1. לפנינו תובענה מטעם התובע להכיר בפגיעה בשמיעתו ובטנטון כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה 1995.
2. המל"ל דחה את תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה במכתבו מיום 16.7.2009.

להלן העובדות הרלוונטיות:

1. התובע עבד כפועל בניין ברעש מזיק בתקופות כדלקמן:-

"מאפריל 1980 ועד יולי 1980 בחב' שרביב בע"מ; מאוקטובר 1981 ועד יוני 1982 – בחב' רביב משה ושות בע"מ; מ-7/1982 ועד 8/1982 במגדלים צפון; בחודש 9/1982 בחב' ניוסאן חב' לבניין; מאפריל 1982 ועד יולי 1982 בחב' רביב משה ושות בע"מ; מ-10/82 ועד 11/81 בחב' מליבו בע"מ; מיוני 1983 ועד נובמבר 1983 אצל רוני קציר בע"מ; מאוקטובר 1983 ועד יוני 1987 בחב' רסקו בע"מ; מאפריל 1983 ועד 6/1983 בחב' קרימנסקי חב' לבניין בע"מ; ממרץ 1987 ועד דצמבר 1988 ברביב משה ושות' בע"מ; מאוקטובר ועד דצמבר 1987 ברסקו בע"מ".

1. בתקופה שבין אפריל 1993 למרץ 1996, למעט חודש ינואר 1996 - התובע עבד בחברת זייטלבק ומפברואר 1996 ועד דצמבר 1997 עבד בחברת "משהב".
2. התובע הגיש תביעתו למל"ל בשנת 2008, כאשר הוא מתייחס לתאריך פגיעה ב-2001 (תקופה שכבר לא עבד בבניין).
3. יצויין, כי התובע ניסה, בין היתר, לשכנע את בית הדין כי הוא סובל מאוטיזם ומפיגור קל-בינוני וכי יש בכך השפעה על האופן שבו הוא מגיב לבדיקות השמיעה השונות, לרבות בדי'ת ברה, אך בית הדין לא קיבל טענות אלו של התובע, כפי שפורט בהחלטה מיום 20.3.2014. באותה החלטה בית הדין אף התייחס לבדיקת הברה אשר נערכה לתובע ולמהימנות של בדיקה זו לאור הטענות השונות שהעלה התובע.

מינוי מומחה רפואי וחוות דעתו

1. בהחלטתנו מיום 31.3.2014 מונה ד"ר ברקו, לשמש מומחה יועץ רפואי (להלן: "המומחה"), לשם מתן חוות דעת רפואית בעניין הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הפגימות מהם הוא סובל.
2. בתאריך 16.5.2014 ניתנה חוות דעתו של ד"ר ברקו. מסקנתו של ד"ר ברקו בחוות דעתו היתה שהתובע לא התלונן על ליקוי שמיעה ו/או טנטון בעת חשיפתו לרעש, והתלונות החלו רק ב-2003, שנים מתום חשיפתו לרעש מזיק וכי גם על פי התמונה השמיעתית ובעיקר על פי בדיקות העזר האובייקטיביות שנערכו לו - לא הוכח ששמיעתו נפגמה משמעותית, בוודאי שלא מרעש.
3. ד"ר ברקו הוסיף עוד, שמאחר ולא עומדת בפניו אף בדיקת שמיעה אמינה יש לתת לתובע הזדמנות ולהפנות אותו לבירור שמיעתי מקיף במכון של אוניברסיטת חיפה.
4. ביום 9.7.2014 הומצא לבית הדין אבחון אודיולוגי שביצע התובע ביום 14.6.2014 ואבחון זה הועבר לד"ר ברקו.
5. ביום 5.8.2014 התקבלה חוות דעת משלימה מטעם ד"ר ברקו.

בחוות דעתו המשלימה - הוסיף ד"ר ברקו, כי הברור השמיעתי המקיף שנערך לתובע מראה, יחד עם בדיקות עזר אובייקטיביות שעבר התובע בשנים קודמות, ששמיעתו טובה בהרבה ממה שהוצג בבדיקות שמיעה קודמות.

מסקנתו של ד"ר ברקו היתה שהתובע סובל מליקוי שמיעה עיצבי בשתי האוזניים, קל בתדירויות הדיבור, קל בינוני וא-סימטרי בתדירויות גבוהות, וכי לא קיים קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה לבין חשיפתו לרעש מזיק בעבודתו וליקוי השמיעה אף לא הוחמר כתוצאה מחשיפתו של התובע לרעש מזיק.

