1. בהתאם להוראות בית המשפט העליון בפסק הדין שניתן ברע"א 6333/10 הוחזר הדין לבית משפט זה על מנת לבחון בשנית את בקשת התובעת למתן פטור מאגרה, תוך מתן הזדמנות להגיש ראיות חדשות. על פי החלטת הנשיאה גרסטל הבקשה הועברה לטיפולי.

לאחר הגשת הודעת בלורי על הגשת ראיות מטעמה, תגובות הנתבעות ותשובת בלורי, ולאחר שהצדדים ביקשו לבטל את הדיון שנקבע לחקירת המצהירים, ניתנת בזאת החלטתי.

1. התובעת שהיא חברה בע"מ (להלן : "בלורי") עתרה בכתב תביעה שהוגש לבית משפט זה לחיוב הנתבעות בתשלום פיצויים בסך 205,052,522 ₪, זאת בגין נזקים שנגרמו לה לטענתה עקב מעשי ומחדלי הנתבעת מספר 1 (להלן: "הוועדה המקומית"). התביעה הוגשה לפי סעיף 238 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965, זאת כנגד הוועדה המקומית, המדינה כמי שאחראית למעשי ומחדלי הועדה המקומית על פי הנטען, ומגדל - מבטחת הועדה המקומית.

על פי הנטען בכתב התביעה בלורי התאגדה לצורך ייזום בנייה וניהול מבנה מסחרי ברמת השרון, ולשם כך רכשה את זכויות החכירה מחברת שיא יזום ופיתוח בע"מ, אשר לבקשתה ניתן בחודש מרץ 2001 היתר לבניה במקרקעין. לבקשת בלורי ניתן על ידי הוועדה המקומית בחודש יולי 2001 היתר בנייה מתוקן שהתיר שינויים ותוספות בנייה במקרקעין.

בלורי טוענת שהחלה לבנות במקרקעין על פי ההיתרים שניתנו, ואף החלה בשיווק הנכס. בלורי טוענת בנוסף שלצורך מימון הבנייה התקשרה בחודש מרץ 2001 עם הבנק הבינלאומי הראשון (להלן : "הבנק") בהסכם ליווי בנקאי אשר בו הוגדרו תנאי הליווי והמימון של הפרויקט. לצורך הפרויקט פתחה בלורי חשבון בבנק הבינלאומי הראשון. כל תנועות החשבון נעשו על פי הנטען לצורכי הפרויקט בלבד.

בחודש פברואר 2002 ניתן על ידי הוועדה המקומית צו הפסקה מינהלי של הבנייה בטענה שההיתר וההיתר המתוקן ניתנו שלא כדין. ביום 24.7.2002 בוטל הצו חלקית על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים ברמת השרון. ביום 11.3.2003 בוטל הצו כולו על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב.

לטענת בלורי נקבע בפסקי דין חלוטים שלא היה מקום למתן צו ההפסקה המנהלי מלכתחילה, ולפיכך חבה הוועדה המקומית בתשלום נזקיה.

נזקי בלורי כוללים לטענתה חוב לבנק הבינלאומי הראשון הנאמד בעת הגשת התביעה בכ 77 מיליון ₪, לאחר קיזוז ערך המקרקעין הממומשים על ידי הבנק לפירעון החוב; אובדן רווחים מן הפרויקט הנאמדים בסך 128 מיליון ₪, על יסוד הערכות הבנק על פי חוות דעת שמאי שנערכה בטרם ניתנה הלוואת הבנק למימון הפרויקט; וכן אובדן רווח פוטנציאלי שהוערך בכ 97 מיליון ₪, שהיה צפוי כתוצאה מהגדלת זכויות הבנייה.

סכום האגרה בגין התביעה נאמד בכ 2.2 מיליון ₪.

