לפני שתי תביעות כספיות שעילתן סירוב מבטח בפוליסת ביטוח דירה לשלם למבוטחו תגמולי ביטוח בגין הנזקים שנגרמו כתוצאה של מקרה ביטוח. תביעות אלו כוללות תביעות שיבוב במסגרת הודעות צד שלישי שהמבטח הגיש נגד המזיקים הנטענים שברשלנותם גרמו לקרות מקרה הביטוח.

עיקר העובדות ותמצית טענות הצדדים

1. התובעים היו בזמנים הרלוונטיים לשתי התביעות, בעלי זכויות החכירה בשתי דירות צמודות ברחוב אח"י אילת 12 באשדוד, שמספרן 5 ו-6 (להלן: "דירות התובעים").

1. הנתבעת בת"א 325-11-09, כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "חב' כלל") הייתה לטענת התובעים המבטחת של דירה 5 בפוליסת ביטוח דירה בעת קרות מקרה הביטוח.

1. הנתבעת בת"א 346-11-09, הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "חב' הראל") הייתה המבטחת של דירה 6 בפוליסת ביטוח דירה בעת קרות מקרה הביטוח.

תמצית טענות התובעים

1. לטענת התובעים, בחודש נובמבר 2006 החלו עבודות שיפוץ ובנייה בדירה מעל לדירה 5, דירה 7, ותוך ביצוע העבודות נפלו או הופלו על גג הדירה קורות בטון כבדות אשר היוו חלק ממסגרת הרעפים של הבית המשותף, וכי חרף פניות התובעים לקבלן השיפוצים ולבעלי הזכויות בדירה מעל, לא פסקו הנזקים ולא תוקנו. נפילת קורות הבטון גרמו לנזקים לגג הדירה ולאחר מכן אף נוצרו בתקרת דירה 5 סדקים. לטענת התובעים, כתוצאה מהסדקים החלו מים וביוב לחלחל לדירה 5 וגרמו לנזקים נוספים למבנה ולדירה. לטענת התובעים, ביום 04.01.2017 פרצה אש בדירותיהם כתוצאה מאש שפרצה בארון החשמל שבדירה 6 כתוצאה מחלחול מים מהתקרה בדירה 5 וזליגתו לארון החשמל, ובסופו של יום גרמה לנזקים נוספים וקשים ביותר למבנה הדירות.

1. לטענת התובעים, הם הודיעו לנתבעות על האירועים המתוארים בסמוך למועד התרחשותם ושיתפו פעולה עמן ועם אנשיהן, אלא שהנתבעות דחו את דרישות התובעים לתשלום תגמולי ביטוח.

1. התובעים מבקשים לחייב את הנתבעות בתשלום מלוא נזקיהם.

1. באשר לתביעה נגד חב' כלל, מבקשים התובעים לחייב את חב' כלל בראשי הנזק הבאים: נזקים ישירים למבנה, בסך 300,000 ₪ (נכון לחודש ינואר 2007), הוצאות עבור מומחים בסך 8,000 ₪, הוצאות דמי שכירות בגין דיור חלופי בסך של 4,200 ₪ עבור שכירת דירת מגורים ושכירת משרד, ובסך כולל של 155,824 ₪ (נכון למועד הגשת התביעה), נזקים בלתי ממוניים בדמות עגמת נפש, בזבוז זמן, תסכול, נזקים רפואיים קשים ובסך כולל של 40,000 ₪. לטענת התובעים, נכון למועד הגשת התביעה נגד חב' כלל, עומדים מלוא נזקיהם על סך של 568,953 ₪.

1. באשר לתביעה נגד חב' הראל, מבקשים התובעים לחייב אותה בראשי הנזק הבאים: נזקים ישירים למבנה, בסך 250,000 ₪ (נכון לחודש ינואר 2007), הוצאות עבור מומחים בסך 8,000 ₪, הוצאות דמי שכירות בגין דיור חלופי בסך של 4,200 ₪ עבור שכירת דירת מגורים ושכירת משרד, ובסך כולל של 155,824 ₪ (נכון למועד הגשת התביעה), נזקים בלתי ממוניים בדמות עגמת נפש, בזבוז זמן, תסכול, נזקים רפואיים קשים ובסך כולל של 40,000 ₪. לטענת התובעים, נכון למועד הגשת התביעה נגד חב' כלל, עומדים מלוא נזקיהם על סך של 508,098 ₪.
2. התובעים מבקשים מבית המשפט לחייב את הנתבעות בריבית מיוחדת, בהתאם להוראת סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"), לאור התנהלותן של הנתבעות וסירובן שלא כדין לשלם תגמולי הביטוח.

תמצית טענות חב' כלל

1. במועד הרלוונטי לאירוע השריפה דירה 5 לא הייתה מבוטחת בפוליסת ביטוח דירה אצל חב' כלל, שהרי תוקף פוליסת ביטוח דירה עבור דירה 5 הסתיים ביום 31.12.2006. מכאן, שנזקי השריפה לא מכוסים במסגרת פוליסת הדירה של חב' כלל.

1. התביעה נגד חב' כלל נופחה באופן מופרך הכוללת ברובה נזקים שלא קשורים לאירועים מושא התביעה.
2. חב' כלל טוענת כי הנזקים שנגרמו לדירה 5 מקורם אינו בעבודות שבוצעו בדירה מעל לדירת התובעים, אלא בליקויי איטום שהיו קיימים במבנה הדירה ללא קשר לעבודות שבוצעו בדירה מעל, ובכל מקרה אין מדובר במקרה ביטוח על פי פוליסת הביטוח.

1. עצם משלוח אנשי מקצוע מטעמה נועדו לבירור חבותה ולא כהכרה בכיסוי הביטוחי.

1. באשר לנזקים, טוענת חב' כלל כי הנזקים הנטענים והמוכחשים אינם נזקים העלולים לנבוע במישרין מהאירועים נשוא התביעה נגדה ומאי תשלום תגמולי ביטוח. באשר לנזקים הרפואיים, טוענת חב' כלל כי התובעים שחכו לציין כי ביום 27.11.2006 עבר התובע תאונת דרכים שהיא הייתה הגורם למצבו הרפואי. אין מקום לנזקים בלתי ממוניים.

1. לאור טענת התובעים כי הנזקים בדירה 5 מקורם, בין היתר, בגין עבודות השיפוץ והבנייה שבוצעו בדירה מעל, הגישה חב' כלל הודעת צד ג' כנגד האחראים לגרימת הנזק.

תמצית טענות חב' הראל

1. חב' הראל טוענת להיעדר כיסוי ביטוחי, לאור החרגת אחריות בגין חדירת מי גשם מבעד לתקרה וקירות בהתאם לסעיף 2 לתנאים הכללים בפוליסת ביטוח הדירה עבור דירה 6, כאשר ממכתבי בי דין שהגישו התובעים עולה בבירור כי נזקיהם הנטענים אירעו מחדירת מי גשם מבעד לתקרה וקירות. זאת ועוד, טוענת חב' הראל להיעדר כיסוי ביטוחי בגין נזק תוצאתי.
2. כמו כן, טוענת חב' הראל כי מאחר שהתובעים נמנעו מלהודיע למשטרה בגין מעשה הזדון הנטען על ידם בגין הפלת קורות הבטון במסגרת עבודות הבנייה בדירה מעל, הרי מופקעת כל חבות על פי הפוליסה גם אם הייתה קיימת, או לחילופין להפחית מהתגמולים שייפסקו לטובת התובעים.
3. התובעים נמנעו מלהודיע לחב' הראל על כל שינוי בעניין מהותי בתקופת הביטוח מיד עם היוודע להם על השינוי. לטענת חב' הראל, התובעים נמנעו מלהודיע לה על החמרת הסיכון בעקבות סדקים שהתגלו בתקרת הדירה כתוצאה מעבודות הבנייה והשיפוץ בדירה מעל.
4. עוד טוענת חב' הראל כי בכל מקרה בהתאם לפוליסת הביטוח חישוב פיצוי, אם בכלל, יעשה על בסיס ערך שיפוי.

1. באשר לנזקים הנטענים, טוענת חב' הראל טענות דומות לטענות חב' כלל בתביעה המאוחדת.

1. באשר לבקשת התובעים לחיוב בריבית מיוחדת לפי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, טוענת חב' הראל כי אין לפסוק ריבית זו מקום שמדובר בסכום השנוי במחלוקת.

1. לאור טענת התובעים כי הנזקים בדירה 6 מקורם, בין היתר, בגין עבודות השיפוץ והבנייה שבוצעו בדירה מעל, הגישה חב' הראל הודעת צד ג' כנגד האחראים לגרימת הנזק.

צדדי ג' בתביעה נגד חב' כלל

1. צד ג' 1, מר אבינועם שער, הינו מי ששימש בזמנים הרלוונטיים לתביעות קבלן שיפוצים (להלן: "מר שער").
2. צד ג' 2, מר משה רוזנטלר, היה בזמנים הרלוונטיים לתביעות בעל זכויות החכירה בשתי דירות מעל לדירות התובעים (וביניהן דירה 7) בשותפות עם צד ג' 3 (להלן: "מר רוזנטלר").
3. צד ג' 3, מר אליהו מנחם קאהן, היה בזמנים הרלוונטיים לתביעות בעל זכויות החכירה בשתי דירות מעל לדירות התובעים (וביניהן דירה 7) בשותפות עם מר רוזנטלר (להלן: "מר קאהן").

1. צד ג' 4, מר רפי אחוון, שימש בזמנים הרלוונטיים לתביעות כמהנדס אשר תכנן את עבודות הבנייה והשיפוץ בדירות מעל לדירות התובעים (להלן: "מר אחוון").

צדדי ג' בתביעה נגד חב' הראל

1. צדדי ג' בתביעה נגד חב' הראל הינם אותם צדדי ג' שבתביעה נגד חב' כלל.

תמצית טענות צדדי ג' בשתי התביעות

1. מר שער לא הגיש כתב הגנה להודעות צד ג' שהגישה נגדו חב' כלל.

1. ה"ה רוזנטלר וקאהן טוענים בכתב הגנתם כי מצבן של דירות התובעים היו בכי רע עוד טרם החלו עבודות השיפוץ בדירה מעל. לטענתם, התובעים הם שביצעו הרחבות ושיפוצים באופן רשלני עוד טרם החלו עבודות השיפוץ בדירה מעל ואף שזו טרם נרכשה על ידיהם. עוד טוענים, כי התובעים הם שגרמו לחדירת מים מבעד לתקרות דירות התובעים. לטענתם, התובעים טענו בפניהם כי הדיירים שקדמו להם הסבו לדירות התובעים נזקים משמעותיים, ובעיות אינסטלציה שקדמו לאירועים נשוא התובענה.

1. ה"ה רוזנטלר וקאהן טוענים כי התובעים סירבו לאפשר להם לבדוק את טענותיהם בדבר הנזקים לדירותיהם לעומק ואף מנעו מהם לתקן את הנזקים הנטענים.

1. ה"ה רוזנטלר וקאהן טוענים כי התובעים גרמו בעצמם נזקים לדירותיהם על ידי כך שהתעקשו שיציקות ואיטומים היסטוריים שבוצעו על ידי אנשי מקצוע מטעמם בתקרת דירותיהם, יפורקו, בניגוד לתוכניות העבודה במטרה לאפשר לאור השמש לייבש את הרטיבות שהייתה בתקרת דירתם עוד קודם לביצוע העבודות בדירה מעל. כמו כן, התובעים סירבו לאפשר סגירת הגג של הדירה מעל או ביצוע איטום סביר אחר, נוכח התנגדותם של התובעים שנבעה ממניעים סחטניים וחסרי תום לב.

1. עוד טוענים ה"ה רוזנטלר וקאהן כי אין כל קשר סיבתי בין העבודות שהתבצעו בדירה מעל ובין השריפה. לטענתם, השריפה גרמה לנזק מקומי קטן לארון החשמל בדירה 5 ולסביבתו והשריפה לא הייתה הסיבה בגינה הדירה לא הייתה ראויה למגורים.

1. כמו כן, טוענים ה"ה רוזנטלר וקאהן כי ככל שנגרם נזק מדובר בנזק באלפי שקלים בודדים.

1. יש לציין כי ה"ה רוזנטלר וקאהן הגישו הודעת צד ג' (להלן: "הודעת צד ד'") כנגד מר שער, כנגד מר אחוון, וכנגד מי שרכשו מהם הדירות, בני הזוג יעקב ולובוב גורדון (להלן: "בני הזוג גורדון") בטענה כי האחרונים חתמו על הסכם לרכישת הדירה AS IS בו אישרו והתחייבו לקחת על עצמם אחריות בגין טענות התובעים בגין הנזקים הנטענים שנגרמו לטענתם מעבודות השיפוץ והבנייה עובר לרכישת בני הזוג גורדון את הדירה.

1. טענות דומות מעלים ה"ה רוזנטלר וקאהן גם כנגד הודעת צד ד' שהגיש נגדם מר אחוון, להלן.

1. מר אחוון טוען בכתב הגנתו כי התובעים נתנו הסכמתם לביצוע הרחבות בדירת ה"ה רוזנטלר וקאהן, לרבות בנייה על גג הבית המשותף, אלא שבהמשך התובעים הגישו התנגדות לבקשה להיתר בנייה לשם הרחבת דירת ה"ה רוזנטלר וקאהן כאשר בעקבות התנגדות זו נעצרה הבנייה על הגג.
2. מר אחוון טוען כי ה"ה רוזנטלר וקאהן לא הקפידו באופן דווקני על בניה על סמך תוכניות הבנייה שתכנן עבורם.

1. לטענת מר אחוון, הוא שימש כאחראי בפועל לעבודות הבנייה שבוצעו בדירת ה"ה רוזנטלר וקאהן אלא תפקידו התמצה בתכנון התוכניות והגשתן לקבלת היתר, תוך פיקוח על האלמנטים של קונסטרוקציית שלד, זאת להבדיל מפיקוח צמוד.

1. עוד טוען מר אחוון כי ה"ה רוזנטלר וקאהן חרגו מהתוכניות וביצוע העבודות על ידי הקבלן נעשה באופן רשלני.

1. מר אחוון הגיש, גם הוא, הודעת צד ג' כנגד מר שער וכנגד ה"ה רוזנטלר וקאהן, במסגרתה הוא מעלה טענות דומות (להלן: "צד ד' 2").

תמצית טענות צדדי ד' בשתי התביעות

1. מר שער, שהינו גם צד ג' 1 בהודעות צד ג' שהגישו נגדו חב' כלל וחב' הראל, טוען במסגרת כתב ההגנה להודעות צד ד' שהגישו נגדו ה"ה רוזנטלר וקהאן, כי העבודות שבוצעו על ידו התחילו טרם קבלת היתר בנייה, וזאת לדרישת ה"ה רוזנטלר וקאהן, תוך התחייבות להמציא את ההיתר מיד לאחר הבנייה, אלא שבפועל היתר זה לא הומצא.

1. מר שער טוען כי התובעים הזמינו אותו לשם קבלת הצעת מחיר לביצוע עבודות שיפוץ בדירתם, ובמסגרת ביקור זה ראה כי מדובר בדירה מוזנחת הכוללת רטיבות, פטריות, אריחים שבורים, חוסר בטיח, ועוד מפגעים הכוללים סכנה לבני הבית.

