מונחת לפניי הודעת צד ג' בת.א. 711-03-08.

מבוא וגדר המחלוקת

1. נדונו בפניי שתי תובענות, שהדיון בהן אוחד, הנסובות על אודות סכסוך הנובע מעסקת מקרקעין.
2. אציין כי הטיפול בת.א. 711-03-08 הועבר אליי ממותבים קודמים בסוף 2013, ובאותו מועד לערך, הוגשה תובענה בת.א. 20432-10-13, שאוחדה עם התובענה הראשונה.
3. על מנת שהדברים יובהרו, אסקור את גדר המחלוקת בין הצדדים לתובענות (שהוסדרו בהסכם כמפורט להלן), ולאחר מכן אפנה לדון בהודעה לצד שלישי.
4. התובע בתובענות, מר יהודה קולקובסקי ז"ל (להלן – "המנוח") הינו הבעלים הרשום של חלק בלתי מסוים (1500/51968, המשקפים 1.5 דונם) במקרקעין הידועים כחלקה 10 גוש 17165 (חלקו של המנוח ייקרא להלן – "המקרקעין").

למרבה הצער, במהלך ההליך המשפטי, בשנת 2015, הלך מר קולקובסקי לבית עולמו, ואשתו – יורשתו, גב' רות קולקובסקי, באה בנעליו לצורך התובענות.

1. ביום 30.10.2006 נחתם בין המנוח לבין גב' מונירה כיסראוי, הנתבעת 1 והמודיעה בת.א. 711-03-08 (להלן – "מונירה" ו/או "המודיעה") הסכם מכר, לפיו התחייב המנוח למכור למונירה את המקרקעין, תמורת סך 15,000$ (נספח א' לתצהיר המנוח; להלן – "ההסכם").
2. המתווך בעסקה זו היה מר אברהם שוסטר, הנתבע 2 בתיק העיקרי וצד ג' בת.א. 711-03-08 (להלן – "שוסטר").

עוד היו מעורבים בעסקה, בדרך זו או אחרת, בעלה של מונירה, מר רשאד כיסראוי, הנתבע 2 בת.א. 20432-10-13 (להלן – "רשאד") וכן בנה מר ראזי כיסראוי, הנתבע 3 בתיק הנ"ל (להלן – "ראזי").

הפרקליט אשר הכין את ההסכם וטיפל בעסקה הינו עו"ד איימן פרו, הנתבע 1 בת.א. 20432-10-13 (להלן – "עו"ד פרו").

1. המחלוקת בין הצדדים בתובענות העיקריות נגעה בעיקרה לשני עניינים:
2. בסעיף 11 להסכם נקבע כי מס השבח ומס המכירה יחולו וישולמו ע"י המנוח. דא עקא, המנוח טען כי בעת חתימתו על ההסכם, הוצגה בפניו גם התחייבות חתומה ע"י מונירה, שבה נרשם כי למרות האמור בהסכם, היא מתחייבת לשלם את כל המיסים בקשר לעסקה (מוצג 1; להלן – "ההתחייבות"), דהיינו כי המדובר ב"עסקת נטו".

על סמך ההתחייבות, טען המנוח כי חתם על ההסכם, אך בהמשך הכחישה מונירה כי חתמה על ההתחייבות וסירבה לשלם את המיסים בהתאם לקבוע בה.

1. כאמור, בהסכם נקבעה תמורה בסך 15,000$, והמנוח טען כי קיבל לידיו רק 5,000$. מונירה טוענת כי את היתרה בסך 10,000$ שילמה בהמחאות דחויות, ללא ציון שם הנפרע, שנמסרו לידיו של המתווך, שוסטר, ובכך יצאה ידי חובתה.
2. נוכח המחלוקות האמורות, לא הושלמה העסקה. המנוח הגיש תובענה נגד מונירה ונגד שוסטר, על סך 103,469 ₪, ובמסגרתה נדרש גם להצהיר כי על מונירה לשאת בתשלומי המס וכל הנלווה אליהם. בתובענה הנוספת עתר המנוח לסעדים כספיים הנובעים מהאמור, גם נגד רשאד, ראזי ועו"ד פרו.

