עיינתי בחוות הדעת של הבודקים ונוכחתי לדעת שבעוד שקיימת הלימה בין ערכי שווי ההטבה המוצעת על ידי המשיבות 1 ו-2 (בקבוקי מים מינרליים 500 מ"ל) בהשוואה לסכומים שנגבו על ידן (כנטען, ביתר), קיים חוסר הלימה בין סכומים אלה אצל המשיבות 3 ו-4.

על פי ממצאי הבודקים ועל פי הנתונים שנמסרו על ידי המשיבות 3 ו-4 ועל מנת שההסדר, ככל שהוא נוגע למשיבות 3 ו-4, יוכל להיחשב כראוי, הוגן וסביר, נדרש שכמות בקבוקי המים לחלוקה לנהגים מתדלקים תוגדל ותהיה כדלקמן:

המשיבה 3- 330,000 בקבוקים (500 מ"ל).

המשיבה 4- 265,000 בקבוקים (500 מ"ל).

אעיר שכמויות אלה חושבו על ידי על יסוד הנתונים שסופקו על ידי הבודקים ובהיותם סודות עסקיים של המשיבות, חל לגביהם חיסיון שבעטיו איני מפרט את החישוב. כמו כן אעיר כי לדעתי, קביעת הצדדים להסדר ששווי ההטבה יחושב על פי המחיר לצרכן של בקבוק מים מינרליים אינה עולה בקנה אחד עם עניינם של חברי הקבוצה והסתמכות על המחיר לצרכן כמודד של שווי ההטבה גורמת להטיה של הנתונים (ראו בעניין זה את מאמרו של א' קלמנט "הפער בין שוויו הנחזה לשוויו הממומש של הסדר פשרה בתובענה ייצוגית", משפט ועסקים כ(תשע"ו)1-39). מעבר לכך, כאשר שווי ההטבה המוצעת על ידי המשיבות 1 ו-2 תואם את הסכומים שהן גבו, אין סיבה שלא תתקיים הלימה דומה במקרה של המשיבות 3 ו-4 ומכאן שמתבקש תיקון של הסדר הפשרה שהוצע על ידן.

סעיף 19(ד)(1) לחוק תובענות ייצוגיות מורה כי תימסר לצדדים להסדר הפשרה (ובענייננו, המשיבות 3 ו-4) הודעה כי אישור הסדר הפשרה מותנה בהסכמתם לאותם תנאים.

המשיבות 3 ו-4 יודיעו איפוא, עד יום 5.6.15, את עמדתן בנושא זה.

ניתנה היום, י"ד אייר תשע"ו, 22 מאי 2016, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי נוי מיכאלוב