1. בלורי עתרה למתן פטור מתשלום האגרה בטענה שיש עילה מוצקה לתביעתה אך אין לה יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה בגינה. בלורי טענה בבקשה שעל פי מאזן בוחן של החברה לשנת 2009, היא מצויה בגירעון ובהפסד של למעלה מ 47 מיליון ₪ ונמצאת בהליך כינוס נכסים לבקשת הבנק עקב החוב כלפיו. בנוסף טענה בלורי שאין ברשותה נכסים או זכויות שניתן לשעבד לצורך קבלת הלוואה לתשלום האגרה, וכי שלושה מארבעת בעלי מניותיה שקועים בחובות, ונעדרי יכולת כלכלית לשלם את האגרה. בלורי טענה שסיכויי הצלחת התביעה גבוהים. בלורי הוסיפה בתשובה לתגובת הנתבעות שלא ראוי לבדוק את חוסנם של בעלי מניותיה, וממילא הם סירבו לשאת בתשלום האגרה היות והם אחרוני נושיה, ולא ייהנו מפירות הצלחת התביעה. מר אריה פרידמן שהוא בעלים ב 2% ממניות החברה הציע לשלם 50,000 ₪ בתשלומים חודשיים בסך 5,000 ₪ כל אחד.
2. כב' הרשמת פלאוט (כתוארה אז) דחתה את הבקשה. נקבע בהחלטת כב' הרשמת פלאוט שאמנם יש עילת תביעה לכאורה לבלורי שכן צו הפסקת הבנייה בוטל במלואו על ידי בית המשפט המחוזי, עם זאת סכום התביעה חריג בהיקפו ובעניינו לא פורט על ידי בלורי באופן המניח את הדעת תחשיבו. נקבע על ידי כב' הרשמת שלסכום התביעה בגין החוב לבנק ולסכום התביעה בגין הפסד רווח פוטנציאלי אין תשתית ראויה וראיות לכאורה, המצדיקים מתן פטור מאגרה.

ביחס ליכולת הכלכלית של בלורי נקבע שלא הוכיחה שעשתה את מירב המאמצים לגייס כספים "ממקורביה" קרי בעלי מניותיה ונושיה, ולא הוכיחה היעדר יכולת כלכלית של בעלי המניות לשאת בסכום האגרה. למבקשת ארבעה בעלי מניות ובכללם חברת אחזקות זרה אשר אליה לא התייחסה בלורי כלל. ביחס לשלושת בעלי המניות האחרים והבנק הפניות נעשו בעל פה והאישור בעניין זה לאקוני.

על ההחלטה הוגש ערעור בלורי שנדון בפני כב' השופטת אוהד.

כבוד השופטת אוהד פסקה שביחס לסכום התביעה אין דרישה להוכחת הסכום המלא בראיות מוצקות כבר בשלב הבקשה לפטור מאגרה. נקבע בנוסף שבנסיבות העניין לא מדובר בתביעה לסכומים דמיוניים שלא פורטו ואין להם בסיס.

ביחס לשלושת ראשי הנזק הנתבעים על ידי בלורי קבעה כב' השופטת אוהד שנמצא להם הבסיס הראיתי לכאורה כדלקמן:

אובדן רווחים – הטענה מבוססת על חוות דעת שמאי הבנק המלווה, המצביע על קיומו של נזק בר הוכחה. כך גם נקבע על ידי כב' הרשמת.

גובה החוב לבנק המלווה - הטענה מבוססת על טענות הבנק בעניין זה, הגם שטרם נבדקו על ידי בלורי.

אובדן רווח פוטנציאלי כתוצאה מהאפשרות להגדלת זכויות הבנייה – בעניין זה נקבע שאין בשלב זה לקבוע כי המדובר בתוצאה של בנייה ללא היתר, כפי שקבעה כב' הרשמת. גם אם נפלו פגמים במתן ההיתר לא היה די בהם להפסקת העבודה לגמרי, וניתן היה להתגבר על כמה מהם על ידי הגדלת זכויות הבניה, אם יאושרו, כפי שנפסק על ידי כב' השופטת חנה שרון בעניין בלורי. כב' השופטת אוהד קבעה שמדובר בטענה מציאותית הנשענת על אפשרות סבירה. לפיכך התקבלו טענות בלורי ביחס לקיומה של עילת תביעה וגם ביחס לסכום התביעה.

בבקשת רשות ערעור שנדונה בבית המשפט העליון כבערעור לא מצא בית המשפט העליון לנכון להתערב בקביעות אלה שבפסק דין כב' השופטת אוהד. ההוראות האופרטיביות שניתנו בפסק דין בית המשפט העליון יפורטו בהמשך הדברים.

ביחס לתנאי הנוגע להיעדר יכולת כלכלית, כבוד השופטת אוהד דחתה את טענת הוועדה המקומית שיש לראות בבעלי המניות של חברה הורים או בן זוג אשר החברה סמוכה על שולחנם.

