1. ביום 1.5.13 בפתח הדיון אליו זומנו הצדדים על מנת לאפשר למאשימה להגיש ראיותיה לעניין בקשתה לקבל את הודעותיו של עד התביעה מר דורון כושאווי (להלן: "העד") לפי סעיף 10א(ב) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- 1971 (להלן: "הבקשה הראשונה"), ולקיים דיון בבקשה, הודיעה ב"כ המאשימה שהיא חוזרת מהבקשה הראשונה, ומבקשת מבית המשפט לזמן את העד למתן עדות בבית משפט, וכן להוציא כנגד העד צו הבאה מכוח סעיף 3 וסעיף 109 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 או לחילופין לזמן את העד למועד קרוב, על מנת לוודא את התייצבותו של העד לדיון ההוכחות הקבוע ליום 12.6.13 (להלן: "הבקשה החדשה").
2. ב"כ המאשימה נימקה את בקשתה החדשה בשינוי נסיבות אותן לא יכלה לצפות מראש, שעניינן התייצבות העד לדיון בעניינו ביום 4.4.13 וביום 1.5.13 בבית משפט השלום בירושלים, ולפיכך טענה כי יש לחזור "לדרך המלך" לפיה העד יעיד בבית משפט, ייחקר על ידי ב"כ הצדדים, ובית משפט יתרשם מהעד ישירות. עוד הודיעה ב"כ המאשימה, שהיא חוזרת בה מהבקשה הראשונה.
3. ב"כ הנאשמים מתנגדים לבקשה וטוענים, כי אין מקום לדון בבקשה החדשה וניתן לדון בבקשה הראשונה. לטענתם, ניתן היה לאתר את העד בעת שהמאשימה ביקשה את בקשתה הראשונה, לא נשתנו הנסיבות, שכן העד מעולם לא נעלם אלא הסתובב ומסתובב בציבור, וגם אם יזומן לבית המשפט ויתייצב לא יעיד, כפי שאירע בדיונים קודמים. עוד טענו, שנגרם עינוי דין לנאשמים אשר התייצבו לדיונים רבים, והעד לא העיד, ואין לאפשר למאשימה שטעתה טעות משפטית בבקשתה הראשונה לערוך מקצה שיפורים ולהחזיר את הגלגל אחורה, וכן אין לאפשר למאשימה שהצהירה שויתרה על עדותו של העד, לזמן את העד.
4. לאחר ששקלתי את טיעוני ב"כ הצדדים ושמעתי את נאשמים 2 ו-5, שטענו כי ייגרם להם עינוי דין באם איעתר לבקשה החדשה של המאשימה, מצאתי להיעתר לבקשה החדשה של המאשימה ולזמן את העד למתן עדות ביום 12.6.13.

מעיון בפסיקה (ראה לדוגמא ע"פ 951/80 קניר נ' מ"י פ"ד ל"ה(3) עמוד 505 )עולה, כי המגמה הברורה של הפסיקה היא למנוע עיוות דין העלול להיגרם בין לנאשם ובין לאינטרס הציבורי שייתכן וייפגע מזיכויו של עבריין, הנובע לדוגמה מאי מתן אפשרות למאשימה להביא ראיותיה בפני בית המשפט או בשל טעות של תובע.

לטעמי, האינטרס הציבורי מחייב, כי אשמתו של נאשם כנגדו מוגש כתב אישום תתברר באופן מהותי. לפיכך יש לאפשר לצדדים להביא ראיות, לחקור עדים, ולבית משפט להתרשם מעדים, על מנת להגיע לחקר האמת, ואין מקום מלבד במקרים חריגים ויוצאי דופן, כאשר כלו כל הקיצים, שלא לאפשר למאשימה לזמן עד שהיא עותרת להביאו, ובכך להביא להליך פלילי שיוכרע, בין היתר, מהטעם של אי התייצבות עד מהותי.

מאחר והתיק קבוע להוכחות ליום 12.6.13, יש מקום לאפשר למאשימה לזמן את העד שכאמור התייצב לדיונים בבית משפט השלום בירושלים למתן עדות, על מנת להגיע לחקר האמת. בנוסף, אני מורה למאשימה לזמן למועד זה עדים נוספים, על מנת לא לבזבז את זמנם של הצדדים ושל בית המשפט ולמנוע עינוי דין לנאשמים.

1. עוד מצאתי, כי על פי הוראות סעיף 3 וסעיף 109 לחסד"פ, אין מקום להיעתר לעתירת המאשימה להוציא כנגד העד שלא הוזמן לדיון ההוכחות הקבוע ליום 12.6.13 צו הבאה.

יחד עם זאת מצאתי, כי על מנת לוודא את התייצבות העד לדיון ביום 12.6.13, יש לקבוע דיון תזכורת אליו יזומן העד בטרם מועד ההוכחות, על מנת לוודא התייצבות העד למתן עדות ביום 12.6.13, ולפיכך אני קובעת דיון תזכורת ביום 13.5.13 בשעה 13:30.

מובהר, כי לישיבת התזכורת פטורים ב"כ הנאשמים והנאשמים מלהתייצב, ופרוטוקול ישיבת התזכורת יישלח לצדדים שיבחרו שלא להתייצב לדיון.

1. ב"כ הנאשמים יודיעו לנאשמים תוכן ההחלטה.

מזכירות תזמן את העד ליום 13.5.13 בשעה 11:30 והמאשימה תבצע מסירה אישית.

מזכירות בית המשפט תזמן את נאשם 2 משב"ס לדיון ביום 13.5.13 וליום 12.6.13.

באם ב"כ נאשם 2 תסבורנה שאין צורך בהתייצבות נאשם 2 לדיון ביום 13.5.13, יגישו בקשה לבית משפט לביטול זימון נאשם 2 משב"ס.

מזכירות תשלח החלטה לב"כ הצדדים ולמורשה נאשמות 10 ו-11 ותוודא קבלת ההחלטה בפקס.

ניתנה היום, כ"ז אייר תשע"ג, 07 מאי 2013, בהעדר הצדדים.