לפני:

השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין

פסק דין

1. לפנינו תביעת התובע להכיר בפגיעה בריאותיו כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן:"החוק") על דרך המיקרוטראומה.
2. המל"ל דחה את תביעת התובע במכתבו מיום 3.3.2009, וזאת מאחר והתובע לא המציא את הפרטים שנדרשו ממנו, ובמיוחד אישור מהמעסיק לענין מספר השנים שהתובע עבד אצלו, מהי עבודתו ועם אילו חומרים עבד.

מכאן, התביעה שלפנינו.

1. ביום 27.1.2010 התקיים דיון בתיק בפני כב' הש' בדימוס וימן. במסגרת הדיון הוסכם על ידי הצדדים ליתן צו המורה למעסיק של התובע, חב' "אליאנס חברה לצמיגים 1992 בע"מ" להשלים את פרטי המעביד בטופס התביעה של התובע. היות ואליאנס לא פעלה בהתאם לצו שהוצא, הוחלט להזמין עד מטעמה לדיון בתיק.
2. בדיון שהתקיים ביום 25.6.012, הוחלט על ידי בית הדין לאור בקשת הצדדים, כי התיק ישמע בדן יחיד.

התנהלות התיק והראיות שהובאו:-

1. ביום 9.2.2011 נחקר התובע במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים בתיק. מאחר ולא הוגש תצהיר מטעמו, התובע נחקר בעדות ראשית.
2. התובע העיד כי הוא עבד בחב' אליאנס במשך 10.5 שנים, משנת 1993 ועד 2003 במחלקת 61 א' גיפור. הוא העיד כי במחלקה זו "מבשלים צמיגים", כאשר מגיע חומר גלם של גומי, אותו מכניסים למכבש ומבשלים בחום של 300 מעלות על מנת שיקבל צורה של צמיג.
3. התובע הסביר כי הוא עסק בהחלפת תבניות – כשהמכבש נפתח, הוא הוציא את הצמיג ואחר כך התחיל לפרק את התבנית, וברגע שהצמיג יצא, הוא החליף תבנית. החלפת תבנית לא נעשתה אחרי כל צמיג, אלא לפי סדרות, לפעמים אחרי 10 צמיגים ולפעמים אחרי 100. התובע העיד כי עבד 12 שעות ביום, לרבות בשבתות וכי לא הורשה לצאת לחופשות. כן העיד התובע, כי הוא עבד ללא מסכה.
4. לגרסת התובע היה באוויר עשן כימי, ואולם לא היו בידיו פרטים לענין החומרים הכימיים שנפלטו - "כששואלים אותי לאיזה חומרים אני נחשפתי אני עונה שכשפותחים את התבנית יש עשן של חומרי גומי. אני נחשפתי לגומי ולקיטור".
5. לאחר הדיון הזה ניתן צו לחב' אליאנס שתפרט את החומרים הכימיים להם נחשף התובע, ואליאנס שלחה דוחות מדידה סביבתיים שונים אשר עולה מהם, כי רמת הריכוז של החומרים השונים שנמדדה בסביבת עבודתו של התובע נמוכה מן הרמה המותרת.
6. ביום 12.9.2011 העיד מר רוני ברגמן, מפקח במשרד התמ"ת, כעד מטעם התובע. מר ברגמן הביא עימו בדיקות סביבתיות שנעשו במפעל בתקופה 1992-2002. מהדו"חות עולה כי במפעל נבדקו החומרים המסוכנים – פחם שחור – פיח, תערובת אבק וממיס אורגניים – בנזן. בהתאם לעדותו של מר ברגמן, הגם שבמפעל התגלו מדי פעם חריגות בבדיקות הסביבתיות, הרי שכל החריגות הללו היו במכון התערובת ולא היו קשורות לתובע ולמחלקה שבה עבד. במחלקה של התובע (מחלקת 61 - גיפור) לא נמצאו כל חריגות בבדיקות שנערכו על ידי משרד התמ"ת.
7. התובע הזמין עד נוסף מטעמו לאותו דיון, מר גריידי שמואל, שהינו גהותן מוסמך בחב' בריאות וגיהות תעסוקתית. עד זה אשר ביצע בדיקות בחב' אליאנס, העיד כי לא הייתה כל חריגה במחלקה בה עבד התובע.
8. יצויין, כי התובע לא הביא כל עד מחב' אליאנס להעיד בתיק, ולבסוף נדרש הנתבע לזמן עד מטעם חב' אליאנס.
9. התובע הגיש בקשה להגיש לתיק חוות דעת מטעם ד"ר י.ש. גושן, רופא תעסוקה מומחה, על מנת שיעיד לענין החומרים אליהם נחשף התובע. לגרסת התובע בבקשתו, ד"ר גושן מכיר את המפעל באופן ספציפי לאור עבודתו כמתמחה ומומחה בקופות החולים ועל כן יכול להעיד לענין החומרים אליהם נחשף התובע.