כב' השופטת אוהד קבעה בנוסף שעל פי הפרשנות הראויה לתיקון לתקנות בתי המשפט (אגרות) משנת 2007, לאחר התיקון פניה לצדדים שלישים אחרים, שאינם בן זוגו והוריו אינה מוזכרת בתקנה והיא אסורה, זאת בכפוף לחריג, זאת כמפורט להלן:

" אם כך, פנייה לצדדים שלישים אחרים, איננה מוזכרת בתקנה והיא אסורה, אלא אם כן הוצגו ראיות לכאורה אשר מראות כי מדובר בנכסים של המבקש הנמצאים אצל אותו צד, כפי שנאמר בעמוד 26 לפרוטוקול. ראיות לכאורה, אין משמען טענות בעלמא אודות קשר בין חברות, שרשור וכדומה. מלשון הדרישה, כפי שהובאה בעמ' 26 לפרוטוקול (פרוטוקול מספר 666 מישיבת ועדת חוק חוקה ומשפט,28.2.2006 ה.ע), יש ללמוד כי הראיות לכאורה יוצגו על ידי המתנגדים לבקשה, ואילו על המבקש לא מוטלת החובה לספק ראיות נגטיביות בדבר אי המצאות רכוש או זכויות משפטיות שלו אצל צדדים שלישיים כלשהם" (סעיף 11 לפסק הדין).

נפסק על ידי כב' השופטת אוהד שבלורי תזכה בפטור חלקי מאגרה, כך שהאגרה תעמוד על סך 50,000 ₪ אשר ישולמו על ידו, לאור נכונותו לשלם סכום זהעל ידו, לשיעורין בתשלומים חודשיים בסך 5,000 ₪ כל אחד. בנוסף נפסק שאם תזכה בלורי בתביעתה ויפסקו לטובתה סכומים בגין השבת אגרות בניה והיטלים, הם יועברו לקופת בית המשפט לתשלום האגרה.

הוועדה המקומית עתרה למתן רשות ערעור על פסק דין כב' השופטת אוהד. הרשות התקבלה ובית המשפט העליון דן בבקשה כבערעור, קיבל את הערעור והורה כדלקמן:

פסק דין כב' השופטת אוהד בערעור על החלטת כב' הרשמת פלאוט מבוטל.

הדיון יוחזר לרשמת בית המשפט המחוזי – מרכז, על מנת לבחון בשנית את בקשת בלורי למתן פטור מתשלום אגרה, תוך מתן הזדמנות להגיש ראיות חדשות.

בית המשפט העליון פסק שגישת הוועדה המקומית והמדינה שלפיה יש לראות במנהלי החברה ובעלי מניותיה "בן זוגו" ו "הוריו" של מבקש הפטור מאגרה לצורך התקנות אינה מקובלת עליו. בעניין זה נקבע שתיקון התקנות התייחס אך ליחיד ולא לחברה, ולפיכך אין לקבל פרשנות שלפיה הקשר המשפטי בין המנהלים ובעלי המניות שייך לתא המשפחתי.

ביחס לאופן שבו יש לבחון בקשה לפטור מתשלום אגרה של חברה נפסק האמור להלן:

"יש לבצע בדיקה יסודית של יכולותיה הכלכליות של החברה, בין היתר, בהתאם לסוגה, מאפייניה, מבנה ההתאגדות שלה ונסיבותיה המיוחדות. בהקשר זה – בחינה (צ"ל בחינת ה.ע) המצב האמיתי של החברה – יהיה מקום להתייחס אף לבעלי מניותיה ומנהליה."

קביעת כב' השופטת אוהד ש"פנייה לצדדים שלישים אחרים, איננה מוזכרת בתקנה והיא אסורה, אלא אם כן הוצגו ראיות לכאורה אשר מראות כי מדובר בנכסים של המבקש הנמצאים אצל אותו צד", לא התקבלה על ידי בית המשפט העליון.

להיפך, נקבע שלצורך בחינת המצב האמיתי של החברה יש מקום להתייחס גם לבעלי מניותיה ובעליה.

בעניין בלורי נקבע שבית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור על החלטת כב' הרשמת לא בחן את הסוגיה כנדרש. בנוסף נקבע שבית המשפט נתן משקל מכריע לטענת בלורי שפנתה לשלושה מארבעת בעלי מניותיה, אבל עניין זה לא נבדק יסודית.

