1. לפני בקשת הנתבעת 1 (להלן: "המבקשת") להתיר לה להביא ראיות לסתור לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

רקע

1. הבקשה הוגשה במסגרת תביעה לפיצויים שהגישה התובעת 1 (להלן: "המשיבה"), בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה בתאונה דרכים מיום 18.7.05, בשעה שנהגה ברכב אשר בבעלותה, רכב צד ג' פגע בה בחוזקה.
2. המוסד לביטוח לאומי (להלן: "מל"ל") הכיר בתאונה כ"תאונת עבודה". ועדה רפואית לעררים קבעה את נכותה המשוקללת של המשיבה כתוצאה מהתאונה בשיעור 19% וזאת בהחלטת הועדה מיום 6.8.12. יצוין, כי קודם לקביעה זו, בשנת 2008, נקבעה למבקשת על ידי הועדה של המל"ל נכות בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בעמוד שדרה צווארי, כתוצאה מאותה התאונה. למבקשת לא נקבעו נכויות זמניות ולא נמצא טעם המצדיק הפעלת תקנה 15.
3. המבקשת הכחישה חבותה כלפי המשיבה וטענה בין היתר להעדר כיסוי ביטוחי.

בבקשה מושא החלטה זו, עותרת המבקשת לסתור קביעות המל"ל בתחום האורתופדי.

טענות הצדדים בתמצית

טענות המבקשת

1. המבקשת טענה כי כתב התביעה בגין התאונה מושא התאונה משנת 2005 (להלן: "התאונה הראשונה") הוגש במחצית שנת 2009. המבקשת סיימה את מלאכת איסוף התיעוד הרפואי בעניינה של המשיבה בראשית שנת 2010. ההליך המשפטי התקדם, במהלכו הוגשו תחשיבי נזק, הוגשו תצהירים והגיע שלב ההוכחות, רק אז, ערב דיון ההוכחות הראשון, הסתבר בדיעבד, כי ביום 28.2.2011 נפגעה המשיבה בתאונת דרכים נוספת (להלן: "התאונה השנייה"). המבקשת טוענת כי מידע זה הסתבר בדיעבד זאת מאחר והמשיבה לא עדכנה באופן ישיר ואקטיבי את הצדדים ואף לא את התובע 2.
2. המבקשת טוענת כי גם מעיון במסמכי המל"ל לא ניתן לגלות את התאונה השנייה שכן המשיבה הגישה, לאחר התאונה השנייה, תביעה להחמרת מצב ולא תביעה נפרדת, כך שלא היתה לה הדרך, לטענתה, לדעת אודות אירוע התאונה השנייה.

לטענתה, ועדות המל"ל השונות אשר דנו בעניינה של המשיבה, לא היו מודעות לעובדה כי המשיבה נפגעה בתאונה נוספת, מאוחרת ולפיכך ייחסו את כל הממצאים לתאונה הראשונה. במצב דברים זה, טוענת המבקשת כי החלטת המל"ל הינה חסרה באופן שאינה משקפת את העובדות לאשורן וקיים ספק ביחס לייחוס מלוא הנכות לתאונה מושא תיק זה והיא בלבד.

1. בנוסף, טענה המבקשת כי אף אם החלטות הוועדה חפות מכל ספק אזי, אף כדי לשלול חשד כי לא הובאת בפני הוועדות התשתית הראייתית המלאה, יש להיעתר לבקשה.

אשר על כן, טענה המבקשת, ובעשותה כן הפנתה לפסיקה רבה וכתבי מלומדים, כי כאשר עובדות חשובות ורלוונטיות אינן נחשפות בפני ועדות המל"ל ויש ספק כי ההחלטה אשר נתקבלה יכולה היתה להשתנות עם חשיפת המידע, יש בכך כדי להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל.