1. מר שער טוען כי בדירת התובעים היו סדקים עוד לפני התחלת עבודתו בדירת ה"ה רוזנטלר וקאהן.
2. מר שער טוען כי התובע נהג להפריע למהלך העבודות, דורש מה"ה רוזנטלר וקאהן דרישות שונות ומשונות, דורש להימנע מביצוע עבודות מסוימות ועוד כהנה וכהנה הפרעות.
3. מר שער טוען להיעדר קשר סיבתי בין העבודות שביצע לשריפה.
4. מר שער טוען כי האחריות בגין עבודות הבנייה, אם בכלל, מוטלת על המהנדס המפקח מטעם ה"ה רוזנטלר וקאהן.
5. טענות דומות מעלה מר שער בכתב ההגנה ליתר הודעות צד ד' שהוגשו נגדו בשתי התביעות.
6. מר אחוון שב וחוזר על טענותיו כאמור לעיל.

1. בני הזוג גורדון טוענים כי רכישת דירת ה"ה רוזנטלר וקאהן נעשתה בתום לב וכמוה גם החתימה על הסכם הרכישה שכלל את התנאי של לקיחת אחריות לנזקי התובעים.

מדובר, לטענתם, באי גילוי בדבר היקף הנזק בדירת התובעים, שהרי לו היו יודעים את היקפו לא היו רוכשים את דירת ה"ה רוזנטלר וקאהן. בני הזוג גורדון טוענים גם להטעיה, ומשכך, כי דינו של סעיף לקיחת האחריות דינו בטלות.

כמו כן, טוענים בני הזוג גורדון כי בשלב המשא ומתן לרכישת הדירה ה"ה רוזנטלר וקאהן הציגו בפניהם את הבעיות והליקויים כמינוריים בלבד.

1. יתירה מזאת טוענים בני הזוג גורדון כי הסכם המכר כלל תנאי, לפיו האחריות לנזקי עבודות שבוצעו בידי ה"ה רוזנטלר וקאהן תהיה עליהם ולא על בני הזוג גורדון.

הדיונים שהתקיימו

1. כפי שניתן להיווכח ממספרי ההליכים של התביעות המאוחדות, מדובר בתביעות שהוגשו עוד בחודש נובמבר 2009.
2. בשני התיקים התקיימו מספר לא מבוטל של ישיבות קדם משפט, ולפני שלושה מותבים שונים, כאשר מותב זה הוא המותב השלישי והאחרון הדן בתיקים. בשני התיקים הוגשו אין ספור כתבי בי דין שקצרה היריעה מלהזכיר את כולם.

1. התקיימו לפני שתי ישיבות הוכחות ארוכות מאוד, האחת מיום 02.11.2016 והשנייה מיום 22.01.2017. יוער כי במהלך ישיבות אלו, הצדדים ובעיקר ב"כ התובעים וב"כ הנתבעות חב' כלל וחב' הראל הקשו מאוד על ניהול ההליך, התעסקו רבות בהתחככות והתרסה האחד כלפי משנהו, דבר ששאב זמן שיפוטי יקר והשרה מתח וקושי בניהול ההליך. יובהר, כי הגם ששקלתי לפסוק הוצאות לטובת קופת אוצר המדינה נגד הנתבעות בגין התנהלותן במהלך הדיונים, לפנים משורת הדין, ובתקווה שהמסר יופנם, נמנעתי מכך.
2. במסגרת ישיבות ההוכחות נחקרו מספר לא מבוטל של עדים ומומחים כדלקמן: מטעם התובעים נחקרו השמאי מטעמם, מר גיל לזר, והתובעים עצמם. מטעם הנתבעות נחקרו חוקר שריפות לשעבר, מר מור אליה, נציגת הבנק המלווה, מטעם חב' כלל, הגב' דבורה פרנק, נציגת חב' כלל, הגב' נורמה ביצר, שמאי מטעם חב' כלל, מר ספי קוזי, נציג חב' הראל, מר חיים ארוך, שמאי מטעם חב' הראל, מר מנשה חזן, שמאי מטעם שתי הנתבעות, מר דן ברלינר.

כמו כן, נחקרו ה"ה רוזנטלר וקאהן, צדדי ג', שולחי הודעת צד ד' וצדדי ד' נוספים בשתי התובענות, חתנם של בני הזוג גורדון, מר אלכסיי טיומין, והמהנדס שלווה את עבודות הבנייה והשיפוץ בדירת ה"ה רוזנטלר וקאהן, מר רפי אחוון, שהינו צד ג' נוסף, שולח הודעת צד ד' נוסף וצד ד' נוסף בשתי התובענות.

1. בתום ישיבת ההוכחות הוריתי על הגשת סיכומים בכתב ומשכל הסיכומים הוגשו, כל שנותר הוא לדון ולהכריע בתובענות המאוחדות.

דיון והכרעה

1. לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, לרבות העדויות והמוצגים שהוגשו במהלך ישיבות ההוכחות, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, אני קובע כדלקמן:

השאלות השנויות במחלוקת

1. התביעה נגד חב' כלל עוסקת בסוגיה אחת שאינה רלוונטית לגבי התביעה נגד חב' הראל והיא בדבר קיומו של ביטוח תקף בעת קרות מקרה הביטוח (אירוע השריפה). הרי חב' כלל טוענת כי בזמן קרות אירוע השריפה, ביטוח הדירה עבור דירה 5 לא היה אצל חב' כלל אלא אצל מבטח אחר.

מלבד זאת, שתי התביעות המאוחדות עוסקות באותן הסוגיות, בדבר קיומו של כיסוי ביטוחי במקרה של חדירת מים מבעד לתקרת דירת התובעים.

שהרי אם ייקבע להלן כי לאירוע הביטוחי הנטען קיים כיסוי ביטוחי על פי פוליסות ביטוחי הדירות, הרי שאז תיבחן שאלת הנזק והיקפו ורק לאחר מכן תיבחן שאלת אחריותם של צדדי ג' במתכונת של תביעת שיבוב, לפי סעיף 62(א) לחוק חוזה הביטוח.

ככל שיימצא כי צדדי ג', או מי מהם, חייבים בשיפוי הנתבעות, הרי שאז תיבחן שאלת אחריותם של צדדי ד' לשפות את שולחי הודעת צד ד'.

שאלת קיומו של ביטוח תקף בזמנים הרלוונטיים לקרות אירוע השריפה בקשר עם דירה 5 (התביעה נגד חב' כלל)

1. התובעים טוענים בסיכומיהם כי תביעה זו עוסקת בנזקי השריפה שפרצה ביום 04.01.2007 ולא בנזקים שנגרמו כתוצאה מעבודות השכנים בקומה מעל (נפילת קורות בטון), משום שנזקי השריפה מעפילים על נזקי עבודות השכנים. כך טוענים התובעים בסיכומיהם: "העובדה כי המקור לנזקים הינו אחד, השריפה שפרצה בדירה 6 לאחר שבירת הגג בדירה 5, אינה משנה דבר" (עמ' 2, שורות 4 ו-5 מהסוף) וכן: "התביעה הנוכחית הינה בגין נזקי האש בלבד ולא בגין נזקי המים שנגרמו קודם לכן ובגין הנזקים שנגרמו מהקורות הכבדות שהושלכו על תקרת דירתם, שכן נזקי האש מאפילים (צ"ל מעפילים – נ.ס.), על הנזקים האחרים."
2. חב' כלל טוענת כי פוליסת ביטוח הדירה הסתיימה ביום 31.12.2006, כך שבמועד אירוע השריפה דירה 5 לא הייתה מבוטחת אצלה אלא אצל מבטח אחר (הפניקס חברה לביטוח בע"מ).
3. התובעים טוענים כי יש לדחות את טענת חב' כלל מאחר שהיא לא הועלתה במכתב הדחייה מיום 24.08.2009 נספח ד' לתצהיר הגב' נורמה ביצר מטעם חב' כלל (להלן: "נציגת חב' כלל") (צורף להודעה על הגשת ראיות מטעם חב' כלל) או נספח כה' לתצהיר התובע.

1. איני מקבל את טענת התובעים בנוגע למכתב הדחייה.

הכלל לעניין העלאת טענות שלא נטענו במכתב הדחייה

הנחיית המפקח על הביטוח מיום 9.12.1998 קובעת:

"כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה בהזדמנות הראשונה שיש לה, ואם לא עשתה כן, לא תוכל המבטחת להעלות במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה".

הנחיה זו מבוססת על חובת תום הלב בקיום חוזה הביטוח; על המגמה הכללית של השתת חובות גילוי על המבטח, בהיותו הצד החזק לחוזה; והיא אף מגשימה את תכליתו של סעיף 23(א) לחוק חוזה הביטוח.

ראו: רע"א 3863/15 לוי יצחק רחמני נ' Liberty Mutual Insurance Europe Limited, פסקה 36 לפסק הדין (09.11.2015).

מעמדה הנורמטיבי המחייב של הנחיה זו נדון אף הוא בבית המשפט העליון (רע"א 10641/05 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' אסולין (04.05.2006) שם נקבע כי להנחיה, כמו גם לסנקציה שנקבעה בה, מעמד מחייב. משמע, מבטח המנהל הליך משפטי לא יוכל לטעון בו טענות החורגות מהטענות שהעלה בהזדמנות הראשונה שבה דחה את תביעת הביטוח, קרי במסגרת "מכתב הדחייה".

להנחיה זו יש כמובן חריגים: החריג הראשון, טענות שהמבטח לא יכול היה לדעת עליהן בעת דחיית התביעה הביטוחית, אם בשל חוסר במידע ואם בשל כך שטיעונים אלו נולדו רק לאחר 'ההזדמנות הראשונה'. חריג זה אף עוגן בהנחיה משלימה של המפקח על הביטוח מיום 29.5.2002, הקובעת כי: "חברת הביטוח רשאית להעלות נימוקים נוספים מעבר לנימוק שהובא לידיעת המבוטח בהזדמנות הראשונה, רק מקום בו מדובר בעובדות ו/או נסיבות שנוצרו לאחר אותו מועד או אם לא היה ביכולתה של חברת הביטוח לדעת עליהם, במועד בו דחתה את התביעה". החריג השני, נסיבות "כאלה שהצדק זועק בהן כנגד יישום ההנחיה, כגון שנטען למרמה של המבוטח". חריגים פרטניים להנחיה הוכרו על-ידי הערכאות הדיוניות, ובשנים האחרונות אף בפסיקתו של בית משפט זה (רע"א 3735/14 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' קסליו אירועים בע"מ (22.07.2014); ע"א 7276/07 כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ נ' אשורנס גנרל דה פרנס, פסקה 18 (28.8.2012)).

בנסיבות העניין, מכתב הדחייה מטעם חב' כלל לא כלל טענה בדבר אי תקפות פוליסת הביטוח מהטעם הפשוט שמכתב הדחייה נשלח בעקבות תביעת התובע לקבלת תגמולי ביטוח בגין נזקי עבודות השיפוץ, מבלי שהועלתה בה כל טענה לעניין השריפה. ניתן גם לראות כי תאריך האירוע אליו מתייחס מכתב הדחייה הוא 01.11.2006 בעוד שאירוע השריפה התרחש ביום 04.01.2007. משכך, לא הייתה כל התייחסות לאירוע השריפה, ובכלל זה לטענה כי הוא ארעה לאחר תום תקופת ביטוח הדירה אצל חב' כלל. תשובתו של התובע לעניין התאריך האירוע הנקוב בנספח כה' לראיות התובעים, לפיה מדובר בטעות של חב' כלל (עמ' 56, שורות 16-15 לפרוטוקול), כפי שגם באה לידי ביטוי בסיכומי התובעים (סעיף 4 לסיכומי התובעים) אינה מקובלת עליי כלל ועיקר, במיוחד כאשר אין חולק כי בחודש נובמבר 2006 התרחשו נפילות קורות הבטון במהלך עבודות השיפוץ של הדירה מעל. בכל אופן, הטענה כי ציון התאריך בטעות יסודו, מנוגדת לכל היגיון, מיתממת ונטענה בחוסר תום לב.

איני מקבל את ניסיונם של התובעים להיבנות מעצם זה שחב' כלל לא העלתה הטענה, לפיה במועד אירוע השריפה לא היה ביטוח דירה תקף אצלה, כדבר שמנע מהתובעים למצות את זכויותיהם מול המבטח שכביכול ביטח את הדירה במועד אירוע השריפה. מקום שהתובעים הם בעצמם פנו תחילה לחב' כלל בקשר לנזקים שנוצרו בעקבות עבודות השיפוץ בדירה מעל, וללא קשר לאירוע השריפה, הרי הכיצד מצפים התובעים מחב' כלל להעלות מיוזמתה טענה בקשר עם אי תקפות הביטוח ביחס לאירוע השריפה.

1. התובעים מבקשים לראות גם בעובדה כי חב' כלל שלחה שמאי מטעמה לבדיקת נזקי הדירה כראיה לקיומו של ביטוח דירה תקף במועד אירוע השריפה. גם טענה זו הינה טענה קלושה. שליחת שמאי לשם הערכת נזק אין בה כדי להוות הכרה בכיסוי ביטוחי כי אם הליך פרוצדוראלי גרידא. העובדה כי שמאי חב' כלל כותב לחב' כלל אודות השריפה אין בה כדי להקים כיסוי ביטוחי, מקום שלא היה ביטוח בתוקף במועד קרות אירוע השריפה, אלא רק כדי לאשר את קרות אירוע השריפה ונזקיה.

1. כראיה לקיומו של ביטוח דירה תקף בשנת 2007 מצרפים התובעים לתצהירו של התובע תדפיס של הבנק ממנו עולה כי אף בשנת 2009 ביטוח הדירה (לגבי דירה 5) על רקע משכנתא היה אצל חב' כלל (נספח כג' לתצהיר התובע).

בראש ובראשונה, איני מקבל את טענת חב' כלל כי מדובר בראיה בלתי קבילה שהרי אותה ראיה גם צורפה לתצהירה של נציגת הבנק (נספח א' לתצהיר נציג הבנק).

אלא שמעיון פשוט בנספח כג' לתצהיר התובע או נספח א' לתצהיר נציג הבנק עולה עובדת קיומו של ביטוח תקף נכון לשנים 93 (השנה בה נטלה המשכנתא מבנק מזרחי) עד 98. העובדה שבצד השמאלי העליון של המסמך רשום התאריך 29.11.2009 מעיד על תאריך הפקת המסמך בלבד.

חב' כלל לעומת זאת, צירפה באמצעות נציגת הבנק מסמכים המעידים על כך שביטוח הדירה בגין דירה 5 החל מיום 01.01.2007 הועבר למבטח אחר, כך למשל הטבלה שצורפה לתצהירה, אשר נציגת הבנק העידה כי מדובר במסמך שהופק במערכת הממוחשבת של הבנק (עמ' 72, שורות 31-26, עמ' 74, שורות 25-16 לפרוטוקול) המצביעים על כך כי מדובר ברשומה מוסדית, שנערכה במהלך פעילותו הרגיל של הבנק, על פי ההוראה בסעיף 36 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971.

1. איני מקבל את ניסיונם של התובעים למקצה שיפורים, כאשר מעלים בסיכומיהם טענה חדשה, לפיה נטלו מספר הלוואות, ולכן גם אם ביטוח הדירה על רקע חלק מסכום המשכנתא הועבר מחב' כלל למבטח אחר, הרי שהביטוח על רקע המשכנתא שניטלה בשנת 1998 עדיין נותר אצל חב' כלל. מדובר בהרחבת חזית עובדתית אסורה.