אף מקביעה זו עולה כי הייתה חובה על בלורי לפנות לבעלי מניותיה לצורך תשלום האגרה וכי חובה היה על בית המשפט לבחון את הפנייה כחלק מבירור מצבה האמיתי של החברה. בית המשפט העליון הוסיף שגם הקביעה ביחס לחלק האגרה שישלם מר אריה פרידמן אחד מבעלי מניות החברה לא התבססה על בדיקה ועל הנמקה.

אף מכאן עולה שהיה על בלורי לבסס ולנמק מדוע לא ישלם מר אריה פרידמן את סכום האגרה בשיעור העולה על 50,000 ₪ כהצעתו, הוא ובעלי המניות הנוספים של בלורי, ומנהליה.

בפסק דין בית המשפט העליון נקבע שבפסק דין כב' השופטת אוהד נתן בית המשפט משקל מכריע לטענת בלורי שפנתה לשלושה מתוך ארבעת בעלי מניותיה, אך העניין לא נבדק בצורה יסודית שכן בית המשפט הסתפק אך בהצהרה כללית של בלורי שהיא פנתה אל בעלי מניות אלה והם סרבו. (סעיף 8 לפסק הדין).

לבסוף קבע בית המשפט העליון שהדיון יוחזר כדי לאפשר לבלורי לקיים דיון נוסף בבקשה במסגרתו יותר לה להגיש חומר שלא הוגש בהליך קמא.

הוראה זו נסמכת להבנתי על ההערכה שבחומר הקיים כפי שהוגש על ידי בלורי במצורף לבקשה אין די לצורך קבלת בקשתה, הדברים נקבעו ברורות ביחס להצהרתה הכללית של בלורי על פנייתה לשלושה מארבעת בעלי מניותיה שסירבו לסייע בתשלום האגרה.

1. בהחלטה מיום 23.1.2012 לפי הוראות פסק דין בית המשפט העליון קבעתי את לוח הזמנים להגשת ראיותיה החדשות של בלורי לתמיכה בבקשתה, זאת תוך 20 ימים ממועד מתן ההחלטה.

בלורי הגישה הודעה על הגשת ראיות מטעמה. להודעת בלורי צורפו תצהיר מר פרידמן שעיקרו חזרה על האמור בתצהיר שתמך בבקשה המקורית; פרוטוקול מספר 666 של ועדת החוקה, חוק ומשפט מיום 28.2.2006; כתב התביעה המתוקן; החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים ברמת השרון; פסק הדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב; הכרעת הדין מיום 5.2.2006; פרוטוקול הוועדה המקומית מיום 26.2.2006; מידע רשם החברות על החברה; דו"ח רווח והפסד ודוחות כספיים לשנת 2009 לפיהם לחברה הפסד בסך כ 55.5 מיליון ₪; תדפיס חשבון החברה בבנק המזרחי טפחות נכון ליום 17.10.2010 לפיו היתרה בחשבון במועד זה היא אפס; תדפיס מחשבון החברה בבנק לאומי נכון ליום 7.11.2011 לפיו לבלורי יתרה שלילית בחשבון בסך כ 124 מיליון ₪; תדפיס חשבון יתרת החוב לבנק הבינלאומי ליום 30.3.2009; תביעת הבנק הבינלאומי כנגד בלורי למימוש שיעבודים ולמינוי כונס נכסים מיום 8.6.2009 סכום החוב לבנק פי תביעת הבנק נאמד בסך 101,099,840 ₪; דו"ח כונס הנכסים שמונה בתביעת הבנק מיום 30.11.2011, לפיו מתנהל משא ומתן מתקדם עם גורם המעוניין ברכישת הנכס וכי הכונס ממשיך לגבות דמי שכירות המשולמים בגין השימוש בנכס על ידי חברת פלאפון, לא צורף חוזה שכירות ולא הובאו פרטים ומידע אודות גובה דמי השכירות; הודעת כונס הנכסים לגבי צו עיקול שניתן לטובת כונס הנכסים על כלל נכסי בלורי שבידי צד שלישי; מכתב הבנק הבינלאומי מיום 21.12.2009; הסכם הליווי; חוות דעת השמאי אינג' זרנצקי מיום 31.1.2001 לעניין אומדן רווחיות הפרויקט המתוכנן; מכתב אמתר בע"מ מיום 21.12.2009; מכתב חברת אריה פרידמן מיום 22.12.2009.

