1. הוגשה בפני היום:"בקשה דחופה להארכת מועד". הבקשה מתייחסת לגזר דיני מתאריך 3/9/12, שם הוריתי, בין היתר, על הריסת המבנים הבלתי חוקיים נשואי הליך זה. עוד קבעתי, כי באם אותם מבנים לא ייהרסו על ידי הנאשמים, או מי מטעמם, עד לתאריך 3/11/12 אזי יותר למאשימה להרוס את המבנים.
2. נטען בבקשה, כי בתאריך 10/10/12 הגישו המבקשים ערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין בתיק. בתאריך 30/10/12, התקיים דיון בערעור ובית המשפט המחוזי הקל ברכיב הקנס שהושת על הנאשם 1. בס' 4 לבקשה נטען, כי:"המבקשים יטענו כי סברו שיש להם סיכוי הצלחה בערעור ולכן לא פינו את המבנים ובלתי אפשרי שיפנו את המבנים עד ליום 3/11/12". בס' 5 נכתב כי:"המבנים מלאים בסחורה, רהיטים מכל מיני סוגים (בעלי משקל ונפח) ובשביל לפנות אותם ולהעביר אותם במקום אחר דרוש זמן ופועלים ומשאיות ולכן דרוש למבקשים לפחות עד סוף השנה על מנת להעביר את הסחורה ולפרק את המבנים".
3. מכיון שהמבקשים לא הפנו להוראות החוק עליהם הם מסתמכים, אעשה זאת במסגרת זו. מדובר בבקשה שהוגשה לפי ס' 207 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 ועל פי תקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), התשס"ט - 2008 (להלן: התקנות):
   1. תקנה 2 (א) קובעת כי:"בקשה תוגש בכתב לפי הטופס שבתוספת לבית המשפט שנתן את הצו, לא יאוחר מעשרים ואחד ימים לפני המועד האחרון שנקבע לביצועו".

• 1. תקנה 2 (ג) קובעת כי:"הבקשה תיתמך בתצהיר לאימות העובדות העומדות בבסיסה; בקשה הכוללת טענות עובדתיות בדבר שינוי במצב התכנוני שנעשה ביוזמת המבקש, או בדבר קיומם של הליכי תכנון או רישוי תלויים ועומדים, תיתמך גם בתצהיר של איש המקצוע המטפל בהליכים אלה, ויצורפו אליו העתקים מהמסמכים הנוגעים לעניין".
  2. תקנה 3 קובעת כי:"לבקשה תצורף תגובה בכתב של המשיב לבקשה."

• 1. תקנה 6 קובעת כי:"בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלה, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו."

הדיון בבקשה

1. בענייננו, הבקשה הוגשה 4 ימים לפני המועד שהתרתי למאשימה לבצע את צו ההריסה; הבקשה לא נתמכה בתצהיר; ולא צורפה לה עמדת המאשימה. משכך, אין לדון בבקשה אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו.
2. לפנים משורת הדין אתייחס לגוף הבקשה. מהנימוקים שיצוינו להלן לא מצאתי לקבל את עמדת המשיבה (שכאמור לעיל היה על המבקשים לצרפה).

גם אם נתעלם ממחדליהם הדיוניים של המבקשים, הרי שלא מצאתי כל נימוק לקבל את הבקשה.

עיון בהכרעת דיני מתאריך 16/5/2012 ובגזר דיני מתאריך 3/9/2012, מגלה כי הבקשה מתייחסת למבנים שכבר בתאריך 29/11/2004 הורה בית המשפט השלום בחיפה על הריסתם ועל הפסקת השימוש החורג. בהמשך אמנם ניתנו ארכות בנדון הן על ידי בית המשפט השלום והן על ידי בית המשפט המחוזי, אולם בכל מקרה מדובר במבנים שהיה על המבקשים להרסם זה מכבר ולא מתוקף גזר דיני אלא מתוקף גזר הדין בהליך שהסתיים לפני שנים רבות!

כבר בהכרעת דיני ציינתי כי:

"מדובר בהתנהלות של מי ששם לו מטרה אחת בלבד, והיא – דחיית הקץ, תוך פיזור הבטחות חסרות בסיס, מתוך ציפיה ותקווה, ככל הנראה, כי "מחר יהיה בסדר".

נזכור את עובדות היסוד בפרשה, היינו כי אין מדובר בבניה לא חוקית שולית או זניחה (שגם ממנה אין להתעלם), וגם לא בבניה לא חוקית הנוגעת למגורים (מבלי להקל ראש בהפרת חוק שכזו), כי אם בבניה ושימוש בהיקף של אלפי מ"ר למטרות מסחר, המתקיימות משך שנים רבות ותוך הפרת צווי בית המשפט.

מדובר בהפרות חוק בוטות וחריגות שנמשכות על פני למעלה מעשור.

הנאשם מפר את צווי בית המשפט למעלה מ 7 שנים."

לא אשוב לדיון בדבר ההבטחות, או מעין הבטחות, שניתנו למבקשים במהלך השנים, אך בכל מקרה, גם אם נתייחס (וזאת רק לצורך דיוננו כעת) למועד הכרעת הדין בהליך דנן (16/5/12) או לכל המאוחר לגזר דיני מתאריך 3/9/12, כנקודת ייחוס, הרי ברור כי על המבקשים היה, לכל הפחות, להתחיל ולפעול כדי לפנות ולהרוס את המבנים הבלתי חוקיים.

המבקשים לא הצביעו על כל פעולה ממשית (פנייה לגורמים שונים כגון גורמי הנדסה ו/או פינוי שיוציאו לפועל את גזר הדין וחתימת הסכמים מולם), כך שניתן היה להסיק שכוונותיהם רציניות.

טענת המבקשים, כי תלו יהבם בתוצאות הערעור, אינה רצינית, לשון המעטה, ונגועה בהיתממות לשמה.

המבקשים עשו דין לעצמם בעבר ודומה שלא שינו ממנהגם גם כיום.

אין לראות בבקשה אלא כעוד חוליה בשרשרת רבת השנים בה מתבקשות אורכות ודחיות עד אין קץ.

1. סוף דבר, אני מורה על דחיית הבקשה.
2. המזכירות תשלח עותק מהחלטה זו לצדדים בפקס' + דואר רשום וכן תוודא טלפונית קבלת ההחלטה.

ניתנה היום, ט"ו חשון תשע"ג, 31 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.