1. בפניי בקשה להתיר לתובעים להביא ראיות מפריכות לעדותו של המומחה מטעם בית המשפט, המהנדס מיכה צח.
2. אזכיר כי מדובר בתביעה בגין ליקויי בניה נטענים בבית שרכשו התובעים מן הנתבעת, החברה הקבלנית שבנתה אותו. בקדם המשפט עתרו התובעים כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט לבחינתם של הליקויים הנטענים ועלות תיקונם, ולאחר שאף הנתבעת הסכימה למינוי מומחה מטעם בית המשפט מיניתי את המהנדס צח ליתן חוות דעת מומחה בעניין.
3. במסגרת הדיון התקיימו בתיק ישיבות הוכחות, שבאחת מהן נחקר המומחה צח ארוכות על ידי ב"כ התובעים. בתום שלב ההוכחות קיבלתי בקשה של התובעים והוריתי למומחה לערוך חוות דעת משלימה בנוגע לליקויים נוספים שהתובעים טענו לקיומם.
4. לאחר שהמומחה הגיש לבית המשפט את חוות דעתו המשלימה קבעתי ישיבת תזכורת על מנת להחליט ביחס להמשך ההליכים. באותה ישיבה, שהתקיימה ביום 12.7.12, הודיעה ב"כ התובעים כי היא מבקשת להגיש ראיות מפריכות. בהתאם להחלטתי בתום אותה ישיבה הוגשה בקשה בכתב להבאת ראיות מפריכות, והוגשו אף תגובה ותשובה.
5. מעיון בבקשה עולה כי במקביל לדיון בתביעתם ביצעו התובעים תיקונים ושינויים שונים בביתם, ואף פנו על מנת לקבל הצעות מחיר לביצוע תיקונים אחרים. הראיות שאותן הם מבקשים להגיש הן חשבוניות לגבי תיקונים שביצעו, הצעות מחיר שקיבלו לביצוע תיקונים ותמונות שצילמו. אציין כבר כאן כי כל הראיות שמבקשים התובעים להגיש נועדו, על פי בקשתם, להפריך את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ואת עדותו.
6. הנתבעת מתנגדת לבקשה. לטענתה לא מתקיימים במקרה זה התנאים להתרת ראיות מפריכות, בפרט שראיות מפריכות נועדו להפריך טענות מפתיעות של הנתבע, ולא עדות של מומחה שמינה בית המשפט.
7. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה מצאתי כי דין הבקשה להידחות, למעט בנושא אחד, כפי שיפורט להלן.
8. הכלל בנוגע להבאת ראיות מפריכות קבוע בתקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), הקובעת:

"(א) לא הודה הנתבע בעובדות שטען להן התובע, יהיה סדר הטיעון כזה:

1. התובע רשאי לפתוח בהרצאת פרשתו ויביא ראיותיו, לרבות ראיות שבכתב, אחריו רשאי הנתבע להרצות את פרשתו ויביא ראיותיו הוא; בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, להרשות לתובע להביא ראיות מפריכות;"

התקנה מתייחסת, איפוא, להבאת ראיות להפרכת ראיות הנתבע.

1. לגבי מומחה מטעם בית המשפט שמונה בהסכמת בעלי הדין קובעת תקנה 130(ג) לתקנות:

"(ג) מונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת בעלי הדין, יראו הסכמה זו כהסדר דיוני הכולל את ההוראות המפורטות להלן, אלא אם כן קבע בית המשפט או הרשם אחרת:

(1) לא יוגשו חוות דעת מומחה מטעם בעלי הדין;

(2) יראו חוות דעת מומחה שהגישו בעלי הדין קודם למינוי המומחה מטעם בית המשפט, כאילו לא נתקבלו כראיה".

