(בבקשת נתבעת 1 להביא לראיות לסתור)

1. התובע, יליד 1957, סוכן ביטוח במקצועו.

בין התאריכים 2002-2009 נפגע התובע בארבע תאונות דרכים.

2. הבקשה שלפני מתייחסת לתאונה הראשונה בזמן, מתאריך 16.10.02, שהיא גם תאונת עבודה (להלן : "התאונה הראשונה"). נכותו הרפואית של התובע כפי שנקבעה על ידי ועדות רפואיות שונות של המוסד לביטוח לאומי עומדת על 24% (15% עמ"ש צווארי, 10% עמ"ש מותני). קביעה זו מחייבת בתיק שלפני בקשר לתאונה הראשונה בהיותה נכות "על פי כל דין" לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

3. נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") היא הנתבעת הרלוונטית ביחס לתאונה הראשונה, בהיותה מבטחת השימוש ברכבו של התובע באותו מועד.

4. נוסף על הנכות לפי הדין בקשר עם התאונה הראשונה, ומאחר שתיק זה עניינו שלוש תאונות נוספות, מונה מומחה בית משפט בתחום האורתופדיה, ד"ר טנצמן, לבדיקת התובע וקביעת נכויותיו, ככל שישנן. החלטת המינוי ניתנה על ידי כבוד השופט קידר (שהתיק היה בטיפולו טרם פרישתו לגמלאות), והוא אכן ציין בה כי בגין התאונה הראשונה קיימת נכות מחייבת על פי דין. לפיכך, הורה למומחה לבדוק את התובע ביחס לתאונות הדרכים מתאריכים 11.5.05, 2.4.06 ו – 7.6.09 קרי, שלושת התאונות הנוספות בלבד (ראו החלטת כבוד השופט קידר מיום 1.12.10).

5. אלא, שד"ר טנצמן נתן חוות דעת ביחס לכל התאונות כולן, גם זו הראשונה, וקבע כי לתובע לא נותרה כל נכות אורתופדית (עמ"ש צווארי - עמ"ש מותני – כתפיים) בגין איזו מן התאונות (ראו חוות הדעת מיום 27.5.11).

6. זהו הרקע לבקשתה זו של הנתבעת להביא לראיות לסתור את שיעור הנכות כפי שנקבע לתובע על ידי הוועדה הרפואית במל"ל (להלן: "הוועדה" ו/או "המל"ל").

לטענת הנתבעת, קביעת הוועדה נסתרת מניה וביה על ידי חוות הדעת של ד"ר טנצמן אשר לפניו עמד כל התיעוד הרפואי בעניינו של התובע, הוא בדק אותו ואף נימק את חוות דעתו כדבעי. גם אם אין די בחוות הדעת של ד"ר טנצמן כדי להיעתר לבקשה להבאת ראיות לסתור, יש לנתבעת טעמים נוספים להיעתר לבקשה; נטען כי לפני הוועדות השונות לא עמד מלוא המידע הרפואי הנוגע למצבו של התובע, וכי בעבודתה של הוועדה נפלו פגמים משמעותיים היורדים לשורשו של עניין הפוגעים בכללי הצדק הטבעי ובזכויות הנתבעת. הנתבעת מלינה על כך כי חרף התיעוד הרפואי הרב המלמד על בעיות ומגבלות בעמוד שידרה שנים לפני התאונה הראשונה, רשימת המסמכים שעמדה לפני הוועדות השונות חסרה; אין התייחסות לתיעוד רפואי קודם מצד הפוסקים בוועדות; אין התייחסות לשאלת הקשר הסיבתי לתאונה הראשונה או לעובדה כי התובע נפגע בשלוש תאונות נוספות לאחר התאונה הראשונה ואף ניתנה חוות דעת בעניינו על ידי ד"ר טנצמן (שלא הוצגה לוועדות שהתכנסו לאחר שניתנה). עוד נטען כי במשך כ – 10 שנים עמד התובע לפני 15 ועדות רפואיות שונות (חלקן לעניין נכות נפשית), כאשר הוא מיוצג במרביתן על ידי עו"ד ובאמתחתו גם חוות דעת פרטיות. לנתבעת לא היתה כל אפשרות לומר דברה בוועדות אלו. לאור כל האמור עותרת הנתבעת להיעתר לבקשתה להביא ראיות לסתור, וככל שיקבע בית המשפט כי קביעת הןועדה אכן נסתרה, אזי יש לסמוך על חוות דעתו של ד"ר טנצמן, ואין צורך במינוי מומחה רפואי נוסף.

