פסק דין

בפניי תביעה בגין עסקת תיווך בין התובעים לבין הנתבע הנוגעת לרכישת נכס מחברה בפירוק וכינוס, אשר בסופו של יום לא יצאה אל הפועל.

1. רקע כללי ומיהות הצדדים:

התובע 1, מר מאיר יצחקי (להלן: "התובע 1" או "התובע" או "יצחקי"), והתובע 2, מר דוד אבריאן (להלן: "התובע 2" או "אבריאן"), הינם אנשי עסקים. התובעת 3, רונן יצחקי בית יציקה לברונזה ואלומיניום בע"מ (להלן: "התובעת 3" או "החברה"), הינה חברה שהייתה בבעלות איש עסקים בשם מר רונן יצחקי ז"ל (להלן: "רונן").

הנתבע, מר חיים וכטר (להלן: "הנתבע" או "וכטר") הינו מי שתיווך בעסקת המקרקעין. הנתבע היה לקוח של עו"ד אורית ריי לוין (להלן: "עו"ד לוין" או "עו"ד ריי") בתקופה הרלוונטית.

1. בין התובעים לנתבע נחתם הסכם התקשרות לרכישת נכס באבן יהודה מחברה בפירוק וכינוס, כפי שיפורט בהמשך. עו"ד לוין הייתה באת כוחו של הנתבע, ואילו עו"ד תמר דיין הייתה באת כוחם של התובעים בתקופה הרלבנטית לתביעה. בפועל לאחר שהופקד סכום של 500,000$ בידי עו"ד לוין ואף הועבר לכונסת והמפרק, לא יצאה העסקה לפועל ובעקבות כך נתגלעו חילוקי דעות בין הצדדים שהובילו להליך המשפטי נשוא תיק זה.

תמצית טענות הצדדים:

תמצית טענות התובעים:

1. התובע 1 עמד בראש קבוצת משקיעים אשר הורכבה מהתובעים ומי מטעמם, ואשר התעניינה ברכישת נכס מחברה בפירוק וכינוס ששמה "חברת השרון מרכז לטבעוניים ולצמחוניים בע"מ (בפירוק)" (להלן: "החברה בפירוק"). מדובר בנכס הידוע כגוש 8015 חלקה 224 באבן יהודה (להלן: "הנכס"), אשר היה בבעלות החברה בפירוק (סעיפים 4 ו-5 לתצהיר עדות ראשית של התובע 1).
2. הנתבע הציג את העסקה בפני חברי קבוצת המשקיעים והציע כי עו"ד לוין תגיש את ההצעה מטעם קבוצת המשקיעים לכונסת הנכסים של הנכס (להלן: "כונסת הנכסים") ולמפרק החברה (להלן: "המפרק"). הנתבע התחייב בפני המשקיעים, כי ביכולתו להביא להסכמת המפרק ו/או כונסת הנכסים ו/או בית המשפט לביצוע העסקה, וכי יש לו קשרים לביצוע האמור.
3. התובעים 1 ו-2 והנתבע העלו את ההסכמות שביניהם על הכתב במסמך שכותרתו "כתב התחייבות הדדי" מיום 15.04.08 (להלן: "כתב ההתחייבות" או "ההסכם" או "ההסכם הראשון"). כתב ההתחייבות נוסח על ידי עו"ד לוין והועבר על ידה למשרד עו"ד של התובע 2, עו"ד תמר דיין משה (להלן: "עו"ד דיין") (כתב ההתחייבות צורף כנספח א' לתצהיר מטעם התובע 1). כתב ההתחייבות נחתם במשרדה של עו"ד דיין.
4. הנתבע הסביר, כי הצעת הרכישה תוגש מטעם המשקיעים באמצעותו על ידי חברה בשם "י.ו.נ.ה התקנות בע"מ" (להלן: "יונה התקנות") בייצוגה של עו"ד לוין. בעל המניות הרשום ביונה התקנות היה מר רמז בן יוסף (להלן: "בן יוסף") (סעיף 11 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע 1).
5. התובעים 1 ו-2 התנו כי הכספים האמורים להימסר על ידם כבטוחה לביצוע העסקה, יופקדו בנאמנות משותפת של עו"ד לוין ושל עו"ד דיין. עפ"י התחייבות המשקיעים שבסעיף 7 לכתב ההתחייבות, היה עליהם להפקיד בידיהן הנאמנות של עו"ד לוין ושל עו"ד דיין סך של 500,000$ להבטחת ביצוע העסקה.
6. עוד הוסכם בסעיף 12 לכתב ההתחייבות, כי אם העסקה לא תצא לפועל בתוך 30 ימים, יוחזרו למשקיעים כספי הנאמנות בסך 500,000$ על פירותיהם.

ביום 07.05.08 שלחה עו"ד לוין מכתב לכונסת הנכסים ובסעיף 3 למכתב אישרה, כי השיקים הבנקאיים הופקדו בנאמנות מטעם המשקיעים להבטחת הצעת רכישת הנכס.

1. ביולי 2008 פנה הנתבע לתובע 2 ודרש ממנו להפקיד בנאמנות סך נוסף של 350,000 ₪ וזאת על מנת שיפעל לסגור את העסקה על פי כתב ההתחייבות בתוך 30 יום. התובע 2 מסר לנתבע סכום זה והנתבע אישר בכתב כי קיבל את הסך הנ"ל (האישור מיום 17.07.08 צורף לתצהיר התובע 1 כנספח ד').

הנתבע התחייב במסגרת המכתב מיום 17.07.08 וכן אישר בחקירתו הנגדית, כי יהיה עליו להחזיר את הכסף, היה והעסקה לא תצא אל הפועל.

1. הנתבע אף פנה לבעלים של התובעת 3, וביקש סכומי כסף נוספים על חשבון שכר טרחתו, וזאת כטענתו, על מנת לזרז את ביצוע העסקה. במסגרת זו, קיבל הנתבע מהתובעת 3 סך נוסף של 78,540 ₪ (תצלומי המחאות צורפו לתצהיר התובע 1 כנספחים ה'1, ה'2. החשבונית צורפה כנספח ה'3).
2. כדי להבטיח, כי בסופו של יום ההסכם אכן ייחתם ישירות בין התובעים לבין כונסת הנכסים והמפרק, חתם בן יוסף ביום 11.09.08 על שטר העברת מניות ליונה התקנות, שנמסר לידי עו"ד דיין בנאמנות (הודעה על העברת מניות צורפה לתצהיר התובע 1 כנספח ז').
3. בפועל העסקה לא יצאה לפועל וביום 12.11.08 התקיימה פגישה בנוכחות הנתבע, מר אלכס אנגלהרט מקבוצת המשקיעים (להלן: "אלכס") ובנוכחות התובע 1. במסגרת אותה פגישה סוכם על יציאת קבוצת המשקיעים מהעסקה ועל השבת כספי הנאמנות לתובעים (סעיף 30 לתצהיר עדות ראשית של התובע 1). לגרסת עו"ד לוין והנתבע הוסכם, כי קבוצת המשקיעים תצא מהעסקה והכספים שהפקידה בקשר לעסקה יושבו לתובעים, בכפוף לתנאים שונים (מכתב עו"ד לוין מיום 12.11.08 צורף לתצהיר התובע 1 כנספח ט').

עו"ד דיין השיבה למכתב עו"ד לוין ביום 17.11.08 ודרשה כי כל הכספים יושבו לתובעים לאלתר (המכתב מיום 17.11.08 צורף כנספח י' לתצהיר עדות ראשית של התובע 1).

1. ביום 28.01.09 התקיימה פגישה במשרדה של עו"ד לוין, ובמהלכה ניסחה עו"ד לוין את כתב ההוראות הבלתי חוזרות המופנה אליה והחתום על ידי הנתבע (להלן: "כתב ההוראות הבלתי חוזרות" או "כתב ההוראות" או "ההסכם השני"). הפגישה התקיימה על מי מנוחות, בלא כפייה או לחץ כלשהם, לטענת התובע (סעיף 36 לתצהיר עדות ראשית של התובע 1, וסעיף 6 לתצהיר עדות ראשית של אלכס).

בכתב ההוראות הבלתי חוזרות הורה הנתבע לעו"ד לוין לדרוש מכונסת הנכסים ומהמפרק את הכספים שהופקדו אצלם בנאמנות בסך 500,000$ ולהעביר את הכספים שהתקבלו בידה לתובע 1 או לכל חשבון אחר עליו יורה התובע 1 (הוראות נאמנות בלתי חוזרות מיום 28.01.09 צורפו לתצהיר עדות ראשית של התובע 1 כנספח י').

התובע 1 אישר את האמור בכתב ההוראות הבלתי חוזרות בחתימתו בשוליו. כמו כן, אישר התובע 1 כי בכפוף להעברת הכספים כאמור בכתב ההוראות הבלתי חוזרות, לא תהיה לו כל תביעה ו/או טענה כנגד הנתבע.

1. ביום 26.02.09 התקיים דיון בעניין הנכס בפני כב' השופטת ורדה אלשיך בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בהחלטה מאותו יום, הורתה כב' השופטת על העברת הכספים מכונסי הנכסים ומהמפרק לידי עו"ד לוין. על פי אישור עו"ד לוין בעצמה, הכספים אכן הועברו לידיה (פרוטוקול הדיון צורף לתצהיר עדות ראשית של התובע 1 כנספח י"ב).
2. ביום 01.03.09 העבירה עו"ד דיין לעו"ד לוין אישור והוראות להעברת הכספים לידי המשקיעים (צורף כנספח י"ג לתצהיר עדות ראשית של התובע 1).

חרף האמור לעיל, לא הועברו הכספים לידי עו"ד דיין. ביום 04.03.09 עו"ד לוין אישרה כי קיבלה לידיה את הכספים מכונסת הנכסים וכי נשלחו אליה המחאות מהמפרק על יתרת הסכום, אך אינה מעבירה את הכסף, הואיל וקיבלה מהנתבע הוראות שלא לעשות כן (סעיף 46 לתצהיר עדות ראשית של התובע 1).

1. ביום 05.03.09 העבירה עו"ד לוין מכתב המופנה אליה מהנתבע שכותרתו "בטלות כתב ההוראות מיום 28.01.09" (להלן: "הוראת הביטול" או "מכתב הביטול") (מכתבה של עו"ד לוין ומכתב הביטול צורפו לתצהיר עדות ראשית של התובע 1 כנספחים י"ח וי"ט בהתאמה). במכתב הביטול, הודיע הנתבע על בטלות כתב ההוראות הבלתי חוזרות תוך שהטיח בתובע 1 האשמות כלליות וחסרות בסיס. לטענת התובעים, מדובר בכתב הוראות בלתי חוזרות, אשר מעצם מהותו אינו ניתן לביטול.