1. כאשר מתמנה מומחה מטעם בית המשפט מוגבלת יכולתם של הצדדים להביא ראיות נוספות, וממילא מצטמצמת יכולתם לשכנע את בית המשפט בטעותו של המומחה (ראה: ע"א 323/85 מדינת ישראל נ' אברהם אליהו מזרחי, פ"ד לט(4) 185 (1985) בפסקה 5 לפסק הדין, וע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל חנן ו-32 אח', פ"ד נב(4) 563 שהתייחסו לנוסחן הקודם של התקנות, שלפיהן היו הצדדים יכולים ברשות בית המשפט מטעמים מיוחדים שירשמו להביא חוות דעת מומחה נוספות. הדברים נכונים מקל וחומר כיום, לאחר תיקון התקנות). אומנם לשון תקנה 130(ג) לתקנות מתייחסת להגשת חוות דעת מומחה מטעם הצדדים, ואינה מתייחסת במפורש לראיות אחרות. אלא שמתן היתר להביא ראיות אחרות יהווה במקרים רבים, וכך גם בענייננו, עקיפה של הוראות התקנה. דוגמא לכך הן הצעות המחיר לתיקונים שמבקשים התובעים להגיש. התובעים מנועים מלהביא חוות דעת מומחה שתתייחס לעלויות תיקון הליקויים שאליהן התייחס מומחה בית המשפט. כלום יעלה על הדעת לאפשר להם לעקוף איסור זה באמצעות הגשת הצעות מחיר מטעם בעלי מקצוע? הדברים נכונים גם לגבי התיקונים שביצעו התובעים. התובעים, אשר לא השלימו עם מסקנות מומחה בית המשפט, בחרו לבצע תיקונים כראות עיניהם במקביל לדיון בתביעתם בבית המשפט, וכעת הם מבקשים להגיש ראיות אודות עלות התיקונים לשם הפרכת חוות דעתו של מומחה בית המשפט. ברי כי זכותם של התובעים לבצע בביתם תיקונים שבהם הם חפצים אף מבלי להמתין לסיום הדיון בתביעתם. ואולם אין מקום לאפשר להם להביא ראיות בנושא זה שמטרתן להפריך את חוות דעת מומחה בית המשפט, ובכך לעקוף את הדין בנוגע להבאת ראיות להפרכתה. אילו הייתה ניתנת לתובעים אפשרות להגיש ראיות אלה היה הדבר מקנה להם יתרון בלתי הוגן על פני הנתבעת, שאינה יכולה לפעול באופן דומה אם חוות דעת המומחה אינה משביעה את רצונה.
2. אוסיף כי פסק הדין המצוטט בסעיף 11 לתשובת התובעים אינו רלבנטי, שכן לא זו בלבד שניתן לפני קרוב ל-30 שנה ואינו מתייחס לתקנות בנוסחן הנוכחי, אלא שהוא אינו מתייחס להזמת עדות מומחה שמינה בית המשפט בהסכמת הצדדים.
3. די באמור עד כה על מנת להביא לדחייתה של הבקשה. למעלה מן הצורך אוסיף כי אף אילו ניתן היה להביא ראיות מפריכות לעדותו של מומחה מטעם בית המשפט לא היה זה המקרה לאפשר זאת, הואיל ובהתאם לפסיקה לא יינתן היתר להביא ראיות הזמה בנושא שהנטל להוכיחו מוטל על התובע מלכתחילה, אלא בנסיבות יוצאות דופן, למשל כאשר הופתע התובע מטיעון או מראיה של הנתבע (ראה: רע"א 1498/09 יעקב בן דוד אוחיון נ' יאיר גולדפינגר (10.3.09)). בענייננו הייתה חוות דעת מומחה בית המשפט ברשות התובעים חודשים רבים לפני שהעיד ואף לפני שהגישו את ראיותיהם. לא הייתה כל מניעה כי התובעים יאספו במהלך חודשים אלה את הראיות נשוא הבקשה, יגישו אותן במסגרת הראיות מטעמם או יעשו בהן שימוש במסגרת חקירתו הנגדית של המומחה.
