לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, אשר הוגשה מכח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

1. כעולה מכתב התביעה, התובע יליד 23.1.1987, נפגע בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים (להלן: "התאונה"). התאונה ארעה ביום 8.5.2008, בסמוך לשעה 8:40 באום אל פאחם, עת כהולך רגל פגע בתובע רכב מס' רישוי 3489313 (להלן: "הרכב"), הנהוג על ידי מוחמד אגבאריה, נתבע 1 (להלן: "הנתבע"). עוד נטען, כי לאחר התאונה הובהל התובע אל בית החולים אי.מ.מ.ס. שבנצרת (להלן: "בית החולים בנצרת"), שם עבר התובע סדרת צילומים לרבות CT ראש אשר הדגימו שברים באף ובכפות הידיים.
2. בכתב ההגנה מטעם הנתבע, הודה הנתבע, כי ביום 8.5.2008 בשעות הבוקר או בסמוך לכך, נפגע התובע כהולך רגל מרכב בו נהג הנתבע. לצד זאת, הכחיש הנתבע את חומרת הפגיעות הגופניות והנזקים הנטענים.
3. הנתבעת 2, מבטחת הרכב (להלן: "הנתבעת") הכחישה, בכתב ההגנה, את התאונה ונסיבותיה, את מעורבות הרכב ואת הכיסוי הביטוחי. עוד ציינה, כי "בשלב זה עובדות האירוע הנטען על ידי התובע אינן ידועות לה כהוויתן ..." (סעיף 6.ג לכתב ההגנה מטעם הנתבעת).
4. חרף טענות הנתבעת ביחס להעדר חבות, אשר עלו בכתב ההגנה ובתגובה לבקשה למינוי מומחים, הסכימו הצדדים על מינוי מומחה בתחום האורטופדיה.

דר' שי פרידמן, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט, קבע בחוות דעתו מיום 7.4.2010, כי לתובע נותנה בעקבות התאונה נכות אורטופדית צמיתה ומשוקללת בשיעור של 19%.

1. ביום 17.6.2010 החליט בית המשפט (כבוד השופטת אילני) על מינוי מומחה נוסף שיחווה דעתו ביחס נכותו של התובע בתחומי הא.א.ג. והשיניים.
2. אלא, שבשלב זה, בדיון שהתקיים בתיק ביום 14.10.2010 עתרה הנתבעת, לאור מידע שהגיע לידיה, לפיצול הדיון כך ששאלת החבות תידון תחילה. ב"כ התובע התנגד לכך.
3. בהחלטתה מיום 26.1.2012, לאחר שהוצגו לעיונה דוחות חקירה אשר נערכו מטעם הנתבעת, הורתה כבוד השופטת אילני על פיצול הדיון באופן ששאלת החבות תוכרע תחילה.
4. ליבת המחלוקת בין התובע והנתבע מזה והנתבעת מזה נוגעת לשאלה - האם התובע נפגע בתאונת דרכים או שמא פגיעותיו הגופניות הן תוצאה של תאונת עבודה, אשר אירעה ללא קשר לרכב הנטען.

תמצית טענות הצדדים

1. התובע והנתבע הציגו חזית אחידה, הן בכתב ההגנה מטעם הנתבע והן בתצהיריהם ולפיה, התובע נדרס על ידי רכב בו נהג הנתבע בנסיבות המפורטות בכתב התביעה. לטענת התובע בסיכומיו בעל פה, המהווים אף את סיכומי הנתבע (בהתאם להודעת ב"כ הנתבע לבית המשפט מיום 12.2.15), עמד התובע בנטל הוכחת עצם קרות תאונת הדרכים ופגיעת התובע כתוצאה ממנה, וטענותיו לא נסתרו על ידי הנתבעת. בסיכומיו העלה ב"כ התובע, בין היתר, טענות ביחס לקבילות המסמך הרפואי עליו מבססת הנתבעת את טענותיה (מסמך מהמרכז הרפואי אלנור (נ/2) (להלן: "המסמך הרפואי")). ב"כ התובע הציג טענות המכרסמות לדידו בדבר אמיתות תוכנו של המסמך הרפואי. יתרה מכך, לטענתו, אף אם המסמך יוכר כמסמך קביל יש להעניק לו "משקל מינורי אם בכלל" (עמ' 50 לפרוטוקול הדיון מיום 12.2.2015 שורה 32). מנגד הצביע ב"כ התובע על עדויותיהם הקוהרנטית והאמינות, לדבריו, של התובע ושל הנתבע ביחס לאופן שבו ארעה התאונה וההתנהלות בסמוך לאחריה.
2. מנגד, טענה הנתבעת, כי נסיבות התרחשות התאונה אינן כטענת התובע והנתבע. בהקשר זה הפנתה הנתבעת למסמך הרפואי (נ/2), אשר הינו המסמך הרפואי הראשון שנערך בסמוך לאחר התאונה, הימנו עולה לכאורה, כי בתאונת עבודה עסקינן ולא בתאונת דרכים. לטענת הנתבעת, עובדת ביקור התובע במרכז הרפואי אלנור מיד לאחר התאונה וטרם הפנייה לבית החולים בנצרת לא צוינה מלכתחילה על ידי התובע והנתבע, כמו גם לא גולו יחסי העבודה בין התובע לבין אביו של הנתבע. יש באלה, לטענת הנתבעת, כדי להטיל צל כבד ביחס לאמינות עדויותיהם. עוד הצביעה הנתבעת על פרכות וסתירות בעדויות התובע, על כך שהתובע והנתבע הם עדים המעוניינים, שניהם, בתוצאות ההליך וכי לא הובאו לעדות עדים נוספים לתאונה זולתם. לטענת הנתבעת בנסיבות האופפות מונח נטל מוגבר על שכמי התובע להוכחת קרות התאונה והתובע לא השכיל להרים נטל זה.

