מבוא

1. לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובעת, ילידת 1981, בתאונת דרכים שארעה ביום 25.6.2002, כאשר רכב בו נסעה פגע ברכב צד ג'.

התביעה הוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

בין הצדדים לא היתה מחלוקת בדבר חבות הנתבעת לפצות את התובעת בגין נזקי הגוף שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה ועל כן, עסק ההליך בשאלת גובה הנזק בלבד ובכך יעסוק גם פסק הדין שלפניי.

1. התיק החל את דרכו בפני מותב אחר והועבר לשמיעה לפניי בראשית 2012.

לאחר שנשמעו הראיות ובגדר כך גם נחקר המומחה בתחום הראומטולוגי אשר מונה עוד בראשית התיק, ניתנה ביום 19.3.15 החלטה על מינויו של מומחה נוסף. יצויין כי התובעת הסכימה למינוי מומחה נוסף ואילו הנתבעים התנגדו ועל כן ניתנה החלטה מנומקת בנושא. הטעמים העומדים בבסיס המינוי הנוסף מפורטים באריכות בהחלטה. בקצרה יצויין כאן, כי לאחר שנשמעו עדויות התובעת והמומחה התברר כי קיים פער מהותי במידע אשר נמסר למומחה על ידי התובעת הנוגע לתפקוד התובעת וכי המומחה התבסס בחוות דעתו על דברי התובעת בלבד. שאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין מצב התובעת לא הובהרה וכך גם שיעור הנכות אשר נקבע על ידי המומחה בחוות דעתו, שונה על ידו במהלך עדותו לאור עובדות שנמסרו לו.

בקשת רשות ערעור אשר הוגשה על החלטה זו - נדחתה.

1. חוות דעתו של המומחה הנוסף, אשר מונה על ידי הח"מ, פרופ' מיכאל אהרנפלד, הוגשה רק ביום 17.2.16, זאת בשל מחלה ממושכת של המומחה. בעקבות כך, עתרה התובעת למשלוח שאלות הבהרה למומחה.

בין לבין, בשל מינוי הח"מ לבית המשפט המחוזי וחרף הוראה ברורה כי התיק יוותר בטיפול הח"מ, הובא התיק בפני שופט אחר ולאחר מספר התראות אשר ניתנו לתובעת, עתרה התובעת למחיקת התביעה ללא הוצאות ולכך נעתר השופט. לאור מחאת הנתבעת ובקשתה לביטול פסק הדין אשר ניתן בלא שהתאפשר לה להתייחס לבקשת התובעת למחיקת התביעה בלא חיוב בהוצאות, ובהעדר תגובה מצד התובעת, הורה בית המשפט על ביטול פסק דינו והתיק הושב לטיפול הח"מ.

בדיון אשר נקבע מיד לאחר מכן, הודיעה התובעת על רצונה לחקור את המומחה ובהתאם, נקבע התיק לסיום שמיעת הראיות.

המומחה נחקר, הצדדים הגישו סיכומים משלימים ולהלן הכרעתי.

נכותה הרפואית של התובעת

1. כאמור, המותב הקודם אשר דן בתיק, מינה את פרופ' דרור מבורך כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הראומטולוגי. בקשת התובעת למינוי מומחה בתחום האורתופדי, נזנחה על ידי התובעת במרוצת ההליך, הגם שלאחר סיום הפרק הראשון בשמיעת הראיות בתיק כפי שתואר מעלה, עתרה לפתע להגשת ראיה נוספת משנת 2014 – תוצאת בדיקת CT. בקשתה זו נדחתה בהחלטה מיום 19.3.15, בין היתר, משום העובדה כי לא מונה מומחה רפואי בתחום האורטופדי וכי בקשה זו נזנחה על ידי התובעת בשלב הרלוונטי לכך.
2. עיקרי חוות דעתו של פרופ' מבורך מפורטים בהחלטה מיום 19.3.15 שכן הם שימשו בסיס להחלטה על מינוי מומחה נוסף. לצורך שלמות התמונה, יובאו הם בקצרה, ככל שהדבר רלוונטי לפסק הדין.