מעבר לכך לא הוסיפה ראיות איזה שהן. ההסבר לכך פורט על ידי בלורי בסעיפים 7 – 11 להודעה. בלורי טוענת שעל פי פסק דין בית המשפט העליון אין עוד צורך שהחברה תפנה אל בעלי מניותיה או אל מנהליה, ובית המשפט אינו נדרש עוד לשאלת יכולתם הכלכלית. החריג לכלל זה על פי הנטען הוא כי רק במקרים מיוחדים שבהם יכול ויהיה מקום להתייחס גם לבעלי המניות ולמנהלים. זאת אם החברה היא חברה משפחתית או חברת יחיד, מה שאין הדבר כך ביחס לבלורי. בלורי טוענת שרק במקרים החריגים והמיוחדים יבצע בית המשפט הרמת מסך.

בהודעת בלורי חזרה בלורי על עיקר בקשתה כפי שהוגשה מלכתחילה, על קביעות פסק דין כב' השופטת אוהד שבוטל ועל פרשנותה השגויה להבנתי לפסק דין בית המשפט העליון. להודעה צרפה בלורי בשנית את התשובות שהתקבלו אצלה במהלך חודש דצמבר 2009 על ידי שלושה מבעלי מניותיה ומהבנק. (נספחים 16, 19 ו 20 להודעה).

בלורי הודיעה בנוסף "שככל שלאחר דיון ובחינת העובדות, הנסיבות והטענות של בלורי, ייקבע על ידי בית המשפט הנכבד שיש להתייחס באופן כזה או אחר לבעלי מניותיה ומנהליה של בלורי, אזי, מטבעם של הדברים, בלורי תפנה לבעלי מניותיה באופן שיאפשר את ההתייחסות שתיקבע." (סעיף 54 להודעה).

ההוראות בעניין זה ניתנו זה מכבר, זאת בהחלטה מיום 23.1.2012 ובפסק דין בית המשפט העליון. הפרקטיקה של משלוח "הודעה" מעין זו אינה מעוגנת בפרוצדורה המקובלת ובתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984. מהתנהלות בלורי עולה שבחרה לא למצות את ההזדמנות שניתנה לה על ידי בית משפט העליון.

1. עיון בכתב התביעה מצביע על קיומה של עילת תביעה לכאורה לתביעת בלורי, בעיקר כנגד הוועדה המקומית, וזאת לאור קביעות בית המשפט המחוזי בתל אביב ביחס לצו הפסקת הבניה אשר ביטל כליל את הצו. עילת התביעה נסמכת על הוראת סעיף 238 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965. ביחס לנתבעת 3 - מבטחת הוועדה המקומית, ולמדינה, הנתבעת רק למקרה שיקבע שהצו ניתן שלא על ידי אחד מהמנויים בחוק, כמוסבר בכתב התביעה, עברה בלורי את רף ההוכחה הלכאורי הנדרש בעת הזו לצורך ההכרעה שלפני. טענות הגנת הנתבעים יתבררו לאשורן במסגרת בירור התביעה לגופה.

גם ביחס לסכום התביעה סבורתני שניתן לקבוע כי בלורי עמדה בנטל המוטל עליה. זאת על יסוד טענת הבנק בכל הנוגע לחוב בלורי לבנק עקב ההלוואה והליווי שניתנו על ידו לפרויקט, ותביעתו בעניין זה. יתכן ובעתיד לאחר מיצוי בירור בלורי ואם תתגונן כנגד תביעת הבנק, יופחת החוב, ותקטן תביעתה בראש נזק זה. במסגרת בירור התביעה לגופה ניתן יהיה לברר גם את טענת בלורי שהחוב נצמח רק מהפרויקט. בלורי טוענת בהקשר זה שהחשבון יוחד בהתאם לדרישות הבנק המלווה אך ורק לפרויקט.