דיון והכרעה

1. לאחר ששמעתי את העדויות, טענות הצדדים בסיכומיהם ולאחר שבחנתי את מכלול הראיות, הגעתי לכלל מסקנה, כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח, במידת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, כי האפשרות שנפגע בתאונת דרכים הינה אפשרות מסתברת יותר מפגיעה בתאונה שאינה תאונת דרכים ולפיכך, דין תביעתו להידחות. להלן נימוקיי.
2. כפי שצוין לעיל, התובע והנתבע כאחד, עומדים על הטענה, כי התובע נפגע בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים. 
3. גרסת התובע לאופן התרחשות התאונה עולה מתצהירו (ת/1) ומחקירתו הנגדית. במסגרת תצהירו תאר התובע, כי בבוקר התאונה נכנס לאום אל פאחם כדי לחפש עבודה: "ביום 8/5/2008, בשעות הבוקר, הלכתי בדרכי לשכונת "אלד'הר" הנ"ל. בסמוך לשעה 8:30, תוך כדי הליכתי ברחוב, נדרסתי ע"י רכב אשר התברר לי בדיעבד שהיה נהוג ע"י מר מוחמד באסם אגבאריה. הנני מצהיר בזאת כי תוך כדי שחציתי את הרחוב ואשר הינו רחוב צר יחסית, נכנס בי הרכב וזרק אותי לשטח שהיה ליד הרחוב. בעקבות אירוע הדריסה והנפילה כתוצאה הימנו, אני נפגעתי קשות בגופי" (סעיפים 4, 5 לתצהיר).
4. במסגרת חקירתו הנגדית, התקשה התובע להשיב על השאלות נוגעות לאופן שבו ארעה התאונה:

"ש.        הוא נסע מהר?

ת.         לא שמתי לב.

ש. ביהמ"ש: איך לא שמת לב? לא ראית שהוא בא לכיוונך?

ת.         לא. אם הייתי רואה הייתי בורח.

ש.        אתה זוכר באיזה צד של הרכב הוא פגע בך?

ת.         לא. אני לא ראיתי אותו, איך אני אזכור את זה?" (עמ' 15 לפרוטוקול

הדיון מיום 1.12.2014, שורות 14-9).

ובהמשך:

"ש.        אתה לא מסביר מה קרה לך, כי אני מנסה לשאול אותך באיזה מהירות הוא נסע,

עם איזה חלק הוא פגע בך ואתה לא יודע לענות לי.

ת.         איך אני אסביר דבר שאני לא יודע. אני לא משקר.

ש.        הוא פגע בך מאחורה?

ת.         כן. לכל דבר שיש תשובה אני עונה.

ש.        הוא פגע בך עם החלק הקדמי של האוטו ברגליים?

ת.         אני לא יכול להגיד בדיוק איפה פגע בי. זה לא אופניים, זה רכב.

ש.        אתה לא זוכר את רגע הפגיעה הראשון?

ת.         לא". (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 26-18).

1. הנתבע תיאר בתצהירו (נ/1) את התאונה כך: "... ביום 8/5/2008 ו/או בסמוך לכך, ובשעות הבוקר, ותוך כדי נסיעה ברכבי מסוג גולף, באום אלפחם, לכיוון ביתי בשכונת "שרפה", נסעתי בדרך צרה עם סיבובים, כאשר הראיה לא היתה טובה, לפתע תוך כדי נסיעה הבחנתי בהולך רגל שחוצה את הדרך או הכביש, בלמתי בלימת חירום, לקחתי את ההגה ימינה כדי לברוח ממנו, אלא ולמרבה הצער פגעתי בו וזרקתי אותו לצד השמאלי... (סעיף 3 לתצהירו).
2. בחקירתו הנגדית חזר הנתבע על עדותו וציין:

"ש.        כשאתה פגעת בו עם הרכב, באיזה מצב הוא היה, הוא ניסה להימלט?

