בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן ביום 21.8.13 (להלן: "פסק הדין").

רקע

1. המשיבים הם הבעלים של בניין ברח' אלנבי 97, תל אביב, הידוע כגוש 6937 חלקה 28 (להלן: "הבניין").

המבקשת, הגב' שולמית גלעד (להלן: "המבקשת") החזיקה כדיירת מוגנת ביחידה הממוקמת בחצר פנימית של הבניין (להלן: "המושכר").

ביום 16.9.09 הגישו המשיבים תביעה לפינוי וסילוק יד כנגד המבקשת.

בעת ניהול ההליכים, הסתייעה המבקשת בבתה, הגב' רוחמה גלעד (להלן: "רוחמה" או "בת המבקשת"). רוחמה היא שהגישה בקשה זו בשמה של המבקשת.

לאחר סיום שמיעת הראיות בתיק ניתנה החלטה בדבר מועדי הגשת סיכומים בכתב מטעם הצדדים. המשיבים פעלו על פי ההחלטה והגישו את סיכומיהם ביום 15.10.12.

המבקשת לא הגישה סיכומים מטעמה במועד, ואף לא לאחר אורכות שניתנו לה, ועל כן, בהחלטה מיום 2.4.13, נקבע כי פסק הדין יינתן בהיעדרם.

ביום 21.8.13 ניתן פסק דין מנומק על יסוד החומר שבתיק.

בפסק הדין חויבה המבקשת לפנות את המושכר ברח' אלנבי 97, תל אביב, ולהחזיר את החזקה בו לידי המשיבים כשהוא נקי מקום אדם וחפץ.

עם זאת, ניתן למבקשת סעד מן הצדק, באופן שהפינוי הותנה בכך שהמבקשים ישלמו למבקשת, במעמד וכנגד הפינוי, סך של 50,000 ₪.

בנוסף, חויבה המבקשת בתשלום הוצאות המשיבים, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך 20,000 ₪, אולם נקבע כי בכפוף לפינוי המושכר במועד, תופטר המבקשת מתשלום ההוצאות.

בקשת המבקשת

2. ביום 16.9.13 הגישה רוחמה תצהיר חתום על ידה, אשר כותרתו "הנדון: בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין – בהיעדר סיכומים – פניה דחופה". (להלן: "הבקשה לעיכוב ביצוע")

הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה במקביל לבקשת המבקשת לביטול פסק דין בהיעדר סיכומים (להלן: "הבקשה לביטול פס"ד").

בבקשה לעיכוב ביצוע מבקשת רוחמה לעכב את ביצוע פסק הדין "מהסיבות המנומקות בבקשה לביטול פסק דין". (סעיף 1 לבקשה לעיכוב ביצוע).

רוחמה מפנה לבקשה לביטול פסק דין, במסגרתה פירטה את הסיבות אשר מנעו ממנה להגיש את הסיכומים וכן היא מזכירה את הבעיות הרפואיות שלה ושל אימה.

כבר בשלב זה יצויין, כי הבקשה לביטול פסק הדין נדחתה בהחלטה מיום 28.11.13.

תגובת המשיבים

3. בכותרת תגובתם ציינו המשיבים כי מדובר ב"תשובת המשיבים לבקשת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק הדין וחזרה על בקשה לפיצול סעדים כפי שנתבקשה בסעיף 42 לסיכומיהם על מנת לתבוע דמי שימוש ראויים משנת 1996".

בגוף הבקשה טוענים המשיבים כי אין להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע.

לטענת המשיבים סיכויי הערעור להתקבל הינם אפסיים. המשיבים טוענים כי המבקשת לא הצביעה על טעות בפסק הדין וכל טענותיה הן כנגד קביעות עובדתיות ומשפטיות של בית המשפט.

במאזן הנוחות בין הצדדים נוטה הכף לטובת המשיבים. במושכר אין כל "עסק חי" של המבקשת, ואילו המשיבים מפסידים דמי שכירות בשוק החופשי, מזה כ-18 שנה.