רקע דיוני

1. בתובענות העיקריות הושג הסדר פשרה, לאחר הליך הוכחות. ההסדר נרשם כהצעת בית משפט (שהתקבלה בהמשך, בכפוף לשינויים מסויימים), בפרוטוקול הדיון מיום 21.12.15, כדלהלן:
2. ההסכם יעמוד בתוקף.
3. מונירה, רשאד וראזי (להלן יחד - "כיסראוי") ישלמו לתובעת סך 10,000$ לפי שער 4.4 ₪ לדולר, בצרוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום ההסכם ועד ליום התשלום בפועל.
4. כיסראוי יישאו בתשלום מס השבח, מס מכירה ומס רכישה החלים בשל ההסכם, וכן בתשלומים לרשות המקומית (כולל היטל השבחה) וימציאו לתובעת אישור כי התשלומים בוצעו תוך 90 יום ממתן פסק דין.
5. הצדדים ייטענו בדבר הוצאות המשפט.
6. ההסדר הדיוני מסיים את המחלוקות בין כל הצדדים לתובענות (להבדיל מהודעת צד ג'), דהיינו גם בכל הקשור לעו"ד פרו ולשוסטר, כנתבעים בתובענות העיקריות.
7. בפרוטוקול הדיון מיום 10.2.16 קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט כאמור, בכפוף לתוספת/ שינויים להצעה כמופיע בפרוטוקול זה, והובהר כי ההסדר הדיוני אינו מסלק את ההודעה לצד ג' שהוגשה נגד שוסטר. באותו דיון ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים מיום 21.12.15 וכן לתוספת/שינויים להסכמות שהתווספו בדיון האחרון.
8. נותר איפוא לדון בטענות המודיעה כלפי שוסטר במסגרת ההודעה לצד ג'.

טענות מונירה כלפי שוסטר

1. בהודעה לצד ג' טענה מונירה כי שילמה את הסך של 15,000$ לידיו של שוסטר. התשלום הועבר על ידי מסירת 15 שיקים על סך של 2,000 ₪ כ"א (30,000 ש"ח), ועוד 36,000 במזומן ובסך הכל 66,000 ₪.

לטענת מונירה, הוסכם כי שוסטר יעביר למנוח 5,000$ והיתרה תועבר לו ע"י שוסטר לאחר שישלם את המיסים.

אין חולק כי המנוח קיבל לידיו 5,000$ ולטענת המודיעה, שוסטר סיחר לצדדים שלישיים את ההמחאות שקיבל ממנה, בסכום כולל של 10,000$, ונטל את תמורתן לכיסו בדרך זו.

1. עוד נטען כי על שוסטר לשאת בתשלום המיסים החלים בשל העיסקה.

טענות שוסטר

1. בכתב ההגנה להודעת צד ג' הכחיש שוסטר כי עליו לשפות את מונירה לגבי יתרת התמורה בסך 10,000$.
2. בתצהיר עדות ראשית מטעמו בתיק העיקרי, הכחיש שוסטר את הטענה כי מונירה ובני משפחתה מסרו לידיו את התמורה בשיקים ובמזומן. גרסתו היתה כי רק בשלב מאוחר יותר קיבל ממונירה ומבני משפחתה שיקים, אך הם נמסרו חזרה לרשאד והוא קרע אותם. חלק מהשיקים היו ללא כיסוי.

דיון והכרעה

1. סעיף 8א' להסכם קובע כי במעמד חתימתו ישולם סך 5,000$, ואין חולק כי סכום זה שולם לידיו של המנוח.

סעיף 8ב' להסכם קובע כי הסכום בסך 10,000$ "יועבר למוכר במועד בו יימסרו לקונה או לב"כ הקונה האישורים בקשר לאמור בסעיפים 10, 11 ול-14 שלהלן".

סעיפים אלה דנים בתשלומי המיסים החלים על המקרקעין, לרבות מס שבח, מס מכירה, היטל השבחה לוועדה המקומית ותשלומים לעירייה.

1. כאמור, בסעיף 8 לתצהירה של מונירה מיום 10.11.2009 גרסה, כי התמורה שולמה כדלקמן: 36,000 ₪ במזומן והיתרה ב-15 שיקים דחויים על סך 2,000 ₪ כל אחד. מונירה טענה כאמור כי הסיכום מול שוסטר, אשר לו נמסרו הכספים וההמחאות, היה כי יעביר למנוח את מלוא התמורה לאחר תשלום המיסים ע"י המנוח.