7. לטענת התובע הוא כלל לא הסתיר מהוועדות הרפואיות לפניהן עמד את עברו הרפואי הצבאי משנת 1993, והוועדות אף מתייחסות לכך כי קיים עבר שכזה. באשר לחוות הדעת של ד"ר טנצמן שלא הוצגה לוועדות, אזי מאחר שד"ר טנצמן חרג מסמכותו כאשר התייחס בחוות דעתו גם לתאונה הראשונה לא היה מקום להציג לפני הוועדות הרפואיות במל"ל את אותה חוות דעת. עוד טוען התובע כי הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים, חריגים, לדוגמא: כאשר חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על ידי הוועדה הרפואית ועד לדיון בבית המשפט; או כאשר לפני הוועדה הרפואית לא היו עובדות רלוונטיות חשובות הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע לפני התאונה ושאם היו לפניה היו מביאות לתוצאה שונה. לדידו של התובע, אפילו קיים מומחה רפואי הסובר אחרת ממה שקבעה הוועדה הרפואית, אפילו היו הפערים ביניהם גדולים - אין די בכך כדי להתיר הבאת ראיות לסתור את דרגת הנכות במל"ל.

לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט, בבקשת הנתבעת, בתשובת התובע ובתשובת הנתבעת עליה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

8. סעיף 6ב לחוק הפיצויים שכותרתו "קביעת דרגת נכות לפי חוק אחר" קובע: -

"6ב. נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". [הדגשה איננה במקור]

9. ההלכה היא כי מתן אפשרות להביא ראיות לסתור את הנכות על פי דין תהא רק במקרים מיוחדים וחריגים (בר"ע 634/85 עודה נ' רותם – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 505 (1985)). מקרה שכזה עלול להיות כאשר לא היו לפני הוועדה הרפואית עובדות רלוונטיות לגבי מצבו הרפואי של הנפגע שהיה בהן כדי להביאה להחלטה שונה (רע"א 4707/10 המאגר הישראלי לביטוח רכב נ' כדמור (2010)), מקרה בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה דרגת נכותו על ידי הוועדה או אם ההליך היה נגוע בפגם מהותי (פרשת עודה, בעמ' 509).

במקרה דנן;

10. בהודעתו של התובע למל"ל על פגיעה בעבודה הוא ציין כי נפגע ב"גב, צלעות, ראש, ברך ימין..." (לטופס הודעה על פגיעה בעבודה כפי שהוגש למל"ל ביום 16.12.02 ראו נספח א' לבקשה). בתביעתו למל"ל לקביעת דרגת נכות ולתשלום גמלת נכות מעבודה התלונן על "כאבי גב חזקים + כאבי ראש והתקפים + צלעות וברך ימין" עוד ציין שם כי בעבר סבל מכאבי גב תחתון בעקבות פציעתו בשנת 1993 במסגרת שרות צבאי (ראו תביעה כפי שהוגשה בתאריך 5.2.03, נספח ב' לבקשה).

11. ועדה רפואית שהתכנסה בעניינו של התובע קבעה בתאריך 8.6.03 כי אין לתובע נכות אורתופדית צמיתה הקשורה בתאונה הראשונה, וקבעה לו נכות זמנית בת 20% לחודשיים בלבד. כמו כן קבעה הוועדה הרפואית כי אין נכות נפשית או נוירולוגית הקשורות בתאונה (לקביעת הוועדה ביום 8.6.03 ראו נספח ג' לבקשה).

על החלטה זו הגיש התובע ערר לוועדה רפואית לעררים. זו קבעה בתאריך 12.5.04 כי בגין עמ"ש צווארי לא נותרה לתובע כל נכות, ואילו בגין "הגבלה קלה בעמ"ש מותני, סימנים נוירולוגיים שתוארו כמו כן CT 25.12.02 הועדה קובעת 10% לצמיתות" לפי סעיף 37(7)(א) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות") (ראו דוח ועדה רפואית לעררים מיום 12.5.04, נספח ה' לבקשה).

12. מקריאת חוות דעתו של ד"ר טנצמן עולה כי לתובע עבר רפואי עשיר של כאבי גב תחתון החל מסוף שנות ה – 80 ולאורך כל שנות ה – 90. במהלך השנים ביצע התובע בדיקות הדמייה שונות, נדרש לטיפולים בגין כאב גב תחתון וכאבים רדיקולריים ומכאן מסקנתו של המומחה כי ההגבלה הקלה הקיימת בטווח התנועה מקורה במצב קודם. באשר לעמ"ש צווארי התובע סבל מכאבים גם לפני התאונה והבדיקה הקלינית נמצאה תקינה. צילום עדכני שעמד לנגד עיניו של המומחה אינו מעלה פתולוגיה ראויה לציון (ראו עמ' 7 לחוות דעתו של ד"ר טנצמן מיום 27.5.11).

