(בבקשת הנתבעת 1 להארכת מועד להבאת ראיות לסתור)

1. תיק זה עניינו שלוש תאונות דרכים בהן נפגע התובע במהלך השנים 2002-2006. הבקשה שלפני מתייחסת לתאונה הראשונה בזמן בלבד, זו שמתאריך 16.10.02, שהיא גם תאונת עבודה.

2. בעטיה של תאונה זו, קבע המל"ל לתובע נכות רפואית – אורתופדית בשיעור של 24%. קביעה זו מחייב בתיק בהיותה "נכות על פי כל דין" לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975.

3. עוד בפרוטוקול הדיון מיום 8.5.14 ביקשה הנתבעת 1 לשקול להביא ראיות לסתור. בהחלטתי דאז ניתנה לה שהות של כחודשיים להודיע עמדתה לעניין נכותו הרפואית של התובע. המועד הוארך על פי בקשתה של הנתבעת 1, ובתאריך 13.11.14 התקיים דיון נוסף. במהלכו, ביקשה הנתבעת 1 להביא ראיות לסתור, בין היתר נוכח קביעתו של מומחה בית המשפט בתחום האורתופדיה [שלא היה אמור להתייחס לתאונה זו בחוות דעתו] כי לא נותרה לתובע כל נכות אורתופדית בגין התאונה הראשונה. בהחלטתי, אפשרתי לנתבעת 1 להגיש בקשתה בתוך 10 ימים.

4. משחלף המועד והבקשה לא הוגשה, הגיש התובע בקשה לקבל הצעת מבית המשפט לסיום התיק בפשרה בקשר עם התאונה הראשונה. על רקע זה ניתנה ביום 3.12.14 החלטתי לפיה רואים את הנתבעת 1 כמי שזנחה בקשה להבאת ראיות לסתור, והורתי על הגשת חוות דעת אקטוארית.

5. בתאריך 7.12.14 הגישה הנתבעת 1 את הבקשה שלפני להאריך את המועד להגשת בקשתה להבאת ראיות לסתור עד לתאריך 20.12.14, בד בבד עם ביטול החלטתי מיום 3.12.14 שניתנה במעמד צד אחד. את בקשת נימקה הנתבעת 1 בכך כי התובע היה בטיפול גורם רפואי נוסף עליו לא היה לה מידע, ועתה היא פועלת לאיסוף התיעוד הרפואי ממנו.

5. התובע מתנגד לבקשה מהטעמים המנויים בתגובתו מיום 9.12.14.

6. אכן, היה על הנתבעת 1 לפעול להגשת בקשתה לעניין הראיות לסתור בפרק הזמן שניתן לה לאחר הדיון מיום 8.5.14, ובוודאי שלאחר הדיון השני בו נקצבו לה 10 ימים לשם כך. אם לא הצליחה לעמוד במועד שנקבע, לכל הפחות היה עליה להגיש, בתוך המועד, בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להבאת ראיות לסתור. לא היה עליה להמתין עד שהתובע יגיש בקשתו הוא למתן הצעת פשרה. הנתבעת 1 איננה יכולה להלין על התובע, באשר כל כולה של התנהלות זו הינו לפתחה שלה בלבד.

7. מחד גיסא, ראוי כי התיק זה יבוא לכלל סיום, ויוטעם כי מדובר בתביעה שהוגשה בשנת 2009. מאידך גיסא, הנתבעת 1 סבורה כי יש לה טענה טובה כנגד קביעת המל"ל, שאם תתקבל יש בה כדי להפחית מנזקו של התובע בגין התאונה הראשונה. באיזון בין עמדות הצדדים, ולמרות שעד כה לא הוגשה הבקשה להבאת ראיות לסתור, הנני מאריכה את המועד להגשתה עד לתאריך 25.1.15, אך תוך חיובה של הנתבעת 1 בהוצאות.

לא תוגש הבקשה במועד, תראה הנתבעת 1 (זו הפעם השנייה) כמי שזנחה בקשתה.

בגין התנהלותה ועיכוב ההליך פרק זמן של חצי שנה לפחות תשלם הנתבעת 1 לתובע – ללא קשר לתוצאות המשפט - הוצאות בסכום של 3,500 ₪.

המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ח טבת תשע"ה, 19 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.