פרופ' מבורך תיאר בחוות דעתו את הקושי באבחון מחלת הפיברומילאגיה ותשובותיו במהלך עדותו בבית המשפט (ראו בעמ' 13-15 לפרוטוקול כמפורט בהחלטה מיום 19.3.15) מלמדות על כך. אבחון המחלה, בעיקרו, נסמך על תלונות סובייקטיביות של החולה, על כאבים ומיחושים אשר לעתים נעדרי ביטוי קליני. פרופ' מבורך מסר כי הסתמך על המידע אשר נמסר לו על ידי התובעת. כך, בין היתר, הסתמך על תלונות התובעת על כאבים מפושטים בגוף ובכלל זה קושי בהפעלת הידיים עד כדי קשיים בתליית כביסה, עייפות חמורה אשר מגיעה עד כדי קושי בלעיסת מזון והימנעות מאיפור.

ואולם, במסמכים הרפואיים אין כל תיעוד לתלונות שכאלו. אין לכך תיעוד גם במסמכים אחרים.

בנוסף, כך התברר במהלך חקירת התובעת, משך תקופות ארוכות היתה התובעת שרויה בלחץ ובעומס נפשי בשל בעיות פוריות עמן התמודדה, אך פרופ' מבורך לא היה מודע לכך. פרופ' מבורך גם לא היה ער למקום עבודתה של התובעת, להיקף משרתה, מועדי תחילת עבודתה ואופן תפקודה אצל המעביד.

בעדותו הבהיר כי אינו בוחן את אמיתות תלונותיו של הנבדק.

עוד התברר כי לא היה מודע לקיומן של תלונות שונות, רלוונטיות, עוד קודם לתאונה, דוגמת תלונות על כאבי ראש או כאבי גב.

בין אם פער המידע נובע מבחירת התובעת שלא למסרו, בין אם נובע מבחירת המומחה שלא לחקור ולדרוש מידע רלוונטי, התברר כי פער מידע ממשי קיים אצל פרופ' מבורך, זאת כאשר מידע רלוונטי ביותר לצורך עריכת חוות הדעת - לא היה לנגד עיניו.

בחוות דעתו, קבע פרופ' מבורך כי לתובעת נכות בשיעור 30% כתוצאה מן התאונה בשל מחלת הפיברומיאלגיה אשר התפתחה אצלה. במהלך עדותו, מסר המומחה כי ככל שיתברר לו כי התובעת "מתפקדת באופן מלא, עובדת במשרה מלאה, מגדלת שלושה ילדים, נוסעת ברכב לעבודה הלוך וחזור, אין שום תלונה רפואית בתיקה האישי, עובדת חמישה ימים בשבוע..." יש לבדוק את תפקודה של התובעת (ראו בעמ' 27 ש' 16-17) ובהנחה שהתובעת מתפקדת באופן מלא, לא נוטלת תרופות ולא סובלת מעייפות בפוגעת בכושר התפקוד הכללי, יש לקבוע את הנכות בין 0 ל- 10%.

פרופ' מבורך שב והסביר כי את שיעור הנכות 30% קבע על יסוד דבריה של התובעת בלבד, בלא כל תימוכין כתוב לכך.

סברתי, נוכח האמור, ובעיקר משום שעסקינן בתביעה לפי חוק הפלת"ד, כאשר יכולתה של התובעת להוכיח טענה לנכות היא אך ורק באמצעות חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, כי לא נכון יהיה לקבוע נכות לתובעת על בסיס חוות דעתו של פרופ' מבורך ותשובותיו בעדותו בבית המשפט.

אחר אלו נותרה אי-בהירות רבה.

על כן, הוריתי על מינויו של פרופ' מיכאל אהרנפלד.

