מהות התביעה

1. זוהי תביעה כספית ע"ס 104,678 ₪ להשבת הלוואה. התביעה נסמכת על בקשה והסכם לקבלת הלוואה בשעבוד פוליסת ביטוח חיים מיום 19.12.2006 (נספח א' לכתב התביעה).

2. על פי הנטען, ביום 20.12.2006 העבירה התובעת לנתבעת את סכם ההלוואה בסך 84,000 ₪ (נספח ב' לכתב התביעה).

3. על פי תנאי ההלוואה, היה על הנתבעת לפרוע את ההלוואה ב-48 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 10.12.2007. הנתבעת לא עמדה בפירעון התשלומים ומכאן התביעה.

תיאור ההליך

4. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר.

5. ביום 14.9.2010 ניתן כנגד הנתבעת פסק דין בהעדר הגנה. ביום 15.7.2012 הגישה הנתבעת בקשה לביטול פסק הדין. הבקשה נתמכה בתצהיר.

6. בהחלטה מיום 12.9.2012 בוטל פסק הדין כנגד הנתבעת ונקבע כי תוגש על ידה בקשת רשות להגן בתוך 30 ימים. ביום 9.10.2012 הגישה הנתבעת בקשת רשות להגן.

7. ביום 19.2.2013 ניתנה לנתבעת הרשות להגן בטענה, כי לא חתמה על הסכם ההלוואה והחתימה הנחזית להיות חתימתה זויפה. בהחלטה מיום 16.10.2013 נקבע כי הצדדים יגישו עדויות ראשיות בתצהירים.

8. ביום 31.12.2013 הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה. בבקשה נטען כי לאחר שנתקבל צו לעיון במסמכים והתקבלו מסמכי הבנק המעידים על משיכת סכום ההלוואה מחשבונה של הנתבעת, נדרש תיקון התביעה והוספת עילה מכוח עשיית עושר ולא במשפט המקימה לתובעת על פי הנטען, זכות להשבה.

9. בהחלטה מיום 13.1.2014 הותר התיקון. נקבעו מועדים להגשת כתב תביעה מתוקן וכתב הגנה מתוקן בהתאם. התובעת חויבה בהוצאות ונקבעו מועדים חדשים להגשת תצהירי ראיות.

10. תצהיר התובעת על נספחיו הוגש ביום 2.2.2014. מטעם התובעת העידה ויקי פרץ, מנהלת מחלקת גבייה (חסכון ארוך טווח) אצל התובעת.

11. ביום 8.4.2014 נחקרה המצהירה מטעם התובעת על תצהירה. באותו מועד טרם הוגשו תצהירי הנתבעת חרף חלוף המועד. אי לכך, נקבע המשך הדיון לתזכורת פנימית להחלטה לעניין המשך סדר ההליך.

12. ביום 10.4.2014 הגישה הנתבעת בקשה להארכת מועד להגשת תצהירי עדות ראשית. בהחלטה מיום 24.4.2014 נקבע כי על מנת שלא לקפח את הגנת הנתבעת יוארך המועד כמבוקש. הנתבעת חויבה בהוצאות ומועד ההוכחות נקבע ליום 20.10.2014.

13. ביום 15.7.2014 הגישה הנתבעת בקשה לצרוף חוות דעת מומחה בתחום הגרפולוגיה לעניין החתימות על מסמכי הפוליסה וכן הוגשה מטעם הנתבעת בקשה להזמנת עד, סוכן הביטוח מיקי גרובר, אשר לטענת התובעת ערך את פוליסת הביטוח נשוא התביעה.

14. בהחלטה מיום 30.7.2014 נקבע כי נוכח טיבן וטיבן של טענות הנתבעת לעניין החתימות על מסמכי הפוליסה ואף שהנתבעת ידעה מראשית ההליך על הצורך בהגשת חוות הדעת, תהא הנתבעת רשאית להגיש את חוות הדעת וזאת לאור החלטתי מיום 24.4.2014 המאריכה את המועד להגשת הראיות מטעם הנתבעת והעובדה כי טרם החלה שמיעת ראיות הנתבעת.

15. ביום 30.10.2014 נשמעו ראיות התובעת. נשמעה עדותו של סוכן הביטוח מיכאל גרובר; הנתבעת נחקרה נגדית על תצהירה.