עוד מציינים התובעים, כי הנתבע חתם על כתב ההוראות הבלתי חוזרות שנוסח על ידי עו"ד לוין, בפניה ובמשרדה והאשמותיו בדבר כפייה ועושק מופרכות מעיקרן.

1. ביום 09.03.09 הגישו התובעים 1 ו-2 לבית המשפט המחוזי בתל אביב המרצת פתיחה 1228/09 (להלן: "המרצת הפתיחה") שעניינה בקשה למתן הוראות לעו"ד לוין, במסגרתה התבקש בית המשפט להורות לעו"ד לוין להעביר את כספי הנאמנות לידיהם (צורף כנספח כ"ב לתצהיר עדות ראשית של התובע 1).

ביום 21.05.09 התקיים דיון בתובענה וכאשר נשאלה עו"ד לוין בחקירתה הנגדית היכן כספי הנאמנות, השיבה כי עם הגשת המרצת הפתיחה הורה הנתבע להעביר את הכסף לידיו הנאמנות של עו"ד ילון הכט (להלן: "עו"ד הכט"). בהמשך העדות התברר, כי כספי הנאמנות הועברו על ידי עו"ד לוין לחשבון הבנק של עו"ד הכט בלונדון.

ביום 02.06.09 ניתן פסק הדין בהמרצת הפתיחה. במסגרת פסק הדין, חייב בית המשפט המחוזי את עו"ד לוין להשיב בתוך שבעה ימים את כספי הנאמנות שהוחזקו בידיה ולהעבירם לחשבונות הבנק של התובעים 1 ו-2 כמפורט בבקשה (פסק הדין צורף כנספח כ"ח לתצהיר עדות ראשית של התובע 1).

1. ביום 18.06.09 העביר בנק דיסקונט לתובע 1 סך של 282,267.56$ ולתובע 2 סך של 141,133.78$ ובסך הכול הועבר סך של 423,401.34$. הסכומים הנ"ל התקבלו ביום 21.06.09 (אסמכתאות על העברת הכספים צורפו כנספח ל"ב1 ול"ב2).
2. לאחר הגשת כתב התביעה נשוא תיק זה, התובע 1 והנתבע הגיעו להסכם פשרה עם עו"ד לוין והתביעה כנגדה בתיק זה נמחקה (הסכם הפשרה מיום 11.07.10 צורף לתצהיר עדות ראשית של התובע 1 כנספח מ"א).
3. עילות התביעה כנגד הנתבע הינן: הפרת התחייבות חוזית, תרמית, עשיית עושר ולא במשפט, עוולה של גרם הפרת חוזה.

הסכומים הנתבעים בהתאם לכתב התביעה יפורטו להלן:

1. השבת הסך של של 350,000 ₪ שהוצא מהתובע 2.
2. השבת הסך של של 78,540 ₪ שהוצא מהתובעת 3.
3. השבת יתרת הסכום של 500,000$ לתובעים 1 ו-2, אשר מסתכם בסך של 204,328 ₪.
4. בגין ריבית: פיצוי של התובעים 1 ו-2 בסכום ריבית החובה בה חויבו בסך של 55,365 ₪, וכן לגבי יתרת הסכום, ריבית בסך של 10,456 ₪.
5. הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בגין ההליך שנוהל בבית המשפט המחוזי בת"א לתובעים 1 ו-2, בסך של 50,982 ₪.

לעניין טענת הקיזוז של הנתבע, לפיה נגרמו לו נזקים בסכום של כ-10 מיליון ₪, טוענים התובעים כי בהתחשב בכך שמדובר בעסקה שלא באה לעולם, הרי שאין זו טענה שיש בה הגיון.

1. לטענת התובעים, הואיל ומחיר הרכישה היה 5.3 מיליון דולר והתמורה לנתבע הייתה 300,000$, הוסכם כי אם ימכרו החברה ו/או נכסיה לפי שווי העולה על 6 מיליון דולר, יהיה הנתבע זכאי לתמורה נוספת. המשקיעים ציפו לרווח סביר של 400,000$ במכירה Back to Back, ורק אם היו מצליחים למכור את החברה בסכום העולה על 6 מיליון דולר, הסכימו לשתף את הנתבע בהצלחה נוספת זו, כמפורט בכתב ההתחייבות.
2. לטענת התובעים, להם ולמשקיעים לא היה ענין בכל הקשור למה שהיה אמור הנתבע לעשות כדי "להביא" את העסקה. אם היה מצליח לעשות זאת, היה זכאי לתמורה. משלא הצליח לעשות זאת, לא מגיע לו דבר. לפיכך, גם אם הושקעו על ידי הנתבע מאמצים בעניין העסקה (דבר המוכחש על ידי התובעים), אין הוא זכאי לתמורה כלשהי, הואיל והעסקה לא יצאה אל הפועל.

כעולה מכתב ההתחייבות, טוענים התובעים, כי התמורה היחידה שהייתה אמורה להגיע לנתבע הינה זו המפורטת בסע' 4 ו-6 לכתב ההתחייבות, אך ורק במועד מכירת החברה לצד ג' ובלבד שהעסקה תאושר ע"י בהמ"ש המחוזי ותצא אל הפועל.

1. תוכן המכתב נספח ב' לתצהיר עדות ראשית של הנתבע לא הובא לידיעת המשקיעים בזמן אמת. הנתבע לא טרח לספר למשקיעים, כי הוא מציע עבור העסקה סכומים נמוכים יותר, הואיל וניסה לרמותם ולגלגל את ההפרש לכיסו (סע' 92 לסיכומי התובעים).
2. נוכח אי שחרור הכספים ע"פ הוראות התובע 1 והברחתם לחו"ל ע"פ הוראות הנתבע, בטלה ההסכמה לפיה עם שחרור הפיקדון לא תהיינה למשקיעים תביעות או טענות כלפי מי ממרשיה של עו"ד לוין.
3. תמצית טענות הנתבע:

מניעות:

לטענת הנתבע, מנועים הנתבעים מלהגיש כל תביעה כנגד הנתבע לאחר השבת כספי הפיקדון שהופקד אצל עו"ד לוין לידיהם, וזאת לאור "הסכם הביטול" מיום 28.1.09 , הסכם הביטול קבע כי לקבוצת המשקיעים, אשר התובע 1 עומד בראשה, לא תהיה כל טענה או דרישה כלפי הנתבע או מי מטעמו בכל הקשור לעסקה שבנדון (נספח ב' לתצהיר הנתבע) (להלן: "תניית הוויתור"), בכפוף להשבת הפיקדון ומכאן ביום 03.03.09 אישרה עו"ד דיין במכתב בשם כל הקבוצה את האמור לעיל, לפיכך אין כל מחלוקת, כי הפיקדון והכספים שהיו בחשבון הנאמנות הושבו במלואם. הנתבע אף מפנה להחלטת בהמ"ש המחוזי בת"א מיום 3.09.09 (נספח א' לתצהיר הנתבע), המאשר העברה זו. לאור האמור לעיל, הרי לאחר שהועברו דמי הפיקדון לידי התובעים מנועים הם מהלגיש כל תביעה כנגד הנתבע לאור סעיף הויתור ב"הסכם הביטול".

26. הנתבע עמד בתנאי ההסכם הראשון והראיה לכך היא מכתבו של עו"ד אורי גאון מיום 10.11.08 המהווה הודעת קיבול לעסקה. כלומר, הוצגה לבהמ"ש הוכחה חד משמעית, כי הנתבע קיים באופן מלא את חלקו בעסקה. התובעים הם אלה שהפרו את ההסכם הראשון כאשר לא היו מסוגלים לעמוד בתשלומים שהיה עליהם לבצע.

27. לטענת הנתבע, טענות התובעים מהוות טענות בעל-פה כנגד מסמך בכתב. כמו כן, מעולם לא נשלח מכתב דרישה כלשהו לנתבע עובר להגשת התביעה. אף במסגרת המרצת הפתיחה בבית המשפט המחוזי שהוגשה כסעד אופרטיבי כנגד עו"ד לוין, לא הוזכר ולו ברמז, כי קיימות תביעות כספיות כנגד הנתבע.

לטענת הנתבע, קיימות מספר הטעיות מצד התובעים ושינוי חזית בסיכומי התביעה כדלהלן:

28. הטעייה ראשונה – מכתב התביעה ובתצהיר עדות ראשית הושמטה התחייבותו של התובע 1 וקבוצת המשקיעים מיום 28.01.09 בוויתורו המפורש על כל טענה או תביעה או דרישה בכל הנוגע לעסקה.

1. הטעייה שניה – בכתב התביעה ובתצהיר עדות ראשית לא נטען מעולם, כי המסמך מיום 28.01.09 בטל או מבוטל, ומעולם לא נשלחה על ידי התובעים כל הודעת ביטול המבטלת מסמך זה, ולפיכך לא ניתן גם לטעון לתקפות המסמך וגם לדרוש כספים בניגוד לוויתור המפורש המופיע במסמך.
2. הטעייה שלישית – כל המסמכים וכל התכתובות אינם נוקטים בשווי דולרי של הפיקדון. הסכומים הופקדו בשקלים בחשבונה של עו"ד לוין. הסכומים היו בפיקדונות שקליים בחשבונות כונסת הנכסים והמפרק ובידיעתם של התובעים. מכאן, שמתמוטטת הטענה להפרשי הצמדה דולריים וכך גם החישובים של התובעים.
3. הטעייה רביעית – הוגשה תביעה על מקדמה ששולמה ברצון חופשי לנתבע ביום 17.07.08 וביום 23.09.08 ואשר מעידים על כך שהצדדים מעולם לא התייחסו ברצינות לאותם 30 ימים המופיעים בהסכם הראשון. השהיית העסקה נגרמה על ידי התובעים עצמם, אולם לטענת הנתבע, בית המשפט מוטעה היות ובמועד חתימת המסמך מיום 28.01.09 ידעו התובעים היטב, והתובע 1 בראשם, כי אין כל צידוק לפגיעה נוספת בנתבע וביודעין חתמו והסכימו כי לא תהיה כל טענה או תביעה או דרישה נוספת.
4. הטעייה חמישית – לא ניתן להגיש תביעה על הוצאות משפטיות בתיק זה לגבי הליכים שננקטו בהמרצת הפתיחה בבית המשפט המחוזי בה נפסקו הוצאות.
5. בנוסף, טוען הנתבע, כי עדים מרכזיים וראיות מרכזיות לא הובאו על ידי התובעים. התובעים נמנעו מלהביא עדים או ראיות שיצביעו, כי היה ברשותם במועדים הרלוונטיים את הכספים או את היכולות הכלכליות להשלמת העסקה.
6. כמו כן, לא נטען על ידי עו"ד לוין בעדותה, כי הנתבע הוא זה שלא עמד בהתחייבויותיו היסודיות. כמו כן, לא הביאו את כונסת הנכסים ו/או המפרק לעדות ולהוכחה כי הטעם לאי קיום העסקה היה נעוץ בנתבע, אלא אף התנגדו להבאתם לעדות ולחשיפת האמת.