ת.         לא היה מרחק. לא ראיתי, זה מרחק של אפס. לא ראיתי מה התגובה שלו

כשהוא ראה את האוטו.

ש.        באיזה מהירות נסעת?

ת.         מהירות רגילה. זה היה ירידה. בערך 30 קמ"ש.

ש.        כשאתה פגעת בו הוא היה עם הגב אליך?

ת.         לא זכור לי" (עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 21-16).

ובהמשך השיב לשאלות בית המשפט כך:

"ש.  איך התובע נפל כשפגעת בו?

ת.         יש שם ירידה בסמטאות שמאלה וימינה. אני ירדתי בירידה, אז העפתי אותו

שמאלה. זה כביש מאוד צר. כשראיתי אותו ניסיתי לקחת ימינה, אבל לא הצלחתי, היה הר, אבל נצמדתי כמה שיותר ימינה, ופגעתי בצד השמאלי של האוטו בבחור והעפתי אותו שמאלה.

ש.        איך הוא נפל? על הבטן?

ת.         אני לא זוכר. הוא קיבל מכה איפה שהמנורה מקדימה ועף, התגלגל.

ש.        כשפגעת בו ראית את הפנים שלו, הוא היה עם הגב אליך?

ת.         לא זכור לי, לא ראיתי. זה שניות" (עמ' 20 לפרוטוקול שורות 32-30, עמ' 21

לפרוטוקול שורות 4-1).

1. עולה אפוא, כי עדויות התובע והנתבע ביחס לנסיבות התאונה אמנם אינן סותרות זו את זו, אך בשתיהן אין למעשה תיאור מדויק של אירוע התאונה ולא ניתן להבין מהן את מהלכה: היכן עמד התובע עובר לפגיעת הרכב בו, באיזה אופן נפל לאחר הפגיעה, באיזה חלק של גופו פגע בו הרכב וכיוצ"ב.

באופן מפתיע, עדות הנתבע מפורטת יותר מעדות התובע, אשר לא איבד את הכרתו בתאונה, כעולה מהתיעוד הרפואי הסמוך לה ומצופה היה, כי יזכור את מהלכה.

1. אליבא דנתבעת, התובע והנתבע, הם עדים המעוניינים בתוצאות ההליך, וזאת להבדיל ממקרים אחרים, דומים, בהם הנהג הפוגע אינו בעל אינטרס בהליך, ויש להתחשב בכך בעת שקילת עדותם.

את טענתה זו סומכת הנתבעת על העובדה, כי במהלך שמיעת הראיות התברר, כי התובע עובד אצל אביו של הנתבע 1, עובדה אשר לא נזכרה בתצהירי השניים. הנתבעת ניסתה לטעון, כי יחסי העבודה בין התובע למשפחת הנתבע 1 החלו עובר לקרות התאונה ואולם, הן התובע והן נתבע 1 הכחישו את הטענה ועמדו על גרסתם, כי יחסי העבודה החלו לאחר אירוע התאונה ואילך (עמ'14 לפוטוקול שורה 31, עמ' 18 לפרוטוקול שורות 9-13). מטעם הנתבעת העידה החוקרת אשר ביצעה חקירות בכל הנוגע לעבודתו של התובע אצל אביו של נתבע 1 ונמסר לה, כי התובע עבד עוד קודם לתאונה אצל משפחת הנתבע 1 ואולם, טענה זו, מעבר לאותה עדות שמיעה, לא הוכחה.

1. עוד טוענת הנתבעת, כי לא הובא מטעם התובעת והנתבע כל עד אובייקטיבי. טענת הנתבעת הייתה נותרת תלויה על בלימה אלמלא עדות הנתבע ולפיה, היו עדים רבים לתאונה:

"ש.        היו עדים לתאונת דרכים הזאת?

ת.         בשכונה היה הרבה. איתי באוטו לא היה אף אחד. זה היה בדרך לבית שלי.

ש.        זה בשכונת שרפה?

ת.        כן. יש בתים של משפ' חרירי, וזה ליד, ככה השכונה מוכרת". 

(עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 9-6).

עדים נוספים כאמור, שאין להם לכאורה, זיקה או עניין כלשהו ביחס לתוצאות ההליך לא הובאו לעדות מטעם התובע. בסיכומיו ציין ב"כ התובע, כי "להביא עדים שראו את התאונה אנו כן יכולים, אולם להמציא עדים שלא ראו את התאונה אנו לא יכולים" (עמ' 55 לפרוטוקול הדיון מיום 12.2.2015, שורות 26, 27), בהתחשב במכלול הנתונים אשר יפורטו להלן, לא ניתן להסתפק באמירה זו ולאור הכחשת החבות מצד הנתבעת היה מצופה, כי התובע יעשה מאמץ להביא לעדות עדי ראייה לתאונה, מלבד המעורבים בה.

