מבוא:

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של "נהיגה בזמן פסילה", עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה. "נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף יותר מ-12 חודשים", עבירה על סעיף 10 לפקודה. ו-"שימוש ברכב ללא ביטוח", עבירה על סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי.
2. בהתאם לעובדות כתב האישום, ביום 30.12.07 בשעה 08:45 נהג הנאשם ברכב בלוד. באותן הנסיבות הנאשם היה פסול מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים זאת בהתאם לגז"ד של בימ"ש לתעבורה רמלה בתיק 1025/06, מיום 22.01.06 אשר ניתן בהעדרו. נטען כי, ידע על גזר הדין ביום 18.02.07, אולם הנאשם לא הפקיד את רישיונו או ביצע תחליף הפקדה. על כן, לטענת המאשימה, הנאשם נהג בפסילה ביודעין, כאשר רישיון הנהיגה שלו פקע ב- 07.2004, וכפועל יוצא גם נהג ללא פוליסת ביטוח בת תוקף.
3. משכפר הנאשם באשמתו נקבע התיק להוכחות.

פרשת התביעה:

1. מטעם המאשימה העידו: עת1, רנ"ג רום אליעזר. אשר הגיש את:

ת1, הודעת הנאשם שנגבתה תחת אזהרה.

ת2, תיק בית המשפט לתעבורה ברמלה ת' 1025/06, הכולל מסמכי הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הנאשם.

ת3, דו"ח פעולה של העד שמעון בן נתן. הוגש בהסכמה.

עת2, רס"מ משה חי יוסי, אשר עצר את הנאשם בנהיגתו, במסגרת עדותו הוגשו:

ת4, דו"ח פעולה.

ת5, דו"ח עיכוב.

ת6, הודעה על תפיסת רישיון נהיגתו של נוהג בפסילה מיום 04.12.07, שנמסרה לעד ע"י הנאשם בעת מעצרו ביום 30.12.07.

ת7, אישור משרד רישוי מיום 18.02.07 ולפיו אין לנאשם רישיון נהיגה תקף, אף הוא נמסר לעד ע"י הנאשם בעת מעצרו ביום 30.12.07.

ת8, הוגש במסגרת עדות עד ההגנה, צילום ממסוף המשטרה של עד ההגנה, מאפריל 2006.

פרשת ההגנה:

1. מטעם הנאשם, העידו הנאשם ואחיו כעד הגנה. במסגרת עדות הנאשם הוגשו המסמכים הבאים:

נ1, תקציר תיק של משטרת ישראל מס' 111885/2008– תלונה של הנאשם ולפיה קיבל דוחות תנועה שלטענתו לא ביצע, הוגשה ביום 19.03.2008, נסגרה ביום 28.12.2006, סיבת סגירה: אין עבירה פלילית.

נ2, מכתב ממשטרת ישראל לנאשם ובו מאשרת הסבת 2 דוחות משם הנאשם לשמו של אחר (אחיו), אציין מיד כי אין הם קשורים לתיק שבפני.

נ3, אישור בדבר הגשת תלונה בתיק 111885/2008, לגבי התחזות שבוצעה ביום 28.12.06 –.

נ4, אישור בדבר הגשת תלונה בתיק 132778/2008, לגבי התחזות שבוצעה ביום 03.01.07 – ללא קשר ישיר לתיק זה.

נ5, הודעתו של הנאשם במשטרה מיום 03.04.08, ובו תלונתו של הנאשם לגבי כתב אישום על עבירות שבוצעו ביום 03.01.07. ובו אזכור כי עקב התחזות, הנו פסול בגין תיק 1025/06 של שפלה, שבו נדון בהעדר.

נ6, אישור בדבר הגשת תלונה בגין התחזות משנת 2011, פל"א 421577/2011, אירוע ותלונה מיום 11.10.11,- ללא קשר ישיר לתיק זה

נ7, אישור ממסוף משטרה בגין הודעה על אובדן ת"ז.

במסגרת עדות עד ההגנה, אחיו של הנאשם, הוגש:

נ8 תצהיר העד ובו רשימת רכבים שבהם נהג עת השתמש במסמכים ובזהות הנאשם – חשוב לציין כי הרכב שבו התבצעה הנהיגה בתיק 1025/06 אינו נימנה עימם.

