בפני בקשת הנתבעת לביטול פסק דין שניתן ביום 21.8.13 (להלן: "פסק הדין").

הבקשה נתמכת בתצהירה של הגב' רוחמה גלעד, בתה של הנתבעת (להלן: "הגב' רוחמה").

התצהיר הינו ארוך ומפורט מאוד וכולל 12 עמודים (צפופים).

התצהיר מעלה שורה ארוכה של טענות מטענות שונות , אשר אינני רואה הכרח לפרטן לצורך הכרעה בבקשה שבפני.

הטענה המרכזית הדורשת התייחסות היא הטענה כי יש לבטל את פסק הדין מאחר שניתן בהיעדר סיכומים, באופן שפוגע בנתבעת.

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, הריני קובעת כי דין הבקשה להידחות.

כפי שנקבע בפסק הדין (סעיף 3), ניתנו לנתבעת הזדמנויות חוזרות ונשנות להגשת הסיכומים מטעמה כמפורט להלן:

ביום 18.7.12 התקיימה ישיבת הוכחות, ובסיומה ניתנו הוראות להגשת סיכומים. בהמשך, הוזמנו הצדדים לישיבת תזכורת פשרה ביום 28.10.12. בין לבין הגישו התובעים את הסיכומים מטעמם. בדיון מיום 28.10.12 הוריתי לנתבעת להגיש סיכומיה עד ולא יאוחר מיום 27.11.12. הנתבעת לא פעלה על פי האמור ולא הגישה סיכומיה. בהחלטה מיום 26.12.12 ניתנה לנתבעת ארכה נוספת להגשת הסיכומים עד ליום 20.1.13, תוך שצוין בהחלטה כי ככל שהנתבעת לא תגיש סיכומיה יינתן פסק הדין על יסוד החומר שבתיק.

ביום 30.12.12 הגישה הנתבעת הודעה שכותרתה: "נימוק דבר עיכוב בהגשת סיכומי הנתבעת – פניה דחופה". בהודעה זו מפרטת הגב' רוחמה את הבעיות הרפואיות הפוקדות אותה ואת הנתבעת, אשר בגינן נמנע מהן להגיש את הסיכומים.

בהחלטה מאותו יום הוסבר לנתבעת כי חרף התחשבות במצבה הבריאותי לא ניתן להשאיר את התיק תלוי ועומד לאורך זמן. יחד עם זאת, ניתנה לנתבעת ארכה נוספת להגשת סיכומיה עד ליום 31.1.13, תוך שצוין כי אם לא כן, יינתן פסק הדין בהיעדרם.

ביום 13.2.13 הגישו התובעים בקשה למתן פסק דין, מאחר שהנתבעת טרם הגישה סיכומיה.

ביום 3.3.13 הגישה הנתבעת הודעה שכותרתה: "פנית התובעים מהתאריך 13/2/13 בדבר בקשה למתן פסק דין. אי דיווח לנתבעת – פניה דחופה". בהודעה זו חוזרת הגב' רוחמה על מצבה הבריאותי הלקוי של הנתבעת ומעלה טרוניות כלפי התובעים ובא כוחם, אשר מבקשים לקבל פסק דין ללא סיכומי הנתבעת.

בהחלטה מיום 2.4.13 קבעתי כי "משלא הוגשו סיכומי הנתבעת במועד שהוקצב ואף לא עד היום, יינתן פסק דין בהיעדרם. פסק הדין יינתן בהתאם לסדרי העבודה".

ביום 21.8.13 ניתן פסק דין מנומק על יסוד החומר שבתיק.

בהתאם לפסיקה, צירופן של תקנות 160(ד) ו-157(2) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א"), מעלה כי בהיעדר סיכומים מטעם בעל דין, רשאי בית המשפט לפסוק על פי חומר הראיות שהונח בפניו (רע"א 5451/96 זימן נ' מזרחי (28.12.98)).

בנסיבות העניין, משלא הוגשו סיכומי הנתבעת, חרף אורכות רבות שניתנו לה, ניתן פסק הדין. יודגש, כי פסק הדין ניתן תוך הנמקה מפורטת ובהתחשב במכלול הראיות, אשר הוגשו מטעם שני הצדדים.

לאור האמור, אין מדובר בפסק דין הניתן לביטול בהתאם לתקנה 201 לתקסד"א, ועל כן, מטעם זה כשלעצמו יש לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין.

הדרך להשיג על פסק הדין, אשר הינו פסק דין מנומק, המבוסס על חומר הראיות, הינה בהגשת ערעור על פי כל דין ולא בהגשת בקשה לביטול פסק דין.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ה כסלו תשע"ד, 28 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.