בפני בקשה להתיר לתובע הגשת תצהיר נוסף מטעמו.

1. אין חולק כי בהתאם להחלטת בית המשפט אשר ניתנה כבר ביום 19/10/09, הוגשו על ידי הצדדים תצהירי עדות ראשית וחוות דעת וזאת, עד לחודש פברואר 2010.

2. ביום 17/6/10 הוסכם כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט אשר ובסיכומו של דבר הוגשה חוות דעת מומחה בית המשפט ביום 28/2/11.

3. אין חולק כי עוד קודם למתן חוות דעת מומחה בית המשפט ולאחר מינויו, הלך לעולמו מומחה התובע רו"ח מיזלר.

4. בדיון מיום 12/9/11, אשר התקיים כאמור לאחר פטירת מומחה תובע ולאחר מתן חוות דעת מומחה בית המשפט, ביקש התובע להגיש חוות דעת מומחה מטעמו תחת חוות דעת רו"ח מיזלר אשר נפטר. עוד ציין ב"כ התובע כי לאור חוות דעת מומחה בית המשפט ופטירת רו"ח מייזר, יאלץ התובע להוכיח איך התנהל המשא ומתן בין התובע לבין רשות המיסים. בהקשר זה טען ב"כ התובע כי הטענה היא שקודם נקבע מחיר בין הצדדים ולאחר שנקבע עשו שומות כדי להגיע לסכום. ב"כ התובע הוסיף וטען כי הואיל ומומחה בית המשפט לא קיבל טענה זו הרי שיהא על התובע להביא את עורך השומה- מר אלדד נוכח כדי שיעיד על כך.

5. ביום 18/12/11 נקבע כי תוגש חוות דעת חדשה מטעם התובע . בין הצדדים התנהלו הליכים באשר לתוכנה של חוות הדעת החדשה ובכלל זה בנוגע לטענות אשר נשמעו על ידי הנתבע ולפיהן, חוות דעת החדשה חורגת מיריעת הדיון כפי שנקבעה קודם להגשתה וביום 21/2/13, ניתנה החלטה באשר לחוות הדעת האמורה.

6. לאחר ההליכים כאמור, הועבר התיק לטיפול מותב זה וביום 18/3/14, התקיים דיון קד"מ בפני, במסגרתו ביקש ב"כ התובע לאפשר לו הגשת תצהיר נוסף מטעם התובע. במסגרת החלטה אשר ניתנה על ידי באותו מעמד, קבעתי כי הבקשה תידון ככל שתוגש בקשה כדין.

7. בקשה כאמור הוגשה, הועברה לתגובה והתגובה לתשובה .

8. הנני מוצאת לציין כי לאור נפילתי למשכב ולאחריה יציאתי לשבתון, חל עיכוב במתן החלטתי זו ובפני הצדדים מובאת התנצלותי.

9. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה ובתיק בית המשפט ניתנת החלטתי זו.

10. עיון בבקשה מעלה כי, לטענת התובע הסיבה בעטיה הוא מבקש להביא תצהיר נוסף מטעמו הינה כי התחוור לו רק לאחרונה כי מר אלדד נוח- נציג רשות המיסים עימו נוהל המו"מ בעניין התובע ואשר אותו ביקש התובע להעיד בתמיכה לטענתו ולפיה תחילה נקבע מחיר במסגרת המו"מ ולאחר מכן נערכו השומות על מנת להגיע לאותו סכום - אינו זוכר את פרטי המו"מ אשר נערך לפני שנים רבות וזאת, על אף שבשיחות קודמות עימו אישר את טענות התובע ואף הסכים להעיד – ככל שיקרא לעדות כאמור. בנסיבות אלו, לטענת התובע, לא נותרה ברירה מלבד העדת בא כח התובע-עו"ד פלר, אשר אף התפטר מייצוגו לשם מתן תצהיר בתמיכה לטענותיו.

