1. בתביעה שבנדון, לפירוק שיתוף במקרקעין, נתן המותב הקודם הנכבד כבוד השופטת ר' גלפז מוקדי פסק דין חלקי ביום 20.5.2015. בפסק הדין החלקי, הכריעה השופטת גלפז מוקדי בטענות לפיהן חלק מהנתבעים רכשו שטח מוגדר ומסוים בחלקה מושא התביעה; וכן בדרך שבה יש לחשב את השפעתם של עניינים כדלקמן על זכויות הצדדים: כבישים שהיו מסומנים בחוזי המכר לחלק מהנתבעים; הפרשות נוספות המתחייבות מן התב"ע לפירוק שיתוף; והפקעות. בסיכום פסק הדין הסופי, בסעיף 57 לו, נקבע:

"57. לאור מסקנותיי כמפורט למעלה, יתבצע פירוק השיתוף במקרקעין הנדונים בהתאם לכללים המפורטים:

א. ככלל, זכויות הצדדים בחלקה יהיו כפי זכויותיהם הרשומות בלשכת רישום המקרקעין.

ב. שטח הכבישים המסומנים בתשריטים המצורפים לחוזי המכר שבין מפלח המנוח לבין נתבעים 8-11, 13-14 ו-21 (תשריטי המודדים מר ספדי ריבאח משנת 1992, מר מרואן זיבק משנת 1987 ומר בשיר עבד אל ראזק משנת 1982) יופחתו מסך ההפרשות המתחייבות כעת, באופן שהתובע והוא בלבד, יישא בהפרשות לכבישים הללו, על פי גודלם וכפי שהוסכמו וסומנו בתשריטים האמורים.

ג. כל יתר ההפרשות המתחייבות מן התב"ע לצורך פירוק השיתוף, לצרכי כבישים ולצרכי ציבור, יחולו שווה בשווה על כל השותפים בחלקה ועל יתרת חלקו של התובע כאמור.

ד. הפקעות שנעשו במקרקעין יופחתו, בהתאם להלכת מירקין, מן השותף שבחלקו הן הוטלו בפועל. כלומר, הפקעות אלו לא יופחתו משטחם של השותפים במקרקעין אשר רכשו מגרשים המסומנים באופן מפורש בתשריטים ואשר מיקומם על פי אותם הסכמים הוא ספציפי ומוסכם.

ה. המודד מטעם בית המשפט יכניס התיקונים הנדרשים בטבלת האיזון שערך, בהתאם לכללים האמורים מעלה. ככל שיידרש תשלום נוסף בעבור תיקונים אלו, יחול הוא על הצדדים בהתאם להחלטות קודמות.

תשריט מתוקן יוגש על ידי המודד לתיק בית המשפט, לחתימת בית המשפט, על מנת שניתן יהיה להגישו לאישור הועדה המקומית לתכנון ובניה".

בהחלטה מיום 12.10.2015, תוקן פסק הדין בכך, שגם הנתבע 7 מתווסף לרשימת הנתבעים המפורטת באותו סעיף.

2. ביום 8.10.2015 הגיש המודד מטעם בית המשפט, מר זאהר נואטחה, חוות דעת מעודכנת בעקבות סעיף 57 לפסק הדין החלקי. ביום 28.3.2016 הודע כי התשריט המעודכן אושר בוועדה המקומית לתכנון ולבניה מבוא העמקים. התיק עבר לטיפולו של מותב זה, ובדיון ביום 30.6.2016 הוריתי, בהסכמתם של אותם צדדים אשר התייצבו לדיון, כי ימונה מר עומר סרחאן כשמאי מטעם בית המשפט לענין תשלומי איזון. מר סרחאן מונה ביום 29.8.2016 (ראו גם כתב מינוי מתוקן מיום 31.8.2016).

3. ביום 10.11.2016 פנו הנתבעים 13-14 בבקשה שבפני, להורות למודד מטעם בית המשפט ולשמאי מטעם בית המשפט לתקן את תשריט החלוקה ואת טבלת האיזון באופן שבו הם יחויבו בתשלומי איזון עבור 133 מ"ר בלבד ולא עבור 334 כפי שמסתמן לפי התשריט המעודכן. נטען, כי מודד פעל בניגוד לפסק הדין החלקי בכך שהפחית מחלקם בגין הפקעות.

4. ביום 6.6.2017 הגישו הנתבעים 8-11 בקשה משלהם, להורות על תיקון התשריט וטבלת השטחים; אולם מאז הגשתה הודיעו נתבעים אלה על הגעה להסכמות עם התובע, אשר יפורטו בסיום החלטה זו.

5. ביום 16.2.2017 הגיש הנתבע 7 בקשה בענין תיקון התשריט וטבלת האיזון. בבקשתו, הצטרף הנתבע 7 לטענות בבקשות הנזכרות של הנתבעים 13-14 וטען כי משתוקן סעיף 57(ב) כך ששמו צורף לרשימת הנתבעים באותו סעיף, דינו כדינם (פס' 4). בדיון ביום 28.9.2017 הודיע הנתבע 7 כי הגיע להסכמות עם התובע, אולם בהמשך התברר כי צדדים אלה לא הגיעו להסכמה מלאה ונדרשת הכרעה גם בבקשתו של הנתבע 7.