ביחס לאובדן הרווחים שהיו צפויים מהפרויקט נסמכת הבקשה על חוות דעת שמאי הבנק המלווה. אף אני סבורה כי בשלב זה של הדיון ובטרם שמיעת הראיות לא ניתן לקבוע במידת הוודאות הנדרשת שהפיצוי הנתבע בראש נזק זה נסמך כולו על חריגות בנייה אסורות. טענות הנתבעות ביחס להתנהלותה הנפסדת של בלורי וחברת שיא לפניה, ותרומתן לאירועים נשוא התביעה ולנזק אם נגרם, יבחנו אף הן במסגרת בירור התביעה לגופה. כך גם טענת ההתיישנות הנטענת על יד הנתבעות, המצריכה שמיעת ראיות.

סכום התביעה נחזה להיראות כמרחיק לכת בין היתר למשלכאורה עקב הצו להפסקת העבודות נכפה על בלורי עיכוב בן 13 חודשים בביצוע הפרויקט, אין וודאות שיוכח שדחייה זו היא הגורם הבלעדי לנזקים הנטענים והמוכחשים על ידי הנתבעות. עם זאת אין לומר מראש שסכום התביעה משולל יסוד לחלוטין ואין כל סיכוי שיוכח. השלב הראוי לבירורו הוא בעת בירור התביעה לגופה.

על פי ההלכה ופסק דין בית המשפט העליון, בחינת יכולת החברה לשלם את האגרה מחייבת בחינה של המצב האמיתי של החברה, הכוללת גם התייחסות לבעלי מניותיה ומנהליה. בעניין זה לא הובאו על ידי בלורי מידע ומסמכים מלאים המפרטים את יכולותיה הכלכליות את מלוא הפרטים אודותיה, זיקותיה, יכולותיה לגייס כספים, בין היתר, בהתאם למאפייניה, מבנה ההתאגדות שלה והקשר של בעלי מניותיה ומנהליה לחברות אחרות ולנכסים שבבעלות מי מהם שיהיה בהם כדי לשמש כבטוחה לצורך נטילת הלוואה לצורך תשלום האגרה, ולנסיבותיה המיוחדות הקשר זה. במובן זה לא פרשה בלורי תמונה מלאה ושלמה בדבר המצב האמיתי של החברה.

בעניין זה לוקות בחסר הבקשה וההודעה על הגשת ראיות בלורי וכן תשובתה לתגובות.

לתגובה ראתה בלורי לנכון לצרף מידע ומסמכים חלקיים שהיה עליה לצרף מלכתחילה לבקשתה המקורית, או לכל הפחות להודעתה על הגשת ראיותיה. המדובר בפרטים אודות החברה לפתוח מיסודו של מרכז הקבלנים והבונים בישראל בע"מ, שמר פרידמן הוא מנהלה הכללי ויו"ר הדירקטוריון שלה, דפי חשבון עדכניים למועד הגשת ההודעה, דו"ח שהוגש על ידי כונס הכנסים של חברת גבורדיניה שמר פרידמן הוא בעל 10% ממניותיה. בנוסף צורפו לתשובת בלורי אישור בנק המזרחי טפחות בע"מ שהפעילות בחשבון הסתיימה בחודש אוקטובר 2010, מכתב רואי החשבון של בלורי מיום 4.4.2012 ביחס לחוב בלורי לרואי החשבון שלה בגין שכר טרחתם שלא שולם על ידה, דוחותיה הכספיים ליום 31.12.2010 המצביעים על גרעון בסך כ 60 מליון ₪ ומאזן בוחן ליום 3.4.2012.

המסמכים והמידע נמסרו על ידי בלורי ואף זאת רק באופן סלקטיבי וחסר, בניסיון להדוף את טענות הנתבעים ביחס לזהות בעלי המניות של בלורי ומנהליה שהם גם בעלי מניות ומנהלים במספר רב של חברות בשרשור.

מתצהיר מר פרידמן עולה שכ 38% מהון המניות של בלורי מוחזקים בנאמנות על ידי כ.א.פ חברה לנאמנויות בע"מ עבור חברת אריה פרידמן מבנים והשקעות בע"מ. מתדפיס רשם החברות שצורף לתגובת הוועדה המקומית עולה שבעלי המניות בחברה זו הם מר אריה פרידמן המחזיק ב99 מניות, ורעייתו הגב' רבקה פרידמן, המחזיקה במניה אחת. לצורך הבקשה למתן פטור מאגרה הציפייה ממר פרידמן היא לגילוי יוזמה נחרצת ונמרצת בהשגת כספים למימון האגרה כמחזיק למעשה ב 40% ממניות בלורי ולא רק ב 2% כהצהרתו החלקית בעניין זה. את שיעור השתתפותו בתשלום האגרה הורה בית המשפט העליון לבחון באופן יסודי. סבורתני כי מר פרידמן לא סיפק בתצהירו פרטים ומידע מלאים המאפשרים לבצע את הנדרש כאמור.

