בפני בקשת הנתבעים 1 ו- 3 להגשת חוות דעת תכנונית מטעמם.

רקע

הבקשה מוגשת במסגרת תביעת המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") לסילוק יד וצו מניעה קבוע נגד המבקשים, בנוגע לחלקת קרקע הנמצאת בבעלותה בסמוך לנחלת המבקשים. לטענת המשיבה, המבקשים עושים במקרקעין שימוש החורג מההסכם בין הצדדים (להלן: "הסכם המשבצת") ופולשים לשטח שמחוץ לנחלתם, והמצוי בבעלות המשיבה.

במקביל, ובהתאם להסכם המשבצת, הגישו המבקשים תביעה שכנגד לסעד הצהרתי וסילוק ידה של המשיבה משטחי מושב עמיקם.

המבקשים טוענים, כי מקרה זה מהווה אכיפה בררנית מטעם המשיבה, שכן מדובר בחריגה מזערית משטח הנחלה, הנובעת מאי בהירות של המפות החלות על השטח. כמו כן, המבקשים טוענים כי שימושם בשטח למטרות קיט נעשה בהתאם לתכנית בניין עיר (תב"ע) שאושרה לא מכבר, ולפיכך אינו מהווה שימוש חורג. על מנת לבסס טענות אלו מתבקשת חוות דעת המומחה, לטענתם.

נימוקי הבקשה

1. המבקשים טוענים, כי מאז הוגשו תצהירי עדות ראשית בתיק, לפני למעלה משנתיים וחצי, חלו שינויים תכנוניים והתפתחויות בכל הקשור לתב"ע החלה על השטח בכך, שהופקדה תב"ע חדשה מס' מ/423, וכעת היא נמצאת בהליכי אישור מתקדמים.
2. לטענת המבקשים, התצהירים שהוגשו במועדם התבססו על נתונים ועובדות שהיו נכונים לאותו מועד. בהתייחס לכך, חוות הדעת מבוססת על מסמכים חדשים בעיקרם, אשר חלקם לא היו קיימים ואחרים לא היו מצויים בידי המבקשים עד לעת האחרונה. על מנת להעמיד בפני בית המשפט את תמונת הדברים המלאה, מעוניינים המבקשים להביא את חוות דעת המומחה מטעמם, אשר יבסס את התשתית העובדתית העדכנית ביותר.
3. העיכוב בהגשת הבקשה להגשת חוות דעת מומחה נבע מרצון המבקשים למצות את הליך הגישור בו מצויים הצדדים בימים אלה, ולפיכך נמנעו מהגשת בקשות הכרוכות בהכרעה השיפוטית. עם זאת, במועד הגשת הבקשה, פחות מחודשיים וחצי לפני קיום דיון ההוכחות בתיק, המבקשים סבורים כי הליך הגישור יסתיים ללא תוצאות ולפיכך מבקשים להתיר להם להגיש את חוות דעת המומחה מטעמם.
4. הגשת חוות הדעת תיישב את המחלוקת בדבר מיקום המבנה בשטח הנחלה ותקדם את המגעים בין הצדדים אף מחוץ למסגרת ההליך השיפוטי.

תגובת המשיבה

1. עילת התביעה ומקור המחלוקת בין הצדדים נובעים מהסכם המשבצת בין הצדדים (המבקשת 2 והמשיבה). השימוש החורג המדובר הינו חריגה מהסכם המשבצת ולא מן התב"ע, ולפיכך אין נפקות לחוות דעת הנוגעת למצב התכנוני או לשינוי בתב"ע.
2. לטענת המשיבה, המבקשים סומכים ידיהם על תכנית כללית (להלן "תכנית הפל"ח – פעילות לא חקלאית"), המתירה שימוש עקרוני בנחלה למטרות קיט, וזאת להבדיל מהתב"ע עליה מסתמכים המבקשים. לטענת המשיבה, תכנית זו, אשר רלוונטית לטענותיהם, הייתה ידועה כבר בשנת 2009 ואין בכך כל חידוש או פרט שלא היה ידוע במועד הגשת התצהירים.
3. לטענת המשיבה, תב"ע מ/423 נוגעת לאיחוד וחלוקה מחדש של מושב עמיקם, ולפיכך אינה רלוונטית לטענת השימוש החורג. מכל מקום, התב"ע, על אף היותה בשלבי אישור מתקדמים, טרם אושרה ולפיכך אינה חלה על הנחלה.
4. הגשת חוות דעת על ידי המבקשים בשלב זה, חודשים בודדים לפני מועד ההוכחות, תאלץ את המשיבה להגיש שתי חוות דעת מטעמה, חוות דעת מודד וחוות דעת תכנונית, ולפיכך עלולה לגרום לדחיית דיון ההוכחות ולסרבול ההליך השיפוטי.
5. חוות הדעת המוגשת מכילה הצהרות עובדתיות של המומחה, בניגוד לדין הפסוק, שאינן בתחום מומחיותו ולפיכך אין להתיר זאת. לטענת המשיבה, הגשת חוות דעת תכנונית מהווה הרחבת חזית, שכן עניין התביעה הוא שימוש חורג בניגוד להסכם, ולא מחלוקת בנוגע למצב התכנוני של החלקה.
6. לאור האמור, המשיבה טוענת כי לא השתנתה כלל תמונת המצב העובדתית, כי מדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט, הרחבת חזית וסרבול ההליך השיפוטי.