בתמיכה לבקשה צורף תצהיר עו"ד פלר, עוד צורף לבקשה תצהיר עו"ד פלר אשר מבקש התובע להגיש.

11. הנתבע התנגד לבקשה תוך שטען כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר המבקש כדין, עוד טען הנתבע כי על בית המשפט לדחות את הבקשה בנסיבות בהן מדובר בבקשה להבאת תצהיר התובע, שמהווה מקצה שיפורים של התובע, לאחר שהסתיימה הבאת ראיות הצדדים ולאחר שניתנה חוות דעת מומחה בית המשפט השוללת את טענות התובע. הנתבע הוסיף וטען כי במסגרת התצהיר קיימת חריגה מטענותיו של התובע כפי שהובאו מלכתחילה וכן, חריגה מהעדות כביכול אשר היה באפשרות מר אלדד נוח ליתן וכי לא הובא כל טעם לחריגה כאמור. בנסיבות אלו, טען הנתבע כי אין להתיר הגשת התצהיר הנוסף.

12. במסגרת התשובה, טען התובע כי טרם הסתיימה הבאת הראיות שכן, טרם החל בית המשפט בשמיעת הראיות, עוד חזר התובע על טענותיו באשר לנסיבות אשר הובילו להגשת הבקשה כאמור.

13. לאחר שבחנתי טענות הצדדים מצאתי כי יש ממש בטענת הנתבע ולפיה התצהיר הנוסף מהווה מקצה שיפורים לטענות התובע בדבר האופן בו נוהל המשא ומתן עימו – דהיינו הטענה ולפיה תחילה נקבע הסכום ולאחר מכן, נערכו השומות ביחס לאותו סכום.

בהקשר זה, עיון בכתב הטענות מטעם התובע, בתצהיר התובע כמו גם בחוות דעתו של המומחה מייזלר מטעם התובע , מעלה כי על אף שמדובר בגרסה עובדתית אשר אין חולק כי הינה כביכול בידיעת התובע, התובע לא מצא לפרטה במסגרת התצהירים מטעמו, כמו גם במסגרת חוות דעת המומחה מייזלר אשר הוגשה מטעמו.

בהקשר זה, עיון בתצהיר עו"ד פלר מעלה כי התובע נכח בפגישה במסגרתה נוהל המו"מ, ומשכך, לא ברור מדוע עובדות אלו לא נטענו על ידו מלכתחילה במסגרת התצהיר מטעמו ומדוע סמך – לגישתו- רק על עדותו של נציג רשות המס בנושא ולא תמך הגרסה בעדותו.

זאת ועוד, ככל שביקש התובע להעיד את אותו נציג רשות המס בנושא, לא ברור מדוע לא הודיע על כוונתו זו כבר בשלב בו הגיש התצהירים מטעמו ועשה כן רק לאחר שהנתבע הגיש תצהיר העדות מטעמו וכן, לאחר שניתנה חוות דעת מומחה בית המשפט במסגרתה נדחו טענותיו.

זאת ועוד, עיינתי בתצהיר עו"ד פלר אשר התובע מבקש לצרפו ונוכחתי כי חלקו הארי של התצהיר מתייחס לנסיבות ולעובדות נוספות מעבר לעובדות שהיו יכולות להתברר על ידי העד מר אלדד נוח, אשר כל שלכאורה יכל להעיד עליו היה באשר לאמור בסעיף 12 לתצהיר- דהיינו, באשר לפגישה אשר נערכה בנוכחותו ובהשתתפותו.

בנסיבות אלו, הרי שברי כי הטעם ולפיו לא ניתן להעיד את מר אלדד נוח אין בכוחו בכדי לרפא מחדליו של התובע להבאת העובדות הנטענות בפני בית המשפט מלכתחילה בכלל ובפרט – להבאת עובדות אשר כלל אינן בידיעת עד זה.