1. אציין כי ב"כ הנאשם טען בסיכומיו כי הנאשם הגיש תלונות רבות על התחזות ואחיו (עד ההגנה) אף נעצר בגינם ומרצה עונש מאסר. אחיו אף הגיש תצהיר בנושא שבעבירות קודמות הוא נהג.
2. כן טען, כי הנאשם אזכר בתלונותיו שהתחזו לו גם בנהיגה שעבירה נשוא כתב האישום בתיק 1025/06, כך שלא עבר את העבירה המקורית, שבגינה נפסל. כן טען הנאשם כי מסמכים נחתמו בשמו, ללא ידיעתו, המשטרה ידעה על כך ואף ביטלה חלק מהדוחות.
3. עוד הוסיף ב"כ הנאשם כי הוא אינו יודע מי הגיש הבקשה לביטול פסק דין בהעדר בתיק 1025/06 ולטענתו אין מדובר בחתימת הנאשם.

דיון

1. אציין כבר עתה, כי החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. כן אציין כי מצאתי עדויות עדי המאשימה אמינות, דבר שאיני יכול לומר על עדות הנאשם.
2. על מנת להרשיע נאשם בעבירה של נהיגה בזמן פסילה נדרשת המאשימה להוכיח 3 רכיבים, פסילה תקפה בפועל, ידיעה בפועל של הנאשם על הפסילה ועצם הנהיגה.

נבחן עתה הראיות בעניין זה:

קיום פסילה בפועל:

1. המאשימה הגישה את תיק בית המשפט לתעבורה ברמלה 1025/06, בתיק זה נשפט הנאשם בהעדרו ונדון בין היתר לפסילה בפועל של 3 חודשים. הנאשם לא הפקיד רישיון נהיגה או ביצע תחליף הפקדה וכפועל יוצא ממחדליו אלו נותרה פסילה בפועל כאשר נהג ביום 30.12.07.
2. הנאשם ניסה לטעון כנגד תקפות הפסילה שלא הוא ביצע את העבירה המיוחסת לו בתיק זה – איני מקבל טענה זו.
3. אציין מיד כי איני מהווה ערכאת ערעור על החלטת כבוד שופטת בית המשפט לתעבורה רמלה (דאז) שלהבת קמיר – וייס בתיק 1025/06 ולבטח איני גוף חוקר שאמור לחקור זיופים או התחזויות בשם הנאשם.
4. אולם כיוון שהתיק הוגש כחלק מחומר הראיות, אציין כי גזר הדין ניתן בהעדר המבקש ביום 22.01.06, ביום 18.02.07 הגיש הנאשם בקשה לביטול גזר הדין שניתן בהעדרו ובו טען כי לא ביצע את העבירה, וכי אחר ביצע את העבירה. תגובת המאשימה לבקשה, התייחסה ישירות לטענתו והובהר כי הנאשם זוהה ע"פ תעודת זהות + תמונה + אלבום משטרתי, כך שהזיהוי ודאי. לאור נימוקים אלו ואחרים, כבוד השופטת קמיר, דחתה את בקשתו לביטול הפסילה.
5. דוחה אני טענת ב"כ הנאשם כי אינו יודע מי הגיש הבקשה, תמוהה בעיני הרמיזה כי מתחזה הגיש בקשה בשמו של הנאשם וטען טענת ההתחזות בשמו... . לטעמי הנאשם הוא שהגיש הבקשה וחיזוק לכך ניתן למצוא גם בגרסת הנאשם עצמו בת1 ש' 22, שידע על הפסילה וניגש לבית המשפט.
6. אציין כי דוחה אני טענת הנאשם בעדותו (עמ' 14 ש' 23) כי הגיש בקשה לחישוב פסילה וזה נגמר, לא הוגשה לי כל החלטה בנושא, והדבר לא עולה מתיק בית המשפט שהוגש.
7. לאור האמור לעיל קובע אני כי הפסילה תקפה וקיימת ביחס לעבירה בתיק לפני.