התובע 1 גם לא הציג כל פניה לבנק או לכונסת הנכסים או למפרק לעניין אי קיום העסקה- עובדה המלמדת כי האשמה על אי התקיימות העסקה רובצת עליו.

1. רכיב התביעה בגין "ריבית חובה" אשר הושתה כביכול על חשבונות התובעים הינו דמיוני. לא הוצגה לבית המשפט כל ראיה, כי חשבונות אלו עמדו כלל בחובה, ואפילו דפי חשבון בנק לא הוגשו לראיה.
2. המסמך המאוחר ביותר עליו חתמו הצדדים הינו מיום 28.01.09, אשר מורה לעו"ד לוין לפעול להשבת הכספים שהופקדו בנאמנות בחשבון כונסת הנכסים והמפרק, ולמעשה לבטל את העסקה שהושגה עם כונסת הנכסים והמפרק. במסמך זה נחתם גם הוויתור המפורש והמוחלט כלפי הנתבע לעניין כל דרישה נוספת ותביעה נוספת, תוך ידיעה ברורה בדבר כספי המקדמה ששולמו, וכאשר ביום 03.03.09 חוזרת ומאשרת עו"ד דיין מטעם כל התובעים ויתור זה וכי הוא כולל את כל קבוצת המשקיעים.
3. לטענת הנתבע התקבל "כתב ההוראות" על פיו למעשה ויתר על שכר טרחתו מתוך אילוץ בעקבות פגישה שהתנהלה תחת לחץ (עדות הנתבע בפרוט' עמ' 562 שורות 21-18).
4. עוד לטענת הנתבע, גורם חיצוני בעל השפעה התערב ושכנע את הנתבע, כי יסכים לוותר על מלוא שכר טרחתו ויסתפק רק במקדמה מועטה שיקבל מאותם בעלי דין. עובדות אלה, לטענתו, מעוגנות הן בעדותו של הנתבע לגבי הסיבות שאילצו אותו להסכים ו"בפגישה המסתורית במושב קדימה" שעל קיומה הודו התובע 1 ואלכס (הנתבע מפנה לעמודים 118-124 לפרוטוקול מיום 24.02.11) והן במבחן השכל הישר.
5. לטענת הנתבע, אם טוענים התובעים, כי תניית הוויתור אינה קיימת, הרי ברור כי כספים אלו המגיעים לנתבע מקוזזים מכל עילת תביעה, מדובר היה ברווח גבוה בהרבה.

הנתבע מוסיף, כי התובע 1 משקר הן בעדותו והן בסיכומים (סעיף 88 לסיכומים), כי הרווח הצפוי מהעסקה היה 400,000$. שותפו, התובע 2, העיד בבית המשפט אחרת.

עדותו ומהימנותו של התובע 1:

1. לטענת הנתבע, התובע 1 הודה, כי מתנהל נגדו תיק פלילי על חשבוניות פיקטיביות בסכום של 10 מיליון ₪, וכי בית המשפט המחוזי-מרכז כבר קבע לגביו כי גרסתו היא כגרסת "בגדי המלך החדשים" (הנתבע מפנה לעמוד 66 לפרוטוקול מיום 24.02.11).

התובע 1 שיקר על דוכן העדים, כי לא ראה את המסמך מטעם משרד עו"ד לוינבוק המוכיח את עמידת הנתבע בהתחייבויותיו (הנתבע מפנה לעמוד 13 לפרוטוקול מיום 24.02.11).

התובע 1 אף הודה לבסוף שלא ערער על ההוצאות המשפטיות שנפסקו בבית המשפט המחוזי, ובנוסף הודה, כי אין בידיו ראיות על נזקי ריביות ובעיקר הודה שאין כל שחר לתביעת הפרשי ההצמדה הדולרית (הנתבע מפנה לעמודים 47-59 לפרוטוקול מיום 24.02.11).

התובע 1 נאלץ להודות לאחר התחמקויות רבות, כי בעצם לא היה בכוונתו לרכוש את הנכס (וזאת בניגוד להתחייבותו בהסכם היסודי) כנגד סך של 6 מיליון דולר, אלא תכנן להעביר אותו כמתווך לאחרים, ואכן משלא מצא גורם שכזה, נחשף כי אין בידו את הכספים הדרושים ופעל לסיכול העסקה.

עיון בעדותו של התובע 2 מגלה כי עדותו של התובע 1 כוזבת ושקרית ותוכניותיהם האמיתיות של התובעים 1 ו-2 היו לרווחים של 6 מיליון דולר.

עילת התרמית:

1. לטענת הנתבע, מעבר להשתק והמניעות עקב תניית הויתור המפורשת, הרי התשתית הנחוצה לביסוס עילת התרמית כנגד הנתבע לא הוכחה. בעל דין המייחס לנתבע מעשה שיש בו משום עבירה פלילית, כגון תביעה בגין מרמה, חב במידת הוכחה מוגברת (י' קדמי, "על הראיות", חלק שני, עמודים 874, 855). כמו כן, הנתבע מפנה לפסיקה כגון: ע"א 292/64, כהן נ' אשד, פד"י י"ט (1), 414; ע"א 359/69, בן סימון נ' בנק כרמל, פד"י כ"ד (1), 171; ע"א 359/79, אלחנני נ' רפאל, פד"י ל"ה (1), 701; ע"א 260/82, סלומון נ' אמונה, פד"י ל"ח (4), 253 וכדומה.
2. עוד לטענת הנתבע, עו"ד דיין לא ענתה על המכתב החריף של עו"ד לוין והעובדה כי לא הגיבה מעידה על נכונות עובדות חמורות אלו.
3. טוען הנתבע, כי הסילוף החמור ביותר הינו הניסיון לייחס לו "הודאה" באשר לתשלום הכספים הנוספים. כספי הנאמנות בסך 500,000$ שהופקדו אינם מהווים את מלוא הכספים הדרושים בעסקה, והרי בהסכם היסודי נכתב כי העסקה הינה 5.3 מיליון דולר, ולכן ברור שנדרשו בהמשך התהליך כספים נוספים.

לבסוף, הנתבע מבקש מבית המשפט לדחות את התביעה ולחייב את התובעים בהוצאות משפט לדוגמה.

1. דיון והכרעה:

יצוין בפתח הדברים, כי הנתבע הגיש תביעה שכנגד שנמחקה בהתאם להחלטתי מיום 07.12.11.

כמו כן, עו"ד לוין, אשר הייתה נתבעת בתיק דנן, נמחקה מהתיק, לאור הסכם פשרה שהוגש ביום 11.07.10 בין התובעים לבין עו"ד לוין (להלן: "הסכם הפשרה"). ביום 12.07.10 ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה האמור (נספחים מא' ו-מב' לתצהיר עדות התובעים, בהתאמה).

1. בתיק הנדון התקיימו ישיבות הוכחות רבות, אשר ברובן הוקלטו וייצרו מעל ל- 600 עמודי פרוטוקול, אך את סיפור המעשה האובייקטיבי ניתן ללמוד מהמסמכים שצורפו על ידי הצדדים לכתבי הטענות, התצהירים והמוצגים שהוצגו במהלך דיוני ההוכחות.

פה המקום לציין, כי דיוני ההוכחות היו טעונים ביותר ומרובי התנגדויות. חלק גדול מהעדויות התייחס לעסקה המקורית שבין הצדדים, למרות שהתביעה הנדונה הוגשה בגין דרישה להשבה לאחר ביטול ההסכם הראשון (כתב ההתחייבות). גם לגבי ביטול ההסכם נכרת למעשה הסכם בין הצדדים (כתב ההוראות הבלתי חוזרות וההערה שבשוליו), והסכם שני זה הינו ההסכם נשוא כתב התביעה אליו יש לתת את עיקר ההתייחסות, כאשר הנסיבות והמטרות של ההסכם הראשון הינן למעשה הרקע להסכם השני נשוא התביעה.

1. אף לאחר שחזרתי וקראתי את הפרוטוקול על כל עמודיו, ולאחר ששמעתי את העדים, נותרו קושיות לא מעטות הן לגבי מהות העסקה והן לגבי הסיבות שהביאו לביטולה. לדוגמא, לא ניתן הסבר של ממש לדרך השתתפות הצדדים בהתמחרות לרכישת הנכס הנמצא בהליכי פרוק וכינוס והנמכר בפיקוח בית המשפט, כפי שאף צוין בהחלטת כבוד השופטת אלשיך בבקשה לאישור המכר (קבוצת התובעים ביקשה להגיש הצעה לכונסת והמפרק בתיווך הנתבע ע"י חברה צד ג' בשם "יונה התקנות"). מאחר והעסקה לא יצאה לפועל, לא מצאתי להרחיב בנושא זה, אלא להתייחס נקודתית למערכת היחסים שבין הצדדים, המתייחסת להסכם שנחתם ביניהם וביטולו. המסמכים שהוצגו לבית המשפט מספרים את סיפור המעשה מבחינה עובדתית בהיותם ראיות אוטנטיות ובזמן אמת.

בחינת מערכת היחסים שבין הצדדים ניתנת לבדיקה באמצעות המסמכים שהוצגו והיא אף מעידה על התפתחות היחסים מבחינה כרונולוגית. המסמכים מעבירים אותנו שלב שלב במערכת היחסים ההסכמית שבין הצדדים, מההסכם הראשון ועד למכתב הביטול של כתב ההוראות הבלתי חוזרות (ההסכם השני).

1. מערכת יחסים זו יש לבדוק בהתאם לעיקרון תום הלב החל על כל מערכת יחסים חוזית משלב המו"מ ועד לשלב הביצוע. סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים") קובע את חובת תום הלב לגבי שלב המו"מ וסעיף 39 לחוק החוזים קובע חובה זו לגבי שלב הביצוע האמור להסתיים עם סיום החיובים על פי ההסכם. סעיף 9 לחוק לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970 (להלן: "חוק התרופות") נותן לצדדים את הכלים לביטול ההסכם בתום לב והגינות, כאשר נוצר הצורך בכך.

ברוח זו אבדוק את התנהלות הצדדים בתיק שבפניי.

1. אפנה כעת להשתלשלות העניינים בתובענה שבפניי ולמהלך הכרונולוגי של האירועים אשר הובילו למחלוקת נשוא התובענה, כדלהלן:

בין הצדדים, כאמור, נוצרו מגעים לביצוע עסקה במקרקעין הידועים כגוש 8015 חלקה 224 הנמצאים באבן יהודה, שהיו בבעלות חברה בפירוק. התובע 1 עמד בראש קבוצת רכישה שהתעניינה בנכס והנתבע הציג עצמו בפני התובעים כמי שמסוגל להביא לביצוע העסקה. בעלת הזכויות בנכס הייתה חברה אשר נקלעה למשבר כלכלי, בעקבותיו נכנסה להליכי כינוס נכסים ופירוק. הנכס נמכר ע"י כונסת הנכסים שמונתה לנכס ובמעורבות המפרק שמונה לחברה (להלן: "הכונסת" ו-"המפרק" בהתאמה).

