1. ביום 30/11/2016, ניתן פסק דין חלקי אשר הורה לנתבעים 1 ו- 3 לפנות את המקרקעין הנמצאים בכפר קרע, הידועים כחלקה 21 בגוש 12129, ולהחזיר את החזקה בהם לתובעים כשהם פנויים מכל אדם וחפץ, למעט המחוברים שבנו בהם (בתי מגורים).

עוד נקבע בפסק הדין החלקי, כי כתנאי לפינוי המקרקעין על התובעים לשלם לנתבעים עבור המבנים שבנו במקרקעין בהתאם לסעיף 21(ב) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969. פינוי המקרקעין בפועל עוכב עד לאחר מתן פסק דין סופי בעניין התשלום עבור המבנים שבנו הנתבעים במקרקעין ותנאי התשלום.

1. לאחר מתן פסק הדין החלקי התחדש הדיון בתובענה בנושא שווי המבנים. הנתבעים 1 והתובע הגישו חוות דעת מטעמם בעניין שווי המבנים ובהמשך, מונה, בהסכמת הצדדים, מומחה מטעם בית המשפט – השמאי, מהנדס אזרחי ומודד מוסמך מר רמזי קעואר.

מומחה בית המשפט הגיש חוות דעת בעניין בית המגורים של הנתבעים 1, לפיה שווי המבנה, בהתחשב בחומרי הבניה והגמר, עלויות הבנייה, גיל הבניין ומצבו הפיזי, הוא 2,300,800 ₪.

התובעים קיבלו את חוות דעתו ואילו הנתבעים התנגדו לה, חקרו את המומחה בעדות בבית המשפט והגישו סיכומים. התובעים ויתרו על הגשת סיכומים מטעמם.

1. בסיכומים טענו הנתבעים 1, כי חוות דעתו של המומחה לא התבססה על נתוני אמת, בדיקות השוואה או על בדיקות שביצע מומחה בית המשפט, אלא על דעתם של אנשים איתם התייעץ.

הנתבעים 1 הפנו לפער בין עלויות הבנייה לפי מחירון דקל , שהן 4,150 ₪ למ"ר לבין העלויות שקבע מומחה בית המשפט בסך 2,800 ₪ למ"ר וטענו, כי מדובר בפערים בלתי סבירים ולא מבוססים.

דיון והכרעה

1. אומר מייד, כי לא מצאתי נימוקים להצדיק סטייה מהממצאים של מומחה בית המשפט, אשר כאמור נתמנה בהסכמת הצדדים. יפים לעניין זה דבריו של השופט א' גולדברג בע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563, 568-569 (1998):

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת.

אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך, כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן... (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מ' רבי ואח' [1])."

1. עם זאת, לא הסתפקתי בקבלת חוות דעתו של מומחה בית המשפט כמות שהיא, אלא בחנתי את ממצאיה ומצאתי כי הם מקובלים עלי.

בעדותו בבית המשפט עמד המומחה מר קעואר מאחורי חוות דעתו, ונתן לממצאיו הסברים מנומקים וראויים.

מומחה בית המשפט הסביר בחוות דעתו ובעדות בבית המשפט, כי מחירי עלויות הבנייה במחירון דקל הינם מחירי בסיס, לפי ממוצע כלל ארצי, אשר אינן שוות בהכרח לעלויות בנייה ספציפיות במקומות שונים בארץ, במגזרים שונים וברמות בנייה וגימור שונות. הוא מסר, כי ביצע סקר שוק באזור, ממנו עלה שיש להתאים את מחירי מחירון דקל לשוק הבנייה באזור דנן, בשיעור של כ- 75% עד 80%. בהתאם לסקר מחירים שערך המומחה מול אנשי מקצוע רלוונטיים באזור, לרבות קבלנים, מתכננים, מהנדסים ואנשים שבנו בתים מצא, כי עלויות הבנייה המקובלות באזור לבנייה ברמת גימור סטנדרטית הם בין 3,000 ₪ למ"ר לבין 3,600 ₪ למ"ר.

לדברי המומחה, הוא לא ביקש ולא קיבל הצעות מקבלנים לבנייה לפי תכניות הבנייה של הבניין הספציפי, אלא לפי עלויות בנייה למ"ר, בהתאם לסטנדרט הבנייה, חומרי הבנייה, טיב ואופי הבנייה, חומרי הגימור ורמת הגימור.

עוד הסביר מומחה בית המשפט כי הפחית מעלויות הבנייה המקובלות באזור בגין מצב הבניין, גיל הבניין ופחת הנובע מגיל.

המומחה מסר בעדותו כי נכנס לדירות בבניין והתרשם בעיניו מהבנייה, חומרי הבנייה, רמת הגימור, ומצב הבניין.

נוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי כל פגם בשיטת הערכת השווי של השמאי, לא בממצאים שאסף ולא בקביעות שקבע על בסיס שיטת העבודה והממצאים.

בעניין הפחתת שווי הבניין בגין חלוף הזמן מאז הבנייה והשפעתו על מצב הבניין, השיטה בה נקט המומחה הולמת את הוראות סעיף 21(ב) לחוק המקרקעין, לפיהן יש להתחשב בשווי המחוברים נכון להיום:

"בחר בעל המקרקעין לקיים את המחוברים בידו, עליו לשלם למקים את השקעתו בשעת הקמתם או את שוויים בשעת השימוש בברירה לפי סעיף קטן (א), לפי הפחות יותר."

