בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט השלום בחיפה (כב' השופט רמזי חדיד) מיום 26.10.2014 במסגרתו אכף בית המשפט קמא הסכם שכירות בין הצדדים וחייב את המבקשים לשלם למשיבה סך של 689,142 ₪ (סכום המהווה מכפלה של דמי השכירות החודשיים בסך של 31,595 ש"ח כולל מע"מ בעשרים חודשים) בתוספת הוצאות משפט.

המבקשים טוענים כי סיכויי הערעור טובים, כי מימוש פסק הדין כרוך במכירת נכס מקרקעין וכי אם ישולם פסק הדין יתקשו המבקשים להשיב את המצב לקדמותו משום שהמשיבה היא חברה מפרת חוק שאינה פעילה.

המשיבה טוענת כי סיכויי הערעור נמוכים משום שהערעור נסוב על קביעות עובדתיות של בית המשפט קמא שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהן וכי המבקשים לא הרימו את הנטל המונח לפתחם להוכיח כי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. לחילופין, הסכימה המשיבה כי פסק הדין יעוכב בכפוף לכך שמלוא סכום פסק הדין יופקד בקופת בית המשפט או בחשבון נאמנות שיפתח לשם כך ע"י ב"כ המשיבה.

הכלל הבסיסי, הקבוע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), הינו כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק הדין עליו מערערים. ואולם, בית המשפט רשאי לחרוג מכלל זה. על המבקש לעכב ביצועו של פסק דין לעמוד בנטל כפול: עליו להראות כי לערעור יש סיכוי וכן עליו להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ע"א 8380/06 האפוטרופוס הכללי נ' פלוני, פיסקה 7, החלטה מיום 10.12.06, השופט ד' חשין).

שני התנאים האמורים הינם מצטברים, ויחסי הגומלין ביניהם הוגדרו בפסיקה כ"מקבילית הכוחות", היינו, ככל שסיכויי הערעור של המבקש נמוכים, כך יגבר משקלה של הדרישה בדבר מאזן הנוחות, ולהיפך (ע"א 6616/13 נכסי הצלחה בע"מ נ' בטר פלייס ישראל (ח.ת) 2009 בע"מ (בפירוק) [פורסם בנבו] (17.10.2013); ע"א 2727/13 מכבי שירותי בריאות נ' ישראלי [פורסם בנבו] (4.6.2013); ע"א 3258/13 הד ארצי בע"מ נ' דוכין [פורסם בנבו] (23.5.2013)).

עוד ראוי להזכיר, כי בית המשפט העליון העניק למאזן הנוחות את משקל הבכורה, מבין שני התנאים, אשר נדרש המבקש לעמוד בהם במסגרת בקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין (ע"א 4547/13 מינהל מקרקעי ישראל נ' מפעלי צאן ישראליים בע"מ [פורסם בנבו] (7.7.2013); ע"א 3326/13 חב' מעון פאר הר ציון (בפירוק מרצון בפיקוח בית משפט) נ' שמואלי [פורסם בנבו] (13.6.2013))." [ראו: ע"א 8293/13 נעמן נ' מדינת ישראל -מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 22 להחלטתו של כב' השופט א' שהם (פורסם בנבו, 18.2.2014)].

יחד עם זאת, ככל שסיכויי הערעור נחזים להיות גבוהים יותר יוקל הנטל המונח על כתפי מבקש העיכוב בעניין מאזן הנוחות. ראו: רע"א 8317/06 ישי טהוליאן ואח' נ' ג.מ.ח.ל חברה לבנייה בע"מ (ניתן ביום 21.1.07)

הכלל הוא כי פסק דין לתשלום כסף איננו מסווג בגדר אותם עניינים חריגים אשר לגביהם נוטה בית המשפט להיענות לעיכוב ביצוע. זאת, בהתחשב בכך שאין מדובר בפסק דין שמטבעו אינו הפיך – שהרי את אשר שולם ניתן להשיב (ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שיווק מוצרים והפצתם בע"מ, פ"ד נ (1) 178, 182). יחד עם זאת, במקרים ההולמים – יעוכב הביצוע, כאשר המבקש לעכב את ביצועו של פסק דין כספי מציג תשתית ראייתית מספקת לכך שאם ישולם פסק הדין יתקשה להשיב את המצב לקדמותו (ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק, פ"ד לח (4) 572).