16. ביום 30.12.2014 נחקרה המומחית מטעם הנתבעת על חוות דעתה ונקבעו המועדים להגשת סיכומים בכתב.

עיקר טענות הצדדים

טענות התובעת

17. ביום 13.12.2006 חתמה הנתבעת על הסכם הלוואה ע"ס 84,000 ₪ (הסכם ההלוואה, לוח הסילוקין ופוליסה לביטוח חיים צורפה נספחים 3-6 לתצהיר).

18. ההלוואה ניתנה כנגד שעבוד ומשכון פוליסת ביטוח חיים על שם הנתבעת אצל התובעת. לתובעת ניתנה זכות עכבון וקיזוז הכספים הנוגעים לפוליסת הביטוח.

19. בהתאם להלוואה היה על הנתבעת לפרוע את ההלוואה בתנאי ריבית והצמדה כמפורט בהסכם וב-48 תשלומים חודשיים רצופים החל מיום 10.12.2007.

20. ביום 20.12.2006 הופקדו כספי ההלוואה בחשבון הבנק של הנתבעת (אישור הפקדת הכספים, נספח 7 לתצהיר).

21. ביום 24.12.2006 וביום 25.12.2006 נמשך ע"י הנתבעת סך 80,000 ₪ וביום 1.1.2007 סך של 3,466 ₪ (נספח 8 לתצהיר התובעת).

22. הנתבעת לא עמדה בתנאי ההלוואה, ההחזרים לא שולמו וחובה ליום הגשת התביעה מסתכם 104,678 ₪ (נספח 10 לתצהיר).

טענות הנתבעת

23. על התובעת היה להגיש את התביעה כנגד רפי אילוז אשר הוליך את הנתבעת שולל והחתים אותה על פוליסה לביטוח חיים, ומאוחר יותר הגיש מסמכים מזויפים לקבלת הלוואה מהתובעת.

24. על מסמכי ההלוואה רשומה הנתבעת כלווה, אך התובעת עצמה ציינה על גבי הפוליסה כי מבקש ההלוואה הינו אילוז.

25. הנתבעת מעולם לא חתמה על מסמכי ההלוואה אשר צורפו לכתב התביעה. החתימה אינה חתימתה. הנתבעת חותמת באותיות ברוסית ובחתימה המוצגת האותיות הן בעברית.

26. הנתבעת ראתה לראשונה את מסמכי ההלוואה רק כאשר נפתח כנגדה תיק הוצל"פ לאחר שניתן כנגדה פסק דין בהעדר הגנה (אשר לימים בוטל) בתיק זה.

27. הנתבעת הכירה בהיותה עריקה מהצבא בגיל 22 גבר בגיל 46 העונה לשם רפי אילוז, גרוש ואב לשלושה ילדים ובעל קיוסק בשם "ד"ר שלוק". הנתבעת התגוררה עם אילוז במשך שנתיים וניהלה אתו קשר זוגי.

28. הנתבעת התגוררה עם אילוז מאחר וחששה כי תיעצר ע"י המשטרה הצבאית בהיותה עריקה. אילוז תמך בה כלכלית. אילוז שהיו לו נושים רבים רשם את הסכם השכירות ואת העסק על שם הנתבעת.

29. נוצרה בין הנתבעת לאילוז מציאות לפיה היתה הנתבעת סופגת את התביעות מהנושים מאחר והיא היתה רשומה פורמלית על החוזים ואילו אילוז היה מסדיר את התשלומים. הנתבעת האמינה בכל לב כי אילוז ישלם עבור חובותיו.

30. הנתבעת חתמה על פוליסת ביטוח החיים וסברה כי מדובר בפוליסת ביטוח בלבד ולא בהלוואה. הנתבעת חתמה חתימה אחת בלבד על עמוד אחד אשר הוגש לה לחתימה בקיוסק ע"י אילוז אשר אמר כי זו מחוות הוקרה ודאגה מצדו. הנתבעת מעולם לא חתמה על מסמך בפני נציג כלשהו או במשרד כלשהו אלא החתימה היחידה היתה לפני אילוז אשר הטעה אותה לחשוב כי מדובר בפוליסת ביטוח חיים.

