כתב האישום

1. הנאשם נשוי ואב לשבעה ילדים. כמו כן, בעבר ניהל מערכת יחסים זוגית עם המתלוננת ונולדו להם שלושה ילדים משותפים. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, הכולל שני אישומים. על פי האישום הראשון, ביום 24.6.09 בשעה 22:30 או בסמוך לכך, הגיעה המתלוננת לדירה שבה הוא מתגורר עם אשתו וילדיו כדי לקחת ממנו את המפתח של דירתה. בהמשך לאותן נסיבות התפתח ויכוח בין הנאשם למתלוננת שבסופו נתן הנאשם את המפתח למתלוננת וזו עזבה את דירתו. הנאשם יצא מדירתו ונסע עם רכבו אחר המתלוננת, נעצר לידה, משך בשערותיה והכניסה בכוח לרכבו והשליכה למושב האחורי. הנאשם נעל את דלתות הרכב ואיים עליה באומרו "היום את מתה, יחשבו שהתאבדת, וזה בגלל שבאת אליי הביתה". הנאשם נסע לכיוון האזור שבו מצויה חברת ""טלרד"" בלוד (להלן: "טלרד") ושם הוציא את המתלוננת מהרכב בחוזקה, השליך אותה לעפר והחל לבעוט בה בבטנה, בגבה ומשך בשערותיה. בעוד המתלוננת מתחננת לנפשה, המשיך הנאשם לתקוף אותה באגרופיו בפניה ובראשה. בעוד המתלוננת שוכבת על הארץ וצורחת, ניסה הנאשם לדרוס אותה ברכבו. המתלוננת ביקשה מהנאשם שיפנה אותה לבית החולים לאור החבלות שעל גופה אך הנאשם אמר לה כי יפנה אותה לביתה ואיים עליה שלא כדין שאם תתלונן במשטרה אזי הוא דקה אחרי ירה בה וכי אין לו מה להפסיד וכי יש לו חובות. משהגיעו המתלוננת והנאשם לדירת המתלוננת, תקף הנאשם את המתלוננת בכך שמשך אותה בחוזקה ושפך על ראשה קולה. בהמשך סגר הנאשם את חלונות דירתה והחל לתקוף אותה בכך שצבט אותה בחוזקה בזרועותיה. כתוצאה מכך נגרמו למתלוננת חבלות של ממש שהתבטאו בסימנים כחולים בכל חלקי גופה, שריטות בידיה ושבר בצלעות בית החזה. בגין האירוע הנ"ל יוחסו לנאשם העבירות הבאות: תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש לפי סעיפים 380 ו-382(ב)(1) לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: חוק העונשין) וכן איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

2. על פי האישום השני, ביום 26.6.09, בהיות הנאשם במעצר בגין האירוע נשוא האישום הראשון, הנאשם התקשר למתלוננת מספר פעמים בעודה בתחנת המשטרה, במטרה שתפגוש את אשתו ותסייע בידו בהיותו במעצר. בגין אירוע זה יוחסה לנאשם עבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

3. הנאשם כפר בשני האישומים שבכתב האישום ונשמעו הראיות עד תום, פרשת התביעה ופרשת ההגנה. בהכרעת הדין שניתנה ביום 29.5.13 הנאשם הורשע בעבירות שיוחסו לו באישום הראשון וזוכה מחמת הספק מהעבירה שיוחסה לו באישום השני.

