1. בקשה לתיקון פסק דין שניתן ביום 22.09.13 בהתאם לסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

ביום 27.05.09 הגיש המשיב תביעה כספית על סך של 153,159 ₪ כנגד המבקש כבעלים של החשבון המתנהל אצל המשיב בגין יתרת חוב בחשבון עו"ש ויתרת הלוואה לא מסולקת.

בפסק דין שניתן ביום 22.09.13, התקבלה התביעה במלואה והמבקש חויב לשלם למשיב את מלוא סכום התביעה.

1. לטענת המבקש, בסעיף 41 לפסק הדין נדחתה טענתו לפיה סכום התביעה שגוי, בנימוק שהנתבע לא הביא כל ראיה לסתור את מסמכי הבנק.

על פי הטענה, הסתכם סכום החוב נכון ליום 30.06.09 ב- 134,164.47 ₪ ולא כפי שנטען בכתב התביעה.

לטענת המבקש, כראיה מטעמו, צורף דף חשבון של המשיב עצמו המעיד על כך. גם אם דף החשבון לא צורף בטעות ובהיסח הדעת לסיכומיו, כפי שצוין בפסק הדין, הרי שצורף הן לבקשת הרשות להתגונן והן לתצהירו של המבקש. דף החשבון שהנפיק המשיב הינו רשומה מוסדית, ומהווה ראייה הסותרת טענת המשיב לעניין יתרת החוב.

עוד טוען המבקש כי תיקון פסק הדין, הוא תיקון טעות בלבד שיש בה להשפיע על הסכום שנפסק באופן שיקטן חובו של המבקש בסכום שלא יפחת מסך של 22,192 ₪ במיוחד נוכח ריביות הפיגורים שחויב בהם.

1. המשיב מתנגד לבקשה.

לטענתו, המקרה אינו נופל לאותם המקרים המנויים בגדרו של סעיף 81 לחוק בתי המשפט וככל שהמבקש סבר כי יש טעות בפסק הדין, היה עליו להגיש ערעור על פסק הדין, ומשלא עשה כן וחלף המועד להגשת ערעור, אין לו אלא להלין על עצמו.

עוד טוען המשיב, כי במועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל, הופחתו כל הסכומים שהתקבלו על ידי המבקש מיום הגשת התביעה ועד ליום מתן פסק הדין. כך הופחת סך כולל של 22,192 ₪ ששילם המבקש. סכום זה, כשהוא משוערך למועד פתיחת תיק ההוצל"פ הסתכם ב- 38,946.37 ₪. המשיב מפנה לסכום שצוין בבקשת הביצוע, שהעתקה צורף לתגובה, תחת הכותרת "תשלומים על חשבון".

דיון

1. סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט, מסמיך את בית המשפט לתקן טעות שנפלה בפסק דין או בהחלטה וקובע את התנאים לכך, בזו הלשון:

"מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה."

בעניין זה קובעת ההלכה הפסוקה כי:

"הלכה היא כי סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-, מסמיך את בית המשפט לתקן טעות אשר נפלה בפסק הדין או בהחלטה והנובעת מהיסח דעתו של השופט בעת ניסוח דבריו. המדובר בדבר שנכלל בפסק הדין בשל שגגה או דבר שלא נכלל בפסק הדין אך היה במחשבות השופט ונשמט מפסק הדין. הסמכות הנתונה לשופט בסעיף זה לא נועדה לאפשר לו לתקן שגגות מהותיות בפסיקתו ולאפשר לו תיקונים בפסק הדין, שאינם אלא מסווה לכתיבת פסק דין חדש, אלא רק לבטא בצורה מתוקנת את שבעליל התכוון וגמר בדעתו לומר מלכתחילה. לתיקונים מהותיים בפסק הדין ניתן להביא רק על דרך של ערעור. כך למשל נפסק, ששינוי אופן חישוב הפרשי ההצמדה והריבית עולה כדי שינוי פסק הדין המקורי ומתן פסק דין חדש תחתיו (ראו: ע"א 150/90 סולל בונה בע"מ נ' ברק אור בע"מ, פד"י מז(4) 17). (ההדגשה הוספה ולא במקור- ע.ו.).

(רע"א 9066/01 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' חיים שטיין (02/01/2002)).