1. אשר לעיתוי הגשת הבקשה, טענה המבקשת כי אלמלא הסתירה המשיבה מידע מהותי זה, לא היה צורך בעיכוב ההליך ולפיכך אין לה למשיבה אלא להלין על עצמה.
2. נתבעת 2 ביקשה להצטרף לבקשה וטענה כי הגם שיש בכך כדי להביא לדחיית סיום שמיעת התיק, אזי מן הדין להיעתר לה.

טענות המשיבה

1. המשיבה התנגדה לבקשה. לטענתה, לא זו בלבד שהמבקשת כלל לא הציגה תיעוד לחיזוק טענתה בדבר מצבה הרפואי של המשיבה כתוצאה מהתאונה השנייה, אלא העתרות לבקשה מסוג דא תיעשה מטעמים מיוחדים ורק כאשר שוכנע ביהמ"ש כי לו היו עומדים בפני המל"ל המסמכים הרלוונטיים, אשר כאמור מעלה, המבקשת נמנעה מלצרפם, היה בהם כדי לשנות מהחלטת המל"ל. משמסמכים אלה לא הוצגו ואף לא הוכח כי המסמכים הללו לא עמדו לפני הוועדה, אין בכך כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל.
2. עוד טענה המשיבה כי אף בחינת החלטות המל"ל מלמדת כי ביום 5.4.12, קבעה הועדה של המל"ל כי מצבה של המשיבה אינה עולה כדי החמרת מצב.

לפיכך, טענה המשיבה, לא ניתן לקבוע כי אף אם היו עומדים בפני הועדה מסמכים רפואיים המלמדים על מעורבות המשיבה בתאונה נוספת, היה בהם כדי לשנות מהחלטתה. לשיטתה, דווקא דחיית הבקשה להחמרת מצב במל"ל מעידה על תוקפה של ההחלטה והליכי קבלתה.

1. אשר לעיתוי הגשת הבקשה טענה המשיבה כי כבר ביום 21.4.12, פנתה בדרישה לפיצוי אל המבקשת בגין התאונה השנייה, כך שלכל המאוחר במועד זה היה המידע מצוי בידי המבקשת, אולם רק ערב הדיון בחנה המבקשת את המסמכים אשר הוגשו במשך ההליך. המשיבה הביעה מורת רוחה מהתנהלות המבקשת אשר גורמת לעיכוב ההליך ופוגעת בזכויותיה.

תשובת המבקשת לתגובה

1. המבקשת שבה על טענותיה כמפורט לעיל וצרפה תיעוד ועדות המל"ל ממנו עולה כי רק בשנת 2012, בחלוף 7 שנים מהתאונה הראשונה, אובחן קרע בכתף אשר הקנה למשיבה נכות צמיתה ואולם דווקא הזמן הרב אשר חלף בין התאונה הראשונה לאבחון הקרע, אחרי התאונה השנייה, מעיד על אי הסבירות ביחס לקשר הסיבתי שבין הנזק לתאונה, ובמילים אחרות, טענה המבקשת כי יש להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל לפיה הנזק, איננו תולדה של התאונה מושא תיק זה.
2. נוסף על טענותיה משפטיות התנצלה המבקשת על עיתוי הבקשה, אולם שבה וטענה כי רק בשל צירוף המקרים, בכך ששתי התאונות התנהלו מול קרנית אשר יוצגה באמצעות אותו עורך דין, אפשר לחשוף את התאונה השנייה, ואין בכך כדי לחסום את בירור וחקירת האמת, חרף השלב המתקדם בו מצוי ההליך.

דיון

התיעוד הרפואי

1. המשיבה נפגעה בשתי תאונות דרכים, בשתי התאונות נפגעה באותם איברים, כתף ימין, צוואר, גב וראש. מאחר והמחלוקת העיקרית הינה ביחס לקביעת הנכות ביחס לכתף, אתמקד בדיוני זה בממצאים וההחלטות הכרוכות בכתף בלבד.
2. עיון בפרוטוקול המל"ל מספר 639941 מיום 25.9.08 בפרק ממצאים ונימוקים נרשם כך:

"בדיקה נוירולוגית בגפיים עליונות תקינה, אומנם היא מתלוננת על חולשה בתפקוד ביד ימין. כתף ימני אין דלדול שרירים גבלה בינונית בתנועות סיבוביות אבדוקציה ולפקציה (כך במקור- ר.ג.מ) º 110

צילום כתף ימני 26.5.06 "

בפרק סיכום ומסקנות נכתב כך: "לדעת הפוסק הדיון יסוכם לאחר:

1. יעוץ פסיכיאטרי

2. תיק רפואי אורתופדי וכללי מקופ"ח"

1. בפרוטוקול ועדה מספר 645324 מיום 19.12.08, לאחר קבלת חוו"ד פסיכיאטרית ותיק רפואי מקופ"ח נרשם בפרק סיכום ומסקנות כך:

"לדעת הפוסק מצבה סופי וקובע נכות צמיתה 10% לפי סעיף 37 (5) (א) הגבלה קלה בתנועות ע"ש צווארי"

1. עיון בפרוטוקול ועדה מספר 545304 לפי סעיף החמרת מצב מיום 5.4.12, מעלה כי המשיבה עברה בדיקת US לכתף ימין בתאריך 12.7.11 אשר בו אובחן קרע בינוני בגיד סופראספינטוס, בנוסף בתאריך 5.5.11 עברה המשיבה בדיקת EMG לגפיים העליונות אשר הצביע על CTS (Carpal tunnel syndrome) דו צדדי קל. בפרק ממצאים בבדיקת הועדה נרשם כך:

"... כתף ימין – רגישות במישוש בקדמת הכתף, אין דלדול שרירים, FF עד º90 אבדוקציה עד º90, אינה מאפשרת סיבוב פנימי, הגבלה קלה בסיבוב חיצוני, כתף יציבה. לציין בצקת לאורך יד ימין שאינה מוסברת ע"י קרע בגיד סופראספינטוס וכאבים בצוואר ולכן יש מקום להמשך בירור במסגרת קופ"ח."

בפרק סיכום ומסקנות נכתב כי לא חלה החמרה במצבה של המשיבה.

1. על החלטה הועדה לפי סעיף החמרת מצב הגישה המשיבה ערעור. עיון בפרוטוקול ועדה רפואית לעררים מספר 557070 מיום 6.8.12, בפרק ממצאים ונימוקים נרשם כך:

"US 12.7.11 כתף ימין קרע בסופרה ספינטוס בעיון בתיאור החבלה חדר מיון 18.7.2005 ביה"ח יוספטל נחבלה בראש ובצוואר אין תיאור של חבלה בכתפיים אך ישנו תיעוד בהמשך על כאבים בכתף וטיפול בכאבים בכתף ימין."

הועדה קבעה בפרק סיכום ומסקנות כי נכותה של המשיבה כתוצאה מהקרע בכתף ימין מתאימה לנכות בשיעור של 10% לפי סעיף 42 (1) ד' I החל מיום 29.12.2011.

1. עיון בסיכום האשפוז מביה"ח יוספטל אינו מעלה תלונות או ממצאים בקשר לכתף ימין, אולם עיון בתיעוד רפואי בתקופה העוקבת מקופת החולים מיום 24.7.05, סיכום ביקור אצל ד"ר אילטוב מעלה תלונות על כאבים בכתף ויד ימין, כך גם בסיכום הביקור מיום 28.7.05, וכן מיום 14.8.05 ומיום 11.9.05. אחר זאת הופנתה המשיבה לאורתופד, ד"ר פונדיק אלכסיי אשר כתב בסיכום הרפואי כך: "...מתלוננת על כתפיים בכתף ימין קליקים בתנועה .. " וניכרת התייחסות רבה לתלונותיה של המשיבה. המסמך אינו קריא באופן מלא, אך עולה ממנו כי קיימים ממצאים בכתף ימין והמשיבה הופנתה לקבלת טיפולי פיזיותרפיה וטיפול ב- NSAID.

ממסמך זה עולה בבירור, כי פגיעה בכתפה של המשיבה תועדה זמן רב קודם לתאונה השנייה.

1. כמו כן, עיון בתיעוד רפואי שנערך ע"י ד"ר רומן ברמן מעלה כי בבדיקת סונר שביצעה המשיבה כבר ביום 3.6.09, אובחן קרע מלא 10 על 6 מ"מ של RC (ROTATOR CUFF), זאת בניגוד לטענת המבקשת, בתשובתה, בדבר אבחון הקרע בשנת 2012.
2. עוד עולה כי אחר איבחון הקרע כאמור מעלה, ד"ר אליו פלמה, מנהל מרפאה תעסוקתית מחוז צפון, פנה ביום 4.9.09 במכתב אל המל"ל , ענף נפגעי עבודה, בו ציין, לאחר בדיקת המשיבה ובהתאם לממצאי בדיקות הדימות, כי חלה החמרה במצבה של המשיבה.
3. עיון בדו"ח ועדה רפואית מספר 635651, דיון בהחמרת מצב מיום 24.11.09 מעלה התייחסות לממצאי בדיקת הדימות לפיהם נמצא קרע מלא כאמור מעלה, עם זאת קבע הפוסק במל"ל כי טווח התנועות אינו מעניק אחוזי נכות.
4. אפשר, כבר בשלב זה, לסכם ולקבוע כי עוד קודם לתאונה השנייה, אובחן קרע מלא בסופראספינטוס ללא הקניית נכות.

יוצא כי הן לפני התאונה השנייה והן לאחריה, אבחנת הקרע בכתפה של המשיבה, היא זהה.

1. עיון במוצג ה' מטעם קרנית מעלה כי ביום 28.2.11, נפגעה המשיבה בתאונת דרכים שנייה בגינה פנתה לקבלת טיפול רפואי בביה"ח "משפחה קדושה" בנצרת, שם התלוננה על כאבים בכתפיים ובמרפק ימין, בוצעו למשיבה בדיקות דימות שלא העלו כל ממצא טראומטי והמשיבה שוחררה לביתה להמשך טיפול במסגרת הקהילה.

בהמשך, טופלה בקופת החולים, בין היתר באמצעות פיזיותרפיה וקיבלה ימי מחלה למשך כחצי שנה ממועד התאונה השנייה.

ההליך עד כה

1. ביום 25.12.14, התקיימה ישיבת ההוכחות הראשונה בתיק, בה העידה התובעת, המשיבה.

בתום עדותה, הודיע ב"כ המבקשת כי בכוונתו לשקול הגשת בקשה להבאת ראיות לסתור. בקשה זו אכן הוגשה ביום 11.1.15. תגובות הנתבעת 2 וכן תגובתה של התובעת, המשיבה, הוגשו ואף תשובת המבקשת הוגשה ביום 8.2.15.

1. המבקשת טוענת כי רק ערב הדיון הובא לידיעתה אירוע התאונה השנייה, וכי המשיבה, עד למועד הדיון, לא חשפה באופן אקטיבי או פסיבי קיומה של תאונה נוספת מאוחרת לתאונה מושא תיק זה. בתאונה השנייה נפגעה המשיבה באותם איברים שנפגעו בתאונה הראשונה ובהסתרתה יש משום חוסר תום לב.
2. המבקשת אישרה כי התקבל במשרדה תיק המוצגים מהנתבעת 2, קרנית, הכולל גם מסמכים הנוגעים לתאונה השנייה, אך טענה אין לצפות כי: "משרד הח"מ יקרא ביסודיות את כל המסמכים המוגשים במהלך טיפול השוטף בהם" (ראו סעיף 5 לבקשה- ההדגשות במקור- ר.ג.מ) ובפועל, כאמור, נודע לה על כך רק ערב דיון ההוכחות.

יצוין כי עתירת המבקשת לשקול הגשת בקשה להבאת ראיות לסתור הועלתה רק לאחר חקירתה של התובעת ולא בפתח דיון ההוכחות, הגם שכאמור, ידעה אודות התאונה השנייה עוד קודם לדיון.