1. לא עלה בידי התובעים להראות כי לא ידעו על סיומו של הביטוח אצל חב' כלל ביום 31.12.2006. הדבר צריך להיאמר ביתר שאת לאור עיסוקיהם של התובעים, שהתובע הינו עורך דין וכך היה גם בזמנים הרלוונטיים לתביעות והתובעת הייתה סוכנת ביטוח בזמנים הרלוונטיים לתביעות. ברי כי אין מדובר באדם מן היישוב כי אם בבעל מקצוע שמכוח עיסוקו הספציפי אמור להיות ער לתנאים כאלו ואחרים שבפוליסת ביטוח, ועל אחת כמה וכמה לנתון כה בסיסי כגון מועד פקיעת תוקף של פוליסת ביטוח.
2. התובעים טוענים בסיכומיהם כי בפועל רשום בפוליסה (פוליסת הביטוח אצל חב' כלל) כי היא אמורה לפקוע בשנת 2022. מדובר בטענה בעלמא של התובע במסגרת חקירתו הנגדית ללא כל תימוכין (עמ' 55, שורות 26-25 לפרוטוקול), ומבלי שראיתי ולו מסמך אחד התומך בטענה זו של התובעים.

1. עוד טוענים התובעים בסיכומיהם כי על פי סעיף ההגדרות בפוליסה, תקופת הביטוח מסתיימת ביום שנקבע בפוליסה או ברשימת הפוליסה כיום סיום הביטוח, אולם מאחר שלא נקבע מועד כזה בפוליסה או ברשימת הפוליסה אין סיבה להניח כי היא פקעה ביום 31.12.2006, במיוחד כאשר התובעים טרם סיימו את החזרי המשכנתא.

מדובר בטענה שדינה להידחות מאחר שהתובעים לא צירפו את רשימת הפוליסה (ג'קט הפוליסה אינו נוקב במועד סיום הפוליסה) ממנה ניתן היה לדלות את מועד סיום הפוליסה.

1. התובעים גם לא הגישו תביעה נגד בנק טפחות בע"מ או נגד טפחות סוכנות לביטוח בע"מ דרכה נרכשו פוליסות הדירה בגין דירה 5. הגשת התביעה נגד אלו, היה בה כדי לעמוד על השאלה אם האחרונים המציאו לידי התובעים את מסמכי הפוליסה ואם לאו, מה חובתם בגין כך על רקע סוגיית קיומו של ביטוח תקף בזמנים הרלוונטיים לקרות אירוע השריפה בקשר עם דירה 5.
2. יש לציין, כי התיישנות תביעת התובעים נגד מבטח אחר התיישנה שלא מטעמים הקשורים בחב' כלל אלא בשל מחדלי התובעים, אשר זנחו את פנייתם הראשונה לחב' כלל בעטיה נשלח שמאי לדירה, ובשל "התעוררותם" המאוחרת כעבור שנתיים נוספים (נספח כה' לתצהיר התובע).
3. היות שהתובעים לא הציגו כל אסמכתא בדבר קיומו של ביטוח דירה תקף אצל חב' כלל בשנת 2007, והיות שמהחומר הראייתי עולה כי ביטוח כזה אצל חב' כלל לא היה קיים בעת קרות אירוע השריפה, הרי שאין לחב' כלל חבות בקשר עם אירוע השריפה, אם הוא היה מקרה ביטוח עצמאי ונפרד. ברם, הואיל ואין מחלוקת בין הצדדים כי מים (בין אם מדובר במי גשמים ובין אם מדובר במי ביוב או שילוב של שני הסוגים) שחדרו מתקרת דירה 5 חלחלו לארון החשמל של דירה 6 גרמו לדליקה, והואיל ואין חולק כי המים חדרו על רקע עבודות השיפוץ והבנייה שבוצעו בדירה מעל, והואיל והפגיעה בתקרת דירה 5 ארעה בזמן שדירה 5 הייתה מבוטחת בחב' כלל, הרי שאירוע השריפה הוא תוצאה של סיכון אחר שהתממש על פי הפוליסה.
4. בסיכומיה טוענת חב' כלל כי הואיל והתובעים זנחו את טענותיהם בקשר עם אירועי נפילת קורות הבטון שגרמו לנזקים לגג דירת התובעים ולחדירת מים בדירתם וכיוצ"ב, אלא ייחסו את נזקיהם לנזקי השריפה, והואיל ואירוע השריפה התרחש בזמן שלא היה ביטוח דירה תקף אצל חב' כלל, דין התביעה נגדה להידחות ללא צורך בדיון ביתר טענות התובעים.

איני מקבל טענה זו של חב' כלל.

מעיון בסיכומי התובעים ניתן לראות כי סיכומיהם כוללים גם טענות לעניין חדירת מים מבעד לתקרה, טענה שהועלתה עוד בכתב תביעתם, והואיל וחדירת מים מבעד לתקרה היא שהובילה לדליקה לאחר שהמים גרמו לקצר בארון החשמל של דירה 6.

כיסוי ביטוחי

1. אין חולק כי מים שחדרו מבעד לתקרת דירה 5 הם שגרמו לנזקי רטיבות בדירה וחלחול מים לארון החשמל שבדירה 6 ולדליקה שפרצה בעקבות זאת.

1. לטענת התובעים, הסיבה לחדירת מים מבעד לתקרה היא נפילת קורות בטון כבדות (שהיוו חלק ממסגרת הרעפים של הבית המשותף), על גג דירה 5 ועל היווצרות סדקים בתקרת דירה 5. לטענת התובעים, כתוצאה מהסדקים "או מסיבות אחרות" החלו מים וביוב לחדור לדירה.

מקור המים שחלחלו לארון החשמל

1. השאלה מה מקורם של המים שחלחלו לארון החשמל היא רלוונטית לצורך בחינת הכיסוי הביטוחי. באשר אם מדובר במי גשמים הרי שקיימת החרגה בדבר חדירתם מבעד לתקרה ואם במי ביוב מדובר הרי שאין כל החרגה. זהו בדיוק ההבדל שעשוי להיות מכיסוי ביטוחי להיעדר כיסוי ביטוחי.

1. מעיון במוצג במ/11 ניתן לראות כי קורות הבטון הן על הגג. מעיון במוצג במ/12 ניתן לראות כי הצפת המים היא בדירה 7. יחד עם זאת, בחלק מתמונות המעידות על הצפת מים בדירה 7 ניתן לראות בתוך שלולית המים המצויה על רצפת הדירה קיימת השתקפות של אור שמש, דבר המתיישב עם היעדר הגג מעל דירה 7.

איני מקבל את הסברו של התובע, לפיה המים הנראים במוצג במ/12 הם מים שעשה קבלן השיפוצים בדירה 7 לצורכי עבודתו. אם הקבלן עשה שימוש במים לצורכי עבודתו, נשאלת השאלה מדוע המים מצויים בכמות כה גדולה על רצפת הדירה. אני סבור כי היווצרות שלוליות המים מעידות על חדירת מי גשמים בשל היעדר גג או היעדר איטום בגג הבית המשותף.

חיזוק לכך ניתן למצוא בדוח שירותי הכבאות וההצלה שנכתב שם "הסבירות הגבוהה ביותר שמים (גשם) שחדרו דרך ארון החשמל מהקומה העליונה גרמו לשריפה בארון החשמל" (נספח ב' לתצהיר התובע) והן מעדותו של חוקר השריפות שבחן את זירת השריפה, לרבות הדירה מעל, ביום למחרת אירוע השריפה (עמ' 53, שורות 22-17 לפרוטוקול) ומאמירתו כי ראה כי דירה 7 מוצפת כאשר הגג פתוח (עמ' 53, שורה 28 לפרוטוקול) וכן מעדותו של השמאי מטעם חב' הראל, מר מנשה חזן.

1. לא מצאתי כל חיזוק לטענת התובעים כי חלק מהמים שחלחלו לארון החשמל היו מי ביוב. מה גם, שהתובעים בעצמם טענו ואף ממשיכים לטעון בסיכומיהם כי חלק מהמים היו מי גשמים (עמ' 3, שורה 6 לסיכומי התובעים), מכאן שלא ניתן לעשות הפרדה בין סוגי המים שחלחלו לארון החשמל. מכאן, אין רלוונטיות לטענת התובעים, לפיה בזמן אמת היה ריח של ביוב.

יתירה מזאת, אך סביר הוא כי כאשר גג הבניין או חלקו מוסר, הרי שהדירה העליונה בבניין חשופה לחדירת מי גשמים. אין חולק כי עבודות השיפוץ והבנייה בדירה 7 החלו בחודש נובמבר 2006. מדובר בעונת גשמים, וסבורני כי מי גשמים אכן חדרו אל דירה 7.

1. משכך, אני קובע כממצא פוזיטיבי כי המים שחלחלו לארון החשמל בדירה 6 היו מי גשמים.

ההחרגה בדבר חדירת מי גשמים מבעד לתקרה וקירות או ספיגה בהם

1. חב' כלל טוענת כי בפוליסה ישנה החרגה למקרה של חדירת מי גשמים מבעד לתקרה וכי קיימת החרגה גם בקשר להצפה ממקור מים שאינו חיצוני (סעיף 2ח לג'קט הפוליסה). לטענת חב' כלל, התובע טוען כי המים חדרו מהתקרה בעקבות העבודות בדירה מעל (דירה מס' 7) (סעיף 6 לתצהיר התובע). לטענת חב' כלל, המים חדרו כתוצאה מהיעדר איטום וממים שאינם מקור מים חיצוני (אלא ממים שהיו בדירה מעל) לפי האמור בסעיף 2ח לג'קט הפוליסה.

יש לציין כי חב' הראל מעלה טענה דומה.

1. בהקשר זה, אומר כי טענת התובעים, לפיה הטענה להיעדר כיסוי ביטוחי בשל חדירת מי גשמים מבעד לתקרות (בשל בעיית איטום ידועה) היא בגדר הרחבת חזית, אינה מקובלת עליי כלל ועיקר.

במכתב הדחייה שהוציאה חב' הראל לתובעים נכתב גם נכתב כי דחיית התביעה נובעת בשל החריג של חדירת מי גשמים מבעד לתקרה תוך התייחסותה לכך שחוסר האפשרות להתגורר בדירה לא נבע מנזקי השריפה שניתן לתקן תוך מספר ימים אלא מסירוב חברת החשמל לחבר מחדש את זרם החשמל לדירה (נספח ד' לראיות חב' הראל). למעלה מזאת, אני מקבל את טענת חב' הראל כי להנחיה של המפקח על הביטוח בקשר עם הכללת נימוקי הדחייה במכתב הדחייה, ישנם חריגים (סעיף 22-25 לסיכומי חב' הראל), שבראשם אי קבלת טענת דחייה מאוחרת תביא למצב של כיסוי ביטוחי יש מאין מקום שהוא אינו קיים בניגוד לעקרונות בדיני הביטוח (סעיף 25 לסיכומי חב' הראל).

1. כמו כן, טוענים התובעים כי הסיכון שהתממש הינו נזק אש, שאינו כולל סייגים לגבי שריפה בעקבות חדירת מים, ולכן ישנו כיסוי ביטוחי בנסיבות העניין.

1. במחלוקת זו דעתי היא כדעת התובעים.

הפוליסות של שתי הנתבעות כוללות החרגה בדבר חדירת מי גשמים מבעד לתקרה וקירות וספיגה בהם, ביחס לסיכון של סערה לרבות סערת גשם וכד' (סעיף 2ה' פרק 2 בפוליסת חב' כלל וסעיף 2ג' בפרק א' לפוליסת חב' הראל).

ניתן לראות כי החרגה זו קיימת אך ורק לגבי סיכון של גשם, שלג, ברד וכדו' והיא לא קיימת ביחס לסיכונים אחרים המנויים. כך למשל, סיכון האש אינו כולל כל חריג ביחס למקור האש והגורם להיווצרותו. חזקה כי אם הנתבעות התכוונו להחיל חריג בדבר מקור השריפה, למשל קצר שנוצר בעקבות חדירת מי גשמים, הרי שהיה עליהן לציינו מפורשות בפוליסה. הפרשנות שיש לקבל לגבי ההחרגה היא שהיא מחריגה רק נזקים שנוצרו עקב חדירת מי גשמים מבעד לתקרה (בשל היעדר איטום), נזקי רטיבות עובש, נפילת טיח מהתקרה, התפרקות תקרה, נזק לרכוש שנוצר בעקבות כך וכדו', ולא הפרשנות שהנתבעות מבקשות לקבל.

1. גם אם תאמר כי מדובר בשתי פרשנויות לאותו טקסט בחוזה, הרי שאז חל הכלל, לפיו טקסט לשוני המנוי בחוזה, הנתון למספר פרשנויות, כאשר כל אחד מהצדדים לחוזה מבקש לאמץ פרשנות שונה, יש לפרש כנגד הצד שניסח את החוזה.

עמד על כך כב' השופט ד' לוין, באומרו:

"כלל זה – כמו כללי פרשנות אחרים – אין לאמצו באופן עיוור ובמנותק מכלל הדברים ומהמטרה והתכלית שברקע הכתב האמור. כלל זה יפה, בדרך כלל, כאשר ניצבות לפני הפרשן שתי משמעויות סבירות במידה שווה פחות או יותר, שאז יש להעדיף אותה משמעות, שהיא נוחה יותר לצד שלא ניסח את המסמך, אולם כאשר המסמך אינו ברור, ומשמעות אחת, שמסיקים אותה דרך פרשנות, היא הגיונית ותואמת את רוח המסמך ותכליתו, ואילו משמעות אחרת איננה עומדת בדרישה זו, יועדף הפירוש הראשון, ההגיוני והתואם על פני האחר, אפילו משמעות זו נוחה דווקא למנסח המסמך".

ראו: ע"א 631/83 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' "מדינת הילדים" בע"מ, פ"ד לט(4) 561, 573-572 (1985).

משכך, את ההחרגה בדבר חדירת מי גשמים מבעד לתקרה שגרמה לסיכון האש, שאינו מוחרג כלל וכלל, יש לפרש באופן שפרשנותם של התובעים להחרגה ולהיעדר החרגה תתקבל.

1. מכאן, שעל פי הפוליסה, די בכך שסיכון האש התממש, יהא מקורו אשר יהיה, למעט אם נעשה למשל במזיד על ידי המבוטח או מי מטעמו, על מנת שנזקי האש יכוסו על פי הפוליסות.
2. לאור מסקנה זו, אירוע השריפה אינו יכול להיות בגדר "נזק תוצאתי" שאינו מכוסה לפי פוליסת חב' הראל (סעיף 21, פרק ב' לפוליסת חב' הראל). לכן, דין טענת חב' הראל בדבר אי כיסוי ביטוחי לנזקי השריפה כנזק תוצאתי, להידחות.

1. בהקשר זה, הואיל ואין מחלוקת בין הצדדים כי מים (בין אם מדובר במי גשמים ובין אם מדובר במי ביוב או שילוב של שני הסוגים) שחדרו מתקרת דירה 5 חלחלו לארון החשמל של דירה 6 גרמו לדליקה, והואיל ואין חולק כי המים חדרו על רקע עבודות השיפוץ והבנייה שבוצעו בדירה מעל, והואיל והפגיעה בתקרת דירה 5 ארעה בזמן שדירה 5 הייתה מבוטחת בחב' כלל, הרי שאירוע השריפה הוא תוצאה של סיכון אחר שהתממש. לכן, בנסיבות העניין אני סבור כי נזקי השריפה מנעו מהתובעים להמשיך להתגורר בדירותיהם.

שאלת הכשלת בירור החבות

1. חב' כלל טוענת כי התובע הודיע לה לראשונה על אירוע הביטוח ביום 07.05.2007, קרי ארבעה חודשים לאחר השריפה ושישה חודשים לאחר נפילת קורות הבטון. לטענת חב' כלל, יש בכך משום הפרה של הוראות סעיפים 24 ו-25 לחוק חוזה הביטוח. לטענת חב' כלל, אם ההודעה הייתה ניתנה בזמן הרי שהיא יכולה הייתה לבדוק חבות והיקף הנזקים הנטען, אפשרות שנמנעה ממנה.
2. איני מקבל טענה זו של חב' כלל מאחר שטענה פרוצדוראלית זו (בניגוד לטענה מהותית כגון היעדר כיסוי ביטוחי שבנסיבות מסוימות ניתן לקבלה אם לא נטענה במכתב הדחייה), לא נטענה במכתב הדחייה כנימוק לאי תשלום תגמולי ביטוח.