בית הדין התיר את הגשת חוות הדעת בכפוף לחקירת הרופא וזאת בתנאי שהוא יעיד אך ורק לענין חשיפת התובע לחומרים שונים במהלך עבודתו.

1. ממכתבו של ד"ר גושן מיום 20.1.12 שהוגש לתיק עולה, כי הוא ביקר במפעל כפעמיים בשנה במהלך בשנות ה-90, אם כי לא ביקר לאחר שנת 1999. ד"ר גושן "מעריך כי מחלת הריאות בה לקה התובע קשורה הן כגרימה והן כהחמרה בחשיפותיו הנשימתיות והעוריות לחומרי גיפור אבק פיח ונדפי ממיסים שונים בתחנת עבודתו בגיפור מס' 61".
2. ביום 25.6.2012 התקיים דיון הוכחות בתיק. בדיון העיד ד"ר גושן מטעם התובע. ד"ר גושן העיד כי בין השנים 1989 ועד 1999 הוא ביקר במפעל בערך פעם או פעמיים בשנה כדי לערוך בדיקות פיקוח (שכללו בדיקת שמיעה ובדיקת תפקודי ריאה לעובדי הגיפור) "או כשיש בעיה של כושר במפעל, אם עובד נפגע בעבודה, ואני רוצה להחזירו לעבודה, הייתי מגיע למפעל על מנת לבדוק את תחנת העבודה, לראות אם העובד מסוגל לחזור לתחנה". יצויין, כי ד"ר גושן לא זכר אם אי פעם נדרש להגיע באופן ספציפי לתחנת העבודה של התובע.
3. כן יצויין, כי ד"ר גושן העיד כי הוא מעולם לא ערך בדיקות ניטור במפעל או בדיקת מפלסי רעש או בדיקות למציאת אבק מזיק וכי גם לא נכח בעת ביצוע בדיקות אלו. כן העיד, כי אין לו מסמכי ניטור רלוונטיים מהמחלקה שבה עבד התובע.

נקדים ונציין כבר עתה – כי למעשה לא היתה כל תועלת בעדותו של ד"ר גושן ולא היה בידיעתו של אותו עד כל מידע לענין חומרים להם נחשף התובע.

1. באותו דיון העיד גם מר יחיאל יצחקי, מי שהיה בין השנים 1989 ועד 2010 ממונה בטיחות במפעל אליאנס, וזאת כעד מטעם הנתבע.

מר יצחקי העיד שבמפעל נערכו בדיקות על ידי מכונים מסודרים ומוסמכים, שכן אחרת, משרד העבודה לא היה מסכים לקבל את דו"חות הבדיקות. הוא הסביר שבדיקות הניטור מתבצעות בהתאם ל-MSDS שם מפורטים כל החומרים עימם עבדו במחלקה, וכי מי שעושה את בדיקות הניטור חייב לקחת את ה-MSDS ולהחליט אילו בדיקות לבצע בהתאם לנתונים המפורטים שם.

הוא העיד עוד, כי החומר שנבדק במח' גיפור זה הקסן – והרמות של חומר זה שנמצאו במחלקה היו במסגרת הנורמה.