1. ביום 15.4.08 נחתם הסכם "כתב ההתחייבות" (נספח א' לתצהיר ע'. ראשית מטעם התובעים). בו ביום הפקידו התובעים 1 ו-2 סך של 500,000$ בנאמנות משותפת אצל עו"ד לוין ועו"ד דיין להבטחת ביצוע העסקה, והותנה כי אם העסקה לא תצא לפועל בתוך 30 יום יושב הסך הנ"ל לתובעים בצירוף פירותיו.

מפאת חשיבותו של כתב ההתחייבות, שנחתם בין הנתבע כצד א' לתובעים כצד ב' והיותו התשתית להגשת התובענה דנן, אצטט להלן את סעיפיו העיקריים:

1. "...הואיל וצד א' מתחייב להשיג את הסכמת בנק דיסקונט למכירה, לסילוק חובות כלפיו עד 90 יום מיום חתימה על הסכם ולהסרת השעבוד הרשום על שמו ו/או הסכמת כונס הנכסים ו/או הסכמת מפרק החברה ו/או הכנ"ר ו/או בעלי החברה באופן שתועבר לצד ב' ו/או למי מטעמו החברה ונכסיה ובמיוחד המקרקעין כשהם נקיים מכל זכות.
2. והואיל וצד א' מתחייב להביא לכריתת הסכם בין צד ב' לגורמים הרלוונטים לרכישת החברה המקרקעין וכל שאר נכסי החברה במחיר של 5,300,000$ [להלן: "המחיר"].
3. והואיל וצד א' מתחייב כי הסכם זה שבין חברה לצד ב' יאושר על ידי בית המשפט המחוזי בו מתנהל פירוק החברה [להלן: "בית המשפט"].
4. כנגד כל התחייבויות צד א' מתחייב צד ב' לשלם לצד א' סך של 300,000$ על פי שערו היציג של הדולר ארה"ב [להלן: "התמורה"] בתוספת מע"מ כנגד חשבונית כדין.
5. התמורה תשולם עם מכירת המקרקעין ו'או חלק ממנו לצד ג' [להלן: "מועד התשלום"].
6. במידה וצד ב' ימכור את החברה ו/או המקרקעין ו/או חלק מהם לפי שווי העולה על 6,000,000$ ישלם צד ב' לצד א' בנוסף 10% בתוספת מע"מ כנגד חשבונית כדין, מכל סכום העולה על 6,00,000$ וזאת עם קבלת התשלום הראשון בעסקה ו/או עסקאות המכר.
7. הצדדים מסכימים כי להבטחת התחייבויות צד ב' על פי הסכם זה יופקדו על ידי צד ב' בנאמנות אצל עוה"ד אורית לוין ותמר דיין משה [להלן: "הנאמנים"] סך של 500,000$ [להלן: "כספי הנאמנות"].

...........

12) לא יצאה העסקה אל הפועל מטעמים שתלויים בצד א', יוחזרו כספי הנאמנות על

פירותיהם לצד ב' בתום 30 הימים כאמור בסעיף 8.

ולראיה באו הצדדים על החתום....".

התובעים 1 ו-2 הפקידו, כאמור, 500,000$ בחשבון נאמנות (סעיף 7 לכתב ההתחייבות). בהתאם להוראות עו"ד לוין נרכשו בכספי הנאמנות שני שיקים בנקאיים. האחד על סך 1,500,270 ₪ לפקודת כונסת הנכסים, והשני על סך 244,230 ₪ לפקודת מפרק החברה. ביחד מדובר בסך שקלי של 1,744,500 ₪. (מכאן עולה ששער הדולר ביום 15.04.08 היה 3.489 ₪ ל-$) (נספח ב' לתצהיר ע'. ראשית מטעם התובעים).

1. ביום 17.07.08 אישר הנתבע במכתב לתובע 2, כי קיבל ממנו במסגרת העסקה הנדונה סך נוסף של 350,000 ₪ "על מנת שאפעל לסגור את העסקה על פי כתב ההתחייבות תוך 30 יום מהיום". בהמשך המכתב מצהיר הנתבע כי: "באם לא תסגר העסקה תוך 30 יום אני מתחייב אישית כלפיך להשבת הסך הנ"ל וכן הכספים שנתקבלו במסגרת כתב ההתחייבות, מיידית.

כמו כן אני מתחייב כלפיך כי הסכום הנ"ל יוחזק בנאמנות עד לסגירת העסקה" (נספח ד' לתצהיר התובעים).

1. לא זו אף זו, ניתנו במסגרת אותה עסקה כספים נוספים מאת התובעת 3. הוצגו העתקי שיקים שניתנו לנתבע בסך של 68,000 ₪ (בחשבונית נכתב: "עבור תיווך אבן יהודה") וכן מע"מ בסך של 10,540 ₪. השיק בגין המע"מ מועד פירעונו 20.11.08. השיק בגין התיווך מועד פירעונו 23.09.08. כמו כן הוצגה חשבונית מס/קבלה מס' 0276 עבור התובעת 3 שניתנה ביום 25.09.08 מאת יונה התקנות, אשר פרטיה: "על חשבון. עבור עסקת אבן יהודה" בסך כולל של 78,540 ₪ (נספחים ה'1-ה'3 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעים).
2. ביום 11.09.08 נשלח מכתב מעו"ד לוין לעו"ד דיין, לפיו עו"ד לוין ביקשה אישור להפקדת השיקים הבנקאיים שנמסרו כערובות, לכונסת הנכסים והמפרק, ו"בכפוף לכך כי במידה והצעת מרשייך לא תזכה יוחזר הכסף על פירותיו ע"י כונסת הנכסים והמפרק" (נספח ו' לתצהיר עדות מטעם התובעים). כמו כן, בו ביום חתם מנהל חברת יונה התקנות על שטר העברת מניות החברה לעו"ד דיין בנאמנות (נספח ז' לתצהיר עדות התובעים).
3. בסופו של יום, ההצעה לרכישת הנכס ו/או החברה שבפירוק לא יצאה אל הפועל ובפגישה מיום 28.01.09 הסכימו התובע 1 והנתבע, כי עו"ד לוין תפעל להשבת כספי הנאמנות והעברתם לידי התובעים 1 ו-2. באותה הפגישה נערך כתב ההוראות הבלתי חוזרות.
4. בכתב ההוראות הבלתי חוזרות מיום 28.01.09 (נספח יא' לתצהיר התובעים), המופנה לעו"ד לוין, כותב הנתבע כך:

"הנני מתכבד לפנות אליך בהתאם למוסכם ביני לבין מאיר יצחקי וליתן לך הוראות בלתי חוזרות בעניין שבנדון כדלקמן:

1. הנני מורה לך להגיש דרישה לקבלת הכספים אשר הופקדו בנאמנות אצל כונסת הנכסים עוה"ד בומגרטן אלונה ואצל המפרק עוה"ד נמרוד אשכול בתיק שבנדון וזאת בתום הדיון שנקבע בתיק שבנדון בבקשת המציע עבודי לדיון בפני כב' הש' אלשיך ורדה ליום 26.2.09 בסכום של 500,000$ ארה"ב נכון לתאריך בו נפרע סכום זה אצל הכונסת והמפרק, בכפוף להמצאת אישור מעוה"ד תמר דיין המאשר העברת מלוא הכספים על ידי עוה"ד אורית (לוין) ריי למר מאיר יצחקי לחשבון הבנק בבנק מזרחי סניף 72 רמת השרון מס' חשבון 221429 ו/או כל חשבון אחר שיורה עליו מר מאיר יצחקי.

בכבוד רב,

חיים וכטר

לכבוד מר חיים וכטר

כ.א.ן

אני הח"מ מאיר יצחקי בשמי ובשם קבוצת המשקיעים בעניין שבנדון מאשר כי בכפוף לאמור לעיל לא תהיה לנו כל טענה ו/או תביעה ו/או דרישה כלפיך ו/או מי מטעמך בכל הקשור ו/או הנוגע לעניין שבנדון.

בכבוד רב,

מר מאיר יצחקי

(ההדגשות במקור- ח.ק.).

בהתאם לכתב ההוראות הבלתי חוזרות, כאמור, אמורה הייתה עו"ד לוין לדרוש את כספי הנאמנות מכונסת הנכסים והמפרק ולהעבירם לתובעים 1 ו-2.

1. ביום 26.02.09 במסגרת הליך פש"ר 1585/00 (נספח יב' לתצהיר התובעים) התקיים דיון בדבר מכירת הנכס. בדיון זה ביקשה עו"ד לוין למשוך את הצעת התובעים באמצעות "יונה התקנות" ובקשתה התקבלה. בהחלטתה הורתה כבוד השופטת אלשיך מביהמ"ש המחוזי בת"א על מכירת הנכס למציע שהומלץ ע"י הכונסת וכן הורתה על השבת כספי הנאמנות לידי עו"ד לוין. מיד לאחר מכן, ביום 01.03.09, פנתה עו"ד דיין מטעם התובעים 1 ו-2 אל עו"ד לוין וביקשה ממנה להעביר אליהם את כספי הנאמנות (נספח יג' לתצהיר התובעים).
2. ביום 02.03.09 העבירה עו"ד דיין לידי עו"ד לוין מכתב שלשונו כדלקמן (נספח יד' לתצהיר התובעים):

"לבקשתך הריני לאשר כדלקמן:

1. כי מר יצחקי מורשה לפעול בשם כל הקבוצה נכון להיום וליום חתימתו על כתב ההתחייבות, וכי חתימותיו מחייבות את כל הקבוצה וכי כל הוראה של מר יצחקי תיחשבנה הסכמת כל הקבוצה להוראותיו בכללותן.

2. כי עם שחרור הפיקדון עפ"י הוראות מר יצחקי, לא תהיינה לקבוצה כל תביעות ו/או טענות ו/או דרישות כלשהן כלפי מי ממרשיי בקשר לעסקת אבן יהודה.

מבלי לפגוע באמור ולמרות כל הוראה אחרת שנמסרה, אם נמסרה, יש להעביר את הכספים למר דוד אבריאן ומאיר יצחקי כמפורט במכתבי מיום 1.3.2009".

1. ביום 04.03.09 נשלחה התראה נוספת לפני נקיטת הליכים משפטיים מאת ב"כ התובעים שבכותרת, עו"ד לזר (להלן: "ב"כ התובעים"), לידי עו"ד לוין, לפיה יש להעביר את כספי הנאמנות לידי התובעים 1 ו-2 לאלתר (נספחים טז', יז' לתצהיר התובעים).
2. ביום 05.03.09 שלחה עו"ד לוין לידי ב"כ התובעים העתק ממכתבו של הנתבע אליה, ודרשה תגובתו של ב"כ התובעים בדחיפות בשיחה טלפונית (נספח יח' לתצהיר התובעים).