זאת ועוד, אני מקבל את טענת התובעים כי לא ברור באיזה אופן נפגעה יכולתה של חב' כלל לבדוק את נזקיה, שהרי טענתה זו נטענה בעלמא וללא כל ביסוס.

אציין כי שמאי מטעם חב' כלל ביקר בדירה 5 עוד בחודש מאי 2007, כאשר אין חולק כי בעקבות השריפה התובעים לא שבו אל דירותיהם, וטרם נמכרו הדירות בהליכי מימוש בהוצאה לפועל. כך שלא ברור כיצד נפגעה יכולתה של חב' כלל לבדוק חבותה.

שאלת הסיכון הצפוי

1. הנתבעות טוענות כי הסיכון של רטיבות וחדירת מים לדירות התובעים היה צפוי לאור הסרת האיטום בקומה העליונה והשארת דירה 7 (הדירה מעל דירה 5) חשופה, וככזה הוא אינו עונה להגדרה של מקרה ביטוח.

התובעים טוענים, מנגד, כי מדובר בהרחבת חזית אסורה.

1. איני מקבל את טענה זו של התובעים, הואיל ומעיון בכתב ההגנה עולה כי טענת היעדר האיטום או האיטום הלקוי הועלתה גם הועלתה על ידי חב' כלל (סעיף 3 ו- 5 לכתב ההגנה מטעם חב' כלל) והיא אף הועלתה במכתב הדחייה (נספח כה' לראיות התובעים). אמנם, במכתב הדחייה מטעם חב' הראל טענה זו לא הועלתה מפורשות אולם ניתן ללמוד אותה מכוח הטענה בדבר החרגת חדירת מים מבעד לתקרה כאשר ברור כי החרגה זו היא תולדה של סיכון צפוי.
2. עם זאת, לגופו של עניין, לא אוכל לקבל את טענת הנתבעות.

האם מעצם העובדה כי קבלן השיפוצים בדירה 7, בין בעצמו ובין על פי דרישת ה"ה רוזנטלר וקאהן, הסיר את גג דירה 7, ניתן להסיק כי היה על התובעים לדעת כי מי גשמים יחדרו לדירתם. האם היה על התובעים להסיק כי קבלן שיפוצים סביר יותיר את רצפת דירה 7 חשופה. ברור כי תשובות לשאלות אלו כולן שליליות הן, מהסיבה הפשוטה כי אין זה מחובתו של בעל דירה לנסות להבין את כוונותיו של שכנו המבצע עבודות בנייה ושיפוץ בדירתו שלו.

לא ברור מתי הנתבעות ציפו מהתובעים למסור הודעה בדבר שינוי בעניין מהותי. האם ממועד תחילת העבודות בדירה 7 או האם בעקבות נפילת קורות הבטון, או האם מהמועד הראשון שזיהו חדירה של מים או רטיבות. די בכך שבעת הקמת הפוליסה, לא הסתירו התובעים כל פרט מהותי ביחס לדירותיהם לרבות נזקים (ראו למשל סעיף 13 לפוליסת חב' הראל), כדי לדחות את טענת הנתבעות לפיה התובעים הסתירו מהן מידע מהותי, כאשר ההסתרה הביאה להחמרת הסיכון הצפוי.

1. זאת ועוד, איני סבור כי מדובר בשינוי בעניין מהותי לגבי הסיכון המבוטח על פי פוליסות הדירות. שהרי מעשיהם ומחדלי צדדי ג' לא היו מנת חלקם של התובעים. סבורני, שהתובעים לא יכולים היו לצפות כי עבודות השיפוץ בדירה 7 תגרומנה לחדירת מים לדירותיהם. כמו גם, התובעים לא יכולים היו לצפות כי נפילת קורות הבטון תגרום לסדקים בתקרת דירה 5. התובעים לא יכולים היו לצפות כי סדקים אלו יגרמו לחדירת מי גשמים, והתובעים לא יכולים היו לצפות כי מים שחדרו יחלחלו לארון החשמל שבדירה 6.
2. היעלה על הדעת כי כל מבוטח בפוליסת דירה ששכנו מתכוון (או החל כבר) לבצע שיפוצים או עבודות בנייה בדירתו יתבקש להודיע מיד לאחר מכן למבטחו על פרט זה, במיוחד שאין כל סיכון העולה מעבודות אלו. אם הנתבעות מבקשות לראות בביצוע עבודות שיפוץ ובנייה בדירה כסיכון ממשי להתרחשות נזק בדירה שכנה אזי איני מתכוון לתת יד לכך.
3. באשר לטענת הנתבעות כי בדירות התובעים היו ליקויי איטום עוד קודם לאירועים מושא התובענות, זאת על יסוד מסמך הצעת המחיר מחודש פברואר 2006 שקיבל התובע מחברת מרום משימות בע"מ (מוצג במ/6), הרי שאני קובע כי אין בה ולא כלום.

הצעת מחיר זו מלמדת כי הייתה בעיית רטיבות קודם לביצוע עבודות השיפוץ והבנייה בדירה 7, הא ותו לא. היא אינה מלמדת על מועד התחלת בעיית הרטיבות, שהרי ייתכן כי בעיית הרטיבות התגלתה לאחר תחילת תוקפה של פוליסות הביטוח אצל הנתבעות. היא אינה מלמדת על היקף בעיית הרטיבות מושא הצעת המחיר, שהרי לא דין בעיית רטיבות בשל היעדר איטום בשל בלאי של הבנייה המאפיינת של גג הבית המשותף (עמ' 59, שורות 11-8 לפרוטוקול) כדין בעיית רטיבות שמקורה מסדקים שהתגלו בגג הבית המשותף בעקבות הפלת קורות בטון או מהסרה פיסית של הקורות שהיוו חלק מאיטום הגג. זאת ועוד, הצעת מחיר זו ניתנה בזמן שפוליסות ביטוח הדירות של התובעים אצל הנתבעות היו בתוקף.

1. איני מקבל ניסיונן של הנתבעות להיתלות על טענת מר שער וה"ה רוזנטלר וקהאן, לפיה בזמן עבודות הבנייה והשיפוץ בדירה 7, התובע הערים עליהם קשיים, ודרש מהם להסיר את גג הבית המשותף על מנת שאור השמש ייבש את הרטיבות שבדירתו, ולא איפשר לצדדי ג' לאטום מחדש את הגג, באופן שהיה מודע, כביכול, להסרת האיטום בזמן אמת, ולכך שמי גשמים עלולים לחדור לדירתו (סעיפים 41, 45, 46, 50 לתצהירו של מר קאהן) (עמ' 99, שורות 27-25 ועמ' 101, שורות 3-1 לפרוטוקול).

סבורני, כי טענה זו הינה טענה חסרת תום לב, שנטענה על מנת להרחיק את צדדי ג' מהאחריות, לכאורה, בגין מעשיהם ומחדליהם שהביאו לחדירת מי הגשמים לדירת התובעים, ביודעם כי אם ייקבע כי הם נושאים באחריות בגין הסרת גג הבית המשותף ובגין נפילת קורות הבטון על גג הבית המשותף המהוה את תקרת דירה 5, הרי שהם אלה אשר יצטרכו בסופו של יום לשפות את הנתבעות בגין תשלום פיצויים לתובעים.

1. כמו כן, איני מקבל את טענת חב' הראל, לפיה בעיית הרטיבות מקורה באירוע נפילת דוד החשמל בדירה 8, שמעל לדירה 6, אשר ארעה עובר לאירועים מושא התובענות, כאירוע שבו חדרו מים רבים לדירה 6 (עמ' 65, שורות 16-12 לפרוטוקול), וכי הניסיונות לתקן את הרטיבות בעקבות כך כשלו (עמ' 39, שורות 32-28 ועמ' 40, שורות 3-1 לפרוטוקול ומוצג במ/4). אלא שאני מאמין לגרסתו של התובע כי הרטיבות בגין נפילת דוד החשמל פסקה עוד קודם לאירועים מושא התובענות (עמ' 59, שורות 7-6 לפרוטוקול), כפי שגם העידה התובעת (עמ' 51, שורות 7-4 לפרוטוקול). יש לציין כי התובע, אמנם, אישר כי התיקון של הטיח לא היה מוצלח אך הרטיבות בגין כך פסקה לחלוטין (עמ' 65, שורות 16-11 לפרוטוקול).

ראיה לכך, שחוסר הפנייה של התובעים לנתבעות שלא בזמן איתור הרטיבות בדירתם, היה בתום לב מוחלט, הוא בכך שמיד לאחר שפרצה השריפה פנו התובעים לחב' הראל וזו שלחה שמאי להערכת הנזק. לא דין נזק רטיבות המתרחש לאורך זמן ולא פעם מטופל על ידי בעל הדירה או מי מטעמו מבלי לפנות למבטח הדירה, כדין נזק שריפה שהינו מידי.

1. אדגיש כי לעובדת היותם של התובע והתובעת עורך דין וסוכנת ביטוח, בהתאמה, אין כל רלוונטיות ליכולת לצפות סיכון המכוסה על פי פוליסת הביטוח. ניתן לומר כי עבודות השיפוץ והבנייה של צדדי ג' לא היו בגדר 'עניין מהותי'. משכך, חוסר הדיווח לנתבעות בנוגע לעבודות השיפוץ והבנייה בדירה מעל, אין בה כדי לשלול את הכיסוי הביטוחי בגין הנזקים שנגרמו מעבודות השיפוץ והבנייה.
2. אשר על כן, אני קובע כי לא מדובר בסיכון שהיה צפוי ועל אחת כמה וכמה, לא מדובר בסיכון ודאי, כטענת הנתבעות. מדובר לדעתי, בסיכון בלתי צפוי שהתממש, וככזה הוא בעל כיסוי ביטוחי.

כיסוי לפעולות זדון

1. נזקים בשל פעולות זדון, שלא נעשו בידי המבוטח לרבות דיירים או מי מטעמם, מכוסים על פי הפוליסות של הנתבעות. איני מקבל את עדותה של נציגת חב' כלל, הגב' ביצר, לפיה אין כיסוי ביטוחי למקרה של זדון (סעיף 10 ו-11 לתצהירה). בפוליסת ביטוח הדירה של חב' כלל פעולות זדון נמנות בסיכונים המכוסים, אלא אם הזדון נעשה בידי המבוטח או מי שמתגורר עמו או דייר משנה (פרק 2, סעיף 2יא' לג'קט הפוליסה של חב' כלל). הוראה דומה מצויה גם בפוליסת ביטוח הדירה של חב' הראל (עמ' 3, סעיף 2ו' לג'קט הפוליסה של חב' הראל). ניתן לומר, אפוא, כי אין החרגה לגבי זדון שנעשה בידי שכן. משכך, ישנו כיסוי ביטוחי לנזקים שנוצרו לדירות התובעים ככל שיוכח כי קורות הבטון הוטחו על גג דירה 5 בזדון.

1. אמנם, הפוליסה קובעת הוראה מפורשת כי בכל מצב של אבדן או נזק, בין היתר, בעקבות פעולת זדון, על המבוטח להודיע למשטרה, אולם אין מדובר בתנאי בלעדיו אין, אלא כחלק מהצפייה של המבטח לשיתוף פעולה מהמבוטח, אולם לא כזה שיש בו כדי לשלול כיסוי ביטוחי, אלא עד כדי שהוכח שאי ההודעה למשטרה הביאה להכשלת בירור חבות המבטח. כלומר, אי הגשת תלונה במשטרה, לכשעצמה, בקשר עם הזדון הנטען אינו מצביע על כך שהפלת קורות הבטון לא הייתה אקט של זדון.

1. ברם, בנסיבות העניין, לאור גרסת צדדי ג' אשר העידו כי שום דבר לא נעשה בזדון, ובשילוב עם העובדה כי אין כל אסמכתא בזמן אמת על טענת הזדון (בין על ידי תלונה במשטרה, שהרי התובעים לא היססו להגיש תלונות כנגד ה"ה רוזנטלר וקאהן על עניינים אחרים, ולא היססו מלפנות לגורמים הרלוונטיים בעירייה בעקבות חריגות הבנייה בדירה מעל, ובין באמצעות פנייה לה"ה רוזנטלר וקאהן עצמם), ולאור טענת התובעים עוד בכתבי התביעה שהגישו לפיה קורות הבטון הופלו או נפלו (דבר שלא בהכרח מלמד על זדון כי אם על רשלנות), ומאחר שלא מצאתי כל טעם לפעולות הזדון על ידי צדדי ג', אני סבור כי לא מדובר במעשה זדון.
2. אולם, גם אם הייתי מגיע למסקנה שונה, והייתי קובע כי קורות הבטון הופלו במזיד על גג דירה 5 על ידי צדדי ג', הרי שגם אז נזקי הזדון היו מכוסים על פי פוליסות הדירות.

הטענה בדבר חריג בעקבות פעילות עסקית בדירה 5

1. חב' כלל טוענת כי מאחר שבדירה 5 התקיימה פעילות עסקית, משרד עורך דין של התובע, בעוד שפוליסת הדירה היא בגין מגורים, הרי שאין כיסוי ביטוחי לנזקי דירה 5.
2. התובעים טוענים כי מדובר בהרחבת חזית אסורה, מאחר שטענה זו לא הועלתה במכתב הדחיה מטעמה ואף לא בכתב ההגנה. כמו כן, טוענים התובעים כי הדירה שימשה בחלקה הקטן (רבע משטח הדירה) למשרד עורך דין ובחלקה הארי למגורים.

1. טענה זו של חב' כלל אכן לא הועלתה במסגרת מכתב הדחייה. עם זאת, סבורני כי העובדה כי דירה 5 שימשה בחלקה כמשרד עורך דין לא הייתה ידועה לחב' כלל. מכאן, ההנחיה של המפקח על הביטוח לפיה מבטח לא יעלה נימוקי דחייה שלא נטענו במכתב הדחייה, אינו חל מקום שנימוק הדחייה לא היה בידיעתו של המבטח. מה גם, שמדובר בטענה מהותית שיש בה כדי לשלול כיסוי ביטוחי, ואין סביר לשלול מהמבטח להעלותה בשלב מאוחר יותר באופן שיצור כיסוי ביטוחי יש מאין.

1. יחד עם זאת, לגופו של עניין, אני דוחה את טענת חב' כלל לגבי החריג בעקבות פעילות עסקית בדירה 5, מהנימוקים הבאים: האחד, אני מאמין לתובעים כי חלקה הקטן של הדירה שימש כמשרד עורך דין של התובע ועיקרה שימש למגורים. השני, "הפעילות העסקית" שהתקיימה בחלק בדירה 5 היא מסוג עבודה משרדית של עורך דין אחד, שאין בה כל סיכון יותר מהסיכון הקיים בשימוש בדירה לצרכי מגורים. לא שוכנעתי כי לעובדה שבדירה התקיימה גם פעילות עסקית הייתה השפעה כלשהיא לקרות מקרה הביטוח. לא הפעילות העסקית בדירה 5 היא שהובילה לקרות מקרה הביטוח, כי אם מעשיו או ומחדליו של צד ג'.