טיעוני הצדדים לעונש

4. המאשימה טענה כי חומרתו של האירוע הראשון מחייבת הטלת עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, וזאת חרף העובדה שמדובר בנאשם ללא עבר פלילי קודם. בנוסף, עתרה למאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננת. ב"כ הנאשם הדגיש שמדובר בנאשם בן 51 שנים, נעדר עבר פלילי, אב לעשרה ילדים, כאשר שבעה מהם מאשתו הנוכחית ושלושה מהמתלוננת. בנוסף, ב"כ הנאשם הפנה לפרק הזמן שחלף מאז מועד ביצוע העבירות, כמעט ארבע שנים וכי שליחתו למאסר מאחורי סורג ובריח תפגע בילדיו, הן מאשתו הנוכחית והן מהמתלוננת. הנאשם אמר מספר דברים להגנתו וציין כי האירוע שבגינו הורשע הסב לו נזקים משמעותיים בכל מישורי החיים. לאחר הגעת המתלוננת לביתו באירוע נשוא כתב האישום, אשתו הנוכחית קיבלה אירוע מוחי, הנאשם נעצר ואיבד את מקום עבודתו. הנאשם תיאר את ההשלכות של מכלול האירועים שנבעו מהאישום הראשון, כחורבן ברמה האישית והכלכלית.

"מידת האשם" ו-"מידת הנזק" כפרמטרים

מנחים בקביעת מתחם העונש ההולם

5. מטרתו של תיקון 113 לחוק העונשין תשל"ז –1977 הוגדרה בסעיף 40א לחוק העונשין תשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין) ואשר קובע כדלקמן:

"מטרתו של סימן זה לקבוע את העקרונות והשיקולים המנחים בענישה, המשקל שיש לתת להם והיחס ביניהם, כדי שבית המשפט יקבע את העונש המתאים לנאשם בנסיבות העבירה"

6. העיקרון המנחה בענישה הוגדר בסעיף 40ב לחוק העונשין, ואשר לפיו:

"העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשי העבירה, בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו (בסימן זה – העיקרון המנחה)".

(ההדגשה לא במקור)

7. הרכיב של "מידת אשמו של הנאשם" בביצוע העבירה הוא עיקרון מנחה בענישה ואשר קיבל ביטוי גם בסעיפים נוספים בחוק העונשין. כך למשל, בסעיף 40ט(א)(1) ו-(2) לחוק העונשין נקבע:

"40ט. (א) בקביעת מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם כאמור בסעיף 40ג(א), יתחשב בית המשפט בהתקיימותן של נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, המפורטות להלן, ובמידה שבה התקיימו, ככל שסבר שהן משפיעות על חומרת מעשי העבירה ועל אשמו של הנאשם:

1. התכנון שקדם לביצוע העבירה;
2. חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה ומידת ההשפעה של אחר על הנאשם בביצוע העבירה".

(ההדגשה לא במקור)

8. ודוק, מידת אשמו של הנאשם בעת ביצוע העבירה, קרי, מידת התכנון שקדמה לביצוע העבירה וכן חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה, קובעת את "מתחם העונש ההולם", וזאת להבדיל מ-"העונש המתאים" בתוך מתחם העונש ההולם. ללמדך, כי יהיו מתחמי עונש שונים לנאשמים שונים שביצעו את אותה עבירה, ולא מתחם עונש אחד ויחיד לפי סוג העבירה שבוצעה, כאשר אחד הקריטריונים המרכזיים שיבדילו בין מתחם אחד למשנהו הוא מידת אשמו של הנאשם בביצוע העבירה.

9. שיקול נוסף שהינו רלוונטי לקביעת מתחם העונש ההולם, וזאת להבדיל מהעונש המתאים בתוך מתחם העונש ההולם, הוא הנזק שנגרם, או שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה. סעיף 40ג(א) לחוק העונשין קובע כדלקמן:

"בית המשפט יקבע מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעיקרון המנחה, ולשם כך יתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה, ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40ט".

(ההדגשה לא במקור)

10. כמו כן, סעיף 40ט(א)(3) ו-(4) לחוק העונשין קובע כדלקמן:

40ט. (א) בקביעת מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם כאמור בסעיף 40ג(א), יתחשב בית המשפט בהתקיימותן של נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, המפורטות להלן, ובמידה שבה התקיימו, ככל שסבר שהן משפיעות על חומרת מעשי העבירה ועל אשמו של הנאשם:

1. הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה;
2. הנזק שנגרם מביצוע העבירה".

