1. תובענת נזקי גוף עפ"י חוק הפלת"ד, כאשר התובעים הינם יורשי המנוחה חיה גולדברג ז"ל (להלן: "המנוחה") אשר קיפחה את חייה בתאונת דרכים ביום 13/2/09 עת חצתה את הכביש ונדרסה ע"י רכב אשר נסע במקום, נהוג ע"י הנתבע מס' 2 והמבוטח על ידי הנתבעת מס' 1 בביטוח חובה.

התובע מס' 2, מר שמואל גולדברג הינו האלמן, בעלה של המנוחה (להלן: "התובע") ויתר התובעים הינם ילדיה, כולם בוגרים.

התביעה מוגשת גם על ידי התובע מס' 2, כנפגע, אשר היה נוכח בעת אירוע תאונת הדרכים וצפה במנוחה עת נפגעה ונהרגה.

1. עובדות בסיסיות:

• המנוחה ילידת יום 1/1/48.
• תאונת הדרכים היתה ביום 13/2/09.
• בעת המוות המנוחה היתה בת 61 שנים ו- 43 יום.
• התובעת היתה נשואה לתובע בעת קיפוד חייה כנ"ל.
• התובע היה בעלה ויתר התובעים הינם ילדיה כאשר אחד מהם מאומץ.
• המנוחה והתובע היו חברי המושב השיתופי "בני דרום" (להלן: "המושב") כאשר התובע ממשיך להיות חבר אותו מושב עד היום.
• עפ"י הכללים הנהוגים במושב כל הכנסות החברים, וביניהם המנוחה והתובע, מועברים לידי המושב, כאשר מנגד המושב מקציב לחברים בו תקציב חודשי לא דיפרנציאלי עפ"י ההרכב המשפחתי וללא כל קשר להכנסות החברים וזאת לצורכי קיום בסיסיים.
• מעבר להקצבה החודשית הנ"ל, המושב מתגמל אישה עובדת מחוץ למושב בכך שהוא מעניק לה 60% מסה"כ רווחיה כנ"ל.
• כן המושב נוהג לחלק רווחים-דיווידנדים שנתיים לחבריו, זאת לאור רווחים שהוא צבר באותה שנה.
• המושב שילם למנוחה ולתובע תקציב משפחתי חודשי, נכון ליום התאונה, בסך של 6,553 ₪.

לעניין זה, ראו תצהירו של מיכאל לנגלבלו מנהל קהילה והאחראי על תקציב המושב.

• כחלוף כחצי שנה ממועד הפטירה של המנוחה התחתן התובע עם אישה, אשר אינה חברת המושב ואינה זכאית לקיצבה חודשית מאת המושב, כאשר המושב משלם לתובע, דהיום, קיצבה חודשית של 5,118 ₪.

עד כאן העובדות הבסיסיות, אשר אינן שנויות במחלוקת.

נקודות שבמחלוקת:

1. מעיון בכתבי בי-דין, תצהירים וכן סיכומי ב"כ שני הצדדים, עולה כי נקודות המחלוקת הטעונות הכרעה הן אלה:

• שווי רווחיה של המנוחה בעבודתה מחוץ למושב, אשר היתה זכאית ל- 60% מהם.
• סה"כ הרווחים השנתיים אשר המנוחה והתובע היו זכאים להם, מאת המושב.
• הוצאות אבל וקבורה של המנוחה.
• האם יש לנכות מהפיצויים המגיעים לתובעים את קיצבת השאירים שהתובע זכאי לה?
• האם מגיעים לתובע פיצויים בהיותו נוכח בעת אירוע התאונה וצפה במות אשתו.

אדון ואכריע בנקודות המחלוקת שבין הצדדים, תוך ציון עמדת ונימוקי שני הצדדים בנדון.

שווי עבודתה של המנוחה מחוץ למושב:

1. מקריאת כתבי בי-דין עולה כי המנוחה היתה אישה חרוצה, מלומדת ותורמת, כאשר היא עבדה במשך שנים רבות כמנחה במרכז להורות משמעותית ותרמה מאוד להצלחת אותו מרכז, תוך כדי העשרת אנשי מקצוע ,חינוך וקהילה.

כן המנוחה היתה מתנדבת במרכז לגמילה מאלכוהול וכן ברשות למלחמה בסמים.