בקשת הנתבעים 13-14

6. בבקשת הנתבעים 13-14 נטען כי כעולה מפסק הדין החלקי, הם רכשו מגרש בשטח 1000 מ"ר "נטו", ובית המשפט החיל עליהם את הלכת מרקין (ע"א 5628/99 מרקין נ' משה, פ"ד נז(1) 14 (2002)). כלומר – כך נטען – לענין סעיף 57(ד) לפסק הדין החלקי, אין לנכות מחלקם בגין הפקעות. נטען בבקשה, כי בניגוד לקביעה בפסק הדין החלקי, המודד מטעם בית המשפט ניכה משטחם לצורך הפקעה. נטען כי המודד ניכה מחלקם 25.74% לצורך הפקעה, וכי הוא ניכה מיתר השותפים את אותם האחוזים של החלקים שלהם, נתון המוכיח כי המודד התייחס אליהם כאל יתר השותפים. בסיכומים, הודיעו הנתבעים 13-14 כי מאחר והשגותיהם נוגעות לתשלומי האיזון ולא לתשריט, הם אינם עומדים על תיקון התשריט, והם מסתפקים במתן הוראות לשמאי לפיהן, על אף המפורט בתשריט, הם יחויבו בתשלומי איזון עבור 133 מ"ר בלבד.

7. בדיון ביום 11.6.2017 קבעתי דיון לשם חקירת המודד מטעם בית המשפט. המומחה נחקר ביום 28.9.2017, והוגשו סיכומים בנוגע לבקשות לתיקון התשריט וטבלת האיזון.

8. התובע, אשר לא הגיש תגובה לבקשת הנתבעים 13-14 במועד שנקבע בהחלטה מיום 11.12.2016, טען בסיכומים כי הנתבעים אלה מילאו פיהם מים מאז מתן פסק הדין החלקי ואף לאחר אישורה של הועדת התכנון והבניה לתשריט החלוקה, ובבקשה שבנדון החליטו "לערער" על ההחלטות, למרות חלוף הזמן לערער. נטען כי הבקשה אינה אלא דרך לסרבל ולגרום להימשכות ההליך בחוסר תום לב על ידי העלאת טענות חדשות. התובע טוען כי נתבעים אלה לא הוכיחו כי הם רכשו חלק מסוים במקרקעין מושא התביעה. טוען התובע כי החלת הלכת מרקין על נתבעים אלה, כך שאחוז ניכר מההפקעה על המקרקעין יוטל על התובע, הינה בלתי מסתברת ובלתי סבירה. התובע מצטט את סעיף 51 לפסק הדין החלקי, בו נקבע כי "נדרש כל אחד מהשותפים לתרום את חלקו לשטחים הציבוריים ולכבישים אשר יאפשרו את הפירוק" ואת סעיף 54, בו נקבע כי "עם שינוי הייעוד ודרישות התב"ע להפרשת שטחים בהיקף נרחב פי כמה, הן לצרכי כבישים רחבים מאלו ששרטט מפלח המנוח בתשריט הנלווה להסכמים והן לצרכי ציבור אחרים, המסקנה היא כי יש לבצע את פירוק השיתוף בדרך הרגילה, משמע, על ידי התאמת התשריט לצרכי רישום בלשכת רישום המקרקעין, לתב"ע שחלה על המקום, כשהפרשות לצרכי ציבור תתבצענה לפי חלקיהם היחסיים של הצדדים בחלקה". התובע טוען כי לצורך קבלת היתרי בניה על כל שותף במקרקעין להקצות שטח לכבישים ולשצ"פ עקב שינוי התב"ע, "וזה מה שעשה המודד מטעם בית המשפט הנכבד, אשר הוריד מאת הנתבעים דנן אחוזי הפקעה 25.74%, לצורכי הפקעה בהתאם לתכנית החלה על המקרקעין כיום (התב"ע)" (פס' 12(ג) לסיכומי התובע). התובע טוען כי "ההפקעות" מהוות -

"[]הקצאות לצרכי ציבור, החלה [כך] על כל השותפים במגרש, כפי שגם ציינה כבוד השופטת גלפז [מוקדי] בפסק דינה (ראה סעיף 51-54 בפסק הדין) ואצטט את הסיפא של סעיף 54 לפסק דינה של כבוד השופטת רננה גלפז מוק[]די, 'וממילא, אף אם היו הצדדים מפרקים ביניהם את השיתוף טרם שינוי הייעוד, אזי לאחר השינוי, כאשר היה כל אחד מבקש לעשות שימוש בחלקו כיום, אזי בשים לב לשינוי התב"ע, נדרש היה לצורך קבלת היתר להקצות שטח לכבישים, לשטחי ציבור וכויב'. הייתכן שעל אף השבחת המגרש של הנתבעים, מחקלאי לתעשייה ומלאכה לפי התב"ע שנכון להיום, יתנערו מהקצאת שטחים לצורכי ציבור!!!!" (פס' 12(ה) לסיכומי התובע).