מנספחי תגובת הוועדה המקומית עולה בנוסף שחברת אריה פרידמן מבנים והשקעות היא בעלת 50% ממניות חברת בניני המסגר בע"מ. ב50% נוספים מחזיקה חברת נכסי רייסמן שמעון בע"מ, שמנהליה הם מר אריה פרידמן ומר שמעון רייסמן. חברת בניני המסגרת מחזיקה ב 66% ממניות חברת ניקורית בני ברק בע"מ. ב 34% נוספים מחזיקה חברת דעת זאב פרידמן שהוא אחי מר אריה פרידמן. מר אריה פרידמן, אחיו, ומר רייסמן משמשים כדירקטורים בחברת ניקורית.

ביום 4.8.2009 כחודש לפני מועד הגשת הבקשה הודיע מר אריה פרידמן לרשם החברות שחדל מלכהן כדירקטור בחברת HARAS HOLDINGS LTD . תחתיו תשמש כדירקטורית על פי ההודעה חברת לה ביסטרו ים המלח בע"מ שמנהלה הוא אחי מר אריה פרידמן . (נספחים 7 ו 8 לתגובת הוועדה מקומית). בעלת מניות חברת לה ביסטרו ים המלח היא חברת וויטסקיי המחזיקה בנאמנות ב 40% ממניות בלורי ומנהלה הוא מר זאב פרידמן, אחי מר אריה פרידמן.

על פי נספחי תגובת הוועדה המקומית יש מקום לסבור כי בבעלות מר אריה פרידמן מניות בתאגידים נוספים נכסים שאותם יכול היה לרתום לצורך הגדלת השתתפותו במימון סכום האגרה מעבר לסך 50,000 ₪ שהציע לשלם בתשלומים. בין היתר מדובר בחברת פטרה ים המלח השקעות בע"מ שמר פרידמן הוא מנהלה ובעלים של 36% ממניותיה, חברת גהה מבנים והשקעות בע"מ, שמר פרידמן הוא מנהל ובעלים של 50% ממניותיה, חברת גבורדינה בע"מ שמר פרידמן הוא בעל 10% ממניותיה ומנהלתה היא חברת לה ביסטרו ים המלח הנזכרת לעיל, ביחס לחברה זו בחרה בלורי לפרט את מצבה הכלכלי ויכולותיה הכספיות בתשובה לתגובה. בנוסף חברת אריה פרידמן מבנים והשקעות בע"מ שבעלי מניותיה הם בני הזוג פרידמן מחזיקה בכ 50% ממניות חברת בניני המסגר בע"מ.

על פי העולה מתגובת הוועדה המקומית ונספחיה יש לסבור כי בבעלות מר אריה פרידמן נכסים נוספים, הכוללים זכויות לקבלת כספים, מגרש בצומת גהה, נכסים בקניון עין בוקק, פרויקט מגורים ונופש בחוף אכזיב, קומת משרדים ברחוב המסגר 59 בתל אביב, בנין ברחוב כהנמן בני ברק, ועוד.

בעניינים אלה חדלה בלורי מלספק פרטים מלאים בצירוף אסמכתאות. הנטל הראשוני לספק פרטים מלאים ולהציג תמונה שלמה בנוגע ליכולתה הכלכלית ולרבות כוחה לגייס כספים לצורך תשלום האגרה מוטל עליה. אך היא לא עמדה בו. תחת זאת בחרה בלורי להתייחס באופן סלקטיבי לנתונים שהובאו בתגובת הוועדה המקומית ולטעון כי לא הוכחו כנדרש.

נפסק כי כאשר מוגשת בקשת לפטור מאגרה, מבלי שנפרשה מלוא התמונה בנוגע ליכולתו הכלכלית של המבקש, שמסר אך פרטים חלקיים בלבד, יש בטעם זה כשלעצמו כדי להצדיק את דחיית הבקשה.