4. לפיכך דין הבקשה להגשת ראיות מפריכות להידחות.
5. עם זאת בעניין אחד אני סבורה כי יש מקום להתיר לתובעים להגיש ראיות נוספות, ובדעתי להציג למומחה מטעם בית המשפט שאלות הבהרה בנוגע אליהן. כוונתי לתמונות של פירוק השביל המוביל אל הבית הנזכרות בסעיפים 4-5 לבקשה, אשר לדעת התובעים מצביעות על קיומה של שכבת בטון. אני מתירה לתובעים להגיש תמונות אלה כראיה נוספת חרף השלב המתקדם שבו נמצא ההליך, הואיל והנתבעת התנהלה בנושא זה בצורה פסולה ובניגוד לחובותיה כלפי התובעים. הנתבעת היא זו שבנתה את בית התובעים, והחומר שממנו בנתה את השכבה שמתחת לשביל מצוי בידיעתה, בעוד שמידע זה אינו מצוי בידיעת התובעים, שנזקקו לפירוק השביל על מנת להגיע למידע. בין הצדדים הסכם, הוא הסכם רכישת הבית. מהסכם זה נגזרת זכותם של התובעים לקבל מן הנתבעת מידע ביחס לחומרי הבניה. למרבה הצער בחרה הנתבעת שלא למסור לתובעים מידע זה, דבר שהוביל להארכת ההליך ולבזבוז זמן יקר. אפילו לאחר הגשת בקשה זו, שאליה צורפה תמונה (סעיף 4), בחרה הנתבעת בתגובתה להמשיך בקו בו נקטה, ובסעיף 23 לתגובתה התנגדה להגשת התמונות תוך העלאת טענות כגון: "גם אם היה בטון יכול להיות זה נגרם בגלל זליגה מקומית של בטון ממקום אחר"; "אין כל מידע לגבי גודלו של הבטון שנמצא ולגבי עומקו, ככל שאכן נמצא כזה. ...". זאת שעה שהנתבעת עצמה היא החברה הקבלנית שבנתה את הבית!
6. התוצאה הינה כדלקמן:
7. הבקשה להגשת ראיות מפריכות נדחית.
8. אני מתירה לתובעים להגיש כראיות נוספות מטעמם את התמונות שצולמו לאחר פירוק השביל. התמונות יוגשו ללא כל כיתוב נלווה. התמונות יוגשו, והעתקן יועבר לנתבעת, עד יום 10.10.12.
9. הצדדים יודיעו לבית המשפט עד יום 20.10.12 אם הם מבקשים לחקור את המומחה צח בנוגע לחוות דעתו המשלימה או בנוגע לתמונות שהתרתי הגשתן. צד שלא יגיש הודעה במועד האמור יחשב כמי שאינו מבקש לחקור את המומחה.
10. אם יבקשו הצדדים או מי מהם לחקור את המומחה יקבע מועד לחקירתו. אחרת בכוונתי לשלוח לו שאלות הבהרה בנוגע לתמונות שיוגשו.
11. באשר לסוגיית ההוצאות – הואיל והבקשה נדחתה ברובה, היה מקום להטיל הוצאותיה על התובעים. מנגד היה מקום לחייב את הנתבעת בהוצאות הנובעות מהתנהלותה הפסולה בנושא החומר שמתחת לשביל כפי שפורט לעיל, אשר הובילה לבזבוז זמן שיפוטי יקר והצריכה את התובעים לפירוק השביל.

בנסיבות אלה איני עושה צו להוצאות בבקשה זו, וכל צד ישא בהוצאותיו.

1. בשולי הדברים אציין כי לא אחת משתמשים התובעים בבקשתם בלשון משתלחת ובביטויים בלתי הולמים לגבי המומחה מטעם בית המשפט (ראה למשל סעיף 19 לבקשה), ואין זו הפעם הראשונה שהם עושים זאת. התנהלות זו אינה מקובלת, ולהבא אורה על מחיקת כל מסמך שיגישו התובעים ויכלול התבטאויות פסולות מסוג זה מבלי להידרש אליו לגופו.
2. אני קובעת תזכורת פנימית ביום 22.10.12.

ניתנה היום, ח' תשרי תשע"ג, 24 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.