כן מצטט התובע מפסקה 56 לפסק הדין החלקי, לפיו מעֵבר לכבישים המסומנים בתשריטים שצורפו להסכמים' "כל הפרשה נוספת, המתחייבת כעת משינוי התב"ע, תחול, כאמור, על כלל השותפים בחלקה, באופן שווה" (פס' 14 לסיכומי התובע).

כן מפנה התובע לעדות המודד לפיה הוא הבין מהלכת מרקין שמגרש צריך להיות קבוע במקומו מאז שנקנה ועד היום, והתובע טוען כי נעשתה תזוזה במגרש של הנתבעים 13-14 של 150 מ' לפחות (פס' 12(ו)).

9. דין בקשתם של הנתבעים 13-14 להתקבל, במובן זה שהשמאי יקבע את תשלומי האיזון כך, שיתעלם מהגריעה שעשה המודד מחלקם בגין הפקעות.

10. כפי שיפורט להלן, טבלת האיזון שהכין המודד מטעם בית המשפט אכן אינו עולה בקנה אחד עם פסק הדין החלקי. על כן, טענות הנתבעים 13-14 אינן בגדר "ערעור". ההיפך הוא הנכון; מדובר בבקשה להורות כי פסק הדין החלקי יקוים כפי שהוא.

11. אמת, הנתבעים 13-14 המתינו זמן רב לאחר מתן פסק הדין החלקי כדי להעלות את טענותיהם שבנדון, ועד להגשת הבקשה מונה שמאי והתשריט המעודכן אושר בוועדה המקומית לתכנון ולבניה. אציין, בענין שמאי, כי בהחלטתה של השופטת גלפז מוקדי מיום 30.3.2016, נקבע כי ימונה שמאי מטעם בית המשפט (אמנם הותר לצדדים באותה החלטה להתנגד לשמאי "זה או אחר", קרי – בנוגע לזהותו של השמאי, אך עצם מינויו של שמאי (כלשהו) מטעם בית המשפט לא הועבר לתגובת הצדדים). אותה החלטה הומצאה כדין ביום 5.4.2016 לידי בא כוחם דאז של הנתבעים 13-14 (לפני שהתבקש שחרורו מייצוג ביום 16.4.2016). הנתבעים 13-14 לא נכחו בדיון ביום 30.6.2016 בו החלטתי על מינויו של השמאי סרחאן, אולם עיון בתיק מעלה כי ההחלטה מיום 30.5.2016 בה נקבע דיון זה לא הומצאה לידיהם. לאור האמור ומאחר ובזכויות קניין מדובר, לא מצאתי מקום לסלק את הבקשה עקב השיהוי בהגשתה. אוסיף, כי בעמדת הנתבעים 13-14 בסיכומיהם לפיה הם אינם עומדים על תיקון התסריט ויסתפקו בהוראות לשמאי, יש כדי לחסוך זמן נוסף בלתי מבוטל, שאלמלא עמדה זו היה כרוך בתיקון התשריט ובהמתנה לאישורו מחדש של תשריט בידי הוועדה המקומית לתכנון ולבניה. עם זאת, מאחר והשמאי הודיע ביום 27.11.2016 כי הוא השלים את חוות דעתו, השיהוי של הנתבעים 13-14 בהגשת הבקשה עלולה לגרור הוצאות בנוגע לתיקון השמאות, ובהוצאות אלה הם יישאו.

12. אפנה לגוף הענין. אכן נקבע בפסק הדין החלקי כי התקשרותם של הנתבעים 13-14 היתה לרכישת חלק מסוים במקרקעין מושא התביעה. השופטת גלפז מוקדי הגדירה, כאחת השאלות הדרושות הכרעה, "[]טענתם של הנתבעים 8-11, 13-14 ו-21 כי נמכרו להם שטחים 'נטו' כטענתם, שטחים מסויימים, כאשר כוונתם של הצדדים לאותן עסקאות היתה כי יהא אשר יהא, זה יהיה שטחו של המגרש אשר יהיה של הרוכשים, במיקום ובגודל המדובר" (פס' 40 לפסק הדין החלקי). בבואה להכריע בטענות אלה, קבעה השופטת גלפז מוקדי בסעיף 47 לפסק הדין החלקי כי "...אין חולק כי כל אחד מן הרוכשים אוחז בתשריט שבו מסומן החלק שרכש ואין חולק בדבר מיקומו המסוים של אותו שטח". בסעיף 57(ד) לפסק הדין החלקי הוסיפה השופטת גלפז מוקדי והתייחסה אל "השותפים במקרקעין אשר רכשו מגרשים המסומנים באופן מפורש בתשריטים ואשר מיקומם על פי אותם הסכמים הוא ספציפי ומוסכם". כפי שכבר נזכר, התובע טען כי בקשת הנתבעים 13-14 היא מעין ניסיון "לערער" על פסק הדין החלקי; טענה זו נדחתה לעיל, אולם עינינו הרואות כי דווקא התובע, אשר טען בסיכומים שכוונת הצדדים בחוזה המכר של הנתבעים 13-14 לא היתה למכירת חלק מסוים של המקרקעין, הוא זה אשר מתיימר "לערער" על מה שכבר הוכרע בפסק הדין החלקי.

