בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט זיאד סאלח), בת.א. 1824-09-09, מיום 27.5.14, ולפיו חוייבו המבקשים, ביחד ולחוד, לשלם למשיבים פיצויים בסך של 479,517 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ וזאת בעקבות פטירת המנוחה חיה גולדברג ז"ל (להלן:"המנוחה") בתאונת דרכים מיום 13.2.09, בהיותה כבת 61 שנים.

הבקשה הוגשה בצוותא עם ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא. בבקשה עותרים המבקשים לעיכוב ביצוע תשלום חלק הארי בפיצוי ובסך של 400,000 ₪ .

תמצית העובדות הרלוונטיות

כאמור, המנוחה קיפחה את חייה בתאונת דרכים, המשיב מס' 2 הינו בעלה, לשניהם 4 ילדים משותפים, הם יתר המשיבים אשר כולם בגירים. המנוחה ובעלה היו חברי המושב השיתופי "בני דרום" שם משמיך לחיות המשיב מס' 2. למען שלמות התמונה הרי שלפני בית משפט קמא לא היתה מחלוקת באשר לעובדה כי הכנסות החברים באותו מושב וכמקובל, מועברים לידי המושב, אשר מקציב לחברים תקציב חודשי . כמו כן מעבר להקצבה החודשית, נקבע בפסק הדין קמא כי המושב מתגמל אשה עובדת מחוץ למושב בהענקת 60% מסך כל רווחיה, וכי המנוחה אכן עבדה מחוץ למושב.

הפיצוי שנפסק היה בגין ראשי נזק שונים וכדלקמן:

- 423,711 ₪ עבור אובדן הכנסות בשנים האבודות

- 10,000 ₪ עבור הוצאות קבורה ואבל

- 45,000 ₪ עבור כאב וסבל

עינינו הרואות כי מרכיב הפיצוי בגין נזק לעתיד-אובדן הכנסות בשנים האבודות, מהווה חלק הארי בפיצוי. מדובר בהפסדים שחושבו בפסק הדין קמא, בין היתר, בהתבסס על הקביעה, כי המנוחה היתה מממשיכה לעבוד עד גיל 75, היינו עוד 22 שנים; כי עבודתה מחוץ למושב הניבה הכנסה חודשית עבורה של 700 ₪ (הסכום שהמושב העניק לה בגין עבודתה זו) המהווים ; כי הפסד ההכנסה החודשי מהמושב עומד על 2,000 ₪ לחודש (מעבר ל-700 ₪) וכי נגרם גם הפסד בגין אובדן קבלת רווחים מהמושב (מעבר להכנסות החודשיות הנ"ל) בסך של 500 ₪ לחודש. עוד העמיד בית משפט קמא את תוחלת חיי המנוחה על 83 שנים.

הנימוקים בבקשה

המבקשים סומכים את ידיהם על נימוקי הערעור, ולדידם סיכוייו טובים. זהו הנימוק המרכזי המועלה בגדרי הבקשה, ולצידו טיעון כללי באשר למאזן הנוחות. בקליפת אגוז טוענים המבקשים בערעור כי שגה בית משפט קמא בקביעותיו השונות, כי שגיאותיו קשות ואלמנטריות והן נוגעות לאופן החישוב של ההפסד בגין השנים האבודות, הן לאופן שנות החישוב וגיל הפרישה של המנוחה מעבודה, שהוא 64, ולכל היותר 67, והן בסכומי החישוב המסתכמים בלמעלה מ- 350,000 ₪.

טענות המשיבים

המשיבים מתנגדים לבקשה. בתגובתם הפנו להלכה הכללית לפיה אין בהגשת ערעור על פסק דין, על אחת כמה פסק דין כספי, כדי לעכב את ביצועו, כל זאת כמתחייב מתקנה 466 לתקנו סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

עוד מציינים המשיבים כי אף הם מערערים על פסק הדין.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, ומשהמועד להגשת תשובה חלף מבלי שהוגשה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל חלקית.

לכלל לפיו הגשת ערעור לא תעכב ביצוע החלטה עליה מערערים, ישנם חריגים, בהתקיים שני תנאים מצטברים, האחד , סיכויי הערעור טובים, והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש העיכוב.

לצד שני תנאים אלה הכירה הפסיקה באפשרות של עיכוב ביצוע פסק דין כספי אף אם סיכויי הערעור ומאזן הנוחות אינם נוטים באופן ברור לטובת אחד הצדדים (ר' למשל בבש"א 10425/12 דלק נדל"ן בע"מ נ. צבי וינמן (מיום 22.1.12) ולהחלטות נוספות שאוזכרו שם). בית המשפט העליון ציין את הנטייה לקבל בקשת עיכוב ביצוע פסק דין באופן חלקי, כך שחלק מהכספים יעוכב וחלקם האחר ישולם.

כ כן בש"א 7637/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ. פלוני (מיום 13.11.06) נפסק (על אף שהמבקשת לא הציגה הוכחה פוזיטיבית המלמדת כי המשיב חסר כל וכי במידה ויופחת סכום הפיצוי בערעור , לא יוכל להשיב למבקשת את ההפרש), כי יש ליתן את הדעת לגובה הסכום הנדון ולעובדה כי הסכום העומד במחלוקת נועד, בעיקרו של דבר, לסיפוק צרכי המשיב בשארית חייו, כך שלא ניתן לומר, כי מלוא הסכום נחוץ למשיב כדי לספק את צרכיו המיידיים וניתן לקבוע כי חלק ממנו נועד לסיפוק צרכין העתידיים. דברים אלה כוחם יפה וביתר שאת במקרה שלפני. למעט הפיצוי בגין כאב וסבל, הוצאות קבורה ואבל, הרי סכום הארי הינו פיצוי עבור הפסדים עתידיים על פני למעלה משני עשורים (למעט חלק מהפיצוי בגין ראשי נזק אלה, בגין אובדן הכנסות ב-5 השנים האחרונות, ממועד פטירת המנוחה).

נוכח האמור לעיל, שוכנעתי להיעתר לבקשה באופן חלקי, ולהורות על עיכוב ביצוע תשלום סך של 200,000 ₪, מתוך הסכום שנפסק, זאת עד להכרעה בערעור.

בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ה' אב תשע"ד, 01 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.