מונחת בפני בקשה מטעם התובעת לקיים בדיקה חוזרת אצל המומחה אשר מונה מטעם בית המשפט בתחום הראומטולוגיה, פרופ' מבורך (להלן: "המומחה").

המדובר בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. חוות הדעת של המומחה ניתנה ביום 5.7.2011, ולפיה, לתובעת נכות בשיעור של 30%.

לטענת התובעת, בחוות הדעת, ציין המומחה כי יש לערוך בדיקה נוספת לאחר שנתיים ממועד הבדיקה וזאת לצורך הערכה באם מצבה של התובעת סופי או שיש שינוי כלשהו בעל השלכות על שיעור הנכות. לפיכך הגיע המועד לקיים בדיקה נוספת.

הנתבעת הגישה התנגדותה לבקשת התובעת. הנתבעת טוענת בין היתר כי תלונותיה של התובעת החלו זמן רב לאחר התאונה וכי התובעת המשיכה במסלול חייה ללא הפרעה דבר אשר מעלה ספק באשר לשאלת הקשר הסיבתי שבין התאונה למגבלותיה של התובעת.

אחר שקראתי את הבקשה והתגובה, ואחר שקראתי שוב את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, אני סבורה כי אין הצדקה להיעתר לבקשתה של התובעת, דומה כי ניתן לפנות אל המומחה באמצעים ההולמים את הסיטואציה בצורה טובה יותר כפי שיפורט להלן:

בחוות דעתו ציין המומחה כך :

התובעת נמנעה מהגשת תיעוד רפואי אשר מצדיק את הצורך בבדיקה חוזרת וכאמור, מחוות דעתו של המומחה עולה כי המומחה הגיע למסקנה בדבר שיעור נכותה הצמיתה של התובעת.

למען יוסר כל ספק, אני מתירה לתובעת, אם תחפוץ בכך, להגיש למומחה שאלות הבהרה באשר לצורך בבדיקה נוספת ובעניין זה בלבד וזאת בתוך 30 יום מהיום. אם תבחר לעשות כן, תגיש את שאלותיה, במקביל, גם לצד שכנגד ולבית המשפט.

תזכורת פנימית בעוד חודש.

ניתנה היום, ט"ז שבט תשע"ג, 27 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.