<#1#>

מבוא

1. התובעים הינם בעלי זכויות חכירה לדורות בדירת מגורים הנמצאת במגרש אשר הוחזק על ידם בפועל בעת הגשת התביעה ואשר נמצא ברחוב אפק 19ג' ביקנעם (להלן: "המקרקעין"). התובעים הגישו תביעה כספית על סך 1,900,000 ₪.
2. במקביל להגשת התביעה המקורית, הגישו התובעים בקשה למתן צו מניעה זמני למנוע עבודות בנייה בחלקה הסמוכה לביתם לפי הגבולות הקיימים בשטח. בית המשפט המחוזי שבפניו נידון תחילה התיק, נתן צו כאמור. בהמשך בוטל צו המניעה הזמני לאחר שהתברר בעקבות חוות דעתו של מודד שמינה בית משפט, כי השטח בו מצוי ביתם של התובעים חרג לקרקע פרטית סמוכה. בנסיבות אלו קבעתי בהחלטתי מיום 11.9.10 המדברת בעד עצמה, כי אין לתובעים עילה למנוע בנייה בשטח שלא בבעלותם אלא בבעלות פרטית. כתוצאה מביטול צו המניעה, בוצעו עבודות בנייה בחלקה הסמוכה באופן שגרע משטח התובעים.

תמצית טענות הצדדים

טענות התובעים

1. במקור הוגשה כאמור התביעה לבית המשפט המחוזי ובמסגרתה התבקש סעד הצהרתי לפיו, התובעים הם החוכרים לדורות של כל שטח המגרש המוחזק על ידם בפועל. בהמשך, הוגש כתב תביעה מתוקן, לאחר שבוטל צו המניעה הזמני שניתן ולאחר שהתברר שמגרשם של התובעים חרג לקרקע הפרטית הסמוכה והותר לתובעים לתקן את תביעתם ולהעמידה על סעד כספי.
2. כתב התביעה המתוקן הוגש נגד מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") שהינו הבעלים של המקרקעין וזה אשר החכיר לתובעים את הזכויות בדירה הנמצאת על המקרקעין, נגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה (להלן: "הוועדה המקומית") אשר העניקה היתר בנייה ואכלוס לחברת יפרח והיתרי בנייה לתובעים, נגד עיריית יוקנעם אשר הדירה נמצאת בתחום שיפוטה ואשר הציבה לתובעים תנאים בנוגע לגדר שבנו התובעים, נגד חברת בניין ופיתוח יפרח אברהם בע"מ (להלן: "חברת יפרח")- הקבלן אשר בנה את בית התובעים ומכר להם אותו, נגד ארבעה מנהלים של חברת יפרח במועדים הרלוונטיים אשר אחת מהם הינה בעלת מניות בחברה ונגד עו"ד אמאל ח'מיס (להלן: "עו"ד ח'מיס") אשר ייצגה את חברת יפרח בנוגע למקרקעין נשוא התובענה.
3. התובעים טוענים, כי ביום 28.3.95 נחתם בין מינהל מקרקעי ישראל לבין חברת יפרח חוזה פיתוח לצורך פיתוח ובניית יחידות דיור במספר חלקות ובניהן החלקה בה מצויה הדירה נשוא התובענה. בהתאם להסכם הפיתוח, מסר מינהל מקרקעי ישראל לחברת יפרח את המקרקעין בפועל. בהמשך, נתנה הוועדה המקומית היתר בנייה לדירה. לטענתם, מההיתר עולה, כי מדובר בדירה הקיצונית במבנה בן 3 דירות וכי הדירה מתיישרת עם הכביש הבנוי ולכאורה חורגת מקו המגרשים הסמוכים.
4. התובעים טוענים, כי כיום מסתבר שמינהל מקרקעי ישראל מסר לחברת יפרח שטח שחורג מהמקרקעין נשוא הסכם הפיתוח ואשר נמצא ככל הנראה בבעלות פרטית. לטענת התובעים, פעולות המסירה, הקבלה והמדידה של המקרקעין נעשו על ידי מנהל מקרקעי ישראל ו/או חברת יפרח והם אחראים, יחד ולחוד, לכל מעשה ו/או מחדל של טעות במסירה, במדידה או בסימון השטח.
5. בנוסף טוענים, כי לוועדה המקומית אסור היה לתת את היתר הבנייה מאחר וקו החלקה עובר ממש על קו הבניין ואפילו "מגלח" חלק מהדירה. ככל שיש ממש בטענות בדבר פלישה לחלקה הסמוכה, הרי שהדירה נבנתה בניגוד לתב"ע וכי אסור היה לאשר את אכלוס הדירה. לטענתם, במתן היתר בנייה והיתר אכלוס אישרה הוועדה המקומית את מיקום הדירה.
6. בהתאם להפניית חברת יפרח נחתם בין התובעים והמינהל חוזה חכירה על מגרש בשטח של כ- 244 מ"ר אולם שטח הדירה ללא "שטח המריבה" נשוא התביעה מסתכם ב- 133 מ"ר בלבד. לטענתם, אמנם צוין בתנאים הכללים להסכם, כי שטח המגרש וגבולותיו אינם סופיים אולם בשום שלב לא התכוונו הצדדים לסטייה משמעותית כאמור. בנוסף טוענים, כי מדובר בחוזה אחיד אשר כולל תניות מקפחות וסותר תקנת ציבור.
7. התובעים טוענים, כי בהמשך הם ביצעו במקרקעין עבודות בנייה בהתאם להיתר שנתנה להם הוועדה המקומית. עבודות אלו לא שינו את גבולות הדירה והצמוד לה. התובעים טוענים, כי מדובר היה בהשקעה כספית אשר הם לא היו מבצעים ככל שהיו יודעים, כי מדובר בפלישה שדינה להיהרס. לטענת התובעים, בניית הגדר נעשתה בהתאם לדרישותיה הדווקניות של עיריית יוקנעם וככל שהיה נעשה שינוי בתוואי הגדר, הרשויות לא היו עוברות על כך בשתיקה והדבר לא היה נעלם מעיניהן. עוד מציינים, כי ריצוף המדרכה באבנים משתלבות על ידי הוועדה המקומית או העירייה נעשה בהתאם לקו החלקה של דירתם.
8. התובעים טוענים, כי הם לא עשו פעולה כלשהי ששינתה את גבולות החלקה ו/או פלשה לחלקה אחרת. לטענתם, לאחר למעלה מ- 12 שנה של מצב קיים הועלו נגדם טענות בדבר הסגת גבול לחלקה סמוכה ובשל כך הם חשופים לסיכון ממשי של ביצוע פעולות הריסה ובנייה בשטח הדירה וכי הדירה אינה יכולה לשמש כדירת מגורים בשל השינויים הפיזיים הצפויים ובשל היותה בניגוע להוראות התב"ע במקרקעין האמורים. עוד טוענים, כי עליהם לעזוב את הדירה.
9. לטענתם, הוועדה המקומית הנפיקה היתרי בנייה בחלקה 2 בגוש 12750 אשר ביצועם כרוך בהריסת גדר דירתם, חצרם ועוד. לטענתם, הוועדה המקומית שלחה להם מכתב ובו טענה לפיה אינפורמציה שגויה עמדה בבסיס מתן ההיתרים. הם מכחישים זאת וטוענים, כי הועלתה בשיהוי אסור ופסול והתיישנות וכי יש בכך בכדי ללמד על מחדלי הוועדה המקומית.
10. התובעים טוענים, כי ככל שהיו יודעים שהוצגו בפניהם מצגי שווא הם לא היו מתקשרים בהסכם לרכישת הזכויות בדירה, לא היו בונים את הבנייה הנוספת ולא היו משקיעים משאבים בדירה.
11. לטענת התובעים, כתוצאה מהמעשים והמחדלים, זכויותיהם נפגעו ועתידות להיפגע והנתבעים הפרו חובות חקוקות. לטענתם, המנהל, הוועדה המקומית והעירייה כפופים להוראות המשפט המנהלי וחברת יפרח היא גוף דו מהותי אשר אף עליו יש להחיל את המשפט המנהלי. לטענתם, שפט, גלזר, רפאל ורג'ינה הם מנהלים רשמיים של חברת יפרח אשר חבים בחבות ואחריות אישית כלפיהם. באשר לרג'ינה ציינו, כי היא בעלת מניות של חברת יפרח ויש להרים את מסך ההתאגדות. התובעים טוענים, כי ככל שעו"ד ח'מיס הייתה פועלת בשקידה סבירה ומקצועיות ראויה לרישום הזכויות בדירה על שמם בלשכת רישום המקרקעין הם לא היו מתקשרים בהסכם ו/או לא היו פועלים לבניית תוספות בנייה וכן הם היו מחפשים דרך להידברות עם בעלי הזכויות בחלקה הסמוכה לצורך צמצום נזקיהם. לטענתם, עו"ד ח'מיס הפרה את חובת האמון והזהירות כלפיהם.
12. התובעים טוענים, כי אין להם ידיעה או יכולת לדעת מה היו הנסיבות אשר גרמו לטעות במדידה או במסירת המקרקעין או לשינוי בקו החלקה או בשטח המגרש או בזכויות הרשומות אשר נגרמו על ידי הנתבעים או מי מטעמם. לטענתם, אירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעים לא נקטו בזהירות סבירה מאשר עם המסקנה ההפוכה לפיכך הנטל על הנתבעים להוכיח, כי לא הייתה מצדם התרשלות בגינה יש לחייבם.
13. התובעים מבקשים לפצותם במלוא שווי הדירה ולחלופין לשלם להם את שווי העבודות בהתאמה וכן פיצוי בגין ירידת ערך. בנוסף, עותרים לפיצוי בגין נזק לא ממוני והחזר הוצאות.

טענות המינהל

1. המינהל טוען, כי חלקה מס' 41 בגוש 12570 ביוקנעם היא בבעלות קק"ל ומנוהלת על ידו וחלקה 2 הסמוכה נמצאת בבעלות פרטית. לחוזה הפיתוח שנכרת בינו לבין חברת יפרח, צורף תשריט של החלקות ובו מסומנים גבול השטח לפיתוח וגבולות החלקה והמגרשים. המינהל מציין, כי בתשריט ניתן להבחין בגבול החלקה אשר בה קיבלו התובעים זכויות חכירה.
2. המינהל טוען, כי התובעים חתמו על חוזה חכירה מולו בו הצהירו, כי ידוע להם ששטח המגרש וגבולותיו אינם סופיים ועלולים לחול בהם שינויים כתוצאה משינויים בתכנון בהתאם לחוק התכנון והבנייה, הסדר קרקעות וכדומה. בנוסף הצהירו התובעים, כי ידוע להם שבעקבות מדידה לצורכי רישום עלול להתברר ששטח המגרש קטן או גדול יותר מהשטח לפיו נקבע הערך היסודי והם התחייבו להסכים לכל שינוי בגבולות או בשטח המגרש בעקבות השינויים האמורים. המינהל הוסיף, כי התובעים התחייבו לבקש את הסכמתו בכל מקרה של בקשה להגדיל את קיבולת הבנייה מעבר לקיבולת שנקבעה בהסכם. לטענתו, ככל שניתן לתובעים היתר בנייה כפי שטענו הרי שמדובר בחריגה מקיבולת הבנייה והיה עליהם לבקש את אישורו.
3. המינהל טוען, כי נמסרה לתובעים הודעה בדבר רישום זכויות וצוין, בה, כי האמור בה אינו מהווה אישור זכויות ואין להסתמך עליה לצורך העברת זכות. בהודעה צוין, כי היא מבוססת על מידע חלקי וחסר מאחר ועיקר הרישומים, ההערות והפעולות מתנהלים אצל גורם אחר אשר ירשום את הנכס בלשכת רישום מקרקעין בבוא העת.
4. לטענת המינהל, במסגרת תכנית 132/2006 התגלתה וצוינה במפורש חריגת הבנייה מחלקה 41 לחלקה 2 והקיר אשר נבנה בחריגה הודגש בתוכנית ובכל מפה רלוונטית בהליך התכנון. הוא הוסיף, כי תכנית זו אושרה ככשרה לרישום ונרשמה בספרי המקרקעין. לטענתו, הליכי אישור התכנית היו תקינים לרבות המדידות אשר בוצעו.
5. המנהל טוען, כי בכל תכנית, מפה ותשריט שהוצא על ידו ניתן להבחין, כי שטח המריבה אינו כלול בשטח שבבעלותו ומשכך אינו כלול בשטח שהוחכר על ידו. לטענתו, לא נעשתה על ידו טעות כלשהי וגבול חלקה 41 נותר כשהיה בטרם קיבלו בה התובעים זכויות. המינהל טוען, כי לא נעשה שינוי בגבול החלקה אף מהמועד בו הוקצה השטח לחברת יפרח.
6. לטענת המינהל, ביום 22.10.07 נשלחה לתובעים הודעה אודות רישום החלקה ונמסר להם מספר הנכס בו הם מחזיקים. בשנת 2009 נערכה תכנית לצורך רישום בנוגע לחלוקת חלקה 2 ואף בתוכנית זו סומנה חריגת הבנייה שבחלקה 41 היוצרת פלישה לחלקה זמנית 81 (חלקה 2 המקורית). המינהל טוען, כי התכניות האמורות לא עשו שינוי כלשהו בגבול שבין החלקות.
7. לטענת המינהל, לא נפלה טעות ברישום הזכויות אשר נרשמו בהתבסס על תכניות מאושרות לצרכי רישום אשר עברו הליכי תכנון כדין בהתאם לחוק התכנון והבנייה.
8. המינהל טוען, כי מהודעה על רישום זכות בנכס אשר נשלחה לתובעים עולה, כי הובהר להם שהרישום בלשכת המקרקעין גובר על הרישום בספרי המינהל וכן הובהר להם, כי המידע עליו מבוססת ההודעה הוא חלקי וחסר מאחר והוא נשען על רישומים אשר נערכו אצל גורם אחר, חברת יפרח.
9. המינהל טוען, כי התובעים ביצעו חריגות בנייה ופלשו לתחום חלקה 2. עוד טוען, כי אף אם הוענקו לתובעים היתרי בניה אשר אפשרו בנייה פולשת לחלקה 2 הרי שאין בכך בכדי להכשיר את הבנייה. לטענתו, ככל שניתנו אישורים הרי שהם לא מתבססים על נתונים, תשריטים או תכניות שהוא הוציא. לטענתו, התובעים הם אלה שביצעו את חריגות הבנייה ואף אם גורמים אחרים היו שותפים, ידעו או אישרו את החריגות הרי שאין בכך בכדי להטיל עליו אחריות. המינהל מכחיש את הטענה לפיה הוא או מי מטעמו התרשל או הפר חובה חקוקה.

טענות הוועדה המקומית

1. לטענת הוועדה המקומית, התביעה התיישנה ולחילופין הוגשה בשיהוי ניכר. עוד טוענת, כי יש לסלק את התביעה בשל העדר עילה. לטענתה, אין יריבות בינה לבין התובעים ואין קשר סיבתי בין מעשיה ואחריותה לבין התביעה בה עסקינן. לטענתה, עומדת לה חזקת התקינות ועל כתפי התובעים הנטל להוכיח, כי פעולה מסוימת נעשתה שלא כדין. כן טוענת הוועדה המקומית, כי לרשות שיקול דעת רחב וכי התערבות בית המשפט בשיקול דעתה בנימוק של אי סבירות הינה מצומצמת.
2. עוד טוענת הוועדה המקומית, כי כל פעולותיה וההיתרים שהוצאו היו לאחר שהוגשו לה תכניות מודד ביחס לגבולות המגרש הרלוונטיים לבקשת ההיתר. לטענתה, היא אינה מבצעת עבודות שטח אלא מסתמכת על מסמכים והצהרות מאת אנשי מקצוע והיא אינה בודקת ואין זה מתפקידה לבדוק את תכנית המדידה שבסמכותו המקצועית של מודד מוסמך מטעם המבקש. לטענתה, אין זה סביר להטיל עליה אחריות בגין מעשים ו/או מחדלים של מבצעי בניה כאשר נמצא, כי יש טעות במפת מדידה שערך מודד מקצועי מטעמם. לטענתה, אין בהסתמכותה על הצהרות הגורמים המקצועיים מטעם מבצעי הבנייה בכדי להטיל עליה אחריות לחריגה בבנייה. הוועדה המקומית טוענת, כי התובעים הם האחראים על התכנון והמבוקש בבקשה להיתר בנייה. לטענתה, לא נפל פגם בפעולותיה ולא הייתה מניעה מצדה לתת את היתרי הבנייה תוך הסתמכות על מדידות והצהרות של מודדים מוסמכים אשר עניין המדידה נמצא בסמכותם הבלעדית ולה אין את הכלים לבחון את אמיתות המדידות.
3. הוועדה המקומית מכחישה את חוות הדעת מטעם התובעים, את הנזקים הנטענים וקיומו של קשר סיבתי. לטענתה, התובעים ו/או מי מהנתבעים האחרים לא פעלו לשם הקטנת הנזק לרבות באמצעות הסדר תכנוני.

טענות העירייה

1. לטענת העירייה, בשנת 95 כאשר ביתם של התובעים נבנה, הוא נבנה תוך פלישה לחלקה אחרת. העירייה טוענת, כי אין לה קשר לבנייה האמורה ולטעות. ככל שהבית היה נבנה במיקום הנכון הרי שלא היה נגרם לתובעים נזק שכן תוספת הבנייה שהם ביצעו בהמשך נבנתה על התכסית של הבית המקורי והגדר נבנתה על המיקום של הגדר המקורית.
2. עוד טוענת העירייה, כי לבקשה להיתר בנייה יש לצרף מפה מצבית. לטענתה, תכנית המדידה אשר צירפו התובעים הייתה שגויה ועל כן לא התברר שהבית, החצר והגדר של התובעים ממוקמים בחריגה. בבקשתם השגויה, הטעו התובעים את הרשויות הרלוונטיות. התובעים ידעו או יכולים היו לדעת על הטעות בעת הגשת הבקשה להיתר בנייה וזאת במידה והיו מצרפים לבקשה להיתר תכנית מדידה נכונה ותקינה. העירייה מציינת, כי היא אינה מחליפה את הוועדה המקומית ולא בודקת ולא צריכה לבדוק גבולות בין שתי חלקות פרטיות סמוכות.
3. עוד מציינת העירייה, כי למיטב הבנתה, גבולות החלקה לא השתנו מ- 1995 ועד היום ועל כן תוספת הבנייה של התובעים על יסוד מפה מטעמם חורגת לחלקה פרטית. לטענתה, נטל ההוכחה מוטל על כתפי התובעים ובפרט כאשר תוספת הבנייה נעשתה על ידי התובעים ועל פי מסמכים שהם הגישו ומודד ששכרו. עוד טוענת, כי התובעים החלו לבצע את הגדר מיוזמתם וככל הנראה ללא היתר ומעורבותה בנוגע לציפוי הגדר נעשתה רק לאחר שהגדר הוקמה במקומה הנוכחי. העירייה מדגישה, כי הטעות במדידה מתייחסת לגבול שבינה לחלקה הפרטית ואין לה קשר לכביש.
4. העירייה טוענת, כי אין בעובדה שבית התובעים נמצא בתחום שיפוטה בכדי לייצר עילת תביעה נגדה. עוד טוענת, כי אין בניסיון של ראש העיר לסייע לתובעים לאחר שהתברר דבר הפלישה, בכדי להטיל עליה אחריות. העירייה מכחישה את הטענה לפיה התרשלה או הפרה חובה חקוקה ומכחישה את הנזק הנטען.

טענות הנתבעים 4,7 ו-8

1. רג'ינה ורפאל טוענים להיעדר יריבות. רג'ינה טוענת, כי חברת יפרח הוקמה על ידי בעלה וכי היא הייתה עקרת בית ורישומה כבעלת מניות נבע רק מדרישת החוק באשר למספר בעלי המניות. לטענתה, היא לא הייתה שותפה לניהול השוטף של החברה. רישומה כמנהלת בחברת יפרח בוצע רק ביום 14.2.00 בסמוך לאחר פטירתו של בעלה ז"ל. רפאל טוען, כי במועדים הרלוונטיים הוא לא היה שותף לניהול החברה וכלל לא עבד בחברה ורק בשלהי שנות ה- 90 החל לעבוד בחברת יפרח. לטענתם, השטח עליו נבנתה הדירה נמסר לחברת יפרח ולא באמצעותם.
2. חברת יפרח טוענת, כי פעלה באמצעות בעלי מקצוע מיומנים. מהנתונים שהעבירה לה עו"ד ח'מיס עולה, כי בפרויקט האמור היא שכרה את שירותיו של המודד מר אפרים לבנברג לשם ביצוע מדידה בכל השלבים הנדרשים בעת ביצוע פרויקט הבנייה. היא טוענת, כי הדירה נבנתה על פי היתר בנייה כדין וניתן לה טופס 4. עוד טענה, כי היתר הבנייה וטופס 4 ניתנו לאחר שנתוני הפרויקט ונתוני המדידה נבדקו. לטענתה, כל תכניות המדידה שערך המודד לא הראו, כי קיימת טעות בסימון גבולות שטח הפרויקט או המגרש עליו מצויה דירת התובעים.
3. חברת יפרח טוענת, כי להסכם הפיתוח שנכרת בינה לבין המינהל צורף תשריט מדידה אשר הוכן על ידי מחלקת מיפוי ומדידות של המינהל. לטענת חברת יפרח, בניית הפרויקט בוצעה בהתאם לשטח המקרקעין אשר מסר לה המינהל ולראייה ניתנו היתר בנייה וטופס 4. לטענתה, מוטל על הוועדה המקומית לבדוק את גבולות הקרקע טרם מתן היתר בנייה ומתן ההיתר משמעו, כי הנתונים האמורים נבדקו.
4. לטענת חברת יפרח, בהסכם שנכרת בינה לבין התובעים צוין, כי התובעים יודעים, כי עלולים לחול שינוים בשטח כתוצאה מביצוע עבודות פיתוח ו/או מדידות מחודשות שיבוצעו וכי השטח הסופי ייקבע רק לאחר השלמת העבודות.
5. חברת יפרח טוענת, כי עם השלמת הבנייה היא פעלה לשם רישום זכויות החכירה על שם התובעים ולשם כך הזמינה מהמודד תכנית מדידה של הפרויקט. בהתאם לתכנית, היא דיווחה למינהל על נתוני הדירה. עוד טוענת, כי באוקטובר 2007 הושלמו הליכי פרצלציה והליכי הרישום מצויים בעיצומם.
6. חברת יפרח מכחישה את חוות דעתו של השמאי ואת הנזק הנטען. לטענתה, אף אם נגרמו לתובעים נזקים הרי שהם נגרמו בשל רשלנות אשר התבטאה, בין היתר, באי ביצוע בדיקות טרם הרכישה ו/או בעת ביצוע תוספות הבנייה.

טענות גלזר

1. גלזר מכחיש טענה לפיה היה מנהל בפועל בחברת יפרח וטוען, כי רישומו כמנהל נעשה ללא ידיעתו והסכמתו. הוא טוען, כי על פי הרישומים הוא עסק במתן שירותים הנדסיים בעוד שהתביעה עניינה נושאים משפטיים רישומיים. לטענתו, הוא לא היה מעורב בפרויקט הרלוונטי. עוד טוען, כי אין עילת תביעה נגדו וכי חברת יפרח היא ישות משפטית נפרדת. לטענתו, לא הוצגה תשתית מתאימה להרמת מסך.
2. בהתאם להסכמות אליהן הגיעו התובעים עם שפט וגלזר נמחקה התביעה נגד נתבעים אלו בפסקי דין אשר ניתנו ביום 6.6.12 ו- 14.1.13.

טענות עו"ד חמיס

1. לטענת עו"ד חמיס, לאור המועד בו נרכש הבית על ידי התובעים הרי שהתביעה התיישנה
2. לטענתה, במרכז התביעה לא עומדת "תאונה" משפטית אלא טעות במדידת שטח פרויקט הבנייה ו/או סימון גבולותיו ואין לה חלק בכך והיא אינה בעלת הכישורים או המומחיות לביצוע או לפקח על מלאכת המדידות. לטענתה, אין ממש בטענה לפיה הקרקע נמסרה לחברת יפרח באמצעותה. עו"ד חמיס טוענת, כי נשכרה על ידי חברת יפרח לשם ביצוע הטיפול המשפטי הדרוש ביחס לפרויקט.
3. עו"ד חמיס מכחישה את ממצאי המומחה מטעם בית המשפט. לטענתה, הסיבה לפלישה הנטענת אינה בידיעתה ו/או בתחום מומחיותה. עוד טוענת, כי היה על הוועדה המקומית לבדוק את גבולות הקרקע טרם מתן היתר בניה וכי היו צדדים נוספים שאינם צד לתביעה אשר ביצעו את פעולות המדידה ו/או תכנית האיחוד והחלוקה של הפרויקט ועורכי בקשות להיתרי בנייה.
4. עו"ד חמיס טוענת, כי במהלך ביצוע הבדיקות והטיפול הדרושים להכנת תשריטי רישום בתים משותפים התברר למודד מר כמאל זועבי, כי גבול החלקה בה נמצאת דירת התובעים אינו תואם את גבול הקרקע כפי שנמסרה לחברת יפרח וכי קיימת פלישה לחלקה 2. מבדיקה ראשונית של המודד זועבי עולה, כי ייתכן שמקור בטעות הוא במסירה מוטעית של הקרקע על ידי המינהל לחברת יפרח.
5. עו"ד חמיס טוענת, כי פעלה כעורכת דין סבירה ובמקצועיות הדרושה ומילאה את כל התחייבויותיה כלפי התובעים. לטענתה, אין לה אחריות לנזקי התובעים, ככל שנגרמו להם נזקים. היא הוסיפה, כי נשכרה על ידי חברת יפרח וכי לא שולם לה סכום כלשהו על ידי התובעים. לטענתה, היה בידי התובעים לערוך את כל הבדיקות, כולל בדיקות משפטיות, טרם כריתת ההסכם וצוין בהסכם, כי היא מייצגת את החברה בלבד.
6. עו"ד חמיס טוענת, כי בחוזה שנכרת עם התובעים הובהר להם, כי עלולים לחול שינויים בשטח כתוצאה מביצוע עבודות פיתוח ו/או מדידות חדשות. כן ציינה, כי בחוזה צוין, כי לא חלה על חברת יפרח חובה לגדר את חצר הדירה ולהפרידה מחצרות אחרות אלא על פי תכנית הפיתוח.
7. לטענת עו"ד חמיס, בשנת 2007 קיבלה חברת יפרח הודעה לפיה בוצעה פרצלציה לקרקע ושכרה שירותי מודד להכנת תכנית בתים משותפים והיא עושה כל שביכולתה בכדי לסיים את ביצוע רישומי זכויות רוכשי הדירות בפנקסי המקרקעין.
8. לבסוף טוענת, כי הנזקים הנטענים מוגזמים ומוכחשים, כי התובעים לא פעלו די לשם הקטנת נזקיהם וכי ככל שנגרמו להם נזקים הרי שהם באחריות צד שלישי ובין היתר המודד לבנברג.

הודעת צד שלישי של עו"ד חמיס כנגד לבנברג

1. עו"ד חמיס הגישה הודעה לצד שלישי נגד המודד מר אפרים לבנברג ונגד חברת לבנברג תכנון ומדידות בהנדסה אזרחית. במסגרת ההודעה טענה, כי חברת יפרח שכרה את שירותיו של הצד השלישי שהוא מודד מוסמך לצורך הקמת הפרויקט וכי כל עבודות השטח שנדרשו לצורך בניית הפרוייקט בוצעו בליווי צמוד של הצד השלישי אשר ביצע את סימון הגבולות והמגרשים ואת המדידות לצרכי תכנון, רישוי, רישום וביצוע עבודות הבנייה וכן הכינו תוכנית AS MADE. עו"ד חמיס טוענת, כי הצד השלישי התרשל בביצוע המוטל עליו.
2. מר לבנברג טוען, כי הסימונים במגרש בוצעו על ידי משרד השיכון או מי מטעמו וכל שהוא נדרש לעשות היה להתייצב במגרש על פי הזמנת הקבלן ולערוך מדידה של השטח המסומן ומפה מצבית טופוגרפית. לטענתו, המדידות בוצעו בהתאם למצב שהציג בשטח הקבלן. הצד השלישי טוען, כי לא הוטלה עליו האחריות לבדיקת השטח. הוא שולל טענה לפיה הייתה שגיאה בהגשת התכניות על ידו וטוען, כי לא נמסרו לו או הוצגו בפניו מפות ו/או מסמכים ו/או תשריטים. עוד טוען הצד השלישי, כי נושא הקצאת מגרשים לקבלנים על ידי המינהל נמצא באחריותו הבלעדית של המינהל היות ומגרש יכול להכיל מספר לא מבוטל של חלקות ומי שאחראי לקביעה וסימון החלקות הוא משרד השיכון והמינהל. עוד טוען, כי על הוועדה המקומית לוודא כי התכניות שהוגשו תואמות את השטח שהוקצה ובעיקר משום שאין חלוקה של המגרש לחלקות.

הודעת צד שלישי של חברת יפרח כנגד לבנברג

1. חברת יפרח הגישה אף היא הודעת צד שלישי נגד המודד וחברת לבנברג. היא טענה, כי ייזום הפרויקט התבצע מהשלבים הראשונים באמצעות המודד ו/או חברת המדידות שביצעו את כל המדידות הדרושות ותכנית מדידה סופית והמודד ליווה את הפרויקט באופן רציף מתחילתו ועד לשלב הכנת המדידות הסופיות. לטענתה, הצד השלישי התרשל בביצוע תפקידו ובין היתר התרשל בבחינת תכנית המדידה שמסר המינהל ובסימון גבולות המגרשים והפרויקט.
2. הצד השלישי שב על טענותיו בנוגע להודעה לצד שלישי שהגישה עו"ד ח'מיס, כמפורט לעיל.

הודעת צד שלישי של המינהל כנגד חברת יפרח

1. המינהל הגיש הודעת צד שלישי נגד חברת יפרח. המינהל טוען, כי בטרם נכרת חוזה החכירה הוא בדק את התשריט וגילה, כי במסגרתו כלולה חלקה 41 אשר נמצאת בבעלות פרטית ואינה יכולה להיכלל בחוזה הפיתוח. בנסיבות אלו, משרד הבינוי והשיכון התבקש להעביר לידיו תכנית מדידה על רקע גושים וחלקות בכדי להוציא את החלקה הפרטית מההקצאה. המינהל טוען, כי הודעה בנדון נמסרה לחברת יפרח ביום 9.2.95.
2. לטענת המינהל, לחוזה הפיתוח שנכרת בין הצדדים צורף תשריט בו ניתן להבחין בגבול המתחם בו קיבלו התובעים זכויות חכירה ובגבול בין השטח שנמסר לחברת יפרח לבין החלקה הפרטית. המינהל טוען, כי המקרקעין שהוקצו לחברת יפרח לא כללו את החלקה הפרטית או חלק ממנה וגבולות המקרקעין תאמו את גבול החלקה כפי שנרשמה בספרי הרישום בעקבות הליך הפרצלציה. המינהל טוען, כי הובהר לחברת יפרח שחלקה 41 הינה חלקה פרטית שאינה מוחכרת לה. לטענת המינהל, חברת יפרח או מי מטעמה תכננה, מדדה, חילקה את החלקות למגרשים וביצעה את הבנייה. המינהל טוען, כי הוא הוציא אישור זכויות לתובעים בהתבסס על נתונים שמסרה לו חברת יפרח. לטענת המינהל, חברת יפרח התרשלה והפרה את חוזה הפיתוח וחוזה החכירה.
3. חברת יפרח טוענת, כי לאור הזמן הרב שחלף קיים קושי ממשי באיתור נתונים ומסמכים. עוד טוענת, כי הפרויקט נבנה במסגרת שטח המקרקעין אשר מסר לה המינהל וכי בנסיבות אלו ניתנו היתרי בנייה וטופס 4.

הראיות

1. ביום 31.12.09 עוד במסגרת ההליכים בסעדים הזמניים, מונה המודד מר מתניה חן ציון כמומחה מטעם בית המשפט. המודד קבע, כי קיימת פלישה של חלק קטן מבית התובעים לחלקה הסמוכה. ביום 20.5.12 מונה המהנדס מר גדעון קרול כמומחה מטעם בית המשפט, על מנת שיקבע את שווי הנזק ואת ירידת הערך.
2. לתיק בית המשפט הוגשו מטעם התובעים תצהיר עדות ראשית של התובעת רונית סולומון (להלן:"סולומון"), תצהיר עדות ראשית של הגב' ג'יזל קנחלי (להלן: "קנחלי")- אדריכלית שהתובעים שכרו שירותיה ושל מר יחיאל גלזר (להלן: "גלזר") הנתבע מס' 6- אשר התביעה נגדו נמחקה. בנוסף, הגישו התובעים את חוות דעתו של השמאי מר ערן וולקן (להלן: "וולקן"). התובעים זימנו כעדים מטעמם את מר יעקב שפט (להלן: "שפט")- אשר התביעה נגדו נמחקה, הגב' אנה יחזקאל (להלן: "אנה") ומר חן אייל (להלן: "אייל")- שכנים של התובעים. מטעם המינהל, הוגשו תצהירי עדות ראשית של הגב' מיכל אפרתי (להלן: "אפרתי")- אשר שימשה במועד הרלוונטי בתפקיד מנהלת מדור חוזים במחלקת עסקאות עירוניות, ושל מר משה סטורולוביץ (להלן: "סטורולוביץ")- מנהל מחלקת מיפוי ומדידות במנהל. מטעם הוועדה המקומית והעירייה הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר יוסף חביב (להלן: "חביב")- מהנדס הוועדה ושל הגב' אורנה יחזקאל (להלן: "יחזקאל")- מנהלת מנהל הנדסה בעירייה. מטעם הנתבעים 4,7 ו- 8 הוגש תצהיר עדות של מר רפאל יפרח (להלן: "רפאל") וחוות דעת של המהנדס דן ברלינר (להלן:"ברלינר"). עו"ד אמאל ח'מיס (להלן: "עו"ד ח'מיס") הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה וכך גם מר אפרים לבנברג (להלן: "לבנברג")- אשר על פי הנטען היה המודד מטעם חברת יפרח בפרויקט נשוא התובענה.
3. בנוסף, הוגשו לתיק בית המשפט חוות דעת של המומחים מטעם בית משפט של המהנדס קרול גדעון (להלן: "קרול") ושל המודד מטעם בית המשפט מר מתניה חן ציון. המצהירים והמומחים, מלבד המודד מטעם בית המשפט, נחקרו על האמור בתצהירים ובחוות הדעת, בהתאמה. בנוסף, הגישו הצדדים מסמכים בכתב וסיכמו טענותיהם בכתב.

דיון ומסקנות

1. חברת יפרח זכתה במכרז להקמת מבני מגורים על קרקע ששייכת למינהל. בנסיבות אלו, נכרת בין המינהל לחברת יפרח, ביום 28.3.95, חוזה פיתוח לצורך פיתוח ובניית יחידות דיור במספר חלקות וביניהן המקרקעין נשוא התובענה. חברת יפרח בנתה את יחידות הדיור ומכרה לתובעים את הבית נשוא התובענה. לחברת יפרח ניתנו היתרי בנייה וטופס אכלוס בנוגע לבית הרלוונטי. בסמוך לחלקה אשר נמצאת בבעלות המינהל ואשר עליה נבנה ביתם של התובעים נמצאת חלקה בבעלות פרטית. אין מחלוקת, כי ביתם של התובעים פולש לחלקה האמורה, ככל שמסירים את הפלישה האמורה, מגרשם של התובעים קטן יותר מהמגרש אותו רכשו על פי ההסכם עם חברת יפרח. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת האחריות ובשאלת הנזק.
2. לאחר בחינה ושקילה של מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין התביעה שהוגשה נגד המינהל, הוועדה המקומית וחברת יפרח להתקבל. דין התביעה שהוגשה נגד יתר הנתבעים להידחות. דין ההודעה לצד שלישי שהגישה חברת יפרח נגד אפרים לבנברג וחברת לבנברג להתקבל ודין ההודעות לצד שלישי שהגישו עו"ד ח'מיס והמינהל להידחות, מהנימוקים שיפורטו.

טענת ההתיישנות

1. מצאתי לדחות את הטענה לפיה התביעה הוגשה לאחר התיישנותה. סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות תשי"ח 1958 קובע, כי תקופת ההתיישנות של תביעה שאינה במקרקעין היא שבע שנים. אין מחלוקת, כי בעת הגשת התביעה חלפו למעלה משבע שנים מהמועד בו נבנה ביתם של התובעים, נכרתו ההסכמים הרלוונטיים וניתנו היתר הבנייה וטופס האכלוס. עם זאת, סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע, כי במקרה בו נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה. במקרה בו עסקינן, התובעים רכשו בית שקיבל היתר בנייה וטופס אכלוס ובהמשך אף ניתנו להם היתרי בנייה נוספים. התובעים לא ידעו, כי ביתם נבנה תוך פלישה לחלקה הסמוכה. התובעים אינם בעלי הידע המקצועי הרלוונטי ולא היה בידם לגלות את דבר הפלישה. מצאתי, כי התובעים לא ידעו ולא היו אמורים לדעת את העובדות שהקימו את עילת התביעה ומשכך הרי שמרוץ ההתיישנות החל במועד בו נודעו להם העובדות הרלוונטיות ולפיכך, התביעה הוגשה טרם התיישנותה.

שאלת האחריות

1. התובעים רכשו את ביתם אשר נמצא על קרקע של המינהל ואשר נבנה על ידי חברת יפרח. בהמשך התברר, כי ביתם של התובעים נבנה תוך חריגה מגבולות המגרש ופלישה לחלקה הסמוכה שנמצאת בבעלות פרטית. בין היתר חלוקים ביניהם הצדדים בשאלת האחריות.

אחריות המינהל

1. כאמור, המקרקעין נשוא התובענה נמצאים בבעלות המינהל. המינהל הקצה את המקרקעין לחברת יפרח לשם בניית המבנים עליהם וחתם על הסכמים מול חברת יפרח ומול התובעים.
2. בשלב זה אציין, כי המודד מטעם בית המשפט קבע, כי תשריט ההקצאה של המינהל היה נכון וכי לא מכוחו נפלה הטעות. קביעתו האמורה לא נסתרה. יש לבחון, האם על אף האמור נושא המינהל באחריות לטעות שבגינה נגרמו נזקיהם של התובעים שעה שביתם נבנה תוך פלישה לחלקה הסמוכה.
3. אפרתי העידה, כי המינהל מקצה שטח, אומר למי שהוקצה לו השטח היכן השטח, נותן לו תשריט ושולח אותו לעבוד (עמ' 59 ש' 23-25). לטענתה, המינהל אינו שולח איש פיקוח בכדי לראות שהקבלן נכנס לשטח הרלוונטי. אפרתי טענה, כי אין זה תפקידו של המינהל (עמ' 59 ש' 21-22). עוד העידה, כי היא אינה יודעת האם משרד השיכון מבצע מסירה בפועל של המגרש (עמ'59 ש' 26-27).
4. אפרתי העידה, כי המינהל אינו מסמן את המלבן הראשוני כאשר היזם בא לקבל את הקרקע וכי היא אינה יודעת מי עושה כן. היא אישרה, כי מישהו אמור לסמן את השטח ולזהות אותו וטענה, כי מדובר בחברה קבלנית אשר אמורה לעבוד עם אנשי מקצוע ומודדים ולבצע את הסימון (עמ' 64 ש' 17-21).
5. סטורולוביץ העיד, כי המינהל עושה זיהוי חלקות ולא מטפל במסירת שטחים לקבלנים (עמ' 70 ש' 19-21). באשר לזהות מוסר השטח טען, כי יש שתי אפשרויות. לטענתו, המינהל יכול לבקש מאחד המודדים במינהל לסמן את השטח ולמסור או שהיזם בא עם המודד שלו. עוד העיד, כי הוא אינו יודע מה קרה כאן (עמ' 70 ש' 22-26). הוא העיד, כי הוא מוודא שהקבלן קיבל את השטח שהוקצה לו על ידי זה שהוא מקבל תשריט חתום על ידי מודד מוסמך (עמ' 70 ש' 31-32). סטורולוביץ אישר, כי הם מסתכלים שהתשריט דומה ויש את מספרי המגרשים ומסתפקים בזה. לטענתו, זה זיהוי עסקה בכדי שלא תהיה טעות סופר (עמ' 70 ש' 12-14)
6. אפרתי העידה, כי למינהל יש מחלקת פיקוח וכי לפני הכנת עסקה המפקח יוצא לשטח לבדוק זמינות קרקע (עמ' 56 ש' 3-6).לא עלה בידה להסביר כיצד יכול המפקח מטעם המינהל אשר עולה לזהות שהקרקע פנויה וזמינה לעשות כן ככל שאין סימון של המלבנים. אפרתי טענה, כי יש למפקח את הכלים להגיע ולזהות את השטח (עמ' 64 ש' 22-26, 30-31).
7. סטורולוביץ העיד, כי שולחים מפקח רק במקרה של פלישה ואת זמינות הקרקע בודקים בספרים ולא בשטח. לטענתו, המפקח בודק שהקרקע לא תפוסה ואם הוא צריך הוא נעזר במודד מהמחלקה אולם הזיהוי אינו במטרים אלא ממיקום עד מיקום (עמ' 71 ש' 14-20). הוא אישר, כי זמינות בודקים לפי גושים וחלקות (עמ' 71 ש' 23-24). סטורולוביץ העיד, כי המפקח בודק, האם הקרקע תפוסה וזה לא עניין של גבולות (עמ' 71 ש' 27-28). לטענתו, המפקח יוצא עם תשריט כללי והוא אינו יודע איפה בדיוק הגבול (עמ' 72 ש' 7-9).
8. במהלך עדותה טענה עו"ד ח'מיס, כי העובדה שהתשריט של המינהל נכון אין בה בכדי ללמד שהמסירה הייתה נכונה (עמ' 109 ש' 2). טענה זו מקובלת עליי. סבורני, כי מוטל על המינהל אשר מוסר את המקרקעין המצויים בבעלותו לוודא, כי מי שמקבל את המקרקעין מודע לגבולות המקרקעין אשר נמסרו לו. אפרתי העידה, כי במעמד החתימה על חוזה הפיתוח הקבלן מקבל זכויות פיתוח בשטח ובהסכם הפיתוח מצוין שהוא מכיר את השטח וביקר בו (עמ' 59 ש' 18-19). אין באמור בכדי לשלול את חובתו של המינהל למסור את המקרקעין ולוודא, כי מי שבונה במקרקעין אשר נמצאים בבעלותו יודע את גבולות המגרש ואינו חורג מהם, במיוחד בשים לב שהקרקע של המינהל גובלת בקרקע פרטית.
9. אפרתי העידה, כי המינהל מקבל ממשרד השיכון המלצה להקצות את המגרש לקבלן הזוכה. לטענתה, להמלצה מצורפת מפה אשר מוגשת למחלקת מיפוי ומדידות ועל בסיסה נערך תשריט לצורך הסכם הפיתוח (עמ' 57 ש' 8-10, 17-18, 22-24). אפרתי נשאלה, האם לצורך כך מישהו ממחלקת מיפוי ומדידות ניגש לשטח לבדוק והשיבה, כי זה לא התפקיד של המינהל להוציא מודדים לשטח. היא הוסיפה, כי מדובר במכרז משותף עם משרד הבינוי והשיכון וכי המינהל עובד בקשר ישיר עם המשרד ומסתמך על מסמכים אשר הועברו על ידו. לטענתה, המינהל מנפיק תשריט להסכם פיתוח ללא בדיקה (עמ' 57 ש' 27-33, עמ' 58 ש' 1).
10. אפרתי העידה, כי בדקה את התשריט המקורי (ת/12) שהוכן בטרם נחתם החוזה עם חברת יפרח. לטענתה, בעת הבדיקה גילתה שחלקה 41 קיימת ברשימת החלקות המופיעות על גבי התשריט וביקשה ממשרד הבינוי והשיכון לתקן את התשריט ולהוריד את החלקה האמורה מאחר ומדובר בחלקה פרטית אשר המינהל אינו יכול להקצות (עמ' 52 ש' 12-15). אפרתי העידה, כי העניין התגלה לפני שנחתם החוזה עם חברת יפרח. לטענתה, התשריט תוקן בהתאם והסכם הפיתוח עם חברת יפרח לא כולל את החלקה הפרטית (עמ' 53 ש' 21-26, עמ' 62 ש' 33, עמ' 63 ש' 1).
11. אפרתי העידה, כי נשלח לחברת יפרח מכתב (נ/3) במסגרתו הודיעו לה שחלקה 41 אינה נכללת בהסכם. בכותרת המכתב האמור נכתב "הנדון: רמות יקנעם-68 יח"ד גוש 11070 חלקות 39,40,41". בגוף המכתב נטען, כי הפרויקט טרם אושר היות וחלק מההקצאה יושב על חלק מחלקה 47 וכי המינהל פועל בכדי להוציא את החלקה הפרטית מההקצאה. בעדותה טענה אפרתי, כי היא סבורה שיש טעות סופר וכי במקום לרשום חלקה 41 רשמו חלקה 47 אשר כלל לא הופיעה ברשימת החלקות בהקצאה (עמ' 59 ש' 2-12).
12. רפאל העיד, כי אדם סביר אשר מקבל מכתב שבו מצוינת חלקה שאינה רלוונטית לפרויקט בודק את הנושא עם מי ששלח את המכתב. הוא הוסיף, כי כאן יש טעות ונתנו להם מסמך עם מספר אחר. לטענתו, לפי המסמך הם היו בסדר (עמ' 101 ש' 1-9).
13. אפרתי נשאלה, האם לאחר כתיבת נ/3 היא קיבלה תשובה מחברת יפרח והאם החברה אמרה שביצעה תיקון והשיבה, כי החברה לא הייתה אמורה לבצע את התיקון. לטענתה, המכתב נשלח לחברת יפרח לבקשת החברה, אשר ככל הנראה ביקשה אותו בכדי להראות שאם היא אינה עומדת בלו"ז הרי שהנושא בטיפול המינהל (עמ' 63 ש' 12-18). כאשר היא נשאלה מדוע לאחר שגילו את הטעות לא שלחו מפקח בכדי לוודא שהיא תוקנה טענה אפרתי, כי לא מדובר בטעות וכי ההקצאה לא כללה את החלקה הפרטית (עמ' 65 ש' 1-4).
14. ההקצאה לחברת יפרח לא כללה את החלקה הפרטית. כאמור, המינהל טוען, כי בתשריט המקורי הופיעה החלקה הפרטית וכי הוא הודיע לקבלן על הטעות לפני החתימה על הסכם הפיתוח והתשריט המוטעה לא צורף להסכם הפיתוח. לטענתו, הוא לא יכול היה לצפות שהקבלן יסתמך על התשריט המוטעה. סבורני, כי משהתגלתה הטעות, לפיה בתשריט המקורי הופיעה גם החלקה הפרטית ומצאו לנכון, לטענת אפרתי, להודיע על כך לחברת יפרח היה על המנהל לוודא שחברת יפרח קיבלה את המכתב האמור וכי העובדות הרלוונטיות ידועות לחברת יפרח וברורות לה. אין בעובדה שהתיקון נעשה לפני שנכרת ההסכם עם חברת יפרח בכדי להסיר את האחריות מהמינהל, אשר אמור היה לוודא שחברת יפרח, לה העביר את הזכויות לבנות במקרקעין המצויים בבעלותו, אינה פולשת למקרקעין סמוכים וכי היא מודעת לכך שהחלקה הפרטית אשר הופיעה בתשריט המקורי אינה חלק מהמקרקעין שהועברו לה. העובדה שהמנהל ראה לנכון לשלוח את המכתב לחברת יפרח, אף שהתיקון התבצע טרם כריתת ההסכם עמה, מחזקת עמדתי בעניין זה.
15. באשר לעובדה שבמכתב יש התייחסות לחלקה 47 ולא לחלקה 41 טען המינהל, כי חלקה 47 אינה מצויה בין החלקות הגובלות בחלקה אשר הוקצתה לקבלן ולפיכך הרי שהקבלן ידע, כי מדובר בטעות סופר וכי הכוונה היא לחלקה 41. סבורני, כי אף לאור הטעות הנטענת במכתב אשר אפרתי העידה, כי נשלח לחברת יפרח היה על המינהל לוודא שחברת יפרח מודעת לכך שהחלקה הפרטית הסמוכה אינה כלולה במקרקעין שהועברו אליה.
16. אפרתי העידה, כי הבקשה להיתר בנייה של חברת יפרח הוגשה למינהל אשר חתם עליה (עמ' 60 ש' 8-9). לטענתה, המינהל בדק את הבקשה להיתר בנייה ואישר אותה (עמ' 60 ש' 15-16). עוד העידה, כי המינהל מסתמך על תצהיר של אדריכל אשר הסתמך על מודד מוסמך. לטענתה, אין זה תפקידו של המינהל לפקח על רשויות התכנון ומי שנותן היתר בנייה היא הוועדה המקומית וכי המינהל חותם כבעל הקרקע (עמ' 60 ש' 21-24). אפרתי טענה, כי הבקשה להיתר מוגשת על סמך מדידה של מודד מוסמך (עמ' 60 ש' 27).
17. אפרתי העידה, כי לבנברג חתום על המפה אשר היא חלק מהבקשה להיתר שהמינהל אישר. בהמשך אישרה, כי אין על המפה חתימה של לבנברג וכי מופיעה חתימה של המודד של המינהל. אפרתי הוסיפה, כי זו לא מדידה של המינהל. היא טענה שמדובר בחתימה לצורך הבקשה להיתר והיא מסתמכת לתוך גבולות ההקצאה בלבד. לטענתה, הם לא מצאו חריגה והמודד של המינהל חתם כבעל מקצוע על התכנית משום שלא נמצאה חריגה (עמ' 62 ש' 14-25). אפרתי שבה ואישרה, כי ההיתר לא נושא חתימה של לבנברג (עמ' 63 ש' 10-11). אפרתי טענה, כי הם לא מצאו חריגה בגבולות ההקצאה שניתנו לחברת יפרח וטענה, כי אינה רואה שהגבול אינו נכון וכולל את שטח המריבה. אפרתי שללה טענה לפיה על פי הבקשה להיתר ההקצאה לחברת יפרח כוללת את החלקה הפרטית (עמ' 62 ש' 26-32). אפרתי העידה, כי השטח אשר תוחם בוורוד בת/7 הוא השטח אשר המינהל הקצה לחברת יפרח (עמ' 50 ש' 30-31). לטענתה, הסימון באדום בת/10 אינו כולל את שטח המריבה (עמ' 52 ש' 5-6).
18. סטורולוביץ העיד, כי את הצבע האדום בת/10 צייר מי שהגיש את הבקשה. הוא העיד, כי הוא חתום על ת/10 ולבנברג לא וזאת כנראה משום שזה מסמך פנימי שהלך לוועדת הרכישות. לטענתו, החתימה שלו היא על זה שנבדק השטח הזה וזה לפי המפה האחרת שיש במינהל. הוא העיד, כי זה לא שהוא בדק את השטח אלא זיהוי. סטורולוביץ טען, כי חתם כמי שמאשר כראייה לאמיתות תוכנה את גבולות ההקצאה של המינהל המסומנים באדום. הוא טען, כי מה שהוא בודק זה זיהוי של העבודה, שמדובר באותם מספרים, ולא מדידה בשטח או ביקורת על העבודות (עמ' 72 ש' 12-28). סטורולביץ טען, כי אם המינהל צריך לבדוק בשטח את מה שעושה המודד הוא צריך כמות עצומה של מודדים ואנשים (עמ' 70 ש' 18-19).
19. סטורולוביץ העיד, כי מחלקת מיפוי ומדידות לא בודקת את העבודה בשטח והיא דורשת שהעבודה תעשה על ידי מודד מוסמך ובודקת את החומר שהוגש והאם הוא תואם תב"ע. לטענתו, הם סומכים על המודדים המוסמכים וזה חלק מתפקידם של המודדים (עמ' 69 ש' 19-21).
20. סטורולוביץ נשאל כיצד הוא בודק, האם התשריט שהוגש על ידי המודד מטעם הקבלן דומה להקצאה המקורית של המינהל כאשר בתשריט אין גושים וחלקות והשיב, כי החלוקה למגרשים נעשתה על ידי מודד מוסמך חיצוני וכי הם בודקים רק אם הבקשה שקיבלו תואמת בקשה קודמת. לטענתו, הם לא עושים כל עבודה בשטח ולשם כך יש מודד מוסמך (עמ' 70 ש' 1-7). סטורולוביץ העיד, כי כיום כל העסקאות הן על בסיס גושים וחלקות משום שזה מונע תקלות (עמ' 70 ש' 9-11).
21. עדותם של אפרתי וסטורולוביץ באשר לנסיבות בהן מופיעה חתימתו של המינהל על התכנית מקובלת עליי. חתימת המינהל על התכנית כבעל הנכס הינה חתימה של רשות מאשרת ואין בה בכדי לחייב אותו לבצע מדידות ובדיקות אשר באמצעותן היה בידו לגלות את הפלישה לחלקה הפרטית. מקובלת עליי טענת המינהל לפיה הוא מסתמך על מסמכים אשר מוגשים על ידי מודד מוסמך וכי לא מוטל עליו לבצע את הבדיקות בעצמו.
22. כפי שפורט לעיל, בין המינהל לתובעים נכרת הסכם חכירה. התובעת העידה, כי המינהל החכיר לה שטח של 224 מ"ר ובהמשך התבררה הטעות וכי למעשה הוא היה אמור להחכיר לה שטח של 133 מ"ר בלבד (עמ' 48 ש' 1-4). לטענתה, הקבלן מכר לה דירה על שטח של 224 מ"ר (עמ' 48 ש' 5-6).
23. אפרתי העידה, כי חוזה החכירה עם החוכרים מתבסס על נתונים אשר המינהל קיבל מהחברה המשכנת וגודל המגרש נשאב מהנתונים האמורים (עמ' 54 ש' 14-16). לטענתה, מדובר בנתונים שהמינהל קיבל מהחברה המשכנת לאחר סיום הבנייה (עמ' 65 ש' 15-16). אפרתי טוענת, כי המגרש אשר הוחכר לתובעים הוא חלק ממתחם גדול ולכן היה בלתי סביר לבדוק, האם מה שהוקצה תואם שטח של 224 מ"ר וכך לעלות על הפער (עמ' 61 ש' 13-18). אפרתי העידה, כי הסכם החכירה נחתם במצב קיים לאחר שהבנייה הסתיימה והמינהל מאמין לחברה המשכנת שהדיווח שלה מסתמך על מצב נתון בשטח (עמ' 61 ש' 18-20). לטענת אפרתי, בשלב של העברת זכויות לרוכש מוגשים למינהל טפסים לאחר סיום בנייה במצב נתון בשטח ואין צורך להוציא מפקח לשטח (עמ' 56 ש' 9-14).
24. עדותה של אפרתי לפיה חוזה החכירה עם הדיירים מסתמך על נתונים אשר המינהל קיבל מהחברה המשכנת לאחר סיום הבנייה מקובלת עליי. כמו כן, סבירה בעיניי טענתה לפיה מאחר והמגרש הרלוונטי הוא חלק ממתחם גדול הרי שלא היה בידי המינהל לגלות את הפער בין גודל השטח אשר הוחכר לתובעים לבין גודל השטח אשר אמור היה להיות מוחכר להם. אציין עוד, כי חוזה החכירה נכרת לאחר שהסתיימה בניית המבנה וניתן טופס 4. המינהל לא היה אמור להוציא מודד לשטח בכדי לבדוק את הנתונים אשר מסרה לו החברה המשכנת.
25. אפרתי העידה, כי אין זה נדיר שלאחר פרצלציה שטחי מגרשים של חוכרים משתנים למעלה או למטה כאשר מדובר במתחם אשר נמצא על חלקי חלקות (עמ' 54 ש' 4-5). עוד טענה, כי אין זו הפעם הראשונה ששטח מגרש הוקטן בשליש וכי חוזה החכירה מתיר זאת (עמ' 54 ש' 17-19).
26. בהסכם החכירה צוין, כי החוכר מודע לכך ששטח החכירה עלול להשתנות עקב מדידה לצורך רישום. עם זאת, ברי, כי אין בכך בכדי ללמד, כי בידי המינהל לעשות כל שינוי העולה על דעתו. יש לבחון הן את הסיבה לשינוי והן את גודל השינוי. במקרה בו עסקינן מדובר בשינוי משמעותי והקטנת שטח המגרש אשר הוחכר לתובעים ב- 91 מ"ר. מדובר בגריעה משמעותית אשר משפיעה על אופי הבית. השינוי האמור מקורו בטעות אשר אף המינהל נושא באחריות להתרחשותה. אין בעובדה שבהסכם עליו חתמו התובעים צוין, כי גודל המגרש עשוי להשתנות בכדי ללמד, כי לא נגרם לתובעים נזק אשר בגינו הם זכאים לפיצוי מהמינהל.
27. הנה כי כן מצאתי, כי לא מוטל על המינהל למנות אף מודד מטעמו ולבדוק את תכנית המדידה אשר הגיש הקבלן וכי הוא יכול להסתמך על תכניות המדידה שערך הקבלן באמצעות מודד מוסמך, אולם היה עליו לוודא שהקבלן מודע לפרטי המגרש אשר הוקצה לו על ידי המינהל ואינו פולש לחלקות פרטיות סמוכות. המינהל אחראי למסור את שטח הפרויקט על גבולותיו ומצאתי, כי הוא התרשל שעה שלא וידא, כי חברת יפרח מודעת לגבולות המגרש שהוקצה לה וכי אינה פולשת לחלקה סמוכה.

הוועדה המקומית

1. הוועדה המקומית נתנה לחברת יפרח היתר לבניית ביתם של התובעים וטופס 4. כמו כן, בהמשך היא נתנה לתובעים שני היתרים נוספים לבנייה. האם בנסיבות אלו, מוטלת על הוועדה המקומית אחריות לנזקי התובעים.
2. וולקן העיד, כי מצא שהבניין בנוי בהתאם להיתרי הבנייה (עמ' 7 ש' 19). התובעת העידה, כי בשנת 2008 השמאי אמר שההיתרים תואמים את שקיים בשטח (עמ' 42 ש' 10).
3. חביב העיד, כי כאשר הוא בודק היתרי בנייה, הוא מסתמך על הצהרות של בעלי מקצוע אשר בגלל זה קיבלו רישיון (עמ' 80 ש' 6-8). הוא העיד, כי התאמת התכנית לתב"ע היא בעניין של אחוזי בנייה, מרווחים שצוינו וכדומה אולם העניין של גבולות מגרש זה תפקידו של מודד (עמ' 80 ש' 9-11). לטענתו, בוועדה עושים בדיקה על רקע גושים וחלקות אולם לא לכל התיקים (עמ' 80 ש' 12-13). עוד ציין, כי אינו יודע האם בשנת 95 בוצעה בדיקה על רקע גושים וחלקות כאשר הוגשה תכנית (עמ' 80 ש' 14-15). חביב טען, כי אינו יודע, האם הייתה הנחייה לבצע בדיקה על רקע גושים וחלקה לפני שנכנס לתפקיד בשנת 2005 (עמ' 81 ש' 2-3).
4. חביב העיד, כי על הגרמושקה (ת/17) אין חתימה של מודד וטען, כי חתימת המודד מופיעה בדרך כלל על התשריט שמוגש בנפרד. לטענתו, לפעמים המודדים לא חותמים על גרמושקות כאלה משום שזה עובר שלבי תיקון ולכן החתימה נמצאת על מפה מצבית ושם מופיעה הצהרה של המודד ומצוינים גבולות המגרש, המצב בשטח, קווי גובה והצהרת המודד מתי עשה את המדידה ועל פי איזו תב"ע נערכה (עמ' 81 ש' 23-28). חביב העיד, כי בדרך כלל הוועדה בודקת את הגרמושקה, את המגרש ואת המדידה שהוגשה ואם יש שוני בין המגרש בתכנית לבין המגרש כפי שמסר המודד הוא מבקש תיקון. הוא טען, כי המפה המצבית עם חתימת המודד נמצאת בתיק בתהליך העבודה של הוועדה (עמ' 81 ש' 31-32, עמ' 82 ש' 1-3).
5. חביב העיד, כי הוועדה בודקת את הבקשה על פי המסמכים שהומצאו לה והמדידה היא חלק מהם. לטענתו, בין היתר יש מפה מצבית חתומה ושתי גרמושקות ומידע תכנוני (עמ' 82 ש' 3-5). לטענתו, חלק מבדיקת הוועדה זה לראות האם המגרש המצוין בתכנית תואם למגרש כפי שצוין על ידי המודד (עמ' 82 ש' 6-7). עוד העיד, כי הבקשה הוגשה עם גושים וחלקות וכי במפה עצמה אין גושים וחלקות ולא חייב להיות (עמ' 82 ש' 10-13).
6. חביב העיד, כי אינו יודע מדוע לא ביקשו תשריט על רקע גושים וחלקות בשנת 95 ובשנת 2003 וטען שהוא לא היה אז. חביב הוסיף, כי אין דרישה לפי החוק לבקש תשריט על רקע גושים וחלקות (עמ' 84 ש' 1-6). חביב העיד, כי כאשר מגישים מפה מצבית לוועדה אז יש לה את הפרטים של הגוש והחלקה. לטענתו, בבקשה להיתר עצמה האדריכל או המתכנן לוקח את התשריט של המודד ושותל אותו בבקשה של ההיתר ועל התשריט זה ממקם את הבניין (עמ' 84 ש' 8-11).
7. לבנברג העיד, כי כאשר מודד מלווה פרויקט ומגיש תכנית מדידה הוא מגיש אותה על רקע גושים וחלקות ומגיש לוועדות אשר אמורות לעבור על הבדיקה שלו ולראות שהכניס את הדברים נכון (עמ' 115 ש' 25-31).
8. המודד מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו, כי לא ניתן היה לגלות את החריגה לחלקה 2 בניגוד לתב"ע בבקשה להיתר בנייה משום שהיא הוגשה ללא גושים וחלקות, וככל שהוועדה הייתה מקפידה שהבקשה תוגש על רקע גושים וחלקות, ניתן היה לזהות בקלות את הבעיה ולא לאשר את הבקשה כפי שהוגשה.
9. הוועדה טוענת, כי הסתמכה על מצגים של מגישי הבקשות ולכן לא היה בידה לגלות טעות בתכנית המדידה. עוד טוענת, כי לא הייתה דרישה בחוק לשרטט את תכנית המדידה על רקע גושים וחלקות.
10. אכן, בידי הוועדה המקומית להסתמך על תכנית הגשה לצורך מתן היתר בנייה ולא מוטל עליה לערוך מדידות בעצמה. עם זאת, עליה לוודא, כי התכנית אשר מוגשת לה ערוכה באופן כזה אשר ניתן להסתמך עליה. עליה לוודא, כי התכנית עליה היא מסתמכת במתן ההיתר היא תכנית אשר ניתן לגלות באמצעותה טעויות דוגמת הטעות אשר התרחשה בענייננו. הוועדה המקומית איננה בגדר חותמת גומי ועליה לבחון, האם בידה להסתמך על התכנית אשר הוגשה לה וככל שלא יכולה לעשות כן עליה לדרוש תוכנית אחרת שממנה ניתן לאתר טעויות ככל שיש כאלו. כאמור, המודד מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו, כי ניתן היה לגלות את הטעות בקלות ככל שהתכנית הייתה מוגשת על רקע גושים וחלקות. בנסיבות אלו, מצאתי, כי הוועדה המקומית התרשלה שעה שנתנה היתר בנייה על סמך תכנית אשר לא היה בידה לגלות באמצעותה את הפלישה והיא הייתה יכולה בנקל לזהות את הפלישה ככל שהייתה דורשת הגשת תוכנית על רקע גושים וחלקות.
11. הוועדה טוענת, כי אין לה תקן של מודד לבדיקת תכניות המדידה והמפות המוגשות במסגרת הליכי הרישוי. אף אם יש ממש בטענה זו, אין בכך בכדי להסיר מעל כתפי הוועדה את האחריות ואת החובה לוודא, כי בידה להסתמך על התכנית אשר לפיה היא מעניקה היתר בנייה.
12. התובעת העידה, כי היא ובעלה הגישו בקשות נוספות להיתרי בנייה ב- 2003 ו- 2005 וכי רק כאשר ניסו למכור את הדירה עלו על הבעיה של החריגה (עמ' 26 ש' 13-17). התובעת העידה, כי לבקשות להיתרי בנייה צורפו מדידות שערך מר אמיר טנוס מטעם התובעים וכי הוא לא עלה על החריגה (עמ' 26 ש' 28-31).
13. באשר לתכנית משנת 2003 העיד חביב, כי האחריות לקביעת גבולות חלקה סטטוטוריים נופלת על המודד אשר צריך היה לסמן במדויק את גבול החלקה (עמ' 83 ש' 1-2). חביב העיד, כי חתימת יו"ר הוועדה לא מאשרת את המדידה כמדידה משום שהם לא מודדים אלא בודקים שהתשריט תואם תב"ע. לטענתו, גבולות החלקה נקבעים על ידי אגף המדידות ותפקיד של המודד הוא לציין את הגבולות, לחתום עליהם ולהיות אחראי להם (עמ' 83 ש' 3-6). חביב העיד, כי כאשר יו"ר הוועדה המקומית חותם הוא קובע שזה תואם תב"ע מבחינת ייעודי קרקע בלבד ולא שזה הגבול הנכון משום שזה באחריות אגף מדידות (עמ' 83 ש' 14-16). לטענתו, המודד אשר חתום על התשריט אשר מצורף לבקשה הוא האחראי. לטענת חביב, הוועדה לא שולפת את הגוש ועושה השוואות שכן אז היא לא תצטרך מודדים ותצטרך לעשות הכל (עמ' 83 ש' 25-27). חביב נשאל, האם אינם בודקים את המדידות אשר מגיש המודד והשיב, כי הם בודקים את המגרש אם יש תשריט חלוקה מאושר (עמ' 83 ש' 28-29).
14. התובעת העידה, כי בתכנית הייתה אופציה לקומה 2 ובשנת 2003 החליט להוסיף את הקומה השנייה. היא טענה, כי זה לא פגע בשום דבר בשטח החיצוני והיה לפי התכניות (עמ' 32 ש' 22-25). התובעת העידה, כי טנוס, המודד מטעמם, לא אמר להם שהבית שלהם לא עומד במקום הנכון שלו ולו היו יודעים לא היו מבצעים את השיפוץ (עמ' 33 ש' 22-24). עוד העידה, כי בשנת 2005 הגישו בקשה להיתר נוסף וכי הם החליטו להגביה את הגדר הקיימת ובמקום גדר ברזל בנו קיר אקוסטי (עמ' 33 ש' 25-30). לטענתה, את הבנייה הם ביצעו לפני הבקשה להיתר (עמ' 33 ש' 31-32). היא העידה, כי לקחו אדריכל לביצוע העבודה וכי אינה יודעת האם לקחו מודד (עמ' 33 ש' 33, עמ' 34 ש' 1, 4-5).
15. התובעת טענה, כי גם בשנת 2005 אף אחד לא אמר להם שהבית לא במקום (עמ' 34 ש' 13-15). התובעת העידה, כי היא לא הגישה תביעה נגד המודד משום שהבעיה לא הייתה אצלו ומקור הבעיה הרבה אחורה (עמ' 35 ש' 4-6). בהמשך העידה, כי הוועדה המקומית בדקה את הדברים וחייבה אותם לעשות ציפוי אבן על החומה שבנו. לטענתה, הוועדה בדקה הכל ולא אמרה להם שיש בעיה (עמ' 49 ש' 16-17).
16. נטען בפני התובעת, כי במסגרת הבקשה להיתר היא הצהירה, כי כל מה שמופיע בבקשה להיתר הוא נכון ובתגובה טענה, כי הרשויות אמורות לבדוק הכל (עמ' 34 ש' 24-27). שני היתרי הבנייה אשר ניתנו לתובעים ניתנו על סמך בקשות שהגישו התובעים. המפות אשר צורפו לבקשות להיתרי בנייה לא שיקפו את החריגה. היה על התובעים לוודא, כי האמור בבקשות שהגישו נכון. בבקשות אשר הגישו התובעים היה מצג מוטעה ואין בידם להטיל על הוועדה את החובה לגלות את הטעויות האמורות. על כן לא מצאתי להטיל על הוועדה אחריות בשל אי גילוי הטענות בשלב הגשת הבקשה להיתרי בנייה לעבודות הנוספות.
17. אציין עוד, כי לא עלה בידי התובעים להוכיח, כי נגרם להם נזק כלשהו בשל העובדה שהפלישה לחלקה הסמוכה לא התגלתה בשלב בו הגישו את בקשותיהם להיתרי בנייה לקומה הנוספת ולגדר. התובעת העידה, כי הם פנו לקבלן אשר החלקה הסמוכה הייתה שלו והוא הציע להם לרכוש את השטח בסך של 1.5 מיליון ₪ והם לא יכלו לעמוד בזה (עמ' 41 ש' 28-29). לפיכך, לא הוכח בפניי, כי ככל שהפלישה הייתה מתגלה במועד בו הגישו התובעים את שתי הבקשות להיתרי בנייה נזקם היה קטן יותר כתוצאה מכך שטרם נבנו בתים בחלקה הסמוכה וניתן היה להגיע להסדר כלשהו, כפי שטענו התובעים.
18. זאת ועוד, התובעת העידה, כי בנתה את הקומה השנייה ואת הגדר האקוסטית. לטענתה, מדובר בעלות של מאות אלפי שקלים והעידה, כי אין לה מסמכים על זה (עמ' 48 ש' 11-18). התובעת אישרה, כי תוספות הבנייה השביחו את הנכס. כאשר נשאלה לגבי גובה ההשבחה טענה, כי המחיר עולה משנה לשנה (עמ' 48 ש' 19-22). לאור עדות התובעת באשר להשבחת הנכס ומאחר ולא הוכח, כי ההוצאות הכרוכות בבניית התוספות עולות על גובה ההשבחה, הרי שלא הוכחה הטענה לפיה נגרם לתובעים נזק בגין בניית תוספות הבנייה וכי הנזק הנטען היה נמנע ככל שהפלישה הייתה מתגלה בטרם בניית התוספות.
19. בשנים 2003 ו-2005 ניתנו לתובעים היתרי בנייה בהתאם לבקשות שהגישו. בשלב זה, הוועדה הייתה רשאית להסתמך על המסמכים שהגישו התובעים וברי, כי לא מוטל עליה לערוך בעצמה מדידות בשטח. הוועדה אינה אחראית לטעות שמקורה בבקשה שהגישו התובעים. אין בעובדה שהוועדה המקומית בחנה את הדברים והעלתה בפני התובעים דרישות מסוימות בכדי ללמד, כי היה מוטל עליה לערוך בדיקות כך שהיה בידה ללמוד על הפלישה לחלקה הפרטית.
20. אציין עוד, כי היתרי הבניה האמורים לא השפיעו על היקף הפלישה לחלקה הפרטית. בעקבות מתן היתרי הבנייה האמורים לא גדל היקף הנזק שנגרם לתובעים. אף אם היה בידי הוועדה המקומית לגלות את דבר הפלישה כבר במועד האמור ואף אם תאמר, כי היה עליה לעשות כן הרי שאי הגילוי במועד זה לא גרם לתובעים לנזק.
21. במסגרת סיכומיהם טענו התובעים, כי הוועדה והעירייה התרשלו במתן אישורים לחלקה הסמוכה כך שהבית בחלקה הסמוכה נבנה תוך סכנת נפשות. קנחלי העידה, כי לפעמים מתנים באיחוד וחלוקה לפני שממשיכים בתהליך של היתרי בניה (עמ' 15 ש' 6-7). עוד העידה, כי במקרים קודמים באותו אזור ובסוגיה דומה אותה וועדה התנתה מתן היתר בביצוע של הליכי איחוד וחלוקה (עמ' 16 ש' 10-13).
22. הטענה באשר לפגם במתן ההיתר האמור לחלקה הסמוכה לא נטענה במסגרת כתבי הטענות ומהווה הרחבת חזית. יתרה מזאת, לא הוכחה טענת התובעים לפיה נפל פגם במתן היתר הבנייה בחלקה הסמוכה. אציין עוד, כי התובעים לא פעלו בהתאם להליכים ובמועדים הקבועים בחוק לשם תקיפת ההיתר האמור.
23. הנה כי כן, הוועדה המקומית איננה חותמת גומי ואף אם היא אינה עורכת מדידות ותחת זאת מסתמכת על המפות המוגשות לה עליה לוודא, כי המפה עליה היא הסתמכה במתן היתר הבנייה לחברת יפרח הינה מפה אשר ניתן היה לגלות באמצעותה את הפלישה לחלקה הסמוכה, או כל חריגה שהיא. מצאתי, כי הוועדה התרשלה שעה שלא עשתה כן. כמו כן מצאתי, כי הוועדה המקומית לא התרשלה כאשר לא גילתה את הפלישה במועד בו ניתנו היתרי הבנייה לתובעים לבניית התוספת והגדר וכי ממילא לא היה בכך בכדי לגרום נזק לתובעים.

אחריות העירייה

1. יחזקאל העידה, כי היה נוהל פנימי לפיו תכניות בנייה מוגשות לעירייה לעיון בכדי לוודא תשלומי מים וביוב ומשום שיש לעירייה זכות לבקש גימור בהתאם לשכונה מסוימת כגון חיפוי אבן (עמ' 90 ש' 26-29). לטענתה, הם אינם חותמים על התכנית להיתר אלא על מכתב שצורף לבקשה (עמ' 93 ש' 31, עמ' 94 ש' 1, 4-5). עוד טענה, כי אין זה תפקידם לבדוק תכניות שמוגשות (עמ' 94 ש' 24-25). יחזקאל שבה וטענה, כי הם אינם חותמים על תכנית אלא על מכתב שצורף אליה (עמ' 94 ש' 27).
2. יחזקאל העידה, כי יש לעירייה נציג בוועדות והיא אינה יודעת האם השתתף בכולן (עמ' 93 ש' 18-19). היא נשאלה, האם הנציג משתתף באישורים של תכניות ומתן היתרים והשיבה, כי הדבר נעשה על ידי הוועדה המקומית. לטענתה, נציג העירייה איננו בודק מוסמך של תכניות ובודק התכניות הוא מטעם הוועדה המקומית והוא בודק קווי בניין. יחזקאל העידה, כי בדרך כלל ראש העיר הוא נציג העירייה בוועדה וכי זה תפקיד פוליטי (עמ' 93 ש' 20-26). לטענתה, מי שבודק את ההתאמה לתב"ע שמקצה זכות דרך זה בודקי התכנית בוועדה (עמ' 94 ש' 33-34). עוד העידה, כי הוועדה בודקת שקווי בניין לא פולשים לשטח ציבורי (עמ' 95 ש' 8-10).
3. עדותה האמורה של יחזקאל לא נסתרה והיא אמינה ומקובלת עליי. לא שוכנעתי, כי העירייה נושאת באחריות כלשהי לנזקים שנגרמו לתובעים. אישור התכניות נעשה על ידי הוועדה המקומית אשר הינה הגורם המקצועי הרלוונטי. העיריה לא הייתה הגורם התכנוני שהיה מוסמך לתת היתרי בניה ואשר אמור היה לבחון את הבקשות למתן היתרים כאמור. אין בדרישות החזותיות שהעלתה העירייה בנוגע לקיר האקוסטי וסלילת המדרכה בסמוך לו בכדי ללמד, כי היא הייתה צד לקביעת גבולות המגרשים או, כי היא הייתה יכולה או אמורה לגלות את הפלישה. העירייה אינה זו אשר אמורה הייתה לבדוק את תכניות הבנייה והיא לא זו אשר אמורה הייתה לגלות את הפלישה לחלקה הפרטית. מקובלת עליי עדותה של יחזקאל באשר לנסיבות בגינן מועברות תכניות בנייה לעירייה. העירייה לא בחנה את תכנית הבנייה מבחינה מקצועית ולא הייתה אמורה לגלות את הפלישה לחלקה הפרטית ואינה נושאת באחריות לנזקיהם של התובעים.
4. לאמור לעיל מתווספות קביעותיי באשר לאחריות התובעים לנכונות הפרטים אשר הופיעו בבקשות שהגישו והעובדה, כי לא נגרם לתובעים נזק כלשהו בשל העובדה שדבר הפלישה לא התגלה במועדים בהם נבדקו בקשות התובעים להיתרי בנייה, כמפורט לעיל.

אחריות חברת יפרח

1. המינהל הקצה לחברת יפרח את המקרקעין עליהם בנוי ביתם של התובעים וזאת לשם בניית המבנים עליהם. כפי שצוין לעיל, תשריט ההקצאה לפיו הוקצו המקרקעין לחברת יפרח היה נכון. אין מחלוקת, כי חברת יפרח בנתה את ביתם של התובעים תוך פלישה לחלקה הסמוכה.
2. בהסכם שנכרת בין התובעים לחברת יפרח צוין, כי התובעים בדקו את המגרש ומוותרים על טענות בקשר אליו. התובעת העידה, כי הם אינם אנשי מקצוע וכי בדקו שיש היתרי בנייה וטופס 4. לטענתה, אין בידם לעשות מעבר לזה (עמ' 27 ש' 21-25). התובעת העידה, כי טרם החתימה מול הקבלן הם ידעו שיש היתר חתום על ידי המינהל והוועדה והציגו להם תשריטים. היא העידה, כי הם לא ביקשו את חוזה הפיתוח בין המינהל לחברת יפרח. עוד טענה, כי אינה זוכרת האם ראתה את התשריט שצורף לחוזה הפיתוח וכי היא אינה מבינה בזה ואיננה אשת מקצוע (עמ' 27 ש' 26-33, עמ' 28 ש' 1).
3. עדות התובעת בעניין זה מקובלת עליי. ברי, כי התובעים לא אמורים היו לגלות את הטעות הרלוונטית וכי הם אינם בעלי הידע המקצועי הדרוש. חברת יפרח היא זו אשר ביצעה את הבנייה ואת הפלישה לחלקה הפרטית והיא זו אשר אמורה הייתה לוודא, כי היא בונה בגבולות המגרש שהוקצה לה. לחברת יפרח היו הכלים לבדוק את העניין ועל כתפיה הייתה מוטלת החובה לעשות כן. אין בידי חברת יפרח להסיר מעל כתפיה את האחריות לבנות את ביתם של התובעים בגבולות המגרש שהוקצה לה על ידי הכנסת הסעיף האמור להסכם.
4. טרם בניית ביתם של התובעים, הגישה חברת יפרח בקשה להיתר בניה. בבקשה האמורה קיימת פלישה לחלקה השכנה. חברת יפרח התרשלה שעה שהגישה את הבקשה האמורה בה קיימת פלישה והתרשלה כאשר הגישה את הבקשה ללא רקע גושים וחלקות. כפי שעולה מחוות דעתו של המודד מטעם בית המשפט, הרי שככל שהבקשה הייתה מוגשת על רקע גושים וחלקות הדבר היה מאפשר את גילוי הטעות בשלב מוקדם כך שנזקי התובעים היו נמנעים. חברת יפרח טוענת, כי הפרויקט נבנה במסגרת שטח המקרקעין אשר נמסר לה על ידי המינהל וכי בנסיבות אלו ניתנו היתרי בנייה וטופס 4. אין בקבלת ההיתרים האמורים בכדי ללמד שחברת יפרח לא התרשלה ואין מחלוקת, כי היא בנתה את ביתם של התובעים תוך פלישה לחלקה הסמוכה אף שתשריט ההקצאה היה נכון.

אחריות רג'ינה ורפאל יפרח

1. התובעים טוענים, כי, בין היתר, מוטל על רג'ינה ורפאל לפצותם בגין הנזקים אשר גרמה להם חברת יפרח וזאת בשל היותם מנהלי החברה ובשל העובדה שרג'ינה היא בעלת מניות בחברה.
2. חברת יפרח היא חברה בע"מ ומשכך הרי שהיא בעלת אישיות משפטית נפרדת בעלת זכויות וחובות. בהתאם לעקרון מסך ההתאגדות, לא ניתן לגבות חובות של חברה בע"מ מנכסיהם של מנהליה ובעלי מניותיה, בכפוף לחריגים המפורטים בחוק. על צד הטוען, כי יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב בעלי מניות בגין חובותיה של חברה בע"מ מוטל הנטל להוכיח טענתו בנדון. כאשר צד מבקש לחייב בעלי מניות של חברה בגין חובותיה מוטל עליו להוכיח, כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מהעיקרון לפיו חברה הינה אישיות משפטית נפרדת.
3. כאמור, רג'ינה הינה בעלת מניות בחברת יפרח. בכתב הגנתה נטען, כי הרישום האמור נעשה בשל הדרישות בנוגע למספר בעלי מניות. רפאל העיד, כי אמו עקרת בית ואינה פעילה בחברה (עמ' 98 ש' 25-26). עדותו של רפאל באשר להעדר מעורבותה של רג'ינה בניהול חברת יפרח הותירה עליי רושם אמין ומהימן ולא נסתרה. כמו כן, עדות זו עולה בקנה אחד עם עדותה של עו"ד ח'מיס לפיה מאז שאברהם יפרח, בעלה של רג'ינה, נפטר החברה מעסיקה עורכי דין שונים וזו הייתה הדרך של החברה להתמודד עם זה שהם לא הבינו כלום בעסק של האבא (עמ' 107 ש' 17-18). אציין, כי התובעת העידה, כי היא אינה מכירה את רג'ינה וכי את אברהם יפרח ז"ל ראתה בעת בניית הבתים (עמ' 45 ש' 16-19). אף בכך יש בכדי לתמוך בטענה באשר להיעדר מעורבותה של רג'ינה בניהול החברה של בעלה בה הייתה בעלת מניות.
4. רפאל, בנו של אברהם יפרח, רשום כאחד ממנהליה של חברת יפרח. בכתב הגנתו טען, כי במועד בו נבנה הפרויקט הוא לא היה מעורב בחברה ורק בהמשך נכנס לחברה. רפאל העיד, כי עזר לאביו בשני פרויקטים קטנים ואז אביו נפטר (עמק 98 ש' 32). רפאל נשאל איזה תפקיד הוא ממלא כיום בחברה והשיב, כי היא אינה פעילה (עמ' 102 ש' 5-6). עוד העיד, כי הוא לא היה מעורב בקבלת היתר הבנייה בשנת 95, במכירת הבית לתובעים, בקבלת טופס 4 לבית התובעים ובקבלת הקרקע מהמנהל לחברת יפרח (עמ' 99 ש' 1-8). לטענתו, הוא לא יודע כלום בנוגע לפרויקט הזה (עמ' 102 ש' 11, 14). באשר למעורבות ברישום הבית המשותף העיד רפאל, כי הוא רק חותם על המסמכים שעורכי הדין שולחים בנוגע להעברת זכויות (עמ' 99 ש' 9-10).
5. לא שוכנעתי, כי רפאל ורג'ינה היו מעורבים בניהול עסקיה של חברת יפרח במועדים הרלוונטיים וכי היו מעורבים בניהול הפרויקט הרלוונטי במסגרתו נבנה ביתם של התובעים.
6. כמו כן, סטייה מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה תיעשה רק במקרים מיוחדים. המקרה שלפנינו אינו נופל בגדר המקרים בהם מוצדק לעשות כן. במקרה בו עסקינן התובעים לא הוכיחו, כי החברה נוהלה תוך נטילת סיכון בלתי סביר, בחוסר תום לב ובתרמית או, כי התקיימו נסיבות אחרות המצדיקות את הרמת מסך ההתאגדות וחיובם של רפאל ורג'ינה בפיצוי התובעים בגין נזקים אשר גרמה חברת יפרח.
7. רפאל העיד, כי חברת יפרח לא הוציאה שיקים כבר 11 שנים (עמ' 98 ש' 16-17). לטענתו, חברת יפרח אינה פעילה בערך 11-12 שנים (עמ' 98 ש' 20-21). עוד טען, כי במידה שחברת יפרח תחויב לחזיר כסף לתובעים לא יהיה ממי להיפרע (עמ' 104 ש' 10-11).
8. אין בעדותו האמורה של רפאל באשר למצבה הכלכלי של חברת יפרח בכדי ללמד, כי יש לחייב אותו ואת רג'ינה בתשלום הפיצוי בגין נזקים אשר גרמה החברה לתובעים. אף אם כיום חברת יפרח אינה פעילה ואינה סולבנטית הרי שאין בכך בכדי ללמד על ניהולה במרמה. לא נטען ולא הוכח, כי במועדים הרלוונטיים החברה לא הייתה סולבנטית. כמו כן לא הוכח, כי חברת יפרח הופעלה במרמה, תוך נטילת סיכון בלתי סביר ובכדי להונות את התובעים.
9. כאמור, במקור הוגשה התביעה נגד שני מנהלים רשומים נוספים של חברת יפרח ובהמשך התביעה נגדם נמחקה בהתאם להסכמה שהתגבשה בינם לבין התובעים. שפט העיד, כי הוא לא נרשם כמנהל בחברת יפרח וכי קשריו עם אברהם יפרח היו בנוגע לבנייה בשוהם בלבד והם היו שותפים בחברת פשגל הנדסה (עמ' 2 ש' 15-16, 33-34). גלזר העיד, כי הוא היה שותף עם יפרח בחברת פשגל הנדסה בע"מ (עמ' 4 ש' 40-41). הוא טען, כי לא היה מנהל בחברה אחרת של יפרח מלבד פשגל (עמ' 5 ש' 12-13). לטענתו, מעולם לא עבד בחברת יפרח (עמ' 5 ש' 31). גלזר העיד, כי העובדה שהיה רשום כנותן שירותים לחברת יפרח אינה אומרת שהסכים לרישום או שהיה מנהל פעיל בחברה. לטענתו, הדברים נעשו ללא ידיעתו או הסכמתו (עמ' 5 ש' 33-38). אין בעדויות של גלזר ושפט באשר לרישומם הכוזב כבעלי תפקיד בכדי לתמוך בטענה בנוגע להרמת מסך ו/או חיובם של רפאל ורג'ינה בחובותיה של חברת יפרח מכוח חבות אישית.

אחריות עו"ד חמיס

1. עו"ד ח'מיס נשכרה על ידי חברת יפרח לשם עריכת ההסכמים עם רוכשי הדירות בפרויקט ובנוסף היה עליה לבצע את ההליכים הדרושים לשם ביצוע הרישום.
2. התובעת העידה, כי התביעה לגבי עו"ד ח'מיס היא על כך שהרישום לא נעשה בזמן. עוד טענה, כי היא אינה יודע מה הסיבה לאי הרישום (עמ' 46 ש' 20-22). התובעת נשאלה, האם היא יודעת האם מדובר בפעולה בשליטת עו"ד ח'מיס או בשליטת החברה והשיבה, כי היא יודעת שעורכת הדין הייתה אמורה לטפל ברישום (עמ' 46 ש' 23-24). התובעת העידה, כי כאשר פנו לעו"ד חמיס לשם קבלת אישורי זכויות לא הייתה בעיה (עמ' 41 ש' 13-14). לטענתה, בשנת 2007 קיבלו הודעה לפיה מתנהל רישום זכויות בכל הפרויקט. התובעת העידה, כי כיום מרבית הפרויקט רשום ורק הם לא (עמ' 41 ש' 15-18).
3. התובעת העידה, כי אינה זוכרת, האם במועד בו רכשה את הבית אמרו לה מתי ירשמו אותו בלשכת המקרקעין והוסיפה, כי כל הבתים ביוקנעם נרשמו מזמן (עמ' 49 ש' 6-8). לטענתה, לפני שנת 2008 היא לא ידעה שיש בעיות עם הרישום (עמ' 49 ש' 12-13). בין היתר טענה התובעת, כי לא רשומה הערת אזהרה. היא העידה, כי אינה יודעת האם ניתן לרשום הערת אזהרה בפרויקט כזה (עמ' 47 ש' 1-3).
4. עו"ד חמיס העידה, כי הייתה עורכת הדין מטעם חברת יפרח שטיפלה בפרויקט הרלוונטי (עמ' 104 ש' 28-29). לטענתה, בשנת 2007 החברה קיבלה הודעה שהפרויקט עבר פרצלציה והיא התחילה לטפל בנושא הרישום (עמ' 106 ש' 4-8). עוד העידה, כי היא עדיין מטפלת בהשלמת הרישום ומה שנותר זה חלקה 41 בה נמצאת דירת התובעים (עמ' 104 ש' 30-31). היא טוענת, כי המשיכו בטיפול ובניסיון לקדם את הרישום (עמ' 107 ש' 1,3). לטענתה, כאשר בדקה, האם ניתן לקדם את רישום הבית המשותף בכל זאת, נאמר לה שנדרשת הסכמת הוועדה. היא העידה, כי פנתה לוועדה אשר נתנה את ההסכמה ובעקבות זאת העבירה את המסמכים לאגף בעלות ורישום ברמ"י. לטענתה, אתמול קיבלה טלפון שהחומר מוחזר להשלמות. עו"ד ח'מיס הוסיפה, כי נראה לה שיש חשש בגלל שמתנהל הליך משפטי (עמ' 107 ש' 5-11). היא העידה, כי נאמר לה שבגלל מכתב השיפוי, המינהל לא יחתום על מסמכי הרישום. לטענתה, היא כתבה שזו התרשמותה ולא כי הדברים נאמרו לה במפורש משום שניסתה להיות זהירה. עוד טענה, כי הדברים נאמרו לה בטלפון וכי היא קיבלה מכתב שאמר אחרת (עמ' 109 ש' 20-25).
5. אפרתי העידה, כי המינהל אינו מסרב לרשום את הזכויות במגרש החלקה של התובעים וכי יכול להיות שחל עיכוב מאחר והרישום נסמך על תצ"ר (עמ' 54 ש' 24-26). עוד העידה, כי היא מניחה שיש ממש בטענתה של עו"ד ח'מיס לפיה המינהל לא מסכים לחתום על מסמכי הרישום בחלקה הנדונה (עמ' 54 ש' 29-33).
6. ברי, כי לא די בעובדה שהיה על עו"ד ח'מיס לפעול לשם ביצוע הרישום ובכך שלא בוצע רישום בכדי ללמד על התרשלותה של עו"ד ח'מיס. לא הוכח בפניי, כי הבית לא נרשם במשך שנים בשל רשלנותה של עורכת הדין, בשים לב, כי כל יתר החלקות נרשמו מלבד ביתם של התובעים. עדותה של עו"ד חמיס באשר להליכי הרישום סבירה ואמינה בעיניי. עדותה של אפרתי המפורטת לעיל תומכת בטענותיה של עו"ד ח'מיס באשר לקשיים בהם נתקלה בביצוע הרישום, רק באשר לחלקתם של התובעים.
7. אציין, כי ביום 16.7.15, לאחר ששלב שמיעת הראיות הסתיים, הגישה עו"ד ח'מיס מסמכים לפיהם הזכויות בדירה נרשמו על שם התובעים. בהחלטה מיום 20.7.15 נקבע, כי מדובר במסמכים רלוונטיים אשר נוצרו רק כעת ועל כן לא ניתן היה לצרפם בשלב מוקדם יותר והותר צירוף המסמכים כראייה בתיק. התובעים העלו טענותיהם באשר להגשת המסמכים האמורים בשלב בו הוגשו. כאמור, לא עלה בידי התובעים להוכיח, כי אי רישום הבית נבע מרשלנות של עו"ד ח'מיס. כמו כן, הם לא הוכיחו, כי הדבר גרם להם נזק. בין היתר לא הוכח, כי לא היה בידם למכור את הנכס בשל מצבו הרישומי או, כי הם בכלל ניסו למכור אותו. ראה לעניין זה התייחסותי בהמשך לעדות התובעת באשר לניסיונות למכור את ביתם. על כן, אף אלמלא המסמכים אשר הגישה עו"ד ח'מיס בנוגע לרישום הבית הרי שלא עלה בידי התובעים להוכיח תביעתם נגד עו"ד ח'מיס.
8. עו"ד ח'מיס העידה, כי ב- 2004 ו-2008 היא נתנה לתובעים אישור זכויות והתחייבות לרישום משכנתא וכי במסמכים אלו אין אזכור לחריגה משום שלא ידעו עליה (עמ' 106 ש' 20-25). היא העידה, כי בתכנית אשר נחתמה ב- 9.11.05 על ידי חברי וועדת התיאום מופיעה דירת התובעים כאשר מסומנת חריגה בתוך המגרש השכן וטענה, כי היא לא הבחינה בזה אז משום שלא הבינה. לטענתה, זה התקבל ב- 2007 והיא העבירה את זה למומחה (עמ' 106 ש' 12-15). מת/46 עולה, כי לאחר שהתובעת הודיעה לעו"ד ח'מיס על אי התאמה בגבולות החלקה הפנתה אותה עו"ד ח'מיס לחברה בכדי לערוך בירור בעניין. יש בכך בכדי לתמוך בטענה לפיה עו"ד ח'מיס גילתה את דבר הפלישה בעקבות הודעת התובעת. עדותה של עו"ד ח'מיס, לפיה לא הבחינה בחריגה משום שאינה מבינה בעניין, סבירה ואמינה בעיניי ואין בכך בכדי ללמד על התרשלות מצדה.
9. התובעים טוענים, כי עו"ד חמיס לא הודיעה להם על הטעות כך שהם יוכלו לצמצם את נזקיהם. בעניין זה אמינה בעיניי טענתה של עו"ד ח'מיס לפיה לא הייתה מודעת לטעות משום שאינה בקיאה בתחום. לא עלה בידי התובעים להוכיח, כי עו"ד חמיס ידעה או, כי היה בידה לדעת על הטעות בשלב מוקדם יותר. לא הוכח, כי עו"ד חמיס לא פעלה בשקידה ראויה או כי ככל שהייתה עושה כן ניתן היה לגלות בשלב מוקדם יותר את דבר הפלישה כך שהיה בידי התובעים להימנע מהתקשרות בהסכם הרכישה או שהם לא היו בונים את תוספות הבנייה.
10. התובעים טענו, כי אף שעו"ד ח'מיס הייתה מיופת כוחם ומיופת כוחו של הקבלן היא לא עשתה דבר לשם מציאת פתרון לבעיה מבחינה משפטית או תכנונית. לא על כתפי עו"ד ח'מיס מוטל הנטל למצוא פתרון לבעיה שנובעת מבניית הבית תוך פלישה לחלקה הסמוכה. עורכת הדין הייתה מיופת כוחם של הצדדים לצורך ביצוע הרישום ולא לעניין הבעיה אשר נוצרה בעקבות הפלישה. כמו כן, לא ברור איזה פתרון התובעים סבורים, כי היה מוטל על עו"ד ח'מיס למצוא. ברי, כי עו"ד ח'מיס איננה זו אשר אמורה הייתה לגלות את הפלישה. לא לשם כך נשכרו שירותיה והיא לא בעלת הידע המקצועי הרלוונטי. כמו כן, שירותיה לא נשכרו לשם טיפול בבעיה אשר נבעה מבניית ביתם של התובעים תוך פלישה לחלקה הסמוכה.

סיכום ביניים

1. הנה כי כן מצאתי, כי חברת יפרח, אשר הינה הקבלן אשר בנה את בית התובעים, התרשלה שעה שבבקשה להיתר בנייה הגישה תכנית בה קיימת חריגה לחלקה סמוכה ובנתה את הבית תוך פלישה כאמור. עוד מצאתי, כי המינהל, אשר הינו בעל המקרקעין, התרשל שעה שלא פעל בכדי לוודא, כי חברת יפרח מודעת לגבולות החלקה וכי היא אינה פולשת לחלקה הפרטית הסמוכה. הוועדה המקומית נתנה היתר בנייה תוך הסתמכות על מפה אשר הגישה חברת יפרח. הוועדה התרשלה שעה שהסתמכה על המפה האמורה אף שלא הוגשה על רקע חלקות וגושים ובשל כך לא עלה בידה לגלות את דבר הפלישה טרם מתן היתר הבנייה וטופס האכלוס. מצאתי, כי הוועדה לא התרשלה במתן היתרי הבנייה לתובעים לתוספות הבנייה השונות וכי לא נגרם לתובעים נזק בשל העובדה שדבר הפלישה לא התגלה במועדים האמורים. לא מצאתי בנסיבות כל מקום להטיל על התובעים אשם תורם באשר לאי גילוי הפלישה לחלקה הפרטית בשלב בו רכשו את ביתם מחברת יפרח.
2. עוד מצאתי, כי העירייה לא התרשלה וכי לא הייתה אמורה לבדוק את התכנית שהוגשה במסגרת הבקשה להיתר בנייה וכי היא לא הגורם המקצועי הרלוונטי שהיה בידו לגלות את הפלישה ואשר אמור היה לעשות כן. עוד מצאתי, כי אין להטיל על רג'ינה ורפאל את האחריות לפצות את התובעים בגין הנזקים שגרמה להם חברת יפרח אשר הינה חברה בע"מ ובעלת אישיות משפטית נפרדת ולא הוכחו הנסיבות להורות על הרמת מסך. באשר לעו"ד ח'מיס מצאתי, כי היא לא התרשלה שעה שלא גילתה את הפלישה שכן אין מדובר בתחומה המקצועי והטעות בגינה נגרמו נזקי התובעים היא טעות תכנונית ולא משפטית. כמו כן התובעים לא הוכיחו, כי העיכוב ברישום נבע מרשלנותה של עורכת הדין או, כי הדבר גרם להם לנזק כלשהו.
3. בנסיבות האמורות, מצאתי, כי דין התביעה שהוגשה נגד חברת יפרח, המינהל והוועדה המקומית להתקבל ודין התביעה אשר הוגשה נגד עיריית יוקנעם, רג'ינה יפרח, רפאל יפרח ועו"ד ח'מיס להידחות.
4. בשים לב לכל המפורט לעיל מצאתי, כי יש להטיל על חברת יפרח אשר ביצעה את הפלישה ומכרה את הבית לתובעים 60% מהאחריות לנזק, על המינהל 25% ועל הוועדה המקומית 15%. החיובים כלפי התובעים הינם ביחד ולחוד.

אחריות הצד שלישי

1. חברת יפרח ועו"ד ח'מיס הגישו הודעות צד שלישי נגד חברת לבנברג- תכנון ומדידות בהנדסה אזרחית בע"מ ונגד המודד אפרים לבנברג. כפי שציינתי לעיל, מצאתי, כי דין התביעה שהוגשה נגד עו"ד ח'מיס להידחות. בנסיבות אלו, אינני נדרשת להודעה לצד שלישי שהגישה.
2. לבנברג העיד, כי העבודה שלו התמצתה בזה שהגיע למקום, ראה את השטח המסומן ומדד אותו. הוא טען, כי במפה טופוגרפית מודדים את השטח מסביב. לטענתו, הוא לא סימן דבר אלא רק מדד את השטח המסומן (עמ' 112 לפרוטוקול מיום 11.2.15 ש' 1-5). לבנברג העיד, כי הם קיבלו שטח מסומן, בדקו את נקודות הסימון והתאימו אותן לתשריט של המכרז והכל היה בסדר (עמ' 120 לפרוטוקול מיום 11.2.15 ש' 27-31). לטענתו, מי שמקבל את השטח זה הקבלן או היזם אשר מעביר למודד ומראה לו את השטח (עמ' 119 ש' 11-12).
3. לבנברג טען, כי מודד לוקח את ההקצאה, בודק בשטח אם הסימנים של ההקצאה מסומנים, עושה מפה טופוגרפית של ההקצאה ומוציא מפה על שם המגרש. לטענתו, במגרשים המודד לא יודע איפה החלקה ולכן הוא חייב לקבל אותה בשטח. עוד העיד, כי חלקות הוא יכול לסמן ומגרשים לא. לטענתו, מגרש יכול להיות חלק מכמה חלקות ומי שיזם את המגרשים צריך להראות אותם בשטח ולתת אותם אחרת המודד לא מסוגל לעשות את זה (עמ' 115 לפרוטוקול מיום 11.2.15 ש' 1-5). לבנברג העיד, כי אם אין סימנים, המודד לא יכול למדוד ולא יכול להגדיר את המגרש (עמ' 115 לפרוטוקול מיום 11.2.15 ש' 6-7). לטענתו, מי שהקצה את הקרקע או מי שממונה על המכרז אמור למסור לו את המגרש (עמ' 115 לפרוטוקול מיום 11.2.15 ש' 8-9). לבנברג העיד, כי מודד אינו מסוגל לסמן מגרש ורק מי שאחראי על כל האתר יכול לעשות כן. הוא טען שמישהו חייב לנהל את זה מבחוץ בכדי שלא כל אחד יסמן איך שהוא רוצה ויכנסו אחד לאתר של השני (עמ' 119 לפרוטוקול מיום 11.2.15 ש' 14-16).
4. אפרתי העידה, כי המינהל או הרשות אינם מוציאים מודדים לשטח ולא מסמנים שטח. היא הוסיפה, כי זה לא תפקידם ולא בתחום אחריותם לסמן את השטח (עמ' 53 ש' 1-2). בהמשך העידה, כי המינהל אינו בודק את הסימונים בשטח (עמ' 53 ש' 7). סטורולוביץ העיד, כי המינהל עושה זיהוי חלקות ולא מטפל במסירת שטחים לקבלנים (עמ' 70 ש' 19-21). באשר לזהות מוסר השטח טען, כי יש שתי אפשרויות. לטענתו, המינהל יכול לבקש מאחד המודדים במינהל לסמן את השטח ולמסור או שהיזם בא עם המודד שלו. עוד העיד, כי הוא אינו יודע מה קרה כאן (עמ' 70 ש' 22-26). כאמור, לבנברג העיד, כי הוא לא סימן את השטח אשר היה מסומן.
5. רפאל טען, כי כאשר מודד מגיע לשטח ומישהו טועה הוא צריך לראות את זה שכן זה המקצוע שלו ולשם כך נשכר (עמ' 103 ש' 24-25). טענתו האמורה של רפאל מקובלת עליי ועולה בקנה אחד עם עדותו של לבנברג עצמו אשר העיד, כי לו יש את היכולת המקצועית לדעת, כאשר הוא מבקר בשטח, אם יש טעות או לא (עמ' 121 ש' 7-8). לבנברג היה המודד אשר נשכר על ידי הקבלן והוא בעל הידע המקצועי. אף אם תתקבל טענתו של לבנברג לפיה הוא לא ביצע את הסימון הרי שהוא יכול וצריך היה לגלות את הטעות והיה עליו להסב את תשומת ליבו של הקבלן לעניין.
6. לבנברג העיד, כי הוא לא קיבל את חוזה הפיתוח וכי קיבל תשריט (עמ' 113 לפרוטוקול מיום 11.2.15 ש' 21-22). הוא נשאל, האם בדק את התב"ע לפני שערך את המפה והשיב, כי הוא מכיר את התב"ע (עמ' 113 לפרוטוקול מיום 11.2.15 ש' 23-24). עוד העיד, כי המדידות שלו תואמות את תשריט ההקצאה. לטענתו, זה תואם את התב"ע. לבנברג טען, כי התב"ע זו מפה עם הרבה חלקות באותו צבע ובתקנון כתוב שברגע שזה אותו צבע ניתן לחלק את זה. הוא העיד, כי מי שעשה את המכרז והקצה את הקרקע חשב כנראה שזה המגרש (עמ' 113 לפרוטוקול מיום 11.2.15 ש' 29-31, עמ' 114 ש' 1-3).
7. טענתו של לבנברג לפיה כאשר הגיע לשטח הוא כבר היה מסומן לא הוכחה ולא הותירה עליי רושם אמין. יתרה מזאת, אף אם היו סימונים בשטח הרי שהצד השלישי לא היה אמור לצאת מתוך נקודת הנחה שהם נכונים ומשקפים את גבול החלקה הנכון והיה עליו לבדוק את הנתונים, שכן, זו עבודתו של המודד אשר הוא בעל הידע הדרוש לצורך העניין. הצד השלישי צריך היה לוודא, כי מצויים בידיו המסמכים הרלוונטיים כך שיהיה בידו לגלות, האם קיימת טעות בסימון המגרש.
8. לבנברג העיד, כי המודד מכין מפה טופוגרפית והיזם ואנשי המקצוע בודקים אותה (עמ' 116 לפרוטוקול מיום 11.2.15 ש' 1-2). הוא נשאל מדוע יזם בפרויקט צריך לקחת מודד שהרי תפקידו של המודד לסמן את השטח ולבדוק התאמה לתכנית ההקצאה והשיב, כי יש המון שלבים במדידה וכי מודד עושה מפות טופוגרפיות ויש דו שיח בינו לבין המתכננים שיכולים לפנות אליו עם שאלות (עמ' 115 לפרוטוקול מיום 11.2.15 ש' 32-33, עמ' 116 ש' 1-3). המודד הוא בעל הידע המקצועי. טענתו של לבנברג לפיה על היזם לבדוק את המפה שהוא עורך מהווה ניסיון להסיר מעל כתפיו את האחריות. היזם אינו אחראי לבדוק את עבודתו של המודד ולגלות טעויות והוא אינו בעל הידע המקצועי הדרוש לשם כך.
9. לבנברג העיד, כי בשנת 94 הוא עשה מפה טופוגרפית של השטח ובשנת 97 מדד את השטח ועשה מפת AS MADE. לטענתו, הוא לא ערך את השטח לצורך קו בניין (עמ' 116 לפרוטוקול מיום 11.2.15 ש' 11-13). לטענתו, סוכם איתו שהוא יעשה מפה טופוגרפית של השטח על פי הסימנים המוגדרים במקום וזאת לצורך תכנון ועבודות עפר (עמ' 112 לפרוטוקול מיום 11.2.15 ש' 33, עמ' 113 ש' 1-3). לבנברג העיד, כי הוא אינו יודע איזה מודד אחר היה אולם זה לא היה הוא ומשכך הרי שהיה מודד אחר (עמ' 116 לפרוטוקול מיום 11.2.15 ש' 19-22).
10. רפאל העיד, כי חובה להחזיק מודד וכי הוא יודע שהחברה העסיקה את לבנברג כמודד בפרויקט הרלוונטי. עוד טען, כי הוא לא יודע מה נתנו ללבנברג לעשות אולם בכל פרויקט חייב מודד (עמ' 100 ש' 4-11). במהלך עדותו טען רפאל, כי מי שטעה זה המודד. נטען בפניו, כי הוא לא יודע מה הזמינו מהמודד ומה הוא ביצע ובתגובה טען, כי לקחו בעל מקצוע וכי המודד חתום על כל התכניות (עמ' 102 ש' 19-21). הוא העיד, כי לפי ניסיונו החברה אינה לוקחת לפרויקט יותר ממודד אחד (עמ' 102 ש' 31-32). עוד העיד, כי הוא לא בדק שלפרויקט הזה היה רק מודד אחד אולם לבנברג חתום על כל התכניות (עמ' 103 ש' 2-3).
11. עו"ד ח'מיס העידה, כי המודד על פי תכנית AS MADE לצורך רישום היה אפרים לבנברג (עמ' 107 ש' 30-31). עו"ד ח'מיס טענה, כי הגיון הדברים מחייב שבפרויקטים כאלה מדובר באותו מודד ואם הוא עשה תכנית AS MADE אז הוא התבסס על תכנית מדידה אחרת (עמ' 111 ש' 8-9). עוד העידה, כי מלבד לבנברג היא לא נתקלה בשם של מודד אחר (עמ' 108 ש' 18-19). עו"ד ח'מיס העידה, כי היא אינה יכולה לאשר או לשלול, האם רק לבנברג עבד בשירות חברת יפרח בתקופה הרלוונטית (עמ' 112 ש' 11-12).
12. לבנברג העיד, כי יש הבדל בין מקרה בו מלווים את כל הפרויקט למצב שבו עושים את מה שמקצים לך. לטענתו, כאשר מלווים את הפרויקט אז מכינים תכנית מדידה ואז יש לבדוק את השטח ולהשוות אותו לעומת התשריט שנמסר (עמ' 115 לפרוטוקול מיום 11.2.15 ש' 15-22). בהמשך עדותו נשאל מדוע עשה תכנית AS MADE ככל שלא היה אמור ללוות את הפרויקט והשיב, כי יש לשאול את היזם (עמ' 116 לפרוטוקול מיום 11.2.15 ש' 16-18).
13. רפאל העיד, כי הוא לא יודע, האם יש הסכם בכתב בין לבנברג לחברת יפרח והוא לא מצא הסכם הזמנה (עמ' 100 ש' 18-21). עו"ד ח'מיס העידה, כי לא ראתה הסכם הזמנה בין לבנברג לחברת יפרח והוסיפה, כי מדובר בחברה פרטית ולא ממשלתית או ציבורית וכי לאור היכרותה עם הרוח החיה היא משערת שאין הסכם בכתב (עמ' 107 ש' 32, עמ' 108 ש' 1-2). לבנברג העיד, כי לא היה חוזה הזמנה בינו לבין החברה וכי הוא אינו זוכר האם הייתה הזמנה בכתב בה צוינו פרטי העבודה (עמ' 112 לפרוטוקול מיום 11.2.15 ש' 27-30). בהעדר הסכם בכתב ומשלא הוגש מסמך הזמנת עבודה, אשר לבנברג העיד, כי אינו זוכר האם היה מסמך כאמור, הרי שאין מסמך כלשהו ממנו ניתן ללמוד איזו עבודה נשכר הצד השלישי לבצע באתר.
14. כמו כן, לא היה בידי רפאל ועו"ד ח'מיס להעיד מידיעה אישית באשר למהות העבודה אשר לבנברג נדרש לבצע בפרויקט או, כי הוא היה המודד היחיד אשר הועסק בפרויקט. עו"ד חמיס העידה, כי נתקלה בשמו של לבנברג לראשונה בשנת 2009 כאשר קיבלה תכנית AS MADE (עמ' 108 ש' 5-6). עוד העידה, כי ערכה בירור וכי מישהו מהחברה הקבלנית שבנתה פרויקט נוסף בתקופה הרלוונטית אמר לה שלבנברג ביצע את כל פעולות המדידה בפרויקט מההתחלה עד הסוף. לטענתה, שתי החברות עבדו במשותף וניסו לשכור את אותם אנשים בכדי לחסוך בעלויות (עמ' 108 ש' 9-16). היא טענה, כי לא ביקשה מהקבלן האמור להגיש תצהיר משום שהיא ועורך דינה לא חשבו שזה קריטי (עמ' 110 ש' 32-34, עמ' 111 ש' 1-4). עסקינן בעדות שמיעה והגורם הרלוונטי לא זומן לעדות.
15. לבנברג טוען, כי תפקידו בפרויקט הסתכם בהכנת מפה טופוגרפית בהתחלה והכנת תכנית AS MADE בסיום הפרויקט וכי הוא לא ערך את השטח לצורך קו בניין ולא הכין מפה לצורך קבלת היתר בנייה. מצאתי, כי טענתו של לבנברג בעניין זה איננה אמינה ואינה סבירה. אין זה הגיוני או סביר בעיני, כי שירותיו של לבנברג נשכרו בתחילת הפרויקט, כי בהמשך הוא הוחלף במודד אחר ולאחר מכן חזר לפרויקט וביצע תכנית AS MADE. לא מן הנמנע, כי במהלך פרויקט תשתנה זהות המודד בשל חוסר שביעות רצון ממנו, מחלוקת בין הצדדים וכדומה. אולם, אין זה סביר, כי בהמשך שב המודד לעבוד בפרויקט ומבצע תכנית AS MADE. העובדה שאין מחלוקת, כי הצד השלישי ביצע עבודות בתחילת הפרויקט וביצע תכנית AS MADE תומכת בטענה, כי הוא היה אף המודד המלווה וזה אשר הגיש את התכנית להיתר בנייה וסימן קווי בניה.
16. לבנברג שלל טענה לפיה הטכניקה היא שלכל אחד יש מודד שמלווה אותו לצורך הפרויקט מהשלב הבסיסי ועד שעושים תכנית AS MADE (עמ' 119 לפרוטוקול מיום 11.2.15 ש' 30-32). לטענתו, צריך מודד מוסמך בהתחלה ובשלב ה- AS MADE ובשלבי הבנייה בפועל הקבלן לוקח מודד זול יותר. הוא העיד, כי הקבלן מסתמך על המפה הראשונית שהוא עושה ולאחר מכן כאשר צריך בתוך המגרשים לסמן גבהים ולעשות מדידה לצורך כלונסאות הוא יכול לקחת אותו או מודד אחר (עמ' 120 לפרוטוקול מיום 11.2.15 ש' 1-6). טענתו של לבנברג בעניין זה נטענה בעלמא. הוא לא הוכיח, כי קיים הבדל בשכר המודדים אשר בגינו בשלבי הבנייה שכרה חברת יפרח את שירותיו של מודד אחר. עדותו בעניין זה אינה עולה בקנה אחד עם עדותו לפיה לכל אחד מהיזמים אמור היה להיות מודד מלווה משלו (עמ' 119 לפרוטוקול מיום 11.2.15 ש' 25-29).
17. לבנברג העיד, כי הוא לא היה מעורב בתכנית ההגשה של ההיתר ואינו חתום עליה וכי מישהו השתיל את הלוגו שלו לבקשה להיתר (עמ' 123 לפרוטוקול מיום 11.2.15 ש' 2-4). הוא טען, כי המפה שהוצגה לו אינה שלו (עמ' 114 לפרוטוקול מיום 11.2.15 ש' 12). לטענתו, הוא לא ידע שחברת יפרח הגישה מפה שלו לוועדה המקומית וטען, כי כאשר מגישים מפה יש לה עריכה מסוימת. עוד טען, כי הוא לא יודע איזו מפה הגישו בשמו (עמ' 114 לפרוטוקול מיום 11.2.15 ש' 19-22). לבנברג העיד, כי על המפה שמו לוגו שלו וכי המפה לא נמסרה על ידו אלא נלקחה ממשרד יינון אשר הכין את כל התב"ע של יוקנעם באזור הזה וכי היה מתכנן של משרד השיכון והוא הוציא את החומר ויצר את המגרשים ואת המכרזים (עמ' 118 לפרוטוקול מיום 11.2.15 ש' 29-32, עמ' 119 ש' 1-2).
18. הצד השלישי הכין את המפה המצבית אשר שימשה לצורך הגשת הבקשה להיתר בנייה. אין לקבל את הטענה, כי לא ידע שנעשה שימוש במפה לצורך האמור. לא ברור למה סבר, כי דרושה המפה אשר הכין. על התכנית שהוגשה לשם קבלת היתר בנייה (ת/17) מופיעים שמה של חברת לבנברג תכנון ומדידות עם כתובתה ומספר הטלפון והפקס ובשם המודד מופיע שמו של לבנברג. על המפה האמורה אמנם אין חתימה של לבנברג אולם מצאתי, כי אין בכך בכדי ללמד, כי יש ממש בטענתו לפיה הלוגו שלו הושתל על המפה. טענתו של לבנברג לפיה הוא לא ערך את המפה וכי השתילו עליה את הלוגו שלו אינה אמינה בעיניי. במועד הרלוונטי, חברת יפרח לא ידעה שתיוולד התביעה ולא הייתה סיבה להדביק את הלוגו של לבנברג ככל שהוא לא ערך את המפה. אין בהעדר החתימה בכדי ללמד, כי המפה לא נערכה על ידי לבנברג. ככל שחברת יפרח הייתה שוכרת את שירותיו של לבנברג רק לשם עריכת מפה טופוגרפית ותכנית AS MADE הרי שהיה עליה לשכור את שירותיו של מודד נוסף וסביר, כי הייתה מגישה מפה שנערכה על ידו ולא הייתה שותלת את הלוגו של לבנברג על המפה אשר הגישה. לא שוכנעתי, כי היו לחברת יפרח סיבות לשתול את הלוגו של לבנברג על המפה אשר הוגשה על ידה ואין זה סביר בעיניי, כי יש ממש בטענותיו של לבנברג בעניין זה. אמנם לא מופיעה חתימתו של לבנברג על המפה, אולם גם לא מופיעה חתימה של כל מודד אחר ובשלב הזה, אף אחד מהצדדים לא צפה את התביעה שלפני.
19. אציין, כי מעדותו של לבנברג עולה, כי הוא לא שמר את התכנית שביצע ומסמכים רלוונטיים אף שהיה עליו לעשות כן לאור העובדה שטרם חלפו 15 שנים. אף בכך יש בכדי לחזק את התרשמותי באשר למעורבותו של הצד השלישי בפרויקט והתרשלותו ובאשר לאמינותו של לבנברג.
20. לבנברג העיד, כי אם הוא היה מגיש תכנית לצורך היתר הוא היה צריך להעלות גושים וחלקות. לטענתו, בתכנית AS MADE הוא ציין אילו חלקות משתתפות במגרש הזה (עמ' 122 לפרוטוקול מיום 11.2.15 ש' 30-32). לבנברג אישר, כי בתכנית ההגשה אין גושים וחלקות (עמ' 123 לפרוטוקול מיום 11.2.15 ש' 5-6). כאמור, דחיתי את טענתו של לבנברג לפיה הוא לא ערך את המפה הרלוונטית ומצאתי, כי עדותו בעניין זה אינה אמינה ואינה סבירה. המודד מטעם בית המשפט קבע, כי לו הקפיד עורך הבקשה שהתכנית תוגש על רקע גושים וחלקות ניתן היה בקלות לזהות את הבעיה מראש ולא לאשר את הבנייה כפי שהוגשה.
21. בנסיבות אלו, הרי שלבנברג התרשל שעה שהגיש תכנית בה קיימת פלישה לחלקה הפרטית ובעת שהגיש את התכנית שלא על רקע גושים וחלקות ובנסיבות אלו נמנע גילוי הטעות.
22. לבנברג טוען, כי במסגרת היתרי הבנייה שניתנו לתובעים בהמשך חרגו התובעים מגבול החלקה. אינני מקבלת טענה זו. מהעדויות אשר נשמעו לפני עולה, כי הבניה שביצעו התובעים בהתאם לשני היתרי הבנייה לא שינו את מקום הגדר או את הפלישה. לפיכך, אין בהיתרים האמורים ובבנייה אשר ביצעו התובעים בהתאם להם בכדי לסייע לצד השלישי אשר הפלישה נבנתה ואושרה על סמך מדידות שערך.
23. בסיכומיו טען לבנברג, כי התובעים צירפו לבקשות להיתרי בנייה תכנית מדידה שגויה ובשל כך לא התגלתה החריגה בשלב מוקדם יותר. כפי שפורט לעיל, מצאתי, כי לא היה בכך בכדי להגדיל את נזקי התובעים. אינני מקבלת את ניסיונו של לבנברג להטיל את האחריות על התובעים בגין אי גילוי הפלישה כאשר הוא היה הגורם המקצועי אשר אמור היה למנוע את הפלישה מלכתחילה ולגלותה ואז היה נמנע כל הנזק.
24. כאמור ההודעה לצד שלישי הוגשה נגד לבנברג ונגד החברה שלו. בסיכומיו טוען לבנברג, כי אין להרים את מסך ההתאגדות ולהטיל עליו אחריות אישית למעשיה של חברת לבנברג.
25. לבנברג העיד, כי החברה שלו נמצאת בבעלות שלו ושל אשתו (עמ' 121 לפרוטוקול מיום 11.2.15 ש' 11-14). לטענתו, העבודה בפרויקט בוצעה על ידו ועל ידי עובדיו (עמ' 121 לפרוטוקול מיום 11.2.15 ש' 15-17). הוא העיד, כי את המדידות לצורך תכנית AS MADE ביצע אחד מהמודדים וכי אינו זוכר מי זה היה מביניהם. עוד העיד, כי הוא עצמו לא היה מעורב במדידה של תכנית AS MADE (עמ' 121 לפרוטוקול מיום 11.2.15 ש' 27-32). לטענתו, הוא ראה את התכנית והוא חתום עליה (עמ' 122 לפרוטוקול מיום 11.2.15 ש' 3-4).
26. לבנברג העיד, כי חברת יפרח שכרה אותו לבצע את העבודה (עמ' 112 לפרוטוקול מיום 11.2.15 ש' 17-18). כמו כן, על המפות מופיעים פרטיהם של חברת לבנברג ושל לבנברג עצמו אשר הוא המודד שהתרשל בביצוע העבודות. אין מדובר בהרמת מסך ההתאגדות אלא בהטלת אחריות על לבנברג בגין מעשים אשר ביצע בעצמו ובשל התרשלותו. כאמור, במקרה שלפניי לא הוצג הסכם בכתב בין חברת יפרח לבין הצד השלישי. השתכנעתי, כי חברת יפרח שכרה את שירותי חברת לבנברג ואת שירותיו של לבנברג עצמו וכי לבנברג והחברה המצויה בבעלותו התרשלו.
27. הצד השלישי נשכר על ידי חברת יפרח לשם מתן שירותי מדידות בפרויקט הרלוונטי. הצד השלישי הוא בעל הידע המקצועי אשר אמור היה לסמן את גבולות הבנייה ואשר אמור היה לגלות ולמנוע את הטעות אשר בגינה נבנה ביתם של התובעים תוך פלישה לחלקה סמוכה. הצד השלישי התרשל ועל כן נגרמו נזקי התובעים. אי לכך, דין ההודעה שהגישה חברת יפרח כנגד לבנברג להתקבל.

הודעת צד שלישי נגד חברת יפרח

1. המינהל הגיש הודעת צד שלישי נגד חברת יפרח.
2. כאמור לעיל, מצאתי, כי המינהל התרשל בעת מסירת המקרקעין לחברת יפרח ובעת שלא פעל במטרה לוודא שחברת יפרח מודעת לגבולות המגרש אשר הוקצה לה ואינה חורגת מגבולות אלו. עסקינן בחובתו של המינהל בהיותו בעל המקרקעין. כמו כן, מצאתי, כי אין באישור התכניות אשר הגישה חברת יפרח בכדי להוות התרשלות מצד המינהל.
3. בנסיבות האמורות מצאתי, כי הצד השלישי אינו נושא באחריות להתרשלותו של המנהל כפי שמצאתי אותה וכי דין ההודעה לצד שלישי אשר הגיש המינהל להידחות.