אין חולק כי ההמחאות נמסרו לשוסטר ללא שם נפרע, "על החלק", ונפרעו אצל צדדים שלישיים (ראו צרור נספחים לתצהיר ראזי), וכי שוסטר הוא זה שמסר אותם לצדדים השלישיים (ראו עדות שוסטר בעמ' 78 לפרוטוקול, ש' 2-4 שסתרה את גרסתו בענין זה בכתב ההגנה).

1. להשלמת התמונה יש להוסיף, כי בסמוך לחתימת ההסכם חתם שוסטר על התחייבות כלפי המנוח, מיום 30.10.2006, לפיה ישלם למנוח את הסך של 10,000$ אם מונירה לא תשלמו (נספח ג' לתצהיר התובע; להלן – "התחייבות שוסטר").

שוסטר טען בעלמא בכתב ההגנה כי אולץ ע"י המנוח לחתום על מסמך זה, אך לא חזר על גרסה זו בתצהיר או בעדותו.

בחקירתו אישר שוסטר כי חתם על ההתחייבות ואף כתב אותה בכתב ידו (עמ' 72 לפרוטוקול, ש' 1-5), והוסיף כי עו"ד פרו עזר לו לנסחה (שם, שורות 6-7).

כאשר נשאל שוסטר מדוע חתם על מסמך כזה, אמר כי:

"עשיתי פה טעות איומה אבל חשבתי שכסראוי ישלם את זה" (עמ' 72 לפרוטוקול, ש' 1 – 7).

עוד אמר כי היה אמור לקבל דמי תיווך בסך 300$ עבור התיווך בעסקה (עמ' 77 לפרוטוקול, ש' 26).

1. כאמור, למרות ההכחשה בכתב הגנתו, הודה שוסטר בחקירתו הנגדית כי קיבל לידיו את ההמחאות שצויינו בתצהירי מונירה וראזי, על נספחיהם, אך נתן לכך הסבר:

"ש. אני מציג לך את השיקים שצורפו לתצהיר הנתבעת, בעבור מה ניתנו לך השיקים?

ת. מגרשים אחרים, היה משפט על זה ואת השיקים האלה אני מסרתי לצד ג' וצד ג' בא לביהמ"ש וסיפר את גרסתו, זה האחים שלמה לוי ואחיו, ועובדה היא שהוא הסכים לשלם לי פיצוי" (עמ' 78 לפרוטוקול, ש' 2 – 4).

1. הנה כי כן, למרות ההכחשה הגורפת בכתב ההגנה, שינה שוסטר את גירסתו והודה בקבלת ההמחאות, אך העלה גרסה חדשה שלא בא זכרה בכתב ההגנה או בתצהירים, לפיה ההמחאות מתייחסות לעסקאות אחרות שהיו "לפני 20 שנה" וחלק מההמחאות היו בשל עסקאות אלה (שם, ש' 5 – 11).

אציין מייד: המדובר בעדות כבושה, שלא נזכרה בכתב ההגנה או בתצהיר ורק מטעם זה דינה דחיה.

יתרה מזו, במצבים מסוימים כבישת העדות אף יכולה להוות חיזוק לגרסת הצד שכנגד (ראו ע"פ 365/81 אושרי נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 13 (1983)).

1. מעבר לכך, כאשר נשאל שוסטר מדוע קשורות ההמחאות נשוא התביעה, שתאריכיהן לשנים 2006 ו-2007 לעסקאות מלפני 20 שנה, השיב שהגיש תביעה נגד משפחת כיסראוי בגין ההמחאות בבית משפט בחיפה ואז תיקן את תשובתו ואמר שאולי העסקאות היו לפני פחות זמן (שם, ש' 11-13).
2. הוצג לשוסטר בחקירתו פסק דין שניתן בתביעה אליה התייחס בעדותו, אותה הגיש נגד מונירה, רשאד וראזי, בתא"מ 53971-07-12 (שלום חיפה).

פסק הדין נתן תוקף להסדר בין הצדדים (נספח ב' לתצהיר ראזי), אשר במסגרתו הוסכם על סיום המחלוקת תמורת סך של 5,000 ₪. שוסטר לא ידע להסביר כיצד מועדו של פסק הדין, 26.7.2013, מתיישב עם טענתו לגבי הקשר בין ההמחאות שנמסרו לו בגין ההסכם לנושא פסק הדין הנ"ל (עמ' 78 לפרוטוקול, ש' 18-26).

ברור כי לא יכול להיות קשר בין המחאות שנמסרו לשוסטר בשנת 2006 (מועד ההסכם) לבין תביעה שהגיש שוסטר בתיק האמור בבית משפט השלום בחיפה בשנת 2012.