דיון והכרעה

המבקשים מעוניינים להגיש חוות דעת בהתאם להוראת תקנה 129(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), ובהתאם להוראת תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, המסמיכה את בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להורות על הארכת מועדים.

הגם שהדין והפסיקה מאפשרים מידת מה של גמישות, על מנת לבחון התרת הגשת חוות הדעת בשלב זה, הרי שיש לערוך איזון בין שני אינטרסים – זכויות המבקשים ויכולתם להתגונן, לעומת יעילות ההליך המשפטי והקפדה על סדרי הדין.

א. האם חוות הדעת הינה מהותית לקו ההגנה של המבקשים?

חוות הדעת שבכוונת המבקשים להגישה כחלק מראיותיהם, מתבססת על מסמכים הנוגעים מהותית הן להסכם המשבצת והן לתב"ע מ/423.

עילת התביעה והתביעה שכנגד נוגעת ישירות להגדרת השטח המדויק של נחלת המבקשים. "הסכם המשבצת" החל על ההתקשרות בין הצדדים, כרוך בהכרח בהבנה מהותית של המצב לאשורו, מבחינה תכנונית ומעשית. אמנם, המשיבה טוענת כי טענותיה נוגעות לשימוש החורג מהמוסכם בהסכם המשבצת, אולם באותה נשימה היא מבקשת את סילוק ידם של המבקשים בשל פלישה לשטחה. כמו כן, המבקשים עצמם, בתביעה שכנגד, מבקשים סעד הצהרתי וסילוק ידה של המשיבה, באופן המחייב קביעה עובדתית של חזקת השטח במחלוקת, בהתבסס על המידע העדכני ביותר שניתן לקבלו.

מנגד, הן המבקשים והן המשיבה אינם מסתמכים על תב"ע מ/423 כבסיס לטענותיהם. מה גם, שתב"ע זו, אינה בעלת תוקף סטטוטורי כל עוד לא אושרה, וההתקדמות בהליכי אישורה אינם מהווים הצדקה או נימוק מיוחד להתרת הגשת חוות דעת בשלב זה של ההליך.

על אף האמור, אני סבורה כי חלק מן המסמכים עליהם מבוססת חוות הדעת ואשר מגדירים את שטח הנחלה והמקרקעין במחלוקת, הינם בעלי רלוונטיות מהותית להליך כולו, לצורך קביעת תשתית עובדתית מדויקת ועדכנית ככל האפשר.

ב. האם הגשת חוות הדעת בשלב זה יוצרת סרבול ומקשה על ניהול ההליך באופן בלתי סביר?

המבקשים הגישו בקשתם להגשת חוות הדעת כחודשיים לפני המועד שנקבע לדיון בהוכחות (06.03.2013), כאשר תצהירי עדות ראשית מטעמם הוגשו באפריל 2010. מדובר בשיהוי משמעותי ביותר, אשר מהווה הכבדה על ההליך השיפוטי בשלב זה.

עם זאת, אני סבורה כי בשלב זה, אם יגישו המבקשים את חוות דעתם בהקדם, אזי תיוותר למשיבה שהות מספקת כדי לאפשר למשיבה להגיש חוות דעת נגדית מטעמה, ולהתמודד עם טענות המבקשים, וזאת אף לאור העובדה כי לא מצאתי שיש בחוות הדעת, בגבולות שיצומצמו כאמור בהחלטתי, כדי להוות הרחבת חזית, והיא נוגעת ישירות לטענות המבקשים בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד.

לאחר בחינה מעמיקה של טיעוני הצדדים, מצאתי כי האיזון הראוי בין האיחור הרב בהגשת הבקשה לבין זכויותיהם הדיוניות של המבקשים, הינו לאפשר את הגשת חוות הדעת.

עם זאת, על המבקשים לצמצם את גדרי חוות הדעת לכדי דיון בגבולות השטח והסכם המשבצת בלבד, וזאת לאור העובדה שתב"ע מ/423 טרם אושרה באופן סופי, ולפיכך אינה בעלת תוקף סטטוטורי ואינה חלה בעניין זה.

לאור האמור לעיל, אני מקבלת את הבקשה באופן חלקי, ומורה על הגשת חוות הדעת בהתייחס לשאלת גבולות המקרקעין בלבד.

חוות דעת כאמור תוגש תוך שבוע ימים מהיום.

המשיבה תהא רשאית להגיש חוות דעת נגדית עד ליום 21.02.13.

ניתנה היום, ג' שבט תשע"ג, 14 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.