<#1#>

מטעם התובע: בעצמו וע"י ב"כ עו"ד אנדראוס

מטעם הנתבעים: עו"ד אברג'יל

פרוטוקול

עו"ד אנדראוס: הגשתי בקשה ביום 27.03.14 להוספת מסמכים כנספחים לתצהיר התובע ולהעברתם למומחה. בימ"ש נתן החלטה לנתבעים להגיב, תגובה שטרם ניתנה.

עו"ד אברג'יל: אנו מתנגדים לבקשה ולהעברת מסמכים בשלב זה למומחה שלא נחקר. אנו חושבים שמדובר בשלב מאוחר מדי. מהטפסים שראיתי, מדובר על פגיעה עצבית שלא רלוונטי לתביעה כאן. המומחה התייחס בחקירתו לניתוחים עתידיים. אנו חושבים שאין מקום לצרף את המסמך כרגע.

עו"ד אנדראוס: תצהיר התובע ניתן מזמן, עוד בטרם ההמלצה ניתנה. הייתה המלצה שלא לעשות ניתוח, ובמרץ השנה הנוירולוג המליץ שכן לעשות ניתוח. אני מבקש שהמומחה יחווה דעתו לגבי הניתוח ומה השלכתו על הנכות. זה ניתוח שממליצים לתובע, ואיני יכול להשאיר זאת פתוח.

מר אשרף זייד מוזהר כחוק על חובתו לומר את האמת ולאחר שהבין את האזהרה עונה לשאלות בחקירה ראשית:

כל האמור בתצהירי הינו אמת. אני מאשר את תוכנו ואת חתימתי על התצהיר.

התצהיר הוגש וסומן ת/1.

העד ממשיך:

ש: הבאת לי מסמך שבו המלצה של ד"ר רוחקינד לעבור ניתוח. האם יש מועד לניתוח הזה?

ת: בעוד 3-4 חודשים.

ש: אתה מתכוון לעבור את הניתוח?

ת: כן.

עו"ד אנדראוס: אני מבקש להבהיר את הנושא דרך שאלת הבהרה, ואם זה יישאר עננה, כך זה יישאר. אני לא מתכוון להזמין שוב את המומחה, או לבקש בדיקה חוזרת.

<#2#>

החלטה

מתירה לתובע לצרף את המסמך הנוסף לתצהירו וכן להפנות רק לגבי מסמך זה שאלת הבהרה למומחה מטעם בית המשפט.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ו' ניסן תשע"ד, 06/04/2014 במעמד הנוכחים.

עו"ד אנדראוס: אבקש לשאול שאלת השלמה נוספת לתצהיר.

העד ממשיך:

ש: מפנה לסע' 9.2 לתצהיר. ציינת שהייתה לך שיחה עם אחד המנתחים שאתה לא מכיר לפני הניתוח. אתה מזהה את המנתח כאן באולם?

ת: כן [מצביע על ד"ר קרבאל].

חקירה נגדית:

ש: ביולי 2004 כרתו לך את אצבע 5, שהייתה אצבע מס' 4 החדשה, בין היתר כי סבלת מכאבים מאוד חזקים, נכון?

ת: כן.

ש: לאחר הניתוח הזה טענת בפני הצוות הרפואי שאתה סובל מרגישות בבסיס המסרק של האצבע הזה?

ת: נכון.

ש: שלושה חודשים מאוחר יותר עברת ניתוח נוסף שבו כרתו את בסיס המסרק שהשאירו בכריתת האצבע?

ת: כן.

ש: שם הסכמת שיכרתו את בסיס המסרק כי סבלת מכאבים חזקים?

ת: נכון.

ש: לפני הניתוח שלנו עברת בערך 7 ניתוחים ביד שמאל, נכון?

ת: בערך.

ש: חתמת על טופס הסכמה לפני ניתוח?

ת: כן.

ש: אתה נוהג לקרוא את הטופס לפני שאתה חותם עליהם?

ת: בטח אני קורא.

ש: מציגה לך אוסף של טפסי הסכמה שחתמת עליהם.

טפסי הסכמה מוגשים ומסומנים נ/1.

העד ממשיך:

ש: כלומר, כבר בשנת 1992, כשחתמת על טופס החתמה לניתוח, ידעת שיכול שישנו את היקף הניתוח?

ת: אף אחד לא סיפר לי שבאחד הניתוחים יקרה משהו. אני קראתי, אבל לא הסבירו לי שבמהלך הניתוח ישנו את הניתוח.

ש: קראת או לא קראת?

ת: קראתי את המסמך.

ש: מפנה אותך לטופס ההסכמה מ"שיבא" מיום 22.12.09, שהוא זהה ליתר הטפסים. מה כתוב בו?

ת: אני מקריא: "הוסבר לי שבמהלך הניתוח יתעורר צורך..."

ש: למעשה, אתה בכל פעם מחדש חותם ומסכים שהניתוח יכול להשתנות בהתאם למה שהרופאים רואים שנכון.

ת: כשאני עובר את הניתוחים קובעים איזה ניתוח אני עובר, ובהתאם לזה אני חותם. אני מסכים על הניתוח עצמו.

ש: אתה הסכמת על עוד דברים כשחתמת

ת: אני הסכמתי על מה שהסכמנו. אם היו אומרים שיש שינוי, לא הייתי מסכים.

ש: כבר הרבה שנים אתה סובל מסכרת?

ת: מ- 2003.

ש: איך היא משפיעה עליך ביום יום?

ת: לוקח תרופות ואינסולין.

ש: תאשר לי שלמרות שבעת הניתוחים שעברת בין 1992 ל- 2002 המשכת לסבול מכאבים, זיהומים והגבלת תנועות?

ת: נכון.

ש: נכון שלפני הניתוח ב- 2002 הכאבים היו בלתי נסבלים והשתמשת בסד ליד?

ת: כן.

ש: אתה סובל, למעשה, מ- 1992, עברת הרבה ניתוחים, התייעצת עם מומחים וניסית למצוא פתרון ולא הצלחת.

ת: נכון.

ש: בגלל המגבלות והכאבים הסכמת לעבור ניתוחים מאוד רציניים ומורכבים כדי להקל על הכאבים.

ת: להקל על הכאבים ולהקל על עצמי, המצב שהייתי בו.