במכתב שצירפה, הודיע הנתבע בכתב ביום 05.03.09, במסמך המכונה "מכתב הביטול", על בטלות כתב ההוראות מיום 28.01.09. במכתב הביטול האמור הודיע הנתבע כך (נספח יט' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעים):

"הנני להודיעך, כי כתב ההוראות שניתן לך ביום 28.1.09 בעניין שבנדון בטל מעיקרו ולהסרת ספק מבוטל בזה והנו חסר כל תוקף משפטי" (סע' 1 למכתב הביטול).

ובהמשך בסעיף 2 נכתב:

"כתב ההוראות נעשה, בין היתר, עקב הטעיה ותרמית, מעשי אילוץ כפייה ועושק ועל כן הוא מנוגד לדין...".

1. בו ביום נשלחה תגובתו של ב"כ התובעים (נספח כ' לתצהיר עדות התובעים), לפיה לא ייתכן כי כתב ההוראות מיום 28.1.09 נחתם עקב הטעיה או תרמית או אילוץ או כפייה או עושק, שכן כתב ההוראות הבלתי חוזרות נחתם במשרדה של עו"ד לוין ובנוכחותה. כמו כן, טען, כי אם אכן כך היו פני הדברים הכיצד לא יצא מכתב מטעם עו"ד לוין, המשמשת ב"כ הנתבע, בסמיכות לאותם אירועים נטענים (סע' 3 ו-4 לתגובה).
2. ביום 06.03.09 השיבה עו"ד לוין לתגובה שנשלחה ע"י ב"כ התובעים (נספח כא' לתצהיר עדות מטעם התובעים). בתשובתה כתבה, כי "הדברים נעשו במשרדי כמעשה מוגמר לאחר שהצדדים כבר סיכמו העקרונות ביניהם בטרם התכנסותם במשרדי" (סע' 2 למכתב), וכן הזמינה את ב"כ התובעים לפנות מידית לערכאות משפטיות (סע' 4 למכתב).
3. ביום 09.03.09 נפתח הליך בהמרצת פתיחה 1228/09 בבהמ"ש המחוזי בתל-אביב ע"י התובעים 1 ו- 2 כנגד עו"ד לוין והנתבע דנן (להלן: "המרצת הפתיחה") (נספח כב' לתצהיר עדות התובעים). במסגרת המרצת הפתיחה עתרו התובעים לבהמ"ש להורות לעו"ד לוין להעביר להם לאלתר את הכספים המוחזקים בידיה בנאמנות עבורם, בחשבונה בבנק דיסקונט בסניף רמת-השרון (הבנק צורף כמשיב פורמאלי בהליך זה).
4. פסק הדין בהמרצת הפתיחה ניתן ע"י כב' השופט זפט ביום 02.06.09 (נספח כח' לתצהיר עדות התובעים). בפסק דינו התייחס כבוד השופט זפט לטענת הנתבע, כי כתב ההוראות הבלתי חוזרות נחתם תחת כפייה. לעניין זה קבע כב' השופט זפט, כי לא נפל פגם בהסכמת הצדדים הגלומה בכתב ההוראות הבלתי חוזרות (עמ' 7לפסק הדין, שורות 20-27).

כמו כן, הורה כבוד השופט זפט לעו"ד לוין להעביר תוך 7 ימים את כספי הנאמנות המוחזקים בידיה בהתאם לכתב ההוראות הבלתי חוזרות לחשבונות הבנק של התובעים בהתאם למפורט בבקשה. בנוסף, ניתנה רשות לפיצול סעדים ובהמ"ש הורה למשיבים לשלם למבקשים את הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪ בצירוף מע"מ.

1. ביום 23.06.09 הועברו כספים לתובעים 1 ו-2 כמפורט להלן: לתובע 1 בוצעה העברה בנקאית, כפי הנראה, דולרית, שהומרה לסכום של 1,116,876 ₪ לפי שער דולר של 3.95 ₪ לדולר. לתובע 2 בוצעה העברה לחשבון בנק בחו"ל בסך של 141,071 $ שערכם בשקלים 558,190 ₪ ובסך הכול הועבר סך של 423,338.56$. (אסמכתאות על העברת הכספים צורפו כנספחים ל"ב1 ול"ב2 בהתאמה לתצהיר עדות התובעים). סה"כ הועבר לתובעים 1 ו-2 סך של 1,675,066 ₪.

לאחר הגשת כתב התביעה נשוא תיק זה, כאמור לעיל, התובעים הגיעו להסכם פשרה עם עו"ד לוין והתביעה כנגדה בתיק זה נמחקה.

1. למעשה, בין הצדדים נוצרו שתי מערכות של יחסים חוזיים, האחת פוזיטיבית שקבעה את תנאי ההסכם הראשון (כתב ההתחייבות – נספח א' לתצהיר עדות ראשית של התובעים). והשניה שקבעה את תנאי ביטולו, כפי שנוסח בכתב ההוראות הבלתי חוזרות (נספח י"א לתצהיר התובעים), עליו מחד חתום הנתבע ומאידך על ההערה חתום התובע.

כתב ההוראות הבלתי חוזרות, במהותו, גבש לתוכו את כללי "ביטול הסכם" בהתאם להוראות הקבועות בחוק התרופות ובמיוחד כוונתי לתרופת ההשבה, הקבועה בסעיף 9 לחוק התרופות.

1. עד לשלב זה מדובר היה בהתנהלות עסקית של כריתת הסכם וביטולו. ההליכים המשפטיים החלו לאחר שהנתבע ביטל את כתב ההוראות הבלתי חוזרות בהוראה בכתב שנתן לעו"ד לוין (נספח י"ט לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעים). בכך סיכל הנתבע, למעשה, את ביצוע כתב ההוראות הבלתי חוזרות שקבע מחד את השבת הסך של 500,000 $ לידי התובעים, ומאידך חתם התובע בשם קבוצת המשקיעים (התובעים) שלא תהיינה להם כל תביעות או טענות כלפי הנתבע.

משלא הושב סכום זה הגישו התובעים המרצת פתיחה למתן צו עשה כנגד עו"ד לוין להשבת הסכום שהוחזר לידיה מהכונסת והמפרק.

1. התביעה הנדונה הוגשה ע"י התובעים ועיקרה בדרישה להשבת סכומים אשר נתנו על ידם לנתבע ועדיין לא הוחזרו, וההוצאות שנגרמו להם כתוצאה מהעיכוב בהשבה.

הנתבע, לעומתם, טען שלא רק שהתובעים אינם זכאים להשבה, אלא אף עליהם לפצות אותו בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהפרות שגרמו התובעים.

שני הצדדים טוענים שהצד שכנגד הפר את ההסכם הראשון. התובעים טענו, שהנתבע לא הצליח להביא את העסקה לידי ביצוע במועדים שנקבעו ע"י הצדדים, ואילו הנתבע טען שלתובעים לא הייתה היכולת הכלכלית לעמוד בתנאי העיסקה, מצב שהביא לסיכולה.

לעניין זה העיד הנתבע כך:

"ש. בית משפט מחוזי, אישר את המכירה?

ת. לא, זה לא הגיע לשמה, הלקוחות שלך לא הביאו את הכסף, כי לא היה להם את הכסף. מצגי השווא שלהם, התגלו כבלון שהתפוצץ ברגע שהיה צריך כסף. אני שוב מצהיר לפרוטוקול גברתי, החוזה מקובל עלי, ככתובו וכלשונו".

(פרוטוקול עמ' 530 ש' 5-9).

1. הצדדים הבינו, כי שיתוף הפעולה ביניהם לא עלה יפה, ועשו נכון כאשר ביקשו לסיים את היחסים ביניהם בהתאם ל"כתב ההוראות הבלתי חוזרות" הקובע את תנאי ההשבה.

עד לשלב זה, למרות שקיימות קושיות לא מעטות לגבי ההסכם הראשון, הרי שהצדדים פעלו בהיגיון מסחרי ולמעשה בהתאם לכללי ההשבה הקבועים בחוק התרופות.

1. הגם ששני הצדדים טענו להתנהגות אלימה ע"י הצד שכנגד, אף אחד מהם לא הגיש תלונה במשטרה ואף בפניי לא הובאו ראיות מעבר לטיעונים ע"י כל אחד מהצדדים (ראו גם עדות הנתבע לעניין זה בפרוטוקול עמ' 556 ש' 14-19). בנסיבות אלו יש להתייחס לכל אחד

מההסכמים כהסכמים מחייבים. האמור לעיל אף נקבע ע"י כבוד השופט זפט בפסק הדין שניתן המרצת הפתיחה.

1. מעמד שני ההסכמים:

כללי הפרשנות קובעים כי במקרה של סתירה בין הסכם מוקדם לבין מאוחר, ההסכם המאוחר הוא ההסכם הקובע את מערכת היחסים שבין הצדדים. במקרה הנדון ההתייחסות העקרית בעניין ההפרה הינה לגבי "כתב ההוראות הבלתי חוזרות", שהינו מטבע הדברים ההסכם המאוחר יותר (לעניין זה ראו ת"א (מחוזי-י"ם) 3188-09 סלים שבו נ' עיריית ירושלים (ניתן ביום 26.02.12 מפי כב' השופטת אפעל גבאי) (פורסם בנבו).

1. לגבי כתב ההוראות הבלתי חוזרות (ההסכם השני), טענו התובעים, כי הנתבע לא השיב את הסכומים שהיה עליו להשיב, והנתבע, לעומתם, טען שלאור התחייבות התובע בשם קבוצת הרוכשים, המופיעה בשולי כתב ההוראות, קיימת לתובעים מניעות מלהגיש כל תביעה כנגד הנתבע, לאחר שדמי הפיקדון בסך 500,000 $ הוחזרו.
2. אלא, שבשלב זה לא פעלו הצדדים בהתאם להסכם שנחתם על ידם, והסכום של 500,000 $ שהושב ע"י כונסת הנכסים לעו"ד לוין, עשה את דרכו ללונדון ולא לתובעים. התובעים קבלו את רובו רק לאחר המרצת פתיחה שהוגשה על ידם לבית משפט המחוזי בת"א, ובעקבות פסק הדין שניתן בעקבות אותה המרצת פתיחה.

כבר בשלב זה אציין, כי לו היה הנתבע ממלא אחר תנאי כתב ההוראות כתבם כלשונם ובמועדם, הייתה לטענתו למניעות בגין תביעות השבה נוספות, משקל מכריע, אך הדבר לא נעשה ויש לכך נפקות משפטית, כפי שיפורט בהמשך.