14. בנסיבות האמורות בהן מהווה התצהיר להלכה ולמעשה הרחבת חזית טענות התובע, בהן לא הובא טעם ממשי התומך בבקשה להבאת עובדות אלו ובשים לב לשלב הדיון – דהיינו לאחר הגשת תצהירי הנתבע ולאחר הגשת חוות דעת מומחה בית המשפט אשר לדידו של התובע דחה טענותיו – לא מצאתי כי יש להיעתר לבקשה להבאת תצהיר נוסף.

אציין כי התלבטתי בשאלה האם יש מקום להתיר הגשת תצהיר כאמור תוך חיוב התובע בהוצאות ואולם, הנני סבורה כי אין בהשתת הוצאות בכדי לרפא הנזקים אשר יכול ויגרמו לנתבע כפועל יוצא מהתרת הוספת התצהיר הנוסף, באשר מתן אפשרות כאמור הינה למעשה מתן אפשרות לתובע לשנות טיעוניו בהתאם לראיות כפי שכבר נפרסו בפני בית המשפט, אפשרות אשר עומדת בניגוד לשיטת המשפט במסגרתה התובע מביא ראיותיו תחילה ועליו הנטל הראשוני להוכחת תביעתו.

לענין זה, לא נעלמה מעיני פסיקת בית המשפט העליון בע"א 189/66 עזיז ששון נ' קדמה בע"מ, פ"ד י(3) 477 ולפיה, "הפרוצדורה אינה מיטת סדום" ומשכך, מקום בו ניתן לתקן את העוול לצד השני בפסיקת ההוצאות, יטה בית המשפט לאפשר את התיקון ואולם, גם באותו פסק דין נקבע כי :

"כבר אמרנו הרבה פעמים שכמעט ואין לך דבר שבסדר דין שאינו ניתן לתיקון על ידי האמצעי של פסיקת הוצאות. זו הדרך המתאימה שעל ביהמ"ש לנהוג בה ובלבד, כאמור שלא יהיה בכך משום עשיית עוול לצד השני, כי אין מתקנים עוול בעוול."

במקרה בפני הנני סבורה כי מדובר בעוול אשר יגרם לצד השני ומשכך, אין להתיר תיקון העוול לתובע בעוול לנתבע.

זאת ועוד, אציין כי בהלכות מאוחרות הוסיף בית המשפט העליון וקבע:

"יש לזכור, כי "שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז של משאביה. תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו, וזכות הגישה לבית-המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל-הדין שכנגד" (רע"א 83/01 וייס נ' מרדכי נה(3) 730 (2001),כבוד המשנה לנשיא ש' לוין, בפסקה 5).

עוד יש להעיר כי האמירה כי "הפרוצדורה אינה מיטת סדום", שהובאה מפסק הדין עזיז ששון על ידי כבוד השופט, ברנזון, בהסכמת הלוי ועציוני, הובהרה עוד בשנת 1972 על ידי כבוד השופט עציוני באומרו כי :

"אולם אין לשכוח כי דברים אלה לא נועדו להתיר את הרסן ולהרשות לכל בעל-דין לנהוג בתקנות הדיון כאוות נפשו, רוצה - מקיימן, לא רוצה - אינו מקיימן. אמנם אין הפרוצידורה 'מיטת סדום', אבל גם מזרון סתם אין היא שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום. תקנות הדיון - מטרתן ליצור מסגרת נאותה כדי לאפשר לצדדים להגיע לחקר האמת בדרך היעילה ביותר, ולכן מן הראוי כי נקפיד ככל האפשר לקיימן" (ע"א 103/71 יום טוב נורדיה נ' ברוך בכר, פ"ד כו(1) 320 (1972)).

15. לאור האמור והמפורט, הנני דוחה את הבקשה להגשת תצהיר נוסף. הוצאות הבקשה יובאו לידי ביטוי במסגרת פסיקת הוצאות ההליך.

ניתנה היום, י"ט אלול תשע"ד, 14 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.