ש: אם היו אומרים לך שיש ניתוח קטן ופשוט שיכול להקל על הכאבים, היית מסכים לעבור את הניתוח?

עו"ד אנדראוס: מתנגד להצגת הניתוח כקל. זו שאלה מטעה. לפי מומחה בימ"ש אין מדובר בניתוח קל, יש לו השלכות, ולשיטתו של התובע, יש לו השלכות הרות אסון, שהתממשו. אם להציג את השאלה, יש להציג את הניתוח עם כל הסיכונים והסיכויים שהמומחה ציין ולשאול אם היה מסכים לעשות את הניתוח.

העד ממשיך:

ש: אם אומרים לך שיש ניתוח פשוט יותר מהניתוח המורכב, שעשוי להעלים את הכאבים שלך, אתה היית מסכים לעבור.

עו"ד אנדראוס: שוב מתנגד.

העד ממשיך:

ש: אם היו אומרים לך שהייתה לך אפשרות לעבור את הניתוח לכריתת בסיס המסרק, שהוא פשוט יותר מהניתוח שנכנסת לבצע, היית מסכים?

ת: כל ניתוח שהיה אמור להקל עלי ועל הגוף שלי, הייתי מוכן לו. לצערי, זו הייתה טעות.

ש: מהתיעוד הרפואי ראיתי שכבר משנת 1992 היית מובטל, נכון?

ת: לא עבדתי, כן. כל הזמן הייתי עובר ניתוחים ולא יכולתי לעבוד, מאז הפגיעה.

ש: מפנה לסע' 22 לתצהירך. כתבת שמשנת 2002 עבדת בגינון, חקלאות, שמירה וניקיון.

ת: כן. ניסיתי לעבוד ולצאת לחיים.

ש: ספר לנו על העבודה שלך בחקלאות. מה עשית שם?

ת: עבודה קלה. מוציאים עשבים מהמקום, את זה אפשר לעשות ביד אחת. עבדתי משרה מלאה.

ש: העבודה שלך בגינון, מה עשית שם?

ת: אותו דבר, גם גיזום. עשיתי הכל ביד ימין. רק ביד ימין.

ש: עבדת גם כשומר בלילה?

ת: כן, עבדתי בשמירה בקניון, ללא נשק.

ש: למה הפסקת לעבוד שם?

ת: עברתי דירה. עכשיו אני גר בגליל.

ש: אני רואה שהמל"ל גם שלח אותך לעבודות. למה לא פירטת לגבי העבודות הללו.

ת: לא שלחו אותי לעבודות. הייתי במאבק איתם שישלחו אותי לעבודה קלה.

ש: שלחו אותך ב- 2004 להיות נהג הסעות, נכון?

ת: לא. עבדתי עם דוד שלי בתקופה הזאת בהסעות. זו העבודה היחידה שהמליצו לי, ואח"כ לא המליצו על עבודה.

ש: למה הפסקת לעבוד שם?

ת: הייתה לי ת.ד. ונפצעתי בברך.

ש: בנוגע לניתוח שלנו, אתה יודע שהיו רופאים שהמליצו לעבור את הניתוח וכאלה שהמליצו שלא.

ת: נכון.

ש: בחרת לעבור את הניתוח, למרות שידעת שיש רופאים שלא ממליצים?

ת: נכון.

ש: החלטת לעשות את הניתוח למרות שהוא היה ניתוח מורכב כי לא יכולת להתמודד עם הכאבים.

ת: בגלל זה הסכמתי עם רוב הרופאים שאמרו שזה יקל על המצב.

ש: מפנה לסע' 9.4 לתצהירך. אתה מסכים איתי, כמו שאמרנו, שבהרבה מקרים להרבה רופאים יש דעות שונות?

ת: כן.

ש: אתה יודע שבניתוח בשיבא הורידו את בסיס המסרק ולא את ראש המסרק?

ת: אני לא ידעתי על זה. אני הלכתי לניתוח בשביל לעשות שתל עצם בבסיס.

ש: כתבת שד"ר גולדברג אמר לך שאסור לך להוריד את ראש המסרק. ידעת שבניתוח שלנו לא הורידו את ראש המסרק אלא את בסיס המסרק?

ת: לא ידעתי. אחרי הניתוח ידעתי.

ש: למה לא זימנת את ד"ר גולדברג לפה, שיעיד על מה שאמר לך?

ת: זו החלטה של עורך הדין שלי.

ש: הוא אמר לך את הדברים בע"פ, נכון? אין לך מסמך.

ת: בעל פה. הייתי אצלו אחרי הניתוח בביקור ודיברנו על הניתוח עצמו מה שהיה. הוא אמר לי לשים בראש שאת ראש המסרק לא להוריד לעולם, גם אם הוא מפריע. אחר כך זה יהרוס את כל הניתוח, מה שהיה וגם את כף היד.

ש: מפנה לסע' 9.2. לתצהירך. אתה מתייחס לאיזשהו רופא. עכשיו אמרת שמדובר בד"ר קראבל. עכשיו זכרת את הפרצוף שלו?

ת: כן. אני לא שוכח שום דבר, יש לי זיכרון.

ש: למה לא ציינת את העניין עם הרופא קודם, בכתב התביעה.

ת: זה שיקול של העו"ד שלי.

ש: אם הרופא הזה אמר לך שיש חיבור ולא צריך לנתח, למה הסכמת לניתוח ולמה לא ביטלת את ההסכמה?

ת: בחדר הניתוח שאלתי את הרופאים: אם יש לי חיבור, איזה ניתוח אני עובר? אמרו לי: תישן בשקט. מתי שהוא ראה את הצילום הוא אמר שיש לי חיבור מלא. שאלתי אותו למה אני עובר ניתוח, והוא אמר לי: תישן בשקט, אתה עובר ניתוח. לא אשכח את המילים האלה לעולם.

ש: נכון שמשנת 1992, אתה נזקק לעזרה ביום יום ומעסיק עזרה בשכר?

ת: המשפחה הייתה עוזרת לי.

ש: רק המשפחה?

ת: משפחה, חברים. היה מצב שהיה לי גם קשה, בלי עבודה.

עו"ד אברג'יל: מפנה לנספח א' שצירפנו לתיק המוצגים כתוספת, כתב תביעה שהוגש ע"י התובע בעקבות המקרה ב- 1992, סע' 14.13 לתביעה, שבו מצוינת העסקת עזרה בשכר.