1. פרופ' אהרנפלד קבע בחוות דעתו כי לתובעת לא נותרה נכות כתוצאה מן התאונה.

בחוות דעת ארוכה, מתאר פרופ' אהרנפלד את תלונות התובעת כפי שמסרה בפניו, סוקר באופן יסודי את הרישומים הרפואיים בתקופה שלאחר התאונה וקובע כי מצא עדות קלינית ברורה לקיומה של תסמונת הפיברומיאלגיה ברמת חומרה קלה עד בינונית אצל התובעת.

פרופ' אהרנפלד מנתח את המסמכים הרפואיים וקובע כי מאז התאונה בשנת 2002 ועד לשנת 2009 אין כל רמז לפיברומיאלגיה, הגם שבשנת 2009 נבדקה במרפאת כאב ועל ידי ראומטולוג בלא שאבחנה שכזו עלתה. רק בשנת 2012 אובחנה על ידי פרופ' בוסקילה כסובלת מפיברומיאלגיה, אבחנה אשר אושרה גם בהמשך על ידי ד"ר חביב.

פרופ' אהרנפלד קבע על יסוד החומר הרפואי הדל, כי טרם התאונה התובעת לא סבלה מפיברומיאלגיה, אולם גם לאחר התאונה, במשך שנים רבות, לא עלתה אבחנה שכזו. על פי חוות דעתו, הקשר בין טראומות פיזיות וחבלות, כמו גם בין לחץ נפשי להופעת פיברומיאלגיה, מוכר היטב בספרות והוא מזכיר בחוות דעתו מחקרים שונים אשר עסקו בנושא, בארץ ובחו"ל.

מסקנתו כי לא ניתן לקשור בין התאונה מושא הליך זה לבין נכותה של התובעת נסמכת, כך עולה מחוות הדעת, על פרק הזמן הארוך ביותר שחלף מאז התאונה ועד להתפתחות המחלה.

פרופ' אהרנפלד ציין כי גם חזרה לעבודה עלולה להיות גורם מעודד ולו מבחינת תחלואה נפשית שיכולה להתלוות לתסמונת וביחס לכך התייחס לשובה של התובעת למשרה מלאה בשנת 2008, קודם שהחלה להתפתח המחלה, זאת לאחר שעבדה קודם לכן במחצית המשרה. בנוסף, ציין גם הריונות ולידות שעברה לאחר התאונה, יש בהם כדי להשפיע על מצב התובעת ועל התפתחות המחלה.

נכותה של התובעת נקבעה על ידי פרופ' אהרנפלד בשיעור של 8%, אך כאמור, אין לה קשר לתאונה – כך על פי חוות דעתו.

בתשובותיו של פרופ' אהרנפלד לשאלות ההבהרה של התובעת, השיב, בין היתר, כי מחלת עמוד שדרה צווארי וגבי יכולה לגרור הופעת פיברומיאלגיה משנית ללא חבלה כלשהי.

בעדותו, הבהיר כי לאורך השנים, התיעוד הרפואי אינו מרמז על כיוון של פיברומיאלגיה אלא דווקא על מחלה בעמוד שדרה צווארי וגבי, זאת בין היתר, בשים לב לכך שהתובעת סבלה קודם לתאונה מכאבי גב. הוא הדגיש כי הבעייה בעמוד השידרה הגבי והצווארי יכולה לגרום לפיברומיאלגיה, אך היא לא נוצרה כתוצאה מהתאונה. כמו כן התברר כי גם בפני פרופ' אהרנפלד נמנעה התובעת מלהזכיר אירועים שונים בעברה אשר גרמו לה למתח נפשי. כאשר נמסר לו על ידי ב"כ הנתבעת, כי התובעת עברה הפלה בחודש ינואר 2005, כי ביום 14.1.07 במסגרת יעוץ גנטי הועלה חשד לפגיעה מוחית לתינוק ועל כן עברה גרידה נוספת, כי 3 בנים של דודה משותפת של התובעת ושל בעלה, שהם קרובי משפחה מדרגה ראשונה, חלו בניוון שרירים ונפטרו לפני גיל 12 ונמצא, כך מתועד בכרטיס הגנטי, שקיים גורם להיווצרות ניוון שרירים, מסר פרופ' אהרנפלד כי כל אלו גורמים למתח נפשי ומעדותו עולה, כאמור, כי הדבר רלוונטי להתפתחות מחלת הפיברומיאלגיה.