ידע על הפסילה:

1. ברור כי אם הגיש הנאשם בקשה לביטול פסק הדין לבית המשפט שגזר עליו את הפסילה, הרי חזקה עליו שידע שהיא קיימת והדבר מספק ביותר.
2. אך לא הייתה זו ההודעה היחידה שקיבל הנאשם. מהראיות שהוצגו לפני עולה כי ביום 04.12.07, נמסרה לנאשם הודעה על תפיסת רישיון נהיגה של נוהג בפסילה (מסמך ת6), ובו נמסר לו כי הנו פסול בגין תיק 1025/06, הנאשם חתום על קבלת הודעה זו. כמו כן בת1, מוסר הנאשם בחקירתו מיום 30.12.07, כי אכן בתאריך 04.12.07 שוטר הודיע לו על הפסילה (ש' 18) ועוד מוסיף כי אף ניגש לבית המשפט לטפל בנושא (ש' 22).
3. אציין כי דברי הנאשם כי ידע על הפסילה עולה גם מת3 ות4, שבהם השוטרים שעצרו את הנאשם בנהיגתו ציינו בדוחות הפעולה כי הנאשם מסר להם ישירות כי הוא פסול, אך טען כי לא הוא נהג בתיק שבו נפסל מלנהוג. כן הציג להם הנאשם אישור משרד רישוי ובו מופיעה הפסילה בברור, כאשר נרשם שרישיון הנהיגה לא הופקד בגינה, כן גם מסר להם את מסמך ת6, הודעה על תפיסת רישיון נהיגה של נוהג בפסילה ע"פ מסוף, שקיבל ביום 04.12.07.
4. לאור האמור לעיל, דוחה אני את טענת הנאשם בעדותו כי לא ידע על הפסילה (עמ' 13 ש' 7). כן אציין כי הנאשם הודה בעדותו כי שוטר מסר לו את דבר הפסילה (עמ' 14 ש' 30). עוד אציין כי טענתו שידע שהוא בפסילה אך לא ראה כל מסמך (עמ' 15 ש' 2) תמוהה ביותר בשעה שהוא עצמו הציג לשוטרים שעצרו אותו את מסמך ת6, שקיבל משוטר ביום 04.12.07.
5. לאור האמור אין כל ספק שהנאשם ידע גם ידע כי הנו מצוי בפסילה.

נהיגה בפועל:

1. הנאשם וב"כ לא כפרו בעצם הנהיגה ביום 30.12.07, הדבר עולה מחומר הראיות בפני ואף ב"כ הנאשם הודה בזה וראה עמ' 14 ש' 13 לפרוטוקול הדיון, ואני קובע כי אכן הנאשם נהג.

התייחסות לטענות נוספות:

1. אין חולק, כי הנאשם סבל בעבר מהעובדה כי אחיו התחזה לו, הדבר עולה גם מעדותו של עת1, שציין כי אכן אחיו של הנאשם התחזה בשמו כשגרם לתאונת דרכים קטלנית, כן מסר העד כי המשטרה בדקה תיקים נוספים כנגד הנאשם ותיקי משטרה שלא היו שלו נמחקו ע"י המשטרה. אך תיקים של בתי המשפט אינם בסמכות המשטרה. והכוונה לתיקים מלפני שנת 2000 (עמ' 5 ש' 25 לפרוטוקול). העד ציין מפורשות כי כאשר אזכר הנאשם כי משהו אחר נהג בתיק 1025/06 (ראה מסמך נ5), זה היה בתאריך 03.04.08, וזה אחרי שניתפס נוהג בתיק זה ושנה וחודשיים לאחר שנדחתה בקשתו לביטול גזר הדין בתיק 1025/06 - והדבר מדבר בעד עצמו.
2. עוד ציין עת1, כי טיפל בטענות ההתחזות, אך אין זה תפקידו לבדוק חתימות, אולם הוא יודע כי היו מספר דוחות, שבהם היו מספר חתימות לנאשם, כאשר בדוחות אלו היו מספר רכבים והנאשם הודה שנהג בהם.
3. לטעמי הדבר מוכיח ההפך מטענת ב"כ הנאשם, אין כל אוזלת יד מטעם משטרת ישראל, שפעלה לבדיקת הנושא ואף לאחר חקירה ביטלה חלק מתיקיו שהיו בפניה.
4. למען הסר ספק אציין כי לא מצאתי בחומר הרב שהוגש ע"י ב"כ הנאשם וגם לא בעדות הנאשם או עד ההגנה כל ראיה כי משהו אחר מלבד הנאשם ביצע העבירה בתיק 1025/06. וזאת גם עם עד ההגנה טען כי בשנת 2006 היה מחוץ לכלא ועבר עבירות או שהעביר מסמכי הנאשם לאחרים שנהגו, הרי אין בכך כל נפקות משפטית בנושא ומדובר בטענות כלליות שאין להם כל אחיזה בתיק שלפני.