הנזק

1. ביתם של התובעים נבנה תוך פלישה לחלקה סמוכה. חביב אישר, כי הבית של התובעים הוא בסטייה ניכרת מהתב"ע שלהם, יוצא מהמגרש שלהם ואין מרווחים כנדרש בתב"ע. עוד אישר, כי מדובר בסטייה ניכרת ולא סטייה שניתן לקבל במסגרת הקלה (עמ' 75 ש' 3-8). בעקבות הפלישה האמורה קטן הנכס של התובעים באופן ניכר ואופיו השתנה בשל הקטנת הגינה.
2. התובעים טוענים, כי הם זכאים לפיצוי בגובה שווי הנכס אלמלא הטעות שכן במצבו הנוכחי הנכס הינו חסר ערך ולא ניתן למכור את ביתם.
3. התובעת העידה, כי הם פרסמו את הבית ביד2 וכי אחרי שהבינו שזה לא רלוונטי הורידו את הפרסום (עמ' 30 ש' 24-27). היא העידה, כי לא פרסמו את הבית בעיתונות היומית משום שהבית שרוף ואף אחד לא רוצה להתקרב אליו. התובעת הוסיפה, כי סוכני נדלן ברחו וכי הבית אינו ניתן למכירה (עמ' 30 ש' 30-32). בהמשך העידה, כי היא אינה זוכרת אחרי כמה זמן הורידו את הפרסום של הבית ביד 2 וטענה, כי זה היה תקופה קצרה וכשהבינו שאין מה לעשות הורידו את הפרסום. לטענתה, הם פנו לסוכני נדלן וכאשר הבינו מהם שאף אחד לא ימכור להם את הבית הם הורידו את הפרסום (עמ' 36 ש' 31-33, עמ' 37 ש' 1-2). התובעת העידה, כי לא חתמה על הסכם תיווך משום שלא הסכימו לעשות עסקה. לטענתה, לאחר שהיו בבית אמרו שלא ניתן למכור שרץ כזה (עמ' 30 ש' 21-23).
4. טענות התובעת בעניין זה לא נתמכו בראייה כלשהי. כמו כן, מעדות התובעת עולה, כי התובעים בחרו להפסיק את פרסום הדירה למכירה וכי עשו כן לאחר זמן קצר. מצאתי, כי אין בעדותה של התובעת באשר לנסיבות בגינן הפסיקו לפרסם את הדירה למכירה והדברים שנאמרו להם, לטענתה, על ידי מתווכים בכדי ללמד, כי אין לדירה ערך וכי לא ניתן למכור אותה. ברי, כי למצב התכנוני של הדירה יש השלכה על שוויה אולם אין בכך בכדי ללמד, כי אין לה כל ערך או כי לא ניתן למכור אותה בכל מחיר. טענת התובעים בעניין זה איננה מקובלת עליי.
5. המומחה מטעם בית המשפט העיד, כי הוא מעריך שיש לנכס כאמור שהוא נטול גינה או עם גינה קטנה מאוד שוק וכי זו פונקציה של מחיר ויש לכך ביטוי בחוות דעתו (עמ' 28 לפרוטוקול מיום 16.6.14 ש' 18-19). ברלינר אישר, כי למיטב ידיעתו השמאית בית התובעים אינו חסר ערך במצבו הנוכחי וכי הוא סבור שניתן למכור אותו גם במצבו הנוכחי למשקיע שירצה לבצע פתרון תכנוני (עמ' 97 ש' 28-32). וולקן העיד, כי שווי הדירה 1.5 מיליון ₪ וככל שיבוצעו עבודות ההריסה השווי יהיה מיליון ₪ (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 16.6.14 ש' 26-29). וולקן טען, כי מדובר בדירה כלואה שלא ברור מי יקנה אותה (עמ' 8 ש' 9). עדויותיהם של המומחה מטעם בית המשפט ושל ברלינר בעניין זה סבירות ומקובלות עליי. אף מעדותו של וולקן עולה, כי במידה שתתבצע ההריסה הבית לא יהיה חסר ערך. כאמור, אינני מקבלת את טענת התובעים לפיה ביתם חסר כל ערך וכי לא ניתן למכור אותו במצבו הנוכחי. אציין עוד, כי טענות התובעים באשר לאי חוקיות הדירה וחוסר האפשרות לעשות בה שימוש אינן עולות בקנה אחד עם המסמכים בדבר הרישום אשר הגישה עו"ד ח'מיס, כמפורט לעיל.
6. בחוות דעתו העריך המומחה מטעם בית המשפט, כי גובה הנזק אשר נגרם לבית התובעים בגין ירידת ערך הינו 227,500 ויחד עם תרומת שווי המחוברים אשר היו בשטח בסך של 22,750 ₪, הנזק מוערך על ידו בסך של 250,250 ₪. המומחה מטעם בית המשפט העיד, כי מצא ששווי הדירה של התובעים היה 1,750,000 ₪ ובשל הטעות בנושא המדידה שוויה כעת הוא 1,500,000 ₪ בלבד (עמ' 23 לפרוטוקול מיום 16.6.14 ש' 1-3). המומחה העיד, כי ערך השוואה עם עסקאות סמוכות בדירות סמוכות (עמ' 23 ש' 5-6). לטענתו, השומה נכונה לינואר 2013 והוא לא בדק עסקאות מאז (עמ' 23 ש' 19-22). עוד העיד המומחה, כי לאור המגמה בשוק ניתן להניח ברמת סבירות די גבוהה שרמת המחירים באזור עלתה מאז מתן חוות הדעת. לגבי שיעור העלייה הוא טען, כי זו פונקציה של אזור אך הוא מעריך כי מדובר ב- 10% (עמ' 24 ש' 28-35). עוד העיד, כי אם יש עליית מחירים היא חלה גם על המחיר הבסיסי של הנכס וגם על הנכס בערכו המופחת עם הגינה שנגרעה (עמ' 26 לפרוטוקול מיום 16.6.14 ש' 26-28).
7. וולקן טען, כי אף אם יעשו תב"ע נקודתית, הדירה תישאר דפוקה משום שייאלצו לוותר על מקום חנייה ויצטרכו לעשות מדרגות והדבר יפגום בפינת האוכל וההנאה מהדירה. וולקן הוסיף, כי שטח החצר הוא דומיננטי בדירה כאמור וסביר, כי משפרי דיור יראו בדירה דירה נחותה ולא ירכשו אותה או שישלמו עליה מחיר נמוך באופן ניכר מהמחיר בהתאם לתכנון המקורי (עמ' 8 לפרוטוקול מיום 16.6.14 ש' 15-22). הוא אישר, כי שטח הדירה לא ישתנה והוסיף, כי שטח החצר ישתנה (עמ' 8 ש' 23-24).
8. בחוות דעתו התייחס המומחה מטעם בית המשפט למאפיינים אשר משפיעים על התועלת משטח החצר ועל התועלות העקיפות הנובעות מהחצר וציין, כי לגודל החצר יש השפעה על הגמישות התכנונית של המבנה וכי גודל החצר משפיע בדרך כלל על המרחק של המבנה מהמבנים הסמוכים ובכך קובע את רמת הפרטיות של הנכס. במהלך עדותו, המומחה נשאל היכן התייחס לכך שלבית כמעט ואין גינה וכיצד זה ישפיע על רוכשים עתידיים והשיב, כי יש כללים מנחים של לשכת שמאי המקרקעין וכי הוא מצא לנכון להתייחס לחצר כנגזרת משווי מטר בנוי שהוא כ- 10,000 ₪ למטר ולפי הכללים האמורים נקבע שערך אקווילנטי הוא בין 10% ל- 30%. לטענתו, במקרה בו עסקינן הוא מצא לקבוע, כי הערך הוא 25%. המומחה העיד, כי הוא הלך על הצד הגבוה לאור השינוי של האופי והשטח הבנוי (עמ' 28 לפרוטוקול מיום 16.6.14 ש' 6-17). מעדותו האמורה עולה, כי הוא התייחס לכך שבעקבות הטעות נגרע כמעט כל שטח הגינה של המגרש ולהשפעה של זה על אופי הבית ושוויו.
9. חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ועדותו הותירו עליי רושם אמין ומהימן. מצאתי, כי המומחה לקח בחשבון את כל הגורמים הרלוונטיים. כאמור, המומחה העיד, כי ערך הבית אלמלא הטעות היה 1,750,000 ₪ נכון לינואר 2013 וכי שוויו היה עולה ב- 10% מינואר 2013 כך שהוא היה שווה 1,925,000. עוד העיד המומחה, כי לאור הטעות הבית היה שווה, נכון לינואר 2013 סך של 1,500,000 ₪ ולאחר עלייה בשיעור של 10% שווי הבית לאור הטעות עומד על 1,650,000. לפיכך, נגרם לתובעים נזק בסך 275,000 בגין הפגיעה בשווי הבית בעקבות הפלישה לחלקה הסמוכה.
10. וולקן טען, כי דרוש שינוי תכנוני לשם הסדרת המצב הקיים אולם עדיין יישאר מוצר לקוי משום שקווי הבניין יישארו קטנים ולא יעמדו בתקנות ובמה שהחליטו בתכנון הכולל של השכונה (עמ' 8 ש' 12-14). קנחלי העידה, כי הליכים של איחוד וחלוקה הם מקובלים אם זה בהסכמה מלאה ואם לא אז הם מאוד ארוכים ולפעמים לא מסתיימים ולא ניתן להסדיר אותם (עמ' 17 ש' 16-18). היא טענה, כי לא בדקה את עמדת השכנים (עמ' 14 ש' 26-27).
11. חביב העיד, כי יש לעשות תכנית מפורטת וכי יש לעשות איחוד וחלוקה של מגרשים רק אם יש פלישה של בנייה ממגרש למגרש (עמ' 76 ש' 21-25). עוד העיד, כי בתכנית המפורטת יהיה צריך לקבוע קו בניין או לשנותו (עמ' 76 ש' 26-27). לטענתו, השכנים יכולים להתנגד לתכנית מפורטת (עמ' 77 ש' 25-26). חביב טען, כי אם אין התנגדות והיזם לקח את התקופה של חצי שנה למילוי התנאים אז אישור תכנית יכול לקחת עשרה חודשים ואם יש התנגדות זה מוסיף לפחות 30 ימים. הוא טען, כי הוא אינו יודע כמה זמן התנגדות יכולה להוסיף במקסימום וטען שיש וועדת ערר ובית משפט (עמ' 77 ש' 27-32, עמ' 78 ש' 1-10).
12. קנחלי העידה כי לאחר שהתבררה המורכבות של העניין היא הציעה לעשות איחוד וחלוקה (עמ' 18 ש' 27-30). עוד טענה, כי עניין האיחוד והחלוקה לא טופל לאחר שהתברר שהוא כרוך בהוצאות גדולות וכי התהליך מורכב וארוך (עמ' 13 ש' 25-27). לטענתה, עצרו את התהליך בסמוך לקבלת ההצעות (עמ' 13 ש' 32-33). בהמשך העידה, כי עשתה אומדן בהתאם למחירים המקובלים וכי לא צירפה אותו משום שלא התבקשה לעשות כן (עמ' 20 ש' 7, 14-15). קנחלי טענה, כי לא פנתה לקבלנים, למהנדס קונסטרוקציה ולמפקח לשם קבלת הצעות (עמ' 20 ש' 16-21). לטענתה, התובעים ביקשו ממנה את הדרך הכי סבירה כלכלית לסדר ולהכשיר את הבית אחרי מה שגילו (עמ' 22 ש' 6-7). לטענת קנחלי, הערכה שלה הייתה, כי העלויות יהיו 260,000 ₪ והתובעים החליטו שלא לבצע את העבודות משום שלא יכלו לשאת בהוצאות (עמ' 21 ש' 1-4).
13. התובעת העידה, כי שכרו את שירותי האדריכלית קנחלי אשר אמרה שיש להתחיל עם איחוד וחלוקה והם לקחו מודד שהחל להכין תשריט לשם כך. לטענתה, האדריכלית פנתה לוועדה ושם ביקשו את כל התכניות לאישורים וחתימות של הדיירים ודברים שכרוכים בעלויות של 200-250 אלף ₪. התובעת הוסיפה, כי נאמר להם כי גם אז לא בטוח שזה יאושר ולכן היא והתובע עצרו הכל (עמ' 28 ש' 11-28). כאשר נטען בפניה, כי לא הייתה אמורה להיות מופתעת מהעלויות בעת הפנייה לוועדה, שכן התחשיב של האדריכלית מטעמה עמד על 260,000 ₪, היא השיבה, כי באותו מעמד הבינה שאלו העלויות וכי קודם לכן לא הבינה זאת ולא ראתה את התחשיב (עמ' 29 ש' 2-8). בהמשך טענה, כי אינה יודעת האם ידעו את העלויות לפני או אחרי הפגישה בעירייה (עמ' 29 ש' 16-17). התובעת העידה, כי החליטו שלא להתחיל בתכנית הן בשל העלויות והן בשל ההתנגדות מצד הוועדה. לטענתה, היא לא ציינה בתצהירה את עניין העלויות מאחר ובשל ההתנגדות לא הגיעו לשלב של לדבר על כסף (עמ' 29 ש' 18-25). התובעת העידה, כי העניין הכספי הטריד אותה מאוד (עמ' 29 ש' 27). בהמשך עדותה נשאלה, האם ניסתה לקבל הצעות נמוכות יותר והשיבה, כי נתקלה באטימות וחוסר שיתוף פעולה בעירייה והבינה שמדובר בהליך ארוך אשר היא לא ידעה האם יסתיים וכיצד ואז הפסיקה את ההליכים (עמ' 38 ש' 22-26).
14. מהעדויות האמורות עולה, כי הצעתה של קנחלי מבוססת על הערכתה וכי היא לא קיבלה הצעות מחיר וכי לא נערכה בדיקה באשר להוזלת עלויות העבודות הדרושות לשם הכשרת ביתם של התובעים.
15. המומחה מטעם בית המשפט ציין בחוות דעתו, כי מביקור במקום ומנתוני המודד מטעם בית המשפט עולה, כי קיימת פגיעה בגישה לבית התובעים בשל העובדה שהבית בנוי בסמיכות לגבול החלקה. הוא ציין, כי בהעדר חיץ פיזי בין בית המגורים לחלקה 41 הרי שהגישה אינה מופרעת. לטענתו, ככל שלא תינתן הסכמת השכנים למעבר אז תהיה פגיעה בגישה לבית התובעים ותידרש הכשרת גישה לבית התובעים. המומחה ציין בחוות דעתו, כי עלות הכשרת הנכס כולל עלות הרישוי מוערכת על ידו בסכום של כ- 100,000 ₪. המומחה העיד, כי בסכום האמור לא נכללות הוצאות לצורך איחוד וחלוקה של המגרש עם המגרש השכן (עמ' 25 ש' 22-24). לטענתו, ככל שיהיה צורך בהליך של תב"ע אשר הוא מורכב יותר מהנפקת היתר בנייה אז הוא מעריך, כי אישור תכנית מסוג זה יכול לעלות עד 50,000 ₪ (עמ' 25 ש' 34-37).
16. אנה העידה, כי היא שכנה חדשה של התובעים וכי החצר של התובעים שנהרסה היא כעת החנייה שלה (עמ' 9 ש' 8-9, 12-13). לטענתה, היא אינה מוכנה לוותר על השטח לטובת התובעים אלא רק לאפשר מעבר לבית התובעים דרך השטח שלה (עמ' 9 ש' 20-22). אנה העידה, כי לגיטימי שהתובעים יעברו רגלית דרך החנייה לביתם מהכניסה הקיימת אולם רגלית בלבד והוסיפה, כי הם ביחסים טובים וכי היא אינה יודעת מה יהיה בהמשך (עמ' 9 ש' 34-38).
17. אייל העיד, כי הוא שכן של התובעים וכי ביתו נמצא מצד שמאל לביתם (עמ' 10 ש' 23-26). לטענתו, השטח אשר היה בעבר חצר של התובעים משמש היום מעבר למכוניות שלו ושל הדו שלו יחד עם משפחתה של אנה (עמ' 10 ש' 29-33). אייל העיד, כי אם התובעים יבקשו ממנו זכות מעבר קבועה לדירה שלהם דרך השטח האמור הוא ואשתו יצטרכו לחשוב על זה. אייל טען, כי כאשר הם נכנסים עם רכב הם חוששים שילד יצא בריצה מבית התובעים וכי יש למצוא פתרון הגיוני בכדי שאנשים לא ירוצו לחניה (עמ' 11 ש' 5-9). אייל העיד, כי בכדי לא להכניס את התובעים לחובות כספיים הנובעים בעקבות יצירת כניסה חדשה הוא יתיר להם לעשות שימוש בכניסה אולם רק כמוצא אחרון (עמ' 11 ש' 12-16).
18. התובעת העידה, כי השכנים אינם מוכנים לחתום על משהו קבוע לגבי זכויות המעבר בחצר (עמ' 30 ש' 33, עמ' 31 ש' 1). היא העידה, כי אחת השכנות היא חברה שלה והיא הסבירה לה שהיא לא מוכנה לתת לה זכות מעבר קבועה משום שבעתיד התובעים ימכרו את הבית ולא בטוח שהשכנה תסתדר עם הדייר החדש (עמ' 43 ש' 19-21, עמ' 44 ש' 1-4). התובעת טענה, כי השכנה לא תוריד את ערך הבית שלה רק משום שהן חברות (עמ' 44 ש' 24). לטענתה, אייל, שהעיד, כי עליו להתייעץ עם אשתו לגבי מתן זכות מעבר קבועה, הודיע, כי אינו מוכן לעשות כן. התובעת העידה, כי הם הסתכסכו ולכן הוא אינו מוכן לכך (עמ' 44 ש' 9-13).
19. מעדויותיהם של שכני התובעים עולה, כי הם מאפשרים לתובעים לעשות שימוש בדרך אולם אינם מוכנים להעניק להם זכות מעבר קבועה. עדויות אלו סבירות בעיניי. הן הותירו עליי רושם אמין ומהימן והן לא נסתרו. סביר בעיניי, כי יהיה על התובעים להסדיר את דרך הגישה לביתם. בנסיבות אלו ולאור האמור בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ובעדותו באשר לעלות ביצוע ההתאמות מצאתי לפסוק לתובעים סך של 150,000 בגין ביצוע ההתאמות הדרושות. אציין, כי במסגרת כתב התביעה העריכו התובעים את שווי עבודות ההתאמה בסך של 150,000 ₪ (סעיף 101.1 לכתב התביעה המתוקן).
20. בנוסף, מצאתי לפסוק לתובעים פיצוי בסך 150,000 ₪ בגין נזק לא ממוני שנגרם להם בגין התרשלות הנתבעים, כמפורט לעיל ובשל העובדה שהנאתם מהקניין שלהם נפגמה כל זמן שממשיכים להתגורר בביתם, כאשר לעניין זה לקחתי בחשבון שהגינה שלהם קטנה באופן משמעותי ואף הגישה שלהם לביתם נפגמה והם תלויים בחסדי שכניהם.

התוצאה

1. הנה כי כן, מצאתי, כי דין התביעה אשר הוגשה נגד המנהל, הוועדה המקומית וחברת יפרח להתקבל. עוד מצאתי, כי חברת יפרח נושאת ב- 60% מהאחריות לנזק, המינהל נושא ב- 25% לו והוועדה ב- 15%. כלפי התובעים, החיובים הינם ביחד ולחוד. אין מקום בנסיבות להטיל אשם תורם על התובעים, לאור המפורט לעיל.
2. כפי שפורט לעיל, בשל בניית ביתם של התובעים תוך פלישה לחלקה הסמוכה נגרם לתובעים נזק בסך 575,000 ₪. הסכום האמור כולל את ירידת שווי ערך ביתם של התובעים בעקבות הטעות, עלויות ביצוע ההתאמות הדרושות ונזק לא ממוני. על הסכום האמור יש להוסיף סכום כולל בגין הוצאות משפט בשים לב למספר הישיבות שהתקיימו בתיק לרבות בסעד הזמני, אגרות, נסיעות, שכר המומחים והוצאות העדים בסך של 50,000 ₪. בנוסף, יש להוסיף שכר טירחת עו"ד בסך של 15% ₪ מסכום הפיצוי לעיל בתוספת מע"מ כחוק.
3. בנסיבות האמורות, נעתרת לתביעה אשר הוגשה נגד המינהל, הוועדה המקומית וחברת יפרח ומחייבת אותם, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים פיצוי בסך 575,000 ₪ וכן הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד כאמור לעיל.
4. הסכומים הנקובים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
5. כאמור, מצאתי, כי הצד השלישי התרשל בביצוע המדידות וכי לא פעל כנדרש ממנו לשם מניעת וגילוי הטעות. בנסיבות האמורות, נעתרת להודעה לצד שלישי שהגישה חברת יפרח נגד לבנברג והחברה שבבעלותו. על הצד השלישי לשפות את חברת יפרח בגין חלקה בפיצוי התובעים וזאת בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין.
6. מצאתי, כי עיריית יוקנעם, ע"ד ח'מיס, רג'ינה ורפאל יפרח לא התרשלו ולא גרמו לנזקי התובעים. כאמור, מצאתי, כי אין להטיל על רג'ינה ורפאל לפצות את התובעים בגין נזקים אשר גרמה להם חברת יפרח.
7. בנסיבות אלו התביעה נגד עיריית יוקנעם, ע"ד ח'מיס, רג'ינה ורפאל יפרח נדחית. בהתאם נדחית ההודעה לצד שלישי שהגישה עו"ד ח'מיס. כמו כן, נדחית ההודעה לצד שלישי אשר הגיש המינהל נגד חברת יפרח. לאחר שקילת כל נסיבות התיק ולאור העובדה שהעירייה יוצגה על אותו עורך דין שייצג אף את הוועדה המקומית וכי רג'ינה ורפאל הינם בעלי תפקידים בחברת יפרח וכי עו"ד ח'מיס ליוותה את הפרויקט מבחינה משפטית וכי אכן היה איחור ברישום הזכויות הגם שאיחור זה לא גרם לנזק, מצאתי שלא לעשות צו להוצאות בקשר לנתבעים אלו.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, י' כסלו תשע"ו, 22 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.