עוד טוענים המשיבים, כי המבקשת ובתה רוחמה מצויות בסכסוך מתמשך עם שוכר אחר של המשיבים, ועיכוב ביצוע פסק הדין עלול לפגוע בהמשך הקשר העסקי עמו, דבר שיוביל לפגיעה כלכלית נוספת במשיבים.

תשובת המבקשת

4. בתשובת המבקשת לתגובת המשיבים הרחיבה רוחמה, בשמה של המבקשת, את נימוקיה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

המבקשת טוענת כי פסק הדין לוקה בחסר וכי בית המשפט "מבסס את פסק הדין על כתבי התביעה ולא על כתבי הנתבעת. לוקח את הטיעונים המשפטיים בצורה מכוונת לצד התביעה זה ממש הורס אותנו, לא אתי ולא ראוי." (סעיף 4 לתשובה)

המבקשת מציינת את הטעויות אשר לשיטתה נפלו בפסק הדין וחוזרת על טענתה כי המבקשת לא נטשה את המושכר. המבקשת טוענת כי פסק הדין מבוסס על מסמכים מזויפים, ועל כן התביעה "היתה אמורה להידחות על הסף" (סעיף 8 לתשובה).

בסיום תשובתה מתנגדת המבקשת לבקשת המשיבים לפיצול סעדים.

המסגרת המשפטית

5. בדונו בעתירה לעיכוב ביצוע פסק דין על בית המשפט לבחון שתי שאלות:

האחת- מה מידת סיכויי ההצלחה בערעור.

השנייה- האם יהא זה מן הנמנע או קשה מאד להשיב את המצב לקדמותו אם יזכה המבקש בערעור לאחר ביצוע פסק הדין.

כמו כן על בית המשפט לשקול את מאזן הנזקים והנוחות, את התוצאות שתיגרמנה לכל אחד מהצדדים אם תתקבל הבקשה או תידחה, את מהות הנזקים שיגרמו ואת האפשרות לתקנם. (בש"א 3158/91 שמואל פלאטו שרון נגד קומפני פריזיין).

כלל הוא, כי המבקש עיכוב ביצוע של פסק דין צריך להצביע על סיכויים טובים לקבלת הערעור ועל מאזן נוחות הנוטה לטובתו. אולם, קיימים יחסי גומלין בין שתי דרישות אלו, וככל שמצליח המבקש להצביע על נזק בלתי הפיך במקרה שהביצוע לא יעוכב עד לשמיעת הערעור, כך פוחת הנטל המוטל עליו להצביע על סיכויים טובים לזכות בערעורו. (רע"א 7161/05 בת דור אגודה לאומנות המחול תל אביב נ' מיכאל פוקס ואח').

הלכה היא כי כאשר קיים חשש רציני שהמבקש לא יוכל, או יתקשה מאוד, להשיב את המצב לקדמותו, אזי חשש זה יהיה השיקול המכריע, המצדיק עיכוב ביצועו של פסק-דין, כדי לא לסכל מראש את טעמו ותכליתו של הערעור. (ע"א 4781/01 מדינת ישראל ואח' נ' סנפיר השקעות בע"מ).

יישום ומסקנות

6. בפתח פרק זה, ראוי לציין כי למעשה, המבקשת לא ציינה בבקשה באופן מפורש האם הוגש או עתיד להיות מוגש ערעור על פסק הדין. כך גם אין בבקשה כל התייחסות לסיכויי הערעור או למאזן הנוחות.

חרף האמור, ובהתחשב בכך שהמבקשת אינה מיוצגת, אבחן את הבקשה בהנחה שהוגשה תוך כוונה להגיש ערעור.

7. מטבע הדברים, בהיות בקשה זו מופנית לערכאה הדיונית שנתנה את פסק הדין, לא יתמקד הדיון בשאלת סיכויי הערעור. על כן יועבר מרכז הכובד לדיון בסוגיות המתייחסות לקושי להשיב את המצב לקדמותו ולמאזן הנזקים והנוחות.