סיכום – פרק החבות

1. מחומר הראיות שהוצג בפניי, לרבות עדויות העדים, עולה כי בעת קרות אירוע השריפה לא היה ביטוח דירה בקשר לדירה 5 אצל חב' כלל, ומשכך, על פניו, אין לחב' כלל חבות בקשר עם אירוע השריפה. עם זאת, הואיל ואין מחלוקת בין הצדדים כי מים שחדרו מתקרת דירה 5 חלחלו לארון החשמל של דירה 6 גרמו לדליקה, והואיל והמים חדרו על רקע עבודות השיפוץ והבנייה שבוצעו בדירה מעל, והואיל והפגיעה בתקרת דירה 5 ארעה בזמן שדירה 5 הייתה מבוטחת בחב' כלל, הרי שאירוע השריפה הוא תוצאה של סיכון אחר שהתממש בזמן שפוליסת ביטוח הדירה עבור דירה 5 הייתה בתוקף אצל חב' כלל.

1. על אף ההחרגה הקיימת לגבי חדירת מי גשמים מבעד לתקרה בכל אחת מפוליסות הדירה של הנתבעות, מאחר שאין חולק כי חלחול מי גשמים לארון החשמל של דירה 6 גרם לדליקה, ומאחר שלגבי סיכון האש שהתממש אין כל החרגה בפוליסות הדירה של הנתבעות, נזקי השריפה הינם ברי תביעה.
2. אירוע השריפה אינו יכול להיות בגדר "נזק תוצאתי" שאינו מכוסה לפי פוליסת חב' הראל. לכן, טענת חב' הראל בדבר אי כיסוי ביטוחי לנזקי השריפה כנזק תוצאתי, נדחית.

1. לא עלה בידי חב' כלל להוכיח כי התובעים הכשילו את בירור חבותה מאחר שלא דיווחו על האירועים מיד לאחר שהתרחשו.

1. חדירת מים לדירה 5 וחלחול המים לארון החשמל שבדירה 6 לא הייתה צפויה כלל וכלל. מדובר, בסיכון בלתי צפוי שהתממש, וככזה הוא בעל כיסוי ביטוחי.
2. הגם שנפילת קורות הבטון על גג דירה 5 לא נעשתה במזיד על ידי צדדי ג', הרי שגם אם נפילת קורות הבטון היו פעולת זדון של צדדי ג' הרי שישנו כיסוי ביטוחי בפוליסות ביטוח הדירה של הנתבעות.
3. לעובדה שבחלק מדירה 5 התקיימה פעילות עסקית לא הייתה כל השפעה לקרות מקרה הביטוח.

1. אשר על-כן, ככל שיוכח כי נגרמו לתובעים נזקים בעקבות אירוע השריפה ובמידה שיוכחו הנזקים, על הנתבעות לפצות את התובעים בגין נזקים אלו.

הנזק

1. התובעים טוענים כי בעקבות השריפה נאלצו לעזוב את דירותיהם מאחר שלא ניתן היה לשהות בהן, ונאלצו לשכור דירות חלופיות. לטענת התובעים, בשל סירובן של הנתבעות לשאת בעלויות התיקון של הדירות והחזרתן לקדמותן, נאלצו התובעים להמשיך להתגורר בשכירות ולשלם את דמי שכירות עבור הדירות החלופיות ומשכך, למעשה, לא יכולים היו לשלם את תשלומי החזרי המשכנתא, דבר שהביא בסופו של יום למכירת דירותיהם בהליכי מימוש בהוצאה לפועל, בהפסד ניכר.

לכן, עיקר נזקי התובעים הוא בדמות אבדן שווי הדירות ובדמות הוצאות תשלום דמי שכירות ממועד עזיבת דירותיהם, ולמעשה, עד לעצם יום זה.

1. איני מקבל את טענת הנתבעות, לפיהן מדובר בנזקים תוצאתיים.

בכל הקשור לנזק בדמות הוצאות עבור דמי שכירות הרי שקיימת הוראה מפורשת בפוליסות הביטוח (ראו פרק 2 סעיף 4ד' לפוליסת חב' כלל, עמ' 6 ו-7, סעיף 3ג3א וסעיף 3ג3ב לפוליסת חב' הראל.

1. הנזקים הישירים בשתי הדירות נאמדו בזמן אמת בסך כולל של כ- 40,000 ₪, לשיטת התובעים (סעיף 11 לסיכומי התובעים), ובסך כולל של כ- 16,000 ₪ לשיטת חב' הראל, על פי הערכת שמאי מטעמה, מר מנשה חזן (נספח ג' לתצהיר נציג חב' הראל, מר חיים ארוך). בעניין זה, אני מפנה לחוות דעת שמאי מטעם חב' הראל המפרט את התיקונים הדרושים ואף מתבססת על הצעת מחיר מפורטת שחברת "שפיר שיקום נזקים בע"מ" הגישה (נספח יג' לתצהיר התובע) (עמ' 117, שורות 5-3 לפרוטוקול).

1. התובעים, לעומת זאת, לא הציגו כל חוות דעת שמאי נגדית בקשר עם עלויות תיקון נזקי השריפה. חוות דעת השמאיות שהתובעים הציגו הן שלוש: האחת, מחודש נובמבר 2006 (עובר לאירוע השריפה), במסגרתה השמאי מר גיל לזר העריך את הנזקים לדירה 6 בסך של 2,000 דולר ארה"ב עבור תיקוני הנזקים שקשורים ברטיבות וירידת ערך בשיעור 10,400 דולר ארה"ב (במ/4). השנייה, מחודש דצמבר 2006 (עובר לאירוע השריפה), במסגרתה העריך השמאי לזר את הנזקים לדירה 5 בסך של 3,500 דולר ארה"ב (2,000 + 1,500 תיקוני טיח וסיוד) וירידת ערך בשיעור 8,050 דולר ארה"ב (במ/5). השלישית, מחודש יולי 2013 (על רקע ההליכים דנן), במסגרתה העריך השמאי לזר את שווין של הדירות שנמכרו זה מכבר בהליכי הוצאה לפועל ואת ההפסד שנגרם לתובעים כתוצאה ממכירתן כפונקציה של ההפרש בין שוויי הדירות לתמורה שהתקבלה בפועל ממכירת הדירות בהליכי הוצאה לפועל.

ניתן לראות, אפוא, כי התובעים לא הציגו כל חוות דעת שיש בה כדי לסתור את קביעתו של השמאי מטעם חב' הראל בנוגע לעלויות התיקון של הדירות בעקבות נזקי השריפה.

1. משכך, בכל הקשור לעלויות תיקון הנזקים הישירים של אירוע השריפה, אני מקבל את סדרי הגודל שהתובעים טוענים להם. מה גם, שסדרי גודל אלו עולים בקנה אחד עם שומתו של השמאי מטעם חב' הראל. לכן, אני קובע כי עלויות התיקון של נזקי השריפה בדירות, בסמוך לאחר אירוע השריפה, הסתכמו בסדר גודל של בין 30,000 ₪ ל- 40,000 ₪.

אלא שלטענת התובעים, סדר גודל זה של עלויות התיקון הוא נכון לתקופה הסמוכה לאחר אירוע השריפה, והוא אינו רלוונטי עוד. לטענת התובעים, הואיל והנתבעות סירבו לשלם את תגמולי הביטוח בגין עלויות התיקון, הרי שהם נאלצו להמשיך להוציא הוצאות עבור שכירות ונגרם להם הפסד ניכר בגין מכירת הדירות במחיר נמוך משמעותית משווי השוק שלהן. מכאן, סכומי התביעה הגבוהים.

1. באשר לפגיעה באטימות הגג שמעל דירה 5 ולאטימות תקרתה, התובעים צירפו חוות דעת של המהנדס סדצקי. ברם, אני קובע כי אין לקבל את חוות דעתו של המהנדס סדצקי אשר לא הובא לעדות על ידי התובעים וככזה מדובר בראיה בלתי קבילה או לכל הפחות ראיה בעלת משקל אפסי.

טענת התובעים בעניין אבדן שווי דירותיהם

1. אין חולק כי דירה 5 נמכרה ביום 28.10.2009 בסך של 415,000 ₪ ודירה 6 נמכרה ביום 06.07.2010 בסך של 525,000 ₪, כאשר שתי הדירות נמכרו בהליכי מימוש בהוצאה לפועל.
2. השמאי מטעם התובעים, מר גיל לזר, מעריך את שווי דירה 5 בסך של 650,000 ₪, נכון למועד מכירת הדירה בהליכי הוצאה לפועל. השמאי לזר מעריך את שווי דירה 6 בסך של 800,000 ₪, נכון למועד מכירת הדירה בהליכי הוצאה לפועל.

חשוב לציין כי השמאי מטעם התובעים, מר גיל לזר, העריך את שווין של הדירות תוך שהוא מביא בכלל חישוב את ההרחבות שנעשו בדירות ואת זכותם של התובעים לשימוש בלעדי בחצרות (על פי הסכמת השכנים) ואת העובדה כי בדירה 6 היה גם מרתף צמוד.

1. אדגיש כי לא מצאתי כל קשר בין סכום המכירה של דירה 5 בכינוס נכסים לבין שווי הנטען של הדירה. אני מקבל את מסקנותיו של המומחה ברלינר מטעם הנתבעות (צורף לראיות הנתבעות), לפיה הדירה נמכרה במחיר הנמוך בשיעור של 16% בלבד משוויה המלא (דירה 6 במחיר הנמוך בשיעור 18%) בשל פרמטרים שונים שאין להם כל קשר לאי תשלום תגמולי ביטוח על ידי חב' כלל, והם: דירות במצב בעייתי הן כתוצאה מהאירועים מושא התובענות והן כתוצאה מאיכות הבנייה, יחסי שכנות גרועים, מצב משפטי חריג עקב הערות רבות על משכנתאות וצווי עיקול, ועצם מכירת הדירות בהליכי כינוס נכסים בהוצאה לפועל), תוך שהמומחה ברלינר אומר כי במקרים רגילים של מכירה בכינוס מקובל לחשוב כי התמורה המתקבלת הינה נמוכה בכ- 15% מהשווי המלא של הדירה.

חוות דעתו של השמאי ברלינר עולה בקנה אחד עם הנספחים שצירף העד מטעם צדדי ג' 5 ו-6 (בני הזוג גורדון אשר רכשו את דירה 7 מצדדי ג' 2 ו-3 ), מר טיומין, לתצהירו. מנספחים אלו עולה כי גם לאחר מספר שנים ממועד מכירת דירות התובעים, דירות אחרות בבית המשותף, נמכרו במחירים דומים, ואף בני הזוג גורדון מכרו את דירתם בסך של 700,000 ₪ לאחר שהשקיעו בשיפוצו סך של 250,000 ₪.

חוות דעתו של השמאי ברלינר מתיישבת אף עם הערכת שווי דירה 5 שנערכה בחודש אפריל 2004 לצורכי משכנתא (מוצג במ/19). בהערכת שווי דירה 5 מחודש אפריל שנת 2004 השמאי מעריכה בתנאי שוק חופשי כשהיא פנויה על סך של 85,000 דולר ארה"ב ובתנאי מימוש מהיר על סך של 68,000 דולר ארה"ב. בחיפוש אחר שער המרת הדולר לשקל חדש הנכון לאותה תקופה ניתן למצוא כי שער דולר ארה"ב היה נכון לחודש אפריל 2004 בגבולות 4.5 ₪ לדולר ארה"ב אחד. מכפלת הערכת שווי דירה 5 בשער דולר ארה"ב נכון לחודש אפריל 2004 מביאה את שווי הדירות בגבולות של 382,000,306,000 ₪.

לעומת זאת, בחוות דעתו של השמאי לזר, לא הובאו נתונים מדויקים בקשר עם שווי הדירות ושווי דירות דומות בבניין ובניינים הסמוכים. כמו גם, לא נלקחו בחישוב הפרמטרים השונים (המשתנים) שיש בהם כדי להפחית את שווי הדירה, כפי שעשה זאת השמאי ברלינר, מטעם הנתבעות, בחוות דעתו.

1. לא הוכח, אפוא, כי בגין מכירת הדירות ניתן היה לקבל סכומים גבוהים יותר וכמובן שלא את שווי הדירות שהשמאי לזר קבע בחוות דעתו.

1. משכך, אני קובע כי סכום המכירה של הדירות שהתקבל בכינוס הינו תואם את הפרמטרים של הדירות, וכי לא נגרם לתובעים כל הפסד כספי במכירת הדירות בהליכי הוצאה לפועל.

הקשר בין חוסר יכולת התובעים לעמוד בהחזרי המשכנתא לאירוע השריפה

1. כזכור, התובעים מבקשים להראות כי בשל נזקי השריפה לא יכולים היו להמשיך להתגורר בדירות, ולכן נאלצו לגור בשכירות, כך שלא יכולים היו לעמוד הן בהוצאות השכירות ובתשלומי החזרי המשכנתא, דבר שהביא לכך שהבנקים המלווים מימשו את דירות התובעים בהליכי הוצאה לפועל.

אולם, מחומר הראיות הקיים בתיקים, ובמיוחד מהחלטת רשמת ההוצאה לפועל (במ/7) ומפסק הדין שניתן בתביעה שהגיש בנק מזרחי טפחות בע"מ נגד התובעים בגין החוב שנותר אף לאחר מכירת הדירה בהוצאה לפועל (במ/8), עולה, לכאורה, כי מצבם הפיננסי של התובעים היה קשה עוד קודם לאירועים נשוא התובענות המאוחדות.

1. מעיון בנתוני תיק ההוצאה לפועל, בגין חוב המשכנתא לגבי דירה 5, עולה כי תיק ההוצאה לפועל נפתח כחודש אחרי אירוע השריפה (ביום 20.02.2007). עוד בהקשר זה, יש להפנות למוצג במ/2 (העתק רישום מפנקס הבתים המשותפים) ממנו עולה כי צו עיקול נרשם על דירה 5 עוד משנת 2005. כמו כן, על דירה 5 היו רשומים, נכון לשנת 2006, שלוש הערות ביחס לשלושה תיקי הוצאה לפועל עוד משנת 2004 (נספח א' לתצהיר התובע העתק מרשם המקרקעין).

ממוצג במ/7 (החלטת רשם ההוצאה לפועל ברחובות) עולה כי התובעים הפסיקו לשלם את החזרי המשכנתא עוד ביום 12.06.2006 כלומר עובר לאירועים נשוא התביעות. זאת ועוד, מפסק הדין בת"א (אשקלון) 27716-10-10 בתביעה שהגיש הבנק נגד התובעים כאן בגין אי החזרי משכנתא, עולה כי התובעים הפסיקו לשלם החזרי משכנתא, למעט תשלום בודד, משנת 2003 ועד שנת 2006.

1. רוצה לומר, כי מצבם הכספי של התובעים היה, לכאורה, קשה הרבה לפני האירועים נשוא התביעות ואין כל קשר בין אי יכולתם של התובעים לשלם את החזרי המשכנתא לבין אירוע השריפה. מכאן, שמכירת הדירה הייתה קשורה באי תשלום החזרי משכנתא וללא קשר לשריפה.
2. משכך, שוכנעתי כי אין כל קשר בין חוסר היכולת של התובעים לעמוד בתשלומי החזרי המשכנתא למצב בו הם נאלצו לשכור דירות חלופיות בעקבות השריפה.
3. הטענה של התובעים, לפיה לא יכולים היו דאז לעמוד בסכומים כאלה, אינה מקובלת עליי כלל ועיקר. ראשית, לא הובאו ראיות לעניין הכנסותיהם של התובעים לגבי אותה תקופה, דבר שניתן היה לעשות בנקל. שנית, לא ברור מדוע התובעים לא פנו לבנקים לקבלת הלוואה לצורך מימון עלויות תיקון נזקי הדירות. איני מקבל את גרסת התובעת, לפיה התובעים פנו לבנק לקבלת הלוואה אך הם סורבו (עמ' 44, שורות 31-28 לפרוטוקול). אין כל אסמכתא המצביעה על פנייה לבנק לקבלת הלוואה. שלישית, התובעת טוענת כי נטלה מאחיה הלוואה על סך 20,000 ₪ שהספיק לה עבור חודש אחד של שכירות לדירת מגורים, משרד ואחסון חפצים. לא ברור מדוע סכום זה לא הוקצה לטובת תיקון נזקי הדירה.
4. למעלה מן המתחייב, אציין כי בניגוד לטענת הנתבעות, לא מצאתי כי קיים כל קשר בין הכרזת עיריית אשדוד על המבנה (הבית המשותף) כמבנה מסוכן (בשל פגיעה ביסודות הבניין עקב עבודות רשלניות של צדדי ג'), לבין חוסר האפשרות של התובעים לגור בדירותיהם. הכרזת עיריית אשדוד על המבנה כמבנה מסוכן הינה ממועד טרם השריפה, וברור כי בתקופה זו התובעים המשיכו לגור בדירותיהם (ראו חילופי מיילים מחודש דצמבר 2006, מוצג במ/15). משכך, ברור הוא כי עזיבת התובעים את הדירות ואי יכולתם לשוב אליהן, הינם תוצאה של נזקי השריפה בלבד.