חקירה חוזרת:

ש: נשאלת ע"י חברתי אם היית מסכים לעשות את הניתוח של כריתת בסיס המסרק, בהנחה שזה יקל את הכאבים שלך, ואמרת שהיית עושה את הניתוח. אני שואל אותך, אם היו אומרים שבניתוח יש סיכונים שיכולים לגרום, בין היתר, לפגיעה בגיד של כף היד או בכלל לשינוי מבנה כף היד, האם היית מסכים.

ת: לא הייתי מסכים לניתוח הזה.

עו"ד אברג'יל: חברי מטעה את העד.

עו"ד אנדראוס: מפנה לפרוטוקול עמ' 14, ש' 23.

העד ממשיך:

ש: אם היו אומרים לך שהניתוח הזה עלול לפגוע ביציבות של כף היד, אך זה יכול לעצור את הכאבים, האם היית מסכים לניתוח?

ת: לא הייתי מסכים.

עו"ד אנדראוס: אלו עדי.

עו"ד אברג'יל: מבקשת להגיש את תיק המוצגים ולסמן אותו.

תיק המוצגים שהוגש ביום 23.12.13 מוגש ומסומן נ/2.

אבקש להגיש תיק מוצגים נוסף שהוגש ב- 25.03.14.

תיק המוצגים שהוגש ביום 25.03.14 מוגש ומסומן נ/3.

אבקש להגיש חוו"ד אקטוארית שהוגשה ביום 25.03.14.

חוו"ד אקטוארית מיום 25.03.14 הוגשה וסומנה נ/4.

עו"ד אנדראוס: מתנגד להגשת חוות דעת של ד"ר קרב, שהיא חלק ממסמכי נ/3. מדובר בחוות דעת שהוגשה בתיק רשלנות רפואית קודמת, מטעם הנתבעים שם. אני מוכן להסכים רק לעובדה שד"ר קרב נתן חוות דעת באותו יום בנוגע לתובע, אולם היא לא הוגשה לתיק כאן כחוות דעת לפי התקנות. על כן לא ניתן להגשתה לנכונות תוכנה.

עו"ד אברג'יל: חוות הדעת הוגשו ע"י חברי במסגרת תחשיבי הנזק.

עו"ד אנדראוס: אני יכול להגיש אותן כמצורף לתחשיב נזק, אך אין אלו ראיות.

לגבי חוות הדעת האקטוארית, זו הוגשה ביום 25.03.14. זה לא המועד להגשתה. לא הייתי חוקר את המומחה ולא מגיש חוות דעת נגדית, אך יש לי השגה שעלי להכניס אותה: האקטואר מתייחס לסך התשלומים שהתובע מקבל על פי נכותו היום. הנתבעת, וגם אני, טוענת שחלק מהנכות קדמה לניתוח הזה. גם אם צריך לנכות תקבולי מל"ל מ הפיצויים המגיעים כאן, הנתבעת צריכה עדיין להוכיח מה החלק שהוא בר ניכוי, או ליתר דיוק, להפריד את החלק שהוא לא בר-ניכוי שנוגע לנכות שקדמה.

למען הקיצור, אני מוכן להסתפק בהצהרה של חברתי שמהסך שמציין המומחה האקטואר יופחת החלק היחסי בהתאם ליחסיות נכות התובע ערב הניתוח לעומת קביעת נכותו היום בהכרעת בית המשפט.

עו"ד אברג'יל: אנו טוענים שאין ניתוח כתוצאה מהניתוח שבוצע ע"י הנתבעים. יש מומחה שקובע שאין נזק. ברור שבמידה ובית המשפט יקבע כי לתובע יש נכות כתוצאה מהניתוח, אזי הניכוי יהיה בהתאם לחלק היחסי.

פרופ' יואל אנג'ל מוזהר כחוק על חובתו לומר את האמת ולאחר שהבין את האזהרה עונה לשאלות בחקירה ראשית:

כל האמור בתצהירי הינו אמת. אני מאשר את תוכנו ואת חתימתי על התצהיר.

התצהיר הוגש וסומן נ/5.

עו"ד אנדראוס: אני שב ומתנגד לעדויות סברה, עדויות שמיעה, ועדויות שבמומחיות.

חקירה נגדית:

ש: מפנה לסע' 3 לתצהירך. אתה אומר שאתה נותן תצהיר על סמך עיון במסמכי בית החולים. יהיה זה הוגן לומר שבחלוף כל כך הרבה שנים אתה לא זוכר פרטים קטנים ולכן נעזר במסמכים?

ת: נכון.

ש: מפנה אותך ל- נ/3, דף מס' 10 (מסמך מיום 28.07.02). להבדיל ממה שאתה אומר בתצהיר, במסמך לא כתוב שייתכן שמקור הכאב הוא אי חיבור, אלא כתוב שהכאב הוא מאי-חיבור. זאת אומרת שזה לא "ייתכן".

ת: "על פי הרופא המטפל ב- CT הוא אי החיבור".

ש: אתה אומר בתצהיר שלך, סע' 3.1.: "בבדיקת התובע מצאתי כי ייתכן...". לא דייקת, שכן במסמך כתוב שזו הסיבה, בלי "ייתכן".

ת: על פי הרופא המטפל שראה את ה- CT. זה מה שכתוב.

ש: יש כאן אי דיוק לגבי ייתכן או לא ייתכן. זו הקביעה של הרופא המטפל שאתה אימצת?

ת: כן.

ש: אפשר לומר שהרופא המטפל שאתה מכוון אליו זה ד"ר גולדברג, שכתב בדף 9 ל- נ/3 את מה שכתב, והוא זה שהפנה את התובע אליכם?

ת: לבד מד"ר גולדברג שמדבר על חוסר חיבור, ישנם עוד מס' אורתופדים כירורגיים של היד שמדברים על אי חיבור, כמוני, למעט כירורג יד אחד שחשב שיש חיבור.

ש: שהוא?

ת: ד"ר נובושיץ, שהוא מומחה כף יד.

כל יתר מומחי כף היד, כולל אותי, חשבו שאין חיבור. מעבר לזה, מה שלדעתי גובר על מה שאנחנו חושבים או לא חושבים, פרופ' בר-זיו, שהוא אולי המומחה הנחשב ביותר בארץ בהדמיה שראה את בדיקת ה- CT חשב שאין חיבור.