פרופ' אהרנפלד ציין כי אמנם התובעת העלתה בפניו תלונות שונות, אולם הן לא באו לידי ביטוי במסמכים הרפואיים.

כמו כן, יצויין כי מחוות הדעת וכן מעדותו של פרופ' אהרנפלד, התברר כי חוות דעתו של פרופ' מבורך עמדה לנגד עיניו, כאשר לא הובהר כיצד זה הגיעה חוות הדעת לפרופ' אהרנפלד.

אשר לפרק הזמן שחלף מאז התאונה ועד להופעת התלונות הרלוונטיות לפיברומיאלגיה, הבהיר פרופ' אהרנפלד כי על פי המאמרים, היה מצפה לכך בתוך שנה לאחר האירוע התאונתי. הוא הזכיר מקרה אחד של 18 חודשים, אך ציין כי אינו יודע עד כמה הקשר נכון ולדעתו, מעבר לשנה, לא סביר שיש קשר.

1. התובעת עתרה לדחיית חוות דעתו של פרופ' אהרנפלד ולקבלת חוות דעתו של פרופ' מבורך.

בסיכומיה, הפנתה לביקוריה אצל רופא המשפחה לאחר התאונה וציינה כי לא צויינה בהם אבחנה כלשהי או מחלה. היא טענה כי כשנה לאחר התאונה, אושפזה עם צירים מוקדמים וטענה כי בין הגורמים לכך מצוי גם מתח נפשי כתוצאה מחוויה טראומטית. בעניין זה צירפה לסיכומיה מסמך אותו כינתה "מאמר" אך עיון בו מלמד כי המדובר בתוכן אשר נכתב ב"פייסבוק" כאשר זהות הכותב אינה ברורה ומעבר לכך, אין המדובר בראיה אשר הוגשה בתיק. נוכח האמור, אני מורה על הוצאתו מן התיק. כך גם ביחס למאמר הנוסף אשר צורף לסיכומים ללא רשות.

התובעת טענה כי תלונותיה על מכאובים תועדו לאורך השנים, אולם הפנתה לחוות דעתו של פרופ' מבורך, אשר כאמור, כבר הודה, כי לא מצא תיעוד לתלונות, אלא הסתמך על דברי התובעת בלבד.

התובעת מפנה לטיפולים כאלה או אחרים שקיבלה ולתלונות שהעלתה במסגרתם, אולם כל אלו היו שנים לאחר האירוע, לפחות חמש – גם לשיטתה.

התובעת טענה כי פרופ' אהרנפלד התעלם מן המסמכים הרפואיים, שאחרת היה מגיע למסקנה המתבקשת, כי מחלת הפיברומיאלגיה ממנה היא סובלת נולדה בעקבות האירוע התאונתי ועל כן נכותה נובעת מן התאונה והיא זכאית לפיצוי בהתאם.

1. הנתבעים עתרו לקבלת חוות דעתו של פרופ' אהרנפלד כלשונה, ומשמעותה הלכה למעשה, דחיית טענתה של התובעת לנכות כתוצאה מן התאונה.
2. אחר שבחנתי את הראיות אשר הובאו בפני הנוגעות לנכות התובעת, אני מאמצת את קביעותיו של פרופ' אהרנפלד וקובעת כי לתובעת לא נותרה נכות כתוצאה מן התאונה.
3. אשר לחוות דעתו של פרופ' מבורך, כפי שהובהר מעלה, חוות דעת זו נסמכה על דברי התובעת בלבד, בלא סימוכין כתובים כלשהם לתלונותיה.

