זוהי תביעה נזיקית לפיצוי נזקי גוף, לפי הוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975. (להלן: "החוק").

רקע כללי

1. התובעת ילידת 1.2.1986, נפגעה ביום 23.10.2003 בתאונת דרכים, כהגדרתה בסעיף 1 לחוק. תביעתה דנן, היא לתשלום הפיצויים המגיעים לה עקב התאונה, על-פי הוראות החוק. בסופו של יום, הנתבעים לא חולקים על אחריותם לשלם לתובעת את נזקיה עקב התאונה. הפלוגתא היחידה שבין הצדדים נסובה, למעשה, על שאלת תיחום הנזק ושיעור הפיצויים.

2. במועדים הרלוונטיים לתובענה, למדה התובעת בכיתה יא' בבית ספר מקיף ירכא. (להלן: "בית-הספר"). התאונה קרתה בנסיבות אלה: ביום 23.10.2003 שעה 07:30 או בסמוך לכך, עלתה התובעת על אוטובוס המסיע תלמידים לבית-הספר. הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") היה הנוהג באוטובוס ועל שימושו הנפיקה הנתבעת 2 תעודת ביטוח חובה בת-תוקף. בזמן הליכת התובעת במעבר שבין המושבים של הנוסעים במטרה למצוא לה מושב פנוי ולשבת עליו, החל הנתבע בנסיעה באוטובוס. במהלך הנסיעה ובטרם התיישבה התובעת על המושב, בלם הנתבע את האוטובוס, בלימת חירום (להלן: "הבלימה"). כתוצאה מהבלימה, נפלה התובעת על המעבר, במרחק של שני מושבים מהנתבע – הנהג ונגרם לה נזק גוף. (להלן: "התאונה").

3. לאחר התאונה, המשיכה התובעת את נסיעתה באוטובוס לבית-הספר. במהלך יום הלימודים, היא התלוננה על כאבים, והובהלה לבית-חולים לגליל מערבי-נהריה. (להלן: "בית-החולים").

4. התובעת התקבלה בחדר מיום של בית-החולים, ביום 23.10.2003 שעה 11:08. בחדר המיון, היא התלונה על חבלה בגב ובצוואר ועל כאבים בכתף ימינית ובשורש כף יד ימין. היא נבדקה על-ידי כירורג אורתופדי, ועברה סדרת צילומים לצוואר, לעמוד שדרה מותני, לכתף ימינית ולכף יד ימין. לא היו ממצאים חבלתיים. היא שוחררה, בו ביום, לביתה עם המלצות למנוחה והמשך טיפול אנלגטי אצל הרופא המטפל.

5. התובעת נבדקה על-ידי מומחה בית-המשפט, ד"ר קובי לידור – מומחה לכירורגיה אורתופדית (להלן: "המומחה"). המומחה קבע בחוות-דעתו בכתב מיום 14.11.2011 (להלן: "חוות-הדעת"), כי לתובעת נכות רפואית יציבה בשיעור 40% לפי סעיף 41(2) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956 (להלן: "תקנות המל"ל"), בשל מפרק נד של הכתף השמאלית, אך אין קשר סיבתי בין הנכות דנן לתאונה. יוצא, כי לתובעת לא נגרמה נכות רפואית יציבה עקב התאונה.

אציין, כי המומחה נחקר על חוות-דעתו בבית-המשפט, בחקירת שתי וערב צולבת, יסודית וממצה עד למאוד.

6. התובעת טוענת לפיצויים במספר ראשי נזק כדלקמן:

נזק מיוחד

א. הוצאות רפואיות - 50,000 ₪.

ב. הוצאות נסיעה - 30,000 ₪.

ג. עזרת צד ג' - 240,000 ₪.

ד. הפסד השתכרות - 640,000 ₪.

נזק כללי

ה. כאב וסבל - 170,000 ₪.

ו. הוצאות רפואיות - 100,000 ₪.

ז. הוצאות נסיעה - 50,000 ₪.