13. הדין עם נתבעים 13-14 בטענתם, לפיה לא היה מקום לנכות מחלקם בטבלת האיזון בגין הפקעה. הפניות התובע לפסק הדין החלקי בנושא זה, מגמתיות הן. בטיעוניו, מגדיר התובע הפקעות כהפרשות לצרכי הציבור, ועל בסיס הגדרה זו הוא הפנה לקביעות בפסק הדין החלקי, אותן ציטטתי לעיל, לפיהן כל השותפים צריכים לשאת בהפרשות לצרכי ציבור. דא עקא, השופטת גלפז מוקדי הבחינה בבירור סעיף 54 לפסק הדין בין הפקעות, לבין הפרשות לצרכי ציבור שאינן הפקעות (ראו דבריה שם: "האם ניתן להקיש מהלכת מירקין אשר נסבה על הפקעה גם לעניין הפרשות לצרכי ציבור? יש להשיב לכך בשלילה"). השופטת גלפז מוקדי עמדה על כך שהפקעה הוא צעד שאינו תלוי במי מהצדדים אלא ננקט בידי גורם חיצוני, וזאת בשונה מהפרשות הנובעות מפירוק השיתוף. נקבע:

"...שונה ייעוד החלקה לתעשיה וברי כי נוכח השנים שחלפו מאז עסקאות המכר, דרך שינוי הייעוד ועד ימינו אנו, יש להתאים את פירוק השיתוף לתב"ע שחלה על המקום, לרבות הפרשות לצרכי דרכים....

.....

...עם שינוי הייעוד ודרישות התב"ע להפרשות שטחים בהיקף נרחב פי כמה, הן לצרכי כבישים רחבים מאלו ששרטט מפלח המנוח בתשריט הנלווה להסכמים והן לצרכי ציבור אחרים, המסקנה היא כי יש לבצע את פירוק השיתוף בדרך הרגילה, משמע, על ידי התאמת התשריט לצרכי רישום בלשכת רישום המקרקעין, לתב"ע שחלה על המקום, כשהפרשות לצרכי ציבור תתבצענה לפי חלקיהם היחסיים של הצדדים בחלקה" (פס' 54).

עינינו הרואות: פסק הדין החלקי מבחין מפורשות בין "הפקעות", לבין הפרשות לצרכי ציבור ולכבישים ודרכים הנובעות משינוי ייעוד והתב"ע החלה. השאלה שבפנינו אינה השאלה אם ניתן, תיאורטית, להגדיר גם הפקעה כהפרשה לצרכי ציבור או כהפרשה לשם דרכים או כבישים. השאלה בפנינו היא מה קבע פסק הדין החלקי, וכאמור התשובה לכך היא, שפסק הדין החלקי הבחין מפורשות בין "הפקעות", עליהן תחול הלכת מרקין (קרי, ההפקעה "תיפול" במקום הפיזי שבו הוא הוטל ולא תהיה גריעה יחסית בגינה מכל השותפים), לבין הפרשות אחרות מפאת שינויי ייעוד והתב"ע (לרבות הפרשות לצרכי ציבור, לדרכים ולכבישים). ההבחנה בין "הפקעות" לבין הפרשות אחרות (גם אם לצרכי ציבור, כבישים ודרכים) היא המפתח לפרשנות ההוראות האופרטיביות בסעיף 57 לפסק הדין החלקי, אותו אצטט שוב:

"57. לאור מסקנותיי כמפורט למעלה, יתבצע פירוק השיתוף במקרקעין הנדונים בהתאם לכללים המפורטים:

א. ככלל, זכויות הצדדים בחלקה יהיו כפי זכויותיהם הרשומות בלשכת רישום המקרקעין.

ב. שטח הכבישים המסומנים בתשריטים המצורפים לחוזי המכר שבין מפלח המנוח לבין נתבעים 8-11, 13-14 ו-21 (תשריטי המודדים מר ספדי ריבאח משנת 1992, מר מרואן זיבק משנת 1987 ומר בשיר עבד אל ראזק משנת 1982) יופחתו מסך ההפרשות המתחייבות כעת, באופן שהתובע והוא בלבד, יישא בהפרשות לכבישים הללו, על פי גודלם וכפי שהוסכמו וסומנו בתשריטים האמורים. [עקב התיקון הנזכר לעיל לפסק הדין החלקי, מתווסף בסעיף קטן זה גם הנתבע 7 – ד"ק].