תלונות התובעת בפני פרופ' מבורך, בדבר עייפות, חוסר סבילות לרעש, קושי בלעיסת מזון, קושי בתליית כביסה ובאיפור לא נבדקו על ידי פרופ' מבורך כלל והוא הבהיר כי בחוות דעתו הסתמך על דברי התובעת בלבד ולא סבר כי עליו לבדוק את אמיתות התלונות. הוא אף לא נתן דעתו לכך כי תלונות אלו אינן מופיעות בתיעוד הרפואי במשך שנים לאחר התאונה. תלונותיה של התובעת בדבר מוגבלויות וקשיים בתחומים מסוימים, הגם שלא נמצא להם תימוכין בתיעוד הרפואי, קיבלו מקום של קביעה אובייקטיבית על ידי המומחה.

לא זו אף זו, יש להצר על כך שהדברים אשר מסרה התובעת לפרופ' מבורך אינם משקפים את המציאות. התובעת העלתה בפני פרופ' מבורך תלונות שונות (רק על חלקן חזרה בפני פרופ' אהרנפלד כפי שעלה מחוות דעתו ומעדותו בבית המשפט) אולם מהלך חייה אינו מביא תלונות אלו לידי ביטוי ואין להן גם תיעוד כלשהו – לא רפואי ולא במסגרת העבודה. כך, למשל, התברר לפרופ' מבורך כי אותה נבדקת אשר התלוננה בפניו על אותן מגבלות קשות, עובדת במשרה מלאה, הרתה וילדה לאחר התאונה מספר פעמים, מטפלת בילדיה ומבצעת עבודות בית וכיוב'. מנגד, החסירה התובעת מידע חשוב מן המומחה, דוגמת אירועים רגשיים קשים בעברה.

טענות התובעת בתצהירה, לפיהן היא סובלת מאז התאונה מכאבים עזים באזורי גוף שונים ואשר בגינם נוטלת תרופות שונות (סעיף 6), כי בעקבות התאונה אינה מתפקדת ואינה ממלאת את צרכיה וחובותיה במישור האישי והמשפחתי (סעיף 11), כי מגבלותיה מקשות עליה ולעיתים אף מונעות ממנה כליל ביצוע פעולות שכרוכות בהנעת איברי גופה, כמו פעולות של ישיבה ועמידה ממושכות, נשיאת משאות, הליכה ובעיקר הליכה למרחקים ארוכים והתבוננות לצדדים (סעיף 13) – אין להן ביטוי בתיעוד הרפואי.

עם זאת, אישרה התובעת כי העייפות החלה רק שנתיים לאחר התאונה.

התובעת אישרה כי היא אם ל- 3 בנות, אשר נולדו בשנים 2003, 2007 ו- 2008, כי התאונה ארעה בשנת 2002 בהיותה סטודנטית להוראה ואת הלימודים סיימה בחודש יוני 2003. החל משנת 2004 הינה מורה מוסמכת כאשר בשנת 2006 הוסמכה להוראת חינוך מיוחד (ראו בעמ' 29 ש' 20-21) וממועד סיום לימודיה, עובדת התובעת בשני מרכזים טיפוליים, חמישה ימים בשבוע בין השעות 8:00 ל- 14:00 ופעמיים בשבוע היא מסיימת לעבוד בשעה 13:30 (ראו בעמ' 8 ש' 26-32).