מהאמור לעיל עולה, כי הצדדים הגיעו להסכם שני שעוגן ב"כתב ההוראות", הקובע את דרכי ביטולו של ההסכם הראשון ("כתב ההתחייבות").

בנסיבות אלו אני קובעת, כי בהתאם לעקרונות חוק התרופות יש להחיל על המקרה את תרופת ההשבה, אשר באופן עקרוני הייתה אף מוסכמת על הצדדים בהתאם לכתב ההוראות הבלתי חוזרות.

1. למרות האמור לעיל, אתייחס בקצרה לטענות הפרת ההסכם הראשון.

אין מחלוקת בין הצדדים על כי העסקה לא יצאה לפועל תוך 30 יום מחתימת כתב ההתחייבות ומהפקדת הסך של 500,000 $ על ידי התובעים. כך שעל פניו לא עמד הנתבע בהתחיבויותיו על פי כתב ההתחייבות. התובעים אמנם לא בקשו מייד לבטל את ההסכם הראשון, ואף השקיעו כספים נוספים בעסקה.

לעניין זה העיד התובע כך:

"ת. .... אבל כמה פעמים האריכו שלושים יום ועוד שלושים יום ועוד שלושים יום, ועוד נייר ועוד נייר ועוד כסף ועוד כסף. וכמה שאנחנו נותנים, הבן אדם לא שבע, והבן אדם לא עושה כלום, לא זז כלום. בסוף הגענו למסקנה, שלא ייצא מזה כלום, באנו לעו"ד ריי לוין, ישבנו איתה, ובנוכחות עו"ד ריי לוין, שהיא עו"ד שלו, אצלה במשרד, וסיכמנו."

(פרוטוקול עמ' 171 ש' 16-11).

האורכה "דה פקטו" שניתנה אינה מהווה הסכמה לאורכה בלתי מוגבלת ומצאתי כי לאור תנאי כתב ההתחייבות היו התובעים רשאים לדרוש את השבת הפיקדון. הנתבע טען כי הסיבה לכך שההסכם לא יצא לפועל היא העדר יכולת כלכלית של התובעים, אך לא מצאתי כי טענה זו הוכחה וכי הצדדים הגיעו לשלב בו היה על התובעים להפקיד כספים נוספים לפי תנאי כתב ההתחייבות.

מתוך התשתית הראייתית שהוצגה בפניי עולה, כי התובעים עמדו בהוראות ההסכם הראשון - כתב ההתחייבות, ואילו הנתבע כשל בהשגת העסקה. אשר על כן, קמה לתובעים הזכות לבטל את כתב ההתחייבות ולדרוש השבת הכספים שניתנו, בהתאם לסעד ההשבה הקבוע בסע' 9(א) לחוק התרופות. הצדדים, כאמור, בחרו להעלות עקרון זה על הכתב במסגרת כתב ההוראות הבלתי חוזרות.

1. הפרת כתב ההוראות:

התובעים טוענים, כי הנתבע הפר את כתב ההוראות לאחר שנתן לעו"ד לוין הוראת ביטול, לעומתם, טוען הנתבע, שלאור פסק דינו של כבוד השופט זפט ניתן תוקף מחודש לכתב ההוראות ועל פיו הושב לתובעים סכום הפיקדון מחד, ומאידך הם מנועים מלהגיש כל תביעה נגדו.

מכתב הביטול של כתב ההוראות שנשלח ע"י הנתבע לעו"ד לוין מהווה הפרה ברורה של כתב ההוראות ע"י הנתבע. טענת הכפיה והעושק שנטענה על ידי הנתבע כעילה לביטול כתב ההוראות, כפי שאף צוין על ידו במכתב הביטול, נדחתה על ידי כבוד השופט זפט, שקבע שיש להשיב את כספי הפיקדון לתובעים תוך 7 ימים.

כפי שכבר ציינתי, לו היה הנתבע ממלא אחר הוראות כתב ההוראות עליו הוא חתם ודואג להשבת כספי הפיקדון מיד לאחר שהוחזרו ע"י הכונסת והמפרק לעו"ד לוין, הייתה טענת "המניעות" טענה כבדת משקל, אלא שלא כך הוא. הנתבע הפר את כתב ההוראות בהוראת הביטול שנתן לעו"ד לוין. כבוד השופט זפט קבע שיש להשיב את כספי הפיקדון, אלא שגם לאחר קביעתו זו לא הושבו כל כספי הפיקדון. בעקבות כך הוגשה התביעה הנדונה, שזה המקום להתייחס לרכיביה השונים.

בשולי הדברים יעור כי מעיון החלטתה של כבוד השופטת אלשייך בבקשה לאישור מכר הנס, ספק רב אם הצעת התובעים הייתה מאושרת גם אם לא הייתה עו"ד לוין מושכת אותה בהודעה שמסרה במועד הדיון.

1. בחינת רכיבי התביעה :

התובעים מבקשים, בין היתר, השבה של הכספים הבאים: ראשית, השבה של 350,000 ₪ לתובע 2; שנית, השבה של 78,540 ₪ לתובעת 3; ושלישית, השבת מלוא הסכום של כספי הנאמנות לתובעים 1 ו-2. אדון בשלושת רכיבי התביעה הללו במאוחד מאחר וכולם נוגעים לאותו עניין.

1. כספי הנאמנות:

החזר כספי הנאמנות שסכומם 500,000$: אין חולק, לאור פסק דינו של כבוד השופט זפט בהמרצת הפתיחה ואף לאור התנהלות הצדדים, ההסכמים וחילופי המכתבים, כי יש להשיב לתובעים 1 ו-2 את מלוא כספי הנאמנות, זאת מאחר והעסקה לא יצאה אל הפועל בהתאם לתנאים שנקבעו כפי שהתחייבו על כך הצדדים בכתב ההתחייבות, שהינו ההסכם הראשון שבוטל ע"י ההסכם השני.

1. דרכי ההצמדה:

באשר לשאלה האם השבת כספי הנאמנות בסך 500,000$ הייתה צריכה להיות דולרית (כטענת התובעים) או שקלית (כטענת הנתבע), אני קובעת כי היא צריכה להיות שקלית.

כבר בהסכם הראשון (כתב ההתחייבות) קבעו הצדדים בסעיף 12: "לא יצאה העסקה אל הפועל מטעמים שתלויים בצד א' יוחזרו כספי הנאמנות על פירותיהם לצד ב' בתום 30 הימים כאמור בסעיף 8". בהתאם לצילומי השיקים (נספח ב' לכתב התביעה המתוקן) כספי הנאמנות הועברו בערכם השקלי לפי שער הדולר המתאים באותה עת ואף כספים נוספים שולמו בשקלים. תימוכין לכך יש בכתב ההוראות מיום 28.01.09 לפיו נדרשת השבת הכספים נכון לתאריך בו נפרע הסכום אצל כונסת הנכסים והמפרק. כמו כן, כספי הנאמנות הועברו מהכונסת ומהמפרק לידי עו"ד לוין גם כן בשקלים. כלל האסמכתאות מצביעות על כך שההשבה צריכה להיות בערכה השקלי בתוספת הפירות שהצטברו.

1. אשר על כן, יש לבדוק מה הפער (אם ישנו) בין כספי הנאמנות שהוחזרו לעו"ד לוין מהכונסת והמפרק לבין, הכספים שהוחזרו ע"י עו"ד לוין לתובעים 1 ו-2. באם ישנו פער כזה, על הנתבע להשיבו.

בהתאם לאסמכתאות, כונסת הנכסים העבירה לעו"ד לוין סך של 1,512,397.50 ₪ (קבלה/חשבונית מס 2479 שהוצאה ביום 01.03.09). המפרק העביר לעו"ד לוין סך של 245,594 ₪ (קבלה/חשבונית מס 2482 שהוצאה ביום 08.03.09). כלומר, עו"ד לוין קיבלה לידיה את כספי הנאמנות בסך כולל של 1,757,991.5 ₪ (נכון למרץ 2009) (האסמכתאות צורפו כנספחים לסיכומי הנתבע- על כך אדון בהמשך).

הסכום שהוחזר לתובעים 1 ו-2, כאמור, היה סך של: 1,675,066 ₪ (נכון ליוני 2009). אשר על כן, ההפרש אשר יש להשלים ולהשיב לתובעים 1 ו-2 הינו סך של 82,925.5 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.3.09 ועד לתשלום בפועל.

1. נפקות תניית הוויתור שבכתב ההוראות הבלתי חוזרות:

לטענת הנתבע, לאור תניית הויתור עליה חתום התובע 1 בשם קבוצת המשקיעים, לא עומדת לתובעים זכות להגיש את התביעה דנא, זאת מאחר שוויתר במסמך זה על כל טענה/ תביעה/ דרישה כלפי הנתבע או מי מטעמו בכל הקשור לעניין שבנדון.

1. אקדים ואציין, כי אינני מקבלת את טענתו של הנתבע לעניין זה, ואפרט טעמיי:

כתב ההוראות הבלתי חוזרות נחתם ע"י הנתבע ובהסכמתו. עו"ד לוין מטעמו אף פעלה בהתאם עת הודיעה בדיון שהתקיים בפני כבוד השופטת אלשיך על משכירת ההצעה לרכישת הנכס. הנתבע טען כי כתב ההוראות הבלתי חוזרות נחתם על ידו מתוך אילוץ והוא אף ציין זאת במכתב הביטול. לא מצאתי בחומר הראיות ל תמיכה לטענה זו של הנתבע מעבר לטענתו עצמו, למרות שטענה שכזו יש לתמוך בראיות נוספות. למעשה, טענה זו כבר נדחתה על ידי כבוד השופט זפט בפסק הדין בהמרצת הפתיחה בה קבע , כי לא נפל פגם בהסכמת הצדדים הגלומה במסמך זה וכי הוא לא נחתם תחת כפייה , עושק או לחץ. לאור האמור לעיל ניתן לקבל את כתב ההוראות הבלתי חוזרות כמסמך מהימן.

בהתאם למסמך זה, הורה הנתבע לעו"ד לוין לדרוש קבלת כספי הנאמנות שהופקדו אצל הכונסת והמפרק וזאת בתום הדיון שנקבע ליום 26.02.09 (אצל כב' השופטת אלשיך) בסך של 500,000$, זאת בכפוף להמצאת אישור מעו"ד דיין המאשר את העברת מלוא הכספים לתובע 1 לחשבון הבנק שלו או כל חשבון אחר שיורה עליו התובע 1.

1. באותו מעמד ובאותו מסמך חתם התובע 1 על התחייבות לפיה בשמו ובשם קבוצת המשקיעים הוא "מאשר כי בכפוף לאמור לעיל לא תהיה לנו כל טענה ו/או תביעה ו/או דרישה כלפיך ו/או מי מטעמך בכל הקשור ו/או הנוגע לעניין שבנדון" (הדגשה שלי- ח.ק.).