ש: יהיה הוגן לומר גם שאתה לא הסתכלת על ה- CT, אלא הסתמכת על פרופ' בר-זיו?

ת: אין רופא מטפל של CT. הכוונה לרופא המטפל של התובע. אין רופא מטפל של CT. המומחה בר-זיו ראה את ה- CT וחשב שאין חיבור. היום אני לא יכול לומר אם ראיתי ומה ראיתי.

גם אם אני הייתי מסתכל על ה- CT וחושב שיש חיבור, הייתי מקבל את חוות דעתו של המומחה מס' 1 בארץ להדמיה גרמית, שזה פרופ' בר-זיו. הייתי מקבל את דעתו. לא אמרתי שלא ראיתי את ה- CT. גם אם הייתי רואה חיבור, הייתי מכפיף את דעתי לחוות דעתו של המומחה מס' 1 בארץ.

ש: בתצהיר אתה אומר שייתכן שהכאב נובע מאי החיבור. מפנה לסע' 3.1.

ת: נכון.

ש: אתה אומר לנו היום: ייתכן שהמקור הוא באי החיבור. מה המקורות האפשריים האחרים? לפני שפתחת את היד, הסברת לנו שהכאב מקורו בשבר של בסיס המסרק. אם היית אז, ערב הניתוח, צריך לחשוב על האופציות שגורמות לכאב, על מה היית חושב?

ת: לא ח שבתי שיכול להיות משהו אחר, היות וחשבתי שמדובר בשבר של עצם המסרק שלא התאחה, כי כך אומר לי ה- CT, ולכן חשבתי שמדובר בזה. אבל, אפשרויות אחרות - אולי האפשרות הסבירה ביותר לכאב יכול להיות כאב על רקע נוירוגני, עצבי.

ש: כשאתה אומר לנו בסע' 3.3. שאתה וד"ר קראבל ביצעתם את הניתוח, מה חלוקת התפקידים ביניכם?

ת: כל מה שהיה בניתוח – עלי. אני הייתי האיש הבכיר. אני לא חושב שאפשר להאשים את ד"ר קראבל במשהו, כי הייתי נוכח בניתוח. אם יש לתובע טענות, אז הן אלי.

ש: אני שואל מה האחריות מבחינה ביצועית.

ת: הוא מנתח ואני עוזר.

ש: אחרי שפתחתם את כף היד, הסתכלתם וראיתם שיש חיבור במסרק, שמתם לב שיש גם שבר בבסיס המסרק של אצבע 5. אתה יכול להגיד לנו משהו על השבר הזה, מיקומו, חומרתו, מעבר לכך שהיה שבר?

ת: לא. הרי, אנו מדברים על פיסת עצם קטנה. כל העסק הוא בגודל של 1 ס"מ על 1 ס"מ או 2X2. מבחינת המיקום, אין פה הגדרות שאני יכול להסביר בצורה מדויקת יותר. מבחינת עצם העובדה שיש שבר, כל שבר – למה אנחנו דואגים בכל מקום שיש שבר לחבר אותו, כי שבר מכאיב אם הוא לא מחובר.

ש: יכול להיות שהמקור של השבר הזה, בהנחה שהתובע לא נחבל ישירות באותו מקום, הוא הניתוח של הכריתה, תוך כדי שעשו כריתה?

עו"ד אברג'יל: מתנגדת. זו הרחבת חזית.

עו"ד אנדראוס: אני לא מנסה לפתוח חזית לגבי הניתוח מ- 2001. אני מנסה להבין מה מקור השבר הזה?

העד ממשיך:

ש: האם הכריתה של הזרת היא הסיבה לשבר הזה?

ת: קודם כל, אני לא יכול לענות בוודאות, יכול להיות שהוא נפל או לא נפל. בהנחה שאתה מעלה, שזה קרה בניתוח הקודם – מציג הדגמה של עצם המסרק שלמה – לוקחים אזמל ודופקים מהצד כדי להסיר אותה. בבסיס עצם המסרק החמישית עושים שבר ומעבירים אותה לאצבע הרביעית אני מסמן על גבי צילום שלד כף יד את קו השבר.

כשאתה לוקח אזמל ופטיש כדי להסיר את זה, אתה רואה לפעמים כשאתה דופק, כדי לעשות קו ישר, נוצרת זליגה למקום אחר, ולפעמים אפילו מפוצץ את זה. העלית סברה שאולי זה מאז, זה בהחלט ייתכן.

תרשים שלד כף יד מוגש ומסומן נ/6.

העד ממשיך:

ש: אני מבין ממך שבגלל גודלו של אותו בסיס, בגלל הממדים הקטנים שלו, את השבר הזה לא ראו ב- CT, או שבכלל לא הסתכלו לשם ולא ניסו לפענח?

ת: הבעיה בצילומי רנטגן ו- CT היא שלא ניתן לראות מכל זווית את השבר. אם אסובב את הזווית, ניתן לראות את השבר, אם קו השבר נמצא אנכית אליך. בכל הדמיה, CT, MRI או צילום רנטגן, אם אטה את הזווית, אתה תראה חיבור.

ש: מפנה אותך לדף 33 ב- נ/3. זה סיכום האשפוז של אותו ניתוח. האם אתה יכול לאשר לי שכתוב "בבדיקתו לפני הניתוח – תנועות שמורות ומלאות של אצבע 4"?

ת: כן. אני חושב שאת המשפט הזה ראיתי בעדות של מומחה בימ"ש. אני חושב שזה הוזכר. מדובר על תנועות פסיביות שהן לא רלוונטיות, שלא ניתן לעשות את התנועות באופן אקטיבי.

אני מדגים את ההבדל בין תנועה פסיבית שמזיזים לחולה את האצבע, לתנועה אקטיבית, שהוא מזיז בעצמו. אם החולה היה מגיע עם טווח תנועה אקטיבי מלא, הוא לא היה מגיע לניתוח.

ש: תסכים איתי שבכל הדף לא רשום "פסיבי".

ת: נכון. זה לא אני כתבתי את הדף, אתה יודע.

ש: תסכים איתי שכאשר אתם רוצים - -

ת: "אתם" זה מי?