זאת ועוד, בעדותו ניסה התובע להסתיר את העובדה שהינו עובד בשטחי ישראל ללא אישורי עבודה וטען, כי מידי פעם הינו מקבל אישור (עמ' 16 לפרוטוקול שורה 31, עמ' 17 לפרוטוקול שורות 1-6). תעודת עובד הציבור אשר הגישה הנתבעת מרשות האוכלוסין וההגירה (נ/4) מגלה שלא כך הם פני הדברים וכי התובע מעולם לא קיבל אישורי עבודה וככל שעבד ועובד בשטחי ישראל, הינו עובד ללא היתר.

1. ממקום התאונה נלקח התובע למרכז הרפואי אלנור באום אל פחם, זאת קודם להגעתו לבית החולים בנצרת. בעניין זה אין מחלוקת אמיתית בין הצדדים.
2. דה עקא, שעובדת הבאתו למרכז הרפואי אלנור נשמטה מתצהיריהם של התובע והנתבע. ראו לעניין זה האמור בתצהיר התובע: "לאחר האירוע, ירד נהג הרכב ובא לראות מה קרה לי. הוא העלה אותי לרכב והחל לנסוע לכיוון בית החולים. אני ביקשתי ממנו שייקח אותי לבי"ח בנצרת מאחר ולא היה לי היתר כניסה לישראל ולא רציתי להסתבך..." (סעיף 6 לתצהירו. והשוו עם האמור בתצהיר הנתבע, אשר בסעיף 4 בו מציין אך את העובדה, שלאחר התאונה פינה את התובע לבית החולים בנצרת). 
3. בעניין זה יוער, כי לא נעלמו מעיני טרוניות ב"כ התובע לפיהן, הנתבעת חדלה מלהציג לתובע ולנתבע את המסמך הרפואי, חרף החלטות בית המשפט בעניין ולו הייתה פועלת כפי שהורה לה בית המשפט הייתה מוצאת התייחסות מלאה לנושא זה בתצהיר התובע (ראו סיכומי ב"כ התובע, עמ' 55 לפרוטוקול הדיון מיום 12.2.2015, שורות 11-7).

חרף דבריו, עדיין עומדת על כנה השאלה - מדוע השניים לא ציינו בתצהיריהם את דבר הביקור במרכז הרפואי אלנור, שהרי אין מחלוקת כי היה זה המקום הראשון אליו פינה הנתבע את התובע לאחר התאונה ובו נבדק התובע לראשונה.

תשובת שניהם לעניין זה הינה אחת – התובע לא קיבל טיפול במרכז הרפואי אלנור ולכן ביקורו במקום לא הוזכר (עמ' 18 לפרוטוקול הדיון מיום 1.12.2014, שורה 13). ראו חקירת התובע בעניין זה:

"ש.      למה בסעיף 6 לתצהירך לא אמרת את מלוא האמת כי קודם כל לקחו אותך

למרכז אל נור באום אל פחם ולא לבית החולים?

ת.         אני לא קבלתי טיפול שם. אני לא דאגתי לזה כי לא קבלתי טיפול שם.

ש.        כתבת בתצהיר "הוא העלה אותי לרכב והחל לנסוע לכיוון בית החולים". זה לא

נכון, למה כתבת את זה?

ת.         אחרי שהלכתי למרפאת אל נור הרופא אמר שמצבי קשה וצריך להעביר אותי

לבי"ח. אני לא שמתי לב כי לא קבלתי טיפול בכלל שם.

ש.        מרגע שנפגעת נסעת למרכז אל נור

ת.         כן.

ש.        בדק אותך שם ד"ר מחאג'נה ?

ת.         הוא רק הסתכל עלי" (עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 12-2).