התנהגות הנאשם:

1. כבר עתה אציין, כי התנהגותו של הנאשם הייתה התנהגות של התרסה כלפי מערכות האכיפה והצדק. לאחר שהיה לנאשם ברור כי בקשתו לביטול פסק הדין נדחתה, עשה דין לעצמו והמשיך לנהוג ביודעין בזמן פסילה, עובדה זו בצירוף העובדה שנהג ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח תקף, יש בה לטעמי כדי להעיד על האופי המזלזל של הנאשם לחוקי התעבורה והחלטות ביהמ"ש.
2. לעניין זה, יפים דברי כב' השופט י. זמיר, ברע"פ 4398/99, המובאים כאן בלשונם על אף שנאמרו ביחס לצו פסילה מנהלית הם רלוונטיים גם לענייננו:

"חזקת החוקיות, שהיא חזקה הגיונית והכרחית מבחינת האינטרס הציבורי, אומרת כי צו פסילה של רישיון נהיגה, כמו כל החלטה מינהלית, הוא צו חוקי. אכן, אין זו אלא חזקה, והיא ניתנת לסתירה. שהרי אפשר, כמובן, שצו פסילה יהיה בלתי חוקי, ואפשר אפילו שיהיה בטל מעיקרו. אולם הסדר הציבורי מחייב שבדרך כלל נהג הטוען נגד חזקת החוקיות של הצו, ואפילו אם לדעתו הצו בטל מעיקרו, יעלה את הטענה בתקיפה ישירה בפני בית המשפט כדי שבית המשפט יקבע באופן מוסמך אם הצו חוקי ותקף או בלתי חוקי ובטל. מבחינת הסדר הציבורי אין זה ראוי שנהג הטוען כי צו הפסילה נגוע בפגם, יחליט בינו לבין עצמו כי הפגם עושה את הצו בטל מעיקרו, וכי לכן הוא רשאי להתעלם מן הצו ולנהוג כאילו הצו לא בא לעולם. אין זה ראוי, משום שבדרך זאת יש כדי לסכל את התכלית של צווי הפסילה, כפי שהיא עולה מפקודת התעבורה, לסכן את ביטחון הציבור ואף לאיים על העיקרון של ציות לחוק. אי לכך, האינטרס הציבורי אומר שבדרך כלל ראוי כי נהג הטוען שצו הפסילה נגוע בפגם, יעלה את הטענה בתקיפה ישירה בפני קצין המשטרה שהוציא את הצו או בפני בית המשפט לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה, ובינתיים יימנע מלנהוג בניגוד לצו. אם לא יעשה כן, וימשיך לנהוג בניגוד לצו, הוא מסכן לא רק את הציבור, אלא גם את עצמו: אם יועמד לדין פלילי בגין נהיגה בתקופת פסילה, ורק אז יטען להגנתו שנפל פגם בצו הפסילה, הוא מסתכן בכך שבית המשפט יאמר לו כי הטענה שהייתה יפה בתקיפה ישירה של הצו בזמן הנכון, אינה יפה לאחר זמן בתקיפה עקיפה". (רע"פ 4398/99 עינת הראל נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (3) 649 -650.)

1. לאור האמור, אם סבר הנאשם כי נגרם לו אי צדק כתוצאה מהחלטת בית המשפט בתיק 1025/06, הרי אמור היה להמשיך לטפל בנושא בהליכים משפטיים ראויים ולא לעשות דין לעצמו ולהכריז כי לגביו אין הפסילה קיימת, שכן טענה זו אינה עומדת לו כטענת הגנה לאחר שנתפס נוהג בזמן פסילה.
2. לאור כל האמור לעיל, החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ניתנה היום, י"ח שבט תשע"ג, 29 ינואר 2013, במעמד הצדדים.