ש: הרופאים. רוצים לכתוב "תנועות פסיביות", אתם יודעים לכתוב את המילה "פסיבי". לשיטתך, יש הבדל עצום וחשיבות בהבחנה בין פסיבי לאקטיבי?

ת: יש הבדל, ודאי שיש הבדל.

ש: לראיה, בדף מס' 23 ב- נ/3, נכתב במפורש: "טווח תנועה שמורה פסיבית".

ת: נכון, כתוב פסיבי.

ש: למה כאן כתבתם ולמה שם לא נכתב?

ת: בבדיקה כתוב פסיבי. בסיכום האשפוז לא כתובה המילה פסיבי. האם היה צריך לכתוב את זה שם? יכול להיות שכן, אם היו חושבים שזה יגיע לבימ"ש. יש דברים שהם מובנים מאליהם, כפי שאמרתי, התובע לא היה מגיע לניתוח אם טווח התנועות היה מלא.

ש: איך אתה יודע ששם צריך להיות פסיבי?

ת: עברו 12 שנים מאז שראיתי את החולה, ולא זוכר שבדקתי פסיבי או אקטיבי. אם הייתי יוצא מהנחה שטווח התנועה האקטיבי היה מלא, אז בשביל מה היה צריך טיפול?! מוצג מצב שהכול היה תקין וטווח התנועות מלא, והוא בא לניתוח כי היה לו משעמם? זה אבסורד!

ש: למרות שבסיכום האשפוז לא כתוב שזה פסיבי, אתה אומר שזה פסיבי, לפי המסקנה.

ת: זו האקסטרפולציה שלי לפי מה שאני רואה בנייר הזה.

ש: מפנה לסע' 3.3 לתצהיר. אתה אומר ששארית העצם הנ"ל ממילא אין לה משמעות תפקודית או מייצבת לאצבע 4?

ת: נכון.

ש: אם אין לה משמעות לגבי אצבע 4, והחולה הגיע אך ורק בגלל אצבע 4, ואת זה אנחנו מבינים מהמסמכים ומסיכום האשפוז, חבר לי את שני הנתונים – בן אדם מגיע בגלל אצבע 4, נתווכח אם היו לו כאבים או מגבלות באצבע זו, ואתה מעיד כאן ששארית העצם הזאת אין לה משמעות תפקודית או מייצגת של 4. למה לכרות את שארית העצם הזאת?

ת: האצבע הרביעית נכרתת, כיוון שיש בה בעיה, והאצבע החמישית שמים אותה על מיקום האצבע הרביעית. יכולות להיות כמה אפשרויות: להוציא את כל האצבע הרביעית עם הקרן (כולל המסרק והגלילים), להוציא את כל הקרן הרביעית, לקחת את כל הקרן החמישית ולשים אותה במיקום של הרביעית.

יש תנועה בבסיס המסרק, וכיוון שרוצים לשמור על התנועה לא רוצים לכרות את כל הקרן הרביעית ולשים את כל הקרן החמישית במקומה, שכן אז צריך לחבר אותה לשורש כף היד, ואז היינו גוזלים מהחולה את האפשרות להזיז את בסיס 4 החדש (או 5 הישן).

לכן משאירים את הפרק הבסיסי של 4 ומעבירים לא את כל עצם מסרק 5, אלא חלק ממנה. אי אפשר לקחת את כל עצם המסרק החמישית, שכן אנו רוצים להתחבר למשהו ב- 4, ואז אצבע 4 תהיה ארוכה מדי, מה שיגרום לכך שהוא לא יוכל להניע אותה. על כן צריך לקצר את קרן 5 לפני שמעבירים אותה, וזו הסיבה שנותר הבסיס של אצבע 5.

אם אנחנו רוצים להתחבר עצם לעצם ב- 4. אם עושים את החיתוך ב- 4 לא בבסיס, אז צריך משהו שיתאים בקוטר, וזה לא בבסיס 5. על כן נותר בסיס 5 במקומו. אפשר להוסיף נימוקים, אך הבסיס נותר. לכן תמיד יוותר כאן החלק הבסיסי.

ראיתי שד"ר גורן הביא אסמכתא מספר של גרין, שם מדובר על כך שאתה משאיר את הבסיס של 5 מנימוקים אחרים. ד"ר גורן, עם כל הכבוד, לא עוסק בתחום הידיים, אלא בתחום הברכיים.

לכן הבסיס הזה נשאר – יש עוד יתרונות אחרים להשאיר אותו – אך באותו ספר של גרין יש אופציות נוספות שלא להשאיר את בסיס 5. ד"ר גורן ציטט את העמודים שבהם הבסיס נשאר, אך יש עוד דברים בספר.

ש: שאלתי שאלה אחרת לגמרי: התובע הגיע בגלל בעיה באצבע 4. נעזוב את השאלה אם הייתה לו בעיה באצבע 4 או לא. אתה אומר בתצהירך ששארית העצם של מסרק 5 שיש בה שבר, נניח אם כן או לא, אתה אומר ששארית העצם הזו אין לה משמעות תפקודית או מייצבת לאצבע 4. אם כך, למה החלטתם לכרות אותה?

ת: הסברתי: היות ויש שבר באותה שארית, ושבר הוא דבר כואב. אתה אומר עכשיו: למה כורתים את 5 כשהכאב ב- 4? אני לא חושב שאתה או התובע יכול לומר שהכאב הוא בבסיס 5 או בסיס 4. מדובר על מבנים סמוכים שאני לא חושב שיש יכולת הבחנה. אלו אותם עצבים שמעבירים את הכאבים הללו. אני לא חושב שמישהו יכול לעשות את ההבחנה בין השניים. זה סמוך מכדי להבחין.

ש: הניתוח הקודם, שבו כרתו את אצבע 5 והעבירו אותה היה ביוני 2001. ה- CT שעליו התבססנו היה באפריל 2002 שהאבחנה בו הייתה חוסר חיבור. ייתכן שחוסר החיבור היה בגלל הזמן הלא רב שעבר בין הניתוח ל- CT?

ת: 10 חודשים, בייחוד בעצם כזו, זו עצם שאמורה להתחבר מהר. אתה יכול להגיד להמתין עוד 10 שנים, אך כמה זמן אתה רוצה לתת לחולה לסבול עד שתגיע למסקנה שהעצם לא מתחברת. הזמן שעבר, מבחינתי, הוא זמן מספיק בשביל שהעצם תתחבר, ואם היא לא התחברה, הסבירות שתעשה זאת שואפת לאפס.