1. הנתבע בעדותו הסביר, כי לקח את התובע למרכז הרפואי אלנור משום ש"מרכז אל נור זה מרכז שכונתי, זה לא בית חולים. מהלחץ לקחתי את הבחור לשם, כי ככה נהוג. הסתכלו עליו שם, לא עניין אותי איזה מכות היו לו אם ברגליים או בידיים. הרופאים אמרו שאקח אותו לבי"ח בנצרת וכך עשיתי" (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 24-22). 
2. השמטת הביקור במרכז הרפואי אלנור מתצהיריהם של התובע והנתבע הוסברה לכאורה בדבריהם, אולם הינה מעוררת תמיהות ותהיות דווקא בשל האמור במסמך הרפואי אשר נערך במרכז הרפואי אלנור במהלך בדיקת התובע. במסמך רפואי זה, שכאמור הינו המסמך הרפואי הראשון שנערך בסמוך לאחר התאונה, ציין ד"ר ווליד מחאג'נה, אשר בדק את התובע (להלן: "ד"ר מחאג'נה) - "בן 20 שנים לדבריו נפילה בעבודה" ובהמשך ציין "falling Work Accident ".
3. כאשר עומת התובע, במהלך חקירתו, עם הרישום במסמך הרפואי ולכך שנרשם מפיו, כי פגיעתו הינה תוצאה של נפילה בעבודה, השיב:

"ש.        בבי"ח הרופא שהסתכל עליך שאל אותך מה קרה.

ת.         המצב שלי היה קשה מאוד ולא יכולתי לדבר.

ש.        אז מי ענה לו? לקח אותך לאלנור הנתבע 1, האם הוא סיפר לו את הסיפור

שנפלת בעבודה?

ת.         איבדתי את ההכרה, אני לא יודע מה קרה לי, התעוררתי אחרי הניתוח בבי"ח

נצרי בנצרת". (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 14-11, ההדגשה שלי – ס.ד.).

ואולם, כאשר הוצגו לתובע המסמכים הרפואיים מבית החולים בנצרת מהם עולה, כי הוא כלל לא איבד את הכרתו בתאונה, שינה התובע את גרסתו והסביר, כי "אני הייתי במצב קשה מאוד, לא איבדתי הכרה אלא השפתיים שלי התנפחו והשיניים שלי נפלו, איך יכולתי לדבר?" (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 16, 17, ההדגשה הוספה). ובהמשך עדותו התעקש, כי לא דיבר כלל עם הרופא במרכז הרפואי אלנור: "אני לא דיברתי שום דבר עם אף אחד שם" (עמ' 14 לפרוטוקול, שורה 20). 

עובדת בדיקתו של התובע במרכז הרפואי אלנור, כאמור לא אוזכרה כלל בתצהירו של התובע. בתצהירו טען התובע, באורח חד משמעי, כי ביקש מהנתבע שייקח אותו לבית החולים בנצרת וזאת בזו הלשון: "... אני ביקשתי ממנו שייקח אותי לבי"ח בנצרת מאחר ולא היה לי היתר כניסה לישראל ולא רציתי להסתבך..." (סעיף 6 לתצהירו).

1. טענות התובע ביחס לקשיי הדיבור ואובדן ההכרה לאחר התאונה, אף אינן מתיישבות עם האמור במסמכים הרפואיים מבית החולים בנצרת. בהם גם נכתב מפיו: "לדבריו טרם קבלתו נדרס כהולך רגל נחבל בראש ופנים ללא סיפור של איבוד הכרה עם חבלות מרובות בכל חלקי הגוף. בעיקר בשורשי ידיים" (דוח קבלה מבית החולים בנצרת, מיום 8.5.2008, אשר צורף לתיק המוצגים מטעם התובע. ההדגשה הוספה).
2. כאשר נשאל הנתבע ביחס לביקור במרפאת אלנור השיב כך:

"ש.        תאשר לי בתור מי שפינה את התובע מזירת התאונה, שמצבו ביום התאונה לא

אפשר לו לדבר עם אנשים, לרבות עם רופאים? אתה זוכר אם ביום התאונה התובע דיבר עם הגורמים הרפואיים?

ת.         בזמן שהייתי איתו ולוויתי אותו לא זכור לי שהוא דיבר. הוא לא היה במצב הכי

טוב, אחרי תאונת דרכים, ואני נכנסתי להלם" (עמ' 18 לפרוטוקול הדיון מיום

1.12.2014, שורות 18-14).

כאשר נשאל האם הוא מסר את המידע שנרשם במסמך הרפואי ממרכז הרפואי אלנור הבהיר הנתבע בהאי לישנא: "לא היה ולא נברא. לא דיברנו שם, הם הסתכלו מהר, נתנו לנו מסמך והלכנו. אני לא דיברתי שם" (עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 1, 2, ההדגשה הוספה).

1. בסיכומיו, טען ב"כ התובע, כי העובדה שהמסמך הנ"ל לא נזכר בתצהיריהם של התובע והנתבע הינה בשל טענת התובע "שהוא לא ידע שנפתחו מסמכים כי הרופא רק הסתכל ולא עשה דבר. לכן הטענה שאנחנו ידעו שיש מסמך רפואי לא יכולה להחזיק מים" (ראו דברי ב"כ התובע בעמ' 11 לפרוטוקול, שורות 10, 11).