ג. כל יתר ההפרשות המתחייבות מן התב"ע לצורך פירוק השיתוף, לצרכי כבישים ולצרכי ציבור, יחולו שווה בשווה על כל השותפים בחלקה ועל יתרת חלקו של התובע כאמור.

ד. הפקעות שנעשו במקרקעין יופחתו, בהתאם להלכת מירקין, מן השותף שבחלקו הן הוטלו בפועל. כלומר, הפקעות אלו לא יופחתו משטחם של השותפים במקרקעין אשר רכשו מגרשים המסומנים באופן מפורש בתשריטים ואשר מיקומם על פי אותם הסכמים הוא ספציפי ומוסכם.

ה. המודד מטעם בית המשפט יכניס התיקונים הנדרשים בטבלת האיזון שערך, בהתאם לכללים האמורים מעלה. ככל שיידרש תשלום נוסף בעבור תיקונים אלו, יחול הוא על הצדדים בהתאם להחלטות קודמות.

תשריט מתוקן יוגש על ידי המודד לתיק בית המשפט, לחתימת בית המשפט, על מנת שניתן יהיה להגישו לאישור הועדה המקומית לתכנון ובניה".

הדברים ברורים. סעיף 57(ב) קובע כי שטח הכבישים המסומנים בתשריטים שצורפו לחוזי המכר מופחת מסך ההפרשות המתחייבות כעת, באופן שהתובע בלבד יישא בהפרשות עבורם. בסעיף 57(ג) קובע כי כל יתר ההפרשות המתחייבות מן התב"ע לצורך פירוק השיתוף לצרכי כבישים ולצרכי ציבור – להבדיל מהפקעות המוסדרות בסעיף 57(ד) – יחולו שווה בשווה על כל השותפים בחלקה ועל יתרת חלקו של התובע. סעיף 57(ד) קובע כי הפקעות יופחתו בהתאם להלכת מרקין, מן השותף שבחלקו הן הוטלו בפועל. ראו לענין זה גם החלטה שנתנה השופטת גלפז מוקדי ב"שאלת הבהרה מטעם המודד.." ביום 15.12.2015:

"שבתי ועיינתי בסעיף 57 ואיני רואה כל אי-בהירות.

לגבי הפרשות: לפי ס"ק ב שטחי הכבישים שהיו מסומנים בתשריטי המכר הישנים יופחתו מחלקו של התובע בלבד. כל הפרשה נוספת הנדרשת לצורך פירוק השיתוף תופחת משטחי הבעלים כולם, באופן יחסי.

לגבי הפקעות: הפקעות שנעשו יופחתו מן השותף שבחלק שלו הן בוצעו, זאת, ככל שהדבר מתייחס לאלו שרכשו שטחים מוגדרים, כפי שנקבע בפסק הדין ובתיקון לו. אם ההפקעה אינה בשטח אשר נרכש באופן ספציפי, בהתאם לקבוע בפסק הדין, אז היא תחול על כל האחרים, באופן יחסי לזכויות."

עינינו הראות: "הפרשות" (גם הפרשות ל"כבישים") - לחוד; ו"הפקעות" –לחוד. צודקים הנתבעים 13-14 בטענתם לפיה בשונה מהפרשות אחרות, לא היה מקום לגרוע מזכויותיהם בגין הפקעות שלא הוטלו בשטחים המסוימים שהם התקשרו כדי לרכוש.

14. עלה בבירור מחקירת המודד מטעם בית המשפט, כי טבלת האיזון בתשריט המעודכן נוגדת את פסק הדין החלקי. המודד אישר כי לא היתה שום הפקעה שהוטלה בשטח המגרש של הנתבעים 13-14 (ש' 31-33). למרות זאת, הוא אישר כי לגבי הפקעות הוא התייחס לנתבעים 13-14, להם מוקנה על פי התשריט המתוקן מגרש 16, כאל יתר השותפים, וכי הוא ניכה מהם אותו אחוז הפקעה (ע' 94 ש' 23-27). כאשר נשאל "בימ"ש קבע שיש להתייחס אליו כנטו ולא צריך להפחית ממנו, ואתה הפחתת", הוא השיב "אני הפחתתי אחוז ההפקעה" (ע' 96 ש' 23-24). כאשר נשאל עם סעיף 57(ד) לפסק הדין החלקי (בענין הפקעות) בא לידי ביטוי בתשריט המעודכן, השיב "התקשיתי לקבוע שהמגרשים קבועים במקומם ולא זזו מאז שנקנו..." (ע' 96 ש' 15). בהמשך העיד "...מה שיכולתי להבין מהלכת מרקין, שהמגרש צריך להיות קבוע במקומו מאז שנקנה ועד היום" (ש' 27-28). דא עקא, פסק הדין החלקי לא קבע כי הלכת מרקין תחול לגבי הפקעות באופן המותיר את השאלה על אלו נתבעים תחול, כשאלה פתוחה. נקבע בסעיף 57(ד) לפסק הדין החלקי כי "הפקעות אלו לא יופחתו משטחם של השותפים במקרקעין אשר רכשו מגרשים המסומנים באופן מפורש בתשריטים ואשר מיקומם על פי אותם הסכמים הוא ספציפי ומוסכם", וכאמור הנתבעים 13-14 נכללים בגדרם של אלה. הנתבעים 13-14 רכשו מגרש במיקום ספציפי; לא הוטלה כל הפקעה במקום המיועד למגרשם; אלא שהמודד הפחית מזכויותיהם בגין הפקעות למרות שלא הוטלו הפקעות בשטח המיועד למגרשם; וזאת בניגוד לסעיף 57(ד) לפסק הדין החלקי, אשר קבע כי בנסיבות אלה אין מקום לנכות בגין הפקעה.