1. חלק נרחב של החקירה הנגדית שחקר ב"כ הנתבעים 1 את המומחה וחלק ניכר של הסיכומים, התייחס להערכת שווי הקרקע (ללא הבניין). מכיוון שנושא זה לא רלוונטי לצורך הכרעה בתביעה, לא מצאתי כי להידרש לכך בפסק הדין . אציין רק, כי נתתי דעתי להסתייגויות הנתבעים ולא מצאתי שיש בהן כדי לפגום במקצועיות של המומחה או באובייקטיביות שלו.
2. אשר על כן, אני מאמץ את קביעתו של המומחה מטעם בית המשפט ביחס לשווי בית המגורים של הנתבעים 1, כאמור לעיל.
3. התובעים והנתבע 3 הסכימו על מינוי המומחה מר קעואר להעריך גם את שווי בית המגורים של הנתבע 3, ללא הגשת חוות דעת מקדימות מטעם הצדדים.

הנתבע 3 לא שילם את חלקו בשכר המומחה, על אף מספר התראות שאם לא יעשה כן ימחק כתב ההגנה שלו על פי תקנה 131(ב) סיפא לתקסד"א, שהומצאו לו כדין, והתובעים שילמו למומחה, באופן זמני, גם את חלקו של הנתבע 3.

מומחה בית המשפט הגיש חוות דעת לפיה שווי המבנה של הנתבע 3, בהתחשב בחומרי הבנייה והגימור, עלויות בנייה, גיל הבניין ומצבו הפיזי, הוא 592,000 ₪.

לאחר הגשת חוות הדעת, התובעים הודיעו כי הם מקבלים את חוות הדעת ומסכימים לשלם לנתבע 3 את הסכומים שנקבעו בה. הנתבע 3 התעלם מחוות הדעת ולא הגיב להחלטת בית המשפט מיום 14/5/2020, שהורתה לו להודיע את עמדתו בעניין המשך ההליכים בעקבות הגשת חוות הדעת, שהומצאה לו כדין.

על כן, אני קובע כי קביעת שווי המחוברים של הנתבע 3, כפי שקבע מומחה בית המשפט, איננה במחלוקת והיא תחייב את שני הצדדים.

בקשה לפיצול סעדים

1. לאחר שנשמעו כל ראיות הצדדים ולאחר הגשת הסיכומים מטעם הנתבעים, הגישו התובעים בקשה להתיר להם פיצול סעדים, באופן שיהיו רשאים לתבוע בנפרד תשלום עבור דמי שימוש ראויים במקרקעין.
2. הנתבעים התנגדו לבקשה והפנו לכך שמדובר בתביעה המתנהלת כבר למעלה מאחת עשרה שנים. התובעים היו חייבים לתבוע את כל הסעדים הנובעים מאותה עילה במסגרת כתב התביעה. התובעים עתרו לסעד של פינוי המקרקעין ולחילופין לסעד כספי של תשלום שווי המקרקעין. היום, לאחר שניתן כבר פסק דין חלקי על פינוי המקרקעין ונותר להכריע רק בנושא שווי המחוברים, אין מקום לאפשר לתובעים פיצול סעדים.
3. אני מקבל את נימוקי הנתבעים בעניין זה. כאשר מדובר בתביעה המתנהלת למעלה מאחת עשרה שנים, כולל בנושא סעדים כספיים שנתבקשו, היה על התובעים לתבוע את כל הסעדים הנובעים מאותן עילות כבר לפני זמן רב, בכפיפה אחת. הצדדים התדיינו כבר שנים רבות והשקיעו מאמצים, טרחה, זמן וממון לא מבוטלים לצורך הכרעה בסכסוכים שבניהם, ואין מקום לאפשר לתובעים לפתוח מחדש את הסכסוך בין הצדדים בנוגע לסעדים כספיים שהיו יכולים לתבוע כבר לפני 11 שנים.

על כן, הבקשה לפיצול סעדים נדחית.

סוף דבר

1. תנאי לפינוי המקרקעין כאמור בפסק הדין החלקי מיום 30/11/2016, על התובעים לשלם לנתבעים תשלום עבור שווי המחוברים שהקימו בהם כדקלמן:

לנתבעים 1 סך של 2,300,800 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הכנת השומה של מומחה בית המשפט (20/7/2018) ועד התשלום המלא בפועל.

לנתבע 3 סך של 592,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הכנת השומה של מומחה בית המשפט (10/4/2020) ועד התשלום המלא בפועל.

בכפוף ולאחר תשלום מלוא הסכומים הנ"ל בפועל, יהיו זכאים התובעים לפנות את הנתבעים מהמקרקעין בהתאם לפסק הדין החלקי כאמור.

1. בקביעת הוצאות המשפט התחשבתי בין השאר בהימשכות ההליכים, כמותם ומורכבותם וכן בכך שהתביעה הוגשה בשיהויי ניכר ביותר, אשר גרם לנתבעים קשיים ונזקים ראייתיים והיווה גורם משמעותי להתארכות ההליכים וסיבוכם.

אני מחייב את הנתבעים 1 (ביחד ולחוד) לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪.

אני מחייב את הנתבע 3 לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 8,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 12,000 ₪.

סכומי ההוצאות והשכ"ט כאמור יקוזזו מתוך הסכומים שעל התובעים לשלם לנתבעים בגין שווי המבנים כאמור לעיל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"א תשרי תשפ"א, 29 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.