והנאשם עשה כן וטען בפני השוטר טענה שקרית, לפיה הנאשמת היא זו שנהגה ברכב בזמן התאונה. בעת שנגבו במשטרה הודעות מהנאשמים לגבי התאונה, חזרו הנאשמים וטענו בהודעותיהם בכזב כי הנאשמת היא זו שנהגה ברכב בעת התאונה. בהמשך לכך, בתאריך 12/12/06, נשלחו על ידי עו"ד מואנס פרח מכתבי דרישה לחברת הביטוח "ביטוח חקלאי" בשמם של הנאשמים בגין נזקי גוף שנגרמו להם לכאורה בעת התאונה ובהמשך לכך קיבלו הנאשמים כספים מחברת הביטוח. יובהר, כי בישיבת היום ציין ב"כ המאשימה בפניי כי סכום הכסף שנתקבל על ידי הנאשמים מעת חברת הביטוח הינו סכום של 4,500 ₪ לכל אחד מן הנאשמים וסכום זה לא הוחזר לחברת הביטוח.

3. לחובת הנאשמים יש לציין, את חומרת העבירות בהן הורשעו, אשר יש בהם משום שילוב של פגיעה באמון שניתן על ידי חברות הביטוח במבוטחיהן ושל פגיעה בשלטון החוק. עוד יש להוסיף, לחומרא, את הפן הכלכלי הנעוץ בביצוע העבירות בתיק זה על ידי הנאשמים. זאת ועוד, לביצוע עבירות של קבלת כספים במרמה מחברת ביטוח, קיימת גם השלכה כלכלית על כלל ציבור המבוטחים. לאמור לעיל יש להוסיף, לחובת הנאשם, את העובדה כי הורשע גם בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, עבירה הפוגעת הן בשלטון החוק והן בסדר החברתי, והמגלמת בחובה מסוכנות פוטנציאלית כלפי כלל המשתמשים בדרך.

4. לטובת הנאשמים, מנגד, יש ליתן את הדעת לחלוף פרק זמן ניכר ומשמעותי של יותר מ-7 שנים מאז ביצוע העבירות, דבר אשר הביא את המאשימה, ברוב הגינות, למסקנה כי מן הראוי להקל בדינם של הנאשמים בתיק זה. לאמור לעיל יש להוסיף, כי בגין האירוע נשוא כתב האישום הושתה על הנאשמת פסילה מנהלית לתקופה של 60 יום, אשר פגעה גם בנאשם, שהינו בעלה של הנאשמת, מה גם שבתקופה הרלוונטית היה פסול הנאשם פסילה מנהלית, כמתואר בכתב האישום המתוקן. בטעם הנ"ל, כמו גם בחלוף הזמן הניכר ובכך שעברו התעבורתי של הנאשם אינו מכביד, יש על מנת להצדיק היעתרות לבקשת ההגנה שלא להשית על הנאשם פסילה בפועל מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה בנסיבותיו החריגות של תיק זה. לאמור לעיל יש להוסיף את חששו של הסנגור בפניי, לפיו פסילה בפועל של הנאשם מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה עשויה להגביר את הסיכוי לפסילה נוספת משמעותית של הנאשם במסגרת בדיקות לכשירות רפואית לנהיגה הנערכות מטעם משרד הבריאות (ראה נע/1).

5. עוד יש להוסיף, לקולא, את הודאת הנאשמים בהזדמנות הראשונה בעבודות כתב האישום המתוקן וכן את עברו הפלילי הלא מכביד של הנאשם ואת עברה הפלילי הנקי ללא רבב של הנאשמת, אשר אף עברה התעבורתי הינו נקי.

6. בתיתי את הדעת למכלול הטעמים הנ"ל, ולאחר ששקלתי את טיעוני ב"כ הצדדים בפניי, הנני מחליטה לאמץ את הסדר הטיעון אשר אינו נוגד את תקנת הציבור והינו עומד במתחם הסבירות, מה גם שהענישה המוסכמת על הצדדים מצויה במתחם העונש ההולם בנסיבותיו של תיק זה. הנני מבכרת לאמץ את הסדר הטיעון בעניין רכיב הפסילה מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה, כמבוקש על ידי ההגנה, זאת כמצוין לעיל ומן הנימוקים הנזכרים לעיל.

7. סיכומו של דבר, אני דנה כל אחד מהנאשמים לעונשים הבאים:

אני דנה את נאשם מס' 1:

• למאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא - כי לא יעבור עבירה לפי סימן א' לפרק ט' לחוק העונשין, התשל"ז-1977, או עבירה לפי סימן ו' לפרק יא' לחוק הנ"ל, או עבירה של נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה התשכ"א-1961 ויורשע בגין אחת מהן.
• לתשלום קנס בסך 3,000 ₪ או 30 ימי מאסר.

בהתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם, ישולם הקנס ב -10 תשלומים חודשיים רצופים ושווים , בסך 300₪ כל אחד, החל מיום 23/4/14 ואילך.

• הנני מורה על פסילת הנאשם על תנאי מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים למשך 3 שנים, והתנאי הוא כי לא יעבור עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה או עבירה לפי התוספת הראשונה או השנייה לפקודה הנ"ל, ויורשע בגין אחת מהן.

אני דנה את נאשמת מס' 2:

• למאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא - כי לא תעבור עבירה לפי סימן א' לפרק ט' לחוק העונשין, התשל"ז-1977, או עבירה לפי סימן ו' לפרק יא' לחוק הנ"ל, ותורשע בגין אחת מהן.
• לתשלום קנס בסך 2,000 ₪ או 10 ימי מאסר.

בהתחשב במצבה הכלכלי של הנאשמת, ישולם הקנס ב -10 תשלומים חודשיים רצופים ושווים , בסך 200 ₪ כל אחד, החל מיום 23/4/14 ואילך.

זכות ערעור תוך 45 יום . <#4#>

ניתנה והודעה היום ד' אדר ב תשע"ד, 06/03/2014 במעמד הנוכחים.