ח. עזרת צד ג' - 300,000 ₪.

ט. הפסד כושר השתכרות - 1,474,925 ₪.

י. הפסד תנאים סוציאליים ופנסיה - 442,477 ₪.

יא. הוצאות ניידות ואביזרים רפואיים - 150,000 ₪.

3,647,401 ₪. !!

ובגין הגבלת הסמכות העניינית של בית-המשפט - 2,500,000 ₪. !!

מסכת הראיות

7. התובעת העידה לעצמה. היא הקדימה והגישה תצהיר עדות ראשית (ת/2). וכן, הוגשו מטעמה שני מוצגים: ת/1 – אסופת מסמכים רפואיים ו- ת/3 – תצהירו של מר סברי אבו סאלחה – המנהל האדמיניסטרטיבי דאז של בית-הספר (להלן: "סברי").

8. הנתבע העיד להגנה. וכן, הוגש מטעם ההגנה מוצג נוסף: נ/1 – אסופת מסמכים רפואיים.

דיון והכרעה

9. לית מאן דיפליג, כי לתובעת נכות רפואית יציבה בשיעור 40%, לפי סעיף 45(2) לתקנות המל"ל בשל מפרק נד של הכתף השמאלית (להלן: "הנכות"). השאלה העיקרית הטעונה הכרעה היא האם הנכות נגרמה עקב התאונה. על-כן, אדון תחילה בשאלת הקשר הסיבתי שבין הנכות לתאונה ,ולאחר מכן אערוך שומה לפיצויים המגיעים לתובעת עקב התאונה.

הקשר הסיבתי שבין התאונה לנכות

10. אפתח ואומר, כי לאחר שבדקתי את ראיות הצדדים ולאחר שעיינתי, עיין היטב, בכתבי הסיכומים ובשים לב לדין שלעניין (החרות וההלכתי), חוששני, כי התובעת לא הוכיחה כדין, כי קיים קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין התאונה לנכות.

ראשית, כולם מסכימים, כי הפתולוגיה של מפרק יד של כתף אדם בגיל התובעת נגרמת עקב טראומה חזקה (עמ' 14, ש' 9-7). הנתבע העיד, בין השאר, כי גוף התובעת ל ספג, בתאונה, טראומה, לא כל שכן טראומה חזקה ,והתובעת כלל לא התלוננה על כאבים כלשהם לאחר התאונה. וכה העיד הנתבע:

"ש: ראית איפה בדיוק היא [התובעת-ש.ס.] נפלה.

ת: בפרוזדור של האוטובוס, 2 שורות אחריי.

ש: ראית אותה על הרצפה.

ת: לא. ראיתי אותה אחרי שהיא קמה. היא לא

חייבת ליפול על הרצפה.

ש: אחרי ששמעת חבטה, היא ניגשה אליך מיד.

ת: כן.

ש: זה היה תוך כדי נסיעה

ת: בדיוק אחרי שבלמתי, שמעתי חבטה, ראיתי את הילדה, היא התלוננה שהיא חטפה מכה ולא ציינה איפה. שאלתי אותה לכל אורך הדרך אם היא בסדר ואמרה שכן, הגענו לבית ספר ואמרה שהיא בסדר..."

(עמ' 36, ש' 12-3. ההדגשות שלי-ש.ס.)

ויודגש: עדותו של הנהג הייתה סבירה ומהימנה עלי. בעדות זו, לא מצאתי סתירות כלשהן. יוצא, כי עדותו של הנתבע ראויה למלוא המשקל הראייתי.

11. שנית, לאחר התאונה המשיכה התובעת בנסיעתה באוטובוס לבית-הספר. רק בבית-הספר, היא התלוננה על כאבים בזרוע היד! ולא במפרק כתף שמאלית. בתצהירו של סברי, שהוגש על-ידי התביעה כראיה לאמיתות תוכנו, (נ/3), צוין, כי "זכור לי, עוד, שהיא [התובעת-ש.ס.] התלוננה בעיקר על פגיעה בזרועה, אך לא זוכר איזה יד" (ת/3, סעיף 7. ההדגשה שלי-ש.ס.).