מעדותה עלה כי מעולם לא דיווחה למעסיקה על בעיה רפואית או מגבלה רפואית כלשהי (ראו בעמ' 30 ש' 9-12) ועיון בכרטיס היעדרות מהעבודה בשל מחלה נכון ליום 1.12.2013 אשר הגישה התובעת, מלמד כי בשנה"ל תשס"ד היינו בין התאריכים 1.9.03 ועד 31.8.04, ניצלה התובעת 1.11 ימי היעדרות מתוך 6 ימי זכאות, בשנה"ל העוקבת, תשס"ה, ניצלה התובעת 2.43 ימי היעדרות מתוך 18.94 ימי זכאות, בשנה"ל תשס"ו ניצלה התובעת 7.64 ימי היעדרות מתוך 27 ימי זכאות, בשנה"ל תשס"ז ניצלה התובעת 4.72 ימי היעדרות מתוך 30 ימי זכאות, בשנה"ל תשס"ח ניצלה התובעת 1.44 ימי היעדרות מתוך 30 ימי זכאות, בשנה"ל תשס"ח ניצלה התובעת 3.43 ימי היעדרות מתוך 30 ימי זכאות, בשנה"ל תש"ע ניצלה התובעת ימי 12.68 היעדרות מתוך 30 ימי זכאות, בשנה"ל תשע"א ניצלה התובעת 8.50 ימי היעדרות מתוך 30 ימי זכאות, בשנה"ל תשע"ב ניצלה התובעת 23.44 ימי היעדרות מתוך 30 ימי זכאות, בשנה"ל תשע"ג ניצלה 17.09 התובעת ימי היעדרות מתוך 30 ימי זכאות ובשנה"ל תשע"ד ניצלה התובעת 2.86 ימי היעדרות מתוך 12 ימי זכאות.

דו"ח זה, כמו גם עדותה של התובעת לפיה לא דיווחה למעסיקה על בעיה או מגבלה רפואית כלשהי ואף הציגה אישור רפואי המעיד על בריאות תקינה, מלמד על ניצול ימי מחלה שאינו חריג ומתיישב אף עם היות התובעת אם לשלושה ילדים.

התובעת כאמור מעלה, דיווחה למומחה כי מכאוביה החלו לאחר התאונה. כאשר נשאלה התובעת הכיצד, כפי העולה מרישום ריפוי בעיסוק נשוא תאריך 27.7.09 (הוגש וסומן נ/18) נכתב כי רק "בחודשים האחרונים סובלת מחולשה בידיים וקושי לאחוז חפצים, קושי לתלות כביסה בשל חולשה בכתפיים" – טענה כי פנתה כל העת לטיפולים וכי כאשר המצב החמיר פנתה לריפוי בעיסוק (ראו בעמ' 31 ש' 16 ובש' 27) כאשר נשאלה האם יש תיעוד רפואי על תלונותיה כפי שצוינו מעלה, השיבה בשלילה (ראו בעמ' 31 ש' 28-29).

בעדותו של פרופ' מבורך עלו הדברים ביתר שאת ואכן, במהלך עדותו, אישר פרופ' מבורך כי לא היה ער לעיסוקה של התובעת, לאירועים שונים בעברה וכיוב' עניינים רלוונטיים לחוות דעתו. מכאן גם חזר בו, הלכה למעשה, מקביעתו בדבר 30% נכות הנובעים מן התאונה, כאשר הפחית מאחוזי הנכות וציין כי במצב העובדתי אשר הוצג בפניו בעדותו, היתה הנכות בין 0 ל- 10% וגם נותר ספק לגבי הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנכות – אם קיימת.

יצא, אם כן, כי חוות הדעת התבססה על תלונותיה של התובעת, מבלי שניתן משקל להעדר תיעוד רפואי מספק, מבלי שנלקח בחשבון כי תלונותיה בפני גורמים רפואיים הועלו רק פרק זמן ניכר לאחר התאונה ללא קשר למסמכים הרפואיים ומבלי שנבדק, לאשורו, מצבה התפקודי בחיי היומיום.

הבסיס העובדתי עליו נבנתה חוות הדעת על ידי פרופ' מבורך - נשמט ועמו גם מעמדה של חוות הדעת.