ש: הניתוח שביצעת היה בנובמבר 2002, 7 וחצי חודשים אחרי ה- CT. בפרק זמן הזה, היה יכול להיווצר חיבור?

ת: יכול להיות. בכל פרק זמן מעכשיו ועד לסוף ימיו של האיש, זה אפשרי, אך הסבירות לכך היא שלא.

ש: מישהו העלה את הסברה הזאת?

ת: אני לא. אני אומר זאת בדיעבד. אני לא יודע אם מישהו הציג לי את השאלה. לוח הזמנים שאני רואה עכשיו, אני אומר שמה שלא קרה עד אותו מועד, של ה- CT גם לא יקרה.

ש: היום, בדיעבד, כחוכמה לאחר מעשה, אתה לא חושב שהיה צריך לעשות CT בסמוך לניתוח, מאחר ועברו 7.5 חודשים?

ת: בדיקת CT של שורש כף היד זהה ל- 200 צילומים של שורש כף היד.

ש: צילום רנטגן לפחות?

ת: מה שלא ראו בבירור בצילום ועשו CT, אתה מצפה שעכשיו נחזור מדרגה.

ש: בגלל שאנחנו בזמן אחר.

ת: אני לא חושב. אני חושב שפרק הזמן בין הניתוח הקודם ל- CT הוא פרק זמן מספיק.

ש: נעשה צילום ערב הניתוח?

ת: אני לא חושב.

ש: נהוג לעשות.

ת: אם יש לי CT אומר שאין חיבור, אני לא רואה סיבה לעשות עוד CT. אין לזה סוף.

ש: אתה יכול לבדוק בתיק האשפוז אם בוצע רנטגן? תסכים איתי שאם עשו רנטגן במהלך האשפוז, צריך לעשות זאת ברשומה הרפואית?

ת: באיזשהו מקום, בוודאי.

ש: למשל את הרנטגן שאני מציג לך? ממתי הצילום הזה, ושל מי? אני אומר לך שזה של התובע מיום 13.11.02.

ת: אני לא יודע מאיפה הצילום.

ש: הוא בוצע אצלכם בבי"ח שיבא. כך התובע אומר.

ת: אין כאן את האימפרינט של תל השומר.

ש: כתוב על הצילום 13.11.02 בשעה 12:20:43.

ת: התאריך כתוב, אך אני לא יודע אם זה צולם אצלנו.

ש: באותו יום התובע הגיע אליכם לאשפוז.

ת: כתוב 13.11.02.

ש: אתה לא יכול לאשר לי שזה נעשה בבית החולים?

ת: אני לא יודע.

ש: מציג לך מסמך – דף 19 ל- נ/3. מה השעה בו?

ת: 12:10.

ש: זאת אומרת שהתובע היה בשעה זאת אצלכם, נכון?

ת: אני מניח שכן.

סליחה, זה מה- 14.11.02.

ש: מה אתה רואה בצילום הזה?

ת: גם בצילום הזה קיימת שאלה אם יש חיבור או לא. אם מסתכלים על הצילום השני מימין. בצילום רואים שיש שארית של עצם שאין לה המשך. זה, בעצם, מאשש את ההנחה הלא נכונה שלי ושל כל האחרים שאין חיבור. בצילום השני מימין מבין הארבעה רואים שאין המשכיות.

ש: היה חיבור?

ת: בדיעבד, היה חיבור. הצילום מאשש את ההנחה הקדם-ניתוחית שלי שאין חיבור, שהייתה שגויה.

ש: תסכים איתי שהצילום הימני מבין הארבעה (כאשר רואים את הכתב המודפס על הצילום נכון), הוא צילום שנעשה מכוון במבט על צד היד ולא במבט על גב היד.

ת: הצילום נעשה בפרופיל מהצד.

ש: הצילום הימני, באיזה פרופיל הוא?

ת: מהצד.

ש: והשני?

ת: מקדימה.

ש: תסכים איתי שכשרוצים לבדוק אם יש או אין חיבור במסרק כף יד, עדיף לבדוק את הפרופיל גב יד ולא את הפרופיל הצדי, כי קשה לראות בפרופיל צדי כל אצבע בנפרד, אלא רואים את כולם יחד.

עו"ד אברג'יל: אני מתנגדת. היו חוות דעת של מומחים ולא עלתה הטענה שצילום הרנטגן נעשה שלא כהלכה.

עו"ד אנדראוס: העד בחר, משום מה, להסתכל על הצילום הראשון כששאלתי אותו אם רואים חיבור או לא, ולא על הצילום השני מימין, שהוא צילום שמכוון לכף היד בפריסה חזיתית.

העד ממשיך:

ש: תסכים איתי שעדיף להסתכל על פרופיל שבו רואים את כל כף היד?

ת: הצילום הימני לא נעשה מהצד. הרביעי (הראשון משמאל) הוא נעשה מהצד. הימני נעשה באלכסון וניתן לראות את כל המסרקים.

מה שאתה אומר זה נכון, קשה לראות בכולם. ולכן עושים CT.

ש: תאשר לי שבצילום השני מצד ימין רואים חיבור, אמנם לא חיבור ישר, אך אין אי-חיבור.

ת: אני אשמח את תסביר ותלמד אותי מדוע.

ש: לא אלמד אותך.

ת: אז איך אתה יכול לומר דבר כזה?

ש: רואים את הבסיס בזווית מסוימת ואת ההמשך בזווית אחרת. האם אפשר להגיד שבצילום השני רואים שהעצם הזאת מחוברת בעמדה לא טובה, במובן זה שהבסיס והאצבע לא מחוברים בקו ישר, אך אי אפשר להגיד שהם לא מחוברים? אתה יכול לאשר את זה?

ת: לא. אני חושב שעל זה דיברנו לפני כשלושת רבעי שעה. אתה לא יודע אם אתה רואה חיבור או את שתי העצמות כשביניהן אין חיבור. על זה דיברנו. לכן עושים CT.

אני לא יכול על סמך הצילום להגיד אם יש חיבור או לא.

ש: אז בשביל מה עשו את הצילום?