15. המודד מטעם בית המשפט אישר בעדותו כי "בלי הפקעה", הנתבעים 13-14 צריכים לשלם הפרש על 133 מ"ר (ע' 96 ש' 33-37), כטענתם בבקשה זו, ולא על 334 מ"ר כמופיע בטבלת האיזון בתשריט המעודכן.

16. מכאן שמתקבלת בקשת הנתבעים 13-14, במובן זה שיינתנו הוראות לשמאי מטעם בית המשפט, לפיהן, למרות האמור בטבלת האיזון בתשריט המעודכן, על נתבעים אלה לשלם תשלומי איזון על הפרש של 133 מ"ר בלבד.

17. התובע ישלם לנתבעים 13-14 שכר טרחת עורך דין בגין הבקשה בסך 5000 ₪.

בקשת הנתבע 7

18. הנתבע 7 טען בסיכומיו להסכמות אליהן הגיע עם התובע "ברוח ההסכמות" של התובע עם הנתבעים 8-11, אותן יש לאכוף על התובע. הנתבע 7 לא הוכיח בראיות את ההסכמה הנטענת, ועל כן אין מקום לקבוע כי נכרת הסכם מחייב בין הנתבע 7 לבין התובע כאמור או לאכוף הסכם כזה. אפנה לטענות הנתבע 7 בקשר לכך שעל-פי פסק הדין החלקי (המתוקן), לא היה מקום לגרוע מחלקו בגין הפקעות הקודמות לאישור תכנית ג/5147 משנת 1989 (פס' 12 לבקשתו "תשובה ובקשה לתיקון לתשריט ותיקון טבלת איזון" מיום 16.2.2017).

19. בענין טענות התובע לפיהן הנתבעים המבקשים מנסים "לערער" על פסק הדין החלקי, דינו של הנתבע 7 כדין הנתבעים 13-14, אשר אינם מבקשים "לערער" על פסק הדין החלקי, אלא להיפך, מבקשים לקיימו כפי שהוא (ובענין הנתבע 7, כפי שהוא, לאחר שתוקן בעניינו כאמור לעיל). גם בענין טענות התובע בדבר שיהוי, דינו של הנתבע 7 דומה לדינם של הנתבעים 13-14. כאמור, השופטת גלפז מוקדי לא העבירה לתגובת הצדדים את עצם שאלת מינוי שמאי. הנתבע 7, כמו נתבעים אלה, לא נכח בדיון ביום 30.6.2016. בשונה מהם, עיון בתיק מעלה כי ההחלטה מיום 30.5.2016 בה נקבע אותו דיון הומצאה לב"כ הנתבע 7. עם זאת, כאמור בענין הנתבעים 13-14, מאחר ובזכויות קנין מדובר, לא ראיתי לנכון לסלק את הבקשה בגין שיהוי. עם זאת, כאמור בענין אותם נתבעים, אף הנתבע 7 צפוי לשאת בהוצאות שייגרמו בהמשך עקב השיהוי בו לקה.

20. כפי שכבר צוין, הנתבע 7 הוסף לרשימת הנתבעים בסעיף 57(ב) לפסק הדין החלקי, בו נקבע:

"שטח הכבישים המסומנים בתשריטים המצורפים לחוזי המכר שבין מפלח המנוח לבין נתבעים 8-11, 13-14 ו-21 (תשריטי המודדים מר ספדי ריבאח משנת 1992, מר מרואן זיבק משנת 1987 ומר בשיר עבד אל ראזק משנת 1982) יופחתו מסך ההפרשות המתחייבות כעת, באופן שהתובע והוא בלבד, יישא בהפרשות לכבישים הללו, על פי גודלם וכפי שהוסכמו וסומנו בתשריטים האמורים."