(ההדגשה לא במקור)

11. העולה מהסעיפים שהובאו לעיל הוא שמתחם העונש ההולם לא נקבע באופן בלעדי לפי סוג העבירה שבוצעה אלא הוא מושפע באופן ישיר משני פרמטרים מרכזיים והם מידת האשם בביצוע העבירה ומידת הנזק שנגרם או היה צפוי להיגרם מביצוע העבירה. כל אחד מהפרמטרים הללו יכול להשפיע באופן עצמאי ונפרד על גבולותיו של מתחם העונש ההולם.

12. ב- רע"פ 4088/13 הדרי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.6.2013) כבוד השופט שהם קבע את הדברים הבאים :

"קביעת מתחם העונש ההולם היא מלאכתה של הערכאה הדיונית, כפי שעולה מנוסחו של תיקון 113 לחוק העונשין. אשר לשיקולים המנחים את בית המשפט בקביעת מתחם הענישה ההולם, מן הראוי להפנות לסעיף 40ג לחוק העונשין המתייחס, בין היתר, ל"נסיבות הקשורות בביצוע העבירה", כמפורט בסעיף 40ט. ועוד יש להפנות, לעניין קביעת המתחם, להוראות סעיף 40יב, המקנה לערכאה הדיונית את הסמכות "לשקול נסיבות נוספות הקשורות בביצוע העבירה לשם קביעת מתחם העונש ההולם". כפועל יוצא מהאמור לעיל, לא ניתן, לטעמי, לקבוע אפריורית מתחם ענישה הולם אחיד לכל עבירה ועבירה, וגם לא יהיה נכון לנסות וללכת בדרך זו, שכן היא חותרת תחת הוראותיו, נוסחו ורוחו של תיקון 113."

(ההדגשה לא במקור)

13. על הצביון האינדיבידואלי בעיצוב מתחם העונש ההולם לעבירה שבוצעה על ידי נאשם ספציפי ראו דברי כבוד השופט ארבל ב-ע"פ 1323/13 חסן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (13.5.2013), פסקה 7 לפסק הדין :

"מתחם העונש ההולם הוא אמת-מידה נורמטיבית, המשקללת את הערך החברתי שנפגע כתוצאה מן העבירה, מדיניות הענישה הנהוגה ביחס לעבירה זו ונסיבות ביצועה, לרבות מידת אשמו של הנאשם. בשלב זה איננו מתחשבים בנסיבותיו האישיות של הנאשם, היינו נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (ראו סעיף 40יא), דוגמת נסיבות חייו של הנאשם, הפגיעה שתיגרם לו ולמשפחתו כתוצאה מהעונש, מאמציו לחזור למוטב ועברו הפלילי או היעדרו. אולם אין בכך כדי לגרוע מהצביון האינדיבידואלי שהעניק המחוקק לשלב עיצוב המתחם, אשר בא לידי ביטוי בהוראה להתחשב בסוג העבירה בנסיבות המסוימות שבהן היא בוצעה (למשל: קיומו של תכנון מוקדם, נזק בכוח ובפועל, מידת אכזריות כלפי הקורבן וכו'), ותוך התייחסות למידת האשם של הנאשם המסוים שלפנינו (למשל: הסיבות שהובילוהו לבצע את העבירה, חלקו היחסי בביצועה, יכולתו להימנע מהמעשה, מצוקתו הנפשית עקב התעללות מצד קורבן העבירה וכו')."

(ההדגשה במקור)

14. במקרה שבפני, בעת קביעת מתחם העונש ההולם יש לקחת בחשבון את מידת אשמו של הנאשם בביצוע העבירות ומידת הנזק שנגרם למתלוננת מהעבירות שבוצעו. מדובר באירוע אלימות קשה שהסב למתלוננת נזקים במישור הפיזי והנפשי. מדובר בדרגת אלימות גבוהה וחמורה, דבר המעצים את "מידת אשמו" ו-"מידת הנזק" שנגרם למתלוננת מהעבירה שבוצעה. לפיכך, גבולות מתחם העונש ההולם יהיו בהתאם.

מדיניות הענישה בעבירות אלימות במשפחה

15. לצורך קביעת מתחם העונש ההולם, יש לקחת בחשבון גם את מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות של אלימות במשפחה כפי שעלתה מתוך פסיקתו של בית משפט העליון.

1. רע"פ 8323/12 שוקרון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (19.11.12) במקרה זה המבקש תקף את בת זוגו בכך שהלם בה באגרופיו בצלעותיה וגרם לה לשבר באחת הצלעות. בנוסף, המבקש גרם נזק לרכוש בכך שהשליך טוסטר לתוך הכיור והפיל ארצה די.וי.די ורמקול המחובר אליו. בית משפט השלום בת"א הטיל עליו שישה חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננת. בית המשפט זקף לזכותו של המבקש כי השתלב בתהליך טיפולי למניעת הישנותן של עבירות אלימות בעתיד. בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי ע"י המדינה, הושתו עליו 8 חודשי מאסר לריצוי בפועל וסכום הפיצוי למתלוננת הוגדל מסך של 1000 ₪ לסך של 5000 ₪. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון מטעם המבקש, נדחתה.
2. רע"פ 182/13 משה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (21.1.13). לבית משפט השלום ברחובות הוגש כתב אישום כנגד המבקש הכולל שני אישומים שעניינם תקיפת בת זוג הגורמת חבלה ממשית, איומים והיזק בזדון לרכוש וכן תקיפה בנסיבות מחמירות של בן משפחה. לפי האישום הראשון, המבקש השליך לעבר ראשה של אשתו חפצים שונים, היכה אותה באגרופיו, איים עליה וקיללה. בהמשך השליך את תכולת המקרר על רצפת הבית, ריסק מספר כיסאות ושבר באמצעות מטאטא פמוטים אשר הוצבו בסלון הבית. בנוסף, המבקש השליך לעבר ראשה של המתלוננת חלקי ארון, סטר לה, היכה אותה באגרופיו והרימה בחולצתה עד שזו נקרעה. לאחר מכן הוביל המבקש את המתלוננת למיטתם, הסיר ממנה את מכנסיה ותחתוניה ובעט בירכה. באירוע באישום השני כחודש ומחצה לאחר האירוע נשוא האישום הראשון, לאחר שמאכליה של המתלוננת לא ערבו לחיכו של המבקש, הוא דחף את המתלוננת אל מחוץ לביתם, נעל את דלת הבית והותירה מחוץ לבית. מתסקיר שירות המבחן עלה כי המבקש מתקשה לווסת את דחפיו ולכן התנהגותו אינה צפויה ולעיתים אף בלתי נשלטת. בית משפט הטיל עליו 8 חודשי מאסר בפועל. ערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה, וזאת למרות העדר קיומו של עבר פלילי. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה.
3. ע"פ 4800/12 סולומון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (12.2.13). המערער הורשע בכתב אישום מתוקן במספר עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות שביצע בבת זוגו. על פי כתב האישום, במספר הזדמנויות מאז שהיתה בהיריון ביקש המערער לקיים עם המתלוננת יחסי מין ועל רקע דרישה זו התעורר בין בני הזוג ויכוח במהלכו תקף המערער את המתלוננת והיכה אותה בפניה ובחלקי גופה השונים. גם לאחר שהמתלוננת ילדה את בנם, תקף אותה במספר הזדמנויות ועל רקע דומה. הנאשם נהג לסטור בפניה של המתלוננת ולהכות בה באגרופיו בכל חלקי גופה. מתסקיר שירות המבחן עלה כי המערער זקוק לטיפול אינטנסיבי בתחום האלימות ואף נשלח לטיפול בהוסטל לגברים מכים ושהה במקום כארבעה חודשים עד שאובחנה אצלו מחלת הסרטן שבגינה החל לעבור טיפולים. בית משפט המחוזי בבאר שבע הטיל על המערער 15 חודשי מאסר בפועל. בקשת רשות ערעור שהגיש לבית המשפט העליון נדחתה.
4. ע"פ 2577/12 אלגאדם נ' מדינת ישראל [פורסם באתר בתי המשפט] (14.6.12). על פי כתב האישום שהוגש כנגד המערער לבית המשפט המחוזי בתל אביב המערער תקף את אשתו, בהיותה בהיריון, בכך שהיכה אותה בבטנה בידיה ובצווארה. בהזדמנות אחרת, המערער איים על המתלוננת בסכין כי יהרוג אותה. במועד אחר דחף המערער את המתלוננת במדרגות הבניין שבו התגוררו, שהיא נושאת בזרועותיה את בנם, כתוצאה מהדחיפה נפלה המתלוננת במדרגות ושברה את רגל ימין. באירוע אחר במהלך ויכוח בין המתלוננת למערער, הרים המערער כיסא במטרה להשליכו על המתלוננת, שהיא מחזיקה במנשא את בנם. בהמשך הנאשם איים עליה כי ירצח אותה, בנוסף, בעת שברחה מהדירה, יצא אחריה ואיים עליה באמצעות חגורת מכנסיו ואמר לה כי ישחט אותה, בית משפט המחוזי הטיל על המערער 30 חודשי מאסר בפועל, וזאת חרף העובדה שמדובר במאסרו הראשון. ערעורו לבית המשפט העליון נדחה.