הטעמים אשר הובילו אותי להורות על מינויו של מומחה נוסף, הם אותם טעמים העומדים כעת ומובילים למסקנה כי לא ניתן לבסס פסק דין על חוות דעתו של פרופ' מבורך, ודאי שלא ניתן לקבוע כי לתובעת נותרו 30% אחוזי נכות כתוצאה מן התאונה.

חוות דעתו של פרופ' אהרנפלד ועדותו הבהירה, רק מחזקים זאת.

1. פרופ' אהרנפלד ערך חוות דעת יסודית ומנומקת, הנסמכת הן על דברים ששמע מן התובעת, הן על המסמכים הרפואיים אותם תיעד והן על מאמרים מקצועיים רלוונטיים. בעדותו עמד על חוות דעתו, לא סטה מקביעותיו ואף הוסיף והבהיר את הסוגיות השונות בהתאם לשאלות הצדדים ובית המשפט.

חוות דעתו ביחס לפרק הזמן הממושך אשר חלף בעניינה של התובעת מאז התאונה ועד לאבחון המחלה, פרק זמן המנתק את הקשר הסיבתי בין אלו, לא נסתרה על ידי התובעת. קביעתו כי המחלה התפתחה שנים לאחר האירוע התאונתי ואין לה קשר לאירוע זה, עומדת בעינה ולא מצאתי כל טיעון שיש בו כדי לפגוע בקביעה זו.

חוות דעתו מקובלת עלי במלואה ואיני מוצאת מקום לסטות ממנה כהוא זה.

יוצא כי לתובעת נכות, אמנם, בשיעור של 8% כתוצאה ממחלת הפיברומיאלגיה ממנה היא סובלת, אולם התאונה מושא הליך זה, אינה הגורם לנכות.

התאונה בה אנו דנים לא הותירה אצל התובעת נכות רפואית כלשהי.

1. האם במצב דברים זה, יש לקבוע לתובעת נכות תפקודית?

בית המשפט הוא כידוע הפוסק בשאלת הנכות התפקודית. על פי רוב, כאשר אין נכות רפואית, אין גם מקום לקבוע נכות תפקודית, אולם ייתכנו חריגים.

אחר ששמעתי את התובעת ואחר שעיינתי בראיות אשר הוגשו על ידי הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי מאז התאונה ועד היום, הצליחה התובעת להתקדם בכל תחום בחייה. התובעת סיימה את לימודיה האקדמיים ועובדת במקצועה מאז ועד היום, היא הקימה משפחה וילדה שלושה ילדים ונראה כי היא דואגת לענייניה היומיומיים, למשפחתה ולביתה. המגבלות הקיימות בשל מחלתה אינן נובעות מן התאונה מושא תיק זה ועל כן, לא ניתן לזקוף מגבלה תפקודית כלשהי לחובת הנתבעים.

לפיכך, מסקנתי היא כי לתובעת אין נכות תפקודית הנובעת מן התאונה.

מכאן, ניתן לעבור להכריע בשאלת הנזק.

הנזק

1. התובעת התייחסה לרכיבי הפיצוי השונים בסיכומיה אשר הוגשו בתום הפרק הראשון של שמיעת הראיות, אז ביקשה להתבסס על חוות דעתו של פרופ' מבורך.

חרף ההתפתחות בתיק, לא מצאה התובעת להוסיף או לשנות משהו מטיעוניה ביחס לגובה הפיצוי הנתבע או רכיביו.

הנתבעים, מנגד, סברו כי הפיצוי הראוי כעת הוא בגין כאב וסבל בלבד ועומד על 8,000 ₪.

1. ערב התאונה היתה התובעת סטודנטית להוראה. כאמור, במרוצת הזמן, עמדה במחויבויותיה האקדמיות והוסמכה להוראת חינוך מיוחד לגיל הרך.