ומעבר לכך היתה רעייה מסורה ואם דואגת כאשר שניים מבניה, אחד מהם מאומץ, הינם פגועי נפש.

הינה כי כן בפנינו אשת חייל שהלכה לעולמה בטרם עת.

אין לי כל ספק כי המנוחה היתה ממשיכה בדרכה הנ"ל עד לסוף חייה או לתקופה משמעותית אחרת, כאשר הינני מעריך תקופה זו, שבצידה השתכרות כלשהי, עד לגיל 75 שנים.

עולה מהראיות שהובאו בפניי כי התובעת השתכרה, בשנה עובר למותה, מחוץ למושב, בסך של 13,745 ₪, כאשר השיעור המגיע לה בגין השתכרות זו הוא 40%, היינו סך של 8,247 ₪, שהם 687 ₪ לחודש.

הינני משערך ומעדכן הסכום זה לסך ממוצע של 700 ₪, דהיום.

לפיכך הינני קובע כי נגרם הפסד לעיזבון בגין מרכיב זה בסך של 700 ₪ ולמשך 14 שנים.

117,660 ₪ = 14 X 12 X 700

הפסד חלוקת רווחים של המושב:

1. עולה מהראיות כי מעבר לקיצבה החודשית לה היו המנוחה והתובע זכאים, הם היו גם זכאים, בהיותם חברי המושב, לחלקם היחסי ברווחים שחולקו ע"י המושב מדי שנה בשנה.

מטבע הדברים אותם רווחים אינם קבועים ויש בהם עליות ומורדות וייתכן כי בשנה מסויימת הם לא יהיו כלל, כך שחברי המושב לא יקבלו מאומה.

עולה כי בשנים 2006-2008 חלק המושב לכל חבר בו דיווידנדים בהיקף של 1,708 ₪ לחודש.

לא הובאו ראיות לגבי שיעור הדיווידנדים בשנים אחרות ועולה גם כי באותם שנים בהם חולקו רווחים, מימש המושב נכסי דלא ניידי אשר הוא כנראה הגורם העיקרי לאותם רווחים.

לפיכך הינני מעריך כי הרווחים הממוצעים לחלוקה לכל חבר הינם פחות מאשר אותם שנים והינני מעמיד אותם בזאת דהיום ע"ס של 500 ₪ והוא מגיע למנוחה עד לגיל הממוצע של חיי אדם, שהוא 83 שנים לנשים.

היינו הפסדיה של המנוחה בגין אובדן חלוקת רווחים הם:

132,000 ₪ = 22 X 12 X 500

אובדן הכנסות לעיזבון בגין המוות:

1. עולה כי הכנסות בני הזוג עד ליום התאונה היו בהיקף של 6,563 ₪.

כחלוף כשישה חודשים מיום המוות התובע התחתן מחדש וכיום הוא מקבל קיצבה מהמושב בסך 4,923 ₪.

יצויין כי הקיצבה הנ"ל הינה של התובע בלבד ולא של אשתו החדשה, הואיל והיא אינה חברת המושב.

בעיגול הסכומים ושערוכם הינני קובע כי הפסד העיזבון מתשלומי המושב ,כתוצאה ממות המנוחה ,הוא בסך של 2,000 ש"ח דהיום והם לתקופה של 22 שנים, היינו:

528,000 ₪ X 22 X 12 X 2,000 ₪

סיכום הפסדים בגין השנים האבודות:

1. הינה כי כן עולה כי נגרמו לעיזבון הפסדים בגין השנים האבודות מחושבים דהיום ומהוונים כדלקמן:

• 386,178 ₪ = 528,000 ₪ עבור הפסד הכנסה מהמושב מהוונים לתקופה של 22

שנים (לפי 2,000 ₪ לחודש).

• 96,544 ₪ = 132,000 ₪ בגין אובדן קבלת רווחים מהמושב ומהוונים לתקופה

של 22 שנים (לפי 500 ₪ לחודש).

• 82,226 ₪ = 117,000 ₪ אובדן הכנסות בגין עבודה מחוץ למושב ומהוונים

לתקופה של 14 שנים (לפי 700 ₪ לחודש).

• 564,948 = סה"כ אובדן הכנסות בגין השנים האבודות

1. מאובדן הכנסות הנ"ל יש להוריד את ידת המנוחה בהכנסות שהיא רבע, היינו ידה אחת מתוך ארבע ידות שהם: מנוחה, אלמן, משק בית וידת חיסכון.

