1. לפניי בקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה מכוח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין").

2. התובע הגיש תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בעקבות תאונת דרכים מיום 8.5.2008.

3. הנתבעת כפרה בחבותה לפיצוי התובע ולאחר שהוצג בפני בית המשפט דו"ח חקירה מטעם הנתבעת, פיצל בית המשפט, בהחלטתו מיום 26.1.12, את הדיון כך ששאלת החבות תידון תחילה, הוגשו הראיות מטעם שני הצדדים והתיק היה קבוע להוכחות ליום 20.10.2013, אלא שבמועד הדיון, נאלץ בית המשפט לדחות את שמיעת הראיות לנוכח העובדה שלא הותר לתובע להיכנס לשטח ישראל.

4. הנתבעת 2 - המבקשת עותרת לחיוב התובע - המשיב בערובה לנוכח היותו תושב שטחי הרשות הפלשתינאית, מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל וחסר נכסים בישראל. כמו כן, משתיתה המבקשת את בקשתה על סיכוי התביעה הנמוכים לטעמה והעובדה שבית המשפט נעתר לבקשתה ולאור הראיות שהוצגו בפניו הורה על פיצול הדיון. המבקשת טוענת, כי הסיכוי לאכוף פסק-דין בתחומי הרשות הפלשתינאית קלוש, ולא ניתן יהיה להיפרע מהתובע באם תדחה התביעה, ולפיכך, טוענת המבקשת, יש לחייבו בהפקדת ערובה בשיעור משמעותי שיהיה בו כדי לכסות את הוצאותיה הריאליות.

5. המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, סיכויי התביעה טובים בפרט לאור העובדה שהנתבע 1, הנהג הדורס, תומך בגירסתו.

עוד טוען המשיב, שהמבקשת תוכל לאכוף את פסק הדין ולגבות את הוצאותיה, ככל שיפסקו, באמצעות מנהלת התיאום והקישור והטלת צוים אשר ימנעו מהתובע כניסה לישראל בטרם יפרע את חובו.

המשיב מפנה לעובדה שלבקשת הנתבעת לא צורף תצהיר לתמיכה בעובדות הנטענות בה וכי בשלב בו הוגשה הבקשה, מרבית ההוצאות הוצאו זה מכבר.

דיון

6. חיוב התובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע עלולה לפגוע בזכות יסוד של התובע ולחסום את דרכו לבית-המשפט. לפיכך, ואף שכל הליך משפטי כרוך בהוצאות מצד הנתבע אין הוראה כללית המחייבת תובע להפקיד ערבון להבטחת הוצאות הנתבע (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט), 751-750).

7. תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת אפוא לבית-המשפט שיקול דעת בבואו להחליט אם להורות על הפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, ובפסיקה גובשו כללים להפעלתה של תקנה זו ולאיזון בין זכות הגישה של התובע לערכאות לבין זכות הנתבע שלא לצאת בחסרון כיס אם התביעה תכשל. נקודת המוצא בפסיקה היא שהפקדת ערובה תעשה במקרים חריגים בלבד בהם התרשם בית-המשפט כי התובע נוקט בהליך סרק, ברם, נוכח הקושי להעריך את סיכויי ההליך בשלביו המוקדמים יש לוודא כי מדובר בהליך סרק מובהק (רע"א 6353/12 אברהם נ' יגרמן [פורסם בנבו] [2013]). שיקול נוסף הוא הקושי שיעמוד בפני הנתבע לגבות הוצאות שיפסקו אם התביעה תדחה, ולפיכך נקבע כי כאשר מדובר בחברה או בתובע המתגורר מחוץ לישראל הנטייה היא לחייב בהפקדת ערבון (רע"א 2241/01 נינה הופ נ' ידיעות אחרונות [פורסם בנבו] [2001]). שיקול נוסף שיש לשקול הוא מועד הגשת הבקשה, וככל שהיא מוגשת בשלביו המאוחרים של ההליך ייטה בית-המשפט לדחותה (6353/12 יובל אברהם נ' טל יגרמן (נבו) ).

8. כמו כן, יש להקפיד שלא לחסום כליל את גישתו של אדם כלשהו למערכת המשפט. זוהי זכות יסוד ולכן יש לבחון כל מקרה לגופו ולהבטיח כי מקרים בהם מתגלה עילת תביעה ממשית יתבררו (השוו: 6188/11 סלע נ' שב"ס [פורסם בנבו] [2011]).

מן הכלל אל הפרט

9. לאחר עיון בבקשה ובתגובה ושקילת השיקולים הרלוונטיים מצאתי, כי במקרה זה אין לחייב את התובע בהפקדת ערובה.

10. כפי שהובהר, טרם הטלת ערובה יש לבחון את המקרה לגופו, ובחינה זו מובילה לדחיית הבקשה. טעם הדבר: בין הצדדים קיימת מחלוקת באשר לנסיבות התאונה, אולם מחלוקת זו היא מחלוקת עובדתית שיש לבררה לגופה, ובשלב מוקדם זה, בו הוגש תצהיר הנתבע 1 התומך בגרסת התובע מחד, ומאידך, בידי הנתבעת ראיות התומכות בגרסה אחרת, לא ניתן לומר כי התביעה היא תביעת סרק מובהקת.

11. טעם נוסף לדחיית הבקשה נוגע למועד הגשתה בשלב מאוחר מאוד של ההליך, לאחר שהסתיים שלב קדם המשפט, הוגשו הראיות ומרבית ההוצאות כבר הוצאו. בהקשר זה יש לשוב ולציין, כי על מנת לחסוך בהוצאות הורה בית המשפט על פיצול הדיון כך ששאלת החבות תדון תחילה. עיקר ההוצאות שנותרו נוגעות אפוא רק לשלב שמיעת העדויות בבית-המשפט וברי שאין מדובר בחלק הארי של ההוצאות.

סוף דבר

12. נוכח כל האמור לעיל, אף שטענות הנתבעת אינן מבוטלות, הואיל ולא ניתן לקבוע כי התביעה היא תביעת סרק מובהקת, בשל השלב בו הוגשה הבקשה, ובהתאם למדיניות הפסיקה כפי שפורטה לעיל, הבקשה להפקדת ערובה נדחית.

13. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ז חשוון תשע"ה, 20 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.