12. שלישית, סברי העביר את התובעת ביום התאונה (ה- 23.10.2003) לבית-החולים לצורך טיפול רפואי. היא התקבלה בחדר מיון אורתופדי בשעה 11:08. התובעת נבדקה על-ידי רופא מומחה לכירורגיה אורתופדית. התובעת סיפרה לרופא המטפל את סיבת פנייתה לבית-החולים ותלונותיה. הרופא המטפל רשם את דבריה של התובעת. התובעת עברה סדרת צילומים לאיבריה שנפגעו בתאונה. הבדיקה והצילומים לא הדגימו ממצא חבלתי בגופה של התובעת. התובעת שוחררה, בו ביום, לביתה. הרופא המטפל רשם בתעודת שחרור מבית-החולים, לענייננו, כדלקמן:

"11:10 – בדרך לבי"ס נפלה בתוך אוטובוס. נחבלה בגב, בצוואר, כאבים בכתף ימין ושורש כף יד ימין.

צילום צוואר ע"ש מותני כתף וכף יד ימין, אין לראות ממצא חבלתי..."

(ת/1 . ההדגשות שלי- ש.ס)

ויודגש: תעודת השחרור מבית-החולים (ת/1) הוגשה כראיה לאמיתות תוכנה על-ידי התובעת וללא כל הסתייגות. בהקשר זה אוסיף, כי עדותה של התובעת שהיא ניסתה לתקן הטעות ברישום תעודת השחרור (ת/1) אך ללא הצלחה (עמ' 26, ש' 28-27), עם כל הכבוד והענווה, אינה סבירה ואינה מהימנה עלי, וזאת בלשון המעטה.

13. רביעית, התובעת תיארה ,במהלך חקירתה שתי וערב, את נסיבות התאונה ומנגנון נפילתה על המעבר שבין המושבים של האוטובוס, כדלקמן:

"ש: איפה נפלת בדיוק

ת: ליד הנהג. הוא שאל אותי מה קרה וכולם הרימו

אותי והיתה לי סחרחורת ופתאום הרגשתי פלק,

ידעתי שזה פריקה כי היו לי פריקות חוזרות

ש: את התכוונת לשבת מאחורה

ת: הלכתי קדימה לכיוון הצד האחורי של האוטובוס

ש: ואז פנייך היו בכיוון החלק האחורי של האוטובוס

ת: כן

ש: ופתאום עפת אחורה

ת: כן, לכיוון הנהג. נפלתי על הכתף שלי. כתף שמאלית.

ש: מה שאת מתארת עכשיו לא מסתדר עם מנגנון

הנפילה, כי אם אדם הולך קדימה ומקבל הדיפה

ועף אחורה, הוא נופל על הגב והעכוז

ת: נפלתי על הגב והכתף. לא נפלתי על הבטן.

ש: למה הלכת לחדר מיון והתלוננת על כאבים בשורש כף יד ימינית

ת: כי רציתי לתפוס, כשעפתי, רציתי לתפוס

ולהיאחז במשהו כדי לא ליפול ובשורש כף היד

הימינית נפגעתי

ש: אבל לא אחזת במשהו בפועל

ת: נכון, לא יכולתי לתפוס. נפלתי על הכתף ואמרתי

להם שהייתי באוטובוס ונפלתי. צילמו לי את הכתף

ואת שורש כף היד

ש: בחדר מיון צילמו לך שורש כף יד ימין

ת: כן

ש: אם היית נופלת על כף יד ימין

ת: לא נפלתי על כף יד ימין. יד ימין השתפשפה

ש: ידך השתפשפה

ת: כן

ש: מפנה לדו"ח חדר מיון מיום התאונה, כשמר

סברי פינה אותך, שם את ביקשת לקבל טיפול עבור

חבלה בגב, חבלה בצוואר וכאבים בכתף ימין ושורש

כף יד ימין

ת: לא בכתף ימין, בכתף שמאל. הם טעו. אני אמרתי כף יד ימין ורשמו כתף ימין. הם טעו.