טענה זו לא ניתן לקבל. הנתבע, כאמור, הודה בחקירתו הנגדית, כי הוא והתובע קיבלו לידיהם מסמך ממרכז אלנור (ראה דבריו דלעיל, עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 1-2) והדברים ברורים גם לאור העובדה, עליה אין חולק, שהמסמך ממרכז אלנור היווה את ההפנייה למיון בית החולים (עמ' 25 לפרוטוקול שורה 32 ועמ' 26 לפרוטוקול שורות 1 ו-8).

1. כנגד עדויות התובע והנתבע בהקשר זה, עומדת עדותו של עורך המסמך הרפואי ממרפאת אלנור ומי שבדק את התובע ראשון לאחר התאונה - ד"ר מחאג'נה.

הגם שד"ר מחאג'נה לא זכר את המקרה או את הטיפול שהעניק לתובע (עמ' 31 לפרוטוקול שורה 19, עמ' 32 לפרוטוקול שורה 6) ד"ר מחאג'נה אישר, כי כתב היד המופיע על גבי המסמך הינו כתב ידו (עמ' 30 לפרוטוקול שורה 5) והחתימות המופיעות על גביו הן חתימותיו (עמ' 25 לפרוטוקול שורה 31).

עדותו של ד"ר מחאג'נה הייתה קוהרנטית ואמינה עת העיד, כי בהתאם לשיטות העבודה הנוהג הוא לכתוב במסמך רפואי "את הדברים של החולה. אני חוזר לחולה ואומר לו בדיוק מה הבעיה וכותב את דברי החולה... אני רושם מפי החולה אם המלווה מספר מה קורה, אני שוב חוזר לחולה" (עמ' 27 לפרוטוקול שורות 12, 15).

ד"ר מחאג'נה, הסכים בעדותו, כי יתכן שמטופל שיש לו דם בפה ושברים בשיניים עשוי להישמע לא ברור בדיבורו (עמ' 27 לפרוטוקול שורה 28). עם זאת הבהיר, באורח חד משמעי, כי הבין את דברי התובע ואם לא היה מבין, או שמא הייתה בעיה כלשהי באופן הדיבור – היה מציין זאת מפורשות במסמך: "יכול להיות, אבל הבנתי אותו. איך אני אכתוב דברים לא מובנים. אני לא כתבתי גמגם, אלא לדבריו. מה שכתבתי זה מה שהבנתי" (עמ' 28 לפרוטוקול שורות 2, 3). כאשר נשאל כיצד הוא זוכר שהתובע לא גמגם השיב ברורות, "כי כתבתי לדבריו" (עמ' 31 לפרוטוקול שורה 21). ד"ר המאג'נה הבהיר, כי הוא מצווה לתעד את הדברים כהווייתם מבחינה מדיקוליגלית (עמ' 29 לפרוטוקול שורות 22-23).

1. לאחר שבחנתי את טענות ב"כ התובע ביחס להעדר קבילות המסמך הרפואי, סבורה אני, כי דינן להידחות. הגם שד"ר מחאג'נה לא זכר את המקרה מפאת חלוף הזמן ותחלופת המטופלים, ד"ר מחאג'נה אישר את אמיתות תוכנו של המסמך, את כתב ידו על גביו וחתימותיו. ודוק: ד"ר מחאג'נה הינו עד אובייקטיבי אשר אין לו עניין בתוצאות ההליך ולא צומחת לו כל טובת הנאה מהכתוב במסמכים הרפואיים הנערכים על ידו.

מעבר לכך, יש לציין, כי ד"ר מחאג'נה הינו דובר שפתו של התובע ואין חשש, כי התובע לא הובן כהלכה, כפי שלעיתים עשוי לקרות כאשר שפתו של הנפגע אינה שגורה בפי הרופא המטפל.

אמנם ב"כ התובע הצביע על כך שהכתוב במסמך "שופץ" או "תוקן" כלשונו, אולם עניין זה הוסבר היטב בעדות החוקרת גב' מייס עתאמנה (להלן: "החוקרת"):

"ש.        ... תאשרי לי שכשקבלתם את הרשומה הרפואית היא לא היתה קריאה, פניתם

לרופא ד"ר ואליד וביקשתם שיתקן את הרישום?

ת.         כשקיבלנו את המסמך זה היה קריא אבל הכתב לא היה בולט וביקשנו ממנו

שיחדד את הכתב אבל הכתב היה קריא.

ש.        ביקשתם ממנו לחתום שוב פעם על זה?

ת.         למיטב זכרוני, כן" (עמ' 39 לפרוטוקול הדיון מיום 12.1.2015, שורות 16-11 והשוו

עדותה בעמ' 43 לפרוטוקול, שורות 15-7).