כפי שכבר ראינו, ההוראות בסעיף 57 בענין אי-גריעת הפקעה (להבדיל מהפרשות לצרכי ציבור לרבות לכבישים), מצויות בסעיף קטן אחר, סעיף 57(ד) הקובע אי-גריעה של הפקעה "משטחם של השותפים במקרקעין אשר רכשו מגרשים המסומנים באופן מפורש בתשריטים ואשר מיקומם על פי אותם הסכמים הוא ספציפי ומוסכם". לטענת הנתבע 7, דינו כדין הנתבעים 13-14, והמודד גרע מזכויותיו בגין הפקעות בניגוד לסעיף 57(ד) לפסק הדין החלקי. לטענת התובע, לעומת זאת, התיקון שנעשה לפסק הדין החלקי בענין הנתבע 7 לא היה בסעיף 57(ד) לפסק הדין החלקי אלא רק בסעיף 57(ב) בו, ומכאן, חלה על הנתבע 7 רק ההוראה בענין אי-גריעה מזכויותיו בגין כבישים המסומנים בתשריט, ולא סעיף 57(ד) בענין אי-גריעת הפקעה.

21. הדין עם הנתבע 7. שכן, עובדת צירוף תשריט המצביע על שטח מסוים לחוזה המכר נכללת מניה וביה בהחלת סעיף 57(ב) לפסק הדין החלקי. הוראת סעיף 57(ב) עוסקת ביחסים שבין אותם שותפים שתשריט צורף לחוזה המכר שלהם, לבין התובע (וקובע כי התובע ולא הם יישא בהפחתה בגין הכבישים באותם תשריטים). הוספת הנתבע 7 לנתבעים שעליהם חל סעיף 57(ב) משמעה, שיש לראות גם את הנתבע 7 כמי שתשריט המצביע על שטח מסוים לחוזה המכר שלו צורף לחוזה המכר שלו. זאת, הגם, כפי שנקבע בסעיף 3 לפסק הדין החלקי, שהנתבע 7 רכש את זכויותיו ממחמד המנוח, ולא ממפלח המנוח ממנו רכשו הנתבעים האחרים הנזכרים בסעיף 57(ב). ואף אם יטען הטוען כי סעיף 57(ב) חל (בדרך של שתיקה) על כל השותפים במקרקעין, שכן הטלת ההפחתה בגין אותם כבישים על התובע ולא על כלל השותפים במקרקעין מסדירה גם את עניינם, הרי במובן זה ממילא חל סעיף 57(ב) על הנתבע 7 והוספתו לתחולת הסעיף הקטן הזה היתה מיותרת. אלא בית המשפט אינו משחית מילותיו לריק, והפרשנות הנכונה של התיקון לפסק הדין החלקי הוא, שיש לראות את הנתבע 7 כאחד מהנתבעים המנויים ברשימת הנתבעים באותו סעיף, שתשריטים המצביעים על שטח מסוים צורפו לחוזי המכר שלהם.

22. ודוק: בבקשת הנתבע 7 לתקן את פסק הדין החלקי (מיום 18.6.2015), במסגרתה הוחלט על התיקון בו עסקינן, טען הנתבע 7 כי הוא, כמו הנתבעים האחרים הנזכרים בסעיף 57(ב), "כמותם נתבע אשר סוכם איתו כי הוא קונה חלקה נקייה מכל צורך להפרשה לכבישים, או זכות לכל אחר", והוא אף הפנה בבקשתו לתשריט. בתגובת התובע מיום 28.6.2015 נטען כי יש לדחות את הבקשה לתיקון פסק הדין החלקי, גם לגופה, אולם לא פורטה כל טענה לפיה השטח בחוזה המכר של הנתבע 7 לא הוגדר.

23. המסקנה העולה מהאמור לעיל היא, שהנתבע 7 הוסף לתחולת בסעיף 57(ב) לפסק הדין החלקי, כנתבע שהתקשר כדי לרכוש שטח מסוים. ככזה, ככל שיש בשטח שהוא התקשר לרכוש כבישים בתשריט, הגריעה בגינם תחול על התובע כאמור בסעיף 57(ב). וככזה – כאחד מ"השותפים במקרקעין אשר רכשו מגרשים המסומנים באופן מפורש בתשריטים ואשר מיקומם על פי אותם הסכמם הוא ספציפי ומוסכם", חל על הנתבע 7 גם סעיף 57(ד) לפסק הדין החלקי, לפיו הפקעות שנעשו במקרקעין יופחתו מן השותף שבחלקו הן הוטלו בפועל, "כלומר, הפקעות אלו לא יופחתו משטחם של השותפים במקרקעין אשר רכשו מגרשים המסומנים באופן מפורש בתשריטים ואשר מיקומם על פי אותם הסכמים הוא ספציפי ומוסכם".

24. ודוק: השופטת גלפז מוקדי אף קבעה שסעיף 57(ד) חל על הנתבע 7 בהחלטת ההבהרה הנזכרת מיום 15.12.2015, בכך שהיא קבעה, "לגבי הפקעות", שאלה יופחתו מן השותף שבחלק שלו הן בוצעו, "זאת, ככל שהדבר מתייחס לאלו שרכשו שטחים מוגדרים, כפי שנקבע בפסק הדין ובתיקון לו..." (ההגשה הוספה). כפי שראינו, התיקון לפסק הדין החלקי היה התיקון בענין הנתבע 7, וכאן קובעת השופטת גלפז מוקדי כי גם לענין הפקעות (ולא רק לענין כבישים המופיעים בתשריטים כאמור בסעיף 57(ב)), התיקון לפסק הדין החלקי בו הוסף הנתבע 7 לרשימת נתבעים בסעיף 57(ב) – רלוונטי.