1. מעיון בתיק, עולה כי דף החשבון אליו מפנה המבקש, אכן צורף, כטענתו, לבקשה למתן רשות להתגונן ולתצהיר התומך בה. מעיון בדף החשבון עולה כי ביום 3.05.09 נתקבלו בחשבון המבקש שני סכומים בסך של 3,161.51 ₪ וסך של 17,102.99 ₪ ממכירת ניירות ערך. על כן, אין מדובר בסכומים שהתקבלו לאחר הגשת התביעה, כטענת המשיב אלא בסכומים שהתקבלו בטרם הוגשה התביעה (ביום 27.05.09). חרף זאת, סכומים אלו לא הופחתו מסכום יתרת החוב הנתבע. כאן המקום לציין כי סכום התביעה נסמך על דף ריכוז יתרות שהיה נכון ליום 1.05.09 בלבד ומן הראוי והנכון היה לצרף דף ריכוז יתרות הנכון ליום הגשת התביעה או בסמוך לו. מה שהיה מייתר את ההליך הנוכחי.
2. זאת ועוד, המשיב עצמו לא התכחש במסגרת תגובתו לדברים ואף ציין כי בעת פתיחת תיק ההוצאה לפועל, הפחית מיוזמתו את הסכומים. לפיכך, ראוי היה ומצופה מב"כ המשיב שיסכים לתיקון המבוקש. יפים לעניין זה דברים שנאמרו ע"י בית המשפט בעניין אחר הרלבנטיים גם לענייננו:

"כאשר מגלה בית המשפט טעות בחיבור אריתמטי של מספרים, ומייחס אותם לסכום ההשבה במקום לסכום התשלום, הוא רשאי לתקן זאת במסגרת המינוח "טעות בחישוב", שהיא אחת מסוגי ה"טעות", על פי ההגדרה של סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט.

לתומי, ציפיתי כי ב"כ המשיב, אשר העובדות והמספרים נהירים לו,יסכים לתיקון האמור, וזאת בהתאם לסעיף 81(ב) לחוק בתי המשפט, הקובע כי "בהסכמת בעלי הדין רשאי בית משפט להחליט בכל עת על כל תיקון בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן".

בר"ע (י-ם) 533/04 רשת מרגלית נ' חיים מלול (28/05/2006).

ראה גם דבריו של בית המשפט בעניין הדומה בעובדותיו למקרה דנן:

"על המשיב היה להבהיר בתצהיר עדותו הראשית כי שולם לו לאחר הגשת התביעה ע"י המבקשים פעמיים סך 110,000 ₪ ולהביא זאת ביוזמתו באופן ברור בפני בית המשפט ובפני המומחה, גם אם התשלום השני בוצע לאחר שהתקבלה חוות דעת המומחה.

המשיב בחר להשאיר הדברים עמומים וגם המבקשים לא הבהירו הדברים "ברחל ביתך הקטנה" בפני המומחה ובפני בית המשפט.

משהובהר ע"י המשיב כי בתצהירו התכוון לסך הנוסף ששולם וציין כי יש להפחיתו מסכום התביעה, הרי שאין ספק כי מקרה זה נופל לגדר "השמטה מקרית " ו/או "טעות בחישוב" בפסק הדין ויש לתקן את פסק הדין ולהוסיף סך 110,000 ₪ בצירוף מע"מ לסך התשלומים אשר שולמו ע"י המבקשים למשיב. בנסיבות אלו הנני מורה על תיקון פסק הדין כמבוקש"

(ת.א. (פ"ת) 748-11/09 שלמה מישקיט ואח' נ' אמנון שכורי (3.07.13).

1. ערה אני לטענתו של המשיב, לפיה הטעות כבר תוקנה במסגרת תיק ההוצאה לפועל, אך חרף זאת, זכאי כל בעל דין שיינתן פסק דין המשקף נכונה את העובדות לאשורן ובמקרה זה ישקף את יתרת חובו הנכונה, על כל המשתמע מכך.

לעניין זה, יוסף כי טעמים של מדיניות משפטית ראויה, הוכרו אף הם כשיקול לעניין התרת תיקון טעות בפסק דין וכך נפסק ע"י בית המשפט העליון בפס"ד בר"מ 5720/05 יוסף גופר נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקווה (5.08.07):

"השלמת ההתייחסות לשאלת שכר הטרחה וההוצאות על דרך של תיקון טעות לאחר שזו לא מצאה את מקומה בפסק הדין או בהחלטה, יש בה כדי לייעל את ההליך המשפטי ולחסוך בהליכי ערעור שכל עניינם בסוגיה זו בלבד" (ההדגשה הוספה-ע.ו.)

1. מן המקובץ ולאור האמור לעיל, פסק הדין מיום 22.09.13 יתוקן, כמבוקש, אם כי לא מצאתי מקום להפחית משכר הטרחה שנפסק בפסק הדין.

פסק דין מתוקן יישלח לצדדים בדואר.

המשיב יישא בשכר טרחת המבקש בגין בקשה זו בסך 1,770 ₪.

ניתנה היום, כ' טבת תשע"ד, 23 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.