29 אוגוסט 2013

לפני:

כב' השופטת מיכל פריימן

החלטה

1. בפני בקשת הנתבע למינוי מומחה רפואי אחר בתיק.

לטענת הנתבע, בחוות דעת המומחית ותשובותיה לשאלות ההבהרה נפלו סתירות שלא יושבו אף בתשובה לשאלת הבהרה נוספת שהופנתה אליה לשם יישוב הסתירות.

בחוות הדעת הראשונה קבעה המומחית כי ההפרעה ההסתגלותית באה על רקע מאפיינים אישיים והסתגלותיים ולכן אי הכושר שניתן בגינה אינו תוצאה של האירוע.

מנגד, בתשובות מיום 28/1/13 קבעה כי קיים קשר נסיבתי ברור בין הפרעת התגובה לדחק (שהופיעה עקב האירוע) והפרעת ההסתגלות ולכן האירוע הוא הגורם המחמיר להופעת הפרעת ההסתגלות.

לנוכח הסתירה, הופנתה למומחית שאלת הבהרה ובתשובתה קבעה כי האירוע לא גרם להופעת הפרעת ההסתגלות כקשר סיבתי וכן, כי הפרעת ההסתגלות זיכתה את התובעת באי כושר זמני.

הנתבע מבקש על כן, לנוכח הסתירות המהותיות וחוסר הבהירות בחוות הדעת, למנות מומחה רפואי אחר או נוסף.

2. התובעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, בחינה משפטית של חוות הדעת מוביל למסקנה כי המומחית קשרה בין האירוע ואי הכושר.

3. סבורה אני כי אכן קיימות סתירות וחוסר בהירות רבה במסקנות המומחית וחרף הנסיון לקבל תשובה ברורה על דרך שאלות הבהרה, אין בפנינו תמונה שלמה וברורה באשר לשאלת הקשר הסיבתי, הנדרשת לצורך הכרעתנו המשפטית.

4. לנוכח האמור, יש מקום למינוי מומחה רפואי נוסף טרם מתן הכרעה בתיק.

5. החלטה בעניין מינוי המומחה תצא בנפרד.

ניתנה היום, כ"ג אלול תשע"ג, (29 אוגוסט 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.