ת: אני לא יודע. יכול להיות שה- CT היה מבחוץ, לפני שהחולה התקבל והוא רצה שיהיה לו צילום בתיק. אני לא יודע מה הסיבה לצילום אחרי שיש CT. יכול להיות שה- CT שייך לחולה. רצוי שיישאר מסמך רנטגני בתיק. אני לא יודע היכן עשו את הצילום.

ש: הנוהג הוא שעושים צילומים, ולא שעושים CT.

ת: עושים צילומים וכשעושים חשד שאי אפשר לאמת או לשלול בצילום, עושים CT.

ש: לאור הצילום הזה, היית מזמין בדיקת CT?

ת: נכון.

ש: אם היית רואה את הצילום הזה לפני הניתוח ולא היה CT קודם, היית מזמין CT?

ת: כן. אמרתי שלאחר שיש בדיקת CT, הצילום הזה לא יכול לאשש או לשלול דבר.

ש: האם יש אחד מהצילומים, השלושה האחרים - -

ת: בכל הצילומים הללו, ובכל צילום שתעשה, כל עוד אנו עושים צילומים ולא CT, אני לא יכול להגיד אם יש חיבור או לא. אלא אם בצילום הרנטגן זה נראה בבירור שאין חיבור, ואז זה מייתר את ה- CT. כל עוד אין מצג כזה, הצילום לא גובר על ה- CT.

ש: האם אחד מהצילומים, חוץ מהשני מימין, יכול ללמד אותנו משהו על המסרק הזה?

ת: אני חושב שעניתי.

חקירה חוזרת: אין.

ד"ר תומר קראבל מוזהר כחוק על חובתו לומר את האמת ולאחר שהבין את האזהרה עונה לשאלות בחקירה ראשית:

כל האמור בתצהירי הינו אמת. אני מאשר את תוכנו ואת חתימתי על התצהיר.

התצהיר הוגש וסומן נ/7.

חקירה נגדית:

ש: כשעשית את הניתוח של התובע, באיזה שלב של ההתמחות היית?

ת: שנתיים וחצי התמחות. התחלתי אותה ב- 01.01.00.

ש: מתי סיימת אותה?

ת: בדצמבר 2005.

ש: תעיין בדף 33 של נ/3. זה סיכום האשפוז של הניתוח, נכון?

ת: כן.

ש: תסכים איתי שלפי סיכום האשפוז היו לתובע, תנועות שמורות ומלאות של אצבע 4.

ת: כך כתוב.

ש: האם נכון שלא צוינה שום תלונה אחרת ערב הניתוח?

ת: זה סיכום אשפוז.

ש: האם נכון שבסיכום האשפוז שכן התייחס למצבו ערב הניתוח שאין תלונה על אצבע אחרת?

ת: עומד לפני גיליון הסיכום. כתוב בו שהתנועות מלאות. הסיבה לקיום הניתוח הייתה כאבים, וזה לא מצוין פה שלא היו כאבים.

ש: באצבע 4?

ת: היו כאבים ביד, בחלק האולנרי של היד, שכולל את הקרן האולנרית, של אצבע 4 ו- 5. אצבע 5 לא הייתה, כך שההתייחסות לאצבע 4.

ש: איפה אתה קורא שיש כאבים במקום אחר?

ת: פה אני לא קורא. אני צריך את גיליון הקבלה של האשפוז. אתה מציג לי את סיכום האשפוז.

אני מעיין בגיליון הבדיקה שערכתי (דף 23 ל- נ/3). מצוין שיש כאבים ושטווח התנועה הוא פסיבי. בקבלתו, בגיליון הקבלה לבית החולים, כתבתי בכתב ידי: "טווח התנועה שמור פסיבית, אולם כאוב".

ש: כשאתה מתייחס לאיזו אצבע? ל- 4, נכון?

ת: לא כתוב כאן שאני מתייחס ל- 4. כתוב שהוא נפגע באצבע רביעית והוא עבר קטיעה.

ש: יש לחולה ארבע אצבעות לפני הניתוח. יש באיזשהו מקום התייחסות לתנועות של אצבעות 1, 2 או 3?

ת: לא.

ש: אם אנו כותבים "תנועות", אנו מתייחסים ל- 4?

ת: זו האצבע שנשארה (אחרי שהשמטנו את 1, 2 ו- 3 שלא נפגעו), אך אתה שואל אותי לגבי מסרק 5.

ש: אנחנו מתכוונים לתנועות של אצבע 4?

ת: כן, לתנועות של הגלילים של אצבע 4.

ש: לא כתוב גלילים.

ת: אצבע זה הגלילים.

ש: כואבות, הכוונה לאצבע 4?

ת: כן.

ש: נסכים על בסיס כל המסמכים שביקשת, כולל גיליון הבדיקה, שהתלונות ממוקדות לאצבע 4?

ת: אני לא מסכים. ההסבר שלי הוא כזה: הכאב שלו הוא באצבע 4, אולם הבסיס של המסרקים הוא הרבה קודם והוא לא אצבע, ומאוד יכול להיות שהכאב של 4 הוא האזור הצמוד לו, שזה 5. אי אפשר להבדיל ביניהם.

ש: אני לא שואל מה מקור הכאב. אני מנסה לברר עובדה אחת. תאשר לי: התלונה היחידה שהייתה לו היא על אצבע 4.

ת: כן.

ש: פרופ' אנג'ל הוא מבחינת אדם בר-סמכא?

ת: כן.

ש: פרופ' אנג'ל ציין, מה שאתה לא ציינת, שלשארית העצם של אצבע 5 אין משמעות תפקודית או מייצבת לאצבע 4.

ת: נכון.

ש: התובע נכנס לניתוח בגלל אצבע 4, זו התלונה היחידה שיש לו. פרופ' אנג'ל, בר-סמכא מבחינתך, אומר ששארית העצם הזו לא משפיעה ואין לה משמעות על אצבע 4. פתחנו את כף היד וגילינו לתדהמתנו (או שלא) שיש חיבור במסרק 4, ואנחנו בעצמנו אומרים ששארית העצם (באצבע 5) לא יכולה לגרום לכאבים עליהם התובע מתלונן, אז למה לכרות אותה?

ת: נכון הוא שהשארית של מסרק 5 לא חשובה ליציבות ולתפקודיות של 4, אולם כמו בכל עצם מ- 206 העצמות בגוף שיש בה שבר לא מחובר, אז היא כואבת, וזו סיבת הכאב באזור. שבר לא מחובר = כואב, באם זה ב- 5 או ב- 4.