1. מר יצחקי העיד, כי לא היה מיזוג באולם של מח' הגיפור, אלא היו פתחי אוויר בתקרה שהסתובבו, כן הוא העיד, כי לא היה אבק אולם "כשפותחים תנור – יצאו אדים ענקיים" שהם בעיקר מים.
2. בסיום חקירתו הודיע מר יצחקי כי הוא ישלח את ה-MSDS של המחלקה וכן תוצאות של בדיקות ניטור שנערכו בתקופה הרלוונטית.
3. יצויין, כי לאחר הדיון ביקש התובע לצרף מכתב חדש של ד"ר גושן לתיק בית הדין ובית הדין דחה את הבקשה, מאחר והיה צריך להגיש את המכתב עובר לחקירתו של ד"ר גושן ולא לאחריה.
4. ביום 18.7.2012 שלח מר יצחקי את המסמכים שהתבקשו על ידו.
5. ביום 14.10.2012 הודיע ב"כ התובע, כי הוא עומד על תביעתו ועל כן בית הדין נתן צו לסיכומים.

עיקר טענות התובע בסיכומים מטעמו –

1. התובע העיד כי נחשף לעשן ואדים. גם ד"ר גושן וגם מר יצחקי אימתו את דברי התובע.
2. העד מטעם התובע, מר ברגמן, העיד כי נמצאה חריגה של אבק בייצור גומי במפעל של המעסיק, ועל אף שלא מדובר במחלקה של התובע אלא במכון התערובת "ניתן לקבוע כי החריגה מתייחסת למקום עבודתו של התובע".
3. גם בהמשך הסיכומים מבקש ב"כ התובע, כי בית הדין יסיק מבדיקות שנערכו במחלקות שונות במפעל אליאנס על המצב במחלקה של התובע, וזאת על אף שלא נמצאו חריגות בהתאם לבדיקות ניטור שנערכו במחלקתו של התובע.
4. העובדה כי לא נמצאה חריגה במחלקתו של התובע אין בה כדי ללמד כי לתובע לא נגרם נזק עקב החשיפה לחומרים אלו שכן הבדיקות נעשו לעתים רחוקות בלבד, שלא ליד עמדת עבודתו של התובע, וכאשר בבדיקות שנעשו נמצאו מדי שנה חריגות מעבר לחשיפה המותרת לגבי אותם חומרים להם נחשף התובע.

עיקר טענות הנתבע בסיכומיו –

1. מדוחות בדיקות תעסוקתיות שנערכו באליאנס בשנים 1992-2002 לא עולה כי במחלקת גיפור בה עבד התובע הוא נחשף לחומרים רעילים מעל לרמה המירבית המותרת.
2. מומחה לרפואה תעסוקתית לא יכול להעיד על החומרים אליהם נחשף התובע בעבודתו ועל רמת החשיפה ובוודאי שלא על קיומו של קשר סיבתי בין הפגיעה הריאתית לבין עבודתו של התובע, וזאת על סמך ביקורים רפואיים שערך פעמיים בשנה, מה גם שד"ר גושן כלל לא זכר אם הגיע לתחנת העבודה של התובע.
3. ממונה הבטיחות במפעל העיד בפני בית הדין כי העובדים קיבלו מסכות פה, כפפות ומגיני אזניים וכי היו פתחי אוויר בתקרה שהסתובבו וכי התובע לא היה חשוף בעבודתו לחומרים כלשהם אלא לאדים של מים בלבד, כאשר ענין זה גם עולה מדוחות הניטור שצורפו.

דיון והכרעה

1. תחילה יוזכר, כי תביעתו של התובע נדחתה על ידי המל"ל מאחר והתובע לא המציא מסמכים נדרשים מחב' אליאנס בה עבד.
2. כן יוזכר, כי עד היום התובע לא המציא מסמכים אלו, ולבסוף, מי שהזמין נציג מטעם אליאנס לדיון היה הנתבע ולא התובע, וזאת על אף מספר רב של הזדמנויות שניתנו לו.
3. התובע מבקש כי בית הדין יקבע שנגרמה לו פגיעה בעבודה בתחום הריאות, וזאת על אף שעד היום הוא לא הבהיר מהם החומרים שלגרסתו הוא נחשף להם (למעט קיטור העשוי ממים), ואף על פי שעל פי דוחות הניטור אשר הוגשו בתיק, לא נמצאה כל חריגה בשימוש בחומרים אסורים במחלקה של התובע.
4. תביעתו של התובע אינה ברורה לבית הדין. תובע שמגיש תביעה לבית הדין – הרי שמוטל עליו הנטל להוכיח את תביעתו, כאשר מי שמגיש תביעה בתחום הריאות שנובעת מחשיפה לחומרים – בשלב הראשון עליו להבהיר לאלו חומרים אסורים נחשף, חומרים אשר גרמו לו לאותה פגיעה. לא ניתן להסתמך על חומרים שעשו בהם שימוש במפעל במחלקות אחרות בהם התובע לא עבד – אלא – על התובע להבהיר לאלו חומרים הוא באופן אישי נחשף במסגרת עבודתו, במחלקה שלו ובעמדה שלו.

עד היום לא ברור לנו, לאילו חומרים טוען התובע, כי הוא נחשף להם (למעט מים – קיטור).

1. יתרה מכך – לא ניתן להסתמך בתביעה שמתייחסת לחשיפה לחומרים לחריגות שהיו במחלקות שונות בהן התובע לא עבד – בטענה, כי צריך להסיק מכך שהייתה חריגה במחלקה א' לענין מחלקה ב', וזאת במיוחד כאשר בוצעו בדיקות ניתור במחלקתו של התובע, אשר היו כולן תקינות. כמו כן, לא ניתן להסתמך בתביעה כזו על עדותו של רופא תעסוקתי (שכל תפקידו היה לערוך בדיקות שמיעה ותפקודי ריאות לעובדים במפעל), שהעיד על כך שהתובע נחשף לחומרים מסוכנים וזאת כאשר אותו רופא מעולם לא ערך בדיקות ניטור ולא נכח בעת שנערכו בדיקות אלו ואף לא זוכר אם ביקר כלל בעמדת העבודה של התובע.

במקרה דנן, לא רק שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח כי הוא נחשף לחומרים אשר גרמו לו לבעיות בריאות, הוא אפילו לא ידע להגיד לנו מהם החומרים שהוא נחשף אליהם.

1. אם לא די באמור, הרי שתיק זה נוהל במשך זמן רב, ללא כל הצדקה, וזאת במיוחד לאור התנהלות התובע ובא כוחו, שלא זימנו את העדים המתאימים בזמן, לא הגישו תצהירים ואף, ככל הנראה, לא דיברו עם העדים מטעמם כדי לבדוק את תוכן עדותם בטרם העידו אותם.

כך לדוגמא, ב"כ התובע לא זימן עד מטעם חב' אליאנס לדיון ההוכחות שהתקיים בתיק ביום 9.2.2011 שכן "קיוויתי כי אולי בכל זאת יגישו מסמכים".

1. בדרך כלל, בתיקים של ביטוח לאומי, בית הדין אינו מחייב תובעים בהוצאות, גם אם תביעתם נדחית.

במקרה זה, מאחר ועקב התנהלות התובע ובא כוחו נדרש בית הדין לקיים 3 דיוני הוכחות (כאשר ניתן היה לסיים את התיק בדיון הוכחות אחד אילו התובע היה מזמין את העדים הרלוונטיים) והוגשו בקשות רבות שלא לצורך ובוזבז הן זמנו של בית הדין והן זמנו של הנתבע, מחייב בית הדין את התובע בהוצאות לנתבע בסך של 1,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.

סוף דבר

1. התביעה נדחית. התובע ישא בהוצאות הנתבע בסך 1,000 ₪.
2. הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתנה היום,‏י"ג אייר תשע"ג, ‏23 אפריל 2013, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.