זאת ועוד, סכומן הכולל של סדרת ההמחאות שנמסרה לשוסטר מתאים לסכום יתרת התמורה בהתאם להסכם, בהתחשב בתשלום במזומן.

1. מסקנתי בדבר דחיית גרסתו של שוסטר וקבלת גרסת כיסראוי, נובעות גם מהתחייבות שוסטר לשלם למנוח את יתרת התמורה בסך 10,000$ אם מונירה לא תשלמו, התחייבות שהגיונה הכלכלי פשוט – שוסטר קיבל לידיו את יתרת התמורה.

אין כל הגיון שמתווך, אשר אמור לקבל 300$ כדמי תיווך, כפי שהעיד, יסכים ליטול על עצמו לשלם 2/3 מהתמורה אם הרוכש לא ישלמו, זולת אם אכן קיבל לידיו תמורה זו, כפי שהתברר מהראיות שבפניי.

1. לאור האמור, נדחית גרסתו של שוסטר – הן מחמת היותה גרסה כבושה, והן לגופה, בהיותה חסרת כל הגיון, כרונולוגי או אחר.
2. ממילא, ברור כי היה על שוסטר להעביר למנוח את הסך של 10,000$ ששולם לו במזומן ובהמחאות, ומשלא עשה כן, עליו לשפות את מונירה בסכום זה, אותו היא חויבה ומחויבת לשלם למנוח.

פשיטא, נסיבות הענין מלמדות כי הסך של 10,000$ הועבר לשוסטר בנאמנות, אך הוא נטל את הכספים לכיסו שלא כדין ובכך הפר את חובת הנאמנות, ובהקשר זה אין נפקא מינא שלא חתם על כתב נאמנות מסודר.

1. אעיר, כי טענת שוסטר בכתב ההגנה כי ההמחאות שנמסרו לו חוללו, התבררה אף היא כחסרת בסיס.

כפי שהצהיר ראזי, הוברר כי רוב ההמחאות כובדו, זולת 3 המחאות, וגם לגבי אלו שלא כובדו, שולם לשוסטר במזומן ו/או בהמחאות אחרות, ובהקשר זה ראו הטבלה והאסמכתאות שצורפו לתצהירו של ראזי, עליהן לא נחקר. ממילא, גרסת ראזי בעניין זה נותרה בחזקתה.

1. בסיכומי שוסטר נטענה טענת השתק פלוגתא. לדבריו, המחלוקת העובדתית בינו לבין כיסראוי נשוא ההודעה לצד ג' נדונה בהליך אחר, אותה תובענה שהוזכרה לעיל (ת.א 53971-07-12), שנדונה בבית המשפט השלום בחיפה. שוסטר מבקש להסתמך על הסדר שקיבל תוקף של פסק דין באותו הליך (ת/8). לשיטתו, סעיף 4 להסדר האמור מקים מניעה לכיסראוי לטעון לחוב כלשהו לשוסטר כלפיהם.
2. יש לדחות טענה זו ממספר סיבות.
3. ראשית, טענה זו לא בא זכרה עד למועד הגשת הסיכומים, למרות שההסדר ת/8 הוגש לבית המשפט בחיפה עוד ביום 18.7.13, והיה ניתן להעלות את הטענה בעדות שוסטר ובחקירה נגדית מטעם בא כוחו את כיסראוי, דבר שלא נעשה.

שנית, אין ספק שההליך שנדון בת.א 53971-07-12 נשוא ת/8 אינו קשור לטענות כיסראוי כלפי שוסטר בהודעה בצד ג' שבפני. מסקנה זו נלמדת מעדותו של שוסטר עצמו. כאשר נשאל בדבר ההליך בינו לבין כיסראוי בבית המשפט בחיפה, השיב כי תביעתו הייתה בעבור:

"שיקים שנתנה לי הבת של כיסראוי על ידי כיסראוי.. הוא קנה אצלי מגרש" (עמ' 76 לפרוטוקול, ש' 17-24).

כן הוסיף שוסטר, כי לא מדובר במקרקעין נשוא ההליך שפני (שם, ש' 25-26).

ממילא ברי כי ההסדר ת/8 מתייחס לחוב שחבו כיסראוי לשוסטר, ככל הנראה עבור דמי תיווך לגבי מגרש אחר, שאינו קשור למקרקעין נשוא ההליך שבפני.