25. בכל הנוגע לטענות לגוף השאלה, המשותפת לבקשות שבפני, האם המודד מטעם בית המשפט סטה מפסק הדין החלקי בנוגע לגריעה מזכויות המבקשים בגין הפקעות, דינו של הנתבע 7, ככל שמדובר בהפקעות לגביהם הוא טוען (הפקעות לאחר אישור תכנית ג/ 5147 משנת 1989), כדין הנתבעים 13-14. לא היה מקום לכך שהמודד מטעם בית המשפט יגרע מזכויות הנתבע 7 בגין הפקעות כאלה.

26. מאחר והנתבע 7 הצטרף לכל טענות הנתבעים 13-14 (ראו סעיף 1 לסיכומיו), ומאחר ונתבעים אלה כאמור טענו כי הם יסתפקו, חלף תיקון טבלת האיזון בתשריט, בהוראות לשמאי בענין קביעת תשלומי איזון בהתעלם מהגריעה מחלקם בגין הפקעות, הנני רואה את הנתבע 7 כמצטרף גם לטענה זו.

27. לאור האמור לעיל מתקבלת בקשת הנתבע 7, במובן זה שיינתנו הוראות לשמאי מטעם בית המשפט, לפיהן, אין מקום שהנתבע 7 ישלם תשלומי איזון בגין הפקעות לאחר אישור תכנית ג/5147 משנת 1989.

28. הנתבע 7, טרח במסגרת בקשתו, במידה פחותה ביחס לנתבעים 13-14. הנתבעים 13-14 הם אלה אשר חקרו את המודד מטעם בית המשפט. לאור זאת, התובע ישלם לנתבע 7 שכר טרחת עורך דין בגין הבקשה בסך 3000 ₪.

בקשת הנתבעים 8-11

29. ניתן בזאת תוקף של החלטה להסכמת התובע עם הנתבעים 8-11 מיום 27.9.2017, לפיה, בכל הנוגע למגרשם של הנתבעים 8-11, יישאו נתבעים אלה בהפרשי שטח המגיע לכדי 75 מ"ר בלבד, כאשר יתר ההפרש יישא בו התובע, ואותה הסכמה תעוגן ותתבטא בחוות הדעת של השמאי מטעם בית המשפט.

הוראות הלאה

30. כאמור, כבר מונה מר עומר סרחאן כשמאי מטעם בית המשפט. הודע כבר ביום 27.11.2016 כי חוות דעתו – אשר, יש לשער, הוכנה על בסיס התשריט המעודכן בטרם השינויים מושא החלטה זו – מוכנה. ביום 13.3.2017 הודיע מר סרחאן כי מונה כשמאי מכריע, ו"מטבע הדברים, עם כניסתי לתפקיד החדש ייבצר ממני לבצע עבודות אחרות עד תום כהונתי". מר סרחאן אמנם הודיע ביום 3.4.2017 כי הוא מוותר על שכר טרחה מעבר לשכר הטרחה שהוא כבר קבע בתיק, ומכאן שלדבריו, בקשר לחוות דעתו אשר כבר הוכנה כאמור, אין מדובר בעיסוק נוסף ואין לרלוונטיות לפניה לשרת המשפטים לאישור לעיסוק נוסף. ביום 20.6.2017 הבהיר מר סרחאן כי כל השלמה לחוות הדעת כן תהא בגדר עבודה נוספת החייבת בתשלומים נוספים, וייבצר ממנו לבצע השלמות נוספות אלא לאחר קבלת אישור מיוחד של שרת המשפטים.

31. כעולה מהחלטה זו, ועל בסיס ההנחה שחוות הדעת של השמאי מטעם בית המשפט כבר הוכנה לפני השינויים לתשלומי האיזון המתבטאים בהחלטה זו, מתבקש השמאי מטעם בית המשפט להודיע תוך 7 ימים האם יסכים לפנות לשרת המשפטים בבקשה לאישור לעבודה נוספת לשם השלמת חוות הדעת, תוך תשלום שכר טרחה בעבור ההשלמה. אם מסכים מר סרחאן, מתבקש הוא להודיע באותה הודעה את גובה שכר הטרחה הנוסף אותו הוא מבקש. מובן כי ללא קשר לשאלת הסכמתו של מר סרחאן לערוך השלמה לחוות דעתו, מגיע לו שכר הטרחה עבור חוות הדעת (המקורית, לפני שייערכו בה השלמות) במלואו, ולאחר הודעתו אתן גם הוראות בענין החלקים של שכר הטרחה לחוות הדעת המקורית אשר טרם הועברה אליו.

32. המזכירות תמציא העתק החלטה זו גם לידי השמאי מר עומר סרחאן, ותביא את התיק בפני בעוד 9 ימים.

ניתנה היום, א' טבת תשע"ח, 19 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.