ש: הם לא טעו גם על הפגיעה שלך בגב תחתון ונבדקת בגב תחתון

ת: אין גב תחתון ואין גב שמאל וימין. יש רק גב. הם רושמים גב.

ש: את נחבלת בגב, בצוואר וסבלת מכאבים בכתף

ימין ושורש כף יד ימין. לא נרשם שפשוף ביד ימין.

ת: הם לא רושמים שפשוף הם שואלים מה כואב לי

והם יצלמו. לא כותבים שפשוף ולא רושמים קרע.

הם לא ראו קרע בכתף שלי..."

(עמ' 29, ש' 9 ועד הסוף; עמ' 29, ש' 10-1. ההדגשות שלי- ש.ס).

אדגיש, כי ציטטתי בהרחבה את עדותה של התובעת, לעניין נסיבות התאונה ומנגנון התאונה לטענתה, במטרה להצביע על האבסורד והסתירות המהותיות שבעדותה דנן. למיותר לציין, כי עדותה של התובעת, לעניין מנגנון נפילתה ותוצאת התאונה, אינה סבירה ואינה מהימנה עלי, וזאת בלשון המעטה.

14. חמישית, המומחה בדק את התובעת וערך חוות-דעת וזאת לאחר שבדק את התובעת ועיין במכלול מסמכיה הרפואיים ,הן עובר לתאונה והן לאחר התאונה, כולל בדיקות דימות שהיו לתובעת ביום התאונה ואילך. המומחה מצא, בין השאר, כי מאז קרות התאונה ועד לבדיקתה בתאריך 3.4.2005, נבדקה התובעת בקופת חולים לאומית, בה היא נרשמה, שבע פעמים בתאריכים הבאים: 24.8.2004, 19.10.2004, 25.10.2004, 6.12.2004, 1.2.2005 ו- 8.2.2005. באף לא אחת מבדיקות אלו, לא התלוננה התובעת על כאבים בכתפיה בכלל ובכתף שמאלית בפרט. וכן, בהתאם לספרות הרפואית, הסכות (הפרוגנוזה) של פריקה בכתף אינה תלויה בצורת הטיפול אלא בגיל החולה. ככל שהגיל צעיר יותר, הסיכוי לפריקות חוזרות גדול יותר. הפריקות החוזרות קורות, בעיקר, בשנתיים הראשונות לאחר הפריקה הראשונה. לפי תיעוד רפואי של התובעת, לא הייתה פריקה של כתף שמאל אלא בתאריך 17.1.2006, כשנתיים לאחר התאונה. מאז היו לתובעת, פריקות חוזרות עם פריקה קדמית קבועה בתאריך 4.4.2006 תיאור זה מתאים לפריקה שקרתה בסמוך לכך ולא שנתיים קודם לכן. יש לציין, כי לפי התיעוד הרפואי של התובעת, אכן היא נחבלה לפחות פעם אחת נוספת עת נפלה באמבטיה בתאריך 19.6.2005. למצער, קיים דיווח לא נכון בתיקיה הרפואיים של התובעת, בכל הקשור לקשר הסיבתי של הנכות.

כאמור, מסקנתו של המומחה החד משמעית היא, כי אין קשר סיבתי בין הנכות לתאונה.

