תמצית טענות הצדדים

1. עסקינן בתביעה שטרית- כספית.
2. התובעת, חברה בע"מ, הגישה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל שטר על סך 126,000 ₪ המשוך מחשבון הנתבעת מס' 1 ( להלן: "הנתבעת") ואשר הינו לפקודת הנתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע"). הוגשה התנגדות לביצוע השטר וביום 31.1.10 הוגשה הודעה מהצדדים על הסכמה דיונית לפיה תינתן לנתבעים רשות להתגונן, אשר קיבלה תוקף של החלטה.
3. בהמשך, הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן על סך 152,091 ₪. במסגרת כתב התביעה טענה התובעת, כי הנתבעת היא חברה בע"מ והנתבע מנהלה.
4. התובעת טוענת, כי מזה זמן קיימת התקשרות עסקית בינה לבין הנתבעים והתקשרות זו מוגבלת לניכיונות שיקים. לטענתה, הנתבעים ניכו אצלה שיקים רבים המשוכים על חשבון הנתבעת וחשבונות אחרים.
5. לטענת התובעת, ביום 5.4.09 פנו אליה הנתבעים בבקשה לביצוע ניכיון על שלושה שיקים- אחד בסך 36,600 ₪ משוך על חשבונה של חברת נתיבי תבואות בע"מ (להלן: "נתיבי תבואות") ושניים בסכום כולל של 134,400 ₪ המשוכים על חשבונה של חברת נתיבי בר בע"מ (להלן: "נתיבי בר"). היא ביצעה ניכיון של השיקים האמורים ושילמה לנתבעים את סכום השיקים בניכוי עמלה. ביום 14.5.09 פנו אליה הנתבעים בבקשה לעסקת ניכיון של שישה שיקים נוספים וביניהם שני שיקים המשוכים על חשבונה של נתיבי תבואות. לטענתה, היא ביצעה את עסקת הניכיון ושילמה לנתבעים את סכום השיקים בניכוי עמלה. במסגרת העסקה האמורה שילמה התובעת לנתבעים סך של 211,490 ₪ כאשר תשלום הסכום בוצע על ידי העברת 200,000 ₪ לחשבון הנתבעת והיתרה שולמה באמצעות מט"ח, כ- 2,500 דולר.
6. עוד טוענת התובעת, כי הנתבעים פנו אליה ביום 1.6.09, בטרם הגיע מועד פירעונם של השיקים המשוכים על חשבונן של נתיבי תבואות ונתיבי בר, שסכומם יחד היה 252,469 ₪, וביקשו ממנה לגרוע את השיקים ולהחזירם לידיהם ובתמורה ימסרו לה שני שיקים המשוכים על חשבונה של הנתבעת האחד על סך 126,000 ₪ והשני על סך 126,469 ₪. השיקים הללו נרשמו לפקודת הנתבע אשר חתם על גב השיקים. התובעת טוענת, כי השיבה לנתבעים את השיקים של נתיבי בר ונתיבי תבואות וזיכתה את כרטסת חשבונם של הנתבעים בסך של 3,761 ₪ בשל העובדה שמועד פירעונם של השיקים קודם למועד הפירעון של השיקים שהוחזרו לנתבעים. כאשר הגיע מועד פירעונם של השיקים הם הוצגו לגביה אולם הוחזרו בשל א.כ.מ. פניותיה לנתבעים, כי ישלמו את המגיע לה לא הועילו. בנסיבות אלו, נאלצה להגיש את השיקים לביצוע בלשכת ההוצל"פ, כאשר התביעה לפנינו עניינה רק בשיק על סך 126,000 ₪ שהוגש לביצוע בלשכת ההוצל"פ בנצרת.
7. התובעת טוענת, כי היא אוחזת כשורה בשיק נשוא התובענה וכי נתנה לנתבעים תמורה מלאה בגינו ולפיכך על הנתבעים לשלם לה את סכום השיק בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הפירעון של השיק ועד ליום הגשת התביעה.
8. לטענת הנתבעים, דין התביעה להידחות. לטענתם, הנתבע היה מנהל הנתבעת ואין לו מחויבות אישית או מעורבות אישית בענייניה והוא לא היה צד אישי לעסקאות שהנתבעת ביצעה עם התובעת. לטענת הנתבעים, על טפסי הצהרת מבקש שירות חתם הנתבע כמנהל הנתבעת ולא כצד אישי לעסקה. הנתבע לא חתם על השיק באופן אישי, הוא לא משך את השיקים ולא פעל מול התובעת באופן אישי אלא כמנהל הנתבעת. לטענתם, הוספת שמו של הנתבע על השיק נעשתה בנסיבות של זיוף ותרמית ובהעדר הרשאה. בנסיבות אלו הם טוענים, כי אין יריבות בין הנתבע לתובעת.
9. עוד טענו הנתבעים, כי התובעת היא חברה בע"מ אשר עוסקת בהלוואות חוץ בנקאיות וניכיון שיקים. לטענתם, בין התובעת והנתבעת התנהל קשר עסקי כאשר הנתבעת הגישה שיקים לניכיון ותיווכה בין לקוחותיה לבין התובעת. במסגרת הקשר העסקי האמור, הנתבעת השאירה בידי התובעת תורפי שיקים כבטוחה לקיום התחייבויותיה והתובעת הייתה רשאית להשלימם רק בהוראת הנתבעת. השטר בו עסקינן הינו שטר כאמור ונמסר לתובעת כבטוחה בלבד. לטענת הנתבעים, העסקאות המתוארות בכתב התביעה אינן מתייחסות לנסיבות בהן הועבר השיק נשוא התובענה.
10. הנתבעים טוענים, כי לאור כמות העסקאות, היקפן והמעורבות של צדדי ג' רבים הרי שהקשרים העסקיים התנהלו במדיניות של מתן אשראי והצדדים ניהלו כרטסת פתוחה שאמורה הייתה לשקף את מצב החשבון הכולל ביניהם ולפיה היה עליהם לפעול ולהשלים את החיובים ההדדיים. לטענתם, במסגרת העסקאות השוטפות הצדדים היו רשאים לבצע קיזוזים מעסקאות אחרות. הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי לעיתים קרובות לא בוצע רישום נפרד וייחודי לשיק שהועבר בעסקה כלשהי ותחת זאת הרישום התייחס למספר עסקאות או חלקי עסקאות במשותף. לטענתם, התנהלות זו מקלה על התובעת להציג גרסה שקרית באשר לנסיבות העברת השיק נשוא התובענה.
11. עוד טוענים הנתבעים, כי הנתבעת מנהלת את חשבונה, לרבות מסגרת האשראי והיתרות הכספיות בהתאם לפעילות העסקית הצפויה ודואגת שתישאר יתרה או יתרת אשראי בהתאם לשיק שאמור להיפרע מחשבונה. לטענתם, השיק נשוא התובענה הוצג לפירעון באופן מפתיע וללא הרשאה ומשכך הרי שלא היה בידי הנתבעת להיערך אליו ולכן לא כובד.
12. לטענת הנתבעים, התמורה שקיבלה התובעת במסגרת העסקאות עם הנתבעת לא הייתה עמלת ניכיון והיא ביטאה גם מרכיב של ריבית שכן העסקאות כללו רכיב של הלוואה והדבר נלמד מכך שהתמורה עבור השיקים הדחויים הועברה טרם מועד פירעונם. לטענת הנתבעים, עיון בעסקאות מלמד, כי הריבית שנגבתה מגיעה לכ- 10% והיא ריבית נשך שגבוהה בהרבה מהעלות הכוללת הממוצעת לאשראי לא צמוד כפי שמפרסם בנק ישראל.
13. הנתבעים טוענים, כי בית המשפט העליון קבע, כי ללא קשר לשאלת החלת חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות תשנ"ג- 1993 לבית המשפט יש סמכות להתערב ביחסים החוזים שבין צדדים לעסקת הלוואה חוץ בנקאית ולהפחית את שיעור הריבית שנקבע. לטענתם, הריבית שהונהגה בעסקאות בין הצדדים מנוגדת לתקנת הציבור ובשל כך על בית המשפט להפחיתה בשיעור ניכר עד לרמה אשר הולמת את נסיבות העסקה. לטענתם, שעור הריבית אשר יש להחיל הוא לכל היותר שעור הריבית המקסימאלית אשר נקבע על ידי בנק ישראל כריבית מקסימאלית להלוואות חוץ בנקאיות לשנת 2009 וכי יש לקבוע, כי כל חיוב אשר נגבה על ידי התובעת במסגרת העסקאות בין הצדדים או חיוב אשר יוחס לנתבעת מעבר לשיעור אשר פורסם על ידי בנק ישראל הינו חיוב ביתר. לטענתם, סך החיובים האמורים עומד על סך של 1,143,614 ₪. הם טוענים, כי יש לקזז את הסכום האמור מסכום התביעה.
14. הנתבעים מציינים, כי הלוואה חוץ בנקאית חייבת להיעשות בכתב ולכלול פירוט רב של העניינים הנוגעים להלוואה. לטענתם, על התובעת לצרף לכתב התביעה עותק מהסכם ההלוואה ולהוסיף לכך פירוט רב של עניינים הנוגעים להלוואה. הנתבעים טוענים, כי בפסיקה נקבע, כי דרישות אלו של החוק הן מהותיות וקוגנטיות ותביעה שאינה מקיימת דרישות אלו דינה להידחות. בנסיבות אלו ומשלא עמדה התובעת בדרישות הקוגנטיות של החוק הרי שדין התביעה להידחות.
15. עוד טוענים הנתבעים, כי התובעת לא נתנה הודעת חילול כנדרש על פי הדין ועל כן הם פטורים מכל חבות כלפיה הנובעת מההמחאות נשוא התובענה. לטענתם, אף אם התובעת הייתה פטורה ממתן הודעת חילול הרי שהיה עליה לנמק בבקשת הביצוע מדוע היא פטורה ממתן הודעת חילול, אולם לא עשתה כן. לטענתם, הודעת חילול לא נשלחה אף אל מושכת השיקים חברת יבולי התבור.

הראיות

1. לתיק בית המשפט הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובעת של מר אסף לבן (להלן:"אסף")- מנהל התובעת, של הגב' גריפאת מהא (להלן: "מהא") ושל הגב' שמחי מזל (להלן: "שמחי")- עובדות של התובעת. מטעם הנתבעים הוגש תצהיר עדות של הנתבע וחוות דעת של מר אבו ליל עבדאללה. המצהירים והמומחה העידו ונחקרו על האמור בתצהיריהם ובחוות הדעת, בהתאמה. בנוסף, הגישו הצדדים ראיותיהם וסיכמו טענותיהם בכתב.

דיון ומסקנות

1. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה, האם מוטל על הנתבעים, או על מי מהם, לשלם לתובעת את סכום השיק נשוא התובענה אם לאו.
2. בשלב זה אקדים ואציין, כי לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין התביעה להתקבל, מהנימוקים שיפורטו.
3. אחת מהסוגיות שבמחלוקת בין הצדדים, היא באשר לתחולת חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג- 1993 (להלן: "חוק הלוואות חוץ בנקאיות") בנסיבות המקרה שלפנינו.
4. כאמור, הנתבעים טוענים, כי הלוואה חוץ בנקאית צריכה להיעשות בכתב וכי היה על התובעת לצרף לכתב התביעה העתק של הסכם ההלוואה ופירוט של עניינים הנוגעים להלוואה. משלא עשתה כן התובעת, הרי שלא מולאו דרישות קוגנטיות המפורטות בחוק הלוואות חוץ בנקאיות ומטעם זה דין התביעה להידחות.
5. אינני מקבלת טענה זו. סעיף 1 לחוק הלוואות חוץ בנקאיות מגדיר לווה כדלקמן: "לווה- למעט תאגיד". הנה כי כן, תאגידים מוחרגים במפורש מהוראות החוק. בענייננו, ההתקשרות העסקית הייתה בין התובעת לנתבעת שהינה חברה בע"מ. אין מחלוקת, כי הכרטסת שהתנהלה אצל התובעת הייתה על שמה של הנתבעת וכי השיק נשוא התובענה הינו שיק של הנתבעת. כמו כן, אף במסגרת כתב ההגנה ובתצהירו של הנתבע נטען, כי הקשר העסקי התנהל בין התובעת לנתבעת ואף נטען להיעדר יריבות בין התובעת לנתבע. בנסיבות אלו, הרי שהעסקה אשר בגינה נמסר השיק האמור לתובעת אינה חוסה תחת צלו של חוק הלוואות חוץ בנקאיות (ראה לעניין זה: ע"א 51645-05-13 משה מרציאנו נ' פנינת הברון בע"מ). אציין, כי בדברי ההסבר לחוק צוין, כי מוצע שהחוק יחול לגבי הלוואות הניתנות ליחידים, להבדיל מלתאגידים. כאמור, עניין זה עוגן בחוק אשר נועד להסדיר הלוואות במישור הפרטי להבדיל מהעסקי. לפיכך, אין ממש בטענת הנתבעים לפיה היה על התובעת לפעול בהתאם להוראות החוק האמור וכי משלא עשתה כן דין התביעה להידחות.
6. הנתבעים טוענים, כי על הנתבע חלות ההגנות המפורטות בחוק הלוואות חוץ בנקאיות וזאת בנפרד מהשאלה האם ההגנות חלות על הנתבעת. אינני מקבלת טענה זו. בסעיף 12 לחוק הלוואות חוץ בנקאיות נקבע, כי "כל טענה העומדת ללווה לפי חוק זה, תעמוד גם לערב להלוואה". אלא, שכאמור, הנתבעת איננה לווה לפי החוק האמור וההגנות להן טוען הנתבע אינן הגנות שעומדות לה. חוק הלוואות חוץ בנקאיות אינו חל על העסקה אשר נרקמה בין התובעת לנתבעת ואשר במסגרתה נמסר השיק לו ערב הנתבע. אין בערבות זו בכדי להכניס את העסקה תחת כנפי חוק הלוואות חוץ בנקאיות. הערבות האמורה אינה מחילה על התובעת חובות בהתאם להוראות חוק הלוואות חוץ בנקאיות אשר אינן מוטלות עליה במישור יחסיה עם הנתבעת.
7. אינני מקבלת את הטענה לפיה מהוראות חוק הלוואות חוץ בנקאיות עולה, כי החוק חל על ערב ומעניק לו הגנות אף אם החייב העיקרי הוא תאגיד עליו לא חל החוק. בסיכומיהם התייחסו הנתבעים להחלטה בתט (ת"א) 21754-04-11 יוסף איברהים נ' אמפא קפיטל בע"מ. בהחלטה האמורה נקבע, כי לערב יש מעמד עצמאי נפרד מהלווה/ החייב העיקרי אף אם הלווה העיקרי הוא תאגיד. בהחלטתו הסתמך כבוד הרשם יעקבי על הוראות סעיף 12 אשר כאמור מצאתי, כי אין בהן בכדי ללמד, כי לערב עומדת הגנה אשר אינה תלויה בהגנתו של החייב. כמו כן, הוא הסתמך על פסק הדין בהפ (ירושלים) 684/97 אילנה אוגלי נ' אביב שני חברה לשירותים כלכליים בע"מ. בנוגע לחוק הלוואות חוץ בנקאיות מתייחס פסק הדין של כבוד השופט אוקון לחובת הגילוי ונקבע, כי הערב הוא המקבל הנורמטיבי וכי הוא זכאי לאותה הגנה לה זכאי המקבל הפיזי. בפסק הדין צוין, כי אפשר לטעון, כי הערב איננו נכלל במונח לווה וכי מסקנה זו אינה מסקנה הכרחית. בפסק הדין האמור עלתה טענה לפיה החברה הלווה היא תאגיד ולכן הגנת החוק אינה פרושה על המקרה. נקבע, כי טענה זו אינה עומדת למשיבה מאחר וההלוואה ניתנה גם למעסיק עצמו ולא רק לתאגיד. הנה כי כן, במקרה האמור לא נקבע, כי יש תחולה לחוק על אף שהחייב הינו תאגיד. אציין עוד, כי בפסק הדין צוין שהמבקשת חזרה בה מטענותיה על יסוד זה ולכן נקבע, כי אין מקום לבסס את המסקנות על הוראות חוק הלוואות חוץ בנקאיות.
8. אוסיף ואומר, כי בסעיף 7(א) לחוק הערבות, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הערבות") נקבע, כי עומדת לערב כל טענה שיש לחייב כלפי הנושה בקשר לחיובו. כאמור, בענייננו לא עומדות לנתבעת טענות לפי חוק הלוואות חוץ בנקאיות ומשכך הרי שאין בהוראות חוק הערבות בכדי להעניק לנתבע זכות להעלות טענות אלו.
9. הנתבעים טוענים בסיכומיהם, כי התובעת הפרה את הוראות סעיף 22 לחוק הערבות שעה שלא מילאה את חובות הגילוי החלות עליה וביניהן גילוי היותו של הנתבע ערב יחיד. אינני מקבלת טענה זו. סעיף 19 לחוק הערבות שעניינו ערב יחיד קובע, כי אם החייב הוא תאגיד אזי בעל עניין בתאגיד, בהתאם להגדרת מונח זה בחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק ניירות ערך"), לא ייחשב כערב יחיד. בסעיף 1 לחוק ניירות ערך מוגדר המונח בעל עניין בתאגיד ובין היתר צוין, כי מנהלו הכללי של תאגיד הוא בעל עניין בתאגיד. משכך, ולאור תפקידו של הנתבע בנתבעת, הרי שהוא בעל עניין אישי ואינו ערב יחיד.
10. כמו כן, אין לקבל טענת הנתבעים לפיה הנתבע הינו ערב מוגן בהתאם להוראות סעיף 19(1) לחוק הערבות. הסעיף האמור קובע, כי ערב יחיד שבחוזה הערבות בינו לבין הנושה נקוב סכום שאינו עולה על 89,311.66 הוא ערב מוגן. התנאים המפורטים בסעיף, הן באשר לסכום הערבות והן באשר להיות הערב ערב יחיד, אינם מתקיימים בענייננו. לפיכך, אין תחולה להוראות סעיף 27(א) לחוק הערבות אשר קובע באילו נסיבות ניתן להגיש תביעה נגד ערב מוגן. הסעיף קובע, כי לא תוגש תובענה נגד ערב מוגן אלא לאחר שניתן פסק דין נגד החייב ויו"ר ההוצאה לפועל אישר, כי ננקטו כל הליכי ההוצאה לפועל בכדי להיפרע מהחייב. כאמור, הנתבע אינו ערב מוגן ולכן הוראות אלו אינן חלות בענייננו.
11. אוסיף ואומר, כי סעיף 8 לחוק הערבות קובע, כי הערב והחייב אחראים כלפי הנושה יחד ולחוד אולם הנושה אינו רשאי לדרוש מהערב את מילוי הערבות מבלי שדרש תחילה מהחייב לקיים את חיובו. במקרה בו עסקינן נפתח תיק הוצאה לפועל למימוש השיק נשוא התובענה ומשכך הרי שהתובעת דרשה את מילוי החיוב מאת הנתבעת והיא רשאית הייתה להגיש את התביעה נגד שני הנתבעים. כמו כן, אף סעיף 57(ג) לפקודת השטרות קובע, כי "ערב לשטר חב עם האדם שלחתימתו ערב, ביחד ולחוד".
12. אוסיף ואציין, כי לאור מעמדו של הנתבע בנתבעת ולאור העובדה שההתקשרות עם התובעת בשם הנתבעת נעשתה על ידו, הרי שהוא היה מודע לכל הפרטים הרלוונטיים וביניהם הפרטים לגביהם חלה חובת הגילוי בהתאם לסעיף 22 לחוק הערבות. בנסיבות אלו, הרי שהנתבע היה מודע להיקף ההתחייבות אשר הוא נטל על עצמו בעת חתימתו על השיק כערב.
13. הנתבעים טוענים, כי לא ניתנה הודעת חילול ומשכך הרי שהם מופטרים מכל חבות שהיא כלפי התובעת הנובעת מהשיק נשוא התובענה. סעיף 46 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת השטרות") קובע, כי שטר מחולל באי פירעון כאשר הוא הוצג לפירעון וסירבו לפרעו. אין מחלוקת, כי במקרה האמור השיק הוצג לפירעון ולא נפרע בשל העדר כיסוי מספיק ומשכך הרי שהוא שטר מחולל. סעיף 47 לפקודת השטרות קובע, כי אם שטר חולל באי פירעון יש לתת למושך ולכל מסב הודעת חילול ומי שלא ניתנה לו הודעה מופטר. בסעיף 48(5) לפקודה נקבע, כי הודעת חילול יכולה להינתן בכתב או בעל פה.
14. בבקשה לביצוע שטר לא סומן, כי נמסרה הודעת חילול או, כי לא היה צורך למסור הודעה כאמור. עם זאת, התובעת הגישה כתב תביעה מתוקן במסגרתו טענה, כי לאחר שהשיק חולל היא פנתה לנתבעים בדרישה שישלמו בגין השיק (סעיף 16 לכתב התביעה המתוקן). בתצהירו טען אסף, כי לאחר שהשיק לא נפרע נעשו פניות לנתבעים בדרישה, כי ישלמו את חובם בגין השיקים אולם הפניות לא נענו (סעיפים 14 ו-15). אסף לא נחקר בנוגע לטענה זו וטענתו לא נסתרה. לפיכך, אינני מקבלת את הטענה לפיה לא נמסרה הודעת חילול וכי הנתבעים מופטרים מחבות כלפי התובעת בנוגע לשיק נשוא התובענה.
15. התובעת טוענת, כי הנתבעים מסרו לה שיקים לניכיון וכי בהמשך, ולפני שהגיע מועד פירעונם של השיקים, ביקשו להחליפם בשני שיקים אחרים אשר אחד מהם הוא השיק נשוא התובענה. הנתבעים שוללים גרסה זו וטוענים, כי העסקאות המתוארות בכתב התביעה אינן מתייחסות לנסיבות בהן הועבר השיק לתובעת. לטענתם, השיק ניתן לתובעת כבטוחה בלבד ולא ניתנה לה הרשאה למלא את השיק.
16. בתצהירו טען הנתבע, כי עסקאות ניכיון השיקים הנטענות על ידי התובעת אינן מתייחסות לנסיבות העברתו של השיק נשוא התובענה (סעיף 9). בעדותו טען, כי הוא מכחיש שהוא קיבל את השיקים וכי אינו מכחיש שקיבל כסף עליהם. הוא טען, כי על התובעת להוכיח שהיא מסרה לו ושאל איפה חתם (עמ' 25 ש' 6-14).
17. אסף התבקש להצביע על מסמך שמלמד שהוא החזיר שיקים ובתגובה טען שהוא מעיד, כי הוא החזיר את השיק בעצמו. הוא נשאל, האם לא החתים על מסמך כאשר החזיר שישה שיקים והשיב, כי קיבל שיק כנגד והנתבע חתם על ערבות על גבי השיק. לטענתו, הנתבע כתב את השיק לפקודתו וחתם על גבו לטובת התובעת (עמ' 10 ש' 23-28). אסף העיד, כי הנתבע ישב עם אביו וכי הוא נכח בפגישה והחזיר לנתבע את השיקים (עמ' 10 ש' 29-30). הוא העיד, כי אביו נכח בפגישה בה הגיעו להסכמות באשר להחלפת שיקים. לטענתו, אביו אישר את החלפת השיקים אולם לא ביצע את זה בפועל והוא היה זה שהחזיר את השיקים (עמ' 11 ש' 3-4). בהמשך העיד, כי הנתבע הביא את השיקים לפקידה וכי זה לא היה באותו מעמד ולא באותו חדר בו נערכה הפגישה עם אביו. לטענתו, אביו יושב במשרד למעלה והפקידה יושבת למטה. הוא העיד, כי הוא היה עם אביו למעלה ולאחר מכן עם הפקידה למטה (עמ' 11 ש' 4-8).
18. מהא העידה, כי הנתבע הביא את השיקים וניכה אותם ולפני מועד הפירעון הוא ביקש לגרוע אותם ולשלם בשיקים אחרים שלו. לטענתה, ב-1.6 הנתבע ישב עם אלי, אביו של אסף, ולאחר הפגישה אלי ביקש ממנה להוציא את השיקים מהבנק ולחשב ריבית בהתאם לתאריכים שהנתבע רצה לשלם. מהא העידה, כי היא לקחה את השיקים של הנתבע וחישבה את הריבית. לטענתה, השיקים אשר הנתבע ביקש שיוחזרו לו היו בבנק והיא לא החזירה לו אותם באותו יום. עוד העידה, כי באותו יום היא שלחה לבנק בקשה שלא להפקיד את השיקים ((עמ' 17 ש' 26-33, עמ' 18 ש' 1-11).
19. עדותה של מהא בעניין זה הותירה עליי רושם אמין ומהימן. עסקינן בעדה אשר אינה בעלת עניין אישי בתוצאות התובענה ועדותה הייתה סדורה, עקבית ומהימנה. עדות זו תומכת בטענת התובעת באשר לנסיבות בגינן נמסר לה השיק נשוא התובענה על ידי הנתבעים. סבירה בעיניי עדותו של אסף באשר לנסיבות בגינן לא הוחתם הנתבע על מסמך לפיו הוחזרו לו השיקים, בשים לב שבאותו מעמד מסר לו הנתבע שיקים אחרים במקום אלו שהוחזרו לו. עדותו לעניין זה הותירה עלי רושם אמין. אף אם אין בידי התובעת להציג מסמך התומך בטענתה לפיה השיקים הוחזרו לנתבעים הרי שעדותה של מהא באשר לנסיבות בהן נמסר לתובעת השיק נשוא התובענה ועדותה באשר להוראה לבנק שלא להפקיד את השיקים יש בהן בכדי לתמוך בגרסת התובעת לפיה השיק נשוא התובענה נמסר לה בכדי להחליף שיקים אחרים אשר נמסרו לתובעת לניכיון. לא עלה בידי הנתבעים לסתור עדות זו ולהוכיח את טענתם לפיה העסקאות המתוארות בכתב התביעה לא מתייחסות לנסיבות בהן הועבר השיק נשוא התובענה לידי התובעת.
20. שמחי העידה שהנתבע לא היה מתנהל מול אלי אלא מולה ומול מהא. היא טענה, כי היא אינה יודעת על מה הוא היה יושב עם אלי אולם הן היו מבצעות את הניכיונות בפועל (עמ' 21 ש' 20-24). שמחי העידה, כי הן לא היו מחליטות איזה שיקים לנכות ואילו לא. לטענתה, כל העניין של החלפת השיקים היה באישור של אלי או אסף ובמקרה הספציפי באישור של אלי מאחר ואסף לא הסכים (עמ' 21 ש' 25-30). מהא העידה שאלי היה יושב עם הנתבע אולם היא הייתה מעבירה לו כספים. לטענתה, אלי היה מחליט אילו שיקים לנכות והיא הייתה מחשבת ריבית ומשלמת (עמ' 20 ש' 9-13). כאמור, אסף העיד, כי אביו אישר את החלפת השיקים אולם לא עשה זאת בפועל וכי ההחלפה בוצעה על ידי הפקידה.
21. מהעדויות עולה, כי אלי הוא זה אשר אישר את החלפת השיקים בגינם הועבר לתובעת השיק נשוא התובענה. אלי לא זומן לעדות אולם מצאתי, כי אין בכך בכדי לפעול לרעת התובעת, שכן, אסף נכח בפגישה בה אושרה החלפת השיקים. כמו כן, מהעדויות עולה, כי אלי הוא זה אשר אישר את ההחלפה אולם ההחלפה בפועל בוצעה על ידי מהא אשר זומנה לעדות. כאמור, מהא אינה בעלת עניין אישית בתוצאות התובענה, להבדיל מאלי, ועדותה תומכת בגרסת התובעת באשר לנסיבות בהן נמסר השיק נשוא התובענה.
22. הנתבע העיד, כי השאיר אצל התובעת תורפי שיקים חתומים רק עם חותמת והשיק נשוא התובענה הוא אחד מהם. הוא טען, כי על השיק יש חותמת וחתימה של אשתו שהיא בעלת החברה. לטענתו, הוא לא היה מורשה חתימה (עמ' 24 ש' 17-19). הנתבע נשאל, האם השיקים שמסר לביטחון היו סדרה של שיקים והשיב, כי השיקים נמסרו בתחילת 2006 וכי אינו זוכר כמה נמסרו. לטענתו, אלי ביקש שיקים פתוחים לביטחון ונמסרו לו שיקים. לאחר שנשאל שוב הוא השיב, כי אינו זוכר וכי יכול להיות שהשיקים היו סדרה אחת וכי לא טען שהשיקים גנובים (עמ' 24 ש' 20-25). נטען בפניו שהשיקים אינם בסדרה אחת וכי הם לא בסדרה שהופקדה אצל התובעת והוא השיב, כי אינו יודע וכי הוא יודע שהם לא מגיעים לתובעת (עמ' 24 ש' 26-27).
23. עדותו של הנתבע לא הותירה עליי רושם אמין ומהימן. הוא העיד, כי אינו זוכר כמה שיקים נמסרו כבטוחה ולא ברור על סמך מה מבוססת טענתו לפיה השיק נשוא התובענה היה אחד מאותם שיקים שנמסרו כבטוחה. לבית המשפט הוגש העתק של השיקים אשר נמסרו לתובעת כבטוחה. עיון בהם מלמד, כי כולם מאותה סדרה וכי השיק נשוא התובענה איננו מהסדרה האמורה. יש בכך בכדי לתמוך בטענה, כי אין ממש בטענת הנתבעים לפיה עסקינן באחד מהשיקים אשר נמסרו לתובעת כבטוחה להתחייבויות הנתבעת.
24. מהא העידה, כי הנתבע הביא לה את שני השיקים שלו וחתם לידה. היא טענה שהוא חתם לה על הצהרה וכי מדובר בשיקים של החברה שלו והוא חתם לידה על החותמת של החברה. לטענתה, היא חישבה ואמרה לו כמה צריך לרשום והוא רשם (עמ' 18 ש' 13-15). מהא העידה, כי כתב היד על השיקים אינו שלה וכי אינה יודעת של מי הוא (עמ' 18 ש' 15-16). היא העידה כי הנתבע לא הביא לה שיקים ריקים. לטענתה, היא הוציאה לו טיוטה כמה עליו לשלם והעבירה את הטיוטה לאלי. מהא העידה שאלי והנתבע ישבו והנתבע רשם ונתן לה את השיקים וחתם עליהם. עוד העידה, כי אינה יודעת מי רשם את הסכום (עמ' 18 ש' 17-21). מהא נשאלה, האם החתימה שלטענתה הנתבע חתם בפניה על חותמת החברה זהה לחתימה על טופס הצהרת מבקש שירות שלטענתה נחתם באותו מעמד (נספח ח') והשיבה בחיוב. היא הוסיפה, כי חתימה על שיק היא חתימה שצריך להקפיד עליה יותר משום שזה עובר לבנק (עמ' 18 ש' 28-31, עמ' 19 ש' 1-3).
25. הנה כי כן, מהא העידה, כי הנתבע חתם לפניה על השיק נשוא התובענה ושללה טענה לפיה הוא הביא לה שיקים ריקים. מצאתי, כי עדותה בעניין זה אמינה ומהימנה ולא עלה בידי הנתבעים לסתור עדות זו. העדות האמורה שוללת את טענת הנתבעים לפיה השיק נמסר לתובעת כשהוא ריק וכי לא ניתנה הרשאה למלא אותו. הנתבע טען, כי החתימה זויפה ומשכך הרי שעל התובעת להוכיח טענתה לפיה עסקינן בחתימה של הנתבע. מצאתי, כי לאור עדותה של מהא הרי שעלה בידי התובעת להרים את הנטל האמור. שוכנעתי, כי אין ממש בטענת הזיוף. אמנם לא הובאה חוות דעת גרפולוגית אולם נשמעה עדותה של עדה שאינה בעלת עניין אישי, ומצאתי את עדותה אמינה, ולפיה הנתבע חתם לידה ומסר לה את השיקים לאחר שמולאו.
26. אסף נשאל, כיצד הכרטסת של הנתבעת מסתיימת באפס והשיב, כי אין מדובר בכרטסת של הנהלת חשבונות אלא בכרטסת עו"ש אשר מפרטת את הפעולות שבוצעו וברגע ששיק חוזר הוא לא מופיע בחשבון העו"ש (עמ' 9 ש' 24-30). הוא טען שהכרטסת שהוצגה היא כרטסת עו"ש ולא חשבון גבייה וכי שיק שחוזר מופיע בחשבון גבייה. לטענתו, בכרטסת גבייה השיקים האמורים מופיעים ביתרת חובה. אסף העיד, כי בידו להמציא את הכרטסת וכי לא צירף אותה משום שיש לו את השיק המקורי כראייה והכרטסת משקפת את השיק (עמ' 9 ש' 33, עמ' 10 ש' 1-5). אסף העיד, כי ללקוח יש שתי כרטסות שונות שנמצאות ללקוח כמו שבנק יכול להיות חשבון עו"ש ופיקדון ואם מעבירים מחשבון הפיקדון לחשבון העו"ש, אז בפיקדון זה יופיע במינוס ובעו"ש זה יופיע בפלוס (עמ' 12 ש' 30-33). אסף העיד, כי אם מגיע ללקוח זיכוי בעמלה זה לא אמור להופיע בחשבון עו"ש אלא בחשבון שיק. הוא טען שלכל שיק יש חשבון שבו מזוכה העמלה. לטענתו, הסכומים אשר נגבו בגין השיקים שהושבו לנתבעים נמוכים מהסכום המקורי שלהם משום שהתובעת הפחיתה את החלק היחסי (עמ' 10 ש' 6-9). עוד טען, כי סכום החיוב מראה שהוא זיכה שכן הוא חייב רק 49,000 ₪ כאשר השיק היה על סך 52,000 ₪. לטענתו, ההפרש זה הזיכוי (עמ' 10 ש' 16-17).
27. מצאתי את עדותו של אסף באשר לעסקאות אשר נערכו בין התובעת לנתבעת ואופן ניהול הכרטסות אמינה ומהימנה. עדות זו תומכת בטענת התובעת באשר לנסיבות בהן נמסר לה השיק נשוא התובענה ובאשר לתמורה שקיבלה הנתבעת בעבור השיקים אשר היא ביקשה, כי יוחזרו אליה. יש בעדות זו בכדי ליתן הסבר לכך, כי אין בעובדה שהכרטסת מסתיימת באפס בכדי ללמד, כי לא נותר לנתבעים חוב כלפי התובעת וכי אין לה עילת תביעה.
28. הנתבע שלל טענה לפיה בגין עסקת ניכיון של שלושת השיקים עבר לחשבונו סך של 80,000 ₪ וסך של 76,947 ₪ ביום 5.4.09 (עמ' 24 ש' 4-6).
29. אסף העיד, כי הכספים עברו וכי יש אסמכתאות מחשבון הבנק של התובעת על העברת הכספים. לטענתו, בידו להמציא מסמכים אלו (עמ' 7 ש' 25-28). לטענת אסף, בהנהלת החשבונות יש דפי בנק שמוכיחים את ביצוע העברות הכספיות המוזכרות בתצהירו וכי הוא יכול להגישם. אסף הוסיף, כי הוא הביא מסמך שמעיד על העברה בנקאית וכי הנתבעים יכולים להביא מסמך מאותו חשבון לפיו לא בוצעה העברה (עמ' 16 ש' 22-25). מהא העידה, כי היא מעבירה את הכסף וכי אין בעיה לשלוח אסמכתא להעברת הכספים. היא העידה, כי לא זכור לה שהיא נתקלה במצב בו נשלחה בקשה לבנק אשר השיב, כי לא ניתן לבצע את העברה (עמ' 19 ש' 22-26). לתצהירה של שמחי צורפו בקשות שנשלחו לבנק להעברות כספיות. שמחי העידה, כי יש אסמכתאות להעברות האמורות (עמ' 21 ש' 17-19).
30. לסיכומי התובעת צורפו אסמכתאות המלמדות, כי הועברו לחשבון הנתבעת שני הסכומים הנטענים. בקשה להוציא נספחים אלו מהתיק נדחתה בהתאם להחלטה מיום 16.11.14. אסמכתאות אלו אינן עולות בקנה אחד עם עדות הנתבע, המפורטת לעיל, ויש בכך בכדי לחזק את התרשמותי באשר לאמינותו. כמו כן, אסמכתאות אלו מלמדות, כי הועברה לנתבעת תמורה בעבור שלושת השיקים שנמסרו לניכיון ושבהמשך הנתבעת ביקשה לגרוע.
31. כאמור, בנוסף טענו הנתבעים, כי הנתבע לא היה צד לעסקה ואינו נושא במחויבות אישית. לטענתם, שמו הוסף בזיוף ותרמית.
32. הנתבע העיד, כי החתימה על גבי השיק נשוא התובענה היא חתימה של אשתו ולא שלו וכי מאחורה זו לא חתימה שלו ולא של אשתו (עמ' 25 ש' 29-32). הטענה, כי החתימה על גבי השיק היא חתימה של אשתו ולא שלו לא הוכחה. בין היתר, אשתו של הנתבע לא זומנה לעדות. כמו כן, עדות זו אינה עולה בקנה אחד עם עדותה של מהא, אשר אמינה בעיניי, ולפיה הנתבע חתם לידה. יתרה מזאת, אף אם החתימה על השיק הינה של אשתו של הנתבע הרי שאין בכך בכדי להשליך על חבותו לאור העובדה שהשיק הינו לפקודתו וככל שתתקבל הטענה לפיה הנתבע חתם על גב השיק.
33. בתצהירו טען הנתבע, כי החתימות על השיק מזויפות. בעדותו טען, כי אין סיבה שייכתב שהשיק לפקודתו אם הוא מסר אותו ריק וכי הוא אמור להיות מופקד בחשבונה של התובעת. לטענתו, שמו והסכום הוספו כתרמית וכל מה שנרשם הוא זיוף (עמ' 24 ש' 28-33). הנתבע נשאל מדוע לא הגיש תלונה במשטרה והשיב, כי יש לו תלונה במשטרה משנת 2009 ובידו להגישה (עמ' 25 ש' 1-4). לא שוכנעתי, כי יש ממש בטענת הזיוף ובין היתר לא הוכחה טענת הנתבע לפיה הגיש תלונה למשטרה בנדון. בעדותו של אסף ניתן הסבר באשר לנסיבות בהן השיק נכתב לפקודת הנתבע. בעניין זה טען אסף, כי הוא סבר שאם הנתבע יהיה מוסב על השיק וערב לו אז האחיזה של התובעת בשיק תהיה חזקה יותר במידה שהשיק יחזור (עמ' 11 ש' 11-12).
34. מהא העידה, כי אינה זוכרת אם החתימו את הנתבע ערבות מאחורה ובהמשך העידה, כי הנתבע חתם ערבות מאחורה וכי היא החתימה אותו (עמ' 19 ש' 5-6). עדות זו אמינה ומהימנה בעיניי ויש בה בכדי לסתור את טענת הנתבע לפיה השיק זויף. מצאתי, כי אין בעובדה שתחילה טענה מהא, כי היא אינה זוכרת ומיד תיקנה את עדותה בכדי ללמד, כי אין ממש בגרסתה.
35. הנתבע העיד, כי החתימה על טופס הצהרת מבקש שירות דומה לחתימתו אולם אינה חתימתו (עמ' 24 ש' 7-8). שמחי העידה, כי טופס הצהרת מבקש שירות נחתם בפניה וכי החתימה בתחתית המסמך אינה חתימתה. היא העידה, כי אולי הייתה נוכחת וכי אינה יודעת מי חתם. שמחי הוסיפה, כי היא ביצעה את הניכיון וכי הן יושבות ביחד והיא אינה יודעת מי חתם (עמ' 22 ש' 4-12). היא העידה, כי אינה יודעת האם במקרה הזה טופס הצהרת מבקש שירות נחתם אחרי שבוצעה עסקה וכי בפניה לא היו מקרים כאלה (עמ' 22 ש' 13-14). לא שוכנעתי, כי יש ממש בטענת הנתבע באשר לזיוף חתימתו על הטופס האמור. כמו כן, ממילא אין בטענה זו בכדי להועיל לנתבעים. שכן, מצאתי, כי עלה בידי התובעת להוכיח את הנסיבות בהן נמסר לה השיק נשוא התובענה. כפי שיפורט בהמשך, טופס הצהרת מבקש שירות לא יצר את חבותו של הנתבע ומשכך הרי שאף אם תתקבל הטענה לפיה הוא לא חתם על הטופס הרי שאין בכך בכדי להשליך על חבותו.
36. אסף העיד, כי על טופס בקשת שירות הלקוח חותם רק בעסקה בסך של למעלה מ- 50,000 ₪. לטענתו, בטופס יש הוכחה על ביצוע עסקה ובכדי שהערבות תהיה חזקה יותר הוא מחתים גם על השיק עצמו (עמ' 11 ש' 13-20).
37. נטען בפני מהא, כי החברה שמפיקה להם את הטפסים הוציאה להם הבהרה לפיה טופס הצהרת מבקש שירות לא מהווה ערבות ואם רוצים שלקוח יהיה ערב צריכים לשים חותמת מאחורה או להחתים על טופס נפרד ובתגובה היא שאלה מה זה קשור וטענה שזו הצהרת הון על כך שהוא קיבל את הכסף (עמ' 20 ש' 16-19). שמחי העידה, כי אם העסקה היא על סכום גבוה מ- 50,000 ₪ חייבים טופס הצהרת מבקש שרות שנועד לצורך הלבנת הון. לטענתה, לטופס אין משמעות נוספת מלבד חובת דיווח (עמ' 21 ש' 10-16).
38. אסף העיד, כי הנתבע ערב לא משום שחתם על טפסי ביצוע עסקה אלא בשל החתימה על השיק. הוא נשאל, האם הוא תובע בתיק בו עסקינן רק מכוח חתימה על השיק והשיב, כי הוא תובע מכוח זה שמגיע לו כסף (עמ' 14 ש' 1-5). לטענתו, הוא תבע את הנתבע משום שהוא בא בשם הנתבעת, קיבל כספים והביא שיקים שחזרו. אסף הוסיף, כי הנתבע ערב על השיקים וכי הוא חייב לו. לטענתו, הנתבע רימה אותו (עמ' 14 ש' 8-10). אסף העיד שחברה בע"מ אינה יכולה לחתום על טופס הצהרת מבקש ותמיד נציג החברה צריך לחתום על הטופס (עמ' 15 ש' 30-32). הוא העיד שהנציג צריך להיות מורשה (עמ' 16 ש' 6). מהא העידה, כי חברה אינה יכולה לחתום על טופס הצהרה וכי חותם בעל החברה או שליח מטעמה (עמ' 19 ש' 11-12).
39. ברי, כי לא די בעובדה שהנתבע פעל בשם הנתבעת וחתם על טופס ההצהרה בשמה בכדי ללמד, כי הוא ערב. כאמור, אין בידי חברה לחתום על הטופס האמור ואין בחתימה של מי מטעמה בכדי ללמד, כי נטל על עצמו ערבות. עם זאת, כפי שעולה מהעדויות הרי שהטופס נועד להצהרת הון בלבד ובידו ללמד על ביצוע העסקה אולם הערבות אינה נובעת ממנו אלא מחתימת הנתבע על גב השיק אשר היה לפקודתו. אציין עוד, כי הנתבע אינו "סתם" שליח של הנתבעת אשר חתם בשמה ותחת זאת הוא מנהל הנתבעת אשר הינה חברה המצויה בבעלותה הבלעדית של אשתו. סבורני, כי יש בכך בכדי ליתן הסבר באשר לנסיבות בגינן הנתבע היה מוכן להיות ערב לשיק האמור.
40. אסף העיד, כי במצבים מסוימים הוא דואג להחתים אנשים על כתב ערבות נפרד (עמ' 16 ש' 9-10). הוא העיד, כי לפעמים הוא מטביע על שיקים חותמת מובנית שיש לו במשרד לפיה החתום ערב לפירעון השיק. הוא העיד, כי לפעמים הוא מחתים על גבי השיק עם חותמת ולפעמים בלי חותמת וכי לפעמים הוא מחתים ערבות על-גבי צילום (עמ' 16 ש' 11-14). לטענתו, החותמת נמצאת אצל הפקידה אשר מבצעת את העסקאות (עמ' 16 ש' 15-16). לטענת אסף, בפגישה בין הנתבע לאביו לא הייתה מניעה לשים את החותמת מאחורה (עמ' 16 ש' 17-18). אסף נשאל, האם הייתה סיבה לא לשלוף כתב ערבות מפורט שאומר שהוחזרו שישה שיקים וניתנו שני שיקים והשיב, כי אינם נוהגים לעשות כן (עמ' 16 ש' 19-20). מהא העידה, כי היא עובדת עם החותמת של הערבות (עמ' 19 ש' 29-30). היא נשאלה מדוע במקרה הספציפי לא השתמשה בחותמת והשיבה, כי כן השתמשה (עמ' 19 ש' 33, עמ' 20 ש' 1). שמחי העידה, כי יש להן חותמת של ערבות וכי מי שעושה את הניכיון משתמש בה (עמ' 22 ש' 18-19). היא העידה, כי אלי נותן להן הנחייה להחתים את האדם על ערבות אישית ואז שמים את החותמת והוא חותם (עמ' 22 ש' 24-25).
41. אין בעדויות המופרטות לעיל, באשר לשימוש בחותמת ובעובדה שבמקרה בו עסקינן לא נעשה שימוש בחותמת, בכדי לפעול לרעת התובעת. כאמור, מעדותו של אסף עולה, כי לפעמים נעשה שימוש בחותמת ולעיתים הוא מחתים ללא חותמת. כמו כן, מעדותו עולה, כי הוא סבר שאם השיק יהיה לפקודת הנתבע אשר יחתום על גב השיק הרי שתהיה לו ערבות טובה. עדות זו אמינה ומהימנה בעיניי. מצאתי, כי עלה בידי אסף להסביר מדוע לא נעשה שימוש בחותמת במקרה בו עסקינן. אין בעובדה שלא הוטבעה חותמת ערבות על גב השיק בכדי לשלול את הטענה לפיה הנתבע נושא במחויבות אישית לפירעון השיק אשר נרשם לפקודתו והוסב על ידו בחתימתו על גב השיק.
42. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה, האם התמורה אשר קיבלה התובעת הייתה עמלת ניכיון שיקים או שהיה בעסקה מרכיב של הלוואה. בעניין זה טענו הנתבעים, כי לא מדובר היה בפעולת ניכיון וכי העסקאות כללו רכיב של הלוואה שכן, התמורה הועברה טרם מועד פירעון השיקים. תחילה אציין, כי התובעת הינה חברה העוסקת בניכיון שיקים ואשר מחזיקה באישור מטעם משרד האוצר לעסוק בניכיון שיקים. עסקה של ניכיון שיקים היא עסקה אשר במסגרה ניתן כסף מזומן בעבור שיק דחוי. בנסיבות אלו, היא טומנת בחובה סממנים של הלוואה. אולם, אין בעובדה שהתמורה הועברה טרם מועד פירעונם של השיקים בכדי ללמד, כי התמורה אשר התקבלה איננה עמלת ניכיון שיקים וכי מדובר בריבית בגין הלוואה.
43. אסף העיד, כי העמלה נגבית בגין השירות ולכן זו עמלה ולא ריבית. הוא הוסיף, כי הריבית מהווה חלק מאוד קטן מהסכום (עמ' 6 ש' 17-21). עוד העיד, כי העמלה מחושבת לפי ימים (עמ' 7 ש' 17). הוא שב וטען, כי מדובר בעמלה ולא בריבית וכי גלומה בתוכה גם ריבית. אסף הוסיף, כי התמורה כוללת גם עמלת מסמך, פרמיית סיכון וכל העמלות ומה שדרוש בכדי שעסק כזה יוכל לתת שירות (עמ' 7 ש' 17-19). הוא נשאל כמה מסכום העמלה זו עמלת שורה והשיב, כי החישוב נעשה על ידי המחשב (עמ' 7 ש' 20-21). אסף העיד, כי בין היתר העמלה תלויה במספר הימים עד למועד הפירעון (עמ' 7 ש' 22-24).
44. מהא העידה, כי העמלה מחושבת לפי הסכום ומועד הפירעון. היא טענה, כי אין מרכיב נוסף לעמלה. לטענתה, התובעת גובה 15 ₪ עבור כל שיק בהפקדה ועוד 3.5% כל חודש (עמ' 17 ש' 17-21). היא העידה, כי יש לתובעת תוכנה שמחשבת את העמלה (עמ' 17 ש' 23). שמחי העידה, כי היא אינה יודעת לפרט בגין מה נגבית העמלה וכי יש תוכנה שעושה את כל החישובים. היא העידה, כי זה תלוי במועד הפירעון של השיק (עמ' 21 ש' 3-9).
45. אין בעובדה שהעמלה אשר גבתה התובעת נקבעה, בין היתר, לפי מועד פירעון השיקים בכדי ללמד, כי התמורה אשר קיבלה התובעת איננה עמלת ניכיון שיקים וכי מדובר בריבית בגין הלוואה. בעת ניכיון שיקים נוטל על עצמו הצד אשר מקבל את השיקים לניכיון סיכון שכן, הוא משלם במזומן בעבור שיקים אשר ייתכן, כי לא יכובדו כאשר יגיע מועד פירעונם. ככל שמועד הפירעון רחוק יותר הרי שהסיכון, כי השיקים לא יכובדו גדל. לפיכך, סביר, כי במסגרת העמלה אשר גובה התובעת בגין ניכיון שיקים יילקח בחשבון גם מועד הפירעון. אין בכך בכדי ללמד, כי התמורה אשר קיבלה התובעת הינה ריבית ולא עמלת ניכיון שיקים.
46. בנסיבות אלו, אין לקבל את טענת הנתבעים לפיה נגבתה ריבית נשך וכי על בית המשפט להתערב בעניין זה. אציין, כי הנתבעים טענו שיש לקבוע, כי הריבית שיש להחיל היא לכל היותר הריבית המקסימאלית להלוואות חוץ בנקאיות לשנת 2009. כפי שפורט לעיל, אין תחולה לחוק זה על ענייננו ובנוסף לא הוכח, כי התמורה אשר קיבלה התובעת הינה ריבית להבדיל מעמלת ניכיון שיקים.
47. הנתבעים טענו, כי לאורך ההתקשרות העסקית בינם לבין הנתבעים נגבתה מהם עמלה ביתר וכי יש לקזז את הסכום שנגבה ביתר. הנתבע טען בתצהירו, כי בין הצדדים הונהגה מדיניות של קיזוזים הדדים. עוד טען, כי די בכך שלא נאסרו הקיזוזים וכי מדובר במערכת יחסים שחסתה תחת הסכם מסגרת אחד בכדי ללמד, כי ניתן לערוך קיזוז (סעיף 13.5). בעדותו טען, כי יש הסכם בעל פה וכי סוכמה מסגרת בינו לבין אלי (עמ' 25 ש' 25-27).
48. אסף העיד, כי אין ממש בטענת הנתבעים לפיה הייתה בין הצדדים מערכת של התקזזות וכי היו רק ניכיונות של שיקים לעסקאות ספציפיות. נטען בפניו, כי בתצהיר שהגיש בתיק נוסף שמתנהל בין הצדדים הוא מתאר מערכת שלמה של קיזוזים והעברות כספיות וכי הוא טוען שהחוב קוזז. בתגובה טען, כי הנתבע ביקש שישיבו לו חמישה שיקים ומסר בתמורה שני שיקים אחרים. לטענתו, הנתבע ניכה שיקים, קיבל זכות ובזכות הזו שילם עבור השיקים שהוא רצה לקבל חזרה. אסף הוסיף, כי כל שיק הוא לגופו. הוא העיד, כי מה שהוא תיאר בתצהיר בתובענה השנייה אינו מערכת של התקזזות בין הצדדים (עמ' 11 ש' 21-33). אסף שב וטען שלא הייתה בין הצדדים מערכת התקזזות וכי כאשר הלקוח מבקש לגרוע שיק מבצעים במערכת פדיון על השיק והמחשב מחשב כמה היתרה לתשלום משום שאם התאריך קטן מתאריך הפירעון שלו היתרה קטנה מהקרן של השיק. הוא העיד, כי אותו סכום קוזז מיתרת הזכות של הנתבע וכי זה לא אומר שעכשיו יש מערכת שלמה של יתרות וקיזוזים. לטענתו, זה בוצע ספציפית לחמשת השיקים אשר הושבו לנתבע (עמ' 12 ש' 9-13). אסף העיד, כי כאשר לקוח מנכה שיק אז מהשיק מנוכית עמלה והיתרה מופיעה כיתרת זכות בכרטיס שלו, בחשבון העו"ש שלו. לטענתו, אם לאותו לקוח חזר שיק מעסקה אחרת והוא עכשיו מופיע בגבייה אז התובעת יכולה לקזז את אותו סכום מהשיק שחזר ובעצם הלקוח מקבל את השיק שחזר והתובעת משיבה לו ואת היתרה לתשלום (עמ' 12 ש' 27-30).
49. הנתבעים, הגישו חוות דעת בנוגע לריביות לפי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות בגין העסקאות שהתנהלו בין התובעת לנתבעת. כאמור כפי שפורט בהרחבה לעיל, החוק האמור אינו חל על מערכת היחסים שבין התובעת לנתבעת. בנסיבות אלו, אין באמור בחוות הדעת בכדי לתמוך בטענה באשר לגבייה ביתר. לא הוכח, כי הנתבעים גבו עמלה מעבר למה שהיה מותר להם לגבות ואין בבחינת העמלות בהתאם לחוק שאינו רלוונטי למערכת היחסים של הנתבעת והתובעת בכדי ללמד, כי נגבתה ריבית ביתר. לא עלה בידי הנתבעים להוכיח גבייה ביתר אשר יש לקזז מחובם לתובעת. משכך, אף אם תתקבל טענת הנתבעים לפיה הונהגה בין הצדדים מערכת של התקזזות, אשר לא הוכחה, או, כי לא נאסרה התקזזות הרי שלא הוכחה טענתם באשר לסכום אשר שולם ביתר.
50. הנה כי כן, מצאתי, כי התובעת אוחזת כשורה ובעד תמורה בשיק אשר נמסר לה במסגרת קשריה העסקיים עם הנתבעת בנוגע לעסקאות ניכיון שיקים. השיק האמור משוך לחשבונה של הנתבעת והוא לפקודת הנתבע אשר חתם על גב השיק ולאחר מכן מסר אותו לתובעת. טענות הנתבעים באשר לזיוף ותרמית נדחות על ידי ושוכנעתי, כי השיק נמסר לתובעת בנסיבות הנטענות על ידה וכי הנתבע חתם על השיק בפני מהא. אין ממש בטענה לפיה השיק נמסר ריק כבטוחה בלבד. טענת הנתבעים לפיה התמורה אשר קיבלה התובעת היא ריבית ולא עמלת ניכיון שיקים נדחתה וכך גם טענתם באשר לריבית נשך וטענתם באשר לגביית יתר אשר יש לקזז.
51. בנסיבות האמורות, נעתרת לתובענה ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 126,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 5.6.09, מועד פירעון השיק ועד למועד פסק הדין. בנוסף, מחייבת את הנתבעים בסכום כולל בגין הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד בסך 25,000 ₪.
52. הסכומים הנקובים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, כ"ח טבת תשע"ה, 19 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.