ש: האם השבר שהיה פה היה שבר לא מחובר?

ת: מצאנו בניתוח שיש קו שבר בבסיס מסרק 5 שלא צריך להיות. קו שבר לא מחובר זה גורם לכאב ולכן נכרת. את זה ניתן לראות בעין או אם מכניסים מכשיר מסוים ורואים את התנועה בשבר, שיש שני חלקי עצם שלא צריכים לזוז ויש ביניהם תנועה.

ש: אי אפשר לאחות את זה בדרך אחרת שלא באמצעות כריתה?

ת: כדי לאחות שבר כזה צריך להביא שתל עצם ממקום אחר בגוף החולה או מבנק העצמות ולקבע אותו עם פלטה או אמצעי קיבוע מתכתי. מדובר על ניתוח גדול ואין שום הצדקה בבסיס 5 שאין לו משמעות תפקודית.

ש: אתה קיבלת את הסברו של פרופ' אנג'ל שאומר שבסיס המסרק הזה לא מפריע על אצבע 4 כדי להסביר לנו שכריתתו לא גרמה לבעיות באצבע 4.

ת: כן.

ש: האם ידוע לך על בעיות אחרות או על השפעה כלשהי שיכולה להיות לכריתת אותו בסיס?

עו"ד אברג'יל: מתנגדת לשאלה, לא מדובר בעד מומחה.

העד ממשיך:

ת: לא ידוע לי. אני גם לא מומחה בכף יד.

ש: עשית התמחות לאורתופדיה רגילה?

ת: אני אורתופד ילדים.

ש: הניתוח המתוכנן היה ניתוח של איחוי מסרק 4?

ת: נכון.

ש: שהיה אמור להיעשות באותה טכניקה של שתל עצם?

ת: נכון.

ש: מה אתה יכול להגיד לנו על השבר שנמצא?

ת: זה שבר.

ש: אתה יודע ממה הוא נובע, בהנחה שלא קיבל מכה שם? אני אתן לך סברה: ייתכן שזה כשכרתו את האצבע ואז גרמו לשבר?

ת: אני לא יודע. בגדול, שברים לא מחוברים כאלה הבעיה היא אספקת דם לאזור העצם. אם העצם לא מקבלת אספקת דם, היא נשברת. אני לא יודע מה הסיבה לשבר.

ש: גילינו חיבור וגילינו גם שיש שבר. החולה מורדם. אתה ופרופ' אנג'ל, מה הדיון שהתקיים ביניכם? האם התקיים בכלל דיון?

ת: מה דיברנו בינינו, אני לא יכול לזכור, כמובן. אני מניח שדנו ומכיוון שפרופ' אנג'ל הוא הסניור בניתוח והוא האחראי עליו, בדרך כלל הוא שואל את המתמחה את השאלות ומחליט בסוף.

ש: מי קיבל את החולה לפני הניתוח?

ת: אני.

ש: מציג לך צילום רנטגן. מוכר לך צילום הרנטגן הזה? אתה יכול לדעת אם הוא בוצע בבי"ח שיבא?

ת: אני רואה שהוא בוצע ב- 12:20 בצהריים.

עו"ד אנדראוס: אני מבקש לאור הערפל הזה, שחברתי תגיש את דו"ח המיון מאותו יום.

עו"ד אברג'יל: מה שהוגש, זה מה שיש לי.

העד ממשיך:

ת: לא בטוח שהתובע התקבל דרך מיון אם הוא הוזמן לניתוח דחוף. זה אמור להיות על המדבקה בתיק הסיעודי.

ש: מציג לך את דף 11 עד 34 ל- נ/3.

ת: הוא הוזמן לשעה 09:00 (לפי דף 14). המדבקות הוצאו ביום 13.11.02. השעה לא רשומה, וזה מוזר. החולה הגיע לחדר הניתוח ב- 14.11.02 בשעה 10:45. אני לא רואה שרשומה השעה. אני רואה שהאחות קיבלה אותו במשמרת בוקר, שזה טווח שעות גדול. בשעה 12:00 נלקח דופק.

ש: הצילום הזה נעשה ב- 12:20, וסביר להניח שהוא נערך אצלכם?

ת: סביר להניח שכן.

ש: מה אתה יכול לראות בצילום הזה, מבחינת חיבור או לא?

ת: בצילום שאני רואה לפני יש אזור שחשוד בבסיס 4 לחוסר איחוי. זה כיוון שיש זווית של כיפוף בין בסיס המסרק להמשך המסרק. זה לא סביר ששמו אותו ככה. אני לא רואה שבר בבסיס מסרק 5 שנותר.

ש: אין פה צילום שמראה שיש חיבור, יש רק צילום שמחשיד שאין.

ת: נכון. אבל גם ה- CT הטעה אותנו והראה חוסר חיבור.

ש: מפנה לדו"ח הניתוח. מומחה בימ"ש אמר שהוא לא מצליח לפענח מילה שכתובה בו.

ת: האבחנה היא יד ימין כאובה וכריתה של בסיס מסרק 5 שיירים. נמצא חיבור מלא וטוב בין מסרק 5 ובסיס 4. שייר של 5 עם שבר בתוכו. חתך על הצלקת, הפרדה לפי שכבות, זיהוי גידים מיישרים ושמירתם. רסקציה (כריתה מלאה) של בסיס מסרק 5. הסחוס של האמט הושאר, שטיפות ותפרים.

חקירה חוזרת: אין.

עו"ד אברג'יל: אלו עדי.

<#4#>

החלטה

1. ב"כ התובע יסכם טענותיו בכתב תוך 30 יום מיום קבלת תשובות המומחה לשאלת ההבהרה ויעביר העתק מכתב סיכומיו ישירות ליתר ב"כ הצדדים.

2. ב"כ הנתבעים תסכם טענותיה בכתב תוך 30 יום מקבלת סיכומי ב"כ התובע ותעביר העתק מכתב סיכומיה ישירות ליתר ב"כ הצדדים.

3. מזכירות בית המשפט תביא התיק בפני לצורך כתיבת פסה"ד ביום 10.07.14.

<#5#>

ניתנה והודעה היום ו' ניסן תשע"ד, 06/04/2014 במעמד הנוכחים.