1. בפני בקשת התובעות להתיר להן להגיש חוות דעת המתייחסת לפן הסטטיסטי העולה מחוות דעתו של ד"ר לסטר- מומחה בתחום פה ולסת שמונה על ידי בית המשפט (להלן: "המומחה").

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, שוכנעתי כי אין להיעתר לבקשה, הגם במסגרת חקירתו של המומחה, הותר לתובעות להציג למומחה דעה שונה של מומחה בתחום הסטטיסטי ולחוקרו בעניין.

2. בהתאם להחלטתי מיום 6.10.11 מונה ד"ר לסטר כמומחה בתחום פה ולסת מטעם בית המשפט.

בחוות דעתו קבע המומחה, כי אחוז ההצלחה בשטח ההשתלות נע בין 94%-96%, וכי לא ניתן לקבוע כי אחוז הכישלונות אצל הנתבע 2 חריג, שכן השתיל בסך הכל כ- 30 שתלים. כמו כן, נקבע בחוות הדעת כי מצבו הרפואי של המטופל, או תנאי האזור בו מוחדרים השתלים, קובעים גם הם את אחוזי ההצלחה. עוד נקבע, כי אם איכות העצם אצל מטופל אינה טובה, או מצבו הבריאותי אינו תקין והוא סובל מסכרת לדוגמא, ייתכן שמספר שתלים באותה לסת לא ייקלטו בפעם הראשונה. לסיכום קבע המומחה, כי לא ניתן להאשים את הנתבע 2 בכישלונות, או בהתנהלות לא תקינה של רופא משתיל.

לטענת התובעות קביעתו של המומחה כי אין די במספר ההשתלות שביצע נתבע 2 כדי להצביע על אחוז כישלונות חריג, אינה נכונה ולפיכך ביקשו להציג חוות דעת של מומחה בתחום הסטטיסטי מטעמן.

3. המומחה אמנם מונה על ידי בית המשפט שלא בהסכמת הצדדים, ולפיכך חלה בעניין תקנה 130 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד. יחד עם זאת, והגם שבמקרה כזה ,חוות הדעת שהגישו הצדדים בעבר קיימות בתיק ובעל דין אף רשאי לבקש לחקור את המומחים (באופן ובהיקף שייקבע בית המשפט), סבורתני כאמור, כי אין להיעתר לבקשה.

ההלכה היא כי בכל מקרה ההכרעה בתביעה מצויה בידי בית המשפט והוא הפוסק גם בעניינים אשר לגביהם מונחת בפניו חוות דעת של מומחה אשר מונה על ידו. כמו כן, כאמור, במקרה דנן, מונחות בפני חוות הדעת שהגישו הצדדים בעבר וכן ניתנה אפשרות לשלוח למומחה שאלות הבהרה ואף לקבל התייחסותו במסגרת חקירתו לקביעות סותרות בתחום הסטטיסטי.

יחד עם זאת, האפשרות כי יותר לבעל דין להגיש חוות דעת נוספת אשר תתייחס לאמור בחוות דעת המומחה מטעם ביה"מ (לאחר שהוגשו כבר חוות הדעת מטעמו של אותו צד ולאחר שהוגשו תצהירי וראיות הצדדים )רק על מנת להתעמת עם חוות דעת המומחה, אינה ראויה.

התרת הגשת חוות דעת בשלב זה עלולה לגרום לכך שאף הנתבעים יבקשו לצרף חוות דעת מטעמם בעניין וחוזר חלילה (ידמו התובעות לעצמן מצב בו יגישו גם הנתבעים חוות דעת סותרת בתחום הסטטיסטי ויעלה הצורך למנות מומחה מטעם בית משפט גם בתחום זה, ואף את חוות דעתו יבקש מי מהצדדים לסתור באמצעות חוות דעת נוספת וחוזר חלילה ומה הסוף להליך???).

סבורתני, כי הדברים שנאמרו מפי כב' השופט עמית בהתייחס לעצם האפשרות של צד להגיש חוות דעת מטעמו(הגם ביחס לנוסח התקנות כפי שהיה קיים בעבר),יפים גם לענייננו:

"חוות דעת מומחה היא ראיה "נחותה" בטיבה מעדות הנובעת מידיעה ישירה. למעשה, היא עדות סברה המוכרת כחריג לכלל הפוסל עדות סברה, למרות שאין עוררין על חשיבותה במציאות הטכנולוגית והרפואית המתקדמת של ימנו. חוות דעת מומחה אינה מוכרת בחוק כעדות ישירה שבית המשפט חייב לקבלה. אדרבה, מקור הסמכות לקבל חוות דעת כראיה קבוע בסעיף 20 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א- 1971 הקובע כלהלן:

"בית המשפט רשאי, אם אין הוא רואה חשש לעיוות דין, לקבל כראיה בכתב, חוות דעתו של מומחה בשאלה שבמדע, שבמחקר, שבאמנות או שבידיעה מקצועית (להלן- חוות דעת), ותעודה של רופא על מצב בריאותו של אדם (להלן- תעודת רופא)".

"רשאי" נאמר ולא "חייב". אין זכות מוקנית לבעל דין להביא עדות מומחה מטעמו והדבר נתון ממילא לשיקול דעת בית המשפט". (ת"א 4323/95 אניס נ. א.ד עבודות מתכת ואח').

במקרה דנן וכפי שפורט, מהפאן הדיוני לא יהיה סוף להליך, אם יותר לצד להגיש חוות דעת לסתירת אמירה מסוימת בחוות דעת מומחה מטעם בית משפט. גם לגופם של דברים אציין כי ממלא בית המשפט אינו מכריע בתביעות מהבחינה "הסטטיסטית", אלא בוחן האם הוכחה עילת התביעה.

לפיכך אין מקום לאפשר הגשת חוות דעת בתחום הסטטיסטי ודי באפשרות אשר עומדת לתובעות לנסות ולשכנע את ביה"מ כי אין לאמץ את דעת המומחה, אם במסגרת שאלות הבהרה ואם במסגרת חקירתו.

4. לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

התובעות יישאו בהוצאות הבקשה בסכום כולל של 1,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ג תשרי תשע"ג, 09 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.