המסגרת המשפטית

1. הרשות להבאת ראיות לסתור קביעת דרגת נכות לפי סעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ניתנת אך במקרים חריגים, בנסיבות יוצאות דופן אם ביהמ"ש השתכנע שבנסיבותיו של המקרה מן הצדק להתיר זאת, מטעמים מיוחדים שיירשמו.

וכך לשון החוק:

"נקבעה על-פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה. ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו."

1. בבר"ע 634/85 אבו עליון עודה נ' "רותם" - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4), 505 נקבע, כי המטרה שבבסיס ההסדר בסעיף 6ב' הינה "להוציא את הדיון בדרגת הנכות אל מחוץ לכותלי בית המשפט, כל אימת שזו כבר נקבעה בדיון קודם". כן נקבע, כי "בית המשפט מוסמך לסטות מכלל זה ולהתיר הבאת ראיות לסתור במקרה חריג, היינו בנסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת" וכי "נטל ההוכחה של הנסיבות יוצאות הדופן רובץ כמובן לפתחו של הטוען לקיומן".
2. הלכה היא כי תתאפשר הבאת ראיות לסתור במקרים חריגים בלבד ובקווים כלליים, הצביע בית המשפט העליון על שני סוגים של טעמים, שיהיה בהם כדי להצדיק מתן ההיתר:

האחד - טעמים משפטיים כמו פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי והשני - טעמים עובדתיים כבדי משקל כמו שינוי מהותי במצבו של התובע.

(ראו: רע"א 1193/90 מ"י נ. הפול חברות הביטוח הישראליות בע"מ, מה(4) 230; בר"ע 634/85 הנ"ל וע"א 5779/90 הפניקס הישראלי נ' טיארה, פ"ד מה (4) 77 ). 

נטל ההוכחה של הנסיבות יוצאות הדופן רובץ לפתחו של הטוען לקיומן.

"על פי נוסח הסיפא לסעיף 6ב לחוק, יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד. כדוגמה למקרים כאלה יכול לשמש מקרה בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על ידי הועדה הרפואית של המוסד, ועד לדיון בבית המשפט. מקרה אחר הוא כשבפני הועדה הרפואית לא היו עובדות רלוונטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם התאונה, שלו היו בפניה בודאי היו מביאים לתוצאה שונה. אין זו כמובן רשימה ממצה של המקרים בהם יתיר בית המשפט להביא ראיות לסתור, אלא בגדר הדגמה בלבד."

(ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אחמד, פ"ד מה(4), 77).

פער ניכר בין חוות דעת מומחה מטעם התובע לבין הקביעה על פי דין, אינו מהווה נימוק להתיר הבאת ראיה לסתור – בר"ע 641/85 ציון חברה לביטוח בע"מ נח סיסו, מ(3) 138 - אולם, אם תיקו הרפואי המלא של התובע לא היה בפני הועדה, יש בכך כדי לפגוע במסקנות הוועדה – ת.א. 474/90 (נצ') הסנה חברה לביטוח בע"מ נ. גראיסי, תשנ(2) 481 - והאזכורים שם. כך גם התעלמות של המל"ל מפגיעות שנגרמו לניזוק עקב התאונה, מהווה טעם בגינו יש להתיר הבאת ראיות לסתור– ע"א 5779/90 הנ"ל.

וכך גם מקרים בהם הבירור הרפואי של הוועדה הרפואית לא היה מלא ו/או אינו משקף את המצב הרפואי לאשורו (רע"א(י-ם) 3233/94 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים נ' פלבינסקי (28/8/94).

הש' ריבלין בספרו תאונות דרכים, סדרי דין וחישוב פיצויים (מהד' שניה) תשנ"ו – 1995, בעמ' 305 מצמצם ההיתר להבאת ראיות לסתור למקרה בו קיים ממצא רפואי במועד הבדיקה ואשר לא הובא בפני הועדה הרפואית.