31. תמוה כיצד התובעת הסכימה להעניק הלוואה בסך 84 אלף ₪ לנתבעת מבלי שנפגשה אתה, מבלי שהוצגו בפניה מסמכים המעידים על הכנסות הנתבעת ומבלי שהנתבעת תופיע בפני נציג כלשהו או משרד של חברת הביטוח. התובעת נהגה ברשלנות ובחוסר תום לב עת הסכימה להעביר הלוואה בסך 84,000 ₪ כאשר הנתבעת היתה באותה עת בת 23, עריקה מהצבא, מובטלת.

32. לאחר מספר ימים הגיע אילוז לקיוסק והודיע לנתבעת כי עשה עסקה מצוינת בה הרוויח סכום גדול ומאחר וחשבונו מעוקל הכסף נכנס לחשבונה והוא מבקש ממנה למשוך אותו.

33. הנתבעת משכה את הכסף במזומן מחשבונה, מסרה לאילוז את הכסף במעטפה סגורה ואף מבלי לדעת את גובה הסכום.

34. בשנת 2008 נפרדו הצדדים. הנתבעת התחתנה עם בחור בן גילה ולהם בת.

35. לאחר שנודע לנתבעת על דבר התביעה פנתה לאילוז אשר הבטיח כי יסדיר העניין והנתבעת היתה משוכנעת כי העניין טופל. הנתבעת הדגישה כי מעולם לא חתמה על הסכם ההלוואה.

דיון והכרעה

36. התובעת לא הרימה הנטל המוטל עליה להוכחת חתימת הנתבעת על מסמכי ההלוואה. בכל הקשור לטענת הזיוף הרי שאין בעובדה כי הנתבעת היא אשר העלתה את הטענה כדי להעביר את נטל השכנוע בנקודה זו על שכמה (ראו ע"א 2032/06 אמנון האגי נגד עזבון המנוח סלאמן יוסף זיאן (פורסם בנבו ) 1.2.09 פסקה 41).

37. הנתבעת טוענת כי החתימה על הבקשה לקבלת הלוואה (נספח ג' לתצהיר התובעת)- אינה חתימתה. לטענתה, היא חותמת בשפה הרוסית ובצורה מיוחדת ואילו החתימות שבמחלוקת הינן בשפה העברית הנתבעת הוסיפה כי "מאן דהוא זייף את החתימה וכנראה מדובר בסוכן הביטוח עצמו או במר רפי אילוז" (סעיף 3 לתצהירה).

38. העדה מטעם התובעת אישרה בחקירתה הנגדית כי לא נכחה במעמד החתימה על מסמכי ההלוואה. לדבריה "התהליך הוא כזה שסוכן ביטוח הוא זה שנפגש עם הלקוחות ומקיים את החתימה על הסכם כזה או אחר בסוכנות עצמה" (פרוטוקול עמ' 3 שורות 25-28).

39. לצד חתימת המבוטח על הבקשה לקבלת הלוואה, מופיעה הצהרת הסוכן, המאשר כי המבקש חתם בפניו על הבקשה לאחר שזיהה עצמו באמצעות תעודת זהות. חתמה על ההצהרה "לילך".

התובעת לא זימנה כעדים מטעמה את הסוכן עצמו או את לילך, החתומה על ההצהרה והאישור לפיו הנתבעת חתמה בפניה. למותר לציין כי הדבר פועל לחובת התובעת.

40. הנתבעת היא אשר ביקשה לזמן באמצעות ביהמ"ש את סוכן הביטוח כעד מטעמה. עדותו של סוכן הביטוח נשמעה ביום 20/10/14. לדבריו, הנתבעת התייצבה במשרדו וחתמה על הבקשה. העד אישר כי לילך הינה פקידה שעבדה אצלו במשרד באותה עת (עמ' 13 שורות 11-12).

41. עדותו של סוכן הביטוח נשמעה כ-8 שנים לאחר המועד בו נחתמו מסמכי ההלוואה. אולם הסוכן העיד כי זוכר לפרטים את המקרה וכך העיד:

"... במקרה הזה ואני זוכר אותו כי זה היה מקרה חריג אחרת לא הייתי זוכר, באו אלי זוג אנשים שאין ביניהם קשר דם ומזל שעשיתי, אולי ראיית הנולד, מלכתחילה הגברת ביקשה שהכסף שאמורה לקבל הלוואה מחברת הביטוח יועבר לחשבון בן זוגה, מר אילוז רפאל נדמה לי. היא חתמה על בקשה של טופס של בקשת הביטוח שלקוח חתום מאשר להעביר ההלוואה למאן דהוא. אני מאמין שיש לי את זה במשרד. אמור להיות לי. במקרה הזה הבחור הזה בא אליי פעם אחת לבד, הופנה ע"י לקוח. הוא היה לקוח חדש בהמלצת לקוח ותיק שהיו ביניהם קשרי מסחר. הסביר לי מה הצרכים שלו ואני עמדתי על זה שאני רוצה שהגברת תבוא למשרד, אני רוצה לראות אותה ולהסביר לה. אני מאד "שמח" לעזור לגברת ולפגוע בכלל כי אני מאד כועס על כלל. אני עמדתי על זה שהגברת תבוא והיא באה והסברתי לה ברחל בתנו הקטנה ואמרתי לה תקחי בחשבון שההלוואה שאת לוקחת את הלווה. עמדתי על זה שהכסף או ההמחאה ייצא לפקודתה או יועבר לחשבון שלה ולא לשום צד ג'. נדמה לי ואני יכול לבדוק שהכסף לא הועבר לאותו אילוז אלא לחשבון הגברת בורוזובסקי.

ש. למרות שביקשו להעביר לאילוז, למה זה הועבר לגברת בורוזובסקי?

ת. לא ביקשו. גברת ברוזובסקי ביקשה וחתמה על מסמך למיטב זכרוני להעביר. זה היה מקרה מאד חריג וישבתי והסברתי לה אתם בני זוג לכאורה, אני לא יכול לדעת אם זה אמת, הסברתי לה אתם בני זוג ולא יודע מה יהיה מחר והוא עצמאי, תיקחי בחשבון שאת נוטלת סיכון, את הלווה ולכן גם לא הסכמתי ואפשר לבדוק מול "כלל" שהכסף יועבר לחשבונו של מאן דהוא אלא רק לחשבונה" (פרוטוקול ע' 11 ש' 23-32 וע' 12 ש' 1-9).

42. אני מעדיפה את גרסת הנתבעת לפיה לא פגשה מעולם בסוכן הביטוח, על גרסתו של סוכן הביטוח עליה אני מתקשה לסמוך.

43. תמוהה בעיני העובדה כי סוכן ביטוח הנוהג במהלך עבודתו להיפגש עם לקוחות רבים ולהחתימם על מסמכים שונים על בסיס יום-יומי ובאופן שגרתי, זוכר לפרטים את נסיבות המקרה שהתרחש לפני כשמונה שנים. במציאות החיים סביר כי לא יזכור פעולה שיגרתית שנעשתה מזמן. דווקא ניסיונו של הסוכן להדגיש ולהסביר בפתח עדותו ומיוזמתו, כי מדובר במקרה חריג וכי הוא עמד על כך שהנתבעת תתייצב במשרדו - נראה ונשמע עשוי ומלאכותי.

44. סוכן הביטוח הינו בעל אינטרס נדמה כי עדותו מגמתית. הסוכן עצמו העיד כי לאחר קבלת הזימון למסירת העדות בתיק זה, בדק במחשב ומצא כי "לא שולמו הפוליסות וההלוואה". אמנם סוכן הביטוח טרח לציין מיוזמתו, כי מצוי הוא בהליכים משפטיים מול הנתבעת, אולם נראה כי בעת מתן עדותו עמדה לנגד עיניו אחריותו לתקינות המסמכים במיוחד כאשר הפוליסות וההלוואות לא שולמו.

45. חיזוק לגרסת הנתבעת מצאתי בחוות דעתה של הגרפולוגית פנינה אריאלי אשר הוגשה מטעמה. הגרפולוגית השוותה בין את החתימות שבמחלוקת לחתימות אחרות של הנתבעת כמפורט בסעיף 3 לחוות דעתה ומסקנתה הברורה הינה כי בחתימות שבמחלוקת קיימים סימני זיוף בולטים. החתימות שבמחלוקת הינן בשפה העברית ואילו החתימות להשוואה הינן בשפה הרוסית.

46. התובעת טוענת כי על ביהמ"ש לפסול את חוות הדעת של אריאלי מאחר ומדובר בעדות כבושה. לטענתה הסתירה אריאלי את דף העבודה העיקרי והמהותי ביותר לחוות הדעת, הכתבה שנעשתה לנתבעת בעברית (נ/1) והיה עליה לצרפו לחוות דעתה.