הווה אומר, תניית הוויתור חלה בכפוף לביצוע התחייבותו של הנתבע בנוגע להעברת מלוא כספי הנאמנות לחשבון הבנק של התובע 1, או כל חשבון אחר עליו הורה התובע 1. מאחר ועד היום לא הועברו מלוא כספי הנאמנות בסכומם הכולל (500,000$), ואף לא הועבר חלק מהם בתום הדיון שנקבע בפני כב' השופטת אלשיך, כאמור, הרי שלא נתקיים התנאי שיכול לשכלל את תניית הוויתור שבאה בעקבותיו ובכפוף אליו.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענתו של הנתבע לעניין תניית הוויתור. למען הסר ספק, מדובר בדחיית הטענה הן לעניין כספי הנאמנות והן לעניין הכספים הנוספים, כפי שיפורט להלן.

1. האמור לעיל תואם את תנאי כתב ההוראות, אשר קבע כי תניית הויתור החתומה ע"י התובע תחול אם יושב הפיקדון במלואו ובמועדו. משבחר הנתבע שלא לקיים את חלקו, לא חלה ההתחייבות המונעת הגשת תביעות נוספות. כמו כן, ברי כי אין בהוראת כבוד השופט זפט להשבת הכספים משום החייאת תניית המניעות החלה בתנאים שנקבעו בה ואשר לא התקיימו.
2. כעת נחזור לכספים אותם מבקשים התובעים 2 ו-3 (להלן: "הכספים הנוספים"): השבה של 350,000 ₪ לתובע 2, והשבה של 78,540 ₪ לתובעת 3.
3. התובע 2:

בהתאם למכתב שעניינו "אישור קבלת כספים" (נספח ד' לתצהיר התובעים), מאשר הנתבע ביום 17.07.08, כי בהמשך לכתב ההתחייבות בקשר עם העסקה דנן, הוא קיבל סך נוסף של 350,000 ₪ מהתובע 2 "על מנת שאפעל לסגור את העסקה על פי כתב ההתחייבות תוך 30 יום מהיום". הנתבע מתחייב כלפי התובע 2 במכתב זה, כי אם לא תיסגר העסקה תוך 30 יום, "אני מתחייב אישית כלפיך להשבת הסך הנ"ל וכן הכספים שנתקבלו במסגרת כתב ההתחייבות, מיידית".

במסמך זה מתחייב הנתבע אישית כלפי התובע 2 להשבת הסכום שניתן לו באם לא תיסגר העסקה תוך 30 יום כמובטח. כאמור, העסקה לא הושלמה תוך 30 יום או בכלל, ולפיכך על הנתבע להשיב לתובע 2 סכום זה.

1. מוסיף התובע 2 לעניין זה וטוען, כי הוסכם, כעולה מהכיתוב בשולי המסמך, כי סכום זה יהיה צמוד לשער הדולר ארה"ב כאשר שער הבסיס ליום 17.07.08 היה 3.344 ₪ לדולר. לפיכך, סכום זה ליום הגשת התביעה המקורי (לפי שער יציג של 3.973 ₪ לדולר ארה"ב) עולה כדי 415,834 ₪.

כוונת התובע 2 להערה המופיעה בשולי המסמך האמור (נספח ד') נכתב בכתב-יד ולפיה:

"שער היציג הידוע ליום 17.7.08 הינו – 3.344 לכן- 350,000 ₪ = 104,665 $" (ההדגשה במקור- ח.ק.).

1. כיתוב זה אינו חתום על ידי מי מהצדדים ואף אינו מתייחס לנושא ההצמדה לדולר, בנסיבות אלו לא מצאתי, כי הוכח שיש להשיב את הסכום הנ"ל כשהוא צמוד לדולר, אלא יש להשיבו כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
2. התובעת 3:

מהאסמכתאות שצורפו לתצהיר עדות התובעים ניתן ללמוד, כי התובעת 3 נתנה לפקודת הנתבע שתי המחאות בגין עסקת אבן יהודה נשוא התובענה.

ההמחאה האחת ניתנה בסך של 68,000 ₪ (לטענת התובעים, כמקדמה על חשבון שכר התיווך שהיה מגיע לנתבע אילו העסקה הייתה יוצאת אל הפועל) והשנייה ניתנה בסך של 10,540 ₪. כמו כן, צורפה חשבונית מס/קבלה 0276 מאת חברת יונה התקנות עבור התובעת 3 אשר פרטיה תואמים את סכומי ההמחאות וכך נכתב: "על חשבון. עבור עסקת אבן יהודה". החשבונית בסכום כולל של 78,540 ₪ ניתנה ביום 25.09.08. (נספחים ה'1 עד ה'3 לתצהיר עדות התובעים).

דהיינו, הסכום הועבר לידי "יונה התקנות", אשר לא נתבעה ע"י התובעים. אמנם לא ברור לי מה היה תפקידה המדויק של יונה התקנות, אך אין מחלוקת על כי חברה זו הייתה זו שהגישה את ההצעה לרכישת הנכס ואני מניחה שעל כך קיבלה את שכרה ואף בעליה חתם על שטר העברת מניות בנאמנות לב"כ התובעים. אינני מוצאת, כי על הנתבע לשאת בהוצאה זו, ולכן דרישת השבה זו נדחית. מה גם שבנגוד לכספי הנאמנות והסכום הנוסף של 350,000 ₪, לגבי סכום זה לא מצאתי כי הייתה הסכמה בכתב להשבת הכספים אם העסקה לא תצא לפועל.

1. לעניין זה חשוב להבהיר, כי התובעים טוענים כי הכספים הנוספים הוצאו ע"י הנתבע בתרמית, אך לא מצאתי כי התובעים עמדו בנטל להוכחת עוולת התרמית בנסיבות תיק זה.

בפסיקה נקבע לא אחת לעניין עוולת התרמית, כי הנטל להוכחת עוולת התרמית הוא נטל כבד (ע"א 125/89 בלס נ' ערן פילובסקי, פ"ד מו(4)441, פיסקה 7; ע"א 260/82 סלומון נ' אמונה, פ"ד לח(4) 253, פיסקה 3). במקרה דנן, כאמור, לא עלה בידי התובעים להוכיח כי הכספים הוצאו בתרמית, אולם עלה בידיהם להוכיח כי הם זכאים לסעד של השבה, כאמור.

1. ריבית:

התובעים מבקשים פיצוי בגין ריבית החובה בה חויבו. לא עלה בידי התובעים להוכיח ראש נזק זה, ולפיכך אני דוחה רכיב תביעה זה.

התובעים לא הפנו או צירפו ראיה כלשהי שיש בה להצביע על ריבית חובה בשיעור של 10.45%, כטענתם, ולא הוכיחו כי אכן חויבו בסכומים הנתבעים בגין ראש נזק זה. מה גם שהצדדים היו מודעים לכך שיתכן והעסקה לא תצא לפועל ואף קבעו שהכספים שנמסרו יוחזרו לידם, הם לא ציינו שהשבת הכספים תהיה בתוספת ריבית חובה, אלא בתוספת פירותיהם. מכאן שטענה זו אין לה אחיזה משפטית ביחסים שבין הצדדים, ואין לה אחיזה עובדתית בראיות שהוגשו על ידם, ולפיכך היא נדחית.

1. הוצאות משפט בבהמ"ש המחוזי:

התובעים מבקשים את יתרת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד שהיו להם בגין המרצת הפתיחה.

לטענת התובעים, על הנתבע לפצות את התובעים 1 ו-2 בגין עלויות שכר הטרחה וההוצאות בבהמ"ש המחוזי בסך של 85,782 ₪. כנגד הנתבע ועו"ד לוין נפסקו בבהמ"ש המחוזי הוצאות בסך של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ. במסגרת הסכם הפשרה שילמה, לטענתם, עו"ד לוין את ההוצאות האמורות, ולפיכך נותר לתשלום ע"י הנתבע סך של 50,982 ₪.

לעניין זה אני מקבלת את טענת הנתבע, כי לא ניתן לדרוש בתביעה זו הוצאות משפטיות נוספות על אלו שנפסקו בתיק אחר. דרך המלך הינה להגיש ערעור על גובה ההוצאות לערכאת הערעור, ובוודאי שלא לדרוש מהערכאה דנא כי תשנה את פסיקת ההוצאות שקבע בהמ"ש המחוזי בהליך שהתנהל בפניו.

לפיכך, אני דוחה את רכיב התביעה בענין זה.

1. טענות הנתבע לקיזוז ושכר טרחה:

לטענת הנתבע, התובעים הם אלו שהפרו את ההסכם שביניהם והוא זכאי לפיצוי על הנזקים שנגרמו לו. התביעה שכנגד שהגיש נמחקה, אך טענות אלו מועלות גם במסגרת טענת הקיזוז שנטענה על ידי הנתבע במסגרת כתב ההגנה, ולהלן התייחסותו אליה.

טוען הנתבע, כי הוא מילא את חלקו בעסקה באופן מלא וכי המסמך ששלח עו"ד אורי גאון מיום 10.11.08 מהווה הודעת קיבול לעסקה והוכחה חד משמעית לכך.

עיינתי במכתב שנשלח מעו"ד אורי גאון מיום 10.11.08 (צורף כנספח ד' לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע), ולא מצאתי כי יש בו הוכחה לקיום חלקו של הנתבע בהסכם שבין הצדדים לתביעה זו.

1. מקרא מכתב זה משאיר את הנסתר רב על הגלוי ומכל מקום האישור הקובע לגבי העסקה הוא זה של בית המשפט המחוזי. כבוד השופטת ורדה אלשיך, שדנה בבקשה, פירטה בהחלטתה את טיעוני הכנ"ר כנגד הצעת התובעים באמצעות יונה התקנות ובין היתר ציינה (עמוד 5 לפסק הדין – נספח י"ב לתצהיר התובעים) "לא ברור מהם הגורמים העומדים מאחורי ההצעה החדשה". בפסק הדין נקבע כי מאחר והמציעים החדשים בקשו לחזור בהם מהצעתם הרי שהדיון בה הוא תיאורטי בלבד ואושרה הצעת המציע המקורי שזכה במכרז. למרות האמור לעיל, ציינה כבוד השופטת אלשייך את הקשיים הגלומים בהצעה נשוא תיק זה, בנוסף לבעייתיות הנובעת מהגשת ההצעה לאחר שהסתיימו הליכי ההתמחרות שנקבעו מראש.
2. כפי שכבר צוין על ידי, הרי שההסכם המאוחר הוא ההסכם הקובע, ובין הצדדים ההסכם המאוחר הוא כתב ההוראות הבלתי חוזרות אשר נחתם לאחר מכתבו של עו"ד גאון, כך שהדיון לגביו הוא תיאורטי בלבד. בפועל פעלה עו"ד לוין על פי כתב ההוראות הבלתי חוזרות שנחתם ביום 28.1.09, כאשר בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי בעניין ההצעה לרכישת הנכס ביקשה לחזור מההצעה כאשר הצהירה לפרוטוקול : "אני חוזרת בי מההצעה. מברכת על המוסכם בין המציע לכונסת" (עמוד 3 לפרוטוקול – נספח י"ב לתצהיר התובעים). עד לשלב זה פעלה עו"ד לוין בהתאם לכתב ההוראות הבלתי חוזרות. עו"ד לוין אף קבלה את כספי הפיקדון חזרה לידיה וגם זאת בהתאם להוראת כבוד השופטת אלשייך. רק לאחר שהנתבע שלח לעו"ד לוין את מכתב הביטול לכתב ההוראות ביום 5.3.09 (נספח י"ט לתצהיר התובעים), הפסיקה האחרונה לפעול בהתאם לכתב ההוראות.