תימוכין לעדותה ניתן למצוא בתמלול אשר הוגש על ידי הנתבעת במצורף לתצהיר החוקרת (נ/3 - ראו בעמ' 17 לתמליל שורות 23 ואילך) וכן בעדותו של ד"ר מחאג'נה (עמ' 30 לפרוטוקול).

אף הטענה בדבר האפשרות, שהמסמך הרפואי שונה על ידי גורמים אחרים נוכח עובדת היותו מתוייק בארכיב המרכז הרפואי אלנור, הינה טענה בעלמא אשר לא הוכחה. כך גם העובדה, כי הוסף על גבי המסמך הרפואי "שולם באשראי", שלא בכתב ידו של ד"ר מחאג'נה אינה ממעטת או מבטלת את עדותו של ד"ר מחאג'נה, אשר אישר כי המסמך הרפואי נכתב על ידו ובחתימתו וכי תיאור התאונה כ"נפילה בעבודה" הינו תיאור אשר התקבל מפי התובע.

1. האמור במסמך הרפואי ולפיו התובע נפגע כתוצאה מ"נפילה בעבודה" ללא כל אזכור לפגיעה מרכב, סותר את גרסת התובע ולפיה הוא נפגע בתאונת דרכים עת נדרס על ידי רכבו של הנתבע.
2. להיות מסמך זה, המסמך הרפואי הראשון אשר נערך בסמוך לאחר התאונה, חשיבות רבה. נפסק לא פעם, כי יש לייחס משקל ראייתי ניכר לגירסתו הראשונית של אדם לאחר שנפגע, אותה הוא מוסר ברגיל לרופא, במוסד הרפואי, אשר טיפל בו לראשונה לאחר התאונה, טרם קבלת יעוץ וטרם חשב והתאים את עובדות המקרה לתועלתו, שעה שהוא מספר את נסיבות התאונה לרופאו ללא כחל ושרק. אמנם ברישום הרפואי יכולות ליפול טעויות, אך שעה שמתוארת סיבת החבלה ברישום זה, סביר שכך נאמרו הדברים ולו היה נמסר דבר נוסף הנוגע לאופן החבלה הרי שהוא היה נרשם (ראו למשל: תא (חד') 4271/05 ג'אברין איבראהים טאהר נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (20.2.2007) סע' 24 לפסק הדין והאסמכתאות הפורטות שם).

1. בענייננו, נסיבות מסירת הגרסה הראשונית מפי התובע, בעת בדיקתו במרכז הרפואי אלנור בסמוך לאחר התאונה תומכות באותנטיות שלה ובאמינותה. בדומה לרציונל העומד ביסוד כלל הרס גסטא, המהווה חריג לכלל הפוסל עדות מן השמועה. זאת, מן הטעם שהאמרה מהווה תגובה ספונטנית מיידית לאירוע מרגש או מסעיר, הנמסרת ללא מחשבה ותכנון העתיד לבוא, בנסיבות שאינן מקיימות יסוד לחשש כי האמרה היא כוזבת (י' קדמי, על הראיות, חלק ראשון, תשס"ד – 2003, בעמ' 514, ע"א 8388/99 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' בן ארי, פ"ד נו(4) 689, 699-700).

בנוסף, עדותו המהימנה והכנה של ד"ר מחאג'נה מוסיפה אף היא למשקלו של הרישום במסמך הרפואי ממרפאת אלנור ומחזקת את המסקנה, כי אכן, הדברים שנרשמו במסמך הינם תיאור התאונה כהוויתה. יש לציין בהקשר זה, כי העובדה שבדיקת התובע במרפאת אלנור בסמוך לאחר התאונה לא נזכרה כלל בתצהיריהם של התובע והנתבע 1 מחזקת אף היא מסקנה זו.

1. ב"כ התובע טען, כי ד"ר מחאג'נה לא הבין כדבעי את דבריו של התובע, כאשר האחרון ניסה לומר לו, כי נפגע בדרכו לחיפוש עבודה ולא "בעבודה" כפי שנרשם. ואולם, ד"ר מחאג'נה כאשר נשאל על כך, שלל מכל וכל אפשרות כזו ועמד על דעתו, שהרישום מעיד, כי הבין כהלכה את דבריו של התובע ורשם אותם כפי שנאמרו לו מפיו. מפאת חשיבות הדברים אביאם בשם אומרם:

"ש.        יכול להיות אדם עם שברים ודם בפה, אמר נפל/נפגע בדרך לעבודה ולא במהלך

העבודה?

ת.         לא יודע לענות על השאלה" (עמ' 28 לפרוטוקול, שורות 4, 5).

כמו כן, ראו חקירתו על ידי ב"כ נתבע 1:

"ש.        הנפגע הגיע עם פגיעה קשה בפה, שברים, שפתיים, היה לו מאוד קשה לדבר

ויכול להיות כשבא אליך ואמר לך נפלתי בדרך לעבודה ורשמת נפילה בעבודה יכול

להיות?