"כפי שכבר נקבע בפסיקה, גובה הסכום שנפסק מהווה שיקול בהערכת הקושי בהשבתו וכאשר מדובר בסכומי כסף גבוהים מאד, מתעורר חשש שמא לא יוכל האדם הרגיל להחזיר את הסכומים במלואם, במידה שיפסיד בערעור" (עיינו: ע"א 1578/05 מעוז חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח אלי אלבז ז"ל [פורסם בנבו] (18.1.2007); בש"א 7637/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, [פורסם בנבו] פיסקה 7 (13.11.2006))" ראו: ע"א 5365/14 המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ (הפול) נ' רמי מור (ניתן ביום 24.10.2014).

ומן הכלל אל הפרט.

בעת בחינת סיכויי הערעור אין בית המשפט הדן בבקשה לעיכוב ביצוע נכנס לעובי הקורה וכאמור, די בכך שישתכנע כי הערעור אינו משולל יסוד. במקרה שלנו אף שחלק מהנמקותיו של בית המשפט קמא אכן מבוססות על קביעות עובדתיות שבהן לא ממהרת ערכאת הערעור להתערב, סבורני כי הערעור אינו משולל יסוד בכל הקשור בטענות המבקשים בערעורם לענין אופן ישום הכלל המשפטי בדבר חובת הקטנת הנזק, על נסיבות הענין, וביחס לתקופה בה חייב בית המשפט קמא את המבקשים בדמי שכירות (20 חודשים). בהקשר זה אוסיף כי לא מצאתי בפסק דינו של בית המשפט קמא דיון בשאלה מתי נודע למשיבה בפועל על עזיבת המבקשים את המושכר ונפקותה של ידיעה זו.

יחד עם זאת התרשמותי היא כי טענות המבקשים בערעורם לא יביאו לביטול החיוב כולו אלא לכל היותר להפחתתו.

באשר למאזן הנוחות, די לי בעדותו של מנהל המשיבה כי המשיבה אינה פעילה כדי להעביר את נטל הבאת הראיות (ולא נטל השכנוע), למשיבה, לשכנעני, כי מצבה הכלכלי של המשיבה איתן וכי המשיבה לא תתקשה להשיב את הכספים שתגבה אם יבוטל פסק הדין. בנטל זה לא עמדה המשיבה אף שהעובדות בדבר מצבה הכלכלי מצויות בידיעתה היחודית. לכך יש להוסיף כי סכום פסק הדין לכשעצמו, מקים חשש מובנה בדבר הקושי להשיב את המצב לקדמותו, בפרט כאשר מדובר בחברה בערבון מוגבל וגם טענת המבקשים כי פקרון פסק הדין כרוך במכירת נכס מקרקעין מטים את מאזן הנוחות לטובת המבקשים.

בנסיבות אלו, בשים לב לכך שמועדי הדיונים בערעורים בבית משפט זה נקבעים במועדים קרובים מאוד (קדם ערעור קבוע כבר ליום 15.1.2015); משהונחה תשתית ראייתית לכך שהמבקשים יתקשו להשיב את המצב לקדמותו, אם יזכו בערעור; לאור התרשמותי כי לחלק מטענות המבקשים יש סיכוי להצליח, אך לא להביא לביטולו של החיוב כולו; וגם בשים לב לעיקול על נכס המקרקעין לטובת המשיבה, ראיתי לעכב את ביצוע פסק הדין רק בכפוף להפקדת סך של 220,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית צמודת מדד, בלתי מוגבלת בזמן, בהתאם לנהלי המזכירות, וזאת בתוך 21 יום מהיום.

המזכירות תשגר החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ד טבת תשע"ה, 05 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.