8. ככלל, נוהגים בתי המשפט משנה זהירות כאשר מדובר בפסק דין לפינוי, מתוך הנחה כי יהיה קשה עד בלתי אפשרי להחזיר את המצב לקדמותו. חרף כך, עדיין, אין לקבוע באופן גורף, כי יש לעכב כל פסק דין לפינוי.

עיכוב ביצוע של פסק דין נועד לשמור על מצב קיים כל אימת שקיים חשש שמא לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו.

9. בענייננו, המבקשת לא פירטה בבקשתה את הנזקים שייגרמו לה באם תאלץ לפנות את המושכר. דברים אלה מקבלים משנה תוקף בשים לב לכך שבפסק הדין נקבע כי המבקשת נטשה את המושכר ואין היא מנהלת בו כל עסק.

יחד עם זאת, נכונה אני להניח כי פינוי המבקשת אכן יגרום לה נזק בלתי הפיך שכן לא מן הנמנע שהזכויות במושכר יועברו לצד שלישי, באופן שיימנע את האפשרות להשיב את המצב לקדמותו, אם יתקבל ערעור על פסק הדין (ככל שיוגש).

המשיבים טוענים להפסד כספי בגין הפסד דמי שכירות בשוק החופשי. לטענתם "מדובר בנזק עצום של דמי שכירות של 18 שנה בשוק החופשי" (סעיף 13 לתגובה).

אין בידי לקבל טענה זו של המשיבים.

פסק דין לפינוי דייר מוגן הינו פסק דין קונסטיטוטיבי ולא דקלרטיבי. כל עוד לא ניתן פסק דין של פינוי נגד הדייר המוגן, זכות השכירות שלו שרירה וקיימת (ע"א 264/76 מרקוס נ' "שלף" שותפות מוגבלת, פ"ד לא(2) 622 (1977)). אשר על כן אין מקום לטענה לפיה הפסידו המשיבים דמי שכירות במשך 18 שנים, שכן עילת התביעה בגין דמי שימוש ראויים התגבשה אך ורק מיום מתן פסק הדין.

מטעם זה, גם אין מקום להיעתר לבקשת המשיבים לפיצול סעדים, כפי שביקשו בתגובתם.

בהינתן הקביעה כי ההפסד הכלכלי הנטען על ידי המשיבים החל אך ביום מתן פסק הדין (21.8.13), אזי נראה כי נזקה של המבקשת מחמת פינויה מהמושכר, יעלה על נזקם הנטען של המשיבים כתוצאה מעיכוב ביצוע פסק הדין. בכך היה כדי להטות את הכף לטובת המבקשת.

דא עקא, לעיכוב ביצוע פסק דין יש מקום כאשר קיים הליך תלוי ועומד או עתיד להיות מוגש הליך כזה, אשר עשוי לשנות את תוצאת פסק הדין, שאז יש הצדקה לעיכוב הביצוע עד הכרעה באותו הליך.

בענייננו, לא תלוי כל הליך הממתין להכרעה והמבקשת גם לא ציינה מהם ההליכים שבכוונתה לנקוט. עם זאת המבקשת עתרה בבקשה "לעכב הביצוע עד תום המהלכים כולם..." (סעיף 9 לתשובת המבקשת).

10. בנסיבות האמורות, הריני מוצאת לנכון להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין למשך 30 יום מהיום, וזאת על מנת לאפשר למבקשת לכלכל צעדיה ולנקוט בכלים העומדים לה על פי הדין.

למניעת ספק יובהר, כי אין בהחלטה זו משום הארכת מועדים הקבועים על פי כל דין.

סוף דבר

11. הבקשה מתקבלת באופן חלקי.

פסק הדין יעוכב למשך 30 יום מהיום.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ח' טבת תשע"ד, 11 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.