החזר הוצאות דמי שכירות

1. אף על פי שכבר קבעתי לעיל כי הצורך של התובעים בדיור חלופי נולד בעקבות חוסר אפשרות של התובעים להמשיך לגור בדירה עקב השריפה שפרצה בדירות, איני מקבל את טענת חב' הראל, לפיה הצורך בדיור חלופי נבע מחדירת מי גשמים מבעד לתקרה ולא מהשריפה (סעיף 41 לסיכומי חב' הראל).

עזיבת התובעים את דירותיהם בוודאי לא נבעה מחדירת מים מהתקרה, שהרי התובעים מאשרים כי לא דובר על פעם ראשונה שמים חדרו מהתקרה. לא כל שכן, באשר לשריפה, אשר סביר להניח כי כילתה חלקים מתכולת הדירות והותירה אחריה נזקים משמעותיים יותר אשר לא אפשרו את המשך המגורים בדירות. יתירה מזאת, במכתב הדחייה מטעם חב' הראל נטען כי חוסר האפשרות להתגורר בדירה אינו נובע מנזקי האש שאותם ניתן לתקן תוך מספר ימים אלא מסירוב חברת החשמל לחבר מחדש את זרם החשמל לדירה לאחר השריפה (נספח ד' לתצהיר נציג חב' הראל). כך שחב' הראל אינה יכולה לטעון בסיכומיה טענות הסותרות את עמדתה בזמן אמת.

1. אף אם הייתי מקבל את הטענה החלופית של הנתבעות כי הסיבה בגינה לא ניתן היה להתגורר בדירות היא בשל סירובה של חברת חשמל לחדש את זרם החשמל לדירה כל עוד לא יתוקנו הכשלים בדירה מעל ובטרם תתייבש הרטיבות בדירות התובעים, הרי שבמבחן התוצאה, התובעים לא יכולים היו להמשיך להתגורר בדירותיהם והיו זקוקים לדיור חלופי.

התנאים בפוליסות הביטוח

1. אין חולק כי על פי פוליסות ביטוח הדירה של שתי הנתבעות ישנה זכאות לקבלת תשלום עבור הוצאות שכר דירה. אלא שהנתבעות טוענות כי זכאות זו הינה מותנית ומוגבלת בסכום ותקופה.
2. בפוליסת הביטוח של חב' כלל נקבע כי הכרה בהוצאות בגין שכר דירה מותנה בכך שבזמן המגורים בדיור חלופי תתבצענה פעולות לתיקון הדירה וכל עוד הדירה אינה מתאימה למגורים. כמו כן, הזכאות כוללת תקרת פיצוי בשיעור 10% מסכום הביטוח עבור הדירה (פרק 2 סעיף 4ד' לפוליסת חב' כלל).
3. בפוליסת הביטוח של חב' הראל נקבע תנאי דומה בתוספת חלופה של תקופת תשלום של שישה חודשים או בשיעור 10% מסכום הביטוח עבור הדירה, לפי הנמוך מבין השניים (עמ' 6 ו-7, סעיף 3ג3א וסעיף 3ג3ב לפוליסת חב' הראל).
4. באשר לסייג בדבר שיפוי בגין הוצאות דיור חלופי יעשה כל עוד מבוצעות בדירה פעולות לתיקונה וכל עוד היא לא מתאימה למגורים, סבורני שסייג זה נועד למקרים שהמבוטח מנסה "למשוך את הזמן". תנאי זה לא לוקח בחשבון מקרים חריגים שאינם תלויים במבוטח, כגון הנסיבות דנן, בהן חברת החשמל סירבה לחדש את זרם החשמל בדירה כל עוד הכשלים בדירה מעל לא יוסרו וכל עוד דירות התובעים לא תתייבשנה.
5. יתירה מזאת, גם על יסוד הוראות חוק חוזה הביטוח, ניתן להגיע לתוצאה דומה. סעיף 29 לחוק חוזה הביטוח קובע:

"היתה חבות המבטח או היקפה מותנים על פי חוק או על פי החוזה, בין לחיוב ובין לשלילה, במעשה או במחדל של המבוטח או של המוטב, שלא השפיעו השפעה של ממש על סיכון המבטח, רשאי בית המשפט, אם נראה לו צודק לעשות כן בנסיבות הענין, לחייב את המבטח בתגמולי הביטוח, כולם או מקצתם, אף אם התנאי לא קויים או הופר."

1. מכאן, שדי בהוראת סעיף 29 לחוק חוזה הביטוח כדי להכיר בחבות הנתבעות בתשלום הוצאות השכירות לתובעים.
2. מאחר שההגבלה ביחס לתשלום הוצאות דיור חלופי בפוליסת חב' כלל אינה כוללת הגבלת תקופת התשלום, אלא רק תנאי של שכר דירה מקובל עבור דירה דומה ובתקרה שיעור של 10% מסכום הביטוח, יש לבחון מהו שכר הדירה המקובל עבור דירה דומה, נכון למועד אירוע השריפה.

גובה דמי השכירות המקובלים

1. השמאי מטעם התובעים, מר גיל לזר, העריך את דמי השכירות החודשיים המקובלים לדירות התובעים הינם בגבולות של 3,000 ₪. לעומת זאת, השמאי ברלינר מטעם הנתבעות העריך את דמי השכירות החודשיים המקובלים לדירות התובעים בסך של 2,250 ₪ עבור דירה 5, ובסך של 2,500 עבור דירה 6. אלא שמסקנתו של השמאי ברלינר מבוססת על נתונים הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ביחס לדירות דומות באזור הדרום ובערכי ממוצע. ברור הוא כי דמי השכירות בכל יישובי וערי הדרום אינם שווים הם. כך שהסתמכותו של השמאי ברלינר על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אינה נכונה היא בנסיבות העניין. לעומת זאת, מסקנתו של השמאי לזר מבוססת על השוואת דמי שכירות בסביבת דירות התובעים. משכך, אני קובע כי מסקנתו של השמאי לזר ביחס לדמי השכירות המקובלים ביחס לדירות התובעים היא סבירה יותר.
2. לפיכך, על חב' כלל לשלם לתובעים בגין הוצאות דיור חלופי לפי דמי שכירות חודשיים בסך של 3,000 ₪ ועד לתקרה של 10% מסכום הביטוח. סכום הביטוח על פי תדפיסי הבנק שצורפו לתצהירה של נציגת חב' כלל עמד על סך של 300,069 ₪ נכון לחודש דצמבר 2006 (השריפה, נזכיר, ארעה בראשית חודש ינואר 2007).
3. מכאן, שעל חב' כלל לשלם לתובעים סך של 30,007 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד השריפה ועד למועד הגשת התביעה (סכום כולל השווה ערך לתקופת שכירות בת עשרה חודשי שכירות).
4. באשר לחב' הראל, מאחר שפוליסת חב' הראל כוללת הגבלה של תקופת התשלום או של תקרה של 10% מסכום הביטוח, על פי הנמוך מבין שתיהן, יש לבחון איזה הוא הסכום הנמוך המתקבל מבין שתי חלופות אלו. בהסתמך על סכום הביטוח בפוליסת ביטוח הדירה של חב' הראל, כפי המופיע בנספח א' לתצהיר נציג חב' הראל עולה כי שיעור של 10% מסכום הביטוח מביא לסכום גבוה עשרות מונים יותר מששה חודשי שכירות. במצב זה ברי כי החלופה של תשלום עבור ששה חודשי שכירות היא הנמוכה מבין השתיים.
5. משכך, על חב' הראל לשלם לתובעים סך של 3,000 ₪ בגין דמי שכירות חודשיים ועד לתקרת תקופה של ששה חודשי שכירות. דהיינו, על חב' הראל לשלם לתובעים סך של 18,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד השריפה ועד למועד הגשת התביעה.
6. עוד באותו העניין אומר כי איני מקבל את טענת התובעים לחיוב הנתבעות בדמי שכירות לתקופה שממועד עזיבתם את הדירות ועד לעצם יום זה, מטעמי הפרת חוזי הביטוח.

הוראת סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 קובעת:

"הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה."

1. בנסיבות העניין, לאור מבחן הצפיות הקבוע בהוראה זו, אני סבור כי מבטח סביר לא היה צופה כי מבוטח שנאלץ לעזוב את דירתו בשל קרות מקרה ביטוח לכאורה ושכר תחתיה דירה חלופית, על רקע מחלוקת לגיטימית בקשר עם זכותו של המבוטח לתגמולי ביטוח, ייחס את הוצאות השכירות על כל תקופת השכירות, אף אם היא חורגת את תקופת השכירות המוגבלת על פי פוליסת ביטוח הדירה, להפרת חוזה הביטוח.

יש גם לצפות מהמבוטח לנהוג בתום לב בהקשר זה.

תביעה לתשלום דמי שכירות לתקופה של כעשר שנים עבור כל אחת מן הדירות רחוקה מלהיות תביעה בעלת כוונות תמות לב, במיוחד כאשר מחומר הראיות הקיים בתיקים עולה כי לא מן הנמנע כי דירות התובעים היו נמכרות ממילא בהליכי מימוש בהוצאה לפועל לאור הפסקת תשלום החזרי המשכנתא על רקע מצבם הכלכלי של התובעים בשעתו. מכאן, שהתוצאה המצערת לפיה התובעים נותרו ללא קורת גג משלהם ונאלצו להמשיך לגור בשכירות תקופה ארוכה מאוד, לא מן הנמנע כי הייתה קורית גם אם הנתבעות היו משלמות את תגמולי הביטוח וגם אם מקרה הביטוח לא היה מתרחש.

הוצאות שכירת משרד כתחליף לפעילות המשרד שהתקיימה בחלק מדירה 5

1. באשר לחוזה השכירות של המשרד כתחליף לפעילות המשרד שהייתה בחלק מדירה 5, טוענת חב' כלל כי פוליסת ביטוח הדירה עבור דירה 5 הייתה למגורים ולא עבור פעילות עסקית שהתקיימה בדירה.
2. הגם שבבחינת החבות קבעתי כי לעובדה שבחלק מדירה 5 התקיימה עבודה משרדית של משרד עורך דין לא הייתה כל השפעה בקרות מקרה הביטוח, כאן אני סבור כי נזק שנגרם למשרד או לפעילות המשרד, מקום שהיה על התובעים לדעת כי הפוליסה היא אך בקשר עם מגורים, ועל אחת כמה וכמה כאשר התובע הינו עורך דין והתובעת הינה סוכנת ביטוח, אינו בר פיצוי במסגרת פוליסת הביטוח. כמו כן, מאחר שדירה 5 הייתה בעיקרה בשימוש לצרכי מגורים, הרי יש מקום להכיר בדמי השכירות שהוצאו כתחליף למגורים בדירה 5 בכפוף לתנאים והגבלות המנויים בפוליסת הביטוח של חב' כלל, באופן שיכסו גם את הפעילות המשרדית שהייתה בדירה.

במילים אחרות, חיוב בגין דמי השכירות עבור דירה 5 מגלם בתוכו מרכיב של הוצאות דירה גם על חלק מהדירה שייעודו היה משרד.

ניכוי השתתפות עצמית

1. ברי כי תשלום הפיצוי על פי פוליסות הביטוח יהיה בניכוי השתתפות העצמית בגין אירוע ביטוחי אחד הקבועה על פי הפוליסות.
2. לפיכך, מהתשלום שעל חב' הראל לשלם לתובעים תנוכה השתתפות עצמית בסך של 500 ₪ בתוספת הצמדה מיום 16.12.2006 ועד למועד התשלום הגשת התביעה (נספח א' לתצהיר נציג חב' הראל – רשימת פוליסת חב' הראל). ומהתשלום שעל חב' כלל לשלם לתובעים תנוכה השתתפות עצמית בסך 329 ₪ (פרק 2, סעיף 8 לפוליסת חב' כלל) בתוספת הצמדה בין המדד הידוע ביום 01.01.1997 לבין המדד הידוע ביום קרות מקרה הביטוח (פרק 1, סעיף 8ב(3) לפוליסת חב' כלל) שהינו המועד בו החלו עבודות הבנייה והשיפוץ בדירה 7, קרי מדד המתפרסם ביום 15.11.2006.

תשלום ל"מבוטח"

1. כבר עתה אומר כי איני מקבל את טענת חב' הראל, לפיה אם ייקבע כי עליה לשלם תגמולי ביטוח הרי שתגמולים אלו יכולים להיות משולמים לבנק הבינלאומי בע"מ בלבד, שהינו המבוטח על פי הפוליסה. מעיון ברשימת הפוליסה (נספח לב' לתצהיר התובע) תחת כותרת המשנה "שם המבוטח הינו" נרשם "בנק הבינלאומי... ו/או בעלי זכויות הנכס המשועבד לבנק המבוטח...". אמור מעתה כי התובעים כבעלי הזכויות בדירה 6 ששועבדה לבנק הבינלאומי הינם גם בגדר המבוטחים.

תשלום תגמולי ביטוח בערכי שיפוי

1. כלום ניתן לחייב את הנתבעות בתשלום פיצוי הגם שעל פי הפוליסות מדובר בתשלום תגמולים בערכי שיפוי.

בנסיבות העניין, כאשר הדירות שהיו מבוטחות נמכרו זה מכבר בהליכי מימוש בהוצאה לפועל, ואין לתובעים כל זכות בהן, וברי כי אין הם יכולים לפעול לתיקון הליקויים בדירות בדיעבד, ברור הוא כי הבחינה של תשלום תגמולי ביטוח תהיה בערכי פיצוי ולא בערכי שיפוי, כפי הקבוע בפוליסות הביטוח.