1. שלישית, אתייחס לנוסחו של סעיף 4 לת/8. בסעיף זה נרשם כי: "התובע מודה כי הסכום הנ"ל הינו סכום החוב הסופי ומסיים את כל המחלוקות בין התובע לכל הנתבעים, והינו עבור החוב מכל עסקאות המקרקעין שבוצעו בין הצדדים".

בהליך נשוא ת/8 היה שוסטר תובע, וכעולה מת/9 (כתב הגנה מטעם כיסראוי בתביעה נוספת של שוסטר נגדם בבית המשפט בחדרה), היו בין הצדדים מחלוקות בקשר לדמי תיווך.

עולה אפוא מסעיף 4 לת/8 כי כיסראוי חפצו לוודא שהסך של 5,000 ₪ שישולם לשוסטר (כאמור בסעיף 3 לת/8) מהווה סכום החוב הכולל של כיסראוי כלפי שוסטר. עניין זה נלמד מהמילים "התובע מודה כי הסכום הנ"ל הינו סכום החוב הסופי...".

כיסראוי לא היו התובעים באותו הליך וכן לא התובעים בהליך נשוא ת/9 ולפיכך ברי כי כוונתו של סעיף 4 לת/8 איננה ויתור של כיסראוי על ההודעה לצד גי כלפי שוסטר בהליך שפני.

לא זו אף זו, חזקה על שוסטר כי אם היה סבור שת/8 מהווה ויתור של כיסראוי על ההודעה לצד ג' כנגדו, כי היה פונה לאלתר, עוד בשנת 2013 בסמוך לחתימת ת/8, בבקשה במסגרת ההליך שבפני, לדחות את ההודעה נגדו.

שוסטר לא עשה כן, לא העלה זו גם בחקירתו לרבות ע"י בא כוחו בדיון מיום 21.12.15 והתנהגות זו מחזקת את מסקנתי לעיל.

1. אשר לעתירה לחייב את שוסטר בתשלומי המיסים שנתבעו ממונירה ובני משפחתה. בהודעה נטענו הטענות לגבי הסך של 10,000$ שנטל שוסטר לכיסו ותו לא.

אין כל טענה בכתב הטענות מדוע יש לחייב את שוסטר בתשלומי המיסים, וממילא דין עתירה זו דחיה.

1. אוסיף, בבחינת למעלה מהדרוש, כי אין כל בסיס שבדין להטיל על שוסטר חיוב זה, שחל על הצדדים לעסקה כפי שהוסכם ביניהם וכן בהתאם לדין, וזאת מעבר לכך שכיסראוי הסכימו כי כך ייעשה, במסגרת ההסדר הדיוני שקיבל תוקף של פסק דין.
2. בסיפת הדברים אתייחס בקצרה לטענת שוסטר בפתח סיכומיו, לפיה אשפוזו מחמת בעיות בריאות בתקופת הכנתם של סיכומיו פוגע בהכנת הסיכומים. לבקשת בא כוחו, ניתנו מספר ארכות להגשת סיכומי שוסטר, ובהקשר זה נטען כי בא כוחו אמור לברר איתו סוגיות מסויימות לצורך הכנת הסיכומים, דבר שלא התאפשר בשל מצבו הרפואי של שוסטר.

ב"כ שוסטר ייצג אותו בהליך ההוכחות וחזקה כי בירר עימו את כל העניינים הרלבנטיים טרם שנטל את הייצוג והופיע בדיון הוכחות. מעבר לכך, סיכומי פרקליט אמורים להתבסס על הראיות שבתיק, המצויות בידי הפרקליט. זו מלאכתו ולא מלאכת הלקוח, שוסטר.

זאת ועוד, המודיעה זכאית למתן פסק דין בהודעת צד ג' לאחר שנות התדיינות רבות, ובמיוחד כאשר לא הוברר בבקשות הארכה מתי, אם בכלל, ניתן יהא להיעזר בשוסטר לצורך הכנת סיכומים (וכאמור לדעתי הדבר אינו נצרך).

1. לאור האמור, נקבע כי שוסטר ישלם למונירה סך 44,000 ₪ בצרוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת ההודעה לצד ג' ועד ליום התשלום בפועל.

כן ישלם שוסטר למונירה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 13,000 ₪ בצרוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תסגור את שני התיקים שבכותרת.

ניתן היום, כ"ג תמוז תשע"ו, 29 יולי 2016, בהעדר הצדדים.