התובעת טענה בסיכומיה כי לשיטתה 3 חלופות להערכת הפסידיה בראש נזק זה:

• שיטת ימי המחלה- לפיה התובעת נעדרה במשך 86 ימים מעבודתה בשל מחלה המהווים 45% מסך הזכאות אשר עולים כדי 30,000 ₪ לפי שכר של 10,000 ₪ .
• הפסד לפי נכות משוקללת – לפיה שיעור הנכות המשוקללת הינו 40%, הפסד שנתי לפי טופסי 106, מביא להפסד בסך של 357,621 ₪
• הפסד עבודה נוספת- לשיטת התובעת, בשנת 2006, עם הסמכתה להוראת חינוך מיוחד לגיל הרך, עבדה במועצה המקומית משגב מעבר לשעות עבודה במסגרת משרד החינוך, כתוצאה מהתאונה, נאלצה לטענתה להפסיק את עבודתה במועצה המקומית משגב, הפסד אשר מחושב בסך של 160,000 ₪ לפי הפסד חודשי של 1,740 ₪ משוערך להיום.

הנתבעים טענו כי לא נגרם לתובעת הפסד כלשהו.

עיון בראיות שהוצגו בתיק זה מלמד כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח טענותיה לעניין הפסד השתכרות בעבר. זולת הצגת סימוכין לניצול ימי מחלה, לא הוגשה ראיה כלשהי וגם ביחס לאלו, הם מתפרשים על פני שנים רבות ולא ניתן לקשור אותם לתאונה בדרך כלשהי, הן משום שהמחלה, כך נקבע, אינה תולדה של התאונה, הן משום שלא ברור מה היתה הסיבה לאותם ימי מחלה.

שכרה של התובעת במהלך השנים, כך עולה מתלושי השכר אשר הוצגו, לא נפגע.

מכאן, אין מקום לפצות בגין הפסד הכנסה כלשהו.

1. התובעת צרפה לכתב התביעה מספר קבלות אולם הן אינן נוגעות לתקופת ההחלמה מן התאונה אלא שנים לאחר התאונה – בשנים 2009-2010 – עבור טיפולים הנובעים ממחלת הפיברומיאלגיה. עם זאת, משעה שנגרמה לתובעת פגיעה מסוימת בתאונה, מטבע הדברים, נגרמו לה הוצאות מסוימות, גם אם מדודות, אשר אינן משולמות על ידי המל"ל וקופת החולים. לכך יש להוסיף עזרת צד ג', גם היא בסכום מדוד, אשר מוכנה אני לקבל כי התובעת נדרשה לה לאחר התאונה ועד להחלמתה ממנה.

על דרך האמדנה, אני פוסקת לתובעת בראשי נזק אלו סכום של 5,000 ₪.

1. המדובר באירוע תאונת דרכים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 ועל כן, יש לקבוע את הפיצוי בגין כאב וסבל בהתאם לימי האשפוז ושיעור הנכות שנקבע לתובעת ואולם, לבית המשפט מסורה הסמכות לפסוק נזק שאינו ממוני ובלבד שלא יעלה על שיעור 10% מהסכום המקסימאלי כפי שקבוע בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976.

לאחר שנטלתי בחשבון מכלול הנסיבות והטענות, מצאתי להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על 10,000 ₪.

1. לאור האמור מעלה אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 15,000 ₪, בתוספת שכר טרחת עו"ד בסך 3,000 ₪ ואגרת בית המשפט אשר שולמה על ידי התובעת משוערכת למועד התשלום. ביתרת האגרה, יישאו הנתבעים.

הצדדים נשאו בשכר טרחתם של המומחים שניהם בחלקים שווים. לאחר ששקלתי בדבר, לאור מהלך התיק ותוכן חוות הדעת ובשים לב לתוצאת ההליך, יישא כל צד בהוצאות חוות הדעת אותן שילם.

הסכומים המפורטים ישולמו לתובעת בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי כחוק.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט"ז אב תשע"ז, 08 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.