טענת הנתבעות בדבר נזק ראייתי

1. הנתבעות טוענות כי נגרם להן נזק ראייתי לאור השיהוי שבין מועד קרות מקרה הביטוח (החל מחודש נובמבר 2006) ועד למועד הדיווח (לחב' הראל דווח בחודש ינואר 2007 ולחב' כלל דווח בחודש מאי 2007).
2. איני מקבל טענה זו של הנתבעות.
3. באשר לטענת השיהוי בגין הדיווח מהנזקים הראשונים שהתגלו בחודש נובמבר 2006, כתוצאה מחדירת רטיבות, סבורני כי לא מדובר בשיהוי מקום שהתובעים לא ציפו שעבודות השיפוץ שביצעו השכנים למעלה ייפגעו באטימות הגג ולמעשה לחדירת מי גשמים. לא מן הנמנע, כי התובעים סברו כי מדובר בעניין נקודתי שיבוא על פתרונו על ידי תיקונים שיבצעו השכנים בדירתם, לאחר שהתובעים יתלוננו בפניהם על כך. כפי שציינתי לעיל, בפרק העוסק בסיכון הצפוי (בסעיף 88 לפסק דין זה), התובעים לא שיערו כי חדירת מי גשמים תחלחל לארון החשמל. מה עוד, שלא מדובר בשינוי בעניין מהותי, שחייב את התובעים לדווח לנתבעות בגינו.
4. טעם נוסף למסקנתי, לפיה לא נגרם לנתבעות כל נזק ראייתי, טמון בעובדה כי השמאי מטעם הנתבעות, מר ברלינר, נתן חוות דעת כדבעי. העובדה שהשמאי ברלינר לא יכול היה לבקר בדירה אלא רק מחוץ לה, אין בה כדי להעלות או להוריד, מקום שבפניו עמדו תמונות של הנזקים אשר יכול היה להתרשם מהן, חוות דעתו של השמאי גיל לזר מטעם התובעים אשר נערכה כשנה לפני חוות דעתו של השמאי ברלינר, ואף יכול היה לפנות לתובעים לשם קבלת גרסתם.

ריבית מיוחדת לפי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח

1. התובעים טוענים כי יש לחייב את הנתבעות בריבית מיוחדת, לפי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, לאור סירובן של הנתבעות לשלם את תגמולי הביטוח שהיו מגיעים להם.
2. סבורני, כי בנסיבות העניין אין מקום להפעיל סנקציה זו.
3. ההוראה הקבועה בסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח קובעת:

"מבטח בביטוחים אישיים, שלא שילם את תגמולי הביטוח שלא היו שנויים במחלוקת בתום לב, במועדים שבהם היה עליו לשלמם לפי סעיף 27, יחייבו בית המשפט, ולעניין מבטח כאמור בביטוחים שאינם ביטוחים אישיים – רשאי בית המשפט לחייבו, בתשלום ריבית מיוחדת בשיעור שלא יעלה על פי עשרים מן הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, שתחושב על תגמולי הביטוח האמורים ועל תוספת הפרשי ההצמדה על תגמולים אלה לפי סעיף 28, מהמועדים בהם היה על המבטח לשלמם עד תשלומם בפועל; הריבית המיוחדת תשולם בנוסף לריבית האמורה בסעיף 28."

התנאי, אפוא, לחיוב בתשלום הריבית המיוחדת הוא אי תשלום תגמולים שלא היו שנויים במחלוקת בתום לב.

1. יפים לעניין זה, דבריה של כב' השופטת דודקביץ בת"א (מרכז) 5625-08-07 יעקב אביעד נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (27.02.2014):

"מדובר במבחן אובייקטיבי, שנמדד לפי "המבטח הסביר", כאשר תום ליבו של המבטח נבחן על פי כלל נסיבות העניין (ראו: אליאס, בעמ' 563-561). לאורך השנים נעשה שימוש בסעיף זה במשורה, ורק כאשר חברת הביטוח עשתה שימוש לרעה בהליך המשפטי כדי לעכב את התשלום, נקטה בהליכי סרק וסירבה לשלם את תגמולי הביטוח מסיבה בלתי עניינית ושלא בתום לב (ראו: אליאס, בעמ' 558; ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר, פ"ד מט(2) 749 (1995); רע"א 2244/04 ר.ד. משקאות גורמה נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (11.12.04); רע"א 3121/04 עברוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (17.5.05)).

ראו גם דברי בית המשפט העליון בעניין רע"א 2244/04 ר.ד משקאות גורמה בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פסקה 6 להחלטת כב' השופטת פרוקצ'יה (11.12.04):

"תום לבה של החברה המבטחת נבחן על פי כלל הנסיבות האופפות את הענין, והתנהגותו של המבוטח עשויה להוות מרכיב במערכת נסיבות זו, אולם לא בהכרח מרכיב מרכזי ומכריע לענין זה. הריבית המיוחדת נושאת אופי של סנקציה אשר יש לנקוט הקפדה יתירה בטרם תוטל על המבטח, ויש להותירה לאותם מקרים מיוחדים ונדירים בהם הוכח באופן ברור חוסר תום לבו של המבטח בסירובו לקיים את חיובו, אף שעל פי מבחני תום הלב החיוב לשלם את תגמולי הביטוח לא אמור היה להיות שנוי במחלוקת באופן אמיתי."

1. בנסיבות העניין, בין הצדדים התגלעה מחלוקת של ממש הן בדבר תוקפה של פוליסת ביטוח, הן בעניין פרשנות החרגות ותנאים בפוליסות הביטוח. על רקע זה, מדובר במחלוקת לגיטימית ולא נראה שהנתבעות פעלו בחוסר תום לב, במידה המצדיקה הפעלת סעד חריג זה.
2. לפיכך, סבורני כי אין לחייב את הנתבעות לשלם לתובעים ריבית מיוחדת.

הוצאות נוספות

1. לעניין טענת התובעים בדבר הוצאות ששולמו בקשר עם ניהול התובענות למומחים שונים (סע' 20 לתצהיר התובע) הרי שמעיון בחוות דעתו מומחים אלו עולה כי הן הוזמנו לצורך ניהול הליכים משפטיים כנגד צדדי ג', וללא קשר לתביעות דנן.
2. חוות דעתו של מר רן קורן, בעניין מצלמות ההקלטה בבית התובעים, אינה קשורה לתובענות דנן וככל הנראה נערכו לצורכי הליכים אחרים שהתובעים היו צד להם כנגד צדדי ג'. חוות דעתו של המהנדס סדקצי, בקשר עם הנזקים שנגרמו לדירות התובעים כתוצאה מעבודות הבנייה שבוצעו בדירת ה"ה רוזנטלר וקאהן, גם הן הוכנו שללא קשר לתובענות אלו.
3. החוות דעת היחידה הקשורה לתובענות דנן היא חוות דעתו של השמאי גיל לזר מיום 23.07.2013 בעניין שווי דירות התובעים וגובה שכר הדירה המקובל לדירות אלו. משכך, רק בגין חוות דעת זו, זכאים התובעים לקבל החזר הוצאות.

הקבלה שהופקה בגין חוות דעת זו מיום 18.07.2013 היא על סך 5,900 ₪ כולל מע"מ (נספח כא' לתצהיר התובע).

1. משכך, על הנתבעות לפצות את התובעים בסך של 5,900 ₪, שיחולק בהן באופן שווה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 18.07.2013 ועד למועד התשלום המלא בפועל.
2. למעלה מן המתחייב, אומר כי באשר לטענה בעניין גובה שכ"ט עו"ד שהתובעים התחייבו לשלמו כפי שנקבע בהסכם שכ"ט שבינם לבין בא כוחם, הרי שבית המשפט אינו כבול לגובה שכ"ט עליו הסכימו הצדדים להסכם זה. מבלי להכביר במילים, אומר כי בית המשפט, פוסק הוצאות בהתחשב בסכום הפסוק, בכמות הדיונים שהתקיימו ובאופיים, בהתנהלות הצדדים וכד'.

נזקים בלתי ממוניים

1. התובעים טענו בכתבי התביעה כי נגרמו להם נזקים נוספים בדמות עגמת נפש, בזבוז זמן, תסכול, "נזקים רפואיים קשים", והעמידו אותם על סך של 40,000 ₪ בכל תביעה.

כבר עתה אומר כי בתצהירי העדות הראשית שהוגשו מטעם התובעים ראש נזק זה נשמט מהם.

לא זאת אף זאת, ראש נזק זה שהורכב בכתבי התביעה כעגמת נפש, בזבוז זמן, תסכול ונזקים רפואיים קשים, הצטמצם בסיכומי התובעים לעוגמת נפש בלבד (סעיף 51 לסיכומי התובעים).

ככל שמדובר בנזקים שנשמטו בסיכומי התובעים, הרי מדובר בזניחת טענות.

1. למעלה מזאת, אומר כי לא בכדי התובעים זנחו את נזקיהם בדמות בזבוז זמן, תסכול ו"נזקים רפואיים קשים", שהרי לא צורפה ולו אסמכתא אחת בעניינם.
2. על יסוד, צמצום רשימת הנזקים המרכיבים ראש נזק זה, כאשר ברור כי חלק נמנו אך כדי לנפח את סכומי התביעות, אני סבור כי אין מקום לחייב את הנתבעות בתשלום מלוא סכום ראש נזק זה.
3. בנסיבות העניין, מאחר שמצאתי כי מדובר בתביעות מוצדקות, וכי למעשה הנתבעות חייבות בתשלום בגין הוצאות דמי שכירות, ומאחר ששוכנעתי כי נגרמה לתובעים עוגמת נפש רבה במידה שמבוטח סביר מצפה ממבטחו לשלם לו תגמולי ביטוח בעת קרות מקרה ביטוח, ומקום שהנתבעות אף לא ניאותו לשלם כל תשלום ולו מקדמה על חשבון, ולאור העובדה כי מדובר בתיק שנמשך שנים רבות (מדי), בלשון המעטה, אני קובע שעל כל אחת מהנתבעות (חב' כלל וחב' הראל) לשלם לתובעים פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 20,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד תשלום המלא בפועל.

יובהר, כי חיוב הנתבעות בגין עוגמת נפש שנגרמה לתובעים אינו בר שיבוב.

סיכום פרק הנזק

1. חב' כלל חברה לביטוח בע"מ תשלם לתובעים, בגין הוצאות דיור חלופי, סך של 30,007 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד השריפה ועד למועד מתן פסק הדין.

1. חב' הראל חברה לביטוח בע"מ תשלם לתובעים, בגין הוצאות דיור חלופי, סך של 18,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד השריפה ועד למועד מתן פסק הדין.
2. הנתבעות תשלמה, בחלוקה שווה, סך של 5,900 ₪ בגין תשלום שכ"ט של השמאי מטעם התובעים.

1. כל אחת מהנתבעות תשלם סך של 20,000 ₪ בגין עגמת נפש שנגרמה לתובעים, כאשר סכום זה אינו בר שיבוב.

אחריותם של צדדי ג'

1. עתה יש לבחון את שאלת אחריותם של צדדי ג' במתכונת של תביעת שיבוב, לפי סעיף 62(א) לחוק חוזה הביטוח.

ככל שיימצא כי צדדי ג', או מי מהם, חייבים בשיפוי הנתבעות, הרי שאז תיבחן שאלת אחריותם של צדדי ד' לשפות את שולחי הודעות צד ד'.

אחריותם של ה"ה רוזנטלר וקאהן

1. ה"ה רוזנטלר וקאהן היו בזמנים הרלוונטיים לתובענות הבעלים של דירה 7. אין חולק כי ה"ה רוזנטלר וקאהן ביקשו לבצע עבודות בנייה ושיפוץ, לרבות הרחבה, ולצורך כך שכרו, בין היתר, את שירותיהם של מר שער, קבלן השיפוצים והעבודות, ואת שירותיו של מר אחוון המהנדס שתכנן את עבודות הבנייה בדירה 7.
2. כבר עתה אומר כי אני דוחה מכל וכל את טענת ההגנה של ה"ה רוזנטלר וקאהן, לפיה הליקויים בדירה 5 התגלו עוד בזמן שדירותיהם שלהם היו בחזקת הדיירים הקודמים, וכי דיירים אלו הם שהסבו לדירות התובעים נזקים משמעותיים. ה"ה רוזנטלר וקאהן לא הגישו הודעת צד ג' כנגד הדיירים הקודמים בדירותיהם או כנגד בעלי הזכויות בהן. כך שמדובר בטענה בעלמא.
3. מלבד טענות ה"ה רוזנטלר וקאהן בדבר היעדר הקשר הסיבתי בין העבודות שבוצעו בדירתם לבין אירוע השריפה ובדבר הנזקים הנטענים המוכחשים על ידם, אשר אתייחס אליהן להלן, אני מודע לטענות ה"ה רוזנטלר וקאהן כי ככל שייקבע כי עליה לשפות את הנתבעות, הרי שיש לחייב את צדדי ד' בשיפוי תואם לאור אחריותם בקשר עם הנזקים הנטענים לדירות התובעים.
4. איני מקבל את טענת ה"ה רוזנטלר וקאהן, בעניין מצב דירות התובעים עובר לקרות אירוע הביטוחי ולעניין כי בעיית הרטיבות הייתה קיימת עובר לביצוע עבודות הבנייה והשיפוץ בדירת ה"ה רוזנטלר וקאהן הממוקמת מעל לדירה 5. טענות אלו נידונו בהרחבה בפרק החבות, לעיל, ונקבע שם כי ישנו קשר סיבתי בין עבודות הבנייה והשיפוץ שבוצעו בדירת ה"ה רוזנטלר וקאהן לבין פגיעה בתקרת דירה 5 שהביאה לחדירת מי גשמים לדירה 5 ומאוחר יותר לדליקה שפרצה בדירות התובעים בעקבות חלחול מים לארון החשמל שבדירה 6.
5. כמו גם, איני מקבל את טענת ה"ה רוזנטלר וקאהן לעניין אי גרימת הנזק הנטען, ולמעשה, כי השריפה הייתה מקומית באזור הארון החשמל. כפי שקבעתי בפרק הנזק שנידון בהרחבה לעיל, נקבע גם נקבע כי השריפה פגעה בתכולת הדירות באופן שלא איפשר את המשך המגורים בהן. נזקי הפיח עליהם כתב נציג שירותי הכבאות בדוח, אינם יכולים ללמד על היקפו של נזקי הפיח. מה גם, שאין הכרח כי הדירה תעלה כולה באש כדי להסיק כי דיירה אינם יכולים עוד להתגורר בה לפני שהנזקים בה יתוקנו. די בכך כי הדירה הותירה אחריה נזקי פיח, כדי למנוע מדיירה להתגורר בה מבלי לתקן את נזקיה.
6. כמו כן, איני מקבל את טענת ה"ה רוזנטלר וקאהן, לפיה היענותם לדרישות התובעים בקשר עם הסרת האיטום בגג על מנת שאור השמש ייבש את הרטיבות שבדירתו, הייתה בשל הרצון להתקדם בעבודות הבנייה והשיפוץ בדירתם, ועל מנת להפיס את דעתו של התובע ולפנים משורת הדין.

ראשית, אני סבור כי הדרישה להסרת האיטום בגג לא עלתה כלל וכלל ומדובר בטענה לא נכונה עד כדי בלתי מתקבלת על הדעת. בלתי מתקבל על הדעת כי התובעים ביקשו מצדדי ג' להסיר את האיטום רק בשל שאור השמש ייבש את הרטיבות שבדירה 5.

שנית, גם אם הייתי קובע כי התובע הוא זה שביקש מצדדי ג' להסיר האיטום בגג, מצופה היה מצדדי ג' כי לא יעתרו לבקשתו מרחיקת הלכת, שיש בה כדי להמיט אסון (ולכל הפחות נזקים כבדים) על כלל הדיירים בבית המשותף.

