המבקשים פנו בבקשה להורות על החזרת הערבויות שהופקדו על ידם בקופת בית משפט כחלק מתנאי צו עיקול זמני שניתן ביום 8.7.2009. משבוטלו כל העיקולים שהוטלו על נכסי המשיבה 1 ביום 12.7.10 בעקבות הסכם פשרה, ומשבוטל צו העיקול הזמני כנגד המשיב 2 ביום 04.11.12 טוענים המבקשים כי אין עוד צורך בערבויות.

המשיב 2 מתנגד להשבת הערבויות וטוען כי מדובר בבקשה שהוגשה בחוסר תום לב ובהיתממות. הוא טוען כי הערבויות מיועדות לפצותו אם יבוטל העיקול. העיקולים בוטלו בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי. על פס"ד זה הוגש ערעור אך בית המשפט העליון אישר את פס"ד של ביהמ"ש המחוזי וכך בוטל צו העיקול.

לטענתו המבקשים נגרמו למשיב 2 ולצדדים שלישיים נזקים כבדים וחמורים, הן ישירים והן עקיפים, לרבות פגיעה בנכסים המעוקלים, הוצאות משפטיות אדירות והוצאות נכבדות אחרות וכן פגיעה חמורה בשמו הטוב. כן מוסיף המשיב 2 כי ערבויות המבקשים מכסות רק מקצת מהנזקים הכבדים המתוארים לעיל.

המשיב 2 מדגיש כי העיקולים לא בוטלו עקב הסכמתם או רצונם הטוב של המבקשים אלא אך ורק בעקבות צווים סופיים ואוכפים של בית המשפט המחוזי ואישור בית המשפט העליון לכך שהעיקולים הוטלו שלא כדין.

המבקשים טענו בתשובתם לתגובת המשיב 2 כי אין כל ממש בהתנגדות המשיב 2 להחזר הערבויות. טענותיו של המשיב 2 כי נגרמו לו נזקים נטענו בסתמיות וללא תצהיר תומך; המשיב 2 כלל לא הופיע לדיון בבית המשפט העליון ולא צירף תגובה מטעמו ואף לא נפסקו לטובתו הוצאות באיזו מן הערכאות.

עוד טוענים המבקשים כי בית המשפט העליון פסק כי זכויות של המשיב בדירת המגורים הוקנו לגרושתו עוד לפני הטלת העיקול וכי רק משום כך בוטל העיקול. למשיב 2 כלל לא היו זכויות כלשהן שעוקלו וממילא לא יכול להיות שנגרם לו נזק כלשהו עקב צו העיקול הזמני.

עד כאן הטענות, ומכאן להחלטה.

בית משפט זה קבע בהחלטתו מיום 8.7.09 כי יוטל צו עיקול זמני וזאת בכפוף להמצאת הערבויות הבאות:

א. התחייבות עצמית שאיננה מוגבלת בסכום.

ב. ערבות צד ג ' שאינו תאגיד ושאיננה מוגבלת בסכום (הופקדה ערבות של מר רונן יצחקי).

ג. ערבון בסך של 25,000 ₪ (הופקדה ערבות בנקאית).

ברע"א 9308/08 אורן אלול נגד רינה רביב, איפיין בית המשפט העליון את סוגי הערובות הנקבעות על ידי בית המשפט בנותנו סעד זמני ואת אופן ההתייחסות והטיפול בהן:

"לגבי ערבון, קובעת תקנה 371(א) לתקנות הליך של חילוט. על פי התקנה, לאחר פקיעת הצו הזמני רשאי בית המשפט הדן בתובענה לחלט את הערבון, כולו או מקצתו, לטובת מי שאליו מופנה הצו. לחילוט הערבון נקבעו שני תנאים: האחד, כי הגשת הבקשה לסעד זמני לא הייתה סבירה בנסיבות העניין...התנאי השני לחילוט הערבון הוא כי מבקש החילוט הראה כי נגרם לו נזק. עם זאת, נקבע בתקנה כי אין צורך להוכיח את גובה הנזק. בפסיקה נקבע (בדן יחיד), כי על אף לשון התקנה "על המבקש לחלט את העירבון להביא כמות מינימלית של ראיות גם להוכחת גובה הנזק" (רע"א 98/03 מפעלי גדנסקי בע"מ נ' ברום תעשיות טקסטיל (1993) בע"מ, פ"ד נז(3) 727, 732 (2003) (להלן- עניין גדנסקי); ראו גם החלטת רשם בית משפט זה ברע"א 6448/01 חיר נ' לידאי, פ"ד נז(2) 562, 574-572 (2003) (להלן - עניין חיר)). עוד יוער, כי גם אם התמלאו התנאים לחילוט הערבון, אין החילוט נעשה באופן אוטומטי, אלא הדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט (עניין גדנסקי, עמ' 733-732)...בקשה לחילוט ערבון יש להגיש תוך 60 ימים ממועד פקיעת הצו הזמני (תקנה 371(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי)".

צו העיקול ביחס למשיב 2 בוטל בהחלטת בית המשפט המחוזי ביום 13.2.11.

בערעור שהוגש על החלטת בית המשפט המחוזי, ואשר נדחה, אושרר ביטול העיקול על ידי בית המשפט העליון בפסק דין מיום 4.11.12.

לכאורה היה עלינו למנות את המועד שבו פקע העיקול הזמני החל מיום פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ואולם, עיון בתיק בית המשפט המחוזי מגלה כי ניתן צו לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בבית המשפט העליון. אשר על כן, הותלה פועלו של פסק הדין שהורה על ביטול העיקול עד להכרעה בערעור. מכאן, שהמועד בו פקע העיקול סופית הוא ביום מתן פסק דינו של בית המשפט העליון – 4.11.12.

לפיכך, באשר לערבון (שהינו הערבות הבנקאית) היה על המשיב 2 להגיש בקשה לחילוטו עד ליום 3.1.13 אולם לא הוגשה כל בקשה מטעמו ודי בכך כדי להורות על השבתו.

בעניין ערבות צד ג' הדברים שונים. ערבון כאמור ניתן לחילוט על ידי בימ"ש אך לשם מימוש ערבות, יש צורך בהגשת תובענה נפרדת לפיצויים בגין נזק שנגרם עקב מתן הצו הזמני, וזאת בתוך 6 חודשים מהמועד שפקע הצו הזמני. יודגש כי בשונה מחילוט עירבון, לבית משפט אין סמכות להורות על מימוש הערבות ללא הגשת תביעה והוכחת הנזק:

"לעומת זאת, לא קיים הליך של חילוט ערבות, שכן בשונה מעירבון, הערבות אינה מקימה לנתבע זכויות נוספות על אלו הקיימות לו כלפי מבקש הסעד הזמני בגין התחייבותו העצמית, אלא היא נועדה להבטיח את קיום ההתחייבות העצמית. לפיכך, כתנאי לפירעון נזקים מהערבות, יש להראות שמבקש הסעד הזמני חייב בפיצוי מכח התחייבותו העצמית. מבחינה דיונית, על פי תקנה 371(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, ניתן לתבוע את הפיצוי על נזקי הסעד הזמני וכן את מימוש הערבות על ידי הגשת תובענה חדשה או על ידי הגשת בקשה במסגרת ההליך שבמסגרתו ניתן הסעד הזמני. מבחינה מהותית, לצורך מימוש הערבות, הנתבע לא נדרש להוכיח שבקשת הסעד הזמני לא היתה סבירה, אך עם זאת, על הנתבע להוכיח את היקף הנזק שנגרם לו וקיומו של קשר סיבתי בין הסעד הזמני לבין הנזק.

הבדל נוסף קיים לגבי מסגרת הזמנים למימוש הבטוחה. בקשה לחילוט עירבון יש להגיש בתוך 60 ימים ממועד פקיעת הצו הזמני (תקנה 371(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי), בעוד שלגבי ערבות נקבע, כי אם לא הוגשה תובענה או בקשה לפיצויים בתוך שישה חודשים ממועד פקיעת הצו הזמני, יש להחזיר למבקש את הערבות, אלא אם כן נקבע מועד אחר מטעמים מיוחדים שיירשמו."

(ראו: בש"א (ת"א) 4321/09 אור עד בע"מ ואח' נ' ניו לייט לסרי ייצור ושיווק גופי תאורה בע"מ).

לפיכך, ובהתאם לתקנה 371 היה על המשיב 2 להגיש בקשה למימוש הערובות עד ליום 4.5.13 וזאת ללא כל קשר לבקשת המשיבים להשבת הערובות. ואולם, עד למועד הנ"ל לא הוגשה כל בקשה. המשיב 2 מיוצג על ידי עורך דין, וחזקה כי הוא מודע להוראות התקנות בדבר המועדים שבגדרם ניתן להגיש בקשות בהתאם לתקנה 371. כך ובפרט כאשר המועד בו פקע צו העיקול סופית היה ברור וידוע וכאשר המועדים בתקנה פשוטים וברורים. המשיב 2 עצמו מאשר כי היה צד להליכים בית המשפט העליון ועל כן חזקה עליו כי קיבל את פסק דינו של בית המשפט העליון, שניתן לפני מספר חודשים וידע על תוצאתו. עוד אציין כי גם אם לא נמנה את ימי פגרת הפסח (החלה בתחום המועדים הנ"ל), הרי שהיה על המשיב 2 להגיש בקשתו לכל היאוחר עד ליום 13.5.13, ואולם גם עד למועד זה הוא לא הגיש כל בקשה.

אכן, בהתאם לתקנה 371(ג) לבית המשפט שיקול דעת האם לקבוע מועד ארוך יותר, אולם זאת בתנאי שהדבר מוצדק. בנסיבות מקרה זה, ובשים לב כי המשיב 2 לא הגיש כל בקשה למימוש הערובות לאחר פסק דינו של בית המשפט העליון, והגם שהיה צד להליכים הן בבית המשפט העליון והן בבית המשפט המחוזי, נראה כי הוא התעורר רק עם קבלת בקשת המבקשים וגם אז לא הזדרז להגיש בקשה למימוש הערובות מטעמו, הגם שכבר ידע על בקשת המבקשים, והיה צריך להיות ער למועדים שבתקנות. לא למותר להדגיש כי המשיב 2 טען בתגובתו כי היה צד פעיל בהליך בבית המשפט המחוזי וכי צורף להליך בבית המשפט העליון, ומכאן חזקה עליו כי היה מודע לתוצאות ההליכים בערכאות אלו.

אין גם לקשור בין בקשת המבקשים (אף שהוגשה טרם זמנה) לבין זכותו של המשיב 2 שכן זכותו להגיש בקשה על יסוד הערובות הקיימות היא זכות עצמאית שאינה קשורה כלל לבקשה שהוגשה, ועליו לפעול במסגרת המועדים שנקבעו בתקנה. בצד זכותו של הנפגע מצו העיקול להגיש בקשה למימוש הערובות, עומדת זכותו של צד ג', שנתן את הערבות, לכך כי ערבותו תוגבל בזמן באופן שלא יהא חשוף לתביעה על יסוד ערבותו ללא מגבלת זמן. פרק זמן שקבע מחוקק המשנה, 6 חודשים, הינו הולם ורק בנסיבות חריגות יש להאריך את המועד, כגון, למשל, שאי הגשת הבקשה למימוש הערובות נבעה מנסיבות שאינן בשליטתו של מבקש המימוש, דבר שלא התקיים בענייננו.

לאור האמור לעיל, אני מקבל את הבקשה ומורה על השבת הערבויות.

ניתנה היום, י' תמוז תשע"ג, 18 יוני 2013, בהעדר הצדדים.