ראה: בש"א 920/08 החברה הכלכלית פרדס חנה כרכור בע"מ נ' המועצה המקומית פרדס חנה כרכור (לא פורסם. 6.3.2008)

1. פסיקת בית המשפט העליון בענין בלורי מתיישבת עם פסקי דיון נוספים של בית המשפט העליון שניתנו, אמנם בדן יחיד, לאחר התיקון לתקנות האגרות. בית המשפט העליון קבע בפסקי דין אלה שכאשר חברת עותרת לפטור מאגרה מוטלת עליה החובה לפנות אל בעלי מניותיה לצורך גיוס סכום האגרה.

ראה: רע"א 8970/07 הגות הספר היהודי 1995 בע"מ (בפירוק) ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד ואח' (טרם פורסם. 15.11.2007); ראה בנוסף: רע"א 4108/08 חברת הזריחה עבודות אינסטלציה בע"מ נ' מנרב הנדסה ובנין (1983) בע"מ ואח' (טרם פורסם. 14.9.2008)

ברוח זו פרש גם כב' הרשם ברנר (כתוארו אז), בהחלטה שניתנה על ידו זה מקרוב, את פסק דין בית המשפט העליון בעניין בלורי. זאת בהחלטתו בת"א 1953/08 רימונים חב' להשקעות בע"מ נ' ישרוטל ניהול מלונות (1981) בע"מ (טרם פורסם. 24.6.2012). אני מסכימה עם ניתוח ההלכה על ידו.

החידוש בפסק הדין בעניין בלורי הוא להבנתי בכך שנקבע כי מבחינה פרשנית אין לראות בבעלי המניות ובמנהלים "קרובים" של החברה כ"בן זוג" או "הורה", אך חובת בית המשפט לברר את ניסיונות החברה לפנות אליהם, כחלק מבירור מצבה האמיתי של החברה, שאיננה פועלת בריק, נותרה בעינה.

זאת לאור הפרשנות התכליתית של תקנות האגרות ביחס לחברות, ועל מנת שלא להיטיב את מצבן של החברות המבקשות פטור מאגרה יחסית למבקשי פטור מאגרה בשר ודם.

1. לטענת בלורי באי כוחה פנו אל נושיה ושלושה מבעלי מניותיה – הבנק הבינלאומי לישראל בע"מ, חברת אמתר בע"מ, חברת אריה פרידמן מבנים והשקעות בע"מ, באי כוחה בעל פה, לצורך גיוס כספי האגרה. פניית בלורי בעל פה, באמצעות הטלפון כשלעצמה מעוררת ספק בדבר נחישותה, ואף לא הותירה תיעוד ראוי למבוקש. לא נטען ולא הוכח מה בדיוק ביקשה בלורי, ואם ביקשה הלוואה, מהו שיעור ההלוואה, וכיצד נימקה את הבקשה. הרושם המצטייר הוא כי פנייתה נעשתה בלשון רפה אך כדי לצאת ידי חובה. התשובות שהתקבלו לאקוניות ונעדרות פירוט ואסמכתאות. זאת כקביעת כב' הרשמת פלאוט בהחלטה מיום 21.2.2010.

בעניין חברת HARAS HOLDINGS LTD שאף היא מבעלי מניות בלורי , לא הביאה בלורי ולו אף ראשית ראיה לכך שפנתה אליה לצורך מימון האגרה.

ביחס לתשובות שהתקבלו נקבע בפסק דין בית המשפט העליון שלא ניתן היה להסתפק בהצהרתה הכללית של בלורי כי פנתה אל בעלי המניות ואלה סרבו.

1. סבורתני שבלורי נמנעה מלספק פרטים מלאים ביחס למצבה הכלכלי האמיתי ובכלל זה יכולתה לגייס כספים לצורך תשלום האגרה, וכי לא עלה בידה להוכיח שהמוצא האחרון והיחידי העומד בפניה הוא הישענות על קופת הציבור לצורך מימון תשלום האגרה.

לפיכך הבקשה נדחית.

האגרה תשולם תוך 60 ימים מהיום, שאם לא כן תימחק התביעה.

פגרת סוכות תבוא במניין הימים.

משימה למתן החלטה בחלוף המועד.

ניתנה היום, כ"ב אלול תשע"ב, 09 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים. בסמכותי כרשמת.