1. בפני בקשה, שניה במספר, מטעם הנאשם, לביטול תוספת פיגורים שנוספה לקנס שהוטל עליו.

2. בתמצית ייאמר כי ביום 26.12.11 הוטל על הנאשם במסגרת גזר הדין קנס בסך 80,000 ₪ לתשלום בשנים עשר תשלומים, החל מיום 1.12.12, בגין אי קיום צוים שיפוטיים בנוגע לבניה בלתי חוקית בהיקף נרחב. מגזר הדין, שניתן ע"י מותב קודם, עולה כי הצוים לא בוצעו ובית המשפט הסתפק בעונש מאסר מותנה ולא בפועל, לפנים משורת הדין.

3. הנאשם לא שילם סכום כלשהו עבור הקנס במשך שנה תמימה, ולכן עתרה המאשימה להוצאת פקודת מאסר, למשך 6 חודשים, שהוטלו בגזר הדין חלף הקנס.

בהמשך, לאחר שהגיעו הצדדים להסכמה בדבר תשלום הקנס (המקורי) במספר תשלומים, הוגשה בקשה לביטול תוספת הפיגורים. בהחלטתי מיום 31.12.12 שקלתי את השיקולים השונים והוריתי על ביטול 20 אחוזים מתוספת הפיגורים.

4. הנאשם שילם מספר תשלומים אך שב לסורו וחדל לשלם, ולכן עתרה המאשימה פעם נוספת להוצאת פקודת מאסר, בקשה שקבועה לדיון בעוד מספר שבועות. במקביל עתר הנאשם – שוב – לביטול תוספת הפיגורים.

5. בבקשה טוען הנאשם כי המותב הקודם לא בחן את מצבו הכלכלי בהשתת הקנס, בניגוד להלכה הפסוקה (כך לשיטתו), כי הוא חב חובות רבים, כי העיד על מצבו הכלכלי בדיון מיום 17.12.12 וכי קנס המקור שולם ולכן בהתאם לפסיקה, הושגה מטרת חלף הקנס (הנאשם מפנה בענין זה לרע"פ 837/12 מדינת ישראל נ' גוסקוב).

6. המאשימה הגישה תגובה מפורטת, במסגרתה היא מתנגדת לבקשה.

7. דין הבקשה להידחות, ממספר טעמים.

8. ראשית, בקשתו של הנאשם לביטול תוספת הפיגורים כבר נדונה, וניתנה, כאמור, החלטה בענין ביום 31.12.12. בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו הוא, ורק מטעם זה יש לדחות הבקשה.

מעבר לכך, לא הוצג כל טעם המצביע על שינוי נסיבות בין מצבו של הנאשם בעת הגשת הבקשה הקודמת, לפני פחות משנה, למצבו בעת הגשת הבקשה הנוכחית.

9. שנית, ראוי לציין כי טענות הנאשם לגבי ענין גוסקוב שצויין לעיל אינן רלבנטיות לבקשה לביטול תוספת הפיגורים, אלא לבקשה להטלת חלף המאסר, או אז תיבחן הטענה, כי לא ניתן להטיל חלף מאסר כאשר קנס המקור (ללא פיגורים) שולם.

גזירה שווה לגבי הטענה כי המותב הקודם לא בחן את מצבו הכלכלי של הנאשם בעת הטלת הקנס: טענה זו הינה טענה ערעורית, ושומה היה על הנאשם להגיש ערעור לאחר גזר הדין, לפני קרוב לשנתיים, אם סבר כי כך הדבר.

10. שלישית, ולמעלה מהדרוש, אציין כי סעיף 69 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 קובע, כי ניתן לפטור אדם מתוספת הקנס או חלקה אם יש בנמצא "סיבות סבירות" לאי תשלום הקנס.

בענייננו, כפי שצויין בהחלטה מיום 31.12.12, בגזר הדין חולק הקנס לתקופה ממושכת בת 12 חודשים, והנאשם לא שילם דבר, אלא רק כאשר הוגשה הבקשה לאסרו.

בתצהירו של הנאשם שצורף לבקשה, הוא טוען לקיום חובות רבים וכן לחיוב במזונות (ואכן צורפו מסמכים המעידים על חובות לגורמים שונים ואודות המזונות). בענין זה ראוי לציין, כי התצהיר כלל לא מאומת ע"י עו"ד, בניגוד לדין, וכיתוב בתחתיתו בו נאמר כי יאומת ביום הדיון, אינו מרפא את הפגם.

מעבר לכך, אין בתצהיר פירוט מקורות ההכנסה, ולא ברור כיצד ייתכן כי הנאשם משלם מזונות עבור 5 ילדיו בסך כ-9,400 ש"ח, כאשר הכנסותיו, לדבריו, מסתכמות ב-11,000 ₪. הפער בין הסכומים אינו מאפשר מחיה סבירה, דבר שמוביל למסקנה, כי ייתכן שהנאשם גילה טפח וכיסה טפחיים. זאת ועוד, הנאשם אינו מפרט דבר לגבי נכסיו, ככל שקיימים.

11. רביעית, אף זאת למעלה מהדרוש, כאשר נאשם מביע זלזול כה בוטה בגזר דין, ובמשך שנה תמימה לא משלם תשלום כלשהו מהתשלומים שהושתו עליו, ואף לא טורח לפנות לבית המשפט בבקשה כלשהי לארכה, אלא "נזכר" בדבר כאשר מוגשת בקשה להוצאת צו מאסר, הרי שבקשתו זו מוגשת בידיים לא נקיות ויש לדחותה.

12. חמישית, ולסיכום, אזכיר כי לפנים משורת הדין הופחתו מתוספת הפיגורים עשרים אחוזים בהחלטתי מיום 31.12.12. בנסיבות הענין, הפחתה נוספת בתוספת הפיגורים אינה מוצדקת, בבחינת "יצא חוטא נשכר".

13. מכל הטעמים לעיל – הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט' אלול תשע"ג, 15 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.