15. המומחה נחקר על חוות-דעתו, בחקירת שתי וערב צולבת, יסודית וממצה עד למאוד. בסופו של יום, ניתן לומר, כי ממצאיו העובדתיים של המומחה ומסקנותיו המקצועיות, כאמור בחוות-הדעת, נשארו כצוק איתן. לא מצאתי ממש בהשגותיה של התובעת על חוות-הדעת, ודינן להידחות. עדותו של המומחה, הן בכתב והן בעל-פה, הייתה סבירה, שלמה, קוהרנטית ומהימנה עלי עד לאמוד. חוות-הדעת מקובלת עלי ואני מאמצה. המומחה הוא עד מהימן, הן ברמה האישית והן ברמה המקצועית. הוא מומחה לכירורגיה אורתופדית, בעל ניסיון מעשי רב שנים וזוכה למוניטין בקהילה הרפואית. הוא פעל בדלת אמות הסמכות שניתנה לו. לא חטא בכללי הצדק הטבעי. לא מצאתי פגמים כלשהם בעדותו של המומחה. לא מצאתי פגם כלשהו בהליך פרשנות התשתית העובדתית-הרפואית והסקת המסקנות המקצועיות ממנה. המומחה אף שיתף, באופן מלא, את בית-המשפט ,הן בהליכי קליטת העובדות-הרפואיות המשמשות בסיס למסקנותיו, והן בהליך "העיבוד שבמומחיות" המביאים להסקת המסקנות המקצועיות הנגזרות מהן. המומחה אף פרש לפני בית-המשפט את מכלול שיקוליו, ושיתף בית-המשפט, באופן מלא, בהליכי מחשבותיו, אופן שקלול שיקוליו הרלוונטיים והסקת מסקנותיו המקצועיות-מדעיות. התשתית העובדתית שבבסיס חוות-הדעת מהימנה ומוכחת. התשתית המדעית-מקצועית שבבסיס חוות-הדעת היא אמת והכרחית. חוות-הדעת לא חורגת מהוראות הדין. הלכה היא, כי לא בנקל יסטה בית-המשפט מחוות-דעתו של מומחה בית-המשפט. (ע"א 3398/05 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ נ' מריומה, מיום 15.7.2007).

מסקנתי היא ,אפוא, כי עדותו של המומחה, זו שבכתב וזו שבעל-פה, סבירה, מהימנה וראיה למלוא המשקל הראייתי.

סיכום ביניים

16. הנה-כי-כן, מסקנתי היא, כי אין קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין התאונה והנכות. לא נותרה נכות רפואית יציבה לתובעת עקב התאונה.

חישוב הפיצויים

נזק לא ממוני

17. כמבואר, התובעת לא הייתה מאושפזת בבית-חולים, במוסד לטיפול בחולים או בנכים בשל התאונה, ולא נגרמה לה נכות צמיתה כתוצאה מן התאונה. בנסיבות אלה, סכום הפיצויים המגיע לתובעת, בראש נזק זה, יחושב בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישבו פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו – 1976.

בהתחשב במכלול נסיבות העניין, אני פוסק לתובעת, בראש נזק זה, סך של 7,500 ₪, נכון להיום.

הוצאות נסיעה ורפואיות בעבר

18. בראש נזק זה, אני פוסק לתובעת ,על דרך האומדן הכללי ,סך של 2,500 ₪, נכון להיום.

שאר פרטי הנזק

19. התובעת לא הוכיחה כדין את שאר נזקיה הנתבעים, ודין טענותיה, לעניין זה, להידחות.

סכום הפיצויים הכולל

20. הנה-כי-כן, הפיצויים המגיעים לתובעת, נכון להיום, הם כל אלה:

א. נזק לא ממוני - 7,500 ₪.

ב. הוצאות נסיעה ורפואית בעבר - 2,500 ₪.

סה"כ 10,000 ₪.

התוצאה

21. התוצאה היא, אפוא, כי אני נעתר לתביעה ומחייב בזה את הנתבעים לשלם לתובעת כדלקמן:

א. סך של 10,000 ₪.

ב. וכן, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 2,250 ₪.

ג. הסכומים הפסוקים ישולמו לתובעת, באמצעות בא-כוחה, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק-הדין לידי הנתבעים, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ד תמוז תשע"ה, 11 יולי 2015, בהעדר הצדדים.