מסקנות

1. עיון במסמכים שעמדו בפני הועדה וכן במסקנותיה מיום 6.8.12 מלמד כי הועדה לא היתה ערה לכך שהתובעת היתה מעורבת בתאונה נוספת, ביום 28.2.11 – מסקנה זו עולה מהיעדר התייחסות הועדה במסמכים המתעדים את דיוניה ואת החלטתה לתאונה השניה.

עם זאת, כאמור, האבחנה הרפואית הנוגעת לכתפה של התובעת, שבגינה ניתנה הנכות, היתה קיימת שנים קודם לתאונה השניה, כך שספק אם יש בחשיפת עובדת קיומה של תאונה נוספת בפני הועדה, להוביל לקביעת נכות שונה מזו שנקבעה. עם זאת, לא ניתן לשלול כי הועדה היתה מוצאת ליתן לכך משקל, גם אם אבחנה של קרע היתה קיימת עוד קודם לתאונה השניה כאמור והמדובר בשאלה שהיא רפואית גרידא.

שקלתי האם באמור יש כדי להוביל למסקנה כי מן הראוי להתיר הבאת ראיות לסתור, זאת בין היתר, משום שקביעת הועדה בסופו של יום את אחוזי הנכות של התובעת, נטלה בחשבון את מצבה הרפואי ואת עובדת קיומה של התאונה הראשונה בלבד, מבלי שניתנה התייחסות כלשהי לתאונה השניה ובכלל זה לשאלה האם היתה לתאונה זו תרומה כלשהי למצבה הרפואי של התובעת. ויודגש, בתאונה השניה נפגעה התובעת באותם איברי גוף, כך שברי כי נדרשת התייחסות רפואית לשאלת תרומתה האפשרית של הפגיעה בתאונה השניה למצבה הרפואי של התובעת הנובע מן התאונה הראשונה ואשר בו עסקינן בהליך זה.

1. לאור הטעמים האמורים, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בבקשה, בתגובה ובתשובה וכן במסמכים המצורפים, הגעתי למסקנה, כי המבקשת הראתה, כי במקרה זה מתקיים אותו חריג לכלל המצדיק להתיר לה הבאת ראיות לסתור את קביעות המל"ל המהוות "קביעה על פי דין".
2. שקלתי האם האיחור הניכר בהגשת הבקשה מצדיק את דחייתה, רק משום טעם זה, אך בסופו של יום, הגעתי למסקנה כי המדובר בעניין מהותי המצדיק בירור והכרעת מומחה ומעבר לכך סברתי כי ראוי היה כי גם התובעת תטרח ותדווח על התאונה השניה הן במל"ל והן לב"כ הצדדים בתיק זה, אשר התביעה בו הוגשה קודם לתאונה השניה.

עם זאת, מצאתי לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות לתובעת בגין העיכוב שנגרם כעת בבירור התיק. המבקשת לא פנתה בהזדמנות הראשונה בבקשה הנדונה, היא לא טרחה לוודא ולאסוף חומר רפואי עדכני, לא בחנה לעומק את תיק המוצגים שנמסר לה על ידי נתבעת 2 אלא בסמוך לפני מועד דיון ההוכחות וגם כאשר גילתה את דבר קיומה של התאונה השניה, לדבריה ערב ההוכחות בתיק, היה עליה להגיש בקשתה זו בפתח הדיון וקודם שבית המשפט יחל בשמיעת הראיות.

לאור התנהלותה זו של הנתבעת 1, אני מחייבת אותה בתשלום הוצאות לתובעת בסך של 2,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ב"כ הצדדים יודיעו בתוך 14 ימים מהיום האם יש ביניהם הסכמה על זהותו של מומחה שימונה לבדיקת התובעת, כאשר בשכרו תישא הנתבעת.

המזכירות תמציא את ההחלטה לב"כ הצדדים ותביא התיק לעיוני בעוד 14 ימים מהיום.

ניתנה היום, י"ג אדר תשע"ה, 04 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.