47. הנתבעת הצהירה כי החתימה על מסמכי ההלוואה אינה חתימתה. לטענתה, היא חותמת בשפה הרוסית ובצורה מיוחדת ואילו החתימות שבמחלוקת הינן בשפה העברית.

48. אין המדובר בעדות כבושה. אריאלי ערכה השוואה בין החתימות שבמחלוקת לחתימות הנתבעת הלכה למעשה. אריאלי ציינה כי הדגם של חתימות הנתבעת הינו בשפה הרוסית (עמ' 31 שורה 12;עמ' 32 שורה 18).

49. בחקירתה הנגדית הסבירה אריאלי כי קיבלה מהנתבעת מסמכים רבים להשוואה, כגון, שטר חוב, הסכם שכירות, המחאות, תצהירים וכו. על כולם חתמה בשפה הרוסית. אריאלי הוסיפה כי אף שידעה כי הנתבעת חותמת ברוסית "אך בשביל עצמי מצאתי לנכון לבקש ממנה לראות איך היא כותבת את השם שלה בעברית. יש לי את זה איתי פה. עשיתי את זה בשבילי מכיוון שאני לא סומכת רק על מה שנאמר לי ע"י הנבדק אז ביקשתי לראות איך היא כותבת את שמה בעברית. אין קשר בין דרך הכתיבה כפי שהוצג לי בהכתבה לבין דוגמאות החתימה שבמחלוקת" (עמ'31 שורות 12-16).

אריאלי מיוזמתה הציגה את המסמך נ/1. הסברה סביר והניח את דעתי.

50. אריאלי הוסיפה בחקירתה הנגדית כי סימן לזיוף, ניכר גם בעובדה, לפיה בחתימות שבמחלוקת קיימים הבדלים גדולים מאד בין אותן אותיות בינן לבין עצמן (עמ' 33 שורות 6-25), ואף ציינה כי ראתה הבדלים גדולים מאד בין החתימות שבמחלוקת לבין כתב היד וכי לא יתכן כי הנתבעת עשתה את כל צורות הכתיב הקיימות בחתימות שבמחלוקת וכי "זה חייב להיות אדם אחר שעשה את זה" (פרוטוקול עמ' 37 שורות 1-4).

51. התובעת לא סתרה את חוות דעת הגרפולוגית ולא הציגה כל ראיה לטענתה לפיה החתימה על מסמכי ההלוואה הינה חתימתה של הנתבעת.

52. אולם בכך אין כדי להכריע את גורל התביעה.

53. אין מחלוקת כי כספי ההלוואה הועברו ע"י התובעת לחשבון הבנק של הנתבעת וכי הנתבעת משכה את הכספים מחשבונה (מסמכי הבנק המעידים על העברת הכספים ומשיכתם, צורפו כנספח 8 לתצהיר הראיות מטעם התובעת).

54. הנתבעת טוענת בתצהיר הראיות מטעמה (סעיף 23), כי באחד הימים סיפר לה אילוז כי עשה עסקה מצוינת ומאחר וחשבונו עוקל ע"י גרושתו, נכנס הכסף לחשבונה שלה. הנתבעת ציינה כי היא שמחה עבור בן זוגה על הצלחתו, משכה את הכסף מחשבונה במעטפה סגורה ומסרה אותה לידיו. רק בחקירתה הנגדית הוסיפה הנתבעת כי אילוז התלווה אליה לבנק (פרוטוקול עמ' 19 שורה 31). מחקירתה הנגדית עלה כי משכה באותו מעמד סכום במזומן בסך 80,000 ₪.

55. הנתבעת נחקרה בחקירתה הנגדית על הרישום המופיע על טופס המשיכה (נספח 8 לתצהיר התובעת) "לרכישת עסק ד"ר שלוק לאור הלוואה מסיטי בנק". הרישום על גבי טופס המשיכה לפיו מדובר בהלוואה מסיטי בנק, אינו מתיישב בהכרח עם גרסת הנתבעת לפיה מדובר בכספים אותם הרוויח אילוז מעסקה מוצלחת.