הנתבע מפרט בכתב ההגנה כי מגיעים לו כספים רבים כדלקמן:

א. סך של 900,000$ ע"פ סע' ג' להסכם הנובעים מההפרש בין עלות הרכישה לבין עלות המכירה בסך של 300,000$ המגיעים לנתבע ע"פ סע' 4 להסכם בניכוי כספי המקדמה.

ב. סך של 100,000$ המגיעים לנתבע בהתאם לסע' 6 להסכם, וזאת באומדן זהיר (כלשונו) של מכירת החברה ב- 7 מיליון דולר ארה"ב.

ג. סך של 1,250,000$ המגיעים לנתבע, לטענתו, בגין פגיעה בעסקיו, באמינותו ובשמו הטוב וכן בגין עוגמת נפש.

(ראו גם סע' 14 בסיכומי הנתבע).

1. למעשה, טוען הנתבע, כי התובעים הם שהפרו את ההסכם (כתב ההתחייבות) וכי מגיע לו בגין כך פיצויי קיום.
2. כפי שכבר פורט בפסק הדין לא קיבלתי את טענת הנתבע שהתובעים היו אלו שהפרו את ההסכם, כך שהבסיס לטענתו לקיזוז או פיצוי נשמט.

באשר לשכר הטרחה שטוען הנתבע שהוא זכאי לו, אף דין טענה זו להידחות. טעמיי יפורטו להלן:

בסעיף 4 לכתב ההתחייבות מוגדרת התמורה עבור הנתבע כך:

"כנגד כל התחייבויות צד א' מתחייב צד ב' לשלם לצד א' סך של 300,000$ על פי שערו היציג של הדולר ארה"ב (להלן: "התמורה") בתוספת מע"מ כנגד חשבונית כדין". (ההדגשה לא במקור- ח.ק.).

ובסעיף 5:

"התמורה תשולם עם מכירת המקרקעין ו/או חלק ממנו לצד ג' (להלן: "מועד התשלום")".

לאור האמור, הרי שהתמורה שהייתה צריכה להשתלם לנתבע ע"י התובעים 1 ו-2 באה כנגד כל התחייבויות הנתבע. כלשון ההסכם ולאור אומד דעת הצדדים, משלא עמד הנתבע בהתחייבויותיו ע"פ ההסכם, ואכן הוכיחו התובעים כי כך היה, הרי שלא מגיעה לו התמורה בהתאם לסעיף 4 לכתב ההתחייבות.

כתב ההתחייבות קובע, כי תשלום שכ"ט של הנתבע מותנה בקיום העסקה, ויתבצע רק לאחר מכירת הנכס לצד ג'. במצב בו לא הייתה עסקה והנכס לא נמכר לצד ג', הרי שלא קמה לנתבע זכות לקבלת שכר טרחתו.

1. אף בנספח ד' לתצהיר עדות התובעים, שעניינו אישור קבלת כספים (350,000 ₪) מהתובע 2 מיום 17.07.08, ניתן ללמוד כי כוונת הצדדים הייתה להציב תנאי לקבלת שכר הטרחה עבור הנתבע, כאשר התנאי היה השלמת העסקה.

נספח ד' לעיל נוקט לשון זו:

"יובהר כי במידה והעסקה תצא לפועל, סכום זה יחשב כחלק מהתמורה המגיעה לי על פי כתב ההתחייבות" (פסקה אחרונה בנספח ד').

לאור האמור לעיל, אנו למדים כי כוונת הצדדים הייתה כי שכר הטרחה יותנה בכך שהעסקה תצא לפועל, ומאחר והעסקה לא יצאה אל הפועל, הרי שהנתבע אינו זכאי לשכר טרחה כלשהו.

בנוסף לאמור לעיל, כתב ההוראות הבלתי חוזרות ביטל למעשה את ההסכם הראשון (כתב ההתחייבות), כך שטענות קיזוז הנובעות מההסכם הראשון - דינן להידחות.

1. בקשה מס' 57 בתיק:

התובעים הגישו בקשה שעניינה, בין היתר, בקשה למתן החלטה בהתנגדות הנתבע להפניית התובעים לפסקי דין שעסקו בחוסר מהימנותו של הנתבע.

בדיון מיום 04.07.12 הפנה ב"כ התובעים לשני פסקי דין העוסקים בנתבע, וזאת בטענה לחוסר מהימנותו. ב"כ הנתבע התנגד להפניה לפסקי דין אלה. באותו דיון קבעתי כי החלטה בעניין זה תישלח לצדדים.

לאור תוצאות פסק הדין אינני רואה צורך להידרש לפסקי דין אלה.

1. צירוף נספחים לסיכומי הנתבע:

הנתבע צירף לסיכומים מטעמו נספחים. התובעים הגיבו לכך בסיכומי התשובה מטעמם וביקשו כי בהמ"ש לא יידרש כלל לראיות שצורפו לסיכומי הנתבע.

אקדים ואומר, כי מרבית הנספחים שצורפו לסיכומים מצויים בתצהירי העדות הראשית מטעם הנתבע, ולפיכך הוגשו זה מכבר.

שני נספחים מתוכם (שסימונם לא ברור) מהווים קבלות/חשבוניות מס, אשר צירופם נחוץ עד כדי הכרחי למתן פסק הדין דנן. מדובר בחשבוניות מס המעידות על הסכומים שהועברו מכונסת הנכסים ומהמפרק לידי עו"ד לוין, ומכאן חשיבותם להכרעה בפסק הדין. אכן, אין דעתי נוחה מעצם ההתנהלות של צירוף אסמכתאות או ראיות לסיכומים, אך יש לבדוק כל מסמך לגופו בהתאם להלכות שנקבעו בפסקי הדין המנחים של בית המשפט העליון (לעניין זה ראו ע"א 759/81 דליה ברש נ' גד ירדני, פ"ד מ"א(2) 253 מפי כב' הש' נתניהו).

1. במקרה הנדון רוב רובם של המסמכים שצורפו כבר נכללו בחומר הראיות ושני המסמכים הנוספים, אינם פוגעים בטענות מי מהצדדים, ואף אינם בגדר "הפתעה", אלא מהווים הם את הבסיס לקביעת סכום ההשבה ומכאן החשיבות בצירופם.

במקרה דנן, על מנת להגיע להכרעה צודקת יש חשיבות לחשבוניות המס שצורפו, על אף שצורפו לאחר הגשת הסיכומים. בפסיקה נקבע, כי ע"מ להגיע לאיזון הראוי, ניתן לפסוק הוצאות במקרה כזה, וכך אני עושה (לעניין זה ראו ע"א 103/71 יום טוב נורדיה נ' ברוך בכר (פורסם בנבו), מפי כב' השופט עציוני).

1. פסיקת הוצאות:

בע"א 4959-02-13 התובעים דנן הגישו ערעור על כך שלא נפסקו לטובתם הוצאות בתביעה שהוגשה על ידי הנתבע כנגדם ונדחתה על הסף. התביעה אמנם נדחתה על הסף בעקבות בקשה שהוגשה ע"י התובעים, אך לא נפסקו הוצאות ובגין כך הגישו הם ערעור. הערעור נדחה בהסכמה ביום 05.02.14. בהמ"ש המחוזי לא פסק הוצאות בגין הליך הערעור, אך קבע שיש להביא זאת בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות הכוללת בתיק דנא (סע' 5 לפסק הדין בערעור).

ביום 23.02.14 הוגשה בקשה מטעם התובעים (בקשה מס' 51) לחיוב הנתבע בהוצאות בשל הליכי סרק רבים שנוהלו ע"י הנתבע, ביניהם אי הפקדת ערובה למרות החלטות בית המשפט, הגשת תביעה זהה לאחר שאחרת נמחקה בשל אי הפקדת הערובה להוצאות, וכהנה בקשות רבות נוספות ומיותרות. התובעים מבקשים לחייב את הנתבע בהוצאות שנגרמו להם בסך של 38,092 ₪.

ביום 25.03.14 הוגשה בקשה מטעם הנתבע למחיקת בקשה מס' 51 לעיל על הסף מחמת שהוגשה לאחר הגשת הסיכומים ומבלי ליידע את הנתבע או לקבל את תגובתו. כפי שציינתי עוד בהחלטתי מיום 23.2.14 עניין ההוצאות ייקבע במסגרת פסק הדין. לצורך קביעת ההוצאות יש להתייחס גם להוצאות בגין הערעור שהוגש על ידי התובעים לגבי אי פסיקת הוצאות ואשר נדחה בהסכמה, תוך השארת נושא ההוצאות לקביעה במסגרת פסק הדין הכולל בתיק זה.

בתיק הנדון הוגשו בקשות רבות ע"י הנתבע, אשר לא נמצאו מוצדקות ואף ניתנו לו אורכות רבות לביצוע החלטות של בית המשפט, אשר גם בהם לא עמד הנתבע גם לאחר מתן ארכות.

1. בנסיבות אלו מצאתי, כי יש להביא זאת בחשבון בפסיקת ההוצאות, תוך התחשבות בהוצאות להם זכאי הנתבע בגין הערעור שהוגש ע"י התובע בע.א 4959-02-13, ואשר נדחה בהסכמה.

בהתחשב בכל האמור לעיל, אני פוסקת, כי הנתבע ישלם לתובעים בגין שכ"ט עו"ד סך של 60,000 ₪ בתוספת מע"מ והוצאות בסך של 15,000 ₪.

1. סוף דבר:

לאור האמור לעיל, אני קובעת כי על הנתבע לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:

1. סך של 82,925.5 ₪ (ההפרש שיש להשיב בגין כספי הנאמנות) יושב לתובעים 1 ו-2 ביחד ולחוד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 01.03.09 ועד התשלום בפועל.
2. סך של 350,000 ₪ ישלם הנתבע לתובע 2 תוך 30 יום בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 17.7.08 ועד התשלום בפועל.

כמו כן, יישא הנתבע בהוצאות בסך של 15,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 60,000 ₪ בתוספת מע"מ.

התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ד, 21 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.