1. המומחה הוסיף עוד, כי תלונות הטנטון נרשמו לפחות 6 שנים מתום חשיפתו לרעש ואין עדות לפגיעה בתפקוד עקב הטנטון.
2. לשאלה "האם מסקנותיך היו שונות אילו היה מתברר שהתובע סובל מאוטיזם ו/או פיגור" השיב ד"ר ברקו "התשובה שלילית. הבירור השמיעתי הנוכחי מבוסס על בדיקות עזר אובייקטיביות ותוצאותיהם ברורות".
3. בתאריך 11.8.2014 ניתנה על ידנו החלטה לפיה צד מן הצדדים המבקש להפנות למומחה שאלות הבהרה, יגיש בקשה בעניין. הצדדים לא הגישו שאלות הבהרה, אלא הגישו סיכומים.

טענות הצדדים בסיכומיהם לאחר קבלת חוות דעת המומחה

1. ב"כ התובע טוען בסיכומיו כי התובע סובל מליקויים פסיכיאטריים, לרבות מחלת אוטיזם קשה, וכי היה על התובע לעבור דרך ארוכה ומסורבלת על מנת למצות זכויותיו מהמל"ל, כאשר הוא נאלץ לדאוג בעצמו ועל חשבונו לעבור בדיקות שמיעה אצל רופאים בשעה שידו לא הייתה משגת.
2. כן נטען על ידי ב"כ התובע, כי המומחה שערך לתובע את הבדיקה לא נתן דעתו לעובדה שהתובע סובל מבעיות של פיגור שכלי.
3. לגרסת ב"כ התובע – העדר תגובה לגירויים לרבות גירוי קוליים, הוא ממאפייני התסמונת האוטיסטית ואף סימן מובהק לכך, ולכן, יש לקבוע כי התובע סובל מטנטון. כן נטען, כי קיימת סתירה באמור בחוות דעתו של ד"ר ברקו מיום 16.5.2014 לבין האמור בחוות הדעת מיום 5.4.2014 (יצוין כי לא ברור לבית הדין מהי הסתירה, שכן ד"ר ברקו בשתי חוות הדעת מתייחס למסמכים רפואיים שונים).
4. בסיכומי הנתבע נרשם, כי מחוות דעתו של ד"ר ברקו עולה, כי שמיעתו של התובע לא נפגעה משמעותית, ובוודאי שלא מרעש.
5. התובע לא הוכיח כי הוא סובל מפיגור שכלי ואוטיזם, כאשר ד"ר ברקו קבע, כי גם אם התובע היה סובל מאוטיזם ו/או פיגור, חוות דעתו לא הייתה משתנה.
6. כן נטען, כי בהתאם לפסיקה – בית הדין פוסק בהתאם לחוות דעת המומחה שמונה על ידו.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינו בחוות דעתו של המומחה, אנו סבורים כי קביעותיו הרפואיות של המומחה עומדות במבחן הסבירות וההיגיון וכי לא קיימת הצדקה עובדתית או משפטית לסטות ממסקנותיו.
2. בעניין זה נפנה לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעניין בוארון^[1] ויוסף חיון^[2], שם חזר בית הדין הארצי על ההלכה, כי בשאלות שברפואה מקבל בית הדין את חוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין.
3. בעניינו קבע ד"ר ברקו, כי התובע לא סובל מפגיעה בשמיעה כתוצאה מרעש ואף לא מטנטון אשר מקורו ברעש מזיק.
4. התובע בסיכומיו ניסה לשכנע את בית הדין כי הבדיקות שנערכו לו אינן רלוונטיות עקב היותו סובל מפיגור ואוטיזם. עם זאת – התובע לא השכיל להוכיח שהוא סובל מפיגור ו/או אוטיזם, ועל כן לא ניתן לקבל את טענותיו לעניין זה. יתרה מכך – על פי חוות דעת המומחה - גם אם התובע היה סובל מפיגור ו/או אוטיזם, חוות דעתו לא היתה משתנה.
5. בנסיבות אלה, על יסוד חוות דעתו של המומחה, אנו דוחים את התביעה וקובעים כי אין קשר בין תנאי עבודתו של התובע לבין הליקוי בשמיעתו ממנו הוא סובל ו/או הטנטון.
6. הצדדים רשאים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מתאריך המצאת פסק הדין.

ניתן היום י"ז חשוון תשע"ה, 10 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. עב"ל 345/06 מרדכי בוארון נ' המוסד לביטוח לאומי, מתאריך 15/5/07. ↑

2. עב"ל 156/09 יוסף חיון נ' המוסד לביטוח לאומי, מתאריך 27/1/10. ↑