1. לאור מכלול חומר הראיות בפניי, לרבות גרסאות התובעים, מר שער ומר אחוון עולה כי ה"ה רוזנטלר וקאהן היו מודעים בזמן אמת לחריגות הבנייה שנעשו בדירה 7, וכי אלו נעשו על פי דרישותיהם ובידיעתם המלאה. כל ניסיונות ה"ה רוזנטלר וקאהן לנתק את עצמם מעבודות הבנייה והשיפוצים, חוטאים לאמת.
2. ה"ה רוזנטלר וקאהן מאשרים כי נעתרו לבקשת התובע להסיר את הגג על מנת שאור השמש ייבש את הרטיבות הקיימת בדירתו. די בכך, שהיו אלה ה"ה רוזנטלר וקאהן אשר נעתרו לבקשה זו של התובע, כביכול, וביקשו ממר שער, או מי מטעמו, לבצע את הסרת הגג, כאשר ידוע כי היווה את הסיבה העיקרית לקרות מקרה הביטוח, כדי להבין את אחריותם של ה"ה רוזנטלר וקאהן בגין כך.
3. עם זאת, מאחר שה"ה רוזנטלר וקאהן, אינם בעלי מקצוע המוחזקים כמי שיודעים כי הסרת גג או חלקו תביא בהכרח לרטיבות בדירת התובעים, הרי שאת עיקר האחריות איני מטיל עליהם.
4. אני קובע כי אחריותם של ה"ה רוזנטלר וקאהן תעמוד על שיעור של 30%.

אחריותו של מר שער

1. מר שער היה קבלן העבודות והשיפוצים שנשכר על ידי ה"ה רוזנטלר וקאהן לשם ביצוע העבודות בדירה 7.
2. מר שער, כאמור לא הגיש תצהיר עדות ראשית, לא התייצב לישיבת ההוכחות, ולא הגיש סיכומי טענותיו. כל שקיים בתיקים הוא כתב הגנתו שהגיש במסגרת הודעות צד ד' שהוגשו נגדו בשני התיקים.

מר שער היה בעל המקצוע שעבד בדירת ה"ה רוזנטלר וקאהן, והוא זה שביצע בפועל את עבודות הבנייה והשיפוץ, לרבות הסרת גג הבית המשותף, הפלת קורות הבטון. ככזה היה עליו להבין את ההשלכות העלולות להיות בגין עבודותיו בדירת ה"ה רוזנטלר וקאהן לדירת התובעים.

די בכך כדי לקבל את הודעת צד ג' נגדו.

1. מר שער יישא באחריות בגין השלכות עבודות הבנייה והשיפוץ שהוא ביצע, ובכלל זה, לנזקיהם המוכחים של התובעים, בשיעור של 70%.

אחריותו הנטענת של מר אחוון

1. ה"ה רוזנטלר וקאהן טוענים כי מר אחוון נשכר על מנת לתכנן ולפקח על הבנייה, ולפיכך הוא אחראי לכל נזק שנגרם אם נגרם.
2. מר אחוון טוען כי תפקידו התמצה לעניין תכנון בלבד ולא היה המהנדס המפקח על עבודות הבנייה בדירת ה"ה רוזנטלר וקאהן.
3. במחלוקת זו אני מקבל את הגנתו של מר אחוון.
4. בראש ובראשונה, אומר כי לא צורף מסמך היסוד, הוא ההסכם שבין הצדדים, ממנו ניתן היה לעמוד על הגדרת תפקידו של מר אחוון בקשר עם עבודות הבנייה והשיפוץ בדירת ה"ה רוזנטלר וקאהן.
5. שנית, בהסכם שנכרת בין ה"ה רוזנטלר וקאהן למר שער מיום 23.10.2006 (נספח ד' לתצהיר מר רוזנטלר) צוין בפרק התמורה בלשון זו:

"צד ב' (מר שער) לא יבקש שום מקדמות וכל תשלום שהוא עד לאישור כל שלב ע"י המפקח, כמפקח בניה ישמש מר מנחם הויזמן אשר יפקח על ביצוע וטיב העבודה." (ההדגשה שלי – נ.ס.).

1. מכאן, שה"ה רוזנטלר וקאהן ידעו בזמן אמת והכירו בכך שמר אחוון אינו המהנדס המפקח על הבנייה כי אם גורם אחר.
2. בהקשר זה, מעיד מר אחוון בחקירתו הנגדית כי אינו יודע בקשר לאיזה מתוכנית הבנייה שהוא בנה עבור ה"ה רוזנטלר וקאהן, נעשתה חריגה, אלא הוא יודע כי הם ניגשו למעצב פנים, ונעשה שינוי של החלוקה הפנימית, וכי מעצב פנים זה הוא אשר היה המפקח מטעמם (עמ' 132, שורות 28-23 לפרוטוקול).
3. משכך, לא נותר לי אלא לקבל את טענתו של מר אחוון, לפיה הוא לא היה מודע לחריגות בנייה שנעשו על ידי ה"ה רוזנטלר וקאהן ומר שער וכי על כל פנים לא הוא היה אמון על פיקוח עבודות אלו.
4. אציין כי לא מצאתי כל משמעות בדבר ידיעתו של מר אחוון בדבר חריגות הבנייה שהתבצעו בדירת ה"ה רוזנטלר וקאהן שהרי הדבר נודע לו בדיעבד ולא בזמן אמת. כמו כן, לא מצאתי כל משמעות לגובה שכרו של מר אחוון ששולם בידי ה"ה רוזנטלר וקאהן.

1. על כן, אני דוחה את הודעת צד ג' כנגד מר אחוון, כמו גם את הודעות צד ד' כנגדו שהגישו ה"ה רוזנטלר וקאהן.
2. הואיל ושוכנעתי כי ה"ה רוזנטלר וקאהן הגישו הודעת צד ד' כנגד מר אחוון חרף שידעו כי זה לא שימש כמפקח על הבנייה מטעמם, וזאת במטרה לגלגל את האחריות על כתפיו בחוסר תום לב ותוך פתיחת הליכי סרק, יהיה לכך ביטוי בפסיקת הוצאות מתאימות כנגדם.

אחריותם של צדדי ד'

אחריותו של מר שער

1. מלבד אחריותו של מר שער כצד ג' בשתי התובענות, יש לבחון את אחריותו אם בכלל בהודעת צד ד' שהגישו נגדו ה"ה רוזנטלר וקאהן ובהודעת צד ד' שהגיש נגדו מר אחוון. עם זאת, מאחר שהודעת צד ג' כנגד מר אחוון נדחתה, ומאחר והודעת צד שלישי במהותה היא תביעה מותנית, הרי שדין הודעת צד ד' ששלח מר אחוון כנגד מר שער, להידחות גם היא.
2. באשר לאחריותו של מר שער, קבלן השיפוצים, אשר ביצע את עבודות הבנייה והשיפוצים בדירת ה"ה רוזנטלר וקאהן, אומר כי מעיון בנספח כ' לתצהירו של מר רוזנטלר שהופק ביום 28.01.2007 עולה כי מר שער מאשר כי קיבל תשלום ע"ס 155,000 ₪ בגין עבודות הבנייה שביצע בדירת ה"ה רוזנטלר וקאהן וכי הוא מודע לטענות התובעים בקשר עם הנזקים שנגרמו להם בקשר עם עבודות הבנייה שביצע וכי הוא מתחייב, בין היתר, לשלם ולשפות בגין כל נזק והוצאה שייגרמו למזמין (ה"ה רוזנטלר וקאהן) (להלן: "התחייבות").
3. מקום שמר שער לא לקח חלק בדיונים מושא התובענות דנן, לא הגיש ראיותיו ואף לא הגיש סיכומיו, הרי שבמצב דברים זה, לא עלה בידו לסתור את עצם קיומה של ההתחייבות ואת תוכנה.
4. משכך, מר שער ישפה את ה"ה רוזנטלר וקאהן בכל סכום בגינו הם יחויבו לשפות את הנתבעות.

אחריותם של בני הזוג גורדון

1. ה"ה רוזנטלר וקאהן טוענים כי עם חתימת הסכם מכר דירה 7 לבני הזוג גורדון, כאמור בנספח ב' לתצהירו של מר רוזנטלר, הרי שבני הזוג גורדון נטלו על עצמם את האחריות בקשר עם הנזקים הנטענים של התובעים (סעיף 6ב' לחוזה המכר דירה 7).
2. מנגד בני הזוג גורדון טוענים כי לא רק שסעיף 6ב' נולד לאחר שה"ה רוזנטלר וקאהן הציגו בפניהם כי מדובר בטענת התובעים בדבר נזקים פיזיים מינוריים בלבד, ומשום כך היו מוכנים לקבל על עצמם תנאי זה.
3. אני מקבל את טענת בני הזוג גורדון כי מאחר שקיבלו דירה שממילא זקוקה לשיפוץ נרחב.
4. יתירה מזאת, ה"ה רוזנטלר וקאהן מתעלמים לחלוטין מקיומו של תנאי נוסף המצוי בחוזה המכר בסמוך לאחר התנאי שבסעיף 6ב' לחוזה המכר.
5. סעיף 6ג' לחוזה המכר קובע:

"לעומת זאת, המוכר יהיה אחראי לכל תביעה כספית שתוגש נגדו ע"י השכנים לדירה כשעילתה הינה נזקים כספיים עקיפים (כגון נזקי גוף, נפש ומטלטלין) שנגרמו להם, לטענתם, עקב העבודות שבוצעו בדירה ע"י המוכר" (ההדגשה במקור – נ.ס.).

1. פרשנותו של תנאי זה היא כי כל נזק כספי עקיף שייתבע מה"ה רוזנטלר וקאהן – ויש לציין כי הדוגמאות בדבר נזקי גוף, נפש ומיטלטלין אינן ממצות את הנזקים הכספיים העקיפים שהצדדים לחוזה המכר התכוונו אליהם – שנגרמו עקב עבודות שבוצעו בדירה יהיו באחריות ה"ה רוזנטל וקאהן.
2. איני מוכן לקבל כל פרשנות אחרת.

1. איני מקבל את טענת ה"ה רוזנטלר וקאהן בעניין התמורה שהתקבלה מבני הזוג גורדון ממכירת הדירה וכי מדובר במחיר הפסד כביכול. מהראיות שצורפו לתצהירו של חתנם של בני הזוג גורדון עולה כי התמורה שהתקבלה בגין מכירת דירת ה"ה רוזנטלר וקאהן הייתה על פי מחיר שוק תוך הפחתת מחיר פלונית ביחס למצב הדירה שהייתה זקוקה לשיפוץ נרחב (סעיפים 15 ו-16 לתצהיר מר טיומין).
2. יש לציין כי ה"ה רוזנטלר וקאהן התעלמו לחלוטין מקיומו של התנאי שבסעיף 6ג' לחוזה המכר, כאילו לא קיים, בעוד שהוא סותר לחלוטין את טענתם כי בני הזוג גורדון נטלו על עצמם את האחריות בגין הנזקים הנטענים.
3. הואיל ושוכנעתי כי ה"ה רוזנטלר וקאהן הגישו הודעת צד ד' כנגד בני הזוג גורדון חרף התנאי הקבוע בסעיף 6ג' לחוזה המכר שהם צד לו, תוך הסתרה מכוונת, וזאת במטרה לגלגל את האחריות על כתפי בני הזוג גורדון, בחוסר תום לב ותוך פתיחת הליכי סרק, יהיה לכך ביטוי בפסיקת הוצאות מתאימות כנגדם.
4. די בכל האמור במקובץ, כדי לדחות את הודעת צד ד' שהגישו ה"ה רוזנטלר וקאהן נגד בני הזוג גורדון.

סיכום פרק אחריות צדדי ג' וד'

1. ה"ה רוזנטלר וקאהן, ביחד ולחוד, ישפו את הנתבעות בשיעור של 30% מהסכום שחויבו לפצות את התובעים, להוציא הסכום הפסוק בגין עגמת נפש.
2. מר שער ישפה את הנתבעות בשיעור של 70% מהסכום שחויבו לפצות את התובעים, להוציא הסכום הפסוק בגין עגמת נפש.
3. כמו כן, מר שער ישפה את ה"ה רוזנטלר וקאהן במלוא הסכום שחויבו לשפות את הנתבעות, כאמור בסעיף 216 לעיל.

סוף דבר

1. על יסוד האמור בסעיפים 175-172 וסעיפים 218-216 לעיל, אני קובע כדלקמן:

ת"א 325-11-09

1. כלל חברה לביטוח בע"מ תשלם לתובעים את הסכומים הבאים:
   1. בגין הוצאות דיור חלופי, סך של 30,007 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 04.01.2007 ועד למועד פסק הדין.
   2. בגין תשלום שכ"ט השמאי, סך של 2,950 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 18.07.2013 ועד למועד פסק הדין.

• 1. בגין עגמת נפש, סך של 20,000 ₪.
  2. הוצאות משפט, ובכלל זה אגרת בית המשפט, שכר עדים ושכ"ט עו"ד, בסך של 30,000 ₪.

ת"א 346-11-09

1. הראל חברה לביטוח בע"מ תשלם לתובעים את הסכומים הבאים:
   1. בגין הוצאות דיור חלופי, סך של 18,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 04.01.2007 ועד למועד פסק הדין.

• 1. בגין תשלום שכ"ט השמאי, סך של 2,950 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 18.07.2013 ועד למועד פסק הדין.
  2. בגין עגמת נפש סך של 20,000 ₪.

• 1. הוצאות משפט, ובכלל זה אגרת בית המשפט, שכר עדים ושכ"ט עו"ד, בסך של 30,000 ₪.

1. הסכומים המנויים בסעיפים 220 ו- 221 לעיל, ישולמו תוך 30 יום (ללא קשר לחובת צדדי ג' לשפות את הנתבעות בגין כך וללא קשר לאפשרות כי תוגש הודעת ערעור, וזאת לאור גילם המופלג של התיקים) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק דין זה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

1. ה"ה רוזנטלר וקאהן (צד ג' בשתי התובענות), ביחד ולחוד, ישפו את הנתבעות בשיעור של 30% מהסכום שהן חויבו לפצות את התובעים, להוציא הסכומים המנויים בסעיפים 220.3 ו- 221.3 לעיל.
2. מר שער (צד ג' בשתי התובענות) ישפה את הנתבעות בשיעור של 70% מהסכום שהן חויבו לפצות את התובעים, להוציא הסכומים המנויים בסעיפים 220.3 ו- 221.3 לעיל.
3. מר שער (צד ד' בשתי התובענות) ישפה את ה"ה רוזנטלר וקאהן במלוא הסכום שחויבו לשפות את הנתבעות, כאמור בסעיף 223 לעיל. לא מצאתי לחייב את מר שער בהוצאות משפט שנגרמו לה"ה רוזנטלר וקאהן בגין תביעות אלו, ואלה יישאו בהוצאותיהם שלהם.
4. לצורך פישוט ובהסכמת הצדדים, קיימת בפניהם האפשרות (שאינה חובה ואין לראותה בגדר המלצה) שמר שער ישפה את הנתבעות ישירות במלוא הסכום שהן חויבו (להוציא הסכומים המנויים בסעיפים 220.3 ו- 221.3 לעיל), וזאת במנותק מחובתן של הנתבעות לשלם את הסכומים בהן חיובו.
5. על יסוד האמור בסעיפים 200 ו- 214 לעיל, ישלמו ה"ה רוזנטלר וקאהן הוצאות צדדי ד' הבאים כדלקמן, כאשר הוצאות אלו אינן ברות שיפוי (ממר שער):
   1. סך של 20,000 ₪ בגין הוצאות מר אחוון, ובכלל זה הוצאות אגרה, ושכ"ט עו"ד.

• 1. סך של 10,000 ₪ בגין הוצאות בני הזוג גורדון, ובכלל זה שכ"ט עו"ד.

1. הסכומים שעל צדדי ג' וד' לשלם ישולמו (בכפוף לאפשרות המנויה בסעיף 226 לעיל) תוך 30 יום ממועד הצגת אסמכתא בדבר התשלום לשולח ההודעה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום לשולח ההודעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

1. ככל שלא נקבעו הוצאות נוספות לגבי צד פלוני, מעבר למה שנקבע לעיל, הרי שהוא יישא בהוצאותיו.
2. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ולמר אבינועם שער בדואר רשום ותסגור את שני התיקים.

ניתן היום, ה' חשוון תשע"ח, 25 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.