56. הנתבעת טענה כי נחשפה לרישום רק לאחר שהתובעת ביקשה את מסמכי הבנק במסגרת גילוי המסמכים. הנתבעת טענה יתכן ופקידת הבנק, אשר ידעה כל לאילוז יש עסק בשם ד"ר שלוק, רשמה את ההערה על טופס המשיכה וכי פקידת הבנק ואילוז דיברו על כך ביניהם (פרוטוקול עמ' עמ' 22 שורות 12-24).

57. הנתבעת אשר המשיכה בוצעה על ידה ומחשבונה, נכחה בחילופי הדברים בין פקידת הבנק לאילוז. יש להניח כי הנתבעת שמעה את השיחה בין פקידת הבנק לאילוז עליה העידה.

58. הנתבעת אישרה בחקירתה הנגדית כי היא ואילוז עשו שימוש בחשבונה לתשלום חשבון השכירות (עמ' 25 שורות 27-8), לשאלת ביהמ"ש השיבה הנתבעת כי גם לאחר שנפרדו שילמה עבור אילוז חובות של העסק "עד עכשיו אני משלמת עכשיו חוב על השכירות של ד"ר שלוק ושיק ראשון חזר ושילמתי עליו 11 אלף ₪ ועד עכשיו אני משלמת עוד 10 שיקים משנת 2007 נראה לי. הם היו שיקים שלי שרפי כביכול ביקש ממני לשלם אותו בשבילו על ד"ר שלוק. לא הגשתי נגדו תביעה שיחזיר לי את הכסף הזה" ( פרוטוקול עמ' 26 שורות 9-12).

59. הנתבעת טענה בתצהירה כי לאחר שנפתח כנגדה תיק הוצל"פ (בעקבות פסק דין שניתן כנגדה בהעדר הגנה בתיק זה), הבטיח אילוז כי יתייצב במשרד עורכי הדין "ויסגור את הענין" ואף הודיע לה לאחר מספר ימים כי עשה כן (סעיף 29 לתצהיר הנתבעת). עם זאת לא היתה בפיה תשובה מניחה את הדעת לשאלה המתבקשת מדוע לא הגישה כנגד אילוז הודעת צד ג' (עמ' 26 שורות 6-8).

60. בדיון מיום 19.2.13 במסגרתו קיבלה הנתבעת רשות להתגונן, הודיע בא כוחה כי בכוונת הנתבעת לצרף את אילוז כנתבע (עמ' 4 שורה 20). חרף האמור, לא הוגשה ע"י הנתבעת בקשה לצירופו.

הנתבעת אף לא עמדה על זימונו של אילוז כעד מטעמה, באמצעות ביהמ"ש, אף שיכולה היתה לעשות כן.

בנסיבות העניין ולאור טיבן וטבען של טענותיה, הרי שהתנהלותה בהליך זה ביחס לאילוז –תמוהה ופועלת לחובתה ויוצרת הנחה כי אילו זומן להעיד היתה עדותו לרעת הנתבעת (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נגד סלימה מתיתיהו פד"י מה חלק רביעי עמ' 651, 658 והאסמכתאות שם).

61. יפים לענייננו דבריו של כב' הנשיא זוסמן (כתוארו אז) בע"א 827/76 גרשון ישראל נגד בנק הפועלים, פד"י לב חלק ראשון עמ' 153 שם בעמ' 160:

"9. בדרך כלל ניתן לומר כי הטענה "העברתי את הכסף לאדם אחר" לא תוכל לשמש לנתבע הגנה. בעקבות קבלת הכסף שאינו מגיע לו, הוא התעשר שלא במשפט, ולא מן הראוי שיוכל לנער את חצנו מן הענין על ידי האמירה הסתמית שהכסף אינו בידו עוד. אם אמנם הוציא את הכסף, מתעוררת השאלה למי ועל מה הוציאו, ואם האדם השלישי, שקיבל את הכסף ממנו, יסרב, בהתגלות הטעות, להשיב לו מה שקיבל, הטענה "העברתי את הכסף לאדם אחר" גם סובלת את הפירוש שהכניס אותו לחשבונו בבנק אחר, או שמסרו לאחר למשמורת, ופנייתו אל הבנק או האדם האחר די יהא בה, כדי לקבלו בחזרה. והוא הדין בענין דנן: הנתבע טוען שמסר את הכסף, בלא שיספור אותו, לאחר לתשלום חוב, אבל מנין לנו שאותו אחר, לכשיידרש לכך, לא ישיב לנתבע את ההפרש? אם כך הם פני הדברים, אין עילה שלא לחייב את הנתבע בהשבה. מה שדרוש כדי להתגונן מפני תביעת ההשבה, שהנתבע יטען, שהגנתו מבוססת על אדני היושר, ולשם כך חייב הוא לפחות לעשות מאמץ סביר להיפרע מן האדם שקיבל ממנו את הכסף, או שיראה שמאמץ כזה לא יישא פרי. ראה PHETTEPLACE V. BUCKLIN, [18]. ואין צריך לומר, שהואיל ובהגנה עסקינן, נטל השכנוע בכגון דא מוטל על הנתבע.