13. על רקע זה בולטת החלטת הוועדה הרפואית לעררים שהקנתה לתובע 10% נכות בעמ"ש מותני בגין התאונה, למרות שיש לתובע עבר רפואי בתחום, והכל מבלי שהוועדה מנמקת מדוע הנכות נובעת בהכרח מהתאונה הראשונה ולא מההיסטוריה הרפואית של התובע. חסר זה לא נרפא גם בוועדות מאוחרות יותר.

14. בשנת 2007 הגיש התובע למל"ל את תביעתו הראשונה להחמרה. באותה העת כבר עבר שתי תאונות דרכים נוספות, בתאריכים 11.7.05 ו – 2.4.06. בפרוטוקול הוועדה הרפואית, בפרק "תולדות המקרה ותלונות מפי התובע" לא נרשם כי התובע ציין שעבר בינתיים שתי תאונות נוספות. על פניו גם לא עמדו לפני הוועדה מסמכים הקשורים לתאונות נוספות אלו. מכל מקום, הוועדה הרפואית קבעה כי "מבחינה אורתופדית אין החמרה למרות שקיימת הגבלה מסוימת בתנועות הצוואר. מדובר בשינויים דיסקוגניים בהדמיה שמהווים מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור לתאונה הנדונה" (להחלטה מיום 8.1.08 ראו נספח ו לבקשה).

על החלטה זו הגיש התובע ערר לוועדה הרפואית לעררים, שגם בפרוטוקול שהוציאה תחת ידיה אין רישום כי נאמר לה שהתובע עבר עוד שתי תאונת דרכים. הוועדה קבעה כי אכן אין החמרה בנכותו של התובע (להחלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 11.8.08 ראו נספח ז' לבקשה).

15. בחודש ספטמבר 2009 הגיש התובע את תביעתו השניה להחמרה. היה זה לאחר שעבר בתאריך 7.6.09 את התאונה הרביעית. לא צויין בדוח הוועדה הרפואית כי עמדו לפניה מסמכים הנוגעים לתאונה הרביעית או לשתי התאונות שהיו לתובע לפניה, וקיומן של שלוש התאונות הנוספות לא הובא לידיעת הוועדה מפי התובע.

מפרוטוקול דוח ועדה רפואית עולה כי אבחנתה של הוועדה היתה "מצב לאחר חבלת ראש, צוואר גב תחתון. קיים עבר רפואי בטרם התאונה". חרף האמור, "הועדה סבורה כי קיימת החמרה במצב ע"ש צווארי וקובעת נכות 10% לפי סעיף 37(5)(א) [הגבלה בצורה קלה – הערה שלי מ.א.ק]. עם זאת, הועדה סבורה כי ניתן להותיר על כנה את הנכות שנקבעה בועדות הקודמות בשעור 10%. אמנם קיים עבר רפואי, אך הועדה מסתפקת לגבי גב תחתון בקביעה כי לא קיימת החמרה" [הדגשה אינה במקור] (לדוח הוועדה הרפואית מיום 3.12.09 ראו נספח ח' לבקשה). מהו אותו "עבר רפואי", מאילו שנים, מדוע אין בו כדי להשפיע על מצבו של התובע – זאת לא נדע.

וכך, הועמדה נכותו של התובע על 19% (ראו דוח ועדה רפואית מיום 11.2.10 נספח ט' לבקשה).

16. כוועדות הרפואיות שלפניה, גם לפני הוועדה הרפואית אשר דנה בתביעת ההחמרה השניה של התובע וקבעה עתה גם נכות אורתופדית בגין עמ"ש צווארי, לא עמדו עובדות רלוונטיות בעלות חשיבות – כי התובע עבר מאז התאונה הראשונה בשנת 2002 שלוש תאונות נוספות שהפגיעות בהן זהות – עמ"ש צווארי ומותני. יודגש כי אין די בכך שהוועדה יכולה לאסוף תיעוד רפואי. חלה על התובע חובת תום הלב, המחייבת אותו לגלות כי עבר תאונות נוספות. אי הגילוי מחזק את המסקנה כי לתאונות אלו יכול שהיתה השפעה על החלטת הוועדה בכל הנוגע לקביעת הנכות לו היה בידה כל המידע (רע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' בוטרשווילי (2013)). זאת ועוד; לא ברור כלל מפרוטוקול הוועדה מדוע בשנת 2010, 8 שנים לאחר התאונה הראשונה, מצב עמ"ש צווארי שבעבר לא זיכה את התובע בנכות החמיר דווקא מחמת התאונה הראשונה.

17. בשנת 2012 הגיש התובע תביעת החמרה נוספת, שלישית במספר. בדוח ועדה רפואית מיום 2.8.12 נקבע כי לא חלה החמרה במצבו, הן מבחינת עמ"ש צווארי הן מבחינת עמ"ש מותני (להחלטת הוועדה מיום 2.8.12 ראו נספח ט' לבקשה).