16. במקרה שבפני, חומרתו של האירוע נשוא כתב האישום מחייב כי הרף התחתון של מתחם העונש ההולם יכלול רכיב של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. לאור הפסיקה שהובאה לעיל ולאור מידת אשמו של הנאשם בביצוע העבירות שיוחסו לו וכן מידת הנזק שנגרם למתלוננת, הנני קובע כי מתחם העונש ההולם לעבירות המפורטות בכתב האישום נע בין 8 חודשי מאסר בפועל ועד 30 חודשי מאסר בפועל.

העונש המתאים בתוך מתחם העונש ההולם

17. לצורך קביעת מתחם העונש המתאים בתוך מתחם העונש ההולם לקחתי בחשבון את כל הנתונים שלהלן:

העדר עבר פלילי; היותו של הנאשם בן 51 ; נשוי ואב ל-10 ילדים; הנזק שעלול להיגרם לנאשם ולבני ביתו כתוצאה ממאסרו, לרבות הפגיעה הכלכלית באשתו הנוכחית וילדיהם המשותפים, בהיותו מפרנס יחיד; מצבה הנפשי של אשתו, לרבות נכותה (נ/5) וכן ההשלכות של האירוע נשוא כתב האישום על מצבה הבריאותי; חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה.

18. לפיכך, הנני משית על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 12 חודשי מאסר בפועל, וזאת בניכוי מעצרו מיום 25.6.09 עד 14.7.09.

ב. 6 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך 3 שנים ממועד שחרורו לא יבצע עבירת אלימות, לרבות איומים.

ג. הנאשם ישלם פיצוי למתלוננת בסך של 4,000 ₪. הפיצוי ישולם ב-5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים כאשר הראשון שבהם עד ליום 1.9.13 והיתרה ב- 1 לכל חודש שלאחריו. היה ואחד התשלומים אזי יעמוד מלוא סכום הפיצוי לפירעון מידי.

ד. הנאשם ישלם קנס בסך של 2,000 או 15 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 4 תשלומים חודשיים שווים ורצופים כאשר הראשון שבהם עד ליום 1.11.13 והיתרה ב- 1 לכל חודש שלאחריו. היה ואחד התשלומים לא ישולם במועד, אזי יעמוד מלוא סכום הקנס לפירעון מידי.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ב תמוז תשע"ג, 30 יוני 2013, במעמד הצדדים.