לאור שיטת החישוב להפסדי הכנסות כנ"ל לא מצאתי לנכון לחלק את הידות לתקופות כי אם לראות אותן קבועות לאורך כל השנים.

לפיכך, הפסד ההכנסות לאחר ניכוי ידת המנוחה הם סך של :

423,711 ₪ = 141,237 ₪ – 564,948 ₪

הוצאות עבור קבורת המנוחה ואח':

1. ב"כ התובע טען להוצאות עבור קבורה ואבל בסך של 25,000 ₪.

מנגד טען ב"כ הנתבעת שאין לפסוק עבור ראש נזק זה מאומה הואיל וכל הוצאות הקבורה, לרבות עבור מצבה, מומנו ע"י המושב.

אכן לא הוצגו מסמכים או ראיות עבור הוצאות קבורה ואבל.

למרות זאת הינני בדעה שהיו לתובעים הוצאות קבורה ואבל שהינני מעריכם בסך של 10,000 ₪ נכון להיום.

פיצויים עבור כאב וסבל:

1. פיצויים עבור כאב וסבל בגין מות אדם קבועים בתקנות והם בסך של 45,806 ₪.
2. התובע לא הגיש ולא קיבל קיצבת שאירים כך שאינני סבור שיש לנכות מהפיצויים קיצבת שאירים אופטימלית בסך של 9,012 ₪, כנטען על ידי ב"כ הנתבעת.

פיצויים עבור התלויים:

1. אינני סבור שיש לפסוק פיצויים עבור התלויים וזאת בגין הפסד שירותי בת זוג ואימא.

ראשית, התובע התחתן כחלוף כחצי שנה מיום האובדן ולא נראה לי כי תקופה זו מזכה בפיצויים עבור אובדן שירותי רעייה.

שנית, כל הילדים של המנוחה הינם בוגרים ולכן הם אינם תלויים במנוחה ובעזרתה.

אומנם נטען כי שני בניה הינם פגועי נפש, כך שאולי היו זקוקים לשירותי האם ,חרף בגרותם הפיזית, אך לא הובאו ראיות בנדון ע"י התובע.

מכל מקום הינני בדעה שיש לבחור בין תביעת העיזבון ובין תביעת התלויים ואי אפשר לתבוע בגין שניהם ביחד.

פיצויים עבור התובע בהיותו נוכח במקום התאונה שגרמה למות קרוב משפחה מדרגה ראשונה:

1. אינני סבור כי התובע זכאי לפיצויים עצמאיים בהיותו נוכח בעת מות אשתו.

הלכת אלסוחה אמנם מזכה קרוב משפחה מדרגה ראשונה, אשר צפה במוות או סמוך לאחר מכן, אך תנאי לכך הוא שנגרמו לו נזקים נפשיים ממשיים.

בענייננו נבדק התובע ע"י מומחה בתחום הנפש אשר העניק אך נכות זמנית בשיעור 5% לתקופה של שנה מיום התאונה ולאחר מכן קבע כי לא נשארה לתובע כל נכות.

לפיכך לא נגרם לתובע נזק נפשי משמעותי, כדוגמת מחלת נפש עם שיעור של 15% ויותר, כי אם נגרמו לו נזקים נפשיים מזעריים כמו בכל מקרה של אובדן יקיר, כך שהוא איננו זכאי לפיצויים אישיים בגין תאונת דרכים.

סיכום הנזקים שנגרמו:

1. סה"כ נזקי התובעים נכון להיום הם כדלקמן:

• 423,711 ₪ - עבור אובדן הכנסות בשנים האבודות.
• 10,000 ₪ - עבור הוצאות קבורה ואבל.
• 45,806 ₪ - עבור כאב וסבל.
• 479,517 ₪ - סה"כ פיצויים.

התוצאה:

1. הינני מקבל את התובענה ומחייב את הנתבעת מס' 2 לשלם לתובעים, באמצעות ב"כ, את הסך של 479,517 ₪.

כן הנתבעת תשלם לתובעים את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עוה"ד בשיעור של 13%.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 45 יום אחרת יישאו ריבית והפרשי הצמדה החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ז אייר תשע"ד, 27 מאי 2014, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים.