08 מאי 2013

לפני: כב' השופטת מיכל פריימן

החלטה

בפני בקשת הנתבע להפנות למומחית שאלות הבהרה נוספות.

התובעת מתנגדת לבקשה.

לאחר שעיינתי בחוות הדעת, בשאלות ובתגובת התובעת, להלן החלטתי.

בחוות הדעת מיום 29.10.12 קבעה המומחית כי החקירות במשטרה שהן ההתנסות שהשרתה לחץ נפשי על התובעת, גרמו להופעת תגובת הדחק, אך מאפיינים אישיים וחברתיים של התובעת הם שהובילו להתפתחות הפרעה הסתגלותית ולכן אי הכושר אינו תוצאה של האירוע.

בחוות הדעת מיום 28.1.13 קובעת המומחית כי הפרעת ההסתגלות היא תולדה של מרכיבים באישיותה של התובעת אך גם קובעת כי קיים קשר נסיבתי ברור בין הפרעת התגובה לדחק להפרעת ההסתגלות ולכן האירוע הוא הגורם המחמיר להופעת הפרעת ההסתגלות.

המומחית מתבקשת להבהיר האם האירוע החריג שגרם לתגובת הדחק, גרם להפרעת ההסתגלות או החמירה, ואם החמירה, מה מידת תרומתו (באחוזים, לפי הערכת המומחית) להופעת הפרעת ההסתגלות בגינה אושר לתובעת אי כושר זמני.

ניתנה היום, כ"ח אייר תשע"ג, (08 מאי 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.