על החלטה זו הגיש התובע ערר לוועדה הרפואית לעררים, כשהוא מצרף מסמך מפרופ' מירובסקי (אורתופד) המציין כי יש לקבוע נכות בשיעור של 20% לצוואר ולגב. הוועדה קיבלה את תביעת ההחמרה, וקבעה לתובע 15% נכות בגין עמ"ש צווארי לפי סעיף 37(5)(א-ב) לתקנות. באשר לעמ"ש מותני, הוועדה לא קיבלה את מסקנתו של פרופ' מירובסקי שכן ממצאי הוועדה מצביעים על הגבלה קלה בגב "ולא בינונית כפי שהוא מציין בחוות דעתו". [הדגשה איננה במקור].

סה"כ נקבעו לתובע 24% נכות (במעוגל) (ראו קביעת הוועדה מיום 4.3.13, נספח ט' לבקשה).

18. אעיר כי מכתבו של פרופ' מירובסקי לא צורף לבקשת הנתבעת לפני, אך על פניו מדובר בחוות דעת פרטית, עובדה שיש גם בה כדי להצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור, מאחר שלנתבעת לא היתה הזדמנות דומה להציג עמדתה לפני הוועדה (ראו רע"א 7905/10 אוחנה נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ (2010)).

19. מהסקירה לעיל עולה כי הוועדה הראשונה שקבעה לתובע 10% נכות בגין עמ"ש מותני, לא התייחסה לעברו העשיר של התובע בתחום הגב ולא נימקה קיומו של קשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה הראשונה. הוועדות הרפואיות שקבעו לתובע 10% נכות גם בגין עמ"ש צווארי (ובהמשך 15%) לא היו מודעות לכך כי התובע עבר במרוצת השנים תאונות דרכים נוספות. עוד לא ברור הכיצד בחלוף 8 שנים מהתאונה הראשונה נקבעו לראשונה אחוזי נכות בגין עמ"ש צווארי הקשורים בהכרח לאותה התאונה. לפני הוועדה הרפואית לעררים (האחרונה) הוצג מסמך הנחזה כחוות דעת פרטית, בעוד לנתבעת לא היתה כל אפשרות לעשות כן, כך שבאם לא ינתן לה היתר להביא ראיות לסתור, עלול להיגרם לה עיוות דין.

די בכל אחד מנימוקים אלו בנפרד, לא כל שכן מכולם במצטבר, כדי לקבוע כי קביעת הוועדה ביחס לנכותו של התובע כתוצאה מהתאונה, נסתרה. זאת, אף מבלי להתייחס לחוות דעתו של ד"ר טנצמן שאכן לא נדרש לקבוע נכות בגין התאונה הראשונה ולשאלה האם היה התובע צריך להציגה לפני הוועדות השונות.

20. משקביעת המל"ל נסתרה, ומאחר שלא ניתן לזמן את רופאיה למתן עדות (רע"א 6858/13 פלוני נ' פלוני (2013) בפסקה 6), הרי שאת החסר יש להשלים על דרך מינוי מומחה בית משפט.

מאחר שמונה כבר מומחה בית משפט שהטענה היחידה כלפיו היא שחרג מסמכותו בעת שנתן חוות דעתו גם בקשר לתאונה הראשונה. ומשנדרשת עתה חוות דעת גם בקשר לתאונה הראשונה - מטעמי יעילות וחסכון במשאבים לא ימונה מומחה נוסף, אלא יעשה שימוש בחוות דעתו של ד"ר טנצמן.

יצוין כי עובר לבדיקתו, שלח התובע לד"ר טנצמן מסמכים רפואיים המתייחסים גם לתאונה הראשונה (ראו נספח לתשובת הנתבעת). אך ככל שיתברר כי בידי המומחה לא היה את מלוא התיעוד הרפואי ביחס לתאונה זו (מאחר שהצדדים או מי מהם סברו כי חלה נכות לפי דין), אורה על השלמת חוות הדעת.

סוף דבר;

21. נסתרה דרגת הנכות בתחום האורתופדי כפי שנקבעה על ידי המל"ל בתאונה הראשונה.

חלף קביעת המל"ל, תעמוד חוות הדעת האורתופדית של ד"ר טנצמן ולגבי כל התאונות, לרבות התאונה הראשונה (בכפוף לכך כי לא יידרש הליך של השלמת חוות הדעת).

משהתקבלה בקשת הנתבעת, ישא התובע בהוצאותיה בסכום של 2,000 ₪.

22. נקבע לקדם משפט לתאריך 14.4.15 בשעה 9:30 לבדיקת אפשרויות קידום התיק וקביעת מועדים.

המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ב' ניסן תשע"ה, 22 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.