בפניי בקשת המבקשים (להלן: "הנתבעים") להורות על זימונו של העד ישראל סקופ, מנהל אגף פיקוח במנהל מקרקעי ישראל, להגשת מסמך שכותרתו "סקר חריגות ושימושים בעמיקם".

המדובר במסמך שנערך ביום 09.02.11, לאחר חלוף המועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעים.

על פי הבקשה, המטרה מזימונו של העד והגשת המסמך הנ"ל באמצעותו הינה הוכחת טענת הנתבעים לאכיפה סלקטיבית הננקטת כלפיהם על ידי המשיבה 1 ( להלן: "התובעת").

אקדים ואציין, כי דין הבקשה להידחות, שכן אין בזימון העד המבוקש כדי לסייע לנתבע בהגנתו.

ודוק: לא בכל מקרה של הפליה זכאי המופלה לכך שיוענקו לו אותן טובות הנאה או זכויות המוענקות לאחרים שאינם שונים ממנו. לעניין זה, ראו: בג"צ 637/89 חוקה למדינת ישראל נ' שר האוצר, פ"ד מו(1) 191.

בטרם יטען הנתבע להפליה פסולה, עליו להוכיח קודם כל שיש לו ולאותם אחרים שמופיעים בדו"ח החריגות, אינטרס המוגן באופן אובייקטיבי בדין אך התובעת מונעת ממנו זכות זו באופן מפלה לעומת האחרים, או שאין לו ולאחרים זכות אם כי החוק מעניק לתובעת שיקול דעת להעניק את הזכות והיא מפלה אותו לעומת אחרים.

בענייננו, המבקשים לא העלו כל טענה במישור מהות הזכות לה הם טוענים. אף בבקשתם זו, הנתבעים לא נימקו מהו האינטרס המוגן לו הם טוענים, או הכיצד זכותם נתונה אך ורק לשיקול דעתה של התובעת (הרשות המנהלית). על כן, אין בעדותו של אותו עד שזימונו מבוקש כעת, כשלעצמה, כדי לשרת את הגנתם כדבעי.

למותר להוסיף ולציין עוד, כי גם אם יתברר כי הענקת השימוש בשטחי המחלוקת הינה עניין הנתון אך ורק לשיקול דעתה של התובעת (הרשות השלטונית), אזי תקיפת סבירות הפעלת שיקול הדעת אינה בסמכותו של בית משפט זה.

מהנימוקים שלעיל, דן הבקשה להידחות, וכך אני מורה.

ניתנה היום, י"א אייר תשע"ג, 21 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.