התובע ניזק על ידי תשלום כסף שלא היה חב, ולכאורה זכאי הוא להשבה. הנתבע שבזמנו קיבל את הכסף ועכשיו הוא מתגונן מן היושר, אינו רשאי לשבת בחיבוק ידיים ובאפס מעשה ולהישאר אדיש כלפי הנזק שנגרם לתובע. הוא אינו פטור מחובת ההשבה על שום כך בלבד שההתעשרות אינה בידו עוד, אבל הוא יכול לזכות בפטור אם בגבולות סבירים השתדל להחזיר את המצב לקדמותו.

ככללו של דבר: הטענה שבהרצאת העובדות המוסכמת, שלפיה מסר המערער את הכסף לאחר, אינה מגלה הגנה, שכן הוא לוקה בחסר בחלק העיקרי, היינו בתוספת, שלא עלה בידי המערער, בידיעה סבירה, לקבל את הכסף בחזרה. הדבר לא נטען ואף לא הוכח.

המערער יכול היה באותו הליך לתבוע את האדם שנטל ממנו את הכסף על דרך של הודעה לצד שלישי, ואף זאת לא עשה."

62. בכתב התביעה המתוקן עתרה התובעת לחילופין להשבה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט תשל"ט-1979 (להלן-"חוק עשיית עושר ולא במשפט").

63. סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט קובע:

"(א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן – הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה.

(ב) אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת".

64. הנתבעת הטוענת כי לא חתמה על מסמכי ההלוואה- קיבלה את הכספים לחשבונה מהתובעת שלא על פי זכות שבדין- הנתבעת לא הוכיחה כי שינתה מצבה לרעה (סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט), כאשר לא צירפה את אילוז כנתבע או כצד ג', ואף לא ביקשה לזמנו כעד מטעמה (ראו בהרחבה 59-60 לפסק הדין). מכאן חובת ההשבה.

65. אולם גם בהתנהלות התובעת דבק אשם ויש בכך כדי להשפיע על זכותה להשבה(ראו ד. פרידמן דיני עשיית עושר ולא במשפט מהדורה שניה כרך ב' עמ' 822).

66. מהראיות עולה כי אילוז היה זה שפנה מלכתחילה בבקשה לקבלת ההלוואה. סוכן הביטוח היה זה שהתנה כי הסכום המבוקש יפוצל לאור גובהו לשתי הלוואות אשר אחת מהן תינתן לנתבעת (עמ' 12 שורות 19-20). הוראת הקבע להחזר ההלוואה –לרבות ההלוואה שניטלה ע"ש הנתבעת- ניתנה מחשבונו של אילוז(עמ' 15 שורות 13-14). התובעת, המודעת לטענת הנתבעת כי חתימתה זויפה, ולמעורבותו של אילוז כאמור -לא הגישה התביעה גם כנגדו.

67. יתירה מכך, מאחר וקיבלתי את גרסת הנתבעת לפיה לא חתמה על הבקשה למתן הלוואה במשרדו של סוכן הביטוח, אין מנוס מהמסקנה כי נפל פגם בהצהרה שענינה אישור החתימה על הבקשה להלוואה, במשרדו של סוכן הביטוח. סוכן הביטוח הינו שלוחה של התובעת, ופגם זה נופל לפתחה.

68. לאור האמור לעיל אני סבורה כי יש להעמיד את האחריות בין הצדדים באופן שייוחס לתובעת אשם תורם בשיעור מחצית מסכום ההשבה הנתבע על ידה.

סוף דבר

69. התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשיב לתובעת סך 52,339 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

70. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, ו' תמוז תשע"ה, 23 יוני 2015, בהעדר הצדדים.