1. תביעה זו הוגשה בשנת 2009. לאחר התדינות ארוכה ומורכבת ניתן בסופו של דבר פסק דין ביום 2.9.15 (להלן: "פסק הדין").

2. בפני בית המשפט בקשת התובעים לאכיפת פסק הדין עלי פי פקודת בזיון בית המשפט. ביום 27.12.16 ניתנה החלטה, שבית המשפט סיים מלאכתו ואין מקום ליתן סעדים נוספים במסגרת תיק זה. נקבע שהדרך פתוחה בפני המבקשים לפתוח הליך חדש. לפיכך הבקשה נמחקה.

3. בפני בית המשפט בקשה חוזרת לדון במסגרת הליך זה בבקשה. לטענת המבקשים, בית המשפט המוסמך לדון בבקשה הינו בית המשפט שנתן את פסק הדין, וכי מדובר בבקשה מסוג הבקשות שניתן להגיש לאחר מתן פסק הדין.

4. לאחר ששקלתי את הבקשה הגעתי למסקנה שדינה להדחות, כפי שיוסבר להלן.

5. בית המשפט סיים את מלאכתו במסגרת תיק זה, ונתן פסק דין לאחר הליך ארוך וממושך. פסק הדין סיים את כל המחלוקות בין הצדדים, כפי שהובאו בפני בית המשפט על פי כתבי הטענות. הצדדים לא ערערו על פסק הדין והתדיינות באה אל קצה.

6. יש אינטרס ציבורי שתובענות המובאות בפני בית המשפט יסתיימו תוך זמן סביר. מצב שהתדיינות בתיק נמשכת שנים רבות, ועוד ממשיכה אף לאחר מתן פסק דין אינו רצוי.

7. לא מדובר בבקשה שקשורה בטבורה להליך העיקרי, או שיש צורך בהבהרת פסק הדין או צורך במתן הוראות משלימות, וכיוצא באלה.

8. הליך לאכיפת פסק דין על פי פקודת בזיון בית המשפט, שונה במהותו מההליך שהוליד את פסק הדין. מדובר בבקשה המוגשת על פי חוק ספציפי ועל פי עילה השונה מזו של התביעה העיקרית. כמו כן מדובר בפרוצדורה אחרת, נטלים אחרים, ואף יתכן שיהיה צורך לשמוע עדים חדשים ונוספים.

9. אין מקום להכניס לתוך הליך זה ,שהסתיים כבר לפני כשנה וארבעה חודשים, הליך נוסף לפי פקודת בזיון בית המשפט. דבר זה יגרום להתארכות וסרבול ההליך באופן לא סביר.

10. עצם זה שבית משפט זה הוא המוסמך לדון בבקשה, אינו מוביל למסקנה שיש לדון בה במסגרת הליך שהסתיים זה מכבר.

11. אם המבקשים עומדים על בקשתם לאכוף על המשיבים את ביצוע פסק הדין, הדרך הנכונה היא להגיש תובענה חדשה לבית המשפט.

12. לאור האמור לעיל אני מורה על מחיקת הבקשה.

ניתנה היום, י"ח טבת תשע"ז, 16 ינואר 2017

צ.