ת.         לא חושב. אני שומע מדבריו, כשהוא מגיע מעורפל או מגמגם אני רושם. אם לא

מדבר לעניין אני שואל מאיפה אתה והוא אומר מחיפה אני יכול להסיק, כותב אובדן הכרה. אם לא הייתי מבין מה שהוא אומר אני הייתי כותב לא מדבר לעניין, לא מתמצא במקום ובזמן, שלא הבנתי אותו טוב" (עמ' 31 לפרוטוקול, שורות 11-5).

ובהמשך:

"ש.        יכול להיות שמי שאמר לך שנפל בעבודה, זו האחות שפגשה אותו לפניך?

ת.         גם אם אמרה, אני צריך לשאול אותו. יכול להיות שאמרה אבל אני תמיד מוודא עם

הנפגע אולי האחות לא הבינה, ואולי אבחנתה לא נכונה". 

(עמ' 33 לפרוטוקול שורות 12-9).

1. יתרה מכך, מדובר בטענה, אשר אינה מתיישבת עם ההיגיון הפשוט והשכל הישר. שכן, הדעת נותנת, שכאשר נפגע בתאונת דרכים נשאל סמוך לאחריה, בפרט כאשר הינו כאוב וסובל, כיצד ארעה החבלה, הוא יציין כדבר ראשון את עובדת הפגיעה מרכב, אם הייתה כזו וברי, כי העובדה שהפגיעה אירעה בדרך לעבודה הינה הפחות חשובה ורלבנטית. במקרה דנן, לא הזכיר התובע בעת בדיקתו במרכז אל נור ולא במילה מעורבות של רכב בתאונה. אף אם חפץ התובע הפצוע לסבר את אוזנו של ד"ר מחאג'נה ולהסביר לו כיצד נקלע למקום התאונה הנטען סביר היה, כי היה מזכיר תחילה את עובדת דריסתו על ידי רכב, עובדה החשובה, בין היתר, לאופן הטיפול בו, טרם מתן הסברים בדבר מעשיו במקום.
2. לאור כל האמור, אני מבכרת את עדותו של ד"ר מחאג'נה, אשר הינו עד נייטרלי, נטול כל אינטרס בתוצאות ההליך אשר עדותו הייתה מהימנה עלי, על פני עדויות התובע ונתבע 1.
3. איני מוצאת לנכון להתעכב על סתירות ואי התאמות נוספות עליהן הצביעה הנתבעת בסיכומים (כמו למשל, פער הזמנים בין אירוע התאונה (08:40) לבין מועד הדיווח למשטרה (13:00) התואם את מועד הוצאת סיכום המחלה מבי"ח בנצרת, שם נזכר לראשונה אירוע דריסה והתהיות באשר לסוג הפציעה (בשורשי כפות הידיים ובפנים), אשר אינו בהכרח מתיישב עם מנגנון הפגיעה כפי שתואר על ידי הנתבע) שכן, סבורה אני, כי די בכל האמור לעיל, בכדי להסביר את מסקנתי בדבר אי עמידת התובע בנטל המוטל עליו להוכיח את התרחשות התאונה במעורבות הרכב.

סוף דבר

1. כלל יסוד במשפט האזרחי הוא "המוציא מחברו עליו הראיה" (י' קדמי, על הראיות, חלק רביעי (2009), עמ' 1508), משמע הנטל להוכיח, כי נפגע בתאונת דרכים רובץ על התובע באופן שמאזן ההסתברות ייטה לטובתו.
2. בעניין דנא לאחר בחינת העדויות והראיות, לא אוכל לומר, כי עלה בידי התובע להוכיח במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט אזרחי, כי הוא נפגע בתאונת דרכים מעורבות הרכב. אני מוצאת את אמינות עדויותיהם של התובע והנתבע 1 כמוטלת בספק לנוכח הסתירות המהותיות ואי ההתאמות שנתגלעו בהן בכל הנוגע לנסיבות התאונה, מנגנון הפגיעה והמהלך לאחריה, כמפורט לעיל, באופן שאין באפשרותי לקבלן כמספקות להוכחת נסיבות התאונה, וזאת בעיקר לנוכח הגרסה הראשונית שנמסרה מפי התובע בהגיעו למרכז הרפואי אלנור.
3. לאור האמור, אינני מקבלת את גרסת התביעה ומורה על דחיית התביעה.
4. בנסיבות העניין בשים לב להחלטתי מיום 1.12.15 (עמ' 11-12 לפרוטוקול) אני מחייבת את התובע בהוצאות הנתבעת 2 בסך כולל של 5,000 ש"